פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים | פסקי דין על מוחמד טאהר עבד אלחי אלנתשה ואח'

2136/03 הפ     03/07/2006




הפ 2136/03 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נ' מוחמד טאהר עבד אלחי אלנתשה ואח'




1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
הפ 2136/03
לפני:
כב' השופט משה רביד
03/07/2006
בעניין:
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים
ע"י ב"כ
עו"ד חורי דאוד אליאס

המבקשת
נ ג ד
1 . מוחמד טאהר עבד אלחי אלנתשה
2 . מוחמד בדר ראג'ב אבו עיישה
ע"י ב"כ
עו"ד רז-כהן משה

המשיבים
פסק דין

ההליכים
1. העובדות הנוגעות להליכים אלה פורטו ב

פסק דין
שנתתי ביום ד' בטבת תשס"ד (29.12.03), ולא ראיתי מקום לחזור עליהן בפירוט.
אלה העובדות בתמצית: המבקשת, הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (להלן - "המבקשת") פרסמה ביום 23.8.01 הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן - "הפקודה"), כי המקרקעין בגוש 30609, חלקות 91 ו-92 (להלן - "המקרקעין"), דרושים לה לצורכי ציבור - סלילת דרך - וכי היא מתכוונת לרכוש חזקה מיידית במקרקעין. המשיבים, מוחמד טאהר עבד אלחי אלנתשה ומוחמד בדר ראג'ב אבו עיישה (להלן - "המשיבים"), סרבו למסור למבקשת את החזקה המיידית במקרקעין, למרות שנדרשו לעשות כן, ולפיכך, הוגשה התביעה בתיק זה למסירת החזקה המיידית.
המשיבים העלו שתי קבוצות של טענות עיקריות: הקבוצה האחת, לפיה המבקשת לא קנתה סמכות להפקיע את המקרקעין הואיל ונפגעה הוראת סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - "החוק"), וכי חלק מחלקה 91 שהופקעה הביא להפחתת שווי של יתרת המגרש; הקבוצה השניה, עניינן אי קבלת הודעה על ההפקעה, חריגה מסמכות, אי תשלום פיצויים כתנאי לפינוי והתנהגות בלתי הוגנת של המבקשת ביחסיה עם המשיבים.
בפסק הדין מיום 29.12.03, דחיתי את טענות המשיבים וחייבתי אותם לפנות את המקרקעין.
2. המשיבים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בע"א 1148/04, דחה את הערעור, ככל שדברים נוגעים לעילה המייסדת עצמה על סעיף 190(א)(1) לחוק. לעומת זאת, התקבל הערעור, ככל שהדברים נוגעים לסעיף 8 לפקודה. בית המשפט העליון קבע כי בפסק הדין לא התייחסתי לטענות המשיבים נגד פינויים מהמקרקעין במסגרת ההליך לפי סעיף 8 לפקודה. לאור זאת, הוחזר התיק לבית משפט זה על מנת שאדון בטענות המשיבים, הנזכרות בפרק ד' לתגובתם לבקשה.
3. לאחר שהתיק חזר אלי, שבו באי הצדדים וסיכמו, בהתאם להחלטה שנתתי, בשאלה האם המבקשת רשאית לתפוס חזקה מידית במקרקעין, או, שמא, יש למשיבים טענות שבכוחן למנוע את התפיסה המיידית של המקרקעין בידי המבקשת.
4. ב"כ המבקשת, עו"ד סעיד ע'אליה, ביקש לדחות את טענות המשיבים. לדבריו סעיף 8 לפקודה מתווה דרך מהירה לתפיסת המקרקעין שהופקעו, ללא סיבוכים מיוחדים. תכליתו של הסעיף לאפשר למבקשת לתפוס את המקרקעין בהליך מהיר ללא שיהוי, תוך פינוים המהיר.
לטענת ב"כ המבקשת, מי שמתנגד לתוכנית בניין או להפקעה רשאי לפנות לערכאות במגבלות הזמן שנקבעו ולא לאחר שהמבקשת נאלצה לפנות לבית המשפט בבקשה למסירת החזקה לפי סעיף 8 לפקודה, מפני שהמשיבים סרבו למסור את החזקה במקרקעין שהופקעו.
הוסיף ב"כ המבקשת וטען כי בנסיבות המקרה דנן התקיימו ארבעת התנאים, שפורטו בפסיקה, למסירת החזקה במקרקעין בהתאם לסעיף 8 לפקודה: ראשית, פורסמה ברשומות הודעה על כוונה להפקיע, לפי סעיף 5 לפקודה; שנית, פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7 לפקודה; שלישית, הגיע המועד לתפיסת החזקה; רביעית, הבעלים או המחזיקים מסרבים לאפשר למבקשת לתפוס את החזקה.
יתרה מזאת, רק במקרים נדירים יתיר בית המשפט להעלות טענות הגנה המתייחסות לחריגה מסמכות, וזאת כאשר נפלו פגמים בסיסיים בהפקעה. כמו כן, אין להעלות בגדרו של הליך לפי סעיף 8 לפקודה טענות, המתייחסות לפיצויים המגיעים למשיבים בגין ההפקעה, הואיל והזכות לקבלת החזקה אינה מותנית בתשלום פיצויים.
אשר לטענה כי ההפקעה חורגת מתוכנית מפורטת מק/7501, המאוחרת להפקעה ולתוכניות שמכוחן הופקעו המקרקעין, היה על המשיבים להעלותה במסגרת התנגדות לתוכנית זו ולא בהליך לפי סעיף 8 לפקודה.
מסכם ב"כ המבקשת וטוען כי כל חפצם של המשיבים הוא לקבל פיצויים ואין ברצונם להחזיק במקרקעין.
5. ב"כ המשיבים, עו"ד משה רז-כהן, טען כי ההפקעה מוציאה לפועל את שנקבע בתוכנית המתאר. הוועדה המחוזית, המאשרת את תוכנית המתאר, קובעת את היעוד של המקרקעין לדרך ומסמיכה את המבקשת להפקיע את המקרקעין. במקרה זה המבקשת לא הוסמכה להפקיע את המקרקעין, שכן התוכנית מק/7501 קובעת תוואי שונה של הדרך. המבקשת אינה מוסמכת להפקיע מקרקעין לצרכי ציבור ללא עיגון מפורש בתוכנית בת תוקף.
יתרה מזאת, המבקשת פעלה ופועלת בחוסר תום לב, בסירובה לנהל משא ומתן עם המשיבים לקבל פיצוי חלף ההפקעה, למרות הצהרת המשיבים כי אין בכוונתם לסכל את תוכניות ההפקעה והם דורשים פיצוי הוגן, מלא וריאלי. לטענת ב"כ המשיבים, המשיבים עלולים לצאת קרחים מכאן ומכאן אם תידחה בקשתם לקבלת פיצוי, מפני שהמועד להגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק חלף והמבקשת מסרבת לשאת ולתת עם המשיבים. לאור האמור, הדרך היחידה למנוע סילוקם של המשיבים מהמקרקעין ללא פיצוי היא לטעון נגד חוקיות ההפקעה.
לטענת ב"כ המשיבים, בתי המשפט הרחיבו, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו את מסגרת הטענות שניתן להעלות נגד עתירות לתפיסת חזקה מידית. בתי המשפט התנו את מסירת החזקה בתשלום פיצויים מלא או חלקי.
אעיר כבר עתה כי לא התייחסתי לטענות נוספות של המשיבים, שהובאו בסיכומיהם הנוספים שלא בא זכרן בפרק ד' לתגובה לבקשה, זאת לאור המתווה לדיון בפני
שנקבע בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, אשר כאמור החזיר התיק אלי.
6. ביקשתי מהמבקשת תגובה לסיכומי המשיבים בנושא תוקף ההפקעה לאור השוני הנטען שנעשה בתוואי הדרך בתוכנית מק/7501. בסיכומי התגובה טען ב"כ המבקשת, כי תוכנית זו אינה משנה את תוואי הדרך, עת מטרתה לשנות את קווי בניין ואין היא נוגעת בהפקעה, כפי שנקבעה בתוכניות בניין עיר 3457א' ו-3458א', מכוחן הופקעו המקרקעין.
7. על תגובה זו השיבו המשיבים כי בהתאם לחוות דעתו של השמאי סיקרון, אשר בדק שוב את הנתונים, תוואי הדרך עבר שינוי בתוכנית מק/7501.

דיון
8. ברע"א 3092/01 יהודה קיסר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תל-אביב –יפו, פ"ד נז(1) 313, 324-323 (2002), נאמר מפי השופט חשין (כתוארו אז) כדלהלן:
"מהו שבעל סמכות חייב להוכיח כדי לזכות בצו לפי סעיף 8 לפקודה? על רקע דברים שאמרנו, נראה כי בדומה לסדרי-דין במקומות אחרים - סדרי-דין שנועדו להיות סדרי-דין קצרים ומהירים... מוטל עליו, על המבקש, פינוי מקרקעין שהופקעו להוכיח עובדת קיומם של תנאים מוקדמים הניתנים להוכחה בלא קושי יתר, תנאים שבהתקיימם יש כדי להעיד על זכותו של המבקש לתפוס חזקה במקרקעין... על מבקש להוכיח ארבעה תנאים אלה כדי לזכות בצו בית-משפט לפי סעיף 8 שלפקודה: אחד, כי פורסמה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; שניים, כי פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7(1) לפקודה; שלושה, כי הגיע המועד שנקבע בהודעה שניתנה לפי סעיף 7(1) לפקודה לתפיסת החזקה; וארבעה, כי הבעלים או המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה".
(ראו גם, ע"א 396/98 מדינת ישראל נ' פז חברת נפט בע"מ, פ"ד נח(3) 145, 149-150 (2004)).
בענייננו, אין חולק כי פורסמה הודעה ברשומות על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; כי פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין, בהתאם לסעיף 7(1) לפקודה; כי הגיע המועד למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7(1) לפקודה; וכי המשיבים מסרבים להרשות למבקשת לתפוס את החזקה במקרקעין.
לטענת המשיבים, במסגרת הבקשה לקבלת חזקה מיידית במקרקעין הם רשאים להעלות טענות, הנוגעות לתקפות ההפקעה או עקב חריגה מסמכות או משום שהרשות לא נהגה בתום לב וסירבה לנהל עמם משא ומתן על גובה הפיצויים חרף ידיעתה כי המשיבים החמיצו את המועד לתבוע את המבקשת לפי סעיף 197 לחוק.

9. האם המשיבים יכולים להעלות מצקלונם טענות שיסכלו את רצון הרשות לקבל חזקה מיידית במקרקעין? אכן, השופט חשין קבע שייתכנו גם ייתכנו חריגים לכלל, אך אלה יהיו במשורה וכדבריו, שם:
"למודי-ניסיון, וביודענו כי אין כלל שיוצאים אינם מלווים אותו בדרכו, נוסיף כי במקרים מיוחדים וחריגים אפשר יהא ניתן להעלות טענות-הגנה ממשפחת טענות החריגה מסמכות או ממשפחה קרובה למשפחה זו. ואולם בכפוף לסייג זה, די בהוכחת ארבעה התנאים, והרשות המפקיעה תזכה בצו לפי סעיף 8 לפקודה".
השופט חשין מבהיר, שהמקרים של חריגה מסמכות, הם אלה הנגלים על פני הדברים, כך שאין צורך לחקור ולדרוש בשאלה זו (שם).
במסגרת תביעה לפי סעיף 8 לפקודה אין לטעון שההפקעה אינה מידתית ופוגעת בזכות הקניין. מקומה של טענה זו בתביעה ישירה לפני בית המשפט המוסמך (דברי השופטת ביניש בע"א 396/98, שם; אך ראו דברי השופטת נאור בע"א 119/01 פרץ אקונס נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 817, 844-846 (להלן - "פרשת אקונס"). גם אין לחייב את הרשות המפקיעה ליזום הליכי תכנון חדשים (ע"א 63202/98 רפיק נאבולסי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נג(5) 733, 740 (1999) (להלן - "פרשת נאבולסי").
בפרשת אקונס, שם, עמוד 839, אומרת השופטת נאור כהאי לישנא:
"אכן, הליך לפי סעיף 8 ראוי שיהיה הליך מהיר כדי לאפשר תפיסת חזקה ללא שיהוי. על בתי-המשפט לתת דעתם על כך שהליך זה לא יהפוך מסורבל וממושך. על בית-המשפט לזכור כי הייתה למי שמבקשים את החזקה מידו אפשרות לתקוף את ההפקעה בתקיפה ישירה. עם זאת סקירת פסקי-הדין מראה כי בתי-המשפט אינם אוטמים אוזניהם, גם בדיון לפי סעיף 8 לפקודה, לטענות בעניין פגמים שורשיים ובסיסיים בהפקעה. לעניין זה עוד אשוב בסיום פסק-דיני אגב דיון בתורת 'התוצאה היחסית'. לעומת זאת חשוב להדגיש במה אין לדון במסגרת הליך שמתבקשת בו מסירת החזקה: אין לדון בעניינים שמקומם הנכון הוא במסגרת התנגדויות לתכנית בניין עיר. על כך עמד בית-המשפט, כפי שכבר הזכרנו, הן בפרשת נאבולסי והן בפרשת עזר [ע"א 7959/00 יחזקאל עזר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חיפה, פ"ד נו(2) 365, 382-381]".
אנו רואים כי קיימות שתי גישות בפסיקה באשר להיקף הטענות שניתן להעלות בהליך לפי סעיף 8 לפקודה (ראו גם דברי חברי, השופט משה דרורי, בה"פ (ירושלים) 5025/06 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' אורן שמשון, תק-מח 2006(2) 7439 (2006), המביא, בסעיף 22, את הגישות השונות הרווחות בפסיקה).
במילים אחרות, גדר הדיון בסעיף 8 לפקודה אינו מצטמצם רק לבחינת התקיימותם של ארבעת התנאים האמורים, אך יחד אם זאת, אין לדון במסגרת זו בטענות נגד התוכנית אלא רק בטענות נגד ההפקעה עצמה ורק כאשר נפלו פגמים חמורים בהליך זה.

10. אעבור לדון בטענות המשיבים, המופיעות בפרק ד' לתגובתם, כמצוות בית המשפט העליון לאור ההלכות שיצאו מבית מדרשו. בעניין זה אלך בדרך שהתוותה השופטת נאור בפרשת אקונס, אשר מרחיבה את היקף הטענות העומדות לבעלי זכויות במקרקעין בדיון לפי סעיף 8 לפקודה.
11. הטענה הראשונה, לפיה למשיבים לא נמסרו הודעות אישיות על הכוונה להפקיע שטחים מחלקותיהם, כאמור בסעיף 5 לפקודה - דינה להידחות, שכן נתתי דעתי עליה בפסקה 17 לפסק הדין שנתתי ביום 29.12.03 ודחיתי אותה. עוד אוסיף, כי החובה האמורה היא רק כלפי מי שרשום בפנקסי המקרקעין (אריה קמר, דיני הפקעת מקרקעין, עמודים 158-157 מהדורה שישית, 2001). המשיבים, כפי שהם מודים בסיכומיהם, אינם רשומים בפנקס המקרקעין.

12. הטענה השניה, עניינה היות התוואי המתוכנן של הדרך העוברת במקרקעין בלתי חוקי הואיל והוא חורג מהתוכנית המפורטת מק/7501. טענה זו נסמכת על חוות דעת השמאי יריב סיקרון, אשר לפי האמור בה, בתוכנית 3457א רוחב הכביש הוא 28 מטר ואילו לפי בתוכנית מק/7501 רוחב הכביש הוא 26 מטר. יתרה מזו, לדברי יריב סיקרון, שטח ההפקעה לפי תוכנית זו צומצם ב-40 מ"ר.
טענה זו יש לדחות. ראשית, התוכנית המפורטת מק/7501 מתייחסת רק לחלקה 91 ואינה מתייחסת לחלקה 92. שנית, עיון בתוכנית שצורפה לסיכומי המבקשת ואשר המשיבים לא הגיבו על תוכנה ולא התנגדו להגשתה, מעלה כי התוכנית עוסקת בנושאים הבאים: ביטול קווי בנין מאושרים וקביעת קווי בנין חדשים; קביעת הוראות בינוי וקביעת תנאים למתן היתר בניה; וקביעת הוראות בגין מבנה להריסה. בסעיף 10 לתוכנית נאמר כי הוראות התוכנית מס' 3457א שלא שונו במפורש בתוכנית מק/7501 ממשיכים לחול. שלישית, התוכנית 3457א היא תוכנית מיתאר ולכן אין התוכנית מק/7501, שהיא תוכנית מפורטת, יכולה לסתור אותה (ראו סעיף 69 לחוק). רביעית, התוכנית הוכנה על-ידי המשיבים או מי מטעמם. לטעון כעת כי התוכנית המפורטת מק/7501 סותרת את התוכנית 3457א היא טענה הנטענת בחוסר תום לב. מגישי התוכנית ניצלו את רשלנות גורמי התכנון ושינו את נתוני ההפקעה, בהנחה שהיה שינוי, כפי שפורטו בתוכניות 3457א ו-3458א, אם יש לתוכנית זו תחולה בענייננו. חמישית, בתגובת המשיבים נאמר כי השמאי יריב סיקרון ערך ביקור נוסף במקרקעין ולאחר שהשווה בין תשריטי התוכניות, הגיע לכלל מסקנה כי אין מקום לשינוי חוות דעתו. חוות דעת זו תלויה על בלימה, יען כי המומחה לא טרח להראות לבית המשפט את "דפי העבודה" שלו, ולשתף את בית המשפט בהשוואת התשריטים של שתי התוכניות, כך שבית המשפט יוכל בעצמו להתרשם כי שטח התוכנית המיועד להפקעה צומצם ב-40 מ"ר (יעקב קדמי, על הראיות, כרך א', עמוד 677, תשס"ד-2003). בנסיבות אלה עומדת למבקשת חזקת התקינות (ראו, בג"ץ 4175/06 הרב ראובן אלבז נ' היועץ הממשלתי לממשלה, תק-על 2006(2) 3317 (2006); בג"ץ 1890/03 עיריית בית לחם נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 736, 749).
13. אפילו הייתי מקבל את טענות המשיבים בנקודה זו עדיין היו יוצאים וידם על התחתונה. יש לזכור שהמדובר בתקיפה עקיפה. במקרה זה, על-פי הכללים שגובשו בפסיקה, העובדה שייתכן וניתן היה לאיין את ההליך המינהלי בתקיפה ישירה, לא בהכרח תוביל לתוצאה זו, ככל שהמדובר בתקיפה עקיפה. כפי שאמרתי קודם לכן, אין בית המשפט מתיר, ככלל, להעלות על דרך של תקיפה עקיפה טענות נגד תוכנית, להבדיל מטענות נגד חוקיות ההפקעה. כאשר אנו דנים בבטלות יחסית או התוצאה היחסית, אינטרס הציבור הוא שיקול ענייני וחשוב. על בית המשפט לשאול עצמו מה הנזק שיגרם לציבור אם בית המשפט יקבע כי ההחלטה המינהלית בטלה מעיקרא.
ברע"פ 2413/99 רחמים גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה(4) 673, 585-684, אומר השופט זמיר:
"ברור כי לא כל טעות, ואפילו לא כל הפרה מהותית של הדין, גוררות בטלות. יש להבדיל בין עצם הפגם לבין תוצאות הפגם. שיקולים שונים, ובכלל זה שיקולים של צדק אישי ואינטרס ציבורי, עשויים להשפיע על התוצאה ואף למנוע ביטול החלטה פגומה... המשמעות העיקרית של תורת הבטלות היחסית היא שבכל מקרה שבו נפל פגם משפטי, אם בפסק-דין של בית-משפט ואם בהחלטה של רשות מינהלית, בגדר הסמכות או מחוץ לסמכות, יש לבדוק את נסיבות המקרה, בראש ובראשונה את מהות הפגם, ולהתאים את הסעד שיינתן על-ידי בית-המשפט לכל הנסיבות. אשר-על-כן אפשר כי בנסיבות מסוימות פגם מסוים, בגדר הסמכות או מחוץ לסמכות, יצדיק מתן סעד מסוים, כגון הצהרה על הבטלות של פסק-הדין או ההחלטה, ואילו בנסיבות אחרות אותו פגם יצדיק מתן סעד אחר".

במקרה זה, במאזן השיקולים, האינטרס הציבורי לבנייה מהירה של הכביש ובכך להקל על עומסי התנועה, גובר על נזקם הפרטי של המשיבים שיפונו בשלב זה ללא פיצויים. יש לזכור שהמשיבים הצהירו בפה מלא כי אדיר חפצם רק לקבל פיצויים. לשון אחר, גם אם אצא מנקודת הנחה כי ההפקעה אינה בהתאם לתוכנית מק/7501 לא יגרם נזק למשיבים אם יפנו את המקרקעין ויתדיינו עם המבקשת על שיעור הפיצויים המגיעים להם. לנקודה זו עוד אחזור.
לסיכום, למבקשת עומדת חזקת התקינות בהעדר ראייה של חריגה מתוכנית. חריגה זו אינה קיימת, שכן הוראות תוכנית מפורטת אינם יכולים לסתור תוכנית מפורטת ובנוסף עומדת למבקשת חזקת התקינות בהעדר ראייה לסתור.
14. לא אוכל שלא לחתום את דברי בנושא זה מבלי לציין כי התוכנית מק/7501 הוכנה והוגשה ככל הנראה, מטעם המשיב 1 ביום 17.4.01. אמרתי ככל הנראה, מפני שבמכתבה של ב"כ המשיבים, עו"ד נעמה פרס, מיום 22.5.03 נאמר שמי שחתום כבעלים על הגשת התוכנית מק/7501, אחמד עבד אל-פתאח, אינו מופיע כמי שהיה אי פעם בעלים של החלקה 91. ברשימת ההעברות של הבעלויות בחלקה 91, המופיעה במכתבה האמור, נמצא השם אחמד אלפתאח חסן שקלה, אשר לטענת עו"ד נעמה פרס, העביר את הבעלות בחלקה בסמוך לכתיבת המכתב האמור. בהעדר מספרי זהות אינני יודע האם המדובר באותו אדם שחתם כמגיש של התוכנית המפורטת. מכל מקום, המשיב 1, כבעלים של החלקה 91, איננו יכול לבוא לבית המשפט ולטעון נגד חוקיות ההפקעה. בהעלאת טענה זו נוהג המשיב 1 בחוסר תום לב. מי שהיה הבעלים של החלקה 91 ואשר המשיב 1 בא בנעליו, היה מזמין של תוכנית זו. אותו אדם לא טרח ליידע את רשויות התכנון כי חלו שינויים בתוואי הדרך, אשר לכאורה הוצרה ושהשטח המיועד להפקעה צומצם על-פי התוכנית 3457א צומצם ב-40 מ"ר בתוכנית מק/7501.

15. הטענה השלישית היא כי המבקשת סירבה לשאת ולתת עם המשיבים על הפיצויים המגיעים להם בגין רכישת זכויותיהם.
מחליפת המכתבים שצורפה לתגובת המשיבים, עולה כי קיימת בעייתיות בהוכחת זכותם של המשיבים כבעלי המקרקעין. הדבר עולה ממכתבה של עו"ד נעמה פרס מיום 22.5.03. במכתבה מציינת עו"ד נעמה פרס כי הראיות שצרפה להוכחת הבעלות במקרקעין בפני
יתה לב"כ המבקשת, הן "הוכחה ראשונית, התחלתית ובלתי שלמה של הבעלות האמורה", אך המשיבים יפעלו לאיתור מסמכים נוספים המעידים על בעלותם במקרקעין.
ב"כ המבקשת דאז, עו"ד עימאד ח'מאיסי, השיב ביום 17.6.03 כי המסמכים שצורפו למכתבה של ב"כ המשיבים אינם ראייה במידה הנדרשת להוכחת בעלותם של המשיבים במקרקעין. לאור זאת, נדרשו המשיבים להמציא את המסמכים הנזכרים במכתבם האמור וכן מסמכים נוספים ככל שידם משגת. עוד נאמר במכתב כי המשיבים נדרשים להמציא אישורים משלטונות המס, כי העברות הבעלות דווחו לרשויות המס. יחד עם זאת, נאמר במכתב כי המבקשת מוכנה להתדיין עם המשיבים על שיעור הפיצויים המוסכמים ולצורך זה הוזמנה הערכת שמאי מקרקעין.
בתשובתה של עו"ד נעמה פרס מיום 19.6.03 יש התייחסות למכתבים קודמים של המשיבים, והודעה שהמשיבים חוזרים בהם מהצעה קודמת שהעלו והצהירו כי הם עומדים על מימוש זכויות הבעלות שלהם בערכות משפטיות "וכך יעשו" במסגרת הדיון בהמרצת פתיחה זו. המשיבים, כך נאמר במכתב האמור, ממשיכים לשקוד על איתור המסמכים הנוספים להוכחת בעלותם במקרקעין. במכתב האחרון שצורף לתגובה, מיום 23.6.03 נאמר כי לידי ב"כ המשיבים הגיעה מסה של מסמכים ובכלל זה יפויי כוח בלתי חוזרים, המצביעים על כך כי המשיבים הם הבעלים של המקרקעין. עו"ד פרס הוסיפה כי המשיבים פועלים "בקדחנות" להוציא אישורים עדכניים ממשרדי מס רכוש, המעידים שהם בעלי המקרקעין.
חרף טענת המשיבים כי בידם מסמכים כאמור להוכחת בעלותם, עיני בית המשפט לא שזפו מסמכים אלה. ניתן לומר שבפני
בית המשפט אין שום מסמך, התומך בטענות המשיבים שהם בעלי המקרקעין ואף לא נדרשתי לשמוע ראיות להוכחת טענות אלה. הדברים הללו הם מעל הצורך שכן אין המבקשת חייבת לנהל משא ומתן עם המשיבים לאחר ביצוע ההפקעה, אפילו הכריזה בהודעת ההפקעה על נכונותה לעשות כן (קמר, שם, עמ' 274; ה"פ (ירושלים) 5025/06, שם).
16. מוסיפים המשיבים וטוענים, כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הביא לשינוי נורמטיבי, בכך שהעלה את ההגנה על הקניין לזכות חוקתית. ב"כ המשיבים אף ציטט שני פסקי דין (מבלי שטרח לצרפם לסיכומיו, או למצער, להפנות למאגר שבו פורסמו), שבהם התנה בית המשפט את הפינוי בתשלום פיצויים בשל הפגיעה החמורה העלולה להיגרם לבעלי הנכס שאמורים להתפנות מהעסק שאותו ניהלו, על מנת שיוכלו להקים עסק במקום אחר. במקרה שלנו שאני. אין טענה בתצהירי המשיבים כי מקור פרנסתם ייגדע או הם יישארו ללא קורת גג אם יפונו מהמקרקעין לאלתר.
העולה מהמקובץ, כי תביעה לתשלום פיצויים אינה באה בדרך במסגרת הטענות שלהן ישעה בית המשפט בדונו בתביעה לפינוי המחזיקים במקרקעין (קמר, שם, עמוד 164; בש"א 762/92 מרדכי בן יעקב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו, תק-על 92(1) 1104 (1992)). טענה זו אינה נכללת במסגרת הטענות שבית המשפט מתיר להעלות נגד ההליך לפי סעיף 8 לפקודה, שכן אין מדובר בפגם שורשי או בסיסי בהפקעה, או חריגה מסמכות. הטענה שהמשיבים לא יפוצו בעת פינויים מהמקרקעין אינה באה בגדר משפחת הטענות שניתן להעלות בהליך לפי סעיף 8 לפקודה. יתרה מזו, בהעדר ראייה כי המשיבים הם אכן בעלים של המקרקעין, אין מקום שיפוצו. המבקשת היא גוף ציבורי ואין היא יכולה לחלק כספי ציבור בהעדר ראייה שמקבל הפיצוי הוא בעל זכות בשטח שהופקע. אם המבקשת לא תפעל בדרך זו היא תמעל בחובתה כנאמן הציבור ומי שיקבל את הפיצוי שלא כדין יפוץ לכל רוח וקופת הציבור תימצא חסרה. ויודגש, אינני מביע דעה האם זכאים המשיבים לפיצוי. זאת יחליט בית המשפט בתביעה שיגישו המשיבים, אם יגישו. יגעתי ולא מצאתי מדוע המשיבים, הטוענים לזכותם לקבלת פיצויים בגין הפקעת המקרקעין, לא פנו בעבר לבית המשפט כדי לדרוש את זכויותיהם. אם יסתבר שמחסום הזמן היה להם לרועץ, אין להם להלין אלא על עצמם, על שהתמהמהו בפני
יתם לבית המשפט.

17. הטענה הרביעית, היא כי המבקשת הפרה את חובת ההגינות ביחסיה עם המשיבים. לאור כל השתלשלות העניינים שפורטה לעיל, לא מצאתי במה חטאה המבקשת כלפי המשיבים, שטרם עלה בידם להוכיח בפני
ה זכויותיהם במקרקעין. מכל מקום, אף טענה זו אינה באה בגדר הטענות, שניתן להעלות בתקיפה עקיפה ובהעדר טענה של פגם חמור או חריגה מסמכות בולטת.

סוף דבר
18. דין טענות המשיבים, כאמור בפרק ד' לתגובתם לבקשה - להידחות. על המשיבים לפנות את המקרקעין המסומנים באות ב' בתרשים האדום, הנספח לבקשה והמהווים חלק מחלקה 91 וחלקה 92 בגוש 30609, בבית חנינא, ירושלים, זאת תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין.
המשיבים ישאו בהוצאות ההליך ובשכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום ז' בתמוז, תשס"ו (3 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.
משה רביד
, שופט









הפ בית משפט מחוזי 2136/03 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נ' מוחמד טאהר עבד אלחי אלנתשה ואח' (פורסם ב-ֽ 03/07/2006)