פסקי דין על אלימוב ולדימיר | פסקי דין על אלימוב יבגני |

5064/03 פ     05/06/2006




פ 5064/03 מדינת ישראל נ' אלימוב ולדימיר , אלימוב יבגני




7
בתי המשפט

פ 005064/03
בית משפט השלום באר שבע
05/06/2006
תאריך:
כב' השופט נ. אבו טהה

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
הילה אליהוא

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. אלימוב ולדימיר
- בעצמו
2. אלימוב יבגני
- בעצמו

הנאשמים
תומר אורינוב

ע"י ב"כ עו"ד
הכרעת דין

התוצאה אליה הגעתי הינה לזכות את הנאשמים מהעבירה המיוחסת להם בכתב האישום וזאת מחמת הספק. ואלה נימוקיי:

מיוחס לנאשמים כי בתאריך 18.6.03 בשעות הבוקר, באזור התעשייה ברמת חובב, תקפו את ולדימיר גורלישב (להלן: "המתלונן") בכך שהכוהו בפני
ו ובכל חלקי גופו וכתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות בלחיו הימנית, שן בלסת תחתונה, שפשוף במותן, שבר בצלעות החזה בשמאל - עבירה לפי סעיפים 380+382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הנאשמים בישיבת המענה כפרו באשמה.

מחומר הראיות שהובא בפני
י, עולה כי הנאשמים והמתלונן עובדים יחד במפעל רמת חובב.

במסגרת פרשת התביעה, העידו המתלונן - עת/1, וד"ר רדוצקי רומן - עת/2. עוד במסגרת פרשת התביעה הוגשו בהסכמה תעודה רפואית מיום 18/6/03 - ת/1, תעודה רפואית נוספת מיום 24/6/03 - ת/2, אימרת הנאשם 2- ת/3, אימרת הנאשם 1 - ת/4.

במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשמים לעצמם ובנוסף, העידו עה/ 3 - מר דוד אבישי - המעביד של הנאשמים והמתלונן. עוד במסגרת פרשת ההגנה הוגשו מוצגים: אימרות המתלונן מיום 26/6/03- נ/1, ומיום 5/8/03 - נ/2, תמונות המתעדות את זירת האירוע - נ/3 (2 תמונות).

מערכת העובדות העומדות בבסיסו של כתב האישום נשוא הכרעת דין זו, אינה מורכבת, אינה דורשת ניתוח מעמיק, עניין לנו באירוע קצר בין המתלונן לנאשמים, ללא עדים נוספים, דהיינו - גרסה מול גרסה. בסופו של יום השאלה שעל בית המשפט להכריע, האם ניתן לסמוך את הרשעת הנאשמים על עדותו היחידה של המתלונן בבית המשפט.

המתלונן מסר בעדותו בפני
י: "אני עבדתי בקומה שתיים ולמטה עבד הנאשם 2 וכאשר הזזתי את הארגז כדי שהמלגזה תיקח אותו, פתאום מלמטה הנאשם 2 צעק עלי אתה טמבל. כשאני ירדתי כדי לכבות את המכונה הנאשם 2 תקף אותי ואז הגיע אחיו -הנאשם 1, והכו אותי באגרופים בפני
ם והפילו אותי על הרצפה ובעטו בי בכל חלקי הגוף. לאחר מכן, הגיע מנהל העבודה וביקש ממני שאני לא אודיע על כך לאף אחד לרבות המשטרה והבטיח לי פיצוי".

לשאלת התובע, בהמשך מה קרה? השיב: "נסעתי לתחנת המשטרה ומשם לחדר המיון, למחרת לא חשתי טוב ופניתי שוב לרופא המשפחה. עשו לי צילום ואמרו לי שנשברו לי שתי צלעות והשן שלי מתנדנדת".

לשאלת התובע, מדוע פיטרו אותך ממקום העבודה? השיב: "משום שהמפעל מלא אבק ובגלל שאני מעיר להם על כך, הם החליטו לפטר אותי".

בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנאשמים, השיב: "זה לא נכון שפיטרו אותי בגלל שאני עושה בעיות בעבודה להרבה אנשים".

לשאלת הסניגור, האם היו עדים לאירוע? השיב: "באותו רגע אף אחד לא ראה אבל כשהם הפילו אותי לרצפה ובעטו בי, הגיעו אנשים שעבדו שם וגם מישהו בשם ולרי שאינני זוכר את שמו".

לשאלת הסניגור, כיצד הצלחת להגיע בכוחות עצמך למשטרה וגם לבית החולים, אם כל כך נחבלת קשות על ידי הנאשמים, שברים בצלעות וכדומה? השיב: "הם לא הרגו אותי אני חשתי בכאבים רק למחרת ולא ביקשתי מאף אחד שיקח אותי לבית חולים".

לשאלת הסניגור, כמה זמן נמשך האירוע? השיב: "משהו כמו רבע שעה - עשרים דקות, סמוך לשעה 10:00 בבוקר".

לשאלת הסניגור, אז מדוע הלכת להתלונן רק כעבור שמונה ימים לאחר המקרה? השיב: "המשטרה לא קיבלה אותי כי לא היה מתורגמן".

לשאלת הסניגור, כי תחילה אתה תפסת בגרון של הנאשם 2 ולאחר מכן דחף אותך כדי להשתחרר, השיב: "הכל שקר".

לשאלת הסניגור, האם הכו אותך בגב? השיב: בשלילה. לאחר מכן השיב: "כן, הכו אותי בגב לאחר שנפלתי על הרצפה" .

לשאלת הסניגור, מדוע לא מסרת את תיאור התקיפה במשטרה כפי שמסרת היום? השיב: "כי המתורגמן במשטרה לא היה מקצועי". (הערת בית משפט: העד דיבר בשפה העברית לאורך המשפט והבין היטב את השאלות והתשובות).

לשאלת הסניגור, מדוע פנית לקבלת טיפול רפואי רק בשעה 17:25, כאשר האירוע לטענתך היה בשעה 10:30 בבוקר והתיאור שלך לאופן החבלות היו קשות מאוד? השיב: "המאבטח בכניסה לתחנת המשטרה אמר לי קודם עליך לגשת לבית החולים".

עוד לשאלת הסניגור, על פי ת/1, לא מצוין שיש לך שבר בצלעות? השיב: "כי לא עשו לי צילום רנטגן".

עד כאן עדות המתלונן.

עוד מטעם המאשימה העיד עת/2 -ד"ר רדוצקי, שערך את התעודה הרפואית ת/2.
לשאלת הסניגור, השיב: "שהסיכוי שהפגיעה בשן כתוצאה מנפילה הוא קלוש".
פרשת ההגנה:

גרסת הנאשם 1 - הנאשם 1 מסר בעדותו בפני
י, כי במהלך עבודתם עם המתלונן, הבחין במתלונן מוציא את "הארגז" החוצה ואחיו - הנאשם 2 אמר לו "אל תעשה את זה, זה מסוכן ולא בטיחותי", והמתלונן השיב לו "אל תגיד לי מה לעשות, אני יודע מה אני עושה". בהמשך, קילל את אח שלי ואמר לו "לך תזדיין". אחר כך המתלונן ירד למטה ותפס את יבגני בגרון ובתגובה יבגני דחף אותו והם נפלו על הרצפה. אני באתי להפריד ביניהם ולא תקפתי כלל את המתלונן.

גרסת הנאשם 2 - הנאשם 2 העיד בפני
י: "הסתכלתי למעלה וראיתי שהמתלונן מוציא את "הארגז" החוצה. ביקשתי ממנו שהוא לא יוציא את זה כי פחדתי שזה יפול ואמרתי לו שזה לא בטיחותי. הוא התעצבן והתחיל לקלל ולאחר מכן ירד למטה ותפס אותי בגרון וחנק אותי, בשביל להשתחרר ממנו דחפתי אותו בגלל שהוא החזיק אותי נפלנו יחד ואני נפלתי מעליו. כאשר נפלתי, הראש שלי פגע בראש שלו. אח שלי ועוד כמה אנשים הפרידו בינינו.

למעשה, שני הנאשמים חזרו על גרסתם באימרותיהם במשטרה ת/3 ות/4.

עוד מטעם ההגנה העיד מנהל העבודה- מר דוד אבישי, ובעדותו מסר כי לא ראה את האירוע שהיה בין הצדדים, אלא דווח לו לאחר מכן. עוד מסר, כי עשה בירור קצר והואיל והיה אירוע קודם עם אותו מתלונן, החליט לפטר אותו ללא קשר לשאלה אם היה אשם ואם לאו.

עוד מסר העד, כי המתלונן היה אחראי על המגרסה ותפקידו בפועל היה להיות מוצב בקומה השנייה ולשפוך חומר לתוך השרוול של המגרסה. באשר לאחריותו של מי להוציא את ה"ארגז", מסר כי זה לא תפקידו של המתלונן, אלא של המלגזן.

סיכומי המאשימה:
בסיכומיה, מציג ב"כ המאשימה, את המתלונן כאמין, כמעיד באופן רצוף ללא הגזמות וללא הפרכות.
ב"כ המאשימה מעלה את עדותו של ד"ר רדוצקי כמחזקת את גרסתו וכן מניח בפני
את מהלך האירועים כפי שהתרחשו לטענתו, בהם לא סביר ולא הגיוני ואף לא מתקבל על הדעת, כך טוען ב"כ המאשימה, כי מצב בדברים המתואר על ידי הנאשמים יכול כלל להתרחש.
גם ממדי גופו של המתלונן אינם מתיישבים עם גרסת הנאשמים, בעוד המתלונן קטן פיזית והנאשמים חסונים ובריאים ממנו.
כן מוסיף ב"כ המאשימה כי עדויותיהם של שני הנאשמים סותרות ולא נמצאו תשובות מספקות לחבלות אשר נגרמו למתלונן. ועל כן, מבקש להרשיע את הנאשמים בעובדות כתב האישום.

סיכומי ב"כ הנאשמים:
ב"כ הנאשמים, מציג מנגד את עדותו של המתלונן כגרסה שקרית, רצופת סתירות.
ב"כ הנאשמים, מניח בפני
י את אותן סתירות ואי הבהרות אשר מבהירות כי גרסתו של המתלונן הינה שקרית, ובין היתר, מעלה כי התעודות הרפואיות אינן תומכות בגרסת המתלונן, מועדי הגשת התלונה אינם מתיישבים עם הסבר סביר והגיוני, דברי מנהל העבודה לעצם סיבת הפיטורין של המתלונן אינם זהים וכך גם ענייני בטיחות במפעל ודרכי פעולתו של המלגזן במפעל.

עוד מוסיף הסניגור לתהיות נוספות, כי לטענת המתלונן הוא הגיע לתחנת המשטרה ושם נמסר לו כי עליו למצוא מתורגמן ואז יגבו ממנו את תלונתו. ומספר ימים אחר כך, כאשר חזר למשטרה נמצא מתורגמן ללא כל בעיה. ויותר מכל, ב"כ הנאשמים, אף מוסיף וטוען כי המתלונן דובר עברית וכלל לא זקוק למתורגמן, כפי שהתרשם בית משפט.

לסיכום, טוען ב"כ הנאשמים, לדחות את גרסת המתלונן בהיותה גרסה שקרית ולהעדיף את גרסתם של הנאשמים, גרסאות אשר היו עיקביות, ולא נתגלו בהן סתירות. כמו כן, טוען כי לא ניתן לקבוע ממצאים על סמך עדותו של המתלונן שהיתה רצופת סתירות ותהיות וחוסר מהימנות. כמו כן, טוען כי המניע להגשת התלונה הינו רצונו של המתלונן לקבל פיצויים כספיים מהנאשמים. לכל אלה מצטרפות טענת השיהוי בהגשת התלונה והסברו של המתלונן לכך הינו תמוה ביותר. ועל כן, עותר לזכות את הנאשמים.

דיון ומסקנות:
בחינת הראיות בתיק זה מותירה בידיי את עדותו של המתלונן אל מול עדותם של שני הנאשמים. אין כל מחלוקת בדבר היותם של הנאשמים בוויכוח אל מול המתלונן, על רקע תנאי בטיחות במקום עבודתם בעת שימוש בכלי העבודה שלרשותם.

בבואי לבחון את אשר אירע, עלי להחליט ולקבוע את גרסתו של מי מבין הצדדים אעדיף, גרסתו של מי תהא אמינה וברורה, ולא די בכך, אף אם אומר כי מקובלת עלי גרסתו של המתלונן, האם די בכוחה ובמשקלה לשכנע אותי מעבר לכל ספק סביר.

האזנתי בקשב רב לדברי הצדדים.
ברור לכל, כי מפגש טעון אירע בין שני הצדדים שעבדו באותו מקום עבודה ושלישי שנראה כי היה בסמוך הגיע אף הוא למקום האירוע (ולרי, שלא נגבתה ממנו עדות. כמו כן, המתלונן לא מסר את פרטיו במשטרה).
חשיבות רבה יש לדברי המעורבים, והרי הם אלו המובלים ומציגים את אשר התרחש איש איש בצידו ובטענתו וללא ראיות נוספות, הרי משקל רב יש לאמירות ולדרך אמירתם.
בהאזיני למתלונן ולגרסתו לא הצלחתי פעמים רבות להבין את שאירע ואת מהלך הדברים, פעמים אמר כך, ופעמים אחרת, מקום אחד טען כי כך היה ומקום אחר, מסר אחרת.

המתלונן מוסר כי מיד לאחר שתקפו אותו שני הנאשמים, נסע לתחנת המשטרה, קיבל שם ייעוץ כלשהו ומשם הגיע לבית חולים. לדבריו, עשה כל זאת בכוחות עצמו על אף שנחבל קשות מן התקיפה ונגרמו לו שטפי דם, פגיעה בשן וכן שבר בשתי צלעות, ולדבריו, אף לא יכול היה לזוז במשך חודשיים וחצי.

המתלונן מעיד כי פוטר מעבודתו עקב כך שהעיר למעבידו כי המפעל מלא אבק, ללא שום קשר לאופן התנהגותו עם עובדים אחרים במקום.

בהמשך, העיד ואמר כי לאירוע לא היו עדים. אולם לאחר שהפילו אותו, הגיעו למקום אנשים שעבדו שם ואף נקט בשמו של אחד "ולרי". אולם, ציין, כי לא ידועים לו כל פרטיו.

לאחר מכן, מוסר כי לא חש בתחילה בכאבים, אף התקלח בעצמו ונסע כאמור בכוחות עצמו למשטרה ולבית החולים.
לאחר מכן, מעיד כי היה לו שבר בצלעות ואומר כי בבית החולים לא עשו לו צילום, ולא מצאו דבר באופן ויזואלי.
לאחר מכן, בתשובה בחקירתו הנגדית מוסר המתלונן כי במשטרה לא קיבלו אותו כי היה עליו למצוא מתורגמן.

עדותו של המתלונן נמצאה רצופה סתירות ותהיות רבות, כאמור לעיל.

איני מבין כיצד הצליח המתלונן על פי תיאורו להגיע בכוחות עצמו לתחנת משטרה ולבית חולים, כיצד נאמר לו בתחנת המשטרה כי אין מתורגמן או כי עליו ראשית לגשת לקבל טיפול רפואי.
לא קיבלתי כל תשובה מספקת מדוע הוגשה תלונה רק לאחר שמונה ימים מקרות האירוע.

כאשר נשאל מדוע פוטר ממקום עבודתו השיב המתלונן כי פוטר משום שהעיר על המפעל כי הוא מלא באבק וכי צריך לתקן דברים, מנהל העבודה, אשר העיד בפני
טען כי סיבת פיטוריו על המתלונן הנה עקב הקטטה בה היה שותף וכי המתלונן היה בעבר קשור לאירוע של קטטה במפעל וכי הוזהר כי יפוטר אם ישנה אירוע מעין זה, ולכן, מוסר מנהל העבודה, זו הסיבה בגינה פוטר כעת, וסיבה זו בלבד.

התקשתי מאוד להבין את תיאור המתלונן, כך שלאחר שהותקף קשות, הצליח להתקלח בכוחות עצמו, להגיע לתחנת המשטרה בבאר שבע (מרמת חובב) ולאחר מכן לבית החולים (סמוך לשעה 17:30) כאשר האירוע, לדבריו, היה סמוך לשעה 10:00 בבוקר. תמוה בעיני מהלך דברים זה, במיוחד כאשר העיד המתלונן כי במקום העבודה היו אנשים נוספים ולא טרח לבקש את עזרתם להזמין עזרה רפואית, נוכח החבלות הקשות שנגרמו לו, לדבריו, ויתרה מכך מדוע בחר להגיע לתחנת המשטרה סמוך לשעה 17:30, כאשר היה באפשרותו להגיש את התלונה בנקודת המשטרה הנמצאת באזור עבודתו- ברמת חובב. גם באותו איזור קיים מוקד רפואי.

לעניין פציעותיו של המתלונן- איני מטיל ספק כי המתלונן נפגע, אולם איני יכול לקבוע מה הגורם לפציעותיו, נוכח התהיות שציינתי וכן נוכח הממצאים המצוינים בת/1 שאינם מתיישבים עם תיאורו של המתלונן.
באשר לת/2 - מדובר בביקור אצל רופא משפחה כעבור ששה ימים מיום האירוע.

ת/1 -מכתב השחרור מבית החולים אינו מעלה כל שבר או שברים בצלעות, ומביקור שערך אצל רופא קופת חולים ששה ימים עובר ליום האירוע, לא ברור מהיכן מניח המתלונן או הרופא כי שתי צלעות שבורות. הרופא, דר' רדוצקי, העיד בפני
וכלל לא נשאל לעניין השברים בצלעות.

גרסת הנאשמים- לא נעלם מידיעתי כי הנאשמים לא נפגעו בכל דרך וכי ללא ספק מצבם הגופני טוב מזה של המתלונן ושניהם אף צעירים מן המתלונן.
ואולם, אין בכך בכדי להצביע נחרצות כי בכך היו אלו הנאשמים אשר תקפו את המתלונן.
נכון הדבר כי המתלונן הוא זה הסובל ממספר פגיעות, ואולם, בדרך הצגתן לא שוכנעתי אודות נסיבותיהן ואפשרות התרחשותן.

ברי, כי המתלונן הוא זה אשר ירד מהקומה השנייה לקומה הראשונה, בה עבדו הנאשמים. עוד עולה כי אף המתלונן היה שותף לוויכוח אשר פרץ בין הצדדים, עוד מובן כי מהלומות הוחלפו בין הצדדים. (ראה דברי המתלונן באימרתו שהוגשה על ידי ההגנה - נ/1, "החלה להתפתח בינינו מריבה, הם פחדו שהארגז יפול עליהם").

המתלונן מוסר בעדותו במשטרה כי בזמן בו ארעה הקטטה הגיעו עובדים מן המפעל ואף נוקט בשמו של אחד מן העובדים, מדוע לא נעשה ניסיון לאתר עדים לאירוע זה, או לאתר את אותו עובד שהמתלונן נקט בשמו ויכול היה לשפוך מעט אור על נסיבות האירוע.

רבות נאמר על משקלה של הודעה חסרה שלא נגבתה על ידי המשטרה, (ראה-ת"פ (חיפה) 363/00 - מדינת ישראל
נ' פארס אניס טבאג'ה ):
"יש נסיבות שבהן כרוכה אי עריכת בדיקה או אי רישום הודעה על ידי המשטרה, באבדן ראיה חשובה, ולעתים אף חיונית, הן לתביעה והן להגנה".

כאשר "חסרה" ראיה כאמור לתביעה - נזקף ה"מחדל החקירתי" לחובתה, שעה שנערך מאזן הראיות ונדונה השאלה האם הרימה התביעה את נטל ההוכחה המוטל עליה.

ההכרעה בדבר זיהויו הוודאי של נאשם/נאשמים כאשר מדובר בעדות יחידה הינה הכרעה קשה ומעיקה. ועל כן, על אף שהדין מתיר להכריע על סמך עדות יחידה הרי שעל בית המשפט להזהיר עצמו בהכריעו ובנטותו את הכף. אין לשכוח, כי ההכרעה וההחלטה הנו שיקול דעתו של השופט בקובעו מהי האמת. ולכן, בהניחי בפני
חובה זו הרי שהתביעה לא הציגה בפני
עובדות אשר בסופן, מצאתי לנכון כי הנה העובדה הנכונה והסבירה.

מן הטעמים שהועלו, כאשר מוטלת עלי החובה למצוא האם הצליחה התביעה להרים את נטל השכנוע הנדרש בכדי שארשיע, תשובתי, במקרה זה, שלילית. לא הונחו בפני
הסברים אשר יניחו את דעתי לסתירות הרבות אותן הציבה ההגנה.

"הכלל הוא: יש לבחון אם לאור מהותן של הראיות ומשקלן המצטבר, לאור הסבריו של הנאשם, אם ניתנו כאלה, וכן לאור היפותיזה סבירה אחרת ... אם יש מקום להסקת מסקנה חד משמעית, שהיא ההגיונית היחידה, לפיה לא נותר ספק בדבר אשמתו של הנאשם".
(ראה ת.פ (ירושלים) 1074/01 - מדינת ישראל
נ' בן עמי ערן) .

בנסיבות אירוע זה, הרי שלא ניתן להניח ולהציג מסקנה אחת ויחידה אשר תהא סבירה ותניח כי דרך זו, ודרך זו בלבד התרחשה ואין אחרת.

בסיכומו של דבר אני קובע כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשמים הם אלו אשר תקפו את המתלונן וגרמו לפגיעות בגופו. הראיות מצביעות על יותר מאפשרות אחת בהן יכול היה המתלונן להיפגע.

בהתאם לכך, הנני מורה לזכות את הנאשמים מחמת הספק ומחמת הספק בלבד, מן העבירה המיוחסת להם בכתב האישום.

ניתן היום ט' בסיון, תשס"ו (5 ביוני 2006) במעמד הצדדים

נסר אבו טהה, שופט

שם הקלדנית: סיון עטר








פ בית משפט שלום 5064/03 מדינת ישראל נ' אלימוב ולדימיר , אלימוב יבגני (פורסם ב-ֽ 05/06/2006)