פסקי דין על ענת מורנו | פסקי דין על יגאל כהן | פסקי דין על לילך כהן | פסקי דין על אבי דנן | פסקי דין על פני דנן | פסקי דין על ניוז קפה |

6176/05 דמ     11/06/2006




דמ 6176/05 ענת מורנו נ' יגאל כהן , לילך כהן , אבי דנן , פני דנן , ניוז קפה בע"מ




1


בתי הדין לעבודה
בית דין א.לעבודה ת"א
דמ 006176/05


בפני
:
כבוד הרשמת מוניקה מרגלית

תאריך:
11/06/2006



בעניין:
ענת מורנו



ע"י ב"כ עו"ד
ציבולסקי בתיה

התובעת

נ ג ד


1 . יגאל כהן

2 . לילך כהן

3 . אבי דנן

4 . פני דנן

5 . ניוז קפה בע"מ



כולם ע"י ב"כ עו"ד
עופר סטרטינר

הנתבעים


פסק - דין
1. רקע כללי
התובעת הגישה תביעה בדיון מהיר לתשלום שכר עבודה לחודש 4/05 והוצאות נסיעה לחודשים 05/ 4-3 בסך כולל של -.6,685 ש"ח.
אין מחלוקת כי התובעת הועסקה ע"י נתבעת 5, חברה בבעלותם וניהולם של נתבעים 1 ו- 3, כמנהלת בית קפה אשר נפתח במודיעין ביום 14.3.05, עד לפיטוריה מעבודתה ביום 20.4.05.
עוד מוסכם כי במהלך עבודתה שולמו לתובעת בגין שכר עבודה הסכומים כדלקמן: סך -.2,000 ₪ ביום 14.3.05; וסך -.7,500 ₪ ביום 6.4.05.
השאלות השנויות במחלוקת הן:
(א) תקופת עבודתה של התובעת כפועל יוצא ממועד תחילת עבודתה, האם כטענתה, מחודש 2/05, או שמא כטענת הנתבעים - מיום 13.3.05.
במסגרת פלוגתא זו תעמוד לדיון השאלה על מה נזקף סך -.2,000 ₪ אשר שולם לתובעת, האם כטענתה בגין עבודתה בחודש 2/05, או שמא כטענת הנתבעים כמקדמה על חשבון משכורת חודש 3/05.
(ב) היריבות בין התובעת לבין נתבעים 1 עד 4.
אדון בהן אחת לאחת.

2. תקופת העבודה
הלכה פסוקה קובעת כי הנטל להוכיח את תקופת העבודה מוטל על העובד-התובע (ר' דב"ע נו/ 149-3 פבל רוזנבוים – עמישב שירותים בע"מ, מיום 21.5.96).
התובעת העידה כי בפגישה בינה לבין הנתבעים בסוף חודש 1/05 בענין העסקתה אצלם, בתווכה של מכרה משותפת אשר בנתה את תפריט בית הקפה, הוחלט כי התובעת תתחיל לעבוד באמצע חודש 2/05. מועד פתיחת בית הקפה אמור היה להיות 1.3.05 ואולם הוא נדחה בשל עיכוב באספקת הריהוט עד ליום 6.3.05.
התובעת נכחה במקום, עובר לפתיחת העסק לצורך קבלת סחורה מספקים וסידורה כבעלת ידע בענין מיקום מדפים וסחורה, ומיום 1.3.05 עד 6.3.05 ישבה, לטענתה, עם איש האלומיניום בקשר לבעייה שהתעוררה במטבח של בית הקפה. לשאלת באת כוחה מה היתה פעילותה עבור הנתבעים מאמצע חודש 2/05 עד 1.3.05, השיבה התובעת: "נפגשתי עם פאני ולילך במשך כל השבועיים האלה, אלה הנתבעות 2,4 עמן נערך הקשר הראשוני. הלכנו לרכוש את כל המוצרים וישבנו על בניית התפריט. עשיתי כמה ימים של הדרכה בבית הקפה של ליאת כדי לדעת איך להפעיל את בית הקפה". בהמשך עדותה חזרה בה התובעת מדבריה וציינה כי היא לא בנתה את התפריט.
בסוף חודש 2/05 התקשרה התובעת, לטענתה, אל הנתבע דנן וביקשה ממנו תשלום מחצית משכורת תמורת עבודתה במשך שבועיים. כיון שידעה על העיכוב הצפוי בפתיחת בית הקפה הסכימה להסתפק בסך -.2,000 ₪ לצורך פשרה. במקום אחר בעדותה ציינה התובעת שסוכם כי מועד תחילת עבודתה יהא 1.3.05 וכשנדחתה פתיחת בית הקפה ל- 6.3.05 פנתה לנתבע דנן ועימו סוכם על תשלום סך -.2,000 ₪ עבור עבודתה בהקמת העסק במהלך חודש פברואר.



עדת התובעת, ליאת בלילתי, העידה כי למרות שבית הקפה נפתח ביום 14.3.05, התובעת החלה לעבוד "בערך חודש משהו כזה" קודם לכן, כפי שידוע לה משיחות טלפון שקיימה עימה התובעת, לטענתה, מבית הקפה. נתבע 3, אבי דנן
, אחד מבעלי המניות ומנהל החברה, העיד מנגד כי מועד תחילת עבודתה של התובעת היה עם פתיחת בית הקפה ביום 14.3.05. בניית בית הקפה והכנתו טופלו לטענתו ע"י נתבעות 2 ו- 4, רעיותיהם של מנהלי החברה, ללא מעורבות התובעת למעט בפגישה אחת או שתיים לקבלת סחורה מספקים. עוד הוסיף וציין כי באופן חד-פעמי, בהתנדבותה המלאה, הצטרפה התובעת אל הנתבעות לבחור כלים לבית הקפה לפני פתיחתו. אשר לתשלום סך -.2,000 ₪ בתחילת עבודתה של התובעת - הדבר נבע מבקשת התובעת במסגרת קשרי החברות שנרקמו בינה לבין הנתבעות, משנדרשה לטענתה לתשלומי משכנתא לאחר תקופת היותה מחוסרת עבודה.
מתקבלת תמונה של עובדת אשר סיימה תפקיד בבית קפה אחר בחודש 1/05, והופנתה במסגרת חיפוש עבודה אל הנתבעים ע"י מכרה משותפת של הצדדים במטרה להעסיקה בבית קפה אשר עמדו לפתוח, בתנאים שפורטו במסמך בכתב נספח ב' לכתב ההגנה, אשר מועד תחילת העבודה לא צויין בו כמו גם מועד הוצאת המסמך. במסגרת הסכמת הצדדים נקבע תשלום משכורת של -.7,500 ₪ נטו לחודשיים ראשונים ו- -.530 ₪ הוצאות נסיעה, ללא התייחסות לתשלום נוסף בסך -.2,000 ₪ או תשלום אחר כלשהו לתקופה שקדמה לפתיחת בית הקפה.
באופן תמוה אף לא נזכר במסגרת כתב התביעה דבר בענין שכר עבודה לחודש 2/05, בתעריף שונה מהשכר החודשי המוסכם. לשאלת ב"כ הנתבעים בענין הבהירה התובעת: "עבור חודש פברואר שולם מה שהגיע לי. עבור חודש מרץ שולם לי מה שהגיע לי מלבד הנסיעות ששולמו לי. לא שולם לי עבור חודש אפריל. אין צורך שאני אתבע דבר שניתן לי".
עדות התובעת בענין הסכמת הצדדים בעל-פה על מועד תחילת עבודתה ביום 1.3.05, שלא נסתרה בעדות ההגנה, מקובלת עלי. התרשמתי כי מהמועד האמור אין ספק שהתובעת עמדה לרשות הנתבעים לביצוע מטלות שנדרשו לצורך פתיחת בית הקפה ואפילו לא עבדה במסגרת מסודרת – די בכך לאור הסכמת הצדדים כאמור והתנהגותם כדי לגבש יחסי עובד ומעביד.
אין רלבנטיות, בנסיבות אלה, לעיכוב שחל בפתיחת בית הקפה בפועל בסופו של דבר עד יום 14.3.05, בהתחשב בשיתוף פעולה שגילתה התובעת עם הנתבעים בהכנות המקדימות, בין ביזמתה ובין על פי בקשת הנתבעים או מי מהם, תוך שגילתה הזדהות עם מקום עבודתה.
שונה הדין בשאלת עבודתה של התובעת בחודש 2/05. גירסת התובעת עצמה עמומה, בלתי עקבית ונעדרת תשתית ראייתית מוצקה. העדה מטעמה העידה מפי השמועה. בכתב התביעה לא נקבה התובעת במועד מוגדר כלשהו והסתפקה במילים "בחודש 2/05", כמועד תחילת העבודה; בדיון מיום 21.12.05 טענה באת כוחה כי התובעת החלה לעבוד בתחילת 2/05; ובעדות התובעת נאמר תחילה:" ...שהוחלט שאני מתחילה לעבוד מאמצע פברואר כאשר בית הקפה אמור היה להפתח ב- 1.3.05", ובהמשך "סיכמנו שמ- 1.3.05 אני מתחילה לעבוד ובינתיים אני עושה שאר הפעילות".
עדות מנהל החברה מנגד, לפיה החלה התובעת לעבוד עם פתיחת בית הקפה, היתה ברורה ונחושה. לא שוכנעתי מחומר הראיות בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לפני חודש 3/05.
אפילו נכחה התובעת בבית הקפה בשלבי הקמתו מפעם לפעם במחצית השניה של חודש 2/05, לא נוצרו בשלב האמור יחסי עובד-מעביד בין הצדדים על-פי הקריטריונים אשר נקבעו בפסיקה, אלא ביום 1.3.05 בהתאם לסיכום בין הצדדים על תחילת עבודתה של התובעת.
אשר על כן, תשלום סך -.2,000 ₪ בתחילת עבודתה של התובעת אינו מהווה תמורה לימי עבודתה, כביכול, בחודש 2/05. לא סביר כי בנסיבות שנערך בין הצדדים מסמך בעניין תנאי העבודה לא צויין בו דבר בענין.
גירסת הנתבע, לעומת זאת, לפיה שולם הסכום לבקשת התובעת כמקדמה למשכורת חודש 3/05 בנסיבות קשרי החברות שנוצרו בינה לבין הנתבעות, ובהתחשב במצבה הכספי הלחוץ – סבירה, הגיונית ומקובלת עלי.
ברור כי הנפקת תלושי שכר לתובעת במועד היתה מונעת מחלוקת.
לאור האמור, בהתחשב בתקופת עבודתה של התובעת מיום 1.3.05, כאמור, עד לפיטוריה ביום 20.4.05, זכאית התובעת לשכר והוצאות נסיעה בסך כולל של -.14,185 ₪, בהפחתת סך -.9,500 ₪ אשר שולם, סך הכל זכאית התובעת ליתרה בסך -.4,685 ₪. הסכום ייפסק לה.
אשר לפיצויי הלנת שכר – אם אמנם נתבעו, ומנוסח כתב התביעה הדבר מוטל בספק, אני קובעת כי לאור חילוקי דעות של ממש בשאלת מועד תחילת עבודתה של התובעת וזכאותה ליתרת שכר, אין הצדקה לפסיקתם.

3. היריבות בין הצדדים
"הכלל הוא כי חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על ההפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו". (דב"ע נג 205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כז, 350, 345).
בצידו של כלל יסודי זה קיימת דוקטרינה המאפשרת להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לבעלי מניות ולנושאי תפקידים בחברה את חובות החברה. חוק החברות והפסיקה בסוגיית "הרמת המסך" יצרו מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. חרף קיומו של ה"מסך", רשאי בית המשפט, מכוח חוק החברות, להרימו במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים ותוך זהירות והקפדה, בעיקר כל אימת שה"מסך" המשפטי משמש לעקיפת הדין או להונאת נושים, באשר יש בו משום פגיעה בעקרון הפרדת אישיות התאגיד מאישיות בעלי השליטה שהוא לב ליבם של דיני החברות, ונועד לשרת מטרות חיוניות בכלכלה המודרנית (דב"ע נג 205-3 הנ"ל).
בית הדין ירים את מסך ההתאגדות שעה שתוכח תרמית, או פעילות שלא בתום לב בכוונה להונות את נושיו ועובדיו של התאגיד, וכן מקום שבו החברה המנהלת את העסק מתחלפת חדשות לבקרים, אך המנהל למעשה של העסק הוא אותו אדם, ושכרו של העובד משולם ע"י החברה שהיא בעלים של העסק באותה עת, אך ממנה לא ניתן לגבות את חוב שכר העבודה ופיצויי הפיטורים המגיעים לעובד, (ראה לעניין זה: מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך שלישי, שער 14, עמ' 22 והאסמכתאות שם).
הנתבעים דבקו בגירסתם כי המעסיקה היחידה והבלעדית של התובעת הינה נתבעת 5, כפי שהובהר לתובעת. נתבעים 1 ו- 3 בעליה ומנהליה של החברה מעולם לא העסיקו, לטענתם, את התובעת באופן אישי. נתבעות 2 ו- 4, נשותיהם, אינן קשורות לחברה הנתבעת באופן עסקי.
התובעת העידה בדיון כי מעולם לא נאמר לה כי תהא מועסקת ע"י חברה.
לטענתה לא ידעה על קיומה של החברה חרף עבודתה עם ספקים, ההזמנות העברו על ידה לנתבעים 1 ו- 3, אשר לא ציינו בפני
ה כי מדובר בחברה.
אכן, במסמך "הסכם העסקה" כהגדרת הצדדים, לא צויין שם המעסיק ותלושי שכר לא התקבלו במהלך עבודתה של התובעת.
עם זאת, הודתה התובעת כי השיק שנמסר לה נמשך מחשבון נתבעת 5, והוסיפה: "זה לא נראה לי שאני צריכה לבדוק את הדבר".
לא התבקשה הרמת מסך ההתאגדות ולא נטען לקיומה של עילה להרמתו.
הבקשה למתן פס"ד כנגד הנתבעים כולם, כפי שעולה מסיכומי התובעת, נבעה מאי התייצבותם של הנתבעים לדיון.
בנסיבות אלה אין בידי לקבל את גירסת התובעת. בתפקידה כמנהלת בית הקפה לא היתה אמורה להתעלם מהעובדה ששיקים נמשכו לטובתה מחשבון החברה בכלל, ולצורך קביעת זהות מעסיקתה בפרט.
לאור האמור אני קובעת שהמעסיקה של התובעת היתה נתבעת 5 בלבד.
התוצאה היא שהתביעה כנגד נתבעים 1 – 4 נדחית.

4. סוף דבר
לאור כל האמור, אני פוסקת כי הנתבעת 5, ניוז קפה בע"מ
, תשלם לתובעת יתרת שכר עבודה לחודש 4/05 והוצאות נסיעה לחודשים 05/ 4-3 בסך כולל של -.4,685 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.05 עד מועד התשלום המלא תוך 15 יום.
הנתבעת תישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך -.500 ₪ בצירוף מע"מ כדין אשר ישולמו תוך 15 יום.
התביעה כנגד נתבעים 1, 2, 3 ו-4 נדחית ללא צו להוצאות בהעדר התייצבותם של הנתבעים לדיונים.

ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין.
פסק-הדין יישלח לצדדים ע"י המזכירות.


ניתן היום 11 ביוני, 2006 (ט"ו בסיון תשס"ו) בהעדר הצדדים

מוניקה מרגלית
, רשמת

קלדנית: שרי חגדד.








דמ בית דין אזורי לעבודה 6176/05 ענת מורנו נ' יגאל כהן , לילך כהן , אבי דנן , פני דנן , ניוז קפה בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/06/2006)