פסקי דין על מיכאל ג'ינו | פסקי דין על שפרה ג'ינו | פסקי דין על שרית כהן

7277/05 בשא     08/06/2006




בשא 7277/05 מיכאל ג'ינו , שפרה ג'ינו נ' שרית כהן




1


בית הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
בשא 007277/05
בשא 007248/05
בשא 007249/05



בפני
כב' השופטת מיכל לויט

תאריך:
08/06/2006



בעניין:
1. מיכאל ג'ינו

2. שפרה ג'ינו



ע"י ב"כ
עו"ד יעקב מ. בן שושן

המבקשים

נ ג ד


שרית כהן



ע"י ב"כ
עו"ד יעקב לוי

המשיבה




החלטה

1. עניינן של הבקשות שבפני
הוא להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד ביום 26.6.00, לעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ בגינו וכן הבקשה עצמה לביטול פסק הדין.

2. פסק הדין נשוא הבקשות ניתן ביום 26.6.00 במעמד המשיבה ובהעדר המבקשים, על ידי מותב בראשותי, בתיק דמ 358674/99, בתביעה שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקשים.
על פי פסק הדין חוייבו המבקשים בתשלום שכר עבודה בסך של 3,590 ₪, דמי הודעה מוקדמת בסך של 640 ₪ והוצאות משפט בסך של 500 ₪.


3. ביום 12.7.04 הגישו המבקשים בקשה לביטולו של פסק-הדין (בש"א 5664/04) הבקשה נמחקה בהחלטתי מיום 13.7.04, משחלף המועד להגשתה, גם לגירסת המבקשים עצמם, כפי שפורטה בבקשה ולא התבקשה הארכת מועד להגשתה.

4. כשנה לאחר מחיקתה של הבקשה כאמור, הגישו המבקשים ביום 11.8.05בקשות אלו שבפני
, להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק-הדין; לעיכוב ביצועו של פסק-הדין וכן את הבקשה לביטול פסק-הדין.

5. את הבקשה להארכת מועד נימקו המבקשים בטעמים אלו:

א. כתב התביעה מעולם לא הומצא למבקשים, על אף דבריה של התובעת בפני
בית הדין, כאשר לא הוזהרה כדין וכל האמור מפיה לא יכול לשמש כעדות. ממילא, טוענים המשיבים, לא היה ידוע להם כלל על קיומו של הדיון בו ניתן פסק-הדין.

ב. למבקשים נודע על קיום פסק הדין רק עם הוצאת פקודת מאסר כנגד המבקש 1 במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח לביצועו של פסק הדין (5-01-05247-17 בלשכת ההוצל"פ ברמלה).
בעקבות אותה פקודת מאסר ולאחר שהתייצבו המבקשים בפני
יו"ר ההוצל"פ, כב' הרשם סעדון, פנו באמצעות עו"ד שלמה עמיאל ז"ל וביקשו את ביטולו של פסק-הדין (בש"א 5664/04).

מאז הגשת הבקשה לא נודע למבקשים מה עלה בגורלה. כשפנו אל עו"ד עמיאל מסר להם כי טרם נתנה החלטה.

במהלך חודש אוק' 04' נפטר עו"ד עמיאל בנסיבות טרגיות. עו"ד עמיאל פעל כעו"ד יחיד במשרדו ושימש כבא כוחם של המבקשים בכל ענייניהם.

המבקשים סברו כי פסק הדין בוטל על פי בקשתם, שכן במשך שנה לא ננקטו נגדם כל הליכי הוצל"פ.

ג. באופן מפתיע הובאו המבקשים בפני
כב' הרשם סעדון ביום 17.7.05 בגין פקודת מאסר, עקב אי תשלום החוב על פי פסק הדין. רק בעקבות פקודת מאסר זו ולאחר שעשו מאמצים לאיתור המסמכים בארכיון עזבונו של עו"ד עמיאל המנוח, התחוור למבקשים כי בקשתם לביטול פסק הדין נמחקה ביום 14.7.04.

המבקשים טענו כי מעולם לא קיבלו את החלטת המחיקה ולא ידעו על קיומה.

ד. המבקשים טענו כי יש לבטל את פסק הדין בהעדר המצאה כדין, מבלי להתייחס למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

עוד טענו כי אף אם ההמצאה היתה כדין, יש לבטלו מתוקף שיקול דעתו של בית הדין, שכן יש להם הגנה טובה כנגד התביעה.
המבקשים טענו כי המשיבה הועסקה על ידי חברה ולא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינם לבינה, שכן המשיבה עצמה אישרה כי קיבלה תלוש משכורת מחברה.
לטענתם, המשיבה עבדה חודשים ספורים כמטפלת, קיבלה שכרה וזכויותיה ופוטרה עקב התנהגות אלימה כלפי הילדות בהן טיפלה.

6. הבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ נסמכת, בעיקרה, על אותם הטעמים.

7. ב"כ המשיבה הגיב בכתב לבקשות.

לטענתו, מדובר ב

פסק דין
שניתן לפני למעלה מ- 5 שנים ותיק ההצל"פ בגינו נפתח לפני כ- 4 שנים.

המבקשים מתחמקים מתשלום חובם, תוך שהם משנים כתובת מגוריהם לעיתים קרובות ו"נזכרים" לטפל בעניין חובם רק סמוך לאחר הוצאת פקודות מאסר כנגדם.

כתב התביעה הומצא כדין למבקשים והאזהרה מלשכת ההצל"פ נמסרה למבקשים עוד ביום 18.3.02. למרות זאת המבקשים לא הגישו בקשתם להארכת מועד תוך זמן סביר לאחר שנודע להם על קיומו של פסק הדין.

כן נטען כי פטירתו של עו"ד עמיאל, בא כוחם הקודם של המבקשים, היא מצערת, אולם היה על המבקשים לדאוג לבקשתם ולברר מה על בגורלה כבר סמוך לאחר הגשתה ולא לזנוח את העניין זמן כה רב.

ב"כ המשיבה טען כי לא נפל כל פגם בהמצאה למבקשים ואילו באשר לביטול פסק הדין על פי שיקול דעתו של ביה"ד, המבקשים העלו טענות סתמיות וחסרות כל בסיס עובדתי, שאף עומדות בסתירה לטענות הגנה שנטענו על ידם בבקשה הקודמת לביטול

פסק דין
, לתצהיר התומך בה ונספחיו.

לטענתו, המבקשים ידעו על ההליך המשפטי אך בחרו להתעלם ממנו, תוך זלזול מוחלט כלפי חובתם כבעל דין ולפיכך אינם זכאים לביטול מתוך שיקול דעת ביה"ד.

ההכרעה

8. תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – "התקנות"), קובעת כי בעל דין שלא הגיע לידיו ההודעה על תאריך הדיון במועד שנקבע לכך, או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפני
ו, רשאי, לא יאוחר מ- 30 יום לאחר שהומצא לו פסק הדין או ההחלטה, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל.

9. תקנה 125 לתקנות, הדנה בהארכת מועדים, קובעת כי מועד או זמן שקבע בית הדין לעשיית דבר שבסדר דין, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, להאריכו מזמן לזמן, אולם אם נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם "מטעמים מיוחדים שירשמו".

10. יש לבחון איפוא האם התקיימו בעניינם של המבקשים אותם "טעמים מיוחדים" המחייבים העתרות לבקשתם להארכת מועד, וכפועל יוצא – לעיכוב הליכי הוצל"פ.

11. "הטעם המיוחד" הוא בראש ובראשונה טעם של צידוק האיחור.

על פי הפסיקה, הגישה הסלחנית תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידיו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו.

בנוסף, גישתו הסלחנית של בית הדין בכל הנוגע לסדרי דין, לרבות הארכת מועדים, אינה בלתי מוגבלת ואינה מתעלמת מאינטרסים לגיטימיים של צדדים אחרים לדיון ובמרכזם, אינטרס סופיות הדיון (ע"ע 1359/01 רבקה הופמן נ' עוז משלי; רע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי, פ"ד נה(3) 730).

12. על פי המסמכים שהובאו בפני
, אין חולק כי למבקשים נודע על קיומו של פסק הדין עוד ביום 18.3.02, עם המצאת האזהרה מלשכת ההוצל"פ למבקשת, אשר סירבה לחתום על אישור המסירה.
דבר מסירת האזהרה למבקשים במסירה מלאה עוד ביום 18.3.02 נקבע כבר בהחלטה שיפוטית חלוטה, החלטתו של כב' הרשם סעדון מיום 17.5.04.

למרות זאת, לא נקטו המבקשים בכל פעולה משפטית בקשר לפסק הדין, אלא בחרו להתעלם ממנו והפעולה הראשונה שננקטה על ידם לביטולו של פסק הדין היתה למעלה משנתיים לאחר מכן, עם הגשת הבקשה לביטול

פסק דין
בבש"א 5664/04, ביום 12.7.04.
לשיהוי שממועד קבלת האזהרה ועד להגשתה של הבקשה הראשונה לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת.

13. יתרה מכך, כעולה מהאמור מהבקשה הראשונה לביטול פסק הדין, על נספחיה, הרי שגם על פי גירסתם של המבקשים באשר למועד בו נודע להם לראשונה על פסק הדין (סמוך לפקודת המאסר מיום 17.5.04), חלף המועד הקבוע בתקנות להגשתה של הבקשה לביטול פסק הדין.

14. באשר לנימוקי הבקשה המייחסים את האיחור לדרך טיפולו של עו"ד עמיאל המנוח, בא כוחם הקודם של המבקשים בבקשה, הרי שאין בנימוקים אלה כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד, שכן על פי הפסיקה, תקלה במערכת היחסים שבין המבקש לבא כוחו אין בה כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד ומכל מקום, על המבקשים היה מוטל לברר מה עלה בגורל בקשתם, דבר שלא נעשה.

15. בנוסף, בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול

פסק דין
, על בית הדין לשקול זה מול זה את משקלו של ה"טעם המיוחד" ואת אינטרס סופיות הדיון של בעל הדין האחר.
במקרה זה, האיחור הניכר בפני
ה לראשונה בבקשה לביטולו של פסק הדין ולאחר מכן, בפני
ה הנוספת לבית הדין לשם הארכת המועד להגשתה של הבקשה (ובסך הכל כ- 5 שנים לאחר מתן פסק הדין), יש בה כדי ליצור הסתמכות של המשיבה על סופיות הדיון בעניינה.

16. במסגרת השיקולים להארכת המועד שקלתי גם את עצם סיכוייה של הבקשה לביטול פסק הדין, לו יוארך המועד להגשתה.

בעניינם של המבקשים, אין מדובר בביטול מחובת הצדק בהעדר המצאה כדין, כפי שנטען על ידם, שכן המשיבה התייצבה לדיון ובית הדין שמע את דבריה, לרבות לעניין ביצוע מסירה אישית של כתב התביעה למבקשים.

יצויין כי תביעתה של המשיבה כנגד המבקשים נדונה בפני
בית הדין במסגרת הליך דיון מהיר, שבו, על פי הוראות חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, בית הדין אינו כפוף לסדרי הדין והוא פועל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. כך, שאין כל נפקות לכך שדברי התובעת לא נאמרו בעדות. בית הדין התרשם ממנה ודבריה באופן ישיר, כעולה מפסק הדין עצמו.

באשר לביטול בתוקף שיקול דעתו של בית הדין:
במקרה של בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר צד, כאשר המסירה היתה כדין, מציב בית הדין בפני
ו שתי שאלות: האחת, סיבת מחדלו של הנתבע להתייצב או להתגונן והשניה, סיכויי ההצלחה. השאלה השניה היא השאלה החשובה ביותר.

בענייננו, לא הראו המבקשים סיכויי הצלחה סבירים להגנתם.

המבקשים טענו כי המשיבה הועסקה על ידי חברה ולא על ידם באופן אישי. אלא שטענה זו נסתרה מניה וביה, הן בעדותו של המבקש בפני
כב' הרשם סעדון, על פיה המשיבה עבדה אצלו כמטפלת והן בתצהירם המשותף של המבקשים בבקשה הראשונה לביטול פסק הדין.
בסעיף 9 לאותו תצהיר העידו המבקשים:
"לעצומו של עניין, יש לנו הגנה טובה כנגד התביעה ולהלן תמציתה:
א. המשיבה עבדה כשלושה חודשים כמטפלת לילדינו ..."

טענה זו נסתרה אף במסמך גמר החשבון שעליו נסמכו המבקשים בתצהירם זה. אף המשיבה פרטה בפני
בית הדין כי עבדה בביתם הפרטי של המבקשים, כמטפלת ולא בעסקיהם (חנות ירקות ומסעדות).

לפיכך, הטענה כי המשיבה הועסקה על ידי חברה השייכת למבקש וכי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד לאו טענה היא.

בנוסף, כעולה מאותו מסמך גמר חשבון עליו נסמכו המבקשים בבקשתם הראשונה, אכן נותרה יתרת חוב בגין שכר עבודה.

17. מכל הטעמים האמורים לעיל, לא הוכח טעם מיוחד שיש בו כדי להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול

פסק דין
.

לפיכך – נדחית הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול

פסק דין
(בש"א 7277/05).

כפועל יוצא נדחות גם הבקשות לעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ בגין פסק הדין (בש"א 7248/05) והבקשה לביטול

פסק דין
(בש"א 7249/05).
18. המבקשים ישאו בשכ"ט עו"ד המשיבה בגין התגובה שהוגשה לבקשות, בסך כולל של 750 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.


ניתנה היום י"ב בסיון, תשס"ו (8 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.


מיכל לויט
, שופטת









בשא בית דין אזורי לעבודה 7277/05 מיכאל ג'ינו , שפרה ג'ינו נ' שרית כהן (פורסם ב-ֽ 08/06/2006)