פסקי דין על גאנם נוהד | פסקי דין על אוסאמה נוהאד | פסקי דין על ויסאם נוהאד גאנם | פסקי דין על אמיר גאנם

4236/04 א     29/06/2006




א 4236/04 גאנם נוהד, אוסאמה נוהאד, ויסאם נוהאד גאנם נ' אמיר גאנם




1
בתי המשפט
א 004236/04
בית משפט השלום עכו
29/06/2006
תאריך:
כב' השופטת חנה לפין-הראל

בפני
:

1. גאנם נוהד

2. אוסאמה נוהאד

3. ויסאם נוהאד גאנם

בעניין:
תובעים
אבו אלהיג'א ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
- - נ ג ד -
אמיר גאנם
נתבע
נ. גאנם

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. עניינה של תביעה זו הינה, תביעה כספית, להשבת סכומים שנגבו על-ידי הנתבע שלא כדין, לטענת התובעים.

2. הנתבע, עו"ד במקצועו טפל בהליכים משפטיים שונים של התובעים, אב (תובע מס' 1) ושני בניו (תובעים 2-3). בתביעתם כנגד מעבידתם לשעבר, חברת צ'אם מוצרי מזון בע"מ (להלן: "צ'אם/החברה/חברת-צ'אם"), בבתי הדין לעבודה, האזורי והארצי ולאחר מתן פסק-הדין, בלשכת ההוצאה לפועל.

סלע המחלוקת בין הצדדים, שהנם בני אותו כפר וקרובי משפחה, הינו שכר-הטרחה המגיע לנתבע, בגין טיפולים אלו ושכר הטרחה אותו קבל בפועל.

בין הצדדים לא נחתם הסכם שכר טרחה בכתב וכתבי הטענות הם המסגרת בה מתנהל ההליך השיפוטי.

לטענת התובעים הוסכם בינם לבין הנתבע כי, שכרו יהיה בשיעור של 15% מהסכום הסופי, שיפסק לטובתם בהליכים כנגד חברת צ'אם. אלא שבפועל, לא כך היו פני הדברים והנתבע גבה שכר טרחה מעבר למגיע לו, ועל-כן, מחובתו להשיב להם את אשר נלקח מהם ביתר.

3. התביעה אשר הוגשה ביום 16/11/04, על-ידי התובעים בעצמם, על-סך של 61,000 ₪, כמפורט בסעיף 10א-ד' לכתב התביעה, מורכבת מהסכומים הבאים:
א. סך של 5000 ₪ (בתוספת מע"מ + ריבית והצמדה), אשר נפסק לטובתם על-ידי כב' השופט סומך, ביום 8/7/97, בתיק נז/ 14/ 126.
ב. סך של 2,000 ₪ (בתוספת מע"מ + ריבית והצמדה), אשר נפסק לטובתם על-ידי כב' השופט סומך ביום 8/2/98 בתיק נו /35 /42.
ג. סך של 6,250 ₪ (בתוספת מע"מ + הצמדה וריבית), אשר נפסק לטובתם נגד חברת צ'אם, ביום 15/12/98, על-ידי בית-הדין הארצי בירושלים בתיק דב"ע 98 / 76-3.
ד. סך של 27,759 ₪, אשר נפסק לטובתם על-ידי כב' הרשם חוראני בתיק הוצאה לפועל, שמספרו 08-01120-99-2, ביום 9/5/02.
ה. במסגרת הערעור שהתנהל בבית-הדין הארצי בירושלים, קבל לידיו הנתבע מהתובע מס' 1, סך של 5,000 ₪ במזומן.
ו. במסגרת תיק הוצאה לפועל, שמספרו 08-01120-99-2, קבל הנתבע ו/או קזז סכום של 12,000 ₪ לטובתו.
ז. במסגרת תיק הוצאה לפועל, שמספרו 08-1121-99-3, קבל הנתבע ו/או קיזז סך של 3,000 ₪ לטובתו.

בהתאם לאמור לעיל, מכיוון שהסכום הסופי שנפסק היה 267,425 ₪ (לאחר נקיטת הליכי הוצאה לפועל), ומתוכו קבל הנתבע כמוסכם 15%, הרי שכל הסכומים הנ"ל, שייכים לתובעים ויש לחייב את הנתבע להחזירם.

כאן גם המקום לציין כי פסק-הדין, על-ידי בית-הדין האזורי לעבודה, בתיק נו/35/42 ניתן ביום 8/2/1998.

4. מנגד, טען הנתבע להגנתו, כדלקמן:
א. התחשב בעובדה שמדובר בקרובי משפחה, ויתר הוא על גביית שכר הטרחה מראש, וסוכם כי שכרו יהיה 15% + מע"מ, בנוסף לסכום שיפסק על-ידי בית-המשפט, ואשר יועבר לו.
התובעים הם אלו, שנותרו חייבים לו שכר טרחה, בגין הליכים אחרים בהם טפל עבורם על-ידו, אולם הוא נמנע מלהגיש תביעה כנגדם, לאור הקרבה ביניהם.
ב. ש להבדיל בין שכר טרחה עבור ניהול המשפטים ושכ"ט הנקבע במסגרת הליכי הוצאה-לפועל, המועבר אליו על-פי דין.

הנתבע כאמור לעיל, כפר בכל טענות התובעים כלפיו. ותגובתו לסעיף 10 הנ"ל מצויה, בסעיף 27 לכתב ההגנה, על-פיו:
א. מדובר בעזות מצח מצד התובעים וכפיות טובה, עת מבקשים לקבל לידיהם שכר טרחה בתיק ההוצאה לפועל.
ב. שבחים והלל קבל מהתובעים לאורך כל הטפול שלו בתיקים וגם בסיומו, דבר שהציל את התובעים שהיו מסובכים כלכלית ובהליכי פשיטת רגל.

למעלה מכך, הנתבע מפרט הליכים משפטיים נוספים בהם ייצג את התובעים ו/או מי מהם ועבורם לא גבה כלל שכר טרחה, כגון ההשגות שהגישה חברת צ'אם כנגד כב' יו"ר ההוצאה לפועל בבית-משפט המחוזי בחיפה, במסגרת בר"ע 333/00, ובר"ע שהוגשה לבית-משפט העליון כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי, במסגרת רע"א 2914/01 ובמקרה זה שלם בעצמו את האגרה והפיקדון. הנתבע ציין בסעיף 29 לכתב ההגנה כי, רק מפאת הקרבה המשפחתית הנטענת בכתב התביעה הוא לא יגיש תביעה שכנגד על יתרת שכר הטרחה המגיע לו מהתובעים.

הנתבע טען כי, נטל על עצמו את הייצוג בתביעות התובעים, לאחר שהתחננו בפני
ו, נוכח העובדה שאף עורך דין לא הסכים לייצגם ללא תשלום שכר טרחה מראש, ועל-כן הוסכם ביניהם כאמור. ואכן, הצדדים פעלו בהתאם למוסכם, לאורך כל התקופה.

סיום טיפולו בכל ההליכים וחלוקת הכספים נעשתה ביום 30/6/02, ומאז לא היתה כל טענה מצד התובעים.

ביום 1/7/02 אשר התובע מס' 1, כי אין לו כל טענות ו/או תלונות, וזאת לאחר שבקש מהנתבע להפסיק את טיפולו בת.א. 5302/99, של בית-המשפט השלום בעכו, בו הוגש תביעה כספית כנגד חברת צ'אם, ובמסגרתה התחייב התובע מס' 1, לשלם לנתבע שכ"ט מוסכם בסך של 2,000 ₪ + מע"מ וכן 15% + מע"מ, בנוסף לשכ"ט עו"ד שיפסק על-ידי בית-המשפט ויועבר לנתבע. תביעה זו, הייתה אחרון התביעות, שנוהלו בין התובעים לחברת צ'אם.

עצם חתימת התובע מס' 1 על האישור, מהווה לשיטת הנתבע, גושפנקא שאין לו כל טענה או תלונה נגדו. מה גם, שלטענת הנתבע זו היתה מסגרת ההסכם גם בתיקי צ'אם: 15% בתוספת מע"מ מהסכום שיקבל בצירוף הסכום אשר יפסק על-ידי בית-המשפט.

5. פרשת התביעה
מטעם התביעה העידו התובע מס' 1, מר גאנם נוהאד, התובע מס' 2 מר גאנם אוסאמה נוהאד
והתובע מס' 3, מר גנאם ויסאם נוהאד.

תצהיר עדות ראשית מטעם, גאנם נוהאד, התובע מס' 1 (ת/3)
התובע מס' 1 הצהיר (ת/3) כי הוא מודע, יותר מאשר התובעים 2-3, לעובדות הנוגעות לתיק זה, מאחר והוא זה שהיה בקשר עם הנתבע.

בבית אביו של הנתבע, בכפר סאג'ור, סוכם בנוכחותו ונוכחות תובעים 2-3 כי, שכה"ט שיקבל הנתבע בגין הייצוג שלהם בבית-דין לעבודה יהיה 15% מהסכומים שיפסקו להם. כך, שמעולם לא הייתה הסכמה שהנתבע יקבל שכר-טרחה על-ידי בית-המשפט, כפי שהוא מנסה להציג.

במעמד הישיבה לא נעשה הסכם בכתב, אלא הנתבע החתים אותו על נייר לבן, שלא כתוב עליו דבר, וכששאלו לפשר חתימה זו, אמר לו, כי החתימה הנה לגבי שיעור שכ"ט וכי יתר הפרטים ימולאו על-ידי הנתבע עצמו.

עד עתה, לא יודעים הם, מה גובה הסכומים בתיקי ההוצאה-לפועל, שנפתחו בגין אי תשלום הסכומים שנפסקו להם בבית-הדין לעבודה, ואיזה סכום קבל הנתבע לידיו. מה שזכור לו, שמהכספים שנגבו דרך ההוצאה לפועל, נתן להם הנתבע סכום של 69,406 ₪, וסכום של 10,370 ₪. שני הסכומים הנ"ל שולמו להם בשיקים, אשר נמשכו מחשבונו של הנתבע בבנק לאומי בסניף עכו.
בין יתר התשלומים שחברת צ'אם שלמה לתובע, בגין התביעות שלו ושל ילדיו, היה תשלום של 32,367 ₪, שממנו זכאי היה הנתבע לקבל שכ"ט בשיעור של 15%, לאחר ניכוי סך של 2,000 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. בפועל, קבל לידיו 15% ממלוא הסכום, ולאחר מכן נקה ו/או קזז סכום של 1,500 ₪, על-חשבון שכ"ט המוסכם, בגין טיפול בתיקי איחוד שלו ושל אשתו.

באשר לטענה על-פיה, סוכם שישולם לנתבע שכ"ט בשיעור של 10,000 ₪, בגין הערעור לבית-הדין הארצי, הרי שאין לה כל שחר, סוכם על שכ"ט בשיעור של 5,000 ₪, ששולם במלואו לנתבע על-ידי בתו של התובע מס' 1, הגב' סמאהר.

בנוגע להליך שנפתח בבית-משפט העליון (רע"א 2914/01) סוכם על שכ"ט בשיעור של 10,000 ₪, שמשולם הימנו סכום של 5,000 ₪, והמחצית השנייה תשולם רק באם יתקיים דיון בבקשת רשות ערעור. משלא התקיים דיון בישיבה, שולמה רק המחצית הראשונה.

רק לאחרונה נודע לו, בעקבות בדיקת בא-כוחו, כי תביעת חברת צ'אם נגדו וכנגד בנו ויסאם בבית-הדין לעבודה בנצרת, במסגרת התיקים עב 1340/98 ו-1341/98, נדחתה והחברה חויבה לשלם לו ולבנו סכום של 3,600 ₪ + מע"מ, עבור כל אחד. הדבר לא צוין בכתב ההגנה של הנתבע, וזה אומר דרשני.

בגין הטיפול בתביעה הזו, סוכם על שכר-טרחה על-סך 3,000 ₪ וסכום זה נלקח מבנו ויסאם ושולם לנתבע.

בנוסף, מפליאה טענת הנתבע כי הוא זה ששלם את הפיקדון על-סך של 10,000 ₪, שכן לא כך פני הדברים, הפיקדון שולם על-ידו, כלומר התובע עצמו, וגם הוחזר לידיו, כפי שעולה מהמסמכים של גזברות בית-משפט העליון (נספח ב'1-ב'2 לתצהיר).

לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע מס' 1 צורפו העתקים, צילומים של מסמכים התומכים בגרסתו:
1. נספח א' - תצהיר הבת סמאהר, הוצא ועל-כן, אין להתייחס אליו.
2. נספחים ב1 וב2 - הפיקדון ששולם על ידו וגם הוחזר לידו בבקשת בבר"ע 2914/01, בבית-המשפט העליון.
3. נספח ד' - החלטת ביה"ד האזורי לעבודה במסגרת תיק נז /14/126, מיום 4/97, בה נפסק לטובתם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ.
4. נספח ה' - החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתיק נו / 42 /35, מיום 8/2/98, בה נפסק להם שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.
5. נספח ו' - עותק מהחלטת בית-הדין האזורי לעבודה, בה נפסק לטובת התובעים 1 ו-3 בתיק עב 1340/98 ו-1341/98, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על-סך 7,200 ₪.
6. נספח ז' - עותק מהחלטת בית הדין הארצי לעבודה, בה נפסק לתובעים, במסגרת בש"א 41/99, הוצאות בקשה ושכ"ט בסך של 2,000 ₪.
7. נספח ח' - עותק מהחלטת בית-הדין הארצי לעבודה, בה נפסק לטובת התובעים הוצאות משפט ושכ"ט בסכום של 6,250 ₪ + מע"מ.

התובע מס' 1 העיד כי, הוא זה שאמר לילדיו, שהנתבע לקח את כל ההוצאות שהוטלו על-ידי בית-המשפט. ולשאלת התובע מדוע לא עשו דבר בשנת 97, השיב: "עד 98 היית מבטיח להחזיר לי את ההוצאות שלקחת מכל השיקים מהמפעל, לקחת הוצאות של בית דין לעבודה בנצרת, לקחת הוצאות של בית הדין הארצי בירושלים ולקחת הוצאות של הוצל"פ ושם היה 26,000 ועוד 5,000 ₪, גם את זה לקחת" (עמ' 17, ישיבה מיום 14/12/05, שורות 18-20)

באשר לשכר הטרחה, העיד התובע מס' 1, כי הסכימו על שכר טרחה בשיעור של 15%, כאשר הנתבע החתים אותו על נייר לבן, וששאל מדוע, השיב לו הנתבע שהוא ימלא את הפרטים בעצמו : "אני נשבע לך שחתמתי על משהו ריק, אמר לי שהוא ימלא את הפרטים של 15% שכ"ט לא יותר" (עמ' 20, ישיבה מיום 14/12/05, שורות 16-17).

לשאלת הנתבע, מדוע בפגישותיהם הרבות לא בקש אף פעם את הנייר הלבן, השיב: "...האמנתי לך שתיקח ממני רק 15%" (עמ' 21, ישיבה מיום 14/12/05, שורות 4); "אתה קרוב שלי ואני מאמין לך בשביל זה חתמתי על נייר ריק" (עמ' 21, ישיבה מיום 14/12/05, שורה 17).

התובע לא הכחיש כי בינו לבין הנתבע היו התחשבנויות ביחס לשכר טרחה, אלא לטענתו הנתבע קבל לידיו את ההוצאות מעבר ל- 15%, וזאת כאשר היו נפסקים הוצאות לטובתם והנתבע היה מבטיח להם שיתחשבנו על כך בסוף ההליכים.

ביחס לסכומים שנפסקו בהוצאה לפועל, טען התובע מחד, שהוא לא ידע אודותם: "כן בהוצל"פ התגלגל מחזור גדול, אני לא ידעתי רק אתה, אתה העורך דין שהתעסק בזה" (עמ' 22, ישיבה מיום 14/12/2005, שורה 31), בו בעת, כאשר נשאל האם התחשבן עם הנתבע כאשר קבלו 100,000 ₪ בהוצאה לפועל, השיב " כן , התיקים היו בסביבות 280,000 ₪. בהתחלה קבלנו 100,000 ₪ הוא נתן לי 69,406 ₪ והיתר הוא לקח את ה 15% וההוצאות" (עמ' 23, ישיבה מיום 14/12/05, שורות 3-4). ואף השיב לשאלה, האם נכון שגם האגרות בהוצל"פ הנתבע שלם, כי לא היה לו כסף לשלם: "נכון, הורדת את זה מהשיק של 100,000 ₪" (עמ' 23 ישיבה מיום 14/12/05, שורה 6).

התובע מס' 1, הצהיר מצד אחד כי, אין בידיו פירוט לגבי סכומי תיקי ההוצל"פ, לא כל שכן פירוט לגבי ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק להם שם, אך השיב בעת חקירתו הנגדית, לשאלת הנתבע, האם נכון שכל פעם שהתקבל סכום ישב עמו הנתבע, ובצע את החלוקה לפי המוסכם והיתרה קבל בשיק ממנו: "זה נכון" (עמ' 23, ישיבה מיום 14/12/05, שורה 22).

התובע לא הכחיש כי הוא להבדיל משני בניו היה מעורב בכל ההתנהלויות בתיק.

תצהיר עדות ראשית מטעם ג'אנם אוסאמה, תובע מס' 2 (ת/2)
מר אוסאמה ג'אנם הצהיר (ת/2) כי, הוא, אביו ואחיו, ישבו בבית אביו של הנתבע בכפר סאג'ור, ושם סוכם ביניהם, כי שכר הטרחה אשר יקבל הנתבע בגין הייצוג שלהם בבית-הדין לעבודה, כנגד חברת צ'אם, הנו 15% מהסכומים אשר יפסקו להם. מעולם לא הייתה הסכמה או התחייבות מצד התובעים, כי ישולם שכר טרחה מעבר לאמור, לא כל שכן, בנוסף שכר טרחה אשר יפסק על-ידי בית-המשפט, כפי שהנתבע מנסה להציג זאת.

הסכם שכר הטרחה לא נעשה בכתב, אולם במעמד הישיבה הנ"ל, החתים הנתבע את אביו, התובע מס' 1, על נייר לבן, שלא היה כתוב עליו דבר, וכשנשאל הנתבע על-ידי אביו לפשר החתימה, אמר לו כי החתימה הנה לגבי שיעור שכר הטרחה, וכי יתר הפרטים ימולאו על-ידו.
לשאלת הנתבע, בחקירה הנגדית, איפה סוכם על שכר הטרחה השיב: "סכמנו בבית על 15% שכ"ט וזה כל מה שסוכם, מה שזכור לי שהחתמת את אבי על נייר לבן, אבא שלי שאל מה זה ואתה אמרת שזה ימולא על ידך וזה עניין של שכ"ט" (עמ' 13, ישיבה מיום 14/12/2005, שורה 3-4).

התובע לא זכר אם חתם לנתבע על יפויי כוח והשיב כי, יתכן שאבא שלו חתם. באשר לניהול ההליכים שהיו אחר כך בתיק, הסמיך את אביו שיטפל בתיק : "הכל נסגר עם אבי, אני לא הייתי בתמונה בכלל לא קבלתי מכתבים אפילו כשהעברתי לו את הכסף לא חתמנו שקבלנו את הכסף, לא אני ולא אחי. הכל סגרת מולו" (עמ' 13, ישיבה מיום 14/12/2005, שורה 21-22).

התובע מס' 2 טען כי, נודע לו על דחיית בקשת חברת צ'אם, כאשר התקשר לנתבע, אולם: "לגבי ההוצאות עו"ד גאנם לא הזכיר" (עמ' 14, ישיבה מיום 14/12/2005, שורות 9-10).

כאשר נשאל האם לא ידע על המכתב שנשלח לו מהנתבע, בעוד אחיו שהיה בצבא טען שידע על המכתב הזה דרך אביו, השיב : "לא ידעתי. מתחילת התיק ועד הסוף לא הייתי מעורב חוץ מזה שנתנו לך את התיק, הכל ידענו מאבא" (עמ' 14, ישיבה מיום 14/12/2005, שורה 18-19).

התובע מס' 2 חזר, חזור ונשנה, בדומה לנטען על-ידי התובע מס' 3, כפי שיפורט להלן, כי, מי שהיה מעורב בכל ההליכים וטפל בהם למול הנתבע היה אביו: " כל הדברים האלה שצריך להיות בביהמ"ש תאמת עם אבא שאמר לנו" (עמ' 14, ישיבה מיום 14/12/05, שורה 21); "נתנו את כל יפוי הכח לאבא שלי. אבא לא סיפר לנו כלום, עבדתי בהסעות הגעתי בשעות מאוחרות יצאתי בשעות מוקדמות בבית הייתי נוסע לירושלים לחלוקה וחוזר בשעות המאוחרות של הלילה...על הסכומים שנפסקו בהוצל"פ גם לא ידעתי, רק כעת שישבנו עם עו"ד אבו אלהיג'א" (עמ' 14, ישיבה מיום 14/12/05, שורות 28-31).

התובע מס' 2 העיד גם, שלא ידע על הכספים שאביו קבל מהנתבע: "אני גם לא שאלתי את אבא על הסכומים האלה" (עמ' 15, ישיבה מיום 14/12/05, שורה 2); "מה שקרה בינך לבין אבא איני יכול לדעת. חוץ מהפעם הראשונה שסכמנו על ה 15%" (עמ' 15, ישיבה מיום 14/12/05, שורה 4).
אם כך, הסיבה שהגיש תביעה: "על חלק מהכסף שלקחת ואחרי שסגרת עם אבי ידענו שלקחת חלק מההוצאות דבר שלא מגיע לך חלק מהוצאות אלו הוא כסף שלנו, בגלל זה תבענו אותך" (עמ' 15, ישיבה מיום 14/12/05, שורות 8-9). על כך ידע מאביו (ראה: עמ' 15, ישיבה מיום 14/12/05, שורות 11-12).

תצהיר עדות ראשית מטעם גאנם ויסאם, תובע מס' 3 (ת/1)
מר ויסאם הצהיר (ת/1) כי, הוא אביו ואחיו, ישבו בבית אביו של הנתבע בכפר סאג'ור, ושם סוכם ביניהם, ששכר הטרחה שיקבל הנתבע בגין הייצוג שלהם בבית-הדין לעבודה, כנגד חברת צ'אם הנו 15% מהסכומים שיפסקו להם. מעולם לא הייתה הסכמה או התחייבות מצד התובעים, כי ישולם שכר טרחה מעבר לאמור, לא כל שכן, את שכר טרחה שיפסק על-ידי בית-המשפט, בנוסף ל- 15%, כפי שהנתבע מנסה להציג זאת.

הסכם שכר הטרחה לא נעשה בכתב, אולם במעמד הישיבה הנ"ל, החתים הנתבע את אביו על נייר לבן, שלא היה כתוב עליו דבר, וכשנשאל הנתבע על-ידי אביו לפשר החתימה, אמר לו כי החתימה הנה לגבי שיעור שכר הטרחה, וכי יתר הפרטים ימולאו על-ידו.

כן, הצהיר כי, טענת הנתבע, כפי שעולה בסעיף 20 י"א לכתב ההגנה, על-פיה הנתבע הוא זה ששלם את הפיקדון על-סך של 10,000 ₪, אינה נכונה, שכן הפיקדון שולם על-ידם באופן אישי, והכסף נלקח ממנו.

בנוסף, התובע מס' 3 הצהיר כי, מעולם לא ידע שחברת צ'אם תבעה אותו ואת אביו בבית-דין לעבודה בנצרת, במסגרת התיקים עב 1340/98 ו-1341/91, וכי תביעתה נדחתה, ולכן חויבה לשלם לו ולאביו סכום של 3,600 ₪ + מע"מ עבור כל-אחד. עובדה זו נודעה לו רק לאחרונה בעקבות ההליכים כאן.

בחקירה הנגדית טען התובע מס' 3 כי, הפגישה התקיימה, בבית הוריו של הנתבע בנוכחותו, ובה אמר הנתבע לאביו ששכר טרחתו יהיה 15% מהסכום הסופי ואף החתים את אביו על: "דף נייר לבן עליו לא היה רשום כלום (עמ' 5, ישיבה מיום 14/12/05, שורה 9).

התובע מס' 3, לאורך עדותו, חזר, חזור ונשנה כי, מי שהיה מעורה מבין התובעים בהליכים, הוא אביו, ותוצאותיהם נודעו לו על-ידי אביו:
ת. אני זוכר, יש הרבה שנים כי התיק מתנהל הרבה זמן, מי שמנהל את התיק זהו אבי...
ש. האם ידעת זאת על ידי מכתב שנשלח אליך?
ת. לא, על ידי אבי...
ש. האם ידעת שצ'אם הגישו תביעה נגדך בגלל שישנת בשמירה
ת. לא ידעתי...
ש. אינך יודע דבר על תביעה נגדך?
ת. אני יודע מאבי
ש. אתה עבדת בשמירה
ת. נכון מי שמתעסק בתיק זהו אבי...
ש. אז איזה טענות יש לך כלפי ? יתכן ואביך קיבל יותר מהמגיע לו?
ת. אני ידוע (צ.ל. : יודע) שאבי לא קיבל את כל הסכום שהיה מגיע לו מעו"ד גאנם.
ש. איך אתה יודע?
ת. אבי אמר לי".
(עמ' 7-9, ישיבה מיום 14/12/2005)

התובע מס' 3 חזר על כך כי, הוא זה אשר שלם סך של 10,000 ₪ עבור הפיקדון בבקשת רשות ערעור לבית-משפט העליון: "כן. הוצאתי מהחשבון שלי נתתי לאבי סך של 10,000 ₪ ואבי שילם את השובר" (עמ' 8, ישיבה מיום 14/12/2005, שורה 16) ו- 3000 ₪ נוספים נתן לאביו בכדי, שישלם תשלום נוסף.

לשאלת בית-המשפט האם אביו בא ואמר לו שהוא צריך 3,000 ₪ השיב: "כן. אמר לי שזה בשביל התיק של עו"ד גאנם לא ידעתי איזה תיק. איני זוכר בן כמה הייתי אז" (עמ' 10, ישיבה מיום 14/12/2005, שורה 14). התובע לא זכר אם שלם קודם את הסכום על-סך 10,000 ₪ ואחר כך את ה- 3000 ₪: " לא זוכר, אני זוכר ששלמתי את הסכומים אך איני זוכר מה היה לפני או אחרי" (עמ' 10, ישיבה מיום 14/12/2005, שורה 17).

בחקירה החוזרת, נשאל התובע מס' 3 אודות המכתב, אשר צורף כנספח ב' לתצהיר הנתבע, בו הודיע הנתבע, בין היתר כי, כב' השופט סומך החליט לדחות את בקשת הנתבעת וחייב אותה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 5,000 ₪ ולטענתו: "לא קבלתי מכתב כזה" (עמ' 10, ישיבה מיום 14/12/2005, שורה 29). התברר לו אודות ההחלטה דרך אביו.

מטעם התביעה הוגשה החלטת בית-משפט המחוזי, מיום 4/6/97, על-פיה התובע מס' 2 קבל הפטר מפשיטת רגל.

6. פרשת ההגנה
מטעם ההגנה העיד הנתבע בעצמו.

תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע (נ/1)
הנתבע הצהיר כי ייצוג התובעים הועבר אליו לאחר שסוכם עמם מפורשות על תשלום שכר טרחה בשיעור של 15%+מע"מ מכל סכום שיפסק, וכן סוכם כי כל שכר טרחה שיפסק על-ידי בית-המשפט יועבר אליו.

תחילת פרשת התביעה בייצוג התובעים בתביעה לקבלת כספים המגיעים להם מהמעביד, הלא היא חברת צ'אם.

התובעים הגיעו אליו ובקשו ממנו לייצג אותם בשלב מתקדם של הטפול בתביעותיהם בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, כאשר ייצוגם עד אז היה על-ידי ההסתדרות הכללית, ובשלב בו היתה הצעת פשרה לסילוק כל תביעותיהם, כנגד תשלום סך של 35,000 ₪.

מתחילת יצוגו, גרם כי אותו הסכם פשרה שהיה בין התובעים לחברת צ'אם, לתשלום סך של 35,000 ₪ יבוטל, וזאת לאחר הגשת בקשה ותגובה בכתב, שמיעת ראיות ומתן החלטה על-ידי כב' השופט סומך, בבית הדין האזורי לעבודה, אשר דחתה את הבקשה של צ'אם, תוך חיובה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ מיום 8/7/1997. דבר ההחלטה הודע מיידית לתובע מס' 1, הן טלפונית והן בכתב.
ההוצאות הנ"ל בסך של 5,000 ₪ + מע"מ שולמו על ידי חברת צ'אם והועברו לשכר טרחתו, כמוסכם עם התובעים, ולא באה כל טרוניה מצידם.

יש לציין ולהדגיש, שמיד עם קבלת כל סכום, זומן התובע מס' 1 למשרדו, ובנוכחותו בוצעה חלוקה לפי המוסכם, והוא עשה תרשומות בכתב ידו, או אף צלם תרשומת שנעשתה בכתב ידו של הנתבע, וששיקפה את המוסכם, תוך נטילת השיק המגיע לתובעים, ללא כל מחאה מצידם.

התובעים נהנו רק מהעובדה שהם קרובי משפחה, ואילולא הייצוג על-ידו, לא היה בנמצא עו"ד שהיה מייצגם, הן לאור היכולת הכלכלית שלהם לממן את שכר הטרחה והן לאור הסתבכות של לפחות שנים מהם, בהליכי פש"ר.

על עזות המצח שבתביעתם, ניתן ללמוד מהעובדה שהם תובעים ליטול לידיהם את שכר הטרחה, שנפסק בהוצאה לפועל.

בתביעה הכספית שייצג את התובע מס' 1, במסגרת ת.א. 5302/99 בבית-המשפט השלום בעכו, התחייב התובע לשלם לו שכר טרחה מוסכם בסך של 2,000 ₪ + מע"מ וכן 15%+ מע"מ בנוסף לשכ"ט עו"ד שיפסק ויועבר אליו, אך התובע מס' 1 בקש ממנו להפסיק את הטפול בתביעה. כאשר, ביום 1/7/02 אישר התובע מס' 1 כי, אין לו כל טענות ו/או תלונות בקשר לטיפול בתיק (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית). סכום שכר הטרחה לא שולם לו עד היום.

התביעה הנ"ל הינה אחרון התביעות בה טפל עבור התובעים, ועל-כן בעצם חתימת התובע מס' 1 על כתב הויתור, מהווה הדבר ויתור על כל טענה ו/או תלונה, ואישור שאין לו כל טענה ו/או תלונה נגדו.

סיום הטפול בכל ההליכים וחלוקת הכספים היתה ביום 30/6/02 ומאז לא באה כל טענה מצד התובעים.

לתצהיר עדות ראשית של הנתבע, צורפו העתקים, צילומים של המסמכים התומכים בגרסתו:
1. נספח א' - בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שמספרה 2914/01.
2. נספח ב' - מכתב שנשלח למר גאנם נוהאד סלמאן, על-ידי הנתבע, מיום 16/4/1997.
3. נספח ג' - אישור התובע מס' 1, שאין לו כל טענות ו/או תלונות כלפי הנתבע, בקשר לטיפול בתיק, מיום 1/7/02.

במהלך חקירתו הנגדית העיד הנתבע כי, תחילת ההתקשרות בין הצדדים הייתה, עת שהתובעים פנו אליו, שיטפל בתיקים שיש להם בבית-דין לעבודה, וזאת בלי שיצטרכו לשלם שכ"ט מראש. לאור בקשותיו ותחנוניו של התובע מס' 1, סוכם עימו בלבד, עניין שכר הטרחה, כאשר בניו לא היו נוכחים באותה ישיבה: "...מכל סכום שייפסק מביה"ד האיזורי 15% + מע"מ בנוסף לשכ"ט שייפסק על ידי ביה"ד...גם בתיקים אחרים עם התובע היה לי אותו הסכם" (עמ' 28, ישיבה מיום 4/01/2006, שורות 1-4). לשם כך, הציג לעיון בית-המשפט הסכם שכר טרחה דומה שנערך בין הנתבע לגאנם נוהאד (תובע מס' 1), בתביעה כנגד חברת צ'אם על הוצאת דיבה (נ/1).

באשר להסכם שכר הטרחה, העיד הנתבע כי, לא איתר הסכם כתוב עם התובעים, ואם היה כזה הוא היה נמצא בתיק. ולשאלה האם הסיכום שלו עם התובעים שיקבל 15% + מע"מ, בנוסף להוצאות המשפט זהו סיכום חריג, שצריך היה להעלותו על הכתב, השיב: "לא, זהו לא סיכום חריג, מה יש פה חריג ? מתביעה של 30,000 ₪ לקבל 5%. מבחינתי זה לא חריג בכלל" (עמ' 29, ישיבה מיום 4/01/2006, שורות 26-27).

הסיבה בגינה, הנתבע לא ערך הסכם בכתב הינה : "כי אנחנו קרובי משפחה, לא היתה כל מחלוקת במשך השנים, פעלנו לגבי שכ"ט עוד משנת 97' עם ההחלטה הראשונה לגבי ה 5,000 ₪ אם היו אומרים שזה לא סוכם, הייתי מפסיק לייצגם...מי שהמציא תביעה זו היה עו"ד כמאל הוא לא הסכים לקבל את הייצוג ללא תשלום מראש, מתברר שאותו עו"ד כמאל הכין לו את התביעה נגדי. אין לי הסבר מדוע הוגשה התביעה הנגדי" (עמ' 30, ישיבה מיום 4/01/2006, שורות 3-13).

הנתבע נשאל על-ידי בית-המשפט, במידה והתובעים היו משלמים לו מראש שכ"ט, האם הסכם שכ"ט היה שונה, ועל כך השיב: "בוודאי, אם הייתי גובה שכ"ט מראש הרי מה שביה"ד היה פוסק לעניין שכ"ט וההוצאות היה עובר ללקוח" (עמ' 29, ישיבה מיום 4/01/2006, שורות 30-31).

הנתבע אף נשאל מה קרה, שההתחשבנות האחרונה שלו התובע מס' 1 הייתה ביום 30/6/02 ויום למחרת הוא בא למשרד ומבקש להפסיק את הטיפול בתיק, נשוא נספח ג' לתצהיר הנתבע: "לא קרה דבר. אני כתנאי כעו"ד לא מחזיק לקוח בכוח" (עמ' 31, ישיבה מיום 4/01/2006, שורה 4). הנתבע שלל גם, שהסיבה לכך הינה מחלוקת כספית עם התובע: "לא היתה לי מעולם מחלוקות כספיות עם התובע. כל סכום שהתקבל אצלי במשרד חולק בנוכחות מר נוהד בהתאם למוסכם בינינו, ותרשומות היה עושה בכתב ידו, ואם לא היה עושה בכתב ידו, הייתי עושה בכתב ידי, אני בן אדם מסודר. כל התרשומת מצויה בפני
מר נוהד שמסרב להציגם, אוכל להציגם. ישבתי עמו על כל תשלום שהתקבל. וקיבל שיק באותו מעמד" (עמ' 31, ישיבה מיום 4/01/2006, שורות 10-14).

הנתבע טען שבערעור שהוגש לבית-המשפט העליון, שילם הוא לפי הזכור לו את הפיקדון על-סך 10,000 ₪. ולאחר מכן אמר : "יתכן שלא שולם על ידי ולכן לא הוחזר אלי" (עמ' 35 ישיבה מיום 4/01/06, שורה 11). כאשר הופנתה תשומת ליבו לכך שבקבלה של בית-משפט העליון נראה שהפיקדון שולם על-ידי מר נוהד, השיב: "יכול להיות" (עמ' 35 ישיבה מיום 4/01/06, שורה 14).

7. סיכומי התובעים
בסיכומים טען בא-כוח התובעים כי, יש לקבל את עדותם של התובעים שהוכחה כאמינה, עקבית ורצופה, וכנגזרת מכך את תביעתם:
א. הסיכום בעניין שכר הטרחה נעשה בבית הוריו של הנתבע, ועל-פיו נקבע כי, הנתבע מקבל 15% מכל סכום שמתקבל עבורם בתביעתם כנגד חברת צ'אם, הא ותו לאו. כאשר, לא דובר ולא הוזכר שהנתבע יקבל גם את ההוצאות ושכר הטרחה שיפסקו על-ידי בתי-המשפט.
ב. ההתחשבנות בין הצדדים, שהייתה נעשית בכל פעם שהיו מתקבלים כספים עבור התובעים נעשתה מול התובע מס' 1 בלבד, והתובעים 2 ו-3 לא היו נוכחים ולא ידעו אודות ההוצאות שנפסקו לטובתם, ואף לא אודות הסכומים שנתקבלו בתביעותיהם נגד חברת צ'אם. אם כך, פני הדברים, הכיצד יכלו התובעים 2-3 לבקש הוצאות ושכ"ט שנפסקו לטובתם, אם אינם יודעים אודותם?
בנסיבות האמורות, משלא שתף הנתבע תובעים אלו בכל הנוגע להתפתחות הדברים במשפטם וכן בדבר ההחלטות השונות שנתנו במשפטם, מנוע הוא לטעון כי תובעים אלה ידעו על ההוצאות שנפסקו לטובתם ולא דרשו אותם.
ג. אין ולא היתה כל סיבה לכך, שיפרוץ ויכוח או סכסוך בין הצדדים במעמד ההתחשבנות האחרונה (30/6/02), שיוביל את התובע מס' 1 למשרד הנתבע, ביום למחרת ההתחשבנות, בכדי לבקשו שיפסיק לטפל בתביעתו כנגד המנכ"ל של חברת צ'אם, אם לא הסיבה שהנתבע הפר את הסיכום ו/או ההבטחה שנתן לתובע מס' 1 כי, יתחשבנו בעניין ההוצאות שנפסקו בעת ההתחשבנות האחרונה וחלוקת שיק על-סך של 100,000 ₪.
ד. שכ"ט והוצאות הנפסקות לטובת זוכה בתיק ההוצאה לפועל, שייכות לזוכה ולא לעורך דינו.
ה. הנתבע לא השכיל להוכיח כי, התובעים ידעו על פסיקת הוצאות ושכ"ט לטובתם, וחרף זאת שתקו ו/או לא דרשו לקבל את ההוצאות הנ"ל. הנתבע לא צרף אסמכתא או מכתב כלשהו המעיד על שליחת הודעה כביכול לתובעים הנ"ל, בדבר פסיקת הוצאות ושכ"ט לטובתם.
ו. התובעים לא חייבים לנתבע שכר טרחה בגין הליכים שייצגם.
ז. גרסת הנתבע על-פיה לא תבע את התובעים בגין שכ"ט שלפי טענתו חייבים הם לו, לנוכח הקרבה המשפחתית ביניהם, מגוחכת ואינה מתקבלת על הדעת, שכן לא יעלה על הדעת כי הנתבע ימשיך לאחוז בטענה של קרובי משפחה גם כשהתובעים מגישים כנגדו תביעה בבית-המשפט ואף מתלוננים עליו בלשכת עורכי הדין.
יתרה מזאת, אם התובעים נותרו חייבים לנתבע שכ"ט, מדוע לא קוזז החוב הנטען במהלך ההתחשבנות האחרונה, מחד, ומאידך למה שהנתבע יסכים להמשיך ולייצגם, מבלי שישולם לו תחילה שכר טרחתו.
ח. אי אמירת אמת על-ידי הנתבע בעניין הפיקדון של 10,000 ₪, כפי שהוכח, הינה אחת מבין שרשרת הסתירות והבקיעים שנתגלו בגרסתו או בעדותו של הנתבע במהלך המשפט, ויש בכך לפגום במהימנותו ובאמיתות גרסתו, ולכן אין לקבלה. יש להעדיף את גרסת התובעים ולקבל את התביעה.

8. סיכומי הנתבע
א. נטילת ייצוג התובעים על-ידי הנתבע הייתה, לאחר שהתחננו בפני
ו לעשות כן, לנוכח העובדה שאף עורך דין לא הסכים לייצגם ללא תשלום שכר טרחה מראש.
ב. שכר הטרחה שסוכם בין הצדדים היה, שכר טרחה בשיעור של 15%+ מע"מ, בנוסף לכל סכום אשר יפסק על-ידי בית-המשפט, בגין שכר טרחה והוצאות.
ג. לא נערך הסכם בכתב בין הצדדים ביחס לשכר הטרחה, ויש להתעלם מגרסת התובעים לפיה, החתים הנתבע את התובע מס' 1 על נייר חלק, כהסכם שכ"ט.
ד. טענת התובעים לפיה לא נודע להם על ההוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ההליכים השונים, שנפסקו לטובתם, הנה טענה שקרית. חלוקת כל סכום שהתקבל בוצעה כמוסכם בנוכחות התובע מס' 1, והוא נכח במשרד הנתבע בעת ביצוע החלוקה.
ה. בחלק מההליכים שייצגם לא זכה לקבל שכר טרחה עד היום.
ו. הסכם שכר הטרחה שסוכם עם התובעים לא היה יוצא דופן, ובתביעה שהוגשה נגד חברת צ'אם בגין הוצאת דיבה, נחתם הסכם שכר טרחה דומה במהותו.
ז. ביום 1/7/02 אשר התובע מס' 1 כי, אין לו כל טענות ו/תלונות בקשר לטיפול בתיק. עצם חתימתו על כתב הויתור הנ"ל, מהווה ויתור על כל טענה ו/או תלונה, ואישור שאין לו כל טענה ו/או תלונה כנגד הנתבע.
ח. סיום הטיפול בכל ההליכים וחלוקת הכספים האחרונה על-ידי הנתבע הייתה ביום 30/6/02, עת נטל לידיו התובע מס' 1, שיק על סכום נכבד.
ט. דין התביעה לסולק על הסף מחמת השיהוי הרב בהגשתה, דבר המצביע על חוסר כל יסוד ובסיס לתביעה. סיום ההתקשרות בין הצדדים הייתה ביום 30/6/02 ואילו הגשת התביעה הייתה ביום 16/11/04.
י. שכר הטרחה הנקבע במסגרת הליכי הוצאה לפועל, זהו שכר הטרחה המגיע לעורך הדין, בגין טיפולו בתיק, ועורך הדין אינו רשאי לגבות מעבר לשכר הטרחה בתיק ההוצאה לפועל, וזאת בהתאם לסעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק").
יתרה מזאת, התובעים לא שלמו לנתבע מאומה בגין הטפול בתיקי ההוצאה לפועל ולא הועלתה כל טענה כזאת. מה גם, שהתובעים הודו מפי התובע מס' 1 כי, כל ההוצאות והאגרות בגין ההליכים במסגרת תיק הוצאה לפועל, שולמו על-ידי הנתבע.

באחרית דבר, מבקש הנתבע מבית-המשפט לעיין בנספח ז(1) לסיכומי התובעים (צריך להיות ז(2)), ולהשוות נספח זה לאותו נספח זהה שצורף לכתב התביעה. התובעים זייפו את המסמך שצורף לכתב הסיכומים, על-ידי מחיקת ההערות שנרשמו על-ידי התובע מס' 1, מייד לאחר מתן פסק-הדין. עובדה זו בלבד ממחישה כי אין לקבל את הגרסה בדבר אי ידיעת התובעים על פסק-הדין בבית הדין האזורי לעבודה (נו/35/42), ולהצביע על כך, כי התובעים נוקטים בכל אמצעי, אפילו זיוף, כדי להוציא כספים ממנו, שלא כדין.

דיון
9. השאלות העיקריות בתיק זה והטעונות הכרעה הינן שתיים: האחת: האם סוכם בין הצדדים, שהנתבע יהא זכאי לשכר טרחה בשיעור של 15% מהסכום הסופי שיתקבל עבור התובעים בתביעתם כנגד חברת צ'אם, ותו לאו (בהתאם לגרסת התובעים), או שמא הוסכם בין הצדדים שהנתבע יקבל בנוסף ל- 15% + מע"מ כפי שהוסכם ביניהם, את כל אשר יפסק על-ידי בית-משפט, בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד (בהתאם לגרסת הנתבע); השנייה: למי שייכים כספי ההוצאות ושכ"ט הנקבעים בהליכי הוצל"פ, לתובעים כשיטתם, או לנתבע, מכוח הדין, כשיטתו?

10. אקדים ואומר, הנתבע מודה כי קבל לידו את ההוצאות שנפסקו לטובת התובעים, בהליכים השונים בהם טפל עבורם, אולם לטענתו פעל הוא לפי המוסכם ביניהם. ולא זו אף זו, שהתובעים הם אלו שחייבים לו שכר טרחת עו"ד, בגין טיפולו בהליכים שלהם בפני
בית-המשפט המחוזי ובית-המשפט העליון.

טענה זו של הנתבע, היא בגדר טענת "הודאה והדחה", כך שהנטל עובר לכתפי הנתבע להוכיח את העובדות המצדיקות את דחיית התביעה כנגדו (ראה: ע"א 11100/02 רונן חצור ואח' נ' עו"ד ניסים דותן ואח', תק-על 2004(1), 1168 ,עמ' 1176). על הנתבע להוכיח כי גירסתו לעניין הסכם שכר הטרחה היא הנכונה ולא זו של התובעים, כי הוא העביר לידי התובעים את כל אשר היה מגיע להם כהוצאות ושכ"ט על-פי פסקי הדין בבתי הדין לעבודה, וכי הוא זכאי לקבל את ההוצאות ושכ"ט בתיקי הוצל"פ, ואת טענתו כי למעשה הם אלו אשר עדין חייבים לו כסף.

הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ועדותו לא רק שאינה נקייה מכל רבב, אלא שהוא אף חטא בצורה לא פחות חמורה, באי הבאת ראיות, אשר אמורות היו להיות בשליטתו, או למצער לנסות להביאן בפני
בית-המשפט.

הנתבע נמנע מלהציג בפני
בית-המשפט הנהלת חשבונות מסודרת המצביעה על העברת כספים לתובעים ו/או על התחשבנות בין הצדדים, כך שאין לדעת מהו הסכום המגיע לתובעים מחד, ומהו הסכום המגיע לנתבע מאידך, וכמה קבל הנתבע הלכה למעשה בעבור טיפולו בתיקים, נשוא התביעה, וכמה כספים נתן לתובעים.

הנתבע טען במהלך עדותו כי, עתה מצויה בידו תרשומת שנערכה בין הצדדים, אלא שסרב להציגה באופן מפגיע, היות שההתחשבנות הזו לא נשוא המחלוקת בתביעה דכאן, ובכר רק להגישה לעיון בית-המשפט, בהתאם לבקשת בית-המשפט:
"ש. הטיפול בתיקי התובעים נמשך עד 2002, חוץ מהמכתב משנת 97' היו מכתבים שהם ידעו על הטיפול בעניינם?
ת. כן ב 100%. אוכל להמציאם תוך מספר דקות.
ש. אם אתה אומר שיש מסמכים למה צרפת את נספח ב' ולא צרפת מסמכים אחרים שיוכלו להראות שיידעת את התובעים?
ת. זה לא שנוי במחלוקת, צרפתי מסמך זה על מנת להראות שלגבי אותם 5,000 ₪ שנפסקו לפני שקבלו את התביעה שלנו כי יכלו לדחות אותה, העברתי להם מכתב וציינתי סכום זה, וכן הצגתי מסמך שקבלתי אותו כפקדון. הראיה שהם על ה 5,000 ₪ ידעו עליהם ועוד בכתב...
ת. מה זה חשוב? רק בגלל שהם טוענים שלא קבלו את פסק הדין אני צריך להביא את המסמך שיראה זאת. אני מצהיר כי מר נוהד קיבל ממני את פסק הדין...".
(עמ' 33, ישיבה מיום 4/01/2006, שורות 4-21).

עצם הצגת מסמך לעיונו של בית-המשפט בלבד, אינו משכללו לכלל ראיה, וכך אין בפני
ראיה במסמכים, שהית עשויה לחזק את גרסתו של הנתבע.

התנהגותו זו של הנתבע פגעה באופן ניהול המשפט, והקשתה על בית-המשפט, בחקר האמת.

במילים אחרות, פרט למכתב בודד בעניין 5,000 ₪ הנ"ל, הנתבע נמנע מלהביא ראיות שהן אמורות להיות בחזקתו, להוכחת גרסתו. בהיותו עד יחיד הדרישה היא מוגברת. יתר על-כן, הימנעות בעל-דין מלהביא ראיות התומכות בגרסתו, מחלישות אותה (ראה: ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' אבו סאלח , פ"ד נ(1), 499 ,עמ' 509-510).

דומה כי, הנתבע שם יהבו על-כך, שבית-המשפט יאמין לעדותו ללא סייג.

הדברים אמורים רק ביחס לנושא הסכם שכר הטרחה ולא לנושא תיקי ההוצאה לפועל.

אם כן, לאור הדברים הנ"ל, אין בכך לומר כי הנתבע הרים את הנטל אשר הוטל עליו. לכאורה בנסיבות אלו על-פי פסק הדין בע"א 11100/02 הנ"ל, היה מקום לקבל את התביעה בחלקה.

על-אף, האמור לעיל, רואה אני מקום לדחות את התביעה היות, שגם התובעים לא הוכיחו כי גרסתם עדיפה על פני זו של הנתבע. מסמכים שהוצגו לבית-המשפט על-ידי הצדדים היו חלקיים ולא סייעו להטות את הכף, לטובת אף אחת מן הגרסאות. כך, שבהעדר שכר טרחה בכתב ותרשומת מסודרת של הכספים ששולמו למי מהצדדים, איני יכולה לקבוע כי הדין עם התובעים.

11. התובעים לא הוכיחו, ולו באופן מינימלי, שסוכם בינם לבין הנתבע שכר טרחה בשיעור של 15% מכל סכום שיתקבל עבורם, ותו לא. עדותם לא הייתה עקבית ונמצאו בה פריכות, תהיות ותמיהות היורדות לשורשו של עניין, כמפורט להלן:
א. לא נהירה טרונית התובעים 2-3 בסיכומיהם, שלא ידעו אודות ההוצאות והסכומים שנפסקו לטובתם, היות וההתחשבנות בין הצדדים, בכל עת, שהתקבלו הכספים עבורם, נעשתה למול תובע מס' 1 בלבד ובהיעדרם, כאשר הם אלו שהסמיכו את תובע מס' 1, הלא הוא אביהם לטיפול בעניינם למול הנתבע.

התובע מס' 3 העיד בעת חקירתו הנגדית ש"מי שמנהל את התיק זהו אבי" (עמ' 7, ישיבה מיום 14/12/05, שורה 7), עד כי, רק באמצעות אביו, ידע אודות תביעה, שחברת צ'אם הגישה נגדו בגין לינה בשמירה, אך לא ידע אם התביעה הסתיימה, או לאו, באומרו: "נכון מי שמתעסק בתיק זהו אבי" (עמ' 9, ישיבה מיום 14/12/05, שורה 9).

התובע מס' 3 אף לא הכחיש, עת נשאל כיצד יודע הוא, שהנתבע חייב לו כסף, שאביו הוא זה שאמר לו.

בדומה העיד התובע מס' 2 בעת חקירתו הנגדית: "מתחילת התיק ועד הסוף לא הייתי מעורב חוץ מזה שנתנו לך את התיק, הכל ידענו מאבא" (עמ' 14, ישיבה מיום 14/12/2005, שורה 18-19). התובע אף לא הכחיש שלא ידע על הסכומים שקבל אביו מהנתבע ואמר : "אני גם לא שאלתי את אבא על הסכומים האלה" (עמ' 15, ישיבה מיום 14/12/05, שורה 2).

משהתובעים 2-3, ביכרו להסמיך את אביהם לטפל בענייניהם, אין להם מה להלין אודות אי ידיעת הסכומים שנפסקו לטובתם, אלא על עצמם.

בנוסף, לא אסתיר את תמיהתי הרבה מטענת התובעים 2-3, שמחד אביהם הוא זה שטפל בכל ההליכים נגדם אל מול הנתבע, והם ניזונו מאביהם לגבי התקדמות ההליכים בתיקים ולא היה בידיעתם מה עלה בגורל התיקים, ומאידך לגבי קביעת שכר הטרחה בינם לבין הנתבע גילו בקיאות רבה.

סיכומו של דבר, משהתובעים 2-3 טענו, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שלא היה להם יד ורגל בהליכים שנוהלו על-ידי הנתבע, ואביהם הוא זה, שהיה הדמות הדומיננטית, ביחסים שבין התובעים לנתבע, והוא זה שערך את ההתחשבנויות למול הנתבע, ניצבים אנו בפני
עדות יחידה , עדותו של התובע מס' 1, שעל-פיה יקום ויפול דבר. לא למותר להעיר שכל עדותם של התובעים היא על פי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, עדותו של עד יחיד.
בית-המשפט מוסמך לפסוק את הדין במישור האזרחי על-פי עדות יחידה, אלא שכאמור בעדות זו נתגלו בקיאים רבים, ששומטים את הקרקע מתחתיה.

ב. התובע מס' 1 שהינו, כאמור הרוח החיה, בניהול ההליכים למול הנתבע, לא הכחיש שבכל פעם שהתקבל סכום כסף, ישב עם הנתבע ובצע את החלוקה לפי המוסכם ביניהם ואת היתרה קבל בשיק (ראה: עמ' 23, ישיבה מיום 14/12/05, שורות 20-22). אם כך, לא נהיר על מה יוצא קצפו, משחלוקת הכספים נעשתה בהתאם למוסכם ביניהם.

יתרה מזאת, טענת התובע מס' 1 בחקירה הנגדית, כי הוא זה שהיה הולך לבתי המשפט ומביא את ההחלטות, שניתנו בתיקים וכך נודע לו על ההוצאות (עמ' 21, ישיבה מיום 14/12/05, שורות 6-7), תמוהה ומנוגדת למוצהר על ידו, כי מעולם לא ידע שתביעת חברת צ'אם כנגדו וכנגד בנו ויסאם בבית-הדין לעבודה בנצרת במסגרת התיקים עב 1340/98 ו-1341/98 נדחתה, והיא חויבה לשלם לו ולבנו סכום של 3,600 ₪ + מע"מ עבור כ"א, וכי רק לאחרונה נודע לו הדבר בעקבות בדיקה של בא-כוחו.

מעניין הוא, שהתובע מס' 1 שהיה כה מעורה בהליכים, שנוהלו כנגדו, דווקא ביחס לתביעה של חברת צ'אם כנגדו וכנגד בנו ויסאם, לא ידע דבר, ואף לא טרח לברר אם ישנה החלטה לגביה.

מה גם, שטענה זו עומדת בסתירה לאמור על ידו בחקירתו הנגדית, לפיה הוא אמר לילדיו על ההוצאות מאז שנת 1997 ועד יום חקירתו:
"ת. אמרתי להם שאמיר לקח את כל ההוצאות שהוטלו על-ידי ביהמ"ש.
ש. לאורך כל התיק לא אמרת להם דבר.
ת. כל הזמן אמרתי להם על ההוצאות.
ש. משנת 97 ועד היום.
ת. כן".
(עמ' 17, ישיבה מיום 14/12/2005, שורות 12-16)

12. סיכומו של דבר, לא הונחה בפני
בית-המשפט תשתית מספקת על-פיה ניתן לומר כי הצדק עם התובעים, וכי הנתבע גבה מהם שכר טרחה יתר על המידה, ועל-כן, זכאים הם להשבתו.

ההוצאות שנפסקו בהליכי הוצאה לפועל
13. התובעים אינם מבחינים בין שכר הטרחה שנפסק, תמורת הייצוג והטיפול בתיקים שנוהלו בבית הדין לעבודה, המחוזי והעליון לבין שכ"ט שנפסק בתיקי ההוצאה לפועל. לדידם, מדובר בנושא אחד הכולל בתוכו גם את ניהול המשפטים וגם את הליכי ההוצאה לפועל.

הנתבע, מאידך, מבחין בין שני סוגי שכר הטרחה : זה אשר הוסכם עליו כטענתו לעניין ההליכים המשפטיים, עד לשלב שבו היה צורך בנקיטת הליכי הוצל"פ, וזה אשר נכלל במסגרת הליכי הוצל"פ ושייך לו על-פי דין.

הכלל הוא כי, שכר טרחה שנפסק על-ידי בית המשפט, למעט בהוצאה לפועל, שייך ללקוח. החריג לכלל הוא, שכר טרחה אשר נפסק בהוצאה לפועל, שייך לעורך דין בלבד ולא ללקוחו. וכאשר החייב משלמו לזוכה, מחובת הזוכה להעבירו לעורך דינו.

לעניין זה יאים הדברים שנאמרו מפי כב' השופט סלים גובראן, בע"א(חי') 2780/01 נחום פרבר נ' קאדרי בסאם :
"הלכה פסוקה היא, כי שכר טרחה שנפסק ע"י בית המשפט שייך ללקוח. ראו את דברי השופט ברנזון בע"א 541/63, כהן נ' יחיא לוי, פ"ד יח(2), עמ' 120,128:

"שכר טרחת עורך דין, כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות לטובת בעל הדין והן שייכות לו ולא לעורך הדין. ההוצאות נועדות לפצות את בעל הדין על הסכומים שהוציא או שהתחייב עליהם, ולא להעשיר את עורך הדין בנוסף על שכר הטרחה המוסכם עם לקוחו."

יחד עם זאת, קובע סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, כי "זוכה המיוצג ע"י עורך דין בתיק הוצאה לפועל זכאי לשכר טרחת עורך דין".
היינו, שכ"ט עו"ד נפסק לטובת הזוכה ומשולם לו ע"י החייב, והזוכה אמור להעבירו לידי עורך דינו".

בנסיבות האמורות, הצדק עם הנתבע ושכר הטרחה אשר נפסק בתיקי ההוצאה לפועל, שייך לו על-פי דין, ואמור להיות מועבר אליו.

שיהוי בהגשת התביעה
14. התובעים השתהו יתר על המידה בהגשת התביעה הנוכחית, בלא ליתן כל הסבר המניח את הדעת. שיהוי זה אף הוא בעוכריהם.

חלק מההליכים הסתיימו עוד בשנת 97 ו-98, ההתחשבנות האחרונה נערכה ביום 30/6/02 והיה להם זמן די והותר להלין על כך. משלא עשו כן, הקשו אף הם על בירור תביעותיהם.

התוצאה
15. דינה של התביעה להידחות, וכך אני מורה.

16. לנוכח ניהול המשפט על-ידי הנתבע, כך שמסמכים שהיו ברשותו נמנע הוא מלהציג, ובכך הקשה עד מאוד על בית-המשפט, איני רואה מקום לפסוק לו הוצאות.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ג' בתמוז, תשס"ו (29 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.

חנה לפין-הראל
, שופטת









א בית משפט שלום 4236/04 גאנם נוהד, אוסאמה נוהאד, ויסאם נוהאד גאנם נ' אמיר גאנם (פורסם ב-ֽ 29/06/2006)