פסקי דין על פנסו אליעזר | פסקי דין על פנסו חיים | פסקי דין על שלמה כהן ואח'

90/94 הפ     20/11/1997




הפ 90/94 פנסו אליעזר, פנסו חיים נ' שלמה כהן ואח'





בבית המשפט המחוזי בחיפה
המ"פ 90/94
בפני
השופטת: כבוד השופטת ש' וסרקרוג


המבקשים: 1. פנסו אליעזר

2. פנסו חיים

ע"י ב"כ עו"ד בוכניק
נגד

המשיבים: 1. שלמה כהן
2. אורה אלוני (כהן)
3. אברהם כהן
4. שמחה שובל (כהן)
ע"י ב"כ עו"ד בן עמר

5. מנהל מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ עו"ד לוין

6. הסוכנות היהודית בארץ ישראל
פ ס ק - ד י ן
השופטת ש' וסרקרוג
1. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת זכויותיהם של בעלי הדין, שהינם אחים ואחיות שלא מאותו האב, במשק מס' 27 במושב גבע הכרמל (להלן : המשק), שהיה שייך למר פנסו יוסף ז"ל שהיה נשוי לאמם, מכוח נישואיה השניים.

התובענה הוגשה ביום 19/01/94, בדרך של המרצת פתיחה. המבקשים עתרו למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו יוצהר כי הם זכאים להיות בעלי הזכות בחלקים שווים במשק וכי למשיבים 4-1 אין שום זכות וחלק במשק, מאחר שהמשק היה רשום על אביהם או לחלופין שעם פטירת אביהם, ירשמו הזכויות במשק מחיצתם על שמם ומחציתם על שמה של אימם המנוחה.

ביום 14/3/95 ניתן פסק-דין בהעדר התייצבות של המשיבים מס' 4-1 (עמ' 10 לפרוטוקול). על-פי

פסק דין
זה הוכרז מבקש מס' 1 (להלן : המבקש) כבעל הזכויות במשק. פסק-דין זה, בהתייחס למשיבים אלה (להלן : המשיבים) בוטל והדיון בתיק התחדש (ראה החלטה מיום 28/3/96). לאחר הבאת ראיות והשמעת עדויות, השלימו הצדדים הגשת סיכומים בתיק ב- 12/6/97.

הרקע העובדתי :

2. העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת.

- אימם של המבקשים והמשיבים, הגב' מטילדה פנסו ז"ל (להלן: מטילדה פנסו או המנוחה) נישאה בתחילת שנת 1960 בנישואים שניים למר יוסף פנסו ז"ל (להלן : המנוח יוסף). המשיבים נולדו למטילדה מנישואיה הראשוניים ואילו המבקשים נולדו לה מנישואיה השניים.

- המנוח, אביהם של המבקשים, היה בעל הזכויות במשק עוד משנות החמישים, ואלה נרשמו בסוכנות היהודית ולאחר מכן במינהל מקרקעי ישראל (להלן : המינהל), במחוז חיפה.

- בשנת 1966 נפטר יוסף. עם פטירתו נרשמו על-ידי הסוכנות ובידיעת המינהל הזכויות במשק על שם מטילדה, אשר נפטרה ביום 4/11/87. מטילדה פנסו ז"ל, היתה חתומה על הצהרת בר-רשות במשק, החל מיום 4/12/66.

- אליעזר התגורר במשק עוד בחיי המנוחה ודאג גם לעניניים האחרים.

3. ב- 15/6/92 ניתן צו ירושה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, על-פיו חלקו היחסי של כל יורש בעזבון המנוח פנסו יוסף הוא, כדלקמן : פנסו מטילדה כאלמנה - 1/2 ; פנסו חיים
כבן - 1/4 ; פנסו אליעזר
כבן - 1/4.

- עם קבלת צו הירושה, שנתקבל לאחר פטירת אימם המנוחה, פנו המבקשים אל הסוכנות, כדי שתתקן רישום זכויות במשק באופן שאלה יהיו בהתאמה לצו הירושה.

הסוכנות הפנתה את המבקשים למינהל. בעקבות ההודעה האמורה, נמחקה אף הסוכנות מכתב התביעה. המינהל הודיע כי על-פי נוהליו לא ניתן לפצל את החלקה, וכי רק אדם אחד או שני בני זוג, יכולים להיות בעלי זכויות במשק.

4. בנוסף, ולאחר פטירת האם, פנה המבקש לועד האגודה וביקש לקבלו כ"בן ממשיך".

על-פי אישור של מזכירות המושב מיום 31/3/93 הוכר המבקש על-ידי המושב כבן ממשיך למשק (ת/8) ואף היה לחבר באגודה (ראה גם ת/21).

מבקש מס' 2 הודיע על נכונתו לוותר על זכויותיו במשק לטובת מבקש מס' 1 (ת/9). אולם המינהל הודיע כי בהעדר צו ירושה של המנוחה, לפיו יוצהר כי רק המבקשים הם היורשים, לא יבוצע רישום הזכויות על שמם (מכתב של המינהל מיום 11/10/93 - ת/10).

טיעוני הצדדים והגדרת המחלוקת :

5. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, כי המשק אינו ניתן להורשה בעין ליותר מיורש אחד, מאחר שאינו ניתן לחלוקה (ראה סעיף 10 לסיכומי המשיבים).

הצדדים מסכימים גם, כי ישנן שתי דרכים להורשתו של המשק. האחת, כנובעת מרצון בעלי הזכות הקודמת במשק, ובלבד שהדרך שנקבעה יש לה נפקות משפטית. דרך זו מוגדרת על-ידי המבקשים כ"בן ממשיך" ועל-ידי המשיבים כ"בן זוכה".

הדרך השניה היא, דרך ההורשה מכוח סעיף 114 של חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן : חוק הירושה).

לעמדת המבקשים, מעמדו של המבקש הוא של "בן-ממשיך". כדי שיקבע "בן ממשיך" צריכים להתקיים מספר תנאים והם : תנאי ראשון, שאותו בן - ממשיך להחזיק בפועל במשק ; תנאי שני ומצטבר לראשון, שיתמלאו אחת מן האפשרויות המנויות בתקנה 3(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן: תקנות האגודות השיתופיות (חברות)). בעניננו, התמלא התנאי של רשות מטעם האגודה, בנוסף לאחזקה בפועל של המשק על-ידי המבקש, ולכן, מעמדו הוא של "בן ממשיך", לטענת המשיבים יש להבחין בין "בן זוכה" ל"בן ממשיך". לעניין זה מפנה בא-כוחם לע"א 2836/90 בצר נ' צילבייץ (פ"ד מו(184 (5, להלן : פס"ד בצר).

לעמדתם, המבקש אינו בגדר של "בן זוכה" ואף לא בגדר של "בן ממשיך" ולכן גורל המשק צריך להיקבע לפי חוק הירושה.

על-פי הסעיף האחרון יש לבדוק מי הוא "המוכן והמסוגל לקיים את המשק".

לעניין זה קיימים, לעמדתם, לפחות שניים : המבקש מס' 1 והמשיב מס' 1.

למשיבים אין התנגדות כי הזכויות במשק יועברו למבקש, אך כל זאת בכפוף לקיום תנאי מוקדם של תשלום פיצוי לכל אחד מן המשיבים בשיעור 1/6 משוויו של המשק.

בנושא שווי הפיצוי יש, לעמדתם, להעריך את המשק למועד הרלבנטי שהוא המועד עובר למתן פסק-הדין ועל-פי הערכה הלוקחת בחשבון את פוטנציאל הבניה במשק, לרבות הכנסות שהיו מן המשק ובקיזוז אותם סכומים ששולמו ע"י המבקש אם שולמו, לאחר פטירת אימם.

זכויות המבקשים במשק :

6. השאלה המרכזית היא, מהי דרך ההורשה של הזכויות במשק, במיוחד ככל שאלה מתייחסים לזכויות קניניות במשק. ליתר דיוק לאור עמדתם של המשיבים, השאלה היא, האמנם העברת מלוא הזכויות במשק על שם המבקשים, יכולה להיעשות רק בדרך של הורשה, לפי חוק הירושה. אם התשובה היא בחיוב, הרי שיש להורות על פיצוי ליורשים האחרים, תוך הסכמה שהמבקש הוא בגדר ה"בן הזוכה".

הבעיה קיימת הן לאור קיומן של הוראות שונות המתייחסות לשאלה האמורה והן בשל העובדה שההסדרים הקיימים אינם אחידים ואלה מותנים, בין היתר, גם בסוג הזכויות של החברים במשק (ראה ע"א 5136/91 קוגלמס נ' קוגלמס, פ"ד מט(423 ,419 (2 ד-ה, להלן : פס"ד קוגלמס).

הבעיות הכרוכות בהורשה של משק, מורכבות, בשל הצורך לבחון את הזכויות בשני מישורים, שאינם בהכרח מישורים נפרדים. בהורשת משק, ישנה הזכות הקניינית במשק ולצידה הזכות לחברות במשק. החברות עצמה אינה ניתנת להורשה, לעומת הזכויות במשק הניתנות להורשה וגם זאת בכפוף למהות הזכויות של החבר במושב (ראה מאמרה של פרופ' אוטולנגי/"ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים" עיוני משפט ט(469 (3, להלן : המאמר הנ"ל).

7. לעניננו, יש להדגיש, כי מדובר במשק בו החברים הם בני-רשות בלבד (ראה תצהיר עדות ראשית של גב' גייסט, סגנית אחראי מחוזי להחכרות חקלאיות במחוז חיפה - נ/4). המשק נמכר למנוח יוסף כבר-רשות (ראה נ/1, הודעת הסוכנות סעיף 1).

גם זכויותיה של מטילדה פנסו ז"ל, אשתו, שבאו לה מכוחו של המנוח, היו זכויות של "בר-רשות" (ראה נ/3 - טופס הצהרה, סעיף 2).

החברות במשק מבוססת, בדרך כלל, על הסדר משפטי של הסכם חכירה בין המינהל לבין המושב ישירות או באמצעות הסוכנות, והסכם נוסף בין המושב לכל אחד מחבריה, לגבי משקו-הוא. כאשר זכויות החכירה כולן נרשמו, הרי שבידי החבר זכות כחוכר משנה. לעומת זאת, אם טרם נרשמה זכות החכירה - וזה המצב לעניננו - הרי שזכותו של החבר עד שתירשם, היא של בר-רשות.

המשמעות המשפטית של זכות כזו היא, שלפחות מבחינת החוק, יש סמכות לנותן הרשות (המינהל/הסוכנות) להפסיק את הרשות, ומכל מקום במתן הרשות, מחליט נותן הרשות גם על דרך העברת הזכויות למתיישבים במקרה של פטירה (ראה מאמרה הנ"ל של פרופ' אוטולנגי, שם, בעמ' 488-486).

אופן הורשת זכויות במשק לבן הזוג :

8. כמוסכם על בעלי הדין, מקור זכותם של הורי המבקשים הוא הסכם בר-רשות שהיה בין פנסו יוסף ז"ל לבין הסוכנות, ולאחר העברת ניהול הנושא למינהל, בין האחרון לבין המנוח. מחוזה זה עולה שהורשת הזכות כפופה למגבלות הקבועות בחוזה. המגבלות בעבירות הזכות היא חלק מהותי של הזכות עצמה (ראה לצורך השוואה ע"א 633/82 א' לוקוב ואח'
נ' מגדול ואח'
, פ"ד מג( 404-403 ,397 (1, להלן : פס"ד לוקוב).

במערכת היחסים שבין המנוח ליורשיו, על אף היותה זכות של בר-רשות, ניתן לראות את זכותו של המנוח יוסף כחבר מחזיק במשק, כזכות הנכללת בעזבונו כמו כל זכות אחרת האמורה לעבור ליורשיו, על-פי דיני הירושה הרגילים. אילו היה חל כלל זה בלבד, הרי שהמבקשים היו צודקים בטענתם, שעם פטירת אביהם, זכויותהם כיורשים במשק היו מתחלקים מחציתם על שם אימם והמחצית הנותרת בינם לבין עצמם. בפועל, כלל זה אינו כלל בלעדי החל במקרה זה. לצד כלל זה, עומדים הדינים הנובעים מאופיו המשפטי והחברתי של היות המשק נחלה במושב שהוא אגודה שיתופית, וזה קובע שהעברת הזכות כפופה גם לדיני האגודה השיתופית. דינים אלה מגבילים את חופש הפעולה המשפטי בעריכת הסדרים של חבר במושב והכפפתה להסכמתם של שאר החברים ושל מוסדות המנהלים של המושב (שם, 404-403).

התוצאה מן האמור לעיל היא, שקיימת זכות גם לבר-רשות לעשות דיספוזציה בזכותו, לרבות אפשרות עקרונית להעברתה בירושה, אולם זכות זו כפופה להסכמת הצדדים בעת יצירת הרשיון (ראה ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי ואח'
, פ"ד מה(478 (1,. (482

9. על-פי תקנות האגודה (נ/6) סעיף 5(ב), הרי שבהפסקת חברות של חבר באגודה, עקב פטירה, חל סעיף 31 לפקודת האגודות השיתופיות 1933.

ובסעיף 7 של התקנות הוגבלה זכות העבירות במשק.

"העברת נחלות : חבר אינו רשאי להעביר, להשכיר או להחכיר את נחלתו או חלק הימנה לאחר שאינו חבר באגודה אלא אם כן נתאשרה כניסתו כחבר, בהתאם להוראות תקנות 2 ,1, ו- 3 בחלק ב'."

סעיף 31 של פקודת האגודות השיתופיות, שאומץ לתוך הסכם האגודה, יש לקרוא יחד עם סעיף 6 א(א) לפקודה. בסעיפים אלה ישנו הסדר להעברת המניה או שוויה ל"יורש" המתאים לתקנות האגודה (סעיף 31)וכן לגבי העברת זכויות החבר במשק, המותנים בקבלתו כחבר, כאשר קבלת בן- זוג הוא כמעט אקט פורמלי (ראה סעיף 6א' לפקודה).

על-פי הנוהל במשקים סוכנותיים, עם פטירת המתיישב עברו הזכויות במשק לבן זוגו (ראה תצהיר עדות ראשית של גב' גימפל, עובדת באגף החוזים והבטחונות של הסוכנות - נ/7, סעיפים 5-3 ועדותה בבית המשפט בעמ' 58, להלן : גב' גימפל).

10. לאור הפירוט האמור, יש לקבל את טענת המשיבים כי עם פטירת המנוח עברו הזכויות במשק לאשתו המנוחה, וכי העברה כזו לא היתה מותנית בפיצוי (ראה עדותה של גב' גימפל, שם בעמ' 58- 57).

על-פי הראיות שהוצגו בפני
נו, המשק כמשק חקלאי שונה במהותו מכל נכס אחר לעניין הורשת זכויות לגביו. עם פטירת בעל הזכות במשק עוברות זכויותיו במשק - כולן ובשלמות - לבן זוגו, גם אם הותיר בעל הזכויות ילדים (ראה עדותה של גב' ורד גייסט, סגנית אחראית להחכרות חקלאיות במחוז חיפה של המינהל - נ/4 ועדותה בביהמ"ש בעמ' 27, להלן : גב' גייסט וכן תצהירה של גב' דבורה גימפל, נ/7 ועדותה בביהמ"ש בעמ' 56 לפרוטוקול).

הפועל היוצא מן האמור הוא, שעל-פי המצב המשפטי שנוצר לאחר פטירת המנוח יוסף, עברו הזכויות במשק לאלמנה להיות בת-רשות במשק כיורשת יחידה. זכות זו, כאמור, לא הותנתה בפיצוי כלשהוא למי מן היורשים.

במקרה זה, התלכדו הן הזכות לחברות באגודה והן הזכות הקנינית בנחלת המשק.

לשון אחר; לאחר פטירת המנוח יוסף ועל אף צו הירושה (צו ירושה שהוצא רק לאחר פטירת האם) לא היה המשק חלק מן העזבון וגם הזכויות הקניניות שבו היו לאלמנה מטילדה.

המבקש - "בן ממשיך" ? :

11. עם פטירת האם, חזרה ועלתה שאלת זכאותם של המבקשים, לזכות הן במניה והן בזכויות הקניניות במשק, לצד זכותם של היורשים האחרים, שהם המשיבים.

לגבי הזכות במשק, התפתח במשקים המושג "בן ממשיך". אותו בן הבונה את ביתו בחלקה ליד בית ההורים, מעבד עימם את המשק ועם מותם של הוריו בבוא היום, יהיה הוא לבעל המשק במקומם (ראה מאמרה הנ"ל של פרופ' אוטולנגי, שם, בעמ' 489). מעמדו של ה"בן ממשיך", זכה להגדרה בחקיקת המשנה, וזו מצויה בתקנה 3א(א) של תקנות האגודות השיתופיות (חברות).
השאלה הממוקדת בפני
היא, האם זכאי המבקש להמשיך ולהיות "בן ממשיך" במשק לא רק מבחינת יחסיו עם האגודה אלא גם מבחינת זכויותיו הקניניות במשק. התשובה לשאלה זו, אינה יכולה להיעשות על-פי התקנות הנ"ל וכן לא יכולה להילמד מהחלטותיה של האגודה כלפי המבקש, אלא מכח הסכמה של ההורים או מכח זכויות הורשה על-פי צוואה. נראה כי משהתברר שלא נערכה צוואה על-ידי אמם המנוחה מטילדה, הרי שגם אם התקבל לאגודה והוכר על-ידה כ"בן ממשיך", אין בכך לפטור אותו מחובת הפיצוי כלפי היורשים האחרים. במקרה כזה, יש לקבוע, שגם אם יש לראות במבקש "בן ממשיך", מבחינת האגודה, הרי שבמעמדו כלפי היורשים, אין הוא אלא מי שזכאי כי המשק ימסר לידיו, מבחינת האגודה, אך כנגד פיצוי ליורשים האחרים.

אבהיר מסקנתי האמורה.

12. התקנה מציינת מספר מקורות משפטיים להחזקה במשק : הסכם עם ההורים, ירושה, בר- רשות של מוסד מיישב של האגודה, או התחייבות בלתי חוזרת של ההורים.

אולם, יש להבחין בין מוסד ה"בן ממשיך" המתייחס לנושא חברותו של אדם באגודה שיתופית, לבין זכותו הקניינית של אותו בן במשק (ראה פס"ד קוגלמס, שם, 427 א').

תקנה 3א(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), נוגעת למסגרת היחסים שבין ה"בן ממשיך" לאגודה. מילוי אחר התנאים המפורטים בה, מבטיחה, ביתר קלות, את מעמדו של ה"בן ממשיך" כחבר אגודה, ורכישת זכויותיו, ככל שהדבר נוגע למערכת יחסיו המשפטיים עם האגודה, תוך הסרת מכשולים מרצון ההורים (פס"ד קוגלמס, שם בעמ' 427 ו-ז). כלומר, תנאי מקדמי, לפעולת האגודה לקבלת אדם כ"בן ממשיך" הוא, הבעת רצון חד משמעי של ההורים במתן הסכמה מפורשת או צוואה. מסמך כזה אינו בנמצא.

המבקש במקרה זה אושר כ"בן ממשיך" והתקבל כחבר באגודה על-ידי האגודה (עמ' 6 לפרוטוקול). החלטה זו אין בה כדי לקבוע דבר לגבי מהות זכותו הקנינית.

המבקש, כמי שחי יחד עם אימו, ואשר אגב כך גם נעשה חבר באגודה, ראוי שיעשה לבעל הזכות שהייתה להוריו במשק, אולם זאת בכפוף לחובתו לתת פיצוי כספי לשאר היורשים החוקיים של הזכויות הקניניות שהיו למוריש במשק (ע"א 633/82 פס"ד לוקוב, שם, בעמ' 407).

משלא בחרה המנוחה מטילדה לערוך צוואה, הרי שממילא לא נתנה הסכמה מפורשת למתן זכות קניינית בלעדית במשק, למבקש דווקא.

13. יצירת זכויות במשק, נעשית בשני מישורים : האחד, הכרה ב"בן ממשיך" במערכת היחסים שבין "הבן המועמד" לבין האגודה. המישור האחר הענקת זכויות קניניות, פעולה הנעשית מכח הסכמה של ההורים או בדרך של צוואה. בעצם הסכמתה של האגודה לקבל את המועמד כחבר בה, אין כדי להקנות לו זכות קנינית במשק.

על ההבחנה האמורה עמד בית המשפט בפס"ד בצר :

"...כבר נפסק כי "המושג "בן ממשיך" הוא יציר תקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג- 1973", כש"עניינן של התקנות הנ"ל בקביעת מסגרת היחסים בין הבן הממשיך והאגודה בלבד (עא 2] 103/89] הנ"ל, בעמ' 482). מובן, על כן, כי התקנות אינן יוצרות את זכויותיו של ה"בן הממשיך" ואינן יוצרות העברה של הזכויות מן המתיישב אל "הבן הממשיך" בלעדי מסמכים והסכמים נפרדים שיש בכוחם להעניק את הזכויות... (עמ' 195 ב-ד).

...

אולם על מנת שתתממש צפיה זו, דרוש מקור נוסף חיצוני ובעל תוקף משפטי, אשר יש בו לזכות את "הבן הממשיך" בזכויות ההורים..."

(עמ' 195 ו). ובהמשך -

"הנה כי כן, עניין לנו בשני מישורים משפטיים שונים. האחד, מישור היחסים שבין ה"בן הממשיך" להוריו, בו נקבעות זכויותיו במשק, שאינן מעונקות מעצם היותו "בן ממשיך", ונדרשת בנוסף גם העברת זכויות מבעליהן (קרי : ההורים) אליו. המישור השני נוגע ליחסים שבין "הבן הממשיך" והאגודה, המוסדר בתקנות, ולו נפקות רק בהתמלא המישור הראשון." (עמ' 195 - ז').

(ההדגשות שלי ש' ו').

14. במערכת היחסים שבין המבקש לאגודה, יכול המבקש וצריך הוא להחשב כ"בן ממשיך". הוא זה שהתגורר עם אימו, לאחר פטירת אביו, הוא דאג לצרכיה, וראוי הוא שהוא יהיה לבעל המשק במקומם.

ואכן, המבקש הוא חבר באגודה. האגודה נהגה בו כחבר שלה, והוא מטעמו קיבל על עצמו את כל חובות האגודה, עוד בחיי אימו. על-פי תקנה 2א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), גם אם לא התקבל כחבר על-פי הנהלים המדויקים המפורטים בתקנות, יש לראותו כחבר. ואכן כך גם היה הנוהל באגודה עצמה (עמ' 48 לפרוטוקול).

תוצאה זו גם תואמת את רצונם של הוריו, כי הוא ימשיך להיות חבר באגודה ויחזיק במשק, אך לא היתה התיחסות לעניין שוויה של הזכות. גם האגודה אשר הסכימה להכיר בו כחבר אגודה וכ"בן ממשיך", עשתה זאת במערכת היחסים בינה לבין המבקש. כך גם יש לראות את הדברים שנאמרו ע"י העד מר חגי עטיה, מזכיר האגודה וגזבר האגודה (עמ' 46 לפרוטוקול). עד זה הודה כי כל שהאגודה יכולה לעשות היא קבלתו של המבקש כחבר באגודה (עמ' 47 לפרוטוקול).

משלא הוגש נוסח בקשה מפורט למושב ע"י האם המנוחה, המתייחס לזכות קנינית בלעדית במשק והמשק נשאר רשום על שמה בלבד וכן לא נערכה צוואה המורה כך, הרי שהכרת המבקש ע"י המושב כ"בן ממשיך", היא במערכת היחסים שבין האגודה למבקש בלבד.

בקבלתו כבן ממשיך, אין בכך כדי לקבוע את זכויותיו במשק, ככל שהדבר מתייחס לשוויו. ההורים לא כתבו צוואה, לא נעשה הסכם לעניין זה, וממילא זכותם של המשיבים לחלקם היחסי ב"ערך המניה" בגין המשק, עומדת להם.

15. בהבדל מע"א 4690 ,3836/93 (עמוס ברמלי ואח'
נ' דוד ברמלי ואח'
(תקדין-עליון, כרך 3)96) תשנ"ו/ז1996- עמ' 96), שם היה הסכם משולש בין הסוכנות היהודית, מנהל מקרקעי ישראל והאגודה השיתופית והעברת כל הזכויות במשק ל"בן הממשיך", נעשתה בהתבסס על תנאי אותו הסכם, הרי שבתיק שבפני
נו לא התמלאו התנאים הנדרשים על-פי ההסכם הרלבנטי. בעדותה של הגב' גימפל דבורה (תצהיר עדות ראשית - נ/7), אשר הבהירה כי על פי "החוזה המשולש" (סוכנות - מנהל - אגודה שיתופית), עם פטירת בן הזוג עוברות הזכויות במשק לבן הזוג שנותר בחיים ואם שני בני הזוג נפטרו, עוברות הזכויות במשק לבן הממשיך (עמ' 57 לפרוטוקול).

העברת הזכויות מבן הזוג שנפטר לבן הזוג שנותר בחיים אינו מותנה בתשלום פיצויים ליורשים האחרים. כמו כן, אם נקבע "בן ממשיך" ע"י ההורים, ולאחר שאותו אדם עבר את כל ההליכים וקיבל את האישור מבחינת חברות באגודה, אין הסוכנות קושרת את העברת הזכויות בפיצוי כלשהו. לגבי המבקש, לא נמצא בתיק מסמך המעיד על הוראה של ההורים או של מי מהם לגבי המבקש כבן ממשיך.

בהעדר הוראה כזו, כפי שאף כתוב בחוזה הביסוס של המשק, מועברות הזכויות, בכפוף לסעיף 114 של חוק הירושה (עמ' 58 לפרוטוקול).

התוצאה מן האמור היא, שהמשק, מבחינת שוויו כלול בנכסי העזבון. המשק נמסר למבקש ויש להשאיר לו את החזקה בו - חזקה שנמסרה לו, במועד קבלתו כחבר באגודה - אולם על המבקש לפצות את היורשים האחרים, במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון, כמתחייב על פי סעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

גובה הפיצוי - תביעה נפרדת :

16. במסגרת התובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, הגישו בעלי הדין חוות דעת מטעמם, וכן העלו טענות בדבר קביעת סכום הפיצוי. אין בדעתי לדון בסעד זה, במסגרת תביעה זו.

יתכן כי ראוי היה כבר במהלך הדיון למנוע מבעלי הדין להביא ראיות לנושא זה.

אני ערה לעובדה כי בעלי הדין - הן המבקשים והן המשיבים, באמצעות באי-כוחם - "הסכימו" למעשה לצרף לתובענה בדרך המרצה, תביעה כספית.

למרות האמור, אין בדעתי להתיר לצדדים לעשות כן, משלא הוגשה בקשה לתקן את כתב התביעה, התובענה לא הועברה לפסים רגילים והמשיבים מטעמם לא הגישו תביעה כספית.

הראיות שהובאו בנושא זה, יכולות לשמש, לכל היותר, בסיס לקביעת עקרונות במסגרת הסעדים שנתבקשו בתובענה, אך אין מקום להכריע בנושא אלא במסגרת הגשת תובענה נפרדת, בהליך הנכון.

17. לסעד ולהליך הננקט ע"י תובע העותר לבית המשפט ישנה חשיבות רבה. ככלל לא יפסוק בית המשפט לתובע יותר מאשר ביקש, אפילו נתברר במהלך הדיון כי הוא זכאי לקבל יותר. על אחת כמה וכמה שאין מקום להורות לנתבע, שלא מצא לנכון להגיש תביעה עצמאית משלו, לפסוק לזכותו סכומים, במיוחד כאשר ההליך שננקט ע"י יוזם ההליך הוא, תובענה בדרך של המרצת פתיחה.

התובענה שהוגשה היתה לסעד הצהרתי המכיר בזכותו של המבקש מס' 1, להרשם כבעל הזכות במשק. במסגרת תובענה כזו, לא ניתן לקבל

פסק דין
המחייב את המשיבים בתשלום כלשהו המגיע למבקש, בגין הוצאות שהיו לו, ובוודאי שאין המשיבים וכאים לקבל

פסק דין
המחייב את המבקש בתשלום כלשהו המגיע להם (ראה ד"ר י' זוסמן בעריכת ש' לוין/"סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית), סעיף 128, בעמ'. (163

תובע רשאי לבחור כיצד לעתור לסעד הצהרתי, אם בדרך של המרצת פתיחה ואם בדרך של תביעה רגילה (ראה בספרו של י' זוסמן הנ"ל, סעיף 80 בעמ' 101).

תיק זה שנפתח בדרך של המרצת פתיחה, לא התנהל במהירות הדיונית הראויה.

גם לאחר שהושלמו הליכי המצאת זימון כדין, מצאו לנכון הצדדים להביא ראיות הנוגעות לערכו של המשק. כפי שהערתי, יתכן שעל בית המשפט היה להבהיר לצדדים כבר באותו שלב, שבמסגרת התובענה לא תידון שאלת הפיצוי הכספי, גם אם בית המשפט יגיע למסקנה שעל המבקש לשאת בפיצוי כזה, אולם גם אם הדברים לא נאמרו במהלך הדיון, לא ניתן לתת

פסק דין
המורה על חיוב כספי, במסגרת של תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, לסעד הצהרתי, כסעד יחיד.

נושא התובענה, במהותו, ראוי שיתברר בשני שלבים :

השלב הראשון הוא, עצם ההצהרה אם אכן למבקש יש זכות במשק ואם זכות זו היא בלעדית. לאחר מתן הסעד ההצהרתי, ובכפוף לאמור בו, ניתן לתבוע סעד מהותי, ולעניננו לקבוע את הפיצוי הראוי ליורשים האחרים, בין בדרך של הסכמה בין הצדדים ובין בדרך של פסיקת בית המשפט (סעיף 114(ב) לחוק הירושה).

18. בהתבסס על אותן ראיות שהובאו בפני
ובמסגרת הסעד ההצהרתי, ניתן, כאמור, להצביע על עקרונות וכללים שלפיהם יש לבצע חישוב לשוויו של המשק, הכל בזהירות הראויה ותוך הבהרה כי המחלוקות בנושאים אלה לא התבררו באופן שניתן היה לקבוע ממצא מחייב.

לענין זה, טען המבקש, כי יש להתחשב בהשקעותיו במהלך השנים, ואילו המשיבים טענו, כי יש לקזז את דמי השימוש הראויים המגיעים מן המבקש, בהתייחס לחלקו היחסי בירושה. כמו כן, חלקו בעלי הדין לעניין המועד הנכון להעריך את שוויו של המשק. לטענת המבקש, המועד הנכון הוא, עובר למועד פטירת האם, ואילו לעמדת המשיבים, יש להעריך את המשק נכון להיום.

כאמור, נושאי מחלוקת אלה לא נתבררו דים, ויש אף בנימוק זה כדי להצדיק הגשת תביעה נפרדת. לכאורה, נראה כי לענין המועד הרלבנטי לקביעת שיעור שוויו של המשק, המועד הנכון הוא, תאריך קבלתו של המבקש כחבר באגודה, במיוחד כאשר חברותו בה היא בקשר למשק הנדון.

לענין טענת המבקש כי השקיע השקעות במשק, אכן עולה האפשרות מן הראיות שהובאו, כי למבקש היו השקעות במשק עוד במהלך חייה של האם המנוחה, ולכן יש להתיר למבקש להביא חישוב מפורט ומדויק על השקעותיו במהלך כל השנים, גם בתקופת חייה של האם המנוחה.

בנושא קיזוז דמי שכירות ראויים שחייב היה המבקש לשאת בהם לטענת המשיבים, יש לומר בזהירות הראויה, כי ספק אם יש לעשות כן. טענת המבקש היא, כי הוא הוזמן להתגורר במשק עוד ע"י אמם המנוחה, כדי לסייע בידה. המשך מגוריו במשק היה, בין היתר, גם כדי לתחזק את המשק. יחד עם זאת, אם תתקבל הטענה של חיוב בדמי שימוש ראויים, יתכן שיש מנגד לזכותו בדמי תפעול ראויים.

לעניין חישוב הפיצוי, ראוי עוד להפנות לאמור בסעיף 114(ד) של חוק הירושה.

הייתי מעירה עוד שבעלי דין המבקשים להוכיח סעד כספי מוגדר אינם יכולים להסתפק בהגשת חשבונות וקבלות, מבלי להיכנס לפרטי פרטיהם של כל מסמך שהוגש. חיבור הסכומים ודחיית האחרים, תוך התייחסות לכל אחד מהם, צריכה להיעשות על-ידי הצדדים ולא רק בדרך של המצאתם לבית המשפט.

19. על בסיס עקרונות אלה ראוי היה להעביר את הנושא לבדיקה בפני
בורר, גם כדי לקצר את ההליכים ולהביא לידי הכרעה גם בנושא הכספי. בהעדר הסכמה יש לחזור ולפנות לבית המשפט, בהגשת תביעה כספית רגילה. יש לקחת בחשבון שגם במסגרת תביעה כזו, סביר להניח שבית המשפט ישקול מינוי מומחה מטעם בית המשפט, לאחר שב"כ הצדדים יהיו רשאים להגיש חוות דעת מטעמם. ראוי איפוא שהצדדים ישקלו בחיוב מינוי בורר מכריע מטעמם לענין זה.

תוגש תביעה תוך 60 יום מהיום, יהיו רשאים הצדדים לבקש הבאתה בפני
, כדי לקצר את זמן ההמתנה.

הוצאות :

20. לאור התוצאה אליה הגעתי, נתקבלה למעשה התובענה רק בחלקה וראוי היה להטיל הוצאות, אם כי בשיעור נמוך, מפני שבסופו של דבר, הותר למבקש להמשיך ולהחזיק במשק. נמנעת אני מלעשות כן, במיוחד מאחר שהמשיבים הודיעו על הסכמתם לפיה ימשיך המבקש להחזיק במשק רק בשלבים המאוחרים של הדיון וליתר דיוק בסיכומיהם. בנסיבות אלה אין צו להוצאות.

התוצאה :

21. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן :

א. ניתן בזה פסק-דין הצהרתי לפיו, עם פטירת המנוח פנסו יוסף ז"ל, הועברו מלוא הזכויות במשק לאלמנתו - הגב' פנסו מטילדה ז"ל.

בגין העברה זו לא נתחייב כל פיצוי למי מהיורשים. בהעדר צוואה של המנוחה, יורשיה על-פי דין, בחלקים שווים, לגבי המשק הם : המבקשים והמשיבים 1/6) 4-1 כל אחד מהם).

ב. ניתן בזה

פסק דין
הצהרתי, לפיו זכותו של המבקש מס' 1, להמשיך ולהחזיק במשק, בהיותו "המוכן והמסוגל לקיים את המשק", ובהתבסס על הויתור של המבקש מס' 2 על חלקו במשק לטובת מבקש מס' 1 .

ג. רישום המשק על שם המבקש מס' 1, ייעשה רק לאחר שישולם הפיצוי למשיבים 4-1, כמתחייב לפי סעיף 114 לחוק הירושה ועל-פי העקרונות המפורטים ב

פסק דין
זה או על פי החלטת בית המשפט אשר יורה על הפקדת סכום הפיצוי.

ד. גובה הפיצוי המתחייב, ייקבע בהליך נפרד. לא יגיעו הצדדים להסדר, ותוגש תביעה תוך 60 יום מהיום, יובא התיק בפני
, כהמשך לתיק זה, מבחינת תורו.

ה. כל צד יישא בהוצאותיו. המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים וכן למנהל.

ניתן בהעדר, היום 20/11/97








הפ בית משפט מחוזי 90/94 פנסו אליעזר, פנסו חיים נ' שלמה כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 20/11/1997)