פסקי דין על בני פטררו | פסקי דין על בני מנוס | פסקי דין על שמואל אהרון | פסקי דין על גרסיה אהרון |

16029/98 א     25/06/2006




א 16029/98 בני פטררו נ' בני מנוס, שמואל אהרון, גרסיה אהרון




52
בתי המשפט

א 016029/98
בית משפט השלום חיפה
25/06/2006
תאריך:
כב' השופט י. רטנר

בפני
:

בני פטררו

בעניין:
התובע
נ ג ד
1. בני מנוס

2. יעקב מנוס - נמחק
3. אסרת מנוס - נמחקה
4. שמואל אהרון

5. גרסיה אהרון
הנתבעים
פסק דין
1. ביום 23.7.94 התובע נפגע בעינו השמאלית על ידי אבן שנורתה אליו מתוך מקלע ביתי ("רוגטקה") על ידי הנתבע 1, בעת ששהה בביתם של הנתבעים 4 ו-5 (להלן: "התאונה").

2. ביום 10.12.03 ניתן

פסק דין
חלקי בענין האחריות (מפי כב' הש' ברכה בר זיו). בית המשפט מצא כי על הנתבעים 1, 4 ו-5 לפצות את התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה. בחלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם נקבע, כי הנתבע 1 ישא ב-75% מהנזק ואילו הנתבעים 4 ו-5 (ביחד ולחוד) ישאו ב-25% מהנזק.

3.

פסק דין
זה עניינו גובה הנזק.

4. התובע הגיש מטעמו חוות דעת רפואית מיום 8.10.95 (ועדכון מיום 1.12.96) של פרופ' מילר בליווי מסמכים רפואיים. כן הגיש התובע תצהיר מפורט באשר לגובה נזקיו בצירוף תלושי שכר ממקומות עבודותיו השונים, קבלות בדבר הוצאות שונות ונספחים שונים. הנתבעים הגישו מטעמם חוות דעת רפואית מיום 23.5.00 של ד"ר פיקל. כמו כן הוגשו בהסכמת הצדדים תיק רפואי שהתקבל מהמרכז הרפואי רמב"ם, "תיק אבטלה" מהמל"ל וכן תעודת עובד ציבור בליווי "תיק נכות כללית" מהמל"ל. הרופאים נחקרו בבית המשפט על חוות דעתם, כמו גם התובע על תצהירו. יתר המסמכים הוגשו, כאמור, בהסכמה, ללא צורך בחקירת עורכיהם.

5. הנתבע 1 לא לקח חלק פעיל בניהול המשפט בשלב של קביעת גובה הנזק, אולם הוא הקפיד להופיע לדיונים בבית המשפט. למעשה הוא הסתמך על הראיות שהוגשו מטעם הנתבעים 4 ו-5. נתבע 1 בחר שלא להגיש סיכומים, תוך כדי כך שהוא מצהיר שהוא מסתמך על הסיכומים שיוגשו על ידי ב"כ הנתבעים 4 ו-5, כסיכומים שמייצגים גם את עמדתו (שהינה זהה לעמדת הנתבעים 4 ו-5) בענין גובה הנזק.

6. אני מקבל את עמדת התובע לענין גובה הנכות הרפואית, עקב הפגיעה בראייתו כתוצאה מהתאונה, כאמור בחוות דעתו של פרופ' מילר, שהינה בגובה 23% משוקללת לצמיתות. חוות דעת זו מפרטת את הממצאים הרפואיים הרלוונטים והינה אמינה על פניה. מחקירתו של פרופ' מילר בבית המשפט לא עולה שיש מקום שלא לקבל את חווות דעת זו. חוות דעתו של פרופ' מילר עולה בקנה אחד עם קביעות כל הועדות הרפואיות שנערכו לתובע במל"ל, אשר העמידו את גובה נכותו בגין הפגיעה בראיה על 30% לצמיתות. פרופ' מילר העיד, שגם כיום לא חל שינוי במצב העין ועל כן יש לראות את הנכות שקבע כצמיתה. ד"ר פיקל, מטעם הנתבעים, הצביע על האפשרות שהתובע יעבור מספר פרוצדורות רפואיות ומספר ניתוחים העשויים להוריד באופן משמעותי את הנכות בעין. ד"ר פיקל חיווה דעתו שפוטנציאל הראיה של התובע בעין שמאל טוב בהרבה מהמצב הקיים, כאשר לא מוצו האפשרויות הרפואיות לשיקום. עם זאת ד"ר פיקל לא ציין מה נכותו של התובע כיום ומה תהיה נכותו לאחר מיצוי אפשרויות השיקום. שוכנעתי שהפרוצדורות שד"ר פיקל מציע הן בעלות סיכויי הצלחה לא ברורים ובעלות סיכון שגם הוא אינו ברור, ושאין מקום לחייב את התובע לעבור אותם (או לייחס לו הורדה "רעיונית" באחוזי הנכות בגינם). לפיכך אני דוחה את חוות דעתו של ד"ר פיקל.

7. התובע נותר עם נכות של 10% עקב איבוד העדשה הטבעית, 5% עקב אישון מורחב ו - 10% עקב ראיה לקויה, סכ"ה נכות משוכללת של 23%.

8. ביום 10.10.95 התובע הגיש למל"ל תביעה לקצבת נכות כללית. התביעה הוגשה בגין הנכות כתוצאה מהתאונה ובגין שורה ארוכה נוספת של בעיות רפואיות שאין להן קשר לתאונה. ביום 4.12.96 התביעה נדחתה עקב גובה נכות רפואית, שאינה מזכה בקצבה. ערר (לועדה רפואית לערעורים) נדחה ביום 16.3.97. ביום 23.8.98 התובע הגיש למל"ל בקשה לבדיקה מחדש של תביעתו. לאחר שנקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 65% לצמיתות, אושרה לו קצבת נכות כללית החל מיום 30.6.98 לצמיתות. בדיקה נוספת מיום 10.9.02 אישרה את הקביעה הקודמת.

9. הועדות הרפואיות במל"ל מצאו שהתובע סובל, מהנכויות הצמיתות הבאות: ליקוי שמיעה - 15%; טינטון תמידי - 10%; אירועי סחרחורות - 10%; הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צוארי - 10%; הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני - 10%; סכרת - 5%; ליקוי ראיה - 30%. כן נמצא שהתובע סובל מכולסטרול גבוה וכי רגל שמאל קצרה יותר מרגל ימין ב-2 ס"מ.

10. עוד עולה מתיק התובע במל"ל, כי ביום 18.10.97 הוא היה מעורב בתאונת דרכים בה איבד את הכרתו והתעורר בבית החולים. הוא אושפז ל-24 שעות ושוחרר לביתו. מאז התאונה התובע מתלונן על כאבי ראש, סחרחורות, לחץ בראש וכי הוא נוטל משככי כאבים באופן קבוע. לזמן זה אף נפסקו לתובע 10% נכות זמנית בגין כאבי ראש פוסט טראומטיים (ללא השפעה על כושר עבודה). עוד עולה כי התובע סובל מכאבי גב במשך כ-20 שנה ומאז תאונת הדרכים ב-18.10.97 הוא סובל מהקרנות לרגליים וזמן מה אף נעזר במקל הליכה.

11. באשר לכושר עבודתו של התובע הועדות הרפואיות במל"ל מצאו כי הוא מסוגל לכל עבודה שאינה דורשת הרמת חפצים כבדים ושאינה דורשת ראיה מרחבית או שמיעה חדה.

12. קביעות המל"ל באשר לכושר העבודה של התובע נסמכו על דו"חות של מחלקת השיקום מ-7.2.99 ו-19.12.02, מהם עולה שהתובע נבדק הן על ידי רופא עיניים והן על ידי רופא תעסוקתי. נמצא שהתובע לא יוכל לחזור לעבודתו הקודמת כמפעיל ציוד הנדסי כבד, מאחר ובסביבת עבודה זו יש אבק שאינה מתאימה למגבלותיו עקב הפגיעה בעינו. הדו"ח מיום 19.12.02 קובע כי לא חלה החמרה במצבו של התובע מאז הדו"ח שנערך ביום 7.2.99 ושכפוף למגבלות שצויינו, התובע כשיר לעבודה מלאה.

13. פרופ' מילר ציין בחוות דעתו כי בעזרת עדשת מגע מיוחדת שתותקן בעינו של התובע הוא יוכל לחזור לעבודתו כמפעיל ציוד הנדסי כבד. בהמשך התברר שסביבה עם אבק מחריפה את מצב עינו הפגועה ועל כן נקבע שהוא מנוע מלעבוד בסביבה כזו. עם זאת גם על פי המומחה מטעם התובע, אין מניעה שיעבוד בעבודה אחרת. עמדה זו קיבלה הכרה של מחלקת השיקום של המל"ל. דו"חות המל"ל ציינו שהתובע כשיר לעבודה כגון שמירה, עבודה בחניונים ועבודה בסופרמרקט.

14. במשך רוב שנות עבודתו של התובע הוא שימש כמפעיל טרקטור וציוד מכני כבד והועסק על ידי חברות בניה וקבלנים. לאחר התאונה, במשך כחצי שנה, התובע לא עבד עקב אי כושר מלא. לאחר מכן מחודש ינואר 1995 עד 24.9.96 חזר לעבודתו במשרה מלאה בחברת שרביב בע"מ, שאז פוטר לאחר שהמעבידה הודיעה כי אין באפשרותה להעסיקו בעבודה ללא אבק. התובע קיבל דמי אבטלה מהמל"ל בין נובמבר 1996 לאפריל 1997. זמן מה לאחר מכן התובע עבד מס' חודשים (6-7) בשני מקומות עבודה (ב"אלון טבעון" ו"גבע כרמל"), כמפעיל ציוד הנדסי כבד ובסופו של דבר פוטר מחברת "גבע כרמל" ביום 17.3.98 עקב "מחסור בעבודה וצמצום". התובע קיבל שוב דמי אבטלה מחודש מאי 1998 ועד חודש אוקטובר 1998. מאז התובע לא עובד והוא כאמור מקבל מהמל"ל קצבת נכות כללית החל מ-30.5.98.

15. התובע נחקר בבית המשפט, בין היתר בקשר לכושר עבודתו. התרשמתי שהסיבה העיקרית לכך שהתובע לא עובד מאז פוטר מעבודתו בחברת "גבע כרמל" הינה חוסר מוטיבציה ולא חוסר יכולת. התרשמתי שהתובע בעל יכולת טכנית ברמה גבוהה וכי הוא כשיר לשורה שלמה של עבודות כגון עבודת שמירה, עבודה בחניונים ועבודה בסופרמרקט. התרשמתי שהתובע הוא אדם אינטלגנטי בעל יכולת חשיבה ואירגון טובים, במיוחד בתחומים טכנים. יתכן מאוד, אילו היתה לתובע מוטיבציה לכך, הוא היה יכול להשתלב בעבודה כיועץ טכני ברשת "עשה זאת בעצמך" או עבודה דומה אחרת. מסקנה זו עולה גם מדו"חות השיקום של המל"ל.

16. אי כושר החלקי שנקבע לתובע מהמל"ל נובע ממצבו הרפואי בכללותו ומאחוזי הנכות שנקבעו לו בתחום רחב של בעיות רפואיות, מלבד בעיית הראיה, שאף אחת מהן לא נובעת מהתאונה נשוא התביעה. התובע סובל מבעיות אורטופדיות מזה כ-20 שנה ובכלל זה קיצור של 2 ס"מ בין הרגליים, מהגבלת התנועה בעמוד שדרה צוארי ומותני, מליקוי שמיעה וטנטון, מסכרת וכולסטרול גבוה - הכל ללא קשר לתאונה. כמו כן התובע סבל מתאונת דרכים מיום 18.10.97. הפגיעה בעינו השמאלית של התובע הגבילה את התובע מעבודה אך ורק בסביבת אבק כבד (כפי שיש באתרי בניה בהן נעשות עבודות עפר) ולא בעבודות אחרות.

17. לאור מורכבות בעיותיו הרפואיות של התובע וחוסר המוטיבציה שלו לעבוד, קשה לחלץ מכלל הנסיבות את מרכיב הפגיעה בכושר עבודתו, הנובע מההגבלה בעינו השמאלית כתוצאה מתאונה. עם זאת אני לוקח בחשבון שהתובע נאלץ בסופו של דבר להפסיק את עבודתו כמפעיל ציוד הנדסי כבד בשל התאונה, שכן זו עבודה בסביבת אבק, שאותה היה מנוע מלעשות. התובע כשיר לעבודות אחרות, אך יש להניח שלא היה משתכר בהן מעבר לשכר מינימום, לאור אופיים כעבודות שנחשבות "פשוטות". הפסד ההשתכרות של התובע מגיע להפרש בין שכרו כמפעיל ציוד הנדסי כבד לבין שכר מינימום הנהוג במשק וכן סכום חודשי נוסף, שהוא ההפרש בין שכר מינימום לבין שכר השולל קצבת נכות כללית, כפי שיובהר בהמשך.

18. מתיק "נכות כללית" במל"ל ומהדו"חות עולה, שהתובע זכאי לגמלת נכות כללית בגובה 65% גם בהנחה שיעבוד וישתכר במידה מסויימת. לא הומצאו נתונים באשר לגובה שכר שהיה שולל את קצבת הנכות, אילו היה עובד. יש אם כן ליחס לתובע סכום חודשי נוסף, כהפסד השתכרות, שהינו ההפרש בין שכר מינימום לשכר שהיה שולל את גמלת הנכות הכללית. בהעדר נתונים, אקח גורם זה בחשבון בהערכת הפיצוי הגלובלי בראש הנזק של הפסד השתכרות.

19. לעומת הפסד ההשתכרות שנגרם כאמור לתובע (למעט תקופת אי כושר המלא כחצי שנה לאחר התאונה ותקופות בהן קיבל דמי אבטלה), יש לקחת בחשבון שהתובע מקבל גמלת נכות כללית מהמל"ל שנכון למרץ 2005 עומד על 1,226 ₪. לאור נתוני השכר שהוצגו בפני
, נראה שגמלה זו מכסה במידה מסוימת על הפסד ההשתכרות שנגרם. התובע זכאי לגימלה זו לאחר שנכותו עקב התאונה הצטרפה לנכויות אחרות מהן הוא סובל, ללא קשר לתאונה. יש אם כן להתחשב בגימלה זו בקביעת גובה הפיצוי על דרך ההערכה. אין בכך לקבוע שהמל"ל זכאי לחזור בתביעה אל הנתבעים, שכן תשלום הגימלה נובע ממיכלול הנכויות מהן סובל התובע ולא רק מהנכות כתוצאה מהתאונה.

20. באשר לשאר רכיבי הנזק. התובע המציא מספר קבלות על רכישת משקפים ועדשות מגע מהשנים 1995, 1996 ו-1997, וכן מספר קבלות על הוצאות קטנות יחסית. מעבר לכך התובע לא המציא ראיות משמעותיות להוכחת טענותיו באשר להוצאות נסיעה, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות אחרות והפסד פנסיה. אמנם התובע נהנה מזכויות פנסיה בעבודתו כמפעיל ציוד הנדסי כבד, אבל לא מן הנמנע, לו התובע היה פועל למציאת עבודה חלופית (במגבלותיו), שהיה נהנה בזכויות פנסיה במקום עבודה חדש ולו בשכר נמוך במקצת. עם זאת סביר שלתובע נגרמו הוצאות מסויימות ברכיבי הנזק הנ"ל (מעבר למה שהוכח בקבלות). בענין עזרת צד ג' נראה, שעזרה שהתובע קיבל מבני משפחה לא חורגת ממידה סבירה בנסיבות הענין. המסקנה היא שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי.

21. כאמור קשה לקבוע מהו הפסד השכר בפועל (הן לעבר והן לעתיד) שנגרם לתובע עקב התאונה. נראה אם כן שבמקרה ספציפי זה, עקב נסיבותיו המיוחדות, יש לקבוע פיצוי על דרך הערכת בית המשפט כפיצוי גלובלי. זאת בהנחה שגמלת הנכות הכללית שהתובע מקבל, לא מכסה באופן מלא את הפסד השכר של התובע, אם כי היא מכסה את חלקו. קביעת גובה הנזק בדרך של חישוב אריתמטי עשוי לחטוא לאמת לא פחות מהערכה גלובלית של בית המשפט, שכן הבסיס לחישוב אינו ברור כלל ועיקר וכל קביעה בענין זה תהיה בעיקרה על בסיס הערכה.

22. מאחר ועברו שנים לא מעטות מאז התאונה ועד היום ומכיוון שהתובע כלל לא עובד מאוקטובר 1998 (והוא מקבל קצבת נכות כללית בגובה 65% ממאי 1998), איני רואה טעם להפריד את קביעת הפיצוי בגין הפסד השתכרות בין העבר לעתיד. השיקולים לקביעה לעבר דומים לאלו של העתיד (למעט תקופה קצרה של אי כושר מלא מיד לאחר התאונה ש"נבלע" בהערכה הכללית), ועל כן אפסוק סכום גלובלי אחד בנושא זה. אומנם מקובל, גם כאשר פוסקים פיצוי גלובלי, להפריד בין הפסד שכר לעבר לבין הפסד שכר לעתיד, אך במקרה מיוחד זה הפרדה כזו תהיה מלאכותית והיא לא תועיל בהערכת נזקיו של התובע.

23. זהו מקרה, כאמור, בו חסרים נתונים מספיקים לחישוב אקטוארי של סכום הפיצויים. עם זאת אין בכך לגרוע מזכותו של התובע לפיצויים והדרך לקביעתם היא בהערכת סכום גלובלי. ראה בענין זה: דוד קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, מהדורה חמישית, תשס"ג-2003, בעמוד 490. כן ראה ע"א 685/79 אטיס נ' מעוף, פד"י לו (1) 622, 631.

24. התובע יליד שנת 1941. מיום התאונה נותרו לו כ-12 שנות עבודה. התובע השתכר כ- 5,000 ₪ לחודש ברוטו, בערכים נכון להיום.

25. בהתחשב בנתוניו של התובע, אני מעמיד את נזקיו להיום על הסכומים הבאים:

- כאב וסבל 55,000 ש"ח;
- הפסד שכר לעבר ולעתיד (כולל הפסד פנסיה) 98,000 ש"ח;
- הוצאות רפואיות, נסיעות, עזרת צד ג' וכל הוצאה אחרת
לעבר ולעתיד 28,000 ש"ח.
26. סה"כ נזקיו של התובע, נכון להיום, עומדים על 181,000 ₪.
27. הנתבעים 1, 4 ו-5 יחד ולחוד ישלמו לתובע 181,000 ₪. כמו כן נתבעים אלה ישאו באגרת בית המשפט וישלמו לתובע הוצאות משפט נוספות בסך 6,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 33,000 ש"ח בצרוף מע"מ כדין.
התשלום יעשה תוך 60 יום מהיום שאם לא, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ו (25 ביוני 2006) .

י. רטנר
, שופט
שם הקלדנית: רוזי.ע.








א בית משפט שלום 16029/98 בני פטררו נ' בני מנוס, שמואל אהרון, גרסיה אהרון (פורסם ב-ֽ 25/06/2006)