פסקי דין על מויאל זוהרה | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל | פסקי דין על מויאל משה | פסקי דין על מויאל שולה |

6622/04 א     15/06/2006




א 6622/04 מויאל זוהרה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, מויאל משה, מויאל שולה




32
בתי המשפט

א 006622/04
בית משפט השלום חיפה
15/06/2006
תאריך:
כב' השופט י. רטנר

בפני
:

מויאל זוהרה

בעניין:
התובעת

נ ג ד
1 . בנק דיסקונט לישראל בע"מ

2 . מויאל משה

3 . מויאל שולה
הנתבעים
פסק דין
1. זוהי תביעה ל

פסק דין
הצהרתי. התובעת מבקשת מבית המשפט ליתן

פסק דין
הצהרתי, כי כל מסמכי הערבות והמשכון שחתמה עליהם כלפי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "הבנק"), להבטחת חובותיהם של הנתבעים 2 ו-3 בטלים. כפועל יוצא מכך התובעת טוענת, שעל הבנק להשיב לה את כל נכסיה הכספיים, שהסתכמו בחודש מרץ 2004
בכ-271,520 ש"ח, ואשר מומשו לטובת תשלום חובותיהם של הנתבעים 2 ו-3.

2. התובעת עלתה ארצה ממרוקו בשנת 1962 וכיום היא בת מעל ל-70 שנה. הנתבע 2 הינו בנה של התובעת והנתבעת 3 הינה אשת הנתבע 2.

3. לטענת התובעת היא אשה פשוטה, פרימיטיבית (כלשון בא כוחה כמפורט בכתב התביעה) ואנאלפבתית, אשר נפלה קורבן למרמה של הבנק של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע 2" או "הבן") ושל הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת 3" או "הכלה"), אשר נועדה לגזול ממנה את מלוא כספיה וחסכונותיה לעת זיקנה, לטובת תשלום חובותיהם של הנתבעים 2 ו-3 לבנק, בין חובות מהעבר ובין חובות אשר ייוצרו בעתיד. לטענת התובעת, הנתבעים עשו יד אחת, הוליכו אותה שולל ופיתו אותה לחתום על מסמכים בנקאיים, לצורך שיעבוד כל נכסיה הכספיים לטובת החובות הנ"ל. זאת מבלי שהתובעת מבינה את מהות הפעולות המשפטיות שהיא עושה ומבלי להבין שהיא עלולה להפסיד את כל כספה או חלק ממנו, היה והנתבעים 2 ו-3 לא יעמדו בחובותיהם כלפי הבנק. משכך טוענת התובעת, יש להצהיר על בטלות כל הפעולות המשפטיות שביצעה בבנק בענין זה וכפועל יוצא מכך, על הבנק להחזיר לה את כל נכסיה הכספיים.

4. הבנק מכחיש את טענות התובעת. לטענת הבנק, התובעת משכנה מרצונה החופשי ומתוך הבנת מהות פעולותיה, את נכסיה הכספיים לטובת חובות הנתבעים 2 ו-3. משלא עמדו אלה בתשלום חובותיהם, הנכסים הכספיים של התובעת מומשו לצורך תשלום חובותיהם. הבנק טוען שכל פעולותיו נעשו כדין ואין עילה לקבלת תביעה זו.

5. הנתבעים 2 ו-3 לא הגישו כתב הגנה ולמעשה לא התגוננו נגד תביעה זו. הבן העיד בבית המשפט מטעם התובעת והוא תמך בפה מלא בכל טענותיה.

העובדות:

6. בסניף קרית אתא של הבנק מתנהלים הן חשבונם של מויאל משה
ושולה, הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "החייבים") והן חשבונה של התובעת.

7. הבן היה בעל עסק עצמאי בתחום הבניה, והוא ניהל אותו כספית באמצעות חשבון הבנק הנ"ל.

8. ביום 27.5.99 חתמה התובעת על שטר מישכון לפיו התחייבה לשלם לבנק את כל התשלומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק ממנה ו/או מהחייבים בגבול הסכום של 183,000 ₪ (קרן) ולצורך כך שעבדה התובעת לטובת הבנק, כספים בחשבון המתנהל על שמה בבנק שמספרו 379751-117-077-11 (להלן: "החשבון המשועבד"). ביום 2.6.99 נרשם השעבוד ברשם המשכונות בחיפה.

9. שטר המשכון נחתם על ידי התובעת בפני
פקיד הבנק, מר משה גלעדי.

10. במעמד חתימת שטר המשכון לוותה התובעת על ידי הבן.

11. כנגד השעבוד הנ"ל הגדיל הבנק מסגרת אשראי שהיתה לחייבים עד לאותה עת בבנק.

12. בחודש אוקטובר 2000 ביקשו החייבים להגדיל את מסגרת האשראי. בקשת החייבים נולדה עקב צורך עסקי של הבן, אשר ביצע עבודות בניה והוא ביקש לרכוש חומרים מספק תורכי.

13. משביקשו החייבים הגדלת מסגרת האשראי בבנק בחודש אוקטובר 2000, דרש הבנק בטחונות כנגד הגדלה זו. הבטחון שהציעו החייבים לבנק היה הגדלת סכום השעבוד בחשבון המשועבד, וביום 12.10.00 חתמה התובעת על שטר מישכון, לפיו התחייבה לשלם לבנק את כל התשלומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק ממנה ו/או מהחייבים בגבול הסכום של 267,000 ₪ (קרן) מתוך הכספים בחשבון המשועבד. ביום 31.10.00 נרשם השעבוד על פי שטר המישכון מיום 12.10.00 בלשכת רשם המשכונות בחיפה.

14. כן חתמה התובעת , באותו מועד, על דף מידע לערב. דף המידע פירט את מצב החשבון הנערב ואת התחייבויותיהם של משה ושולה מויאל.

15. על שטר המשכון השני חתמה התובעת בפני
גב' רחל כהן בסניף הבנק כאשר לוותה על ידי הנתבעת 3.

16. ביום 21.10.01 הגיעה התובעת לסניף הבנק, בלווית בתה אסתר, וביקשה לשחרר כספים מהחשבון המשועבד. הוסבר לה על ידי רכזת האשראי בסניף כי הדבר אינו אפשרי מאחר ויתרת החוב עולה על הכספים המשועבדים.

17. יומיים לאחר מכן הגיעה התובעת לסניף בלווית החייבת, הנתבעת 3 והודיעה כי אין לה התנגדות שהכספים בחשבון המשועבד ימשיכו להיות משועבדים להבטחת התחייבויות החייבים.

18. לתובעת נשלחו תזכורות שוטפות לענין ערבותה על פי שטר המישכון.

19. משלא עמדו החייבם בהתחייבויותיהם כלפי הבנק, שלח להם הבנק ביום 24.4.02 דרישה לפרעון חריגה ממסגרת האשראי, עם עותק לתובעת.

20. בעקבות מכתב הדרישה, נערכה ביום 2.5.02 פגישה בסניף הבנק בה נכחו מנהל הסניף, רכזת האשראי בסניף, החייבים, התובעת וכן בתה, בלה. בפגישה הנ"ל הסביר משה מויאל, כי אינו מסוגל לבצע עבודות נוספות במסגרת עסקו עקב קשיי נזילות כספיים. התובעת בעצמה ביקשה מנציגי הבנק כי יאפשרו לחייב להמשיך ולמשוך כספים אשר כנגדם תשעבד כספים נוספים מהחשבון המשועבד, אולם הבנק סרב להצעתה וסרב להגדיל את האשראי לחייב. עוד הוסבר לתובעת ולבני משפחתה כי במידה ולא יסולקו החובות בחשבון הנערב ימומשו הכספים המשועבדים. במסגרת שיחה זו לא כפרה התובעת בשעבוד.

21. ביום 8.3.04 נשלחה דרישה נוספת לחייבים לסילוק החוב, עם העתק לתובעת. במכתב זה הודיע הבנק לחייבים ולתובעת כי במידה ולא יסולק חובם של החייבים לבנק בתוך 7 ימים ממועד המכתב, יאלץ הבנק לנקוט נגדם בהליכים לרבות קיזוז הכספים בחשבון המשועבד.

22. ביום 18.3.04 התובעת ביקשה מביהמ"ש ליתן צו מניעה אשר ימנע מימוש הפקדונות (בש"א 7097/04). בקשה זו נמחקה ביום 29.3.04 בהמלצת ביהמ"ש.

23. בסמוך לאחר מכן מומשו הפקדונות על דרך הפקדתם בחשבון התובעת והעברת סך 271,520 ₪ (יתרת חוב החייבים) לחשבון החייבים.

דיון:

24. בתחילת עדותה של התובעת בבית המשפט התברר, שהיא לא יודעת מה כתוב בתצהיר העדות הראשית, שנערך כביכול מפיה ושהוגש לתיק בית המשפט. לפיכך קיבלתי את התנגדות הבנק להגשת התצהיר כראיה, שכן הוא לא משקף את עדותה של התובעת. לפנים משורת הדין איפשרתי לתובעת להעיד בפני
בית המשפט בחקירה ראשית בעל פה, על מנת בכל זאת לאפשר לה להוכיח את תביעתה.

25. התרשמתי שהתובעת הינה אדם צלול בדעתו אשר מבין היטב את כל ההתרחשויות סביבו. התובעת אמנם לא זכתה להשכלה רבה ועל פי עדותה אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית, אך היא רחובה מלהיות "פרימיטיבית" (כהגדרת בא כוחה) או רפת שכל או סובלת מחולשה (נפשית). התרשמתי שהתובעת מדברת עברית היטב, בעלת דעה עצמאית ופועלת מתוך שיקול דעת משלה.

26. התובעת הבינה היטב שבנה נקלע לחובות כספיים לבנק, עקב קשיים בניהול עיסקו העצמאי וכי היא התבקשה על ידו לשעבד את נכסיה הכספיים לטובת חובותיו. התובעת הגיע לבנק תמיד ביחד עם הבן או הכלה או אחת מבנותיה האחרות, אשר ליוו אותה ועזרו לה בכל הפעולות הנדרשות, לצורך חתימה על המסמכים הבנקאיים. הגעת התובעת לבנק תמיד היתה ביוזמתו של הבן, אשר ביקש ממנה להגיע לבנק ולחתום על מסמכים על מנת שיוכל להמשיך ולקבל אשראי לצורך ניהול עסקו.

27. התובעת העידה שהיא הלכה לבנק כלשונה: "לעזור לבן" או "לחתום לעזור לו לצאת מהצרות, הייתי הולכת". כמו כן התובעת העידה שהיה לה בבנק כ-300,000 ₪. התובעת הבינה היטב שהיא יכולה "לעזור לבן" אך ורק בגלל שהיה לה סכום כסף בבנק. יש בכך להחליש את גרסתה שלא הבינה שהיא משעבדת את כספה לטובת חובות הבן.

28. עצם העובדה שבכל ביקוריה בבנק התובעת לוותה על ידי בן משפחה קרוב, שהבין היטב את מהות פעולותיה בבנק, מחלישה את גרסת התובעת, שלא הבינה כי היא משעבדת את כספה.

29. עד נוסף מטעם התובעת הינו הבן. הבן טען שהוא עשה קנוניה עם פקידה בבנק ושכנע את התובעת לחתום על המסמכים הבנקאיים מבלי שהבינה את מהות פעולותיה. עדותו של הבן ניתנה מתוך אינטרס שהתובעת תזכה בתביעה, ולא מתוך מגמה לומר את האמת. זוהי עדות מגמתית שאינה אמינה. הבן העיד שהוא עודד את התובעת שרק "תחתום", על מנת שהוא יוכל להמשיך "לעבוד" בעיסקו. זאת מתוך תקוה שעסקיו יעלו על דרך המלך, הוא יחלץ מחובותיו ולא יהיה צורך לממש את נכסיה של התובעת. יש בכך לחזק את גרסת הבנק, שמי שעודד את התובעת לבצע את כל הפעולות הבנקאיות ויזם את כל המהלכים היה הבן עצמו.

30. התובעת לא הזמינה לעדות את הכלה או את בנותיה, שליוו אותה לבנק בהזדמנויות שונות. עדים אלה היו יכולים לתמוך בגרסתה, שלא הבינה את מהות פעולותיה בבנק. יש בכך להחליש את גרסת התובעת.

31. מטעם הבנק העידו מספר פקידים שטיפלו בביצוע הפעולות הבנקאיות של התובעת. לא הובאה בפני
כל ראיה ממנה יש להסיק שאין לקבל את עדותם באשר למסמכים שנחתמו על ידי התובעת ובאשר לפעולות הבנקאיות שנעשו. עדותם היתה ברורה וישירה ונסמכה על ראיות בכתב.

32. עדותה של פקידה בבנק רחל כהן (ליקה), כי הסבירה לתובעת במילים פשוטות כי הבנק יקח את כספה אם הבן לא ישלם את חובותיו, עשתה עלי רושם אמין ואני מקבל אותה.

33. ב"כ התובעת העלה טענות שונות לגבי זיוף מסמכים שונים של "תיעוד שיחה" שנערכו בקשר לפעולותיה הבנקאיות של התובעת. אני דוחה טענות אלה באשר לא הוכח כל בסיס סביר לקבלתם. יתרה מזו, עדויות פקידי הבנק הפריכו טענות אלה. אני מקבל את עמדת הבנק כי כל המסמכים שהוגשו על ידו כראיה מבוססים.

34. אני דוחה את טענות התובעת, כי בשלב מסויים היה חובה על הבנק לאשר את חתימותיה על ידי נוטריון. לא הובא בסיס לטענה זו.

התוצאה:

35. בסיכומו של דבר, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח תביעה זו. מדובר במקרה מצער, בו התובעת נעתרה לתחנונים של בנה ושיעבדה את כל נכסיה הכספיים, שהיו אמורים לקיימה בשנות זקנותה, לטובת עסקיו הכושלים. כספים אלה ירדו לטמיון עקב הקלעותו של הבן לחובות מהן לא הצליח לצאת. האחריות למקרה אינה מוטלת על הבנק. הבן והכלה הם אלה אשר דחפו את התובעת למהלך שעבוד כספיה ולא הבנק. אמנם לבנק היה אינטרס בשעבוד כספי התובעת לטובת הבטחת האשראי שהעניק לבן, אך משפעל כדין אין לייחס לו אחריות להשיב לתובעת את כספה.

36. התביעה נדחית.

37. התובעת תשלם לנתבע 1 שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ניתן היום י"ט בסיון, תשס"ו (15 ביוני 2006) .

י. רטנר
, שופט
שם הקלדנית: ליאת








א בית משפט שלום 6622/04 מויאל זוהרה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, מויאל משה, מויאל שולה (פורסם ב-ֽ 15/06/2006)