פסקי דין על רפאל ברנע | פסקי דין על ביטוח לאומי - המוסד לביטוח לאומי סניף תל-אביב

3546/05 בל     30/05/2006




בל 3546/05 רפאל ברנע נ' ביטוח לאומי - המוסד לביטוח לאומי סניף תל-אביב




1


בתי הדין לעבודה
בית דין א.לעבודה ת"א
בל 003564/05


בפני
:
כב' השופטת אריאלה גילצר

תאריך:
30/05/2006


בעניין:
רפאל ברנע



ע"י ב"כ עו"ד

תובע


נ ג ד



ביטוח לאומי - המוסד לביטוח לאומי
סניף תל-אביב



ע"י ב"כ עו"ד

נתבע

החלטה
בפני
י תביעה בה מתבקש בית הדין להורות לנתבע לתקן לתובע את הבסיס לתשלום הגמלאות להן הוא זכאי.

העובדות הצריכות לענייננו כפי שעולה מכתבי הטענות:
1. תביעתו של התובע להכיר בו כנפגע עבודה בגין תאונת עבודה מיום 6.3.84, הוכרה על ידי הנתבע ביום 1.1.85.

2. ביום 11.6.01 פנה התובע לנתבע במכתב באשר לתיקון הבסיס לחישוב הגמלאות להן זכאי התובע בגין הפגיעה.

3. ביום 8.8.01 קיבל התובע את החלטת הגב' סיאדה אלינור, מיחידת נפגעי עבודה בנתבע (נספח ב' לכתב התביעה), לפיה נדחתה בקשתו לתיקון הבסיס לחישוב הגמלאות. בהחלטתה נקבע כי:

"היות והנך עצמאי, חישוב הבסיס לתשלום נקבע ע"י מחלקת גבייה
בבטוח לאומי. לאור בקשתך, הבסיס נבדק עימם שנית ונמצא כי הוא
נכון ומדוייק."

4. בתגובה למכתבה של הגב' סיאדה מיום 8.8.01, פנה התובע לנתבע במספר מכתבים נוספים (ראה נספחים ג'- ה' לכתב התביעה)

5. ביום 7.1.02 ניתנה החלטת הגב' מירה לונקר, מנהלת תחום גבייה בכירה בנתבע (נספח ו' לכתב התביעה), לפיה נדחתה פעם נוספת בקשתו לתיקון בסיס חישוב הגמלאות.

6. ביום 25.2.02, שלח התובע לגב' לונקר, מכתב תגובה (נספח ז' לכתב התביעה), ולאחר שלא נענה, שלח התובע ביום 18.8.02 מכתב למר שלמה אשכנזי, מנהל תחום הביטוח והגבייה בנתבע (נספח ח' לכתב התביעה).

7. לאחר שמכתבו הנ"ל אף הוא לא זכה לתגובה, שלח התובע מכתב נוסף למר שלמה אשכנזי ביום 18.12.02 (נספח ט' לכתב התביעה).

8. ביום 9.2.03, ולאחר שלא זכה לקבל מענה, פנה התובע למחלקת פניות הציבור בנתבע. ביום 12.2.03 קיבל התובע מכתב תשובה מהגב' מירב פרז מהמחלקה לפניות הציבור בנתבע (נספח י(1) לכתב התביעה), המאשר קבלת פנייתו של התובע ביום 9.2.03. כמו כן צוין כי מכתבו של התובע הועבר לטיפול הסניף המקומי של הנתבע וכי הודעה לתובע תישלח ישירות על ידו.

9. ביום 26.10.03 ניתנה החלטתו של מר שלמה אשכנזי (נספח י(3) לכתב התביעה) לפיה אין כל שינוי מהחלטות קודמות של הנתבע וכי:
"מר ברנע רשאי כמובן לפנות לבית הדין ולערער על החלטתנו זו."
החלטה זו נשלחה לתובע ביום 28.10.03 באמצעות המחלקה לפניות הציבור בנתבע (ראה נספח י(2) לכתב התביעה)

10. ביום 28.6.04 נשלח לתובע מכתב נוסף על ידי מר כהן עמרם, סגן מנהל תחום בכיר גבייה בנתבע (נספח יג' לכתב התביעה) המפרט את חישוב הבסיס לתשלום הגמלאות להן זכאי התובע מהנתבע.


טענות התובע:
1. טעה הנתבע בכך שבחישוב הבסיס לתשלום גמלאותיו, הכליל הפסדי החברות המשפחתיות של התובע ואשתו בהכנסות התובע, לצורך חישוב הכנסתו החייבת של התובע, זאת בניגוד לפסיקת בית הדין לעבודה.

2. טעה הנתבע שעה שחישב את בסיס הכנסתו של התובע על פי מקדמות ששולמו על ידי התובע במועד הפגיעה ולא על פי השומה הסופית לשנה שבה נפגע התובע, או לחילופין לשומה הסופית של השנה שקדמה לשנה שבה נפגע התובע.

3. הנתבע טעה שעה שחישב את בסיס הכנסתו של התובע לפי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד- 1984 אשר תוקנה בתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות, תיקון מספר 2), התשמ"ז- 1986. בתקנות האמורות נקבע כי תחילת התיקון תהיה מיום 1 באפריל 1985, בעוד שפגיעתו של התובע ארעה ב- 6.3.84.

4. באשר לטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע, נטען נטען ע"י התובע כי כי בשום מכתב במהלך ההתכתבות בין הצדדים, לא נכתב על ידי הנתבע שמכתב כלשהו מהווה החלטה שניתן לערער עליה לבית הדין.

5. התובע טוען כי ניסה למצות את זכויותיו מול הנתבע, מבלי להיזקק לפניה לבית הדין.
בנוסף על הנתבע חלה החובה להודיע לאזרח על הזכות להגיש ערעור על החלטותיו ולפרט כמה זמן עומדת זכות ערעור זו ולאיזה בית משפט עליו לפנות.

6. אין המדובר בתביעה לעצם הזכאות לגימלה שלגביה יש הגבלת זמן להגיש תביעה. המדובר בתביעה שנוגעת לבסיס חישוב הגימלה המשולמת לתובע מדי חודש בחודשו ולכן על פי ההלכה שנקבעה ב

פסק דין
מריו ויינגרט נ' מבטחים (ע"ע 17/03, עבודה ארצי, כרך לג(96), 56) לתובע עילה המתחדשת מדי חודש בחודשו ולכן המועד להתיישנות תביעה כזו לגבי כל חודש בו שולמה הגימלה, הוא שבע שנים מהמועד בו פנה הזכאי לראשונה לגוף שמשלם לו את הגימלה.

7. גם אם תתקבל טענת הנתבע להתיישנות,התובע פנה לנתבע כבר ביום 11.6.01 ולכן לכל המאוחר יש לראות במועד זה כמועד ה"חוסם" את תקופת ההתיישנות- ועד שבע שנים שקדמו למועד זה.

טענות הנתבע:
1. דין התביעה להידחות על הסף בשל התיישנות משתביעת התובע לתיקון הבסיס לחישוב הגימלה, נדחתה כבר בשנת 2001.

2. התובע פנה לראשונה לנתבע בטענה שבסיס הגמלאות המשתלמות לו אינו נכון, ב- 2001. למרות זאת, פנה התובע לבית הדין בערעור על החלטת הנתבע רק ביום 23.3.05, למעלה משלוש שנים לאחר שקיבל את תשובת הנתבע.

3. תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) תש"ל - 1969 קובעת כי משהחליט הנתבע בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך 6 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע.

4. מכתב התביעה עולה כי לתובע הודע, לכל המאוחר, ב- 01/01 על החלטת הנתבע לדחות את תביעתו להגדת בסיס הגמלאות. משהוגשה התביעה לבית הדין באיחור והנתבע טען טענת התיישנות, אין לבית הדין סמכות להאריך המועד להגשת התביעה.

5. לגופו נטען כי בסיס החישוב של גמלאות התובע, בדין יסודו.



הכרעה:

התיישנות:
23. תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל- 1969 (להלן- "התקנות") קובעת:

" החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע... ".

24. בפסיקתו העקבית של בית הדין הארצי נקבע כי בית הדין אינו מוסמך להאריך את המועד להגשת תובענה ועל כן קם מחסום ההתיישנות בפני
תובע שלא הגיש תביעתו במועד (ראה: דב"ע מט/170-0 אוריאל פרת - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא 132) וכי "הכלל הוא, כי אי ידיעת החוק איננה מהווה טעם להארכת המועד להגשת תביעה" ( דב"ע נב/142-0 איזיק - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך א(2), 222), עב"ל 228/97 טרבלסי - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לב(2), 184).

25 . עם זאת נפסק כי:
"בית הדין יפסוק בערעור תוך התייחסות לגופו של עניין, מבלי לעמוד על כך שהתובענה 'התיישנה' משום שהוגשה זמן רב אחרי שחלפו ששה החודשים בתקנות בדבר מועדים להגשת תובענות. טענת 'התיישנות' היא טענה שאפשר לטעון, אך אין חובה לטעון אותה, ומצפים מגוף ממלכתי וכזה הוא המוסד לביטוח לאומי- שילך בעקבות המקובל בהליכים שבהם המדינה היא הנתבעת, שלא לטעון טענת 'התיישנות' בכל מקרה ובכל הנסיבות."
(דב"ע מד/130-0 אבוקסיס - המוסד לביטוח לאומי,עבודה ארצי, כרך טו(1), 354, ראה גם: עב"ל 377/99 איסן - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(37), 33).



26. עוד באותו עניין נפסק כי:

"בדרך כלל, במקרים בהם למרות חלוף הזמן, לא קיימת בעיה מיוחדת למוסד לבדוק את התביעה ולאסוף נתונים וראיות לגביה, מן הראוי שהמוסד יטען לגופו של עניין, ולא יטען טענת התיישנות כל זאת בהנחה, שאין בידי המוסד נתונים ושיקולים סבירים אחרים המצדיקים העלאת טענת התיישנות".ו

(עב"ל 1234/00 אכרם פארח - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם),עבודה ארצי, כרך לג(66), 33).

27. השאלה העיקרית העומדת להכרעה במקרה שלפנינו הינה, האם פניותיו של התובע לנתבע הן בגדר "תביעה" כמשמעותה בסעיף 1(ב) לתקנות שבגינה חלה תקופת התיישנות של ששה חודשים ?
28. בהקשר זה נפסק בדב"ע נה/38-0 אורי פשס - המוסד לביטוח לאומי (עבודה ארצי, כרך כח(1), 106):
"12. לא כל פנייה של מבוטח אל המוסד היא בגדר "תביעה" לגימלה, מחייבת החלטה של "פקיד תביעות". בהוראות שונות של החוק והתקנות לפיו ישנן סוגי פניות אשר על-פי אופיין אינן בגדר תביעות לגימלה. כך, לדוגמה, מבוטח אשר נתחייב בתשלום הפרש דמי ביטוח, קנס וריבית, רשאי להגיש "בקשה" מנומקת לוותר לו על התשלומים האמורים (סעיף 185א לחוק) כך גם בקשתו של מבוטח שהוא עובד ביותר ממקום עבודה אחד, להחזיר לו דמי ביטוח לאומי שנוכו ממשכורותיו, בשיעורים העולים על המקסימום.

אין אנו נדרשים בהליך זה למיין את כל סוגי הפניות של מבוטחים למוסד,
ולקבוע אלו מהן הן בגדר "תביעות" ואלו מהן אינן בגדר "תביעות". נציין -
כקו מנחה - כי הדבר תלוי לא רק בכינוי הפנייה ("תביעה" או "בקשה"
וכיו"ב), אלא בעיקר בסוג הפנייה, במהותה ובתכליתה (השווה - בהקשר
אחר - למשמעות המונח "תביעה" בחוק-דב"ע מא/129- 0 המוסד לביטוח
לאומי - עמוס ברכה, פד"ע יג ,87, 90).

.13 מחוקק המשנה קבע בתקנות להגשת תובענות את מסגרת הזמן הקצרה מאוד (שישה חודשים) להגשת "תובענות" לבית הדין. תקופה קצרה זו נקבעה בהתחשב באופי תובענות אלה, המחייב דיון בהן בבית הדין בסמוך, ככל האפשר, לאירוע המזכה בגימלה וכן בסמוך, למתן החלטת פקיד התביעות. מטעם זה, בחר מתקין התקנות להשתמש במילים "החליט המוסד בתביעה", שהוא המונח אשר קבע המחוקק בסעיף 128 לחוק, בהקשר של "תביעה לגימלת כסף". בחירת מינוח זה נעשתה, לדעתנו, מתוך כוונה ברורה, בהתחשב במהותה של התביעה האמורה.

פירושו של דבר הוא כי ככל שפנייה למוסד - על-פי סוגה, מהותה ותכליתה - אינה מחייבת דיון בה בסמוך, בכל האפשר, לאירוע ולמתן החלטה, אין להתייחס אליה כאל "תביעה" שלגביה נקבע מועד מוגדר וקצר להגשת "תובענה" בבית הדין. לגבי פנייה כאמור יחולו הוראות התיישנות אשר בחוק ההתיישנות, תשי"ח-.1958

.14 פנייה של מבוטח למוסד שנושאה היחיד הוא החזרת תשלומי יתר ותוספות הכרוכות בכך, מחייבת, כמובן, החלטה, תשובה או פעולה של המוסד. יחד עם זאת, פנייה כזו אינה פנייה אשר על-פי סוגה, מהותה ותכליתה, היא מחייבת דיון ומתן החלטה בה בסמוך, ככל האפשר, לאירוע מסוים, דוגמת אירוע של פגיעה בעבודה. לפיכך, היא איננה בגדר "תביעה" כאמור בתקנה 1(ב) לתקנות להגשת תובענות".

מן הכלל אל הפרט:
29. לאור הפסיקה שלעיל אני קובעת כי פניותיו של התובע לנתבע אינן עונות להגדרה של "תביעה" כמשמעותה בתקנה 1(ב) לתקנות ולפיכך חלים בענייננו הוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958 (להלן- "חוק ההתיישנות").

30. כאמור, טוען הנתבע כי פנייתו של התובע באשר לתיקון הבסיס לחישוב הגימלה
נדחתה כבר בשנת 2001, אולם, לאור הוראת סעיף 5 לחוק ההתיישנות הקובעת
תקופת התיישנות של שבע שנים ומשהתביעה הוגשה ביום 23.3.05, הרי שלא חלה
התיישנות במקרה שלפנינו.

31. ויודגש – הנתבע עצמו בסיכומיו הדגיש כי המדובר באיחור בפני
ית התובע לבית הדין ולפיכך עסקינן בטענת התיישנות ולא בטענת שיהוי.


32. סוף דבר - דין טענת הנתבע לעניין ההתיישנות להידחות.

33. לאור מורכבות השאלה החשבונאית הנני ממנה מומחה בתחום המס אשר יחווה דעתו בסוגיות העולות בתיק זה.

הצדדים יגישו בתוך 14 יום מהיום מוסכמות ופלוגתאות.
התיק יעלה לעיוני ביום 28.4.06.


ניתנה היום א' בניסן, תשס"ו (30 במרץ 2006) בהיעדר הצדדים.

___________________
נ.צ. (מ)
___________________
נ.צ. (ע)
___________________
אריאלה גילצר
-כץ,שופטת - אב"ד

קלדן: אסף כהן.








בל בית דין אזורי לעבודה 3546/05 רפאל ברנע נ' ביטוח לאומי - המוסד לביטוח לאומי סניף תל-אביב (פורסם ב-ֽ 30/05/2006)