פסקי דין על מנשה שלג

2223/03 פ     14/05/2006




פ 2223/03 מדינת ישראל נ' מנשה שלג




35
בתי המשפט
פ 002223/03
בית משפט השלום רחובות
14/05/2006
תאריך:
בפני
כבוד השופטת לבנה צבר
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
מנשה שלג
הנאשם
הכרעת דין

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. העובדות שבבסיס כתב האישום הן כלהלן:
בתאריך 16.2.03 בשעה 16:40 או בסמוך לכך, ברחוב הנגב ביבנה, תקף הנאשם את שמעון לוי (להלן: "המתלונן") שלא כדין וללא הסכמתו, בכך שאחז בחולצתו, והכה בצד הימני של פניו במכת אגרוף. לטענת המאשימה, כתוצאה מהתקיפה הנ"ל, נגרמה למתלונן חבלה של ממש בפני
ו.

3. התביעה העידה עד אחד ויחיד - המתלונן. יאמר מיד - עדותו של המתלונן היא עדות אמינה, שכן המתלונן מוסר גרסה עקבית, אחידה וסדורה, שאינה נסתרת במהלך החקירה הנגדית. ולא זו אף זו, גרסתו של המתלונן נתמכת בתעודות רפואיות ובשתי הבהרות שנכתבו על ידי ד"ר משען רמי, שערך את אחת מהתעודות הרפואיות.

4. המתלונן בפתח עדותו מבהיר את הקשר בינו לבין הנאשם - הוא השכיר דירה לנאשם, וגם הבהיר את הרקע לארועים נשוא כתב האישום : נשלחו שני מכתבי התראה לנאשם על ידי עורכי דין של המתלונן, בשל כך שהנאשם לא פינה את הדירה במועד, ואף הותיר חובות בגין מיסים, חשמל, גז וועד בית. לטענת המתלונן, במועד הנקוב בכתב האישום, הוא הגיע, במסגרת עבודתו, לסניף דאר ברחוב הנגב ביבנה, וכשהוא יצא מרחוב הנגב, הנאשם נסע מולו, וסימן לו לעצור. המתלונן עצר בצד, הנאשם ניגש אליו והוא פתח את החלון החשמלי, שבדלת הנהג, החליף מספר מילים עם הנאשם, ושאל אותו, מדוע הוא נעלם, ולמה הוא לא עונה לטלפונים, והזכיר לו שהותיר חובות בדירה. בדיעבד התברר למתלונן, שבאותו יום קיבל הנאשם אחד ממכתבי ההתראה מעורך הדין, ולפיכך הוא אמר למתלונן:
"מה אתה תשלח לי מכתב מעו"ד?", ובהמשך לכך, הוא נתן לו אגרוף על הלחי הימנית שלו. לטענתו, ירד לו דם, והוא שישב חגור במושב הנהג, והיה בהלם, לא זז, ואמר לנאשם שיעזוב אותו ושיתן לו להמשיך בדרכו. הוא נסע לעבודתו, כאמור באותו רחוב שבו ארע הארוע נשוא כתב האישום, רוקן את הרכב מהציוד שהיה בו וששייך לעבודה, ונסע לתחנת המשטרה. במשטרה הפנו אותו ראשית לקבל טיפול רפואי, שכן פניו היו נפוחות עם דם, וכך הוא עשה. כאשר הוא חזר לתחנת המשטרה, בסביבות השעה 19:30 - 20:00, נאמר לו לבוא למחרת בבוקר, וכך הוא עשה. לדבריו, יום לאחר הארוע הוא שלח את החבר שלו לדירה, על מנת לקבל את המפתחות מהנאשם, והנאשם אמר לאותו חבר, שהוא מתפלא כיצד הוא - המתלונן, לא זז ולא הגיב. הוא מכחיש את גרסת הנאשם שמוצגת לו על ידי התובעת, לפיה הוא עשה לעצמו את הנזק הגופני, ושב ואומר, שהוא לא זז מהמכה שהכה אותו הנאשם.
לתמיכה בגרסתו, הוגשו לתיק בית המשפט שתי תעודות רפואיות. האחת - זו שנערכה על ידי ד"ר רמי משען, בה הוא מציין שנמסר לו מפי המתלונן שהוא הותקף במכת אגרוף בפני
ו, שהיה דימום מהפה, שהוא סובל מכאבים בשיניים ובאוזן ימנית, כי יש נפיחות ליד אוזן ימין, וכי יש קושי בפתיחת הפה. אשר לממצאי הבדיקה - הממצאים האובייקטיביים להבדיל מאלה שנמסרים לרופא על ידי המתלונן - מציין הרופא, שיש נפיחות באזור השפה העליונה והתחתונה מימין, וכי יש לצרציה של המוקוזה בוקלית מצד שמאל. בהבהרה שנמסרה על ידי הרופא, הוא מציין שהמשמעות היא, שיש חתכים קטנים שטחיים, שיותר דומים לשפשוף של הרירית - של חלל הפה מצד שמאל. הרופא גם מבהיר, שמבחינה אנטומית, כוונתו לאזור שנמצא בין החלק הפנימי של הלחי, לבין אזור החניכיים מצד שמאל. עוד מציין הרופא בתעודה הרפואית, שהלחי הימנית נפוחה, וכי יש הגבלה בפתיחת הלסת בצד ימין. בהבהרה נוספת שכתב הרופא, הוא מציין, שכתוצאה מהחבלה, נוצרה נפיחות של הרקמה הרכה התת עורית, וזאת כתוצאה משטפי דם קטנים. עוד הוא כותב בהבהרה, שבגין כך שהמתלונן נחבל באזור הפנים והשיניים, היו כאבים בפתיחת הלסת, והיתה הגבלה פתיחת הפה. הנה כי כן - התעודה הרפואית שנכתבה על ידי ד"ר משען תומכת לחלוטין בגרסתו של המתלונן לגבי הפגיעה שהוא נפגע. גם התעודה הרפואית אשר נכתבה על ידי ד"ר רפופורט פטר מציינת שקיימת נפיחות באזור הלסת התחתונה מימין, וכי קיימת רגישות למימוש באזור הנ"ל.
כמו כן, הוא מציין שקיים פצע בתוך רירית הפה מצד ימין. ממצאי ד"ר רפופורט תואמים את ממצאי ד"ר משען, וגם תעודה זו תומכת לחלוטין בגרסת המתלונן.
5. החקירה הנגדית לא היה בה כדי לקעקע את גרסתו של המתלונן. נהפוך הוא - המתלונן דבק בגרסה שהועלתה במהלך החקירה הראשית, לפיה הנאשם תקף אותו, בכך שנתן לו מכת אגרוף בפני
ו, והוא מוסיף את מה שלא ציין בחקירה הראשית, שהדבר נעשה לאחר הנאשם תפס אותו בצווארו, וכי הוא לא זז ממקומו בעת שהנאשם הכה אותו. הוא דבק בגרסה לפיה, יצא לו דם, כל הפה שלו היה דם, והוא מסביר שהדם לא הכתים את בגדיו, משום שהוא הניח נייר טואלט על פניו, עד אשר הגיע למקום עבודתו. הוא חוזר ואומר, שהיתה לו רגישות באזור המכה, שהיתה רגישות בפה, שכל הצד היה נפוח, והיה חתך פנימי. שתי התעודות הרפואיות, לרבות ההבהרות של ד"ר משען, תומכות לחלוטין בגרסתו של המתלונן, שמתעקש בחקירה הנגדית, שאכן נגרמו, גם דימום, גם נפיחות, וגם חתכים - כפי שמתברר ואובחן גם על ידי הרופאים.

בחקירה הנגדית גם עומד המתלונן על דעתו, שהוא הלך לתחנת המשטרה, לאחר שרוקן את הציוד מרכבו במקום עבודתו, וכי הופנה תחילה לקבלת טיפול רפואי. גרסה זו איננה בלתי הגיונית כפי שניסה לטעון הסניגור במהלך החקירה הנגדית, שכן, הגיוני לאפשר לאדם לקבל טיפול רפואי שהוא זקוק לו על פני הדברים בדחיפות, בטרם תיגבה ממנו הודעה. המתלונן גם עומד על דעתו, שכאשר שב לאחר הבדיקה הרפואית לתחנת המשטרה, הוא התבקש לחזור למחרת, בשל כך שהשעה היתה כבר 20:00.

עינינו הרואות - גרסתו של המתלונן היא גרסה סדורה, עקבית, ואיננה מעוררת ספקות. הספקות עליהם הצביע הסניגור בסיכומיו, לאו ספקות הם, שכן כפי שהבהרתי לעיל, פרט אחד שנשמט בחקירה הראשית, הושלם בחקירה הנגדית - התפיסה בחולצתו של המתלונן, והטענות לפיהן

הגרסה אינה הגיונית, ככל שהיא מתייחסת להפניה של המשטרה לקבלת טיפול רפואי, אינן מקובלות, שכן הגיוני יותר לאפשר לאדם לקבל ראש וראשונה את הטיפול הרפואי. ועוד - התעודות הרפואיות תומכות בגרסתו של המתלונן, לא רק בחלקים שבהם הן מפרטות את התלונה שלו, אלא בעיקר גם בחלקים שמהווים ממצאים אובייקטיביים, כאלה שנראים ומאובחנים על ידי הרופאים. המסקנה היא, שגרסת המתלונן היא לא רק גרסה מהימנה, אלא גם שהיא זוכה לחיזוק בראיות חיצוניות - התעודות הרפואיות וההבהרות. ולא זו אף זו, אלא שבשים לב לכך שהנאשם קיבל ביום הארוע מכתב התראה מעו"ד, אזי המתלונן גם מצביע על סיבת כעסו של הנאשם, ועל המניע שלו לתקיפה.

6. הנאשם בחר להעיד. לתיק בית המשפט הוגשה הודעתו. בהודעה הוא מאשר שהוא שכר דירה מהמתלונן, וטוען שביקש ממנו ארכה בת שבועיים, ולא קיבל אותה. לדבריו, ביום הארוע הוא אכן פגש את המתלונן כאשר נסע מולו ברכב, סימן לו שיעצור, ואף ניגש לדבר איתו. לטענתו, הוא אמר לו, שיבוא אליו בערב לקחת את המפתח, ולעשות חשבון של מה מגיע לו. המתלונן הפנה אותו לעורך הדין שלו, וגם דרש יותר כסף, ובגין כך אמר לו הנאשם: "שילך להזדיין". הוא מכחיש שהוא תקף את המתלונן, ולגבי נזק בפני
ם שיש למתלונן, הוא טוען שהוא אינו יודע מה המתלונן עשה לעצמו. הוא מסרב לעריכת עימות עם המתלונן, וטוען שבזמן שהוא שוחח עם המתלונן, הוא עמד מחוץ לרכב, המתלונן ישב בתוך הרכב, והוא לא עשה דבר - לא תפס בחולצתו ולא תקף אותו. אין הוא יודע איזה סיבה יש להעליל עליו כפי שהוא טוען.


בעדותו בבית המשפט הוא שב ומכחיש שהוא נגע במתלונן, אומר שהוא דיבר איתו דרך החלון שהיה פתוח בגודל של 40, 50 ס"מ, וכי הוא לא התקרב אליו בכלל. לדבריו, הוא שאל את המתלונן מדוע לא בא לקחת את הכסף ואת המפתח, והמתלונן אמר לו שהוא חיפש אותו. כאשר המתלונן הפנה אותו לעורך הדין, הוא הזכיר לו שהוא קיבל ממנו ארכה לתקופת השכירות, ואמר לו שהוא לא יסחט אותו. הוא גם הציע לו לבוא אליו הביתה לשתות קפה בערב, ולקחת את מה שמגיע לו. גם לאחר שהוא מעיין בהודעה שלו לרענון זכרונו, הוא לא זוכר שהוא אמר למתלונן "לא תזדיין", אלא לדבריו אמר לו, שיעשה מה שהוא רוצה. לטענתו, אין הוא יודע מה המניע להגשת התלונה. הוא מאשר שהוא קיבל מכתב התראה מעורך דין, וכי הוא סימן למתלונן לעצור בצד. הוא טוען שהשיחה עם המתלונן היתה ברוח טובה, ולדבריו האמירה "לא תזדיין", היא ביטוי ששגור בפיו של כל ילד, והיא מקובלת בשיחות גברים.

בהמשך החקירה הנגדית, למעשה אין לו כל הסבר לחבלות שנחבל המתלונן. לדבריו, גם הוא סבל מכאבים בפה ובשיניים, בגלל בעיות שיניים, הוא מעלה את האפשרות שמא המתלונן סבל מכאבים, בשל כך שעקר שן - סברה שכמובן אינה עולה בקנה אחד עם התעודות הרפואיות וההבהרות שניתנו. הוא לא יודע אם הוא אמר בתחנת המשטרה, שהמתלונן עשה זאת לעצמו. הוא מציע לתובעת להפנות את השאלה למתלונן, למרות שהוא עצמו טען זאת בהודעתו. אשר לעימות - הוא טוען שהוא היה מוכן לעימות, והוא מוכן גם עתה, וכי החוקר שגבה את ההודעה השתולל, וכמעט הכה את אשתו, וזאת בשל כך שהוא חבר של המתלונן.
לא למותר לציין, שהמתלונן לא עומת עם גרסה זו, ולא כל שכן, לא הוזמן החוקר גובה ההודעה להחקר בפרשה זו בבית המשפט. עובדות אלה מטילות צל כבד על גרסת הנאשם, זאת הגם שהנאשם טוען שהוא איננו יודע מהו עימות. קשה לי להניח שהנאשם השיב בצורה נחרצת לשאלה האם הוא מוכן לעימות - "לא!" - מבלי להבין את משמעותה של המילה עימות. להבדיל מהמתלונן, הוא איננו יכול ליתן כל הסבר להגשת התלונה על ידי המתלונן. כזכור, המתלונן נותן סיבה ורקע להתנהגותו של הנאשם.

המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא, שעדותו של הנאשם איננה מהימנה. העובדה שהוא מכחיש דברים שאמר במשטרה, העובדה שגרסתו אינה מוטחת בפני
המתלונן, העובדה שהוא לא טרח לזמן את החוקר גובה ההודעה לחקירה, כל אלה יש בהן כדי להוסיף ולהצביע על חוסר המהימנות של הנאשם.

7. במצב הדברים האמור לעיל, כאשר מחד ניצבת גרסתו המהימנה, הסדורה, והנתמכת בראיות חיצוניות - אובייקטיביות, של המתלונן, ומאידך ניצבת הגרסה הלא מהימנה של הנאשם, אזי המסקנה היא, שיש להעדיף את גרסת המתלונן, לקבוע שהתביעה הרימה את הנטל המוטל עליה, שכן הוכיחה מעל לכל ספק סביר, את ביצוע העבירה נשוא כתב האישום, וכפועל יוצא מכך, להרשיע את הנאשם. וכך אני עושה - אני מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

ניתנה, ועיקריה הושמעו והוסברו היום ניתנה היום ט"ז באייר, תשס"ו (14 במאי 2006) במעמד התובעת עו"ד איריס מוריץ, הנאשם וב"כ עו"ד הרצל יוספי מהסניגוריה הציבורית.
_____________
לבנה צבר
, שופטת

02223/03פ 133 יפה








פ בית משפט שלום 2223/03 מדינת ישראל נ' מנשה שלג (פורסם ב-ֽ 14/05/2006)