פסקי דין על משה (ירדן) נועם | פסקי דין על בנימין נועם | פסקי דין על שרה נועם ואח' |

1155/03 א     13/06/2006




א 1155/03 משה (ירדן) נועם נ' בנימין נועם, שרה נועם ואח'




10
בתי המשפט
א 001155/03
בית משפט השלום הרצליה

בפני
סגן הנשיא
13/06/2006
תאריך:
כב' השופט מאיר שנהב
משה (ירדן) נועם

ע"י ב"כ עו"ד ג. קרנר ואח'

התובע:
נ ג ד

1 . בנימין נועם

ע"י ב"כ עו"ד מאור קשלס

2 . שרה נועם
3 . הדר חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד י. רהט ואח'

4. מוטי מזרחי
מרחוב אבשלום 8 ראשל"צ
הנתבעים:
פסק דין
1. התביעה:
לפניי תביעת התובע, יליד 1974, לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, ביום 23.5.99 בעקבות תקיפתו ודקירתו על ידי נתבע מס' 4 שהועסק יחד עם התובע במסעדה שבבעלות או הפעלת נתבעים 2-1 או מי מהם.
התובע טען לרשלנותם של נתבעים מס' 2-1 או מי מהם, שעצמו עיניהם, לנוכח תוקפנותו ומסוכנותו של נתבע מס' 4 וכי המשיכו להעסיקו למרות התרעותיו על כך.

2. ההגנה:

א. נתבע מס' 1 טען כי אין להטיל עליו כל אחריות בגין האירוע הנטען שכן הוא לא עבד במסעדה, לא ניהלה ולא העסיק מי מעובדיה.

ב. נתבעות מס' 3-2 לא כפרו בעצם קרות האירוע בו הותקף התובע ע"י נתבע מס' 4 אך טענו כי יש לייחס לתובע את האחריות לנזקיו שכן היה מעורב בקבלת נתבע מס' 4 לעבודה במסעדה, מה גם כי לא התריע באשר לסיכונים בהעסקתו.

ג. נתבע מס' 4 לא התגונן כנגד התובענה. התובע לא הצליח למסור לידי נתבע זה את כתב התביעה וההזמנה לדין בשל המלטותו מישראל ולפיכך אין מנוס אלא למחוק את התביעה כנגדו.

3. חוות דעת מומחים רפואיים:
לפניי שתי חוות דעת רפואיות כדלקמן:

א. מטעם התובע - ד"ר ר. ארבל, אורטופד, שקבע כי בתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 19% בגין פגיעה בשריר ירך שמאל וצלקת מכורעת הדבוקה לסביבתה.

ב. מטעם הנתבעים - ד"ר ע. שינדלר, אורטופד, שקבע כי בתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 7% בגין הפרעה קלה בשריר ירך שמאל וצלקת רגישה שנותרה בעטיה של הפציעה.

4. הכרעה:
לאחר עיון בתיעוד שלפניי שכלל כתבי טענות, חוות דעת רפואיות, תצהירי עדות, מוצגים שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלי הדין, החלטתי כדלקמן:

א. האירוע:
אין חולק כי התובע אכן נדקר ע"י נתבע מס' 4 אשר הועסק כעובד במסעדת take a stake בנס ציונה (להלן: "המסעדה") ולפיכך אין צורך להכביר מילים באשר לכך.

ב. נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"):
בערבו של יום נוכחתי כי לא בוססה עילת תביעה וחבות בנזיקין כנגד הנתבע. הנתבע רשום כבעל המקרקעין וגם הוכח כי הוא נוהג לבקר במסעדה לעיתים תכופות אולם נתבעת מס' 2 הודתה ואישרה כי הנתבע לא נמנה על בעלי המסעדה ואין לו חלק או סמכות באשר להעסקת עובדים בה או פיטורם (ראה עדות הנתבע ודבריו בתצהירו בסעיף 5 ודברי נתבעת מס' 2 בתצהירה בסעיפים 3-2 ובעמ' 33-32 לפרוטוקול ביהמ"ש מיום 6.4.06).
התובע לא ביסס ולו טענה אחת מטענותיו כנגד הנתבע באשר למעורבותו בקליטת נתבע מס' 4 לעבודה, המשך העסקתו בה או ידעה על מסוכנותו.
בנסיבות אלה ולנוכח כשלון התובע לשאת בנטל הראייתי המוטל עליו להוכחת עילת תביעה כנגד נתבע מס' 1, אין מנוס אלא לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבע ללא צו להוצאות.

ג. נתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"):
התובע הצליח לשאת בנטל המוטל עליו להוכחת התרשלותה של הנתבעת שתרמה לקרות האירוע ולנזק בעטיו ואלה נימוקיי בקצרה:

1. הנתבעת הודתה ואישרה בפה מלא וללא היסוס כי היא המנהלת ומקבל ההחלטות הבלבדית באשר למסעדה ותפעולה (ראה תשובותה במהלך חקירתה החוזרת בעמ' 33-32 לפרוטוקול).

2. הוכח כי הנתבעת העסיקה את התובע במסעדה ושימשה כמעבידתו לכל דבר ועניין.

3. בניגוד למוצהר בתצהיר עדותה הראשית ובכתב הגנתה, שבמהלך חקירתה, נחשפה האמת והנתבעת הודתה ברורות כי הנתבעת הייתה מודעת לעברו הפסיכיאטרי של נתבע מס' 4 ואת התנהגותו האלימה, דבריה מדברים בעד עצמם ואין אלא לצטטם:
"הוא אמר שהוא היה מאושפז בביה"ח פסיכוטי כי הוא עשה כל מיני דברים, המשטרה תפסה אותו בקטע של משהו שהוא הניף ברזל, לא ממש נכנסתי לזה... הוא שבר למישהו את הראש משהו עם ברזל..." (ראה דבריה עמ' 31 לפרוטוקול שורות 16-2).

4. הנתבעת גם אישרה במשתמע, כי עצמה עיניה והתעלמה מעברו האלים של נתבע מס' 4 והתמקדה ברווחיות המסעדה וכיבוד המחאותיה ע"י הבנק וגם כאן אין טוב מציטוט מדויק של דבריה במהלך חקירתה: "השקעתי המון, המון כסף בשביל לעשות את המקום. אני הייתי מחוייבת שהמסעדה תפעל, התחייבתי. לא יכולתי להרשות לעצמי ששיק יחזור, המקום היה צריך לעבוד" (ראה פרוטוקול עמ' 28 שורות 18-15).

5. הנני מאמין לדברי התובע באשר להפניית תשומת ליבה של הנתבעת למסוכנותו של נתבע מס' 4, שקיבלה תמיכה מעדות נתבע מס' 1.

6. לנוכח התשתית הראייתית הוכח כי הנתבעת עצמה עיניה וטמנה ראשה בחול לנוכח אותות הסכנה והנורות האדומות שדלקו בחושפה את התובע לסיכון שהתממש.
ד. חבות נתבעת מס' 3 (כמבטחתה של נתבעת מס' 2):
נתבעת מס' 3 התגוננה כנגד התובענה יחד עם תיק ייצוג משותף. לא מצאתי בכתב ההגנה טענה או הסתייגות באשר לתוקף החיסוי הביטוחי של נתבעת מס' 3 לנתבעת מס' 2.
ביום 24.4.06 דחיתי בקשת ב"כ נתבעת מס' 3 לאפשר לה להתפטר מייצוגה של נתבעת מס' 2 ולאפשר לה לחקור נתבעת זו לאחר הגשת כתב הגנה נפרד מטעמה (ראה בקשת נתבע מס' 3 והחלטתי מיום 24.4.06).
בשלב כה מאוחר, נתבעת מס' 3 מנועה מלכפור בחיסוי הביטוחי שהעניקה לנתבעת מס' 2 ולפיכך עליה לשאת בחיוב יחד עם נתבעת מס' 2 ולברר טענותיה כנגד נתבעת מס' 2 ככל שישנן בהליך נפרד.

ה. רשלנות תורמת:
לנוכח הראיות שלפניי, לא ניתן לפטור את התובע מרשלנות תורמת בשיעור ניכר.
הוכח כי התובע לא היה זוטר במסעדה אלא היה מעורב בשיפוצה בניהולה ותפעולה (ראה דברי התובע בעמ' 12 לפרוטוקול שורות 8-4 וסעיף 5 לתצהיר עדותה של נתבעת מס' 2), שידע על עברו ומסוכנותו של נתבע מס' 4 (ראה דבריו הברורים של התובע בעמ' 14 לפרוטוקול שורות 22-17), ואף התריע על כך בפני
נתבעת מס' 2, צריך ויכול היה לצפות את הסכנה ולהשמר מפניו.
התובע חשף עצמו לסיכון מיותר בהתקרבו לנתבע מס' 4 ובדרשו ממנו לעזוב את המסעדה תוך דחיפתו ממנה (ראה עדותו של התובע במשטרת ישראל מיום 24.5.99 עמ' 2). כיוון שהתובע לא היה בעל המסעדה צריך היה להותיר את הטיפול בנתבע מס' 4 לבעליה - נתבעת מס' 2 ולא להתעמת עם נתבע מס' 4 באופן פיזי.
בנסיבות אלה ובמיוחד לנוכח ידיעתו הברורה של התובע באשר למסוכנותו של נתבע מס' 4, שוכנעתי לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 33.3% (1/3).

ו. נכות רפואית ותפקודית:
לאחר עיון בשתי חוות דעת הרפואיות שלפניי ובהסתמך על התשתית הראייתית וטיעוני בעלי הדין והתרשמות ישירה מהתובע, נראה כי נכותו התפקודית של התובע זעירה למדי וספק אם באה לידי ביטוי ממשי או אחר בתפקודיו השונים של התובע.
ד"ר ארבל, המומחה מטעם התובע, מצא כי טווח תנועת הברך ומפרק הירך אצל התובע מלא ותקין והנכות שקבע לתובע הינה בגין דלדול שרירים וחולשתם.
ד"ר שינדלר המומחה מטעם הנתבעים, אישר את קביעת ד"ר ארבל באשר לתנועות המפרק התקינה ומצא שיפור רב באשר לחולשת השרירים.
התובע הודה כי שב לעבודה במסעדה לאחר כחודש וחצי, המשיך לעבוד בה למשך כחצי שנה אז החליט לנסוע לעבודה בארה"ב שם השתכר יפה, חזר לישראל ועבד כאיש תחזוקה בקיבוץ נען, עבד כמנהל עבודה בחברת מויאל וביצע עבודות שיפוץ במסעדה.
בנוסף אישר התובע כי השתתף בקורס שילדאי (טפסנות), שכלל גם חודש התמחות באתרי הבניה.

מהמקובץ עולה כי נכותו התפקודית של התובע אפסית כך שחשיבות שיעור נכותו הרפואית היא לעניין הערכת הפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני שממילא נתון לשיקול דעת נרחב של ביהמ"ש ולפיכך אין צורך בקביעתי באשר לשיעורה המדויק .

5. היקף הנזק:
לנוכח קביעותי דלעיל ועל סמך התשתית הראייתית שלפניי, הנני דוחה את התביעה כנגד נתבע מס' 1, מוחק את התביעה כנגד נתבע מס' 4 ומקבל את התביעה כנגד נתבעות 3-2 ומחייבן לשלם לתובע כדלקמן:

א. נזק בלתי ממוני:
בהתחשב בנכותו הרפואית של התובע, בנסיבות הארוע והטיפול הרפואי שנזקק לו, הנני מעריך את הפיצוי בגין אב נזק זה, בסכום כולל של 40,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ב. הפסדי שכר בעבר:
התובע לא נשא בנטל להוכחת הפסדי שכר בתקופת אי הכושר ונראה כי בתקופה זו קיבל את מלוא שכרו מהמוסד לביטוח לאומי או מעבידתו.
ג. סיוע והוצאות רפואיות ונסיעות (עבר):
התובע לא הוכיח את שיעורם המדויק של נזקיו המיוחדים המתייחסים לסיוע הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר והסתפק בעדות כללית מגמתית ללא שמץ של ראיה לביסוסה.
למרות האמור, בהתחשב בתקופת אי הכושר ובמצב התובע סמוך לאירוע שוכנעתי לחייב את נתבעות 3-2 לפצות את התובע בגין נזקים אלה בסכום כולל של 5,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ד. הפסדי שכר - הוצאות בעתיד:
לנוכח נכותו התפקודית האפסית, אין מקום לחייב את הנתבעות 3-2 בפיצוי בגין נזק עתידי כלשהו.

ה. ניכוי רשלנות תורמת:
לנוכח קביעותיי דלעיל, יש לנכות מהפיצוי 33.3% (1/3) בגין רשלנות תורמת של התובע.

ו. ניכוי תקבולי מל"ל:
הנתבעות רשאיות לנכות מסכום פסק הדין את מענק הנכות ששולם לתובע בעטיו של האירוע (ולא את דמי הפגיעה), בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו.
ז. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד:
נתבעות 3-2 ישאו בשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ וישיבו לתובע את האגרה ושכ"ט המומחה בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לב"כ הצדדים העתק מפסה"ד באמצעות הדואר.

ניתן היום י"ז בסיון, תשס"ו (13 ביוני 2006) בהעדר הצדדים

שנהב מאיר, שופט סגן נשיא
קלדנית: דורית ר.








א בית משפט שלום 1155/03 משה (ירדן) נועם נ' בנימין נועם, שרה נועם ואח' (פורסם ב-ֽ 13/06/2006)