פסקי דין על פריאל אלקרינאוי | פסקי דין על עו"ד עמית כהן | פסקי דין על עמל הנגב | פסקי דין על עלי אלקרינאוי |

1003/03 בשא     12/06/2003




בשא 1003/03 פריאל אלקרינאוי נ' עו"ד עמית כהן, עמל הנגב בע"מ , עלי אלקרינאוי




1
בתי המשפט
בש"א 001003/03
בית משפט השלום באר שבע
בת.א. 006477/01

12/06/2003

כב' הרשם, עידו רוזין

בפני
:
פריאל אלקרינאוי

בעניין:
המבקשת
חדווה ביטון

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
1. עו"ד עמית כהן

ע"י ב"כ עוה"ד דוד כהן
2. עמל הנגב בע"מ

3. עלי אלקרינאוי
המשיבים
החלטה

1. המבקשת פונה בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן נגדה.

סקירה קצרה של האירועים עד כה.

2. א. ביום 10.09.01 הגיש המשיב 1 תובענה כנגד המבקשת (היא הנתבעת מס' 3), כנגד אביה של המבקשת מר עלי אלקרינאוי
(הוא הנתבע מס' 2 והמשיב מס' 3) וכן כנגד "עמל הנגב" בע"מ (הוא הנתבע מס' 1 והמשיב מס' 2).

המבקשת והנתבעים 1 ו - 2 יקראו להלן: "הנתבעים".

ב. תביעת המשיב מס' 1 היא בגין שכ"ט עו"ד עבור שירות מקצועי שניתן לטענתו לנתבעים.

ג. ביום 18.11.01 ניתן כנגד הנתבעים

פסק דין
בהעדר הגנה.
ד. ביום 05.02.02 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין.

ה. ביום 09.05.02 דחיתי את הבקשה לביטול פסק הדין, בין היתר, בטענה כי החלטה שכביכול האריכה את המועד להגשת כתב הגנה לא ניתנה על ידי.

כמו כן, הוריתי למשטרת ישראל, יחידת חקירות הונאה, לפתוח בחקירה אודות האירועים שנסקרו באותה החלטה.

ו. ביום 29.05.02 הגישו הנתבעים ערעור (ע.א. 1028/02) בנוגע להחלטתי מיום 09.05.02 בה דחיתי את בקשתם לבטל את פסק הדין שניתן נגדם.

ז. ביום 01.01.03 הגישה המבקשת את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה וזאת עוד בטרם ניתנה החלטה בע.א. 1028/02.

טענות הצדדים לעניין ההליכים שהתנהלו עד כה.

3. המבקשת טוענת בבקשתה כי מעולם לא הייתה צד אמיתי לכל ההליכים שהתנהלו בשמה בתיק זה וכל אימת ששמה הופיע על כתב בי-דין כלשהו מטעם הנתבעים, לא היה זה בידיעתה ולא על דעתה.

המבקשת טוענת כי מעולם לא נמסר לה עותק מכתב התביעה ו/או מפסק הדין וכי המען המצוין על גבי כתבי בי-דין כמענה של המבקשת, איננו מענה ומעולם לא היה מענה.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי אביה (המשיב מס' 3) מעולם לא הוסמך לייצג אותה בעניין כלשהו וכן נטען, בלשונה של המבקשת:-
"...אבי אינו מייצג אותי, הוא מעולם לא הוסמך לייצג אותי בעניין כלשהו. מעולם לא נתתי לו יפוי כח נוטריוני או אחר לטעון בשמי, וכל פעולותיו בתיק זה נעשו כביכול בשמי, בטלות מעיקרן מבחינתי...
אני מדגישה, כי כל חתימה שהופיעה על כל מסמך בהקשר זה, והמתיימרת להיות חתימתי, אינה חתימתי והיא זוייפה ו/או נחתמה בשמי ללא הסכמתי, כך גם לגבי המסמכים שבהם ביקש אבי הארכת מועד וכך גם לגבי בקשה למתן רשות להגן - מעולם לא חתמתי על מסמכים אלה, וחתימתי עליהם זוייפה ו/או נחתמה בשמי שלא על דעתי. בהקשר זה הגשתי גם כנגד אבי תלונה למשטרת ישראל על זיוף וקבלת דבר במרמה...".

4. מנגד טוען המשיב 1 כי נעשו בתיק זה מעשים פליליים חמורים, ואין די בתצהירה של המבקשת לתמוך בעובדות אלו, אלא על המבקשת היה לבוא עם ראיות מוצקות ומהימנות כולל הגשת כתב אישום נגד אביה והרשעה בעבירות הפליליות.

המשיב 1 מוסיף וטוען כי אין זה ברור שהמבקשת איננה פועלת בשיתוף פעולה עם אביה גם בבקשה זו, הכל כדי למנוע את ביצוע פסק הדין שניתן נגדה (סעיף 7 לתגובה מיום 15.01.03), ואילו בתגובה הנוספת מיום 10.03.03 (סעיף 5.3) טוען המשיב 1 כי אין שמץ של ספק שהמבקשת הייתה שותפה להליכים בתיק זה כולל הבקשה ראשונה והשנייה להארכת מועד להגשת "כתבי הגנה" לרבות הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין.

5. לעניין, טענת המשיב 1 אומר, כבר בשלב זה, כי אין בפני
ראיות כלשהן להוכיח את הטענה כי המבקשת פועלת בקנוניה או בשיתוף פעולה עם אביה.

6. כמו כן יש לציין כי בטרם ניתנה החלטה בע.א. 1028/02, נעתר כב' השופט ואגו לבקשתה של המבקשת ומחק את הערעור, ככל שהוא מתייחס למבקשת והחלטתו בערעור נתנה, סופו של יום, רק לגבי המשיבים 2 ו- 3.

7. באשר לנטען בסעיף 7 לתשובת המשיב 1 מיום 15.1.03, בה טען כי על המבקשת לבוא לבית המשפט עם "ראיות מוצקות ומהימנות" יכול ויש ממש בטענותיו אלה, אולם כאן, משהבקשה העומדת בפני
הינה בקשה לביטול פסק הדין, ועל סמך המסמכים וכתבי הטענות, אין ביהמ"ש יכול לקבוע עובדות ו/או מסמרות בעניין זה, וטענות אלה, ראוי שיבואו לדיון בתיק העיקרי.
8. מצאתי שיש לדחות את טענת המשיב 1 (בסעיף 5.4 לתגובה הנוספת מיום 10.3.02) בה טען כי בית המשפט אינו מוסמך כלל לדון בבקשתה של המבקשת לאור ההחלטה הקודמת שנתן בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין. נכון, כי מצווים אנו לשמור על כללי סופיות הדיון ולא נאפשר לבעל דין לחזור ולהגיש בקשה חדשה באותו נושא בו נדחתה בקשה קודמת; אולם בענייננו טוענת המבקשת, כי הבקשה הקודמת הוגשה ללא ידיעתה וללא הסכמתה ולכן יש לראות בבקשה שפני - שהיא לטענתה של המבקשת "הבקשה הראשונה" - גם בקשה לביטול ההחלטה מיום 9.5.02, ככול שהיא נוגעת לענייניה של המבקשת.

9. המבקשת טוענת בבקשתה כי יש לבטל את פסק הדין הן מתוך "חובת הצדק" והן לאור "שיקול הדעת" של בית המשפט.

10. בעניין הטענה לביטול "מחמת הצדק" טוענת המבקשת כי לא הייתה צד אמיתי להליך זה, וכי כל אימת ששמה הופיע על כתבי בי-דין - לא היה זה בידיעתה ו/או בהסכמתה, וכי חתימותיה, אם הוצגו, הינן מזויפות, ונחתמו שלא על דעתה.

עוד נטען כי נודע למבקשת על ההליכים רק אחר שנתקבל צו עיקול מלשכת ההוצאה לפועל.

11. נקבע לא אחת, כי כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, פגום - בדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש - יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין, ולכן ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק", וראה דברים היפים לעניינו בספרו של כב' השופט אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי".

כאמור, אם נמצא פגם כזה, הרי שאין עוד לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין מתוך "חובת הצדק".

אין חולק כי פגם בהליך ההמצאה של כתבי בי-דין משמש, כשלעצמו, עילה מספקת לביטול פסק הדין.

12. בענייננו טוענת המבקשת כי לא ידעה דבר על ההליכים המתקיימים בתיק זה, וקל וחומר, שלא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה, וטענה עוד, כי גם האזהרה בלשכת ההוצל"פ לא נמסרה אליה.

מנגד טוען המשיב 1 כי עפ"י אישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט נמסר כתב התביעה לאביה של המבקשת שהוא "קרוב מדרגה ראשונה בכתובת שהוא מסר במסמכים שעליהם חתם במשרד עוה"ד" וכן נטען כי: "מסירה כזאת היא מסירה בת - פועל כדין".

13. בתקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 נקבע כי "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים" (ההדגשה שלי ע.ר.).

בענייננו אין חולק כי המבקשת גרה ברהט, שכונה 17 בבית מס' 175 (ראה סעיף 7 א' לתצהירה של המבקשת) ואילו אישור המסירה שעל בסיסו ניתן פסק הדין כנגדה צוינה הכתובת "שכונה 18 בית 45 רהט 85357" ואילו מדו"ח החקירה שצורף לבקשה למתן

פסק דין
נלמד כי מסירת כתבי בי-דין למבקשת נעשתה ברח' חוגלה 25/1 בבאר שבע באמצעות מסירת כתב התביעה למשיב מס' 3 אשר "חתם על אישור המסירה שלו של אשתו ושל החברה עמל הנגב". למותר לציין כי החוקר שמסר את כתבי בי-דין טעה לחשוב שהמבקשת הינה אשתו של המשיב 3 ואנו יודעים כי המבקשת הינה בתו של המשיב 3.

יש לקבוע, כממצא עובדתי, כי המבקשת איננה גרה בכתובת מקום מגוריו של אביה. משמעות הדבר כי לא הייתה במקרה דנא המצאה כהוראתה של תקנה 481, מתקנות סדר הדין האזרחי, שנזכרה לעיל.

לכן - קמה למבקשת עילת לביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק.
יצוין עוד, כי אף אם לא הייתי קובע שיש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק, הרי שקיימת לביהמ"ש הסמכות להורות על ביטול פסק הדין, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

14. לעניין שיקול הדעת, יש להציב את שני המבחנים הבאים:

א. א. סיבת מחדלה של המבקשת להתייצב או להתגונן.

ב. סיכויי ההצלחה כי הגנתה תתקבל.

התשובה לשאלה השניה היא החשובה יותר, אין המבקשת חייבת להראות כי הגנתה איתנה ובטוחה ודי לה אם תראה כי ההגנה אפשרית.

15. לעניין השאלה הראשונה, הציגה המבקשת בתצהירה תשתית מספקת לאחר שהסבירה כי כל ההליכים שבוצעו בתיק זה, נעשו ללא ידיעתה והמשיב 1 לא הצליח להרים את הנטל כי מדובר בקנוניה שבין המבקשת לבין אביה (המשיב מס' 3).

16. א. השאלה העיקרית היא, מהם סיכויי ההגנה של המבקשת, אם יבוטל פסק הדין.

המבקשת טוענת כי כתב התביעה נשען על כך, כאילו התחייבה היא לשלם שכ"ט עו"ד למשיב 1.

המבקשת טוענת כי כבר מהמסמכים שצורפו לבקשה, עולה כי לטענה זו אין כל יסוד, שכן מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה, עולה כי המבקשת אינה חתומה כלל על ייפוי הכח, ואף על כתב הערבות האישית להתחייבות האמורות בייפוי הכח, חתם אביה, וכי היא מעולם לא התחייבה לשלם למשיב 1 או מי מטעמו - שכ"ט עו"ד בסכום כלשהו.

אין חולקין כי ייפוי הכח הנוגעים לדבר, הוצגו בפני
, אולם אף מהם עולה כי המבקשת אינה חתומה על מי מיפוי הכח, שניתנו כביכול למשיב 1, אלא ייפוי כח אחד, עליו אינה חולקת המבקשת, שניתן באמצעות עו"ד אבו מדיעם שחדה.

הוברר ע"י המבקשת כי החתימה על יפוי כח זה, שהוא המסמך היחיד שנחתם על ידה, נעשתה לבקשת אביה (המשיב מס' 3) תוך הבטחה שמדובר ביפוי כח לעו"ד על מנת להעביר את רישום המגרש משמה של המבקשת לשמו של המשיב מס' 3.

ב. ב. המבקשת טוענת עוד, כי אף בנוגע להליכים שננקטו ע"י אביה, בעניין הבקשה להארכת מועד - לא הייתה לה ידיעה, ואף עניין זה לא היה על דעתה, שכן אביה אינו מייצגה, ומעולם לא הוסמך לייצגה בעניין כלשהו.

17. שלב זה, אינני יכול לקבוע אם טענות אלה שהועלו כאן נכונות, אולם יש לקבוע כי הן מהוות הגנה לכאורה, בתובענה שהוגשה כאן, בין היתר מהטעמים הבאים:

א. אין חולק כי המבקשת לא חתמה על אף לא אחד מהסכמי שכר הטרחה, אשר צורפו לכתב התביעה וסומנו כנספחים 1 ו- 2. יש לציין כי עילת התביעה כנגד המבקשת יסודה רק בהסכם שסומן כנספח 2 ואילו נספח מס' 1 רלוונטי רק להתחייבויותיהם של המשיבים 2 ו- 3.

ב. בנספח מס' 2, אשר כאמור לא נחתם ע"י המבקשת נקבע מדרג לתשלום שכר טרחה לפי גובה הסכום הנתבע בתובענה שתוגש באמצעות המשיב 1. בסעיף 2.1 לנספח 2 נקבע כי: "עבור פתיחת התיק (לימוד התיק + הגשת תביעה) אנו מסכימים לשלם..." (ההדגשה שלי ע.ר.). נראה כי התנאי לתשלום הסכום המוסכם מותנה, בין היתר, בהגשת תביעה; אולם עיון בסעיף 5 לכתב התביעה מעלה, כי סופו של דבר לא הוגשה התביעה כלל, לשיטתו של המשיב 1, בשל אי תשלום אגרה ע"י הנתבעים.
ג. הטענה כי המבקשת לא הזמינה כל עבודה מהמשיב 1 אף לא נסתרה על ידי המשיב מס' 1 בעצמו. אין מחלוקת שהקשר בין המשיב 1 למבקשת נוצר באמצעות המשיב 2. ראה בסעיף 3 לכתב התביעה שם צוין: "נת' 2 (הכוונה למשיב מס' 3) פנה אל התובע בשמו ובשם נת' 3 (הכוונה למבקשת) שייצג את נת' 3 בתביעה שלה"

ראה בענין זה גם מכתב הדרישה לתשלום שכר טרחה, אשר נשלח מטעמו של המשיב מס' 1 (צורף כנספח 4 לכתב התביעה), ומוען רק למשיבים 2 ו- 3 ולא למבקשת.

ד. גם אם היה המשיב 1 מגיש בפועל את התביעה בשם הנתבעים, הרי שלאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים עולה ספק בעיני אם בכלל השתכלל הסכם שכר טרחה כלשהו בין המשיב 1 לבין המבקשת. אם לא השתכלל הסכם כאמור, הרי שספק אם יכולה התביעה כנגד המבקשת לעמוד על רגליה, הואיל ועילת התביעה כנגד המבקשת מבוססת רק על ההסכם (נספח 2) ולא נתבע בה שכר ראוי ואף לא צוינה בתביעה עילה של "עשיית עושר ולא במשפט".

ה. לא נסתרה הטענה העיקרית של המבקשת משציינה כי "...כל חתימה שהופיעה על כל מסמך בהקשר זה והמתיימרת להיות חתימתי, אינה חתימתי, והיא זוייפה ו/או נחתמה בשמי ללא הסכמתי...".

בהקשר זה ראה נספח ה' לבקשה, תלונה שהגישה המבקשת למשטרת ישראל בגין הזיוף המיוחס לאביה (המשיב מס' 3).

18. מטרתו העיקרית של ביהמ"ש היא להכריע בגוף הסכסוך המובא בפני
ו ולהגיע לחקר האמת. נעילת דלתות בתי המשפט, בפני
צד הרוצה להשמיע את טענותיו, איננה רצויה.

19. אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני
עצמה:-
"...הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו, או מתיזים את ראשו של בעל דין, כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי, המכוונת לתת לבעל דין, את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך, גם כאשר קורת תקלה, אן שבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט, הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות, "בעוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מהותית, או מקפח לגוף העניין ולא רק לאי נוחיות נוהלית..." - ראה בע.א. 189/66, ששון נ. קמה, פ"ד כ', (3) 477.

20. אי ביטול פסק הדין כמוהו כנעילת שערי המשפט בפני
המבקשת. גם אם חטאה בכללי הדין, הרי שאין מקום לצעד הדרסטי של מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת ואין להכריע בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד.

בתי המשפט נזהרים ב"נעילת שערי בית המשפט"; במיוחד כיום, לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש.

ראה גם לענייננו ע"א 8292/00 יוסף גבריאל נ' שמואל לוינסון, דינים עליון, כרך נח 990:

"...ההתייחסות להליך ביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים...."

וכן ראה ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204:
"יש לכלול את הזכות לביטולו של

פסק דין
שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק"

21. עולה מהאמור לעיל, שאין לנעול את שערי ביהמ"ש בפני
צד שיש לו טענה עניינית, לגופו של עניין, גם אם חטא בסדרי הדין.

22. כמובן, שאין לפרש דברים אלה, כאילו אין ערך לסדרי הדין וניתן להתעלם ולזלזל בהם.

במקרה ספציפי זה מצאתי בטעמיה של המבקשת הגנה אפשרית מפני התביעה וכן טעמים מיוחדים המצדיקים להיענות לבקשתה.

23. לפיכך, אני מבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשת ביום 18.11.01.

24. סוף דבר:-
א. א. אני מבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשת ביום 18.11.2001.

ב. ב. מאחר וטענות ההגנה של המבקשת נפרסו בהרחבה בבקשה לביטול פסק הדין, אין כל צורך וטעם לאפשר למבקשת להגיש בקשה רשות להתגונן; הואיל וכבר השתכנעתי כי למבקשת הגנה אפשרית מפני התביעה.

ג. ג. אני קובע כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה. התצהיר, אשר צורף לבקשה לביטול פסק הדין, ישמש ככתב הגנה מטעם המבקשת. ראה בעניין זה תקנה 215 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984.

ד. ד. מחדלי המבקשת גרמו למשיב מס' 1 הוצאות משפטיות רבות, בין היתר בשל הצורך בנקיטת הליכים משפטיים מיותרים. בעניין זה לקחתי בחשבון את הזמן הרב שחלף מאז ניתן פסק הדין וכן את ההליכים הממושכים שננקטו ע"י המשיב 1, הן בתיק זה והן בתיק ההוצאה לפועל. לפיכך, החלטתי לחייב את המבקשת לשאת בהוצאות המשיב 1, ללא קשר לתוצאות, בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.

די בכך שהמבקשת היתה נותנת תשומת לב מלאה ליפוי הכח שנחתם על ידה (נספח 3 לתביעה) כדי למנוע ההליכים שהובילו עד למתן החלטה זו.

ה. ה. לאור ביטול פסק הדין, יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד המבקשת (בלבד) לשם ביצוע פסק הדין.

ו. אני מפנה את הצדדים להוראות תקנה 214 ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 7), התשמ"ד - 1984, לפיה תובענה שנפתחה בהגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר, אשר ניתנה בה רשות להתגונן, תידון כתובענה בסדר דין מהיר. לפיכך, בתוך 30 ימים ממועד מתן החלטה זו, על המשיב 1 להמציא לבית המשפט ולצד שכנגד, את המסמכים שיש לצרף לכתב תביעה לפי תקנות 214 ג' ו- 214 ח'. המבקשת תמציא לבית המשפט ולצד שכנגד את המסמכים שיש לצרף לכתב הגנה, בהתאם להוראות תקנות 214 ג' ו- 214 ח', בתוך 30 ימים מעת קבלת מסמכי המשיב 1.

ז. בעלי הדין יגישו בו זמנית, תצהירי עדות ראשית של העדים מטעמם, לכל המאוחר עד חלוף ארבעים וחמישה ימים ממועד הגשת כתב ההגנה האחרון.

תצהיר עדות שלא הוגש במועד לא יוגש, אלא ברשות בית המשפט.

ח. אם לא יפעלו הצדדים בהתאם להוראות אלו יכול ובית המשפט ימחק את התובענה מחוסר מעש.

25. יש להתנצל בפני
בעלי הדין על האיחור במתן ההחלטה שנבע מהעומס המוטל על ביהמ"ש.

26. מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק ההחלטה לב"כ בעלי הדין וללשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע לצורך ביטול המבקשת כחייבת בתיק הוצל"פ מס' 5-01-11748-14.

תזכורת פנימית בפני
המנ"ת בעוד 65 ימים, לבדיקת התאמת התביעה "לסדר דין מהיר".
ניתנה היום י"ב בסיוון, תשס"ג (12 ביוני 2003), בהעדר הצדדים.
________________
עידו רוזין
, רשם

שם הקלדנית: אתי אביטן.








בשא בית משפט שלום 1003/03 פריאל אלקרינאוי נ' עו"ד עמית כהן, עמל הנגב בע"מ , עלי אלקרינאוי (פורסם ב-ֽ 12/06/2003)