פסקי דין על יעל אמיד | פסקי דין על ע.פ.ר.א הפקות (מועדון "האומן 17") | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח |

12223/03 א     18/06/2006




א 12223/03 יעל אמיד נ' ע.פ.ר.א הפקות בע"מ (מועדון "האומן 17"),מגדל חברה לביטוח בע"מ





בתי המשפט
54
א 012223/03
בית משפט השלום ירושלים
18/06/2006

בפני
כב' השופט רפי שטראוס
יעל אמיד

ע"י ב"כ עו"ד מירון קין ואח'

מרח' תובל 34, רמת-גן
בעניין:
התובעת
נ ג ד
1. ע.פ.ר.א הפקות בע"מ (מועדון "האומן 17")

2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עמוס מוקדי ואח'

מרח' קויפמן 4, בית שרבט, תל-אביב

הנתבעות
פסק - דין

ר ק ע

1. 1. בבוקר ה-09/06/2000, יום ו' בשבוע, יום שני של חג השבועות, בילתה התובעת, אז עלמה כבת 28, במסיבת בוקר (מה שקרוי בלשון החוגגים after party) רבת משתתפים במועדון האומן 17 בא.ת. תלפיות בירושלים; במועדון קיימת רחבת ריקודים רחבת ידיים ובמרכזה במה המשמשת אף היא לריקודים. במועד האירוע היתה על גבי הבמה הגבהה נוספת (הצדדם חלוקים בשאלה מה היה גובה הבמה עם ההגבהה, לטענת התובעת מעל 2 מ' ולטענת מנהל הנתבעת הרבה פחות). אל הבמה ניתן לעלות באחד מגרמי המדרגות המצויים משני צידיה. אין מחלוקת שלא גרמי המדרגות אף לא הבמה מגודרים. הן הרחבה התחתונה והן הבמה היו גדושים רוקדים.
התובעת רקדה ברחבת הריקודים התחתונה ובשלב מסויים עלתה על הבמה והמשיכה לרקוד אף שם. צפיפות הרוקדים על הבמה לא היתה לרוחה על כן החליטה לחזור אל הרחבה התחתונה. אלא, כששמה פעמיה לעבר המדרגות על מנת לרדת מהבמה נדחפה ע"י מי מהרוקדים סביבה, החליקה ונפלה מהבמה אל רצפת המועדון. כתוצאה מכך נפצעה בגבה.

2. 2. לא היה זה ביקורה הראשון של התובעת במועדון. היא ביקרה בו עוד קודם ליום האירוע פעמיים כאורחת לשם בילוי וכ-3-4 פעמים בתקופה הסמוכה לפני האירוע, שאז עזרה לחברתה אשר עסקה בעיצוב המקום. (לטענת הנתבעות סייעה התובעת בעיצוב ולדברי התובעת סייעה לאותה חברה רק בקישוט המועדון. התובעת וחברתה שתיהן אמניות בוגרות ביה"ס לאומנויות "בצלאל").
בתביעה זו, אשר הוגשה כנגד בעלי המועדון והמבטחת מבקשת התובעת לפצותה בעבור נזקיה, תוצאות פציעתה באותה נפילה.
המחלוקת בין הצדדים נטושה בסוגיית החבות כמו גם בנושא הנזקים ושיעור הפיצויים.

ה ח ב ו ת

3. 3. בכתב התביעה מונה התובעת שורה ארוכה של פרטי רשלנות אותם היא מייחסת לנתבעת: העדר תאורה מספקת, העדר מעקה בטיחות סביב הבמה, העדר אריחים מונעי החלקה, אי דאגה לנקיון הבמה, אי מניעת התקהלות על הבמה, אי סימון שולי הבמה בשלטי אזהרה, המנעות מאזהרת אורחי המועדון מפני הסכנה שבשימוש בבמה, העדר סדרנים "אשר ימנעו נפילת הנוכחים" מהבמה, הפעלת המועדון ללא היתר ובניית הבמה בלא היתר (סעיף 13 של כתב התביעה).
מכל אלו לא הוכח כדבעי דבר פרט לעובדה שסביב הבמה לא היה מעקה. התובעת הסתפקה בעדותה שלה בלבד (שיש, כמובן, לסייגה כמצוות הוראת סעיף 54 של פק' הראיות, כעדות יחיד של בעל דין). לא נשמעה עדות מומחה לענייני בטיחות. לא הובאו ראיות בדבר החומר ממנו עשויה רצפת הבמה וכלום תקנית היא אם לאו (עובדה היא שבאותו ערב עצמו, וככל הנראה ברבים אחרים, רקדו על גבי הבמה עשרות ומאות זוגות בלא שמי מהם החליק ונפגע), לא הובאה עדות בדוקה אודות תנאי התאורה במקום ואין כל עדות לכך שהמועדון הופעל בלא היתר.

4. 4. כמקובל בכגון דא, יש לבחון היבטי חבות מושגית וקונקרטית. איני רואה צורך להרחיב הדיבור בעניין החובה המושגית במערכת היחסים אשר בין בעל מועדון ומוזמניו, אין בעיני ספק בדבר קיומה של חבות כזו.
הקושי מתעורר ביחס לחובה הקונקרטית במקרה המיוחד שבפני
. אכן, גם חבות קונקרטית נבחנת במבחן הציפיות ואולם לא כל מה שניתן פיסית לצפות מקיים בהכרח חבות קונקרטית, נזק צפוי פיסית אינו בהכרח נזק שיש לצפותו נורמטיבית. חבות בגין נזק שיש לצפותו נורמטיבית חלה ביחס לסיכונים נסתרים או בלתי סבירים. היא אינה חלה ביחס לסיכונים "טבעיים ורגילים לפעילות האנוש המקובלת" [ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז(1) 113 בעמ' 126]. הסיכונים הללו נבחנים אף בהקשר למקום ולפעילות.
כך ר' בע"א 119/93, ג'ייסון לורנס נ' מ"י, פ"ד מח(4) 1 (שם, אישום פלילי בגין פציעה עקב שימוש באקדח למשחק "רולטה רוסית" וכה נקבע בעמ' 23:
"בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמאטיבי) ...
חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות ...
... השאלה אינה, אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח, כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע.
עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק ... אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה ... והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה ... המשחק עם כלב עשוי להישרט ... והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו".

ובהמשך - בעמ' 24: -
"פעילות ספורט סטנדרטית היא אמנם פעילות העשויה להיות מסוכנת במידת מה. אולם זוהי פעילות אנושית המסבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב, שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי ומעודדת תחרותיות בריאה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל -כן, איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו לבין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הינה "סיכון סביר".

סבורני שהדברים יפים לענייננו, שגם הבילוי במועדון ריקודים הינו בעקרון בילוי חיובי, חלק מחיי החברה המתוקנים מקום שרבים מוצאים בו סיפוק והנאה ואינטרס הציבור לקיימו גם אם מעצם טיבו טומן הוא בחובו סכנה כזו או אחרת.
[נא לעיין גם בע"א 371/90, חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) עמ' 345].

5. 5. בענייננו מדובר במועדון המיועד לְחֲפֵצֶי הבילוי והריקודים, הרוקדים גדשו בצפיפות הן את רחבת הריקודים והן את הבמה המוגבהת המיועדת אף היא לריקודים. האפשרות להחליק ולצנוח מעל הבמה הגדושה ברוקדים בצפיפות רבה היא לדידם של הרוקדים במקום - לרבות התובעת, אשה בוגרת, אשר הכירה את המקום היטב (ולעניין זה אחת היא אם עסקה בעיצוב המועדון כטענת הנתבעים או שרק עסקה בקישוטו כעדות התובעת) - בבחינת סכנה שכל אחד מהם יכול לצפותה ומשבוחר לעלות ולרקוד על הבמה באותם תנאים הרי לדידו מדובר בסיכון סביר פועל יוצא מאופי המקום והפעילות הרוחשת בו.
כך למשל גם בפסה"ד בת.א. (חי') 22819/01, וולרו רויטל נ' זגה אדית (פורסם במאגר נבו), תובעת אשר החליקה במהלך חוג ריקודי ג'אז וטענה שההחלקה נגרמה בשל זיעת הרוקדים. גם כאן סמכה התובעת על עדותה שלה בלבד ובעדותה טענה לרשלנות מארגנת החוג מחמת שרצפת האולם עשויה היתה מאבן ולא מחומר מונע החלקה, שהנתבעת לא טרחה לדאוג לייבוש הרצפה מזיעת הרוקדים ושלא הדריכה את משתתפי החוג להגן על ברכיהם במגיני ברכיים. תביעתה נדחתה בין היתר תוך יישום ההלכה הנ"ל.
כך עיין גם ע"א (ת"א-יפו) 2027/00, מרכז הספורט קנדה נ' גם חנה [תק-מח 2002 (4) 778 - שם התקבל הערעור ונדחתה תביעתה של מחליקה על משטח החלקה אשר נפגעה במהלך החלקה.
וכן עיין בת.א. 123/93, עזרן נ' הראל (המאגר המשפטי נבו) שם נדחתה תביעת מי שנפגע במהלך משחק "קרב תרנגולים" אשר אורגן ע"י הנהלת בית מלון, כבידור לאורחים.

6. 6. כפי שכבר ציינתי, פרט לעדות התובעת אשר תארה את המקום ואירוע הנפילה לא הובאה כל עדות, מקצועית או אחרת באשר למקובל במועדונים ומקומות בילוי מסוג זה, תקן בטיחות (אם קיים) וכיוצ"ב. אף אין בפני
ראיות בדוקות אודות נתוני המקום - גובה הבמה, החומר ממנו עשוייה רצפתה, מספר האנשים אשר סביר שישהו במקום בשעת פעילות ומספר האנשים אשר נוכחו בפועל במועד האירוע וכיוצ"ב, נתונים שהיה בהם אולי כדי לסייע לבחינת הסיכון אשר נוצר, אם סביר הוא אם לאו (הנתון היחיד, לבד מעדות התובעת, מקורו בעדות מר לובלין, מנהל המועדון בעת ההיא, אשר העיד שמעולם לא אירעה תאונה דומה במקום.

7. 7. יתרה מזאת, גם אילו הוכיחה התובעת טענותיה בדבר הרצפה החלקה, התאורה החלשה, העדר שילוט וכו' (ואיני קובע זאת) לא היה בכך כדי לסייע בהוכחת תביעתה שהרי התובעת טוענת בתביעתה ובתצהיר עדותה (התצהיר הראשון סעיף 8) שהנפילה נגרמה כתוצאה מכך ש"נהדפתי ע"י האנשים שבבמה", לאמור: לא הרצפה החלקה, לא התאורה החלשה ולא העדר שילוט הם שגרמו לנפילה אלא הדיפתה ע"י מי מן הרוקדים על הבמה.

8. 8. די בנאמר עד כה כדי לחרוץ את גורל התביעה לדחיה, משבאתי לכלל מסקנה שהנתבעת 1 לא חבה ביחס לתובעת חובת זהירות קונקרטית וממילא לא הפרה חובה זו.

9. 9. גם אלמלא הגעתי למסקנה הנ"ל דומני שהתוצאה לא היתה שונה עפ"י מבחן תרומת הרשלנות של התובעת, המגיעה לדעתי - מן הסיבות אותן מניתי לעיל לכדי 100% [בעניין זה ר' למשל ת.א. (קריות) 1635/01, נחום אדלה נ' לירן הפעלות ואירועים בע"מ - פורסם במאגר נבו].

ה נ ז ק י ם

למען שלמות הפסק ולמקרה שיצאה שגגה מתחת ידי בנושא החבות אדון גם בנזקים ובשיעור הפיצוי;

10. 10. התובעת ילידת 22/11/72, כבת 28 במועד התאונה וכבת 34 היום; בוגרת "בצלאל" ועוסקת באמנות בתחומים שונים. עובר לתאונה עסקה בפיסול וכן בעבודה חלקית כמוכרת בחנות נעלים משפחתית. ביולי שנת 2004 נישאה ומאז היא מתגוררת עם בעלה בברלין אשר בגרמניה. גם קודם לכן, ואף קודם לתאונה, חילקה זמנה בין גרמניה לישראל.

11. 11. בחוות דעתו מ-25/06/02 אמד ד"ר אלברט אשרף, מומחה לכירורגיה אורטופדית אשר העיד מטעם התובעת, את נכותה, לצמיתות, בשיעור של 5% בגין שבר בגוף חוליה 1l "ללא תזוזה ניכרת וללא השפעה על חוליות סמוכות" [סעיף 8.37 א' של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956] וכן 10% עפ"י סעיף 7.37.א. לאותה תוספת "הגבלת תנועת עמ"ש מותני בצורה קלה". [נכות רפואית משוקללת לפי קביעה זו 14.5%]. ד"ר אשרף ממליץ לתובעת להימנע מהרמת משאות כבדים, להשתמש בחגורת בטן בזמן פעילות פיזית, להימנע מישיבה ממושכת, לנעול נעליים עם מדרסים, להתמיד בפיזיוטרפיה לחיזוק שרירי בטן וגב ולהיזקק לתרופות לשיכוך כאבים, לפי הצורך.

12. 12. ד"ר אברהם גרטי, מנתח אורטופד מומחה, בחוות דעתו מ-12/01/05 אשר הוגשה מטעם הנתבעות, העריך את נכותה של התובעת בשיעור 5% עפ"י סעיף 8.37.א הנ"ל; בפרק מסקנותיו הוא מציין: "... אובחן שבר בחלק קידמי עליון של חוליה 1l יציב וללא פתולוגיה אחרת בצילומים אחרים והדמיות נוספות. בבדיקות לא נצפתה כלל מוגבלות בתנועות ע"ש גבי או מותני ולא נצפה גירוי עצבי או פחת עצבי".
ההבדל בין קביעות המומחים נעוץ בעיקרו (לא רק) בהתייחסות לסעיף 8.37 לתוספת הנ"ל. אליבא דד"ר אשרף יש לקבוע נכות עפ"י סעיף זה כל אימת שנמצא שבר בגוף חולית ע"ש בין אם נלוות לו מגבלות נוספת ובין אם לאו ואילו לסברת ד"ר גרטי מיוחד הסעיף למקרה בו במדובר בשבר אשר לא הותיר כל מגבלות. כאשר מוצא המומחה מגבלה נוספת ישתמש בסעיף המיוחד לאותה מגבלה וינטוש את סעיף 8.37.
במחלוקת זו נראית בעיני דעתו של ד"ר גרטי מזו של ד"ר אשרף. משבחר מתקין התקנות לייחס לכל פגיעה סעיף מתאים יש לבחור מבין הסעיפים השונים את היותר מתאים ולא "לצבור" סעיף על גבי סעיף.
אם נכונה עמדתי זו כי אז גם עפ"י חוות דעתו של ד"ר אשרף יש לאשר לתובעת שעור נכות לצמיתות של 10% בלבד.
קושי נוסף בחוות דעתו של ד"ר אשרף מצוי בפרק "סיכום ומסקנות" שם אין הוא מקפיד להישאר ב-ד' אמות הקביעות הרפואיות אלא מרחיב בקביעות "עובדתיות" - שמקומן בפרק תלונות הנבדקת ולא במסקנות הרפואיות. כך הקביעה שהתובעת נאלצה לשנות עבודתה מעבודה "כפסלת שעבדה בעבודות אבן ועבודות במימדים גדולים לעבודה בציור קעקועים", או "מתקשה בנהיגה למרחקים ארוכים" אלו קביעות עובדתיות שאינן בתחומו של המומחה הרפואי - ובפועל כלל לא הוכחו - ומשצויינו בפרק המסקנות הדעת נותנת שהן אשר הביאו או תרמו לקביעת שיעור הנכות. גם מטעם זה רואה אני להעדיף חוות דעתו של ד"ר גרטי.

עם כל זאת נראה שאין משקל רב וחשיבות יתרה להכרעה בין עמדות הרופאים, בהעדר נתונים של ממש לתרגם את אלו לקביעה בדבר פגיעה בתפקוד התובעת.

13. 13. קיים קושי של ממש לאמוד את מגבלותיה התפקודיות של התובעת כמו אף הפסדי השתכרות, ככל שהיו כאלו - בהעדר ראיות ונתונים בדוקים. התובעת לא תמכה את עדותה שלה בכל ראיה נוספת הגם העדות עצמה הניחה לא מעט סימני שאלה. התובעת הסתפקה באמירות כלליות לפיהן בשל מגבלותיה אין היא מסוגלת לעסוק בפיסול (הכרוך בהרמת משאות) ועל כן נאלצה לעבור לתחומי אמנות אחרים. מתקציר קורות-חיים אותו צירפה לתצהיר עדותה הראשון עולה שקיימה, לאחר התאונה, 6 או 7 תערוכות, ברחבי אירופה (בעוד קודם לתאונה קיימה 3 תערוכות בלבד). לא הובהר בדיוק, לא באמצעות עדים אובייקטיביים ואפילו לא מפי התובעת (שהסתפקה באמירות כלליות) מה בדיוק היו אופי עבודתה ואמנותה לפני התאונה ומהם היום.
אין בפני
שום נתון אודות השתכרות התובעת, לא לפני ולא לאחר התאונה. לא הוגש אף לא תלוש משכורת יחיד, מסמך או ראיה אחרת, ביחס להכנסותיה אז ועתה, כשם שאין נתון בדוק ביחס לעבודותיה לפני ואחרי התאונה. לא הוצגו דוגמאות של עבודותיה האמנויות אף לא הובאו עדים אשר יעידו על אלו, על ערכם האומנותי והכלכלי של עבודותיה, יכולותיה, כושר השתכרותה אז וכיום וכל כיוצ"ב. כל קביעה בנדון זה תיעשה אפוא על דרך האומדן בלבד !

14. 14. מכאן לראשי הנזק השונים:
(א) (א) נזק שאיננו נזק ממון: בשים לב לתלונות התובעת בדבר כאבי גב הנמשכים עד היום ואשר אושרו, חלקית לפחות, ע"י המומחים - אני קובע בראש נזק זה פיצוי בסך -.40,000 ₪.
(ב) (ב) הפסד הכנסה בעבר: התובעת הציגה תעודת מחלה יחידה למשך חודש אחד; איש מן המומחים לא קבע "נכויות זמניות"; בתצהיר עדותה קובעת התובעת בנוסח סתמי "הייתי מושבתת מכל עבודה שהיא בגין כאבים במשך כ-5 חודשים"; עדות זו לא נתמכה בכל עדות נוספת כגון של מי ששהה בסביבתה באותה עת (לטענתה עבדה התובעת, אז, חלקית, בחנות הנעלים של אמה ואף התגוררה אצלה) שיכול היה להעיד על קשייה ומגבלותיה בעת ההיא.
כבר ציינתי שאין בפני
כל נתון של ממש אודות הכנסת התובעת במועד הרלוונטי. לפיכך אני קבוע בראש נזק זה, עפ"י אומדן, הפסד -.4,000 ₪.
(ג) (ג) גריעה מכושר השתכרות: גם בנושא זה הקושי דומה. העדר נתונים בדוקים אודות הכנסת התובעת קודם התאונה, לאחריה והיום. גם בעניין זה מסתפקת התובעת באמירות סתמיות: "נפגעה מאוד (היא אינה אומרת נשללה - ר.ש.) יכולתי לעבוד בתחום הפיסול בו עסקתי ... נאלצתי להקצות זמן רב יותר לעיסוקים אומנותיים אחרים שאינם דורשים מאמץ ... אולם התקדמותי נעצרה במידה רבה" - עצרה ולא פרשה: באלו עיסוקים אומנותיים היא עוסקת כיום? באיזה היקף? כמה זמן מקדישה להם? מה הכנסותיה מעבודותיה אלו? היא אמנם מציינת שאילו המשיכה עבודתה בתחום הפיסול "החשיפה של העבודות היתה מגדילה את הכנסותיי והייתי מגיעה למינימום -.10,000 ₪ לחודש נטו". הנחה שהתובעת איננה משתפת אותנו במקורותיה ומהו בסיסה וכמובן אינה תומכת אותה בראיות אובייקטיביות אחרות.
לא נותר אלא לקבוע, גם בראש נזק זה פיצוי עפ"י אומדן גלובלי אותו אני מעמיד על -.100,000 ₪.
(ד) (ד) עזרת הזולת: בנושא זה מסתפקת התובעת באמירה שבמשך החודש הראשון לאחר התאונה היתה מרותקת למיטתה ונזקקה "לעזרה רבה ממשפחתי ומחברים קרובים". יש לפסוק לה בעבור נזק זה, שוב עפ"י אומדן, פיצוי בסך -.2,000 ₪
(ה) (ה) עזרת זולת לעתיד: אין אינדיקציה ישירה להיזקקות עתידה לעזרה עם זאת סביר בעניני שכאבי ומגבלות הגב יגבילוה בעבודות שונות במשק הבית ובהן תידרש להיזקק לעזרה בשכר, אני פוסק בעבור כך, שוב עפ"י אומדן גלובלי, -.30,000 ₪.
(ו) (ו) הוצאות רפואיות ונסיעות: התובעת צירפה לתצהיר עדותה מספר קבלות המעידות על תשלום עבור שרותי רפואה אלטרנטיבית שונים (מסז', פיזיוטרפיה, שיאצו, אקופונקטורה) כ-.450 ₪ וקרוב ל-1,000 יורו. פרט לכך אין ראיות להוצאות טיפולים או אינדיקציה לכך שיהא על התובעת להיזקק בעתיד לטיפולים רפואיים או אלטרנטיביים ובאיזה היקף. אני קובע אפוא בראש נזק זה פיצוי בסך -.5,000 ₪.
(ז) (ז) נסיעות: אין כל ראיה להוצאות נסיעה שהוצאו בקשר עם הפציעה או אינדיקציה לצורך בהוצאות נסיעה מוגברות בעתיד. לא הייתי פוסק בראש נזק זה כל מאומה.
(ח) (ח) לסה"כ המתקבל מהסכומים הנ"ל צריך היה, כמובן, לצרף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ על שכה"ט כדין.

15. 15. סוף דבר: מהטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסך -.7,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, כ"ב בסיון תשס"ו (18 ביוני 2006), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום 18/06/2006.

רפי שטראוס
, שופט
012223/03א 130 אתי









א בית משפט שלום 12223/03 יעל אמיד נ' ע.פ.ר.א הפקות בע"מ (מועדון "האומן 17"),מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/06/2006)