פסקי דין על מרדכי זילברמן | פסקי דין על רעיה רביד | פסקי דין על כהן רבקה | פסקי דין על גלטשטיין אורה | פסקי דין על שושנה טולדנו | פסקי דין על עירית ירושלים

2230/01 עב     30/05/2006




עב 2230/01 מרדכי זילברמן , רעיה רביד , כהן רבקה , גלטשטיין אורה , שושנה טולדנו נ' עירית ירושלים




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002230/01
עב 002231/01 מאוחד עם תיק עב 001681/01


בפני
:
כב' השופטת אורנית אגסי
– דן יחיד

30/05/2006


בעניין:
1.מרדכי זילברמן

2.רעיה רביד

3.כהן רבקה

4. גלטשטיין אורה

5.שושנה טולדנו



ע"י ב"כ עו"ד
אבירם מאיר

תובעים

נ ג ד


עירית ירושלים



ע"י ב"כ עו"ד
גנית גלמן – בג'איו

נתבעת

פסק דין

1. בפני
בית הדין תביעת התובעים, גימלאים של עיריית ירושלים, המבקשים, כי בית הדין יורה לעירייה (להלן: "הנתבעת" או "העירייה") לשלם להם, כמקובל לגבי עובדי הוראה, "גמול מקצועי והכשרות". תובעות 4 ו-5 מבקשות, בנוסף, לממש זכאותן לגמול השתלמות וגמול כפל תואר.

הנתבעת שוללת זכאותם של התובעים לגמולים אלו, המיוחדים לעובדי הוראה המועסקים כמורים בלבד, בעוד התובעים, הועסקו בעירייה עובר לפרישתם, כ"קציני ביקור סדיר" (להלן: "קב"סים"), מכוח חוק לימוד חובה, תש"ט-1949.

2. אלו הן העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות המסמכים והעדויות שהוצגו בפני
בית הדין:
א. התובעים הועסקו על ידי העירייה, בדירוג עובדי הוראה, במשרה מלאה של 42.5 שעות שבועיות, בתפקיד קציני ביקור סדיר בבתי ספר.

ב. שכרם של עובדי הוראה, המועסקים בעירייה משתלם במשותף, על ידי העירייה ומשרד החינוך, כאשר משרד החינוך משתתף גלובלית בעלות השכר, או הגמלה של כלל עובדי ההוראה, בהם גם שכר התובעים. שיעור השתתפות משרד החינוך עומד על 75% ונכללים בו רכיבי שכר, המשולמים לעובדי הוראה, לרבות "גמול מקצוע והכשרות".

ג. משכורתם של התובעים עובר לפרישתם, לא כללה גמול מקצועי והכשרות. עם פרישתם, נכללה התוספת בגימלתם וזאת עד לחודש אפריל 2000. במועד זה, הפסיקה הנתבעת את תשלום התוספת, והתובעים נדרשו להחזיר את הסכומים ששולמו להם בטעות בתוספת ריבית.

ד. התובעים 1-3 הגישו תביעה כנגד העירייה על הפסקת התשלום (עב 1681/01) ובמקביל, פנו אל בית הדין, בבקשה ליתן צו מניעה זמני, האוסר על העירייה לגבות את התשלום ששולם, כל עוד לא הוכרעה שאלת זכאותם ב

פסק דין
בתיק העיקרי (בש"א 2136/01). העירייה ציינה, כי שולמה לתובעים, בטעות, גימלה הכוללת רכיב גמול מקצועי והכשרות, הניתן לעובדי הוראה שעסקו בהוראה בפועל, בעוד התובעים הועסקו כקב"סים.
בית הדין, בראשות כב' השופט ארי תיבון, קבע בהחלטתו מיום 25.6.2001, כי בשלב זה, לאחר שהעירייה חדלה באורח שוטף לשלם לתובעים את הגימלה בתוספת רכיב גמול מקצועי והכשרות, מן הראוי כי תימנע מלנכות את הסכומים אשר לדעתה שולמו ביתר, וזאת עד להכרעה בתביעה גופה.

ה. גמול השתלמות וגמול כפל תואר הינה תוספת שכר, כאשר תוספת גמול השתלמות משתלמת למורים עד אחוז מסוים מהשכר הקובע, בשונה מאשר במגזרים האחרים, בהם התוספת היא שקלית בלבד.

ו. בין השנים 1987 ועד שנת 1991, שילמה העירייה לקב"סים, גמול השתלמות וגמול כפל תואר. בשנת 1991, מצאה העירייה כי החלטה זו מוטעית והפסיקה את ההטבה לעובדים חדשים. העובדים שקיבלו את ההטבה לא נדרשו להחזירה, אך במהלך השנים, גם לא ניתנה להם האפשרות לעדכנה.

ז. התובעת אורה גלטשטיין, שהועסקה כקב"סית לפני 1991, קיבלה בפועל גמול השתלמות וגמול בגין כפל תואר. עם ביטולה של ההחלטה להעניק לקב"סים תוספות אלו, התוספת בשכרה של התובעת לא עודכנה, לאחר שנת 1991.

תמצית טענות הצדדים
3. לטענת התובעים, על הנתבעת לזכותם בזכויות המוענקות בהסכמי השכר של עובדי הוראה, ובפרט הזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי המיוחד, מיום 18.11.83 (להלן:"ההסכם הקיבוצי המיוחד"), לרבות גמול מקצועי והכשרות, גמול השתלמות וכפל תואר. חובתה זו של הנתבעת נובעת מעצם השתתפותו של משרד החינוך בעלות שכרם של התובעים, השתתפות הכוללת רכיבים אלו.
לחילופין, טוענים התובעים כי, היה וימצא כי חלים עליהם, כעובדי הוראה בעירייה, שני הסכמים קיבוציים, ההסכם החל על עובדי הוראה וההסכם החל על עובדי העירייה, יש להחיל על התובעים את הזכויות אשר הוענקו בהסכם הקיבוצי המיוחד, כהוראה הפועלת לטובתם, כקבוע בסעיף 23 לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957, ולזכותם בהתאם.
מוסיפים התובעים וטוענים, כי גמול מקצועי והכשרות הינו גמול הניתן לעובדי הוראה בעבור הקדשת זמן מעבר לשעות העבודה הרגילות, אשר על כן, יש לראות בהיקף המשרה בה עבדו התובעים, כ-42 שעות שבועיות, כהקדשת זמן מעבר לשעות העבודה הרגילות של עובדי הוראה.

4. מנגד, שוללת הנתבעת מכל וכל את טענות התובעים ומציינת, כי ההסכם הקיבוצי המיוחד, המקנה את הזכויות הנתבעות, אינו חל על התובעים, שכן, התובעים הועסקו כעובדי מינהל חינוכי בעירייה ולא כמורים בפועל.

ההליך
5. תחילתו של ההליך בתביעה שהוגשה על ידי התובעים מר זילברמן, גב' רביד וגב' כהן (עב 1681). התביעה הופנתה גם כלפי משרד החינוך, ובהמשך תביעה זו הוסרה.
בתחילה, התובעים לא יוצגו, לפיכך, פטר בית הדין את התובעים מהגשת תצהירי עדות ראשית, והם נחקרו, בלא תצהירים. מטעם הנתבעת הופיעה הגב' שושנה יתאח, רפרנט כוח אדם באגף משאבי אנוש בעירייה.
לבית הדין הוגשו מספר מסמכים: מטעם התובעים, תלושי שכר על שם רעיה רביד
ורבקה כהן, אשר סומנו ת/1 וכן, תחשיב גמול מקצועי והכשרות כפי שנרשם על ידי התובע, מר זילברמן, אשר סומן ת/2. מטעם הנתבעת הוגשו טבלאות משרד החינוך- אפריל 2001, עלויות קב"סים, וסומנו נ/1 וכן תצהירה של הגב' שושנה יתאח, כפי שהוגש בתיק בש"א 2136/01, דלעיל, אשר סומן נ/2.

6. גב' גלטשטיין (עב 2230/01) וגב' טולדנו (עב 2231/01) הגישו תביעותיהן באותו היום, מספר חודשים לאחר הגשת תביעתם של התובעים 1-3. תיקיהן של התובעות אוחדו, ובהמשך, אוחד עיניינן לתיק זה, כתיק כולל, כאשר התובעים יוצגו במאוחד על ידי עו"ד אבירם.
מטעם התובעות הוגשו תצהירי עדות ראשית של גב' גלטשטיין וגב' טולדנו. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר יחזקאל אליהו, מנהל חטיבת הפרט באגף משאבי אנוש בנתבעת, תצהירו של מר יהושע לוי, מנהל מחלקה לטיפול בפרט ובביקור סדיר וכן תצהירה של גב' שושנה יתאח, רפרנט כוח אדם באגף משאבי אנוש בעירייה.

כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

דיון והכרעה
7. עיקר המחלוקת בין הצדדים, לה נדרשת הכרעת בית הדין, סבה סביב שאלת זכאותם של התובעים לגמול מקצועי והכשרות כרכיב בגימלתם, כאשר, התשובה לשאלה זו תאיר אף את המחלוקת בין הצדדים על שאלת זכאותן של התובעות 4 ו-5 לגמול השתלמות וגמול כפל תואר.

8. אקדים ואומר כבר כעת, כי ממכלול הראיות שהוצגו בפני
עולה בבירור ובאופן חד, כי התובעים, אשר שימשו כקב"סים, אינם זכאים לתוספת גמול מקצועי והכשרות. כמו כן, תובעות 4 ו-5 אינן זכאיות לגמול השתלמות או כפל תואר, כנהוג לגבי עובדי הוראה בפועל. הנימוקים להכרעתי זו יפורטו להלן, תוך התייחסות לרכיבים השונים.

גמול מקצועי והכשרות
המסגרת הנורמטיבית
9. תוספת גמול מקצוע והכשרות, כתוספת שכר מיוחדת, נקבעה בהסכם הקיבוצי המיוחד, אשר נחתם בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלש הערים הגדולות לבין הסתדרות המורים וארגון מורי בתי הספר העל יסודיים, ונועד ליישם את המלצותיה של וועדה ממלכתית לבדיקת מעמד המורה ומקצוע ההוראה (ועדת עציוני).

10. הצדדים להסכם הקיבוצי המיוחד הגדירו את תחולתו על עובדי הוראה כדלקמן (עמ' 2):
"בהסכם זה "עובד" או "עובד הוראה"-עובד בדירוג עובדי הוראה המועסק בהוראה והמיוצג ע"י הסתדרות המורים בישראל או ארגון מורי בתי הספר העל-יסודיים".

מכתב הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, מיום 20.11.83, אשר הופנה לסגן החשב הכללי מפרט את עיקרי ההסכם ולעניין תחולתו חזר על ההגדרה דלעיל, והוסיף:
"1.4 אין, איפוא, להחיל את הוראות ההסכם על עובדים שאינם מועסקים בהוראה, לרבות אלה ששכרם משולם לפי טבלת המשכורת המשולבת של דירוג עובדי הוראה, כגון מדריכי החינוך המשלים, מדריכים חברתיים ואמהות בית במוסדות חינוך פנימייתיים וכד'".

11. נספח ב' להסכם, שכותרתו "דירוג עובדי הוראה-גמולים", קובע הוראות כלליות ליישום גמולים שהוקנו בהסכם הקיבוצי. לענייננו רלבנטיות ההוראה, בעמ' 9, כדלקמן:
"1.3 עובד הוראה יהיה זכאי לגמול כל עוד הוא ממלא את התפקיד עבורו ניתן הגמול. עובד הוראה שיפסיק למלא את התפקיד אשר עבורו ניתן הגמול, יופסק תשלום הגמול הכרוך בביצוע תפקיד זה".

12. סעיף 3 לנספח ב' להסכם, דן בגמולים השונים. רלבנטית לענייננו ההוראה בעמ' 12, כדלקמן:
"3.9 לגמול מקצוע והכשרות יהיו זכאים עובדי הוראה עבור פעולות הכנה למילוי תפקידם בהוראת המקצוע, הנדרשת בבית הספר מעבר לשעות העבודה שבתקן, ובגין פעולות הכנה אלה לא יהיו זכאים להטבה או גמול נוספים. גמול זה בא במקום גמול הכנה למורי הכשרות והוא יחול על כלל עובדי הוראה למעט עובדי הוראה הזכאים לגמול ריכוז גן ילדים או גמול חינוך כיתה, או גמול ניהול או גמול מורה-מדריך או גמול הדרכה או גמול פיקוח".

האם התובעים הועסקו בהוראה?
13. לטענת התובעים, ניתן לכלול את עיסוקם כקציני ביקור סדיר, כעיסוק הנכלל בהגדרת ההסכם לעובדי הוראה וזאת משלשה טעמים, הטעם הראשון נובע מכך שהתובעים בעלי תעודת הוראה. הטעם השני נסמך על כך, שבמהלך פעילותם למניעת נשירת תלמידים מבתי הספר, העבירו התובעים, לא אחת, שיעורים והרצאות הסברה בפני
תלמידים בכיתות השונות. ואילו הטעם השלישי נסמך על כך, שחלק מן התובעים חבר באחד מארגוני המורים (סעיפים 22-25 לסיכומים).

14. מנגד, טוענת הנתבעת, כי קציני ביקור סדיר אינם מועסקים בהוראה, ואף אינם מיוצגים על ידי הסתדרות המורים בישראל או ארגון בתי הספר העל-יסודיים, לפיכך, ההסכם הקיבוצי המיוחד אינו חל בענייננו. קיומה של תעודת ההוראה, לכשעצמה, אינה הופכת את התובעים למורים, ואף אינה מזכה אותם בתנאי שכר או תנאי עבודה כשל מורים (סעיף 8ב לסיכומים).
זאת ועוד, בתצהירו של מר יהושע הלוי ובנספחיו, פירטה הנתבעת את תפקידיו של קצין ביקור סדיר, מהם עולה כי הגם שעיסוקו של קצין ביקור סדיר מגוון, הרי שברובו הוא מתמקד במניעת נשירת תלמידים בודדים מהמסגרת, לפיכך, יש לראות בתובעים עובדי מינהל בתחום ההוראה.
על מנת להוכיח טענתה זו, ערכה הנתבעת השוואה בין תנאי העסקתם של מורים ובין תנאי העסקתם של קציני ביקור סדיר (סעיף 16 לסיכומים) בכלל והתובעים בפרט. לטענת הנתבעת, יש בתוצאות השוואה זו, כדי לסתור את גרסת התובעים כאילו עבדו כמורים, מדי פעם ולאשר טענתה, כי התובעים הועסקו כעובדי מינהל.

15. חוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (להלן:"החוק"), קובע בסעיף 4 חובת לימוד סדיר, המוטלת על הורים של ילד בגיל לימוד-חובה או של נער בגיל לימוד-חובה, לדאוג לכך שהילד או הנער ילמד באופן סדיר במוסד-חינוך מוכר. בצד החובה, סעיף זה קובע גם עונש מאסר לכל אחד מהורי הילד, זולת אם הוכיח מעל לכל ספק סביר שעשה כמיטב יכולתו כדי שהילד או הנער ילמד כאמור.
על בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף זה לשמוע בכל מקרה את חוות דעתו של עובד סוציאלי, או את חוות דעתו של קצין ביקור סדיר, וכן במידת האפשר את חוות דעתו של היועץ הפסיכולוגי העובד בבית הספר שבו לומד הילד.
"לענין פסקה זו, "קצין ביקור סדיר" - עובד המדינה או עובד רשות מקומית ששר החינוך והתרבות הסמיכו לענין זה".

16. בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק דן לאחרונה בתפקידו של קצין ביקור סדיר בבג"צ 6671/03 מונג'ד אבו גנאם ו- 18 אח' נ' משרד החינוך [פדאור (לא פורסם) 05 (1) 249], עמוד 3 (2005). בסעיף 7 לפסק דינה, פורשת השופטת א' פרוקצ'יה את מסגרת האכיפה של חינוך חובה על רבדיו השונים, בהם הרובד בו בא לידי ביטוי תפקידו של קצין ביקור סדיר, כדלהלן:
"ברובד השלישי של האמצעים הננקטים להבטחת לימוד מסודר של תלמידים בבתי הספר, מצוי מנגנון שנועד לאתר, לדווח, ולטפל בתלמידים שנשרו ממערכת החינוך אליה הם משתייכים. על מנגנון זה נמנה גם קצין ביקור סדיר, שכשירותו לתפקיד הוגדרה בידי משרד החינוך וכוללת תעודת הוראה, הכשרה אקדמית רלבנטית, תואר ב.א. לפחות, ו-3 שנות נסיון לפחות בעבודה חינוכית (חוזר מנכ"ל, תש"ס/6 ע/14). למעמדו של קצין ביקור סדיר לא ניתן ביסוס סטטוטורי, מלבד התייחסות עקיפה לכך בחוק לימוד חובה בסעיף 4(ב)(3), בהקשר לצורך בהגשת חוות דעת מטעם הקב"ס לבית משפט הדן הורי תלמיד בדין פלילי בעבירות של הפרת חובה לדאוג ללימוד סדיר של בנם במוסד חינוך מוכר. איתור התלמידים שאינם מבקרים באופן סדיר בבית הספר ושילובם מחדש במערכת הבית ספרית נעשה, בין היתר, באמצעות קציני ביקור סדיר. תפקידו של הקב"ס לטפל בתופעות של ילדים בגיל חינוך חובה ובתלמידים שאינם מקיימים קשר רציף עם בית הספר, ולדאוג לשילובם במערכת החינוך. בין היתר, עליו לקיים סיורים באיזור ולפעול לאיתור ילדים שאינם מבקרים בבית הספר, ולקיים קשר עם הגורמים השונים המטפלים בנוער חריג, כדי להשיג מידע בדבר מוצאותיו של תלמיד שאינו מבקר ביקור סדיר בבית הספר. קצין הביקור הסדיר מקיים קשר רציף עם הצוות המקצועי בבית הספר, מבקר בבית התלמיד במידת הצורך, ומקיים מגע עם ההורים וכן עם הגורמים הטיפוליים וגורמי הסעד, הכל כדי למנוע תהליך של נשירה, או לטפל בהחזרת הילד למסגרת החינוכית לאחר שהנשירה התרחשה.

ובהמשך:

"על פי מדיניות משרד החינוך, מנהל בית הספר אחראי לביקור הסדיר של התלמידים במסגרתו. ... במסגרת זו, על מנהל בית הספר לשמור על קשר הדוק עם קצין הביקור הסדיר . כן מוטלת אחריות ישירה על מחנך הכיתה בבית הספר לעשות למניעת נשירת תלמידים בכתתו. אחריות זו כוללת התאמה של מסגרות ההוראה ליכולתם וצרכיהם של התלמידים, אחריות למעקב אחר ביקור סדיר בבית הספר וטיפול בהפרות הקשורות לכך, וקיום חובות דיווח על העדרויות ממושכות ועירוב הצוות הבינמקצועי בבעיות נשירה, במידת הצורך".

17. התובעים חזרו וציינו כי נכנסו לכיתות לבקשתם של מנהלי בתי הספר או המורות. גב' גלטשטיין תיארה זאת בחקירתה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 13 ואילך):
"ת.כקצינת ביקור סדיר הייתי ממונה לחוק חינוך חובה ובמסגרת עבודתי בבית הספר על פי בקשתו של המנהל, הצוות המקצועי, המחנכים והיועצים של בתי הספר, נכנסתי לכיתות, פעם עד פעמיים בשבוע, שזה בערך 4 פעמים בחודש לכ-10 בתי ספר כדי להבהיר להם את משמעות חוק חינוך חובה ומניעת נשירה. קרי, תלמיד שאינו מופיע באופן סדיר, המסגרת הזו ארכה לפעמים 45 דקות ולפעמים חצי שעה והתנהלה בדיוק כמו מרצה שעומד בפני
תלמידיו, כולל שאלות תשובות והבהרות".
ש. האם השעות הללו היו מתוכננות או מקריות?
ת. בהתאם לבקשתו של המנהל ובקשת הצוות המקצועי של בית הספר על פי הצרכים..".

בתיאור זה, המחישה התובעת את אופן היישום של דרכי האכיפה של חוק לימוד חובה, כפי שתוארו בפסק דינה של הש' פרוקצ'יה, בפועל, הלכה למעשה.
בצוות המקצועי, הכולל את מנהלי בתי הספר, המחנכים והיועצים, משתלב גם קצין ביקור סדיר, אם הוא נדרש להיכנס לכיתות, הוא עושה זאת על מנת לסייע לשאר הצוות המקצועי, המחנך או המנהל, למלא את תפקידו במניעת נשירת תלמידים ממסגרת הלימודים, ואין בכך שקצין ביקור סדיר נכנס לכיתות הלימוד כדי לקבוע כי תפקידו, כמקביל או שווה לתפקידו של מורה.

18. בחנתי את תנאי העסקתם של התובעים, כעולה מהעדויות, בהשוואה לתנאי ההעסקה ומסגרת עבודתם של מורים, מצאתי כי יש לראות בתובעים עובדים מינהליים בתחום ההוראה.
התובעים ציינו כי הועסקו במסגרת משרה מלאה הכוללת 42.5 שעות עבודה שבועיות. מר זילברמן ציין כי עבד במשרה מלאה, משרה אשר היקפה רחב יותר מאשר מסגרת העסקה של מורה, והוסיף כי עבד באותם תנאים גם בחודשי יולי אוגוסט, בחופשת הקיץ (עמ' 10 לפרוטוקול).
גב' רביד ציינה גם היא, כי עבדה 45 שעות שבועיות, מסגרת העסקה השונה ממסגרת העסקת מורים וכך גם חופשותיה היו שונות מאשר חופשות המורים. בנוסף, ציינה כי קיבלה אחזקת רכב מהעירייה (עמ' 14-15 לפרוטוקול).
בכתב תביעתה, תיארה גב' גלטשטיין כי עבדה משרה מלאה של 42.5 שעות שבועיות. בחקירתה, ציינה התובעת כי לא היו לה מבחנים לבדוק ובשביתת המורים הגדולה של שנות ה-80, היא לא שבתה (עמ' 10 לפרוטוקול).
גב' טולדנו ציינה בחקירתה, כי לא ליוותה כיתות באופן שיטתי ( עמ' 16 שורה 14), קיבלה אחזקת רכב בעת העסקתה בעירייה, בעוד שבתקופה בה הועסקה כמורה לא קיבלה הטבה זו. כמו כן, יצאה לשבתון רק בעיסוקה כמורה ולא בעיסוקה כקצינת ביקור סדיר.

19. לעניין חופשות קציני ביקור סדיר, צירפה הנתבעת לתצהיר עדות ראשית של גב' יתאח, טבלה שמפנה לנוהל העירייה מספר 24.0701, בפרק הדן במכסת חופשות, בסעיף 12א סעיף קטן 4 נאמר כדלהלן:
"קציני ביקור סדיר המועסקים מעבר לשעות העבודה הרגילות (ביקורי בית, השתתפות בישיבות פדגוגיות וכיוצ"ב) זכאים ל-8.5 ימי חופשה נוספים על מכסת חופשתם הרגילה".

20. לאור כל האמור לעיל, קובעת אני, כי התובעים שימשו כעובדי מינהל בתחום ההוראה ולא כעובדי הוראה בפועל על כן, לא חל עליהם ההסכם הקיבוצי המיוחד אשר יוחד לעובדי הוראה, המועסקים כמורים, בפועל.
פועל יוצא מכך, התובעים אינם זכאים ל"גמול מקצועי והכשרות" אשר שולם להם תוך טעות על ידי הנתבעת לאחר פרישתם.

גמול השתלמות אחוזי וגמול כפל תואר
21. תובעות 4 ו-5 טוענות כי היו והינן זכאיות לקבל גמול השתלמות אחוזי וגמול כפל תואר, בשווי ערך ל-29% מהשכר, וזאת בהתאם להסכמים החלים על עובדי הוראה (סעיף 12 לכתב תביעתה של גב' גלטשטיין).
מנגד, שוללת הנתבעת את זכאותן של התובעות בטענה, כי התובעות הועסקו כעובדות מינהל בדירוג הוראה ואינן זכאיות לגמול השתלמות בהוראה אלא לגמול השתלמות בדירוג האחיד (סעיף 21 לסיכומיה). להוכחת טענתה, הציגה הנתבעת לבית הדין את חוזר המשנה למנהל הכללי לאמרכלות, מיום 27 באוקטובר 1991, שכותרתו, "גמול השתלמות למדורגים בדירוג עובדי הוראה אך אינם מועסקים בהוראה" (נ/3).

22. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים כמו גם ההסכמים שהוצגו בפני
בית הדין, דוחה בית הדין אף את תביעת התובעים 5-4 לרכיב זה, שכן, גמול השתלמות אחוזי, הינו הסדר חדש לעובדי הוראה שהועסקו בפועל כמורים, מכוח ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 1983, שנדון בהרחבה לעיל (ראה סעיף 1-2 לנספח ה להסכם הקיבוצי, בעמ' 16, צורף לתצהירה של גב' יתאח אשר סומן נ/2).

משקבענו כי ההסכם המיוחד אינו חל על התובעים, הרי שקביעה זו יפה הן לעניין תוספת גמול מקצועי והכשרה והן לכל זכות אחרת, ובמקרה זה גמול השתלמות אחוזי.

דירוג הוראה כמקור הזכאות
23. התובעים טענו בפני
בית הדין כי, משקבעה עיריית ירושלים, תשלום שכר העבודה על פי דירוג עובדי הוראה, הרי שהיה עליה לשלם להם את כל הרכיבים הנחשבים כשכר עבודה בקרב עובדי הוראה, על פי המובן הרחב, לגבי עובדי הוראה, ובכלל זה את גמול המקצוע וההכשרות, כמו גם גמול השתלמות וגמול כפל תואר (סעיף 31 לסיכומים). את הביסוס לטענתם מצאו התובעים בפסק הדין, ע"ע 300303/97 מוצפי נגד עיריית אור יהודה (אשר צורף לסיכומיהם), עבודה ארצי, כרך לג (24), 29 (2001), שם נדון המונח "שכר עבודה" בהקשר של "מענק יובל".
לחילופין, טענו התובעים, כי כעובדי הוראה, שכרם, הכולל גמולים אלו, מתוקצב על ידי משרד החינוך. הנתבעת אשר מקבלת תקציב עבור התובעים אינה רשאית להחזיק את הכספים בידיה והיא חייבת להעבירם לתובעים (פלוגתא 2 בתיק עב 1681/01, סעיף 42 לסיכומים).

24. מנגד טענה הנתבעת, כי שכר התובעים לא שולם או משולם לפי "שכר עובדי הוראה" אלא לפי "דירוג עובדי הוראה" (סעיף 40 לסיכומים). מתצהיר עדות ראשית של יחזקאל אליהו, מנהל חטיבת הפרט באגף משאבי אנוש בעירייה עולה, כי בעירייה ישנם מספר עובדים המדורגים בדירוג הוראה אשר אינם עוסקים בפועל בהוראה, ותנאי העסקתם שונים מאלו של מורים ולפיכך אף אינם מקבלים את התוספות של המורים אלא תוספות המתאימות לכל תפקיד ותפקיד, ספרנים/תוספת ספרנים, עובדי החינוך המשלים, עובדים סוציאליים ביחידה למתגברים/תוספת חבורות רחוב (סעיף 4 לתצהיר).

25. כחיזוק לטיעון הנתבעת, ביקשה הנתבעת לאחר הגשת סיכומי התובעים, אך עוד בטרם הגיע המועד בו היה על הנתבעת להגיש סיכומיה, לצרף את מכתבו של הממונה על השכר במשרד האוצר. התובעים התנגדו להגשת המכתב כראיה, דא עקא, שהתנגדותם זו הגיעה לאחר הגשת סיכומי הנתבעת, אשר על כן, מקבל ביה"ד את מכתב הממונה כראיה חיצונית נוספת לתיק זה למרות התנגדות ב"כ התובעים.

26. אכן עת קבעה הנתבעת כי שכר העובדים ישולם לפי דירוג עובדי הוראה היה בכך משום הטעיית התובעים אשר סברו בתום לב, כי מכח כך זכאים הם לתוספות שכר של עובדי הוראה הגם שלא עבדו בהוראה בפועל. משהתקבלו התובעים בנתבעת לתפקידים מינהליים בתחום מינהל החינוך בעירייה, היה מקום להעבירם לדירוג מתאים יותר, המשקף נאמנה את הווייתו של התפקיד בו הועסקו, כפי שאף המליץ הממונה על השכר במשרד האוצר, במכתבו לנתבעת, בו הורה לנתבעת, להמיר את דירוגי השכר של העובדים שהגיעו מתחום ההוראה בהתאם לעיסוקם, ובענייננו, להמיר את דירוג השכר של התובעים לדירוג עובדי חינוך, נוער וקהילה (חינוך משלים).

27. זאת ועוד, אין בהשתתפות משרד החינוך בעלות שכרם של התובעים כדי להושיע את התובעים ולו מהטעם שהשתתפות זו הינה גלובלית, ואינה שמית (סעיף 9 לתצהיר גב' שושנה יתאח). כשעסקינן בהשתתפות גלובלית, לא ניתן לגזור הטבה אישית כזו או אחרת.

28. נוסף על אלו, לא מצאתי כי פסק הדין בעניינו של מוצפי יכול שיהא לעזר לעניינם של התובעים. נסיבותיו של

פסק דין
זה שונות מנסיבות תיק זה, שם נדון עניין תשלום מענק יובל, שהינו תשלום חד פעמי, לעומת תביעת התובעים, בו נדונות תוספות שהינן חלק משכרם השוטף של עובדים המועסקים בהוראה.
יאמר כי דווקא הכלל הנוגע לתשלומים לעובדים, כפי שנקבע על ידי כב' הנשיא אדלר פועל בניגוד לעמדת התובעים, הווה אומר, "המהות של התוספת ולא המינוח", הוא אשר הביא את ביה"ד לדחות את תביעתם של התובעים. משבדקתי את מהות התוספת כפי שהיא נקבעה בהסכם הקיבוצי המיוחד, הרי שעסקינן, בתוספת שכר, אשר יש לתיתה, רק לעובדי הוראה המועסקים בפועל בהוראה בלבד.

29. הוסיפו וטענו התובעים כי יש להחיל עליהם את סעיף 23 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, הקובע כי במקום שחלים על עובד יותר מאשר הסכם קיבוצי אחד, הולכים אחר הוראה שהיא לטובת העובד. אף טענה זו אין לקבלה שכן בעניינם של התובעים כפי שקבעתי לעיל, ההסכם הקיבוצי המיוחד השמור לעובדי הוראה המועסקים כמורים, אינו חל על התובעים. פועל יוצא מקביעה זו, כי ההסכם היחיד החל על התובעים הוא ההסכם של עובדי המינהל בנתבעת.

סוף דבר
30. תביעתם של התובעים לתוספת גמול מקצועי והכשרות, נדחית. כמו כן, נדחית תביעתן של תובעות 4 ו-5 לגמול השתלמות אחוזי וגמול כפל תואר.

31. כאמור, כב' הש' תיבון בהחלטתו בבש"א 2136/01 קבע כי אין לנכות את חוב התובעים כל עוד לא יוכרעו הפלוגתאות בתיק העיקרי. אולם כעת משהכרעתי כי התובעים 3-1 אינם זכאים לתוספת גמול מקצועי והכשרות ששולמה להם תוך טעות על ידי הנתבעת, הרי שהנתבעת זכאית להחזר התשלומים, אשר שולמו לתובעים תוך טעות.
הנתבעת דרשה הסכומים ששילמה ביתר לתובעים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. דרישה זו של הנתבעת אכן קבועה בדין, אולם משהנתבעת היא זו אשר שילמה בטעות לתובעים תוספת זו, באופן שוטף ונומינלי מדי חודש, סבור בית הדין כי יש לקבוע כחוב אך ורק את הסכומים המצטברים ששולמו לתובעים בפועל, ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוב התובעים לנתבעת, נכון ליום 1.4.00 כפי שפורט לתובעים במכתב הנתבעת מיום 16.5.01 ובתצהיר הגב' יתאר מיום 4.6.01 (סעיף 5).
בנוסף על קביעתי זו להקפאת גובה החוב כאמור, יפה תעשה הנתבעת באם תפרוס חובם של התובעים כלפיה, במספר רב של תשלומים, באופן שהתובעים לא ירגישו בחסרון כיס גמלתם, כתוצאה מהחזר חובם זה.

32. למרות תוצאות

פסק דין
זה, משהתובעים בחלק מהתביעה היו לא מיוצגים ומשעסקינן בתביעה אשר נולדה כתוצאה מטעות של הנתבעת ובפרט מאחר והתובעים הינם גמלאים של הנתבעת, לא יפסקו הוצאות כנגד התובעים על ניהולו של הליך זה.


ניתן היום ג' בסיון, תשס"ו (30 במאי 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אורנית אגסי
, שופטת





002230/01עב 730 מיטל מלכה








עב בית דין אזורי לעבודה 2230/01 מרדכי זילברמן , רעיה רביד , כהן רבקה , גלטשטיין אורה , שושנה טולדנו נ' עירית ירושלים (פורסם ב-ֽ 30/05/2006)