פסקי דין על שאול לוי קדמי | פסקי דין על קן התור הנדסה

34470/03 א     04/07/2006




א 34470/03 שאול לוי קדמי נ' קן התור הנדסה




7


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
ת.א. 034470/03

בש"א 162051/06
בפני
:
שופט: סובל משה
, ת"א

04/07/2006



בעניין:
שאול לוי קדמי





המערער- הנתבע

נ ג ד


קן התור הנדסה





המשיבה- התובעת

פסק דין

בפני
ערעור על החלטת כב' הרשמת דלית ורד מיום 6.4.06 , לפיה דחתה כב' הרשמת את בקשת המערער לביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר הגנה.

כללי
1. ביום 20.6.01 נחתם הסכם בין חברת טכנו קיר ותקרה בע"מ ובין המשיבה. בהיותו בעל זכות חתימה ומנהל בחברה, חתם המערער על ההסכם בשם החברה. כמו כן מתנוססת חתימתו תחת הכותרת של ערבות אישית לכל חובות החברה.
המשיבה הגישה את תביעתה ביום 25.5.03, על בסיס הערבות הנ"ל. אין מחלוקת כי מסירת כתב התביעה לידי המערער נעשתה ביום 13.10.04. המערער קיבל לבקשתו ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 10.12.04. ביום 15.12.04 פנה שוב בבקשה להארכת מועד, שנענתה בשלילה.
ביום 16.2.05, ניתן

פסק דין
בהיעדר הגנה.
ביום 22.3.05 הגיש המערער בקשה לביטול

פסק דין
אשר נדחתה ע"י כב' הרשמת ורד בהחלטתה מיום 6.4.06, היא ההחלטה נשוא הערעור דנן.
הערעור הוגש ביום 7.5.06. המשיבה בתגובה הגישה בקשה למחיקתו על הסף מפאת הגשתו באיחור בבש"א 163979/06. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 19.6.06.

טענות המערער
2. לטענת המערער אין הוא מתכחש לעובדה כי היה זה מחדל מבחינתו כאשר לא בדק את ההחלטה בעניינו, אך הוא טוען כי שגתה הרשמת הנכבדה באשר לא לקחה בחשבון את הגורמים למחדל, הם חוסר בקיאותו המשפטית, בהיותו לא מיוצג, מצבו הרפואי, הנפשי והכלכלי.
כמו כן טוען המערער כי שגתה כב' הרשמת בהסיקה כי המערער ניסה לגרום לסחבת מכוונת "מתוך כוונה להתמודד עם העניין רק לאחר שינתן פס"ד במעמד צד אחד"

לטענת המערער יש בפיו טענות הגנה כבדות משקל כנגד התביעה, לפיהן, חתימתו כערב על גבי ההסכם זויפה, ולמעשה הוא סבור כי החלק שכותרתו "ערבות אישית" כלל לא הופיע בעת שחתם על ההסכם, וכי שגתה הרשמת הנכבדה בפרשנותה לדברי המערער בבקשה לביטול

פסק דין
, לפיה אין הוא זוכר "נקודה זו", אלא שהמערער ציין במפורש כי אינו זוכר שהייתה פסקה זו, ויש ליתן לכך את הפרשנות, כי פסקה זו לא הייתה קיימת.

על כן מתקיימים מלוא התנאים האישיים והמשפטיים על מנת לאפשר למערער לממש את זכותו ולתת לו את יומו בביהמ"ש.

לסיום, טוען בא כוח המערער כי על הרשמת היה להפעיל לכל הפחות סמכותה מתוקף תקנה 201 לתקנות, המקנה לה שיקול דעת רחב בעניין התנאת קבלת הבקשה בתנאים כלשהם.

טענות המשיבה
3. לטענת המשיבה, המערער הפגין זלזול בביהמ"ש, ולא ייתכן כי בעל דין יגיש בקשה מבלי לבדוק את ההחלטה יניח כי בקשתו התקבלה, בכך יהפוך את ביהמ"ש הנכבד לכל היותר לחותמת גומי.

כמו כן טוענת המשיבה כי טענת המערער לפיה לא הגיש את כתב ההגנה במועד בשל חוסר השכלתו המשפטית, אינה יכולה לעמוד לו שכן ברור היה למערער שאם לא יגיש כתב הגנה "יזכה" לקבל

פסק דין
בהיעדר הגנה, אחרת, על מה ולמה טרח להגיש בקשות להארכת מועד. בקשות אלה מצביעות על ידיעה משפטית מספקת.

לעניין טענת ההגנה, טוענת המשיבה כי לא יעלה שאדם סביר יחתום על הסכם אשר שמו ומספר תעודת הזהות שלו מופיעים עליו, תחת הכותרת של "ערבות אישית" ולא ידרוש את מחיקת הפרטים, שעה שאיננו מתכוון לערוב לביצוע ההסכם.

לסיכום טוענת המשיבה כי במקרה בו בעל דין גילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, ביהמ"ש רשאי לדחות הבקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר, על אף סיכוייו להצליח בהגנתו.



דיון והכרעה
4. 4. המסגרת המשפטית לבחינת בקשה לביטול

פסק דין
הינה כי בית המשפט רשאי להורות על ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, מ"חמת הצדק" ומ"כוח שיקול דעתו של בית המשפט".(ע"א 3645/92 קלמר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133).
כאשר קיימת המצאה כדין, כפופה הבקשה לביטול

פסק דין
לשיקול דעתו של ביהמ"ש (ע"א 64/53 יששכר כהן נ. שלום יצחק פ"ד ח (1) 395 ) וזאת על מנת לתת למבקש את יומו בבית המשפט.

אין מחלוקת כי כתב התביעה הומצא למערער ביום 13.10.04. אין גם מחלוקת כי המערער הגיש בקשות להארכת מועד להגשת כתב הגנה. הבקשה הראשונה התקבלה והבקשה השנייה נדחתה.
המערער מודה כי חדל מחדל כאשר לא בירר את החלטת ביהמ"ש ביחס לבקשתו.
עניין זה אינו מעלה ואינו מוריד שכן ממילא פסק הדין נחתם לאחר שעברו למעלה מ- 60 יום מהמועד בו ביקש המבקש אורכה של חודש ימים בלבד. לפיכך גם אם ביהמ"ש היה נענה לבקשה, הרי המועד אליו נתבקשה האורכה חלף עבר לו.

5. כאשר בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו באשר לביטול פסק הדין, בית המשפט מציב שתי שאלות שעליהן יש לתת תשובה.
השאלה הראשונה, מהי סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן ?!
השאלה השנייה, מה מידת סיכוי ההצלחה כי ההגנה תתקבל ?!
כידוע השאלה השנייה היא המכרעת.

באשר לשאלה הראשונה, טוען המערער כי מחדלו נובע משניים: האחד, באשר ידו לא היתה משגת לשלם לעו"ד בעבור ייצוג משפטי, והשני, כי עקב מצבו הרפואי, לפיו הוא סובל ממצב דיכאוני ופסיכולוגי ירוד, וכן מבעיות ריכוז וזיכרון קשות. לעניין זה צירף המערער מסמכים נספח ז' לערעור. לטענת המערער לא התכוון להביע כל זלזול בביהמ"ש אלא שמתום ליבו בלבד נבע מחדלו.

מנגד טוען ב"כ המשיבה כי כל מטרתו של המערער הייתה ליצור סחבת בתיק, תוך הפגנת זלזול בביהמ"ש באשר הודה במהלך חקירתו בפני
הרשמת הנכבדה כי פנה לעו"ד אסמר על מנת שייצגו רק לאחר שקיבל את פסק הדין מאחר וחשב כי ירוויח זמן.

אין בסיבה אשר טוען המבקש בבקשתו כדי שיראה בית המשפט את סיבת המחדל ככבדת משקל, ואולם התשובה לשאלה השנייה היא המכרעת(ראה:א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 283 וההפניה שם).

התנהגותו של המערער היא על גבול הזלזול וההתעלמות מהליכי המשפט, אך עם זאת יש לזכור כי המערער לא היה מיוצג ולא ניתן להפנות את אותן הדרישות שנדרוש מעו"ד, לאדם מן הישוב, שאף סובל מאי אלו בעיות רפואיות- נפשיות. עם זאת כאמור יש לבחון את טיב הגנתו, בנסיבות העניין שכן טענות הגנה שסיכוייהן להתקבל גבוהות יותר יש בהן כדי לאזן את הטענות לסיבת המחדל.

6. באשר לשאלה השנייה, על בית המשפט לשקול, אפוא, אם יש טעם בביטול פסק הדין ואם הנתבע יפיק תועלת מכך. די לבקשת הביטול להצביע על הגנה אפשרית, כדי שייטה בית המשפט להיענות לבקשה זו למרות שרשלנותו של הנתבע היא אשר הביאה למתן פסק הדין כנגדו ( ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י' בן-ציון, פ"ד מח(1) 830, 835).

בעניינינו, טוען המערער כי בפיו טענות כבדות משקל כנגד התביעה. למעשה טוען המערער כי אין זוהי חתימתו המתנוססת על גבי כתב הערבות תחת הכותרת של "ערבות אישית".

אומנם צדקה הרשמת הנכבדה בקביעתה כי טענת תרמית וזיוף הינה טענה המחייבת פירוט יתר אך בעניינינו, באשר המערער טען כי זוהי אינה חתימתו, והוסיף גם בבקשה לביטול פסק הדין וגם בחקירתו בפני
כב' הרשמת, כי על פי זכרונו הסעיף "ערבות אישית" כלל לא הופיע בהסכם שעה שחתם עליו, אני סבור כי זהו פירוט מספק על מנת לאפשר למבקש את יומו. נכון הוא כי המערער לא הביא כל ראיה שתתמוך בגרסתו אך מנגד, גם המשיבה לא טרחה להביא את ההסכם המקורי ולאמת את המערער עם פריכות טענתו.

ככלל לא במהרה יתערב ביהמ"ש בקביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא בעיקר בשל התרשמותו הבלתי אמצעית מהעד. עם זאת סבור אני כי יש ליתן למערער אפשרות להוכיח את טענתו, גם אם קלושה היא.
ההלכה היא כי סיכויי ההגנה הם השיקול המרכזי עת בא ביהמ"ש לשקול בקשה לבטול פס"ד. וככלל יש לאפשר לבעל דין את יומו בביהמ"ש, במיוחד לאחר חקיקת חוקי היסוד וראוי כי מחלוקת בערכאה דיונית תתברר לגופה ובכך יושג שיקול הצדק על פני שיקולים אחרים.

לפיכך, אני סבור כי המערער עומד ברף המינימלי הנדרש בשלב זה על מנת לאפשר את ביטול פסק הדין.

בשקלול מכלול הנסיבות, מחדלו של המערער, וקלישות טענת ההגנה, אני סבור כי יש להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט של המשיבה בסך 20,000 ₪.

סיכום
7. הערעור יתקבל ופסק הדין מיום 16.2.05 יבוטל בכפוף להפקדת הסך של 50,000 ₪ בקופת ביהמ"ש עד ליום 15.8.06.
הוצאות הבקשה לביטול פסק הדין והערעור דנן בסך 5,000 ₪ ובתוספת מע"מ כדין, יהיו לפי התוצאה הסופית.

היה והפיקדון לא יופקד עד ליום 15.8.06, הערעור ייחשב לנדחה ופסק הדין יוותר על כנו, ולא תידרש כל החלטה נוספת, והמערער ישלם למשיבה הוצאות הבקשה והערעור בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ניתן היום ח' בתמוז, תשס"ו (4 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

סובל משה
, שופט









א בית משפט שלום 34470/03 שאול לוי קדמי נ' קן התור הנדסה (פורסם ב-ֽ 04/07/2006)