פסקי דין על לי אן תיירות בע"מ | פסקי דין על בן שיטרית אלברט

1550/05 בשא     09/04/2006




בשא 1550/05 לי אן תיירות בע"מ נ' בן שיטרית אלברט




1
מדינת ישראל

בשא001550/05
בית משפט השלום
ב א י ל ת

בשא 001549/05

09/04/2006
תאריך:
כב' השופט א. יקואל

בפני
:

לי אן תיירות בע"מ

בעניין:
המבקשת
עוה"ד מילר ו/או חזן

ע"י ב"כ עוה"ד:
נ ג ד
בן שיטרית אלברט
המשיב
עוה"ד ליסקר

ע"י ב"כ עוה"ד:
החלטה
רקע וטענות הצדדים

המדובר בשטר בסכום של 100,000 ש"ח אשר הוגש לביצוע ע"י המשיב כנגד המבקשת.
המבקשת (להלן: "לי אן") מנהלת אולם שמחות בשם אולמי גן עדן ואכסניה (להלן בהתאמה "האולם והאכסניה"), כשהמשיב (להלן: "בן שטרית"), הנו בעליו של המבנה בו מצויים האולם והאכסניה, אותם השכיר ללי אן מכח הסכם שכירות ארוך טווח מיום 01.03.2005 (להלן: "ההסכם").

לי אן טוענת כי השקיעה במקום מעל 350,000 ש"ח ועל אף שהיה ידוע לה כי אין לאולם רישיון עסק, התחייב בן שטרית כי יפעל להסדרת עניין זה בהקדם. סעיף 11.3 להסכם קובע כי במידה ותסורב הבקשה לרישיון עסק, תוכל לי אן לבטל את ההסכם בהתראה מראש בת 3 חודשים.

משלא עשה בן שטרית דבר לעניין זה, טוענת לי אן כי ביטלה אירועים אשר תוכננו, על הנזקים שנגרמו לה בהקשר זה.

בין הצדדים סוכם, כך נטען, כי בן שטרית לא יפקיד שיקים לחודשים אוגוסט - אוקטובר כשדמי השכירות בהקשר זה ישולמו רק לאחר הסדרת נושא רישיון העסק, כשמצורף אף תצהירו של מר שורש - פקיד קבלה במקום, שהיה עד לסיכום דברים זה.

רישיון העסק למקום סורב ע"י הרשויות עקב חריגות בניה אותן ביצע בן שטרית באולם וכן עקב כך כי האולם אינו עומד בדרישות שירותי הכבאות מזה כבר.

הגיעו הדברים כדי צו הפסקה מנהלי של פעילות האולם.

לי אן טוענת כי בן שטרית הסתיר ממנה, כדי הטעייתה, את העדר קיום רישיון עסק למקום לכל אורך הדרך, על כתב האישום התלוי ועומד כנגדו עקב חריגות בניה.

לפיכך, הודיעה לי אן לבן שטרית על ביטול ההסכם ועל זכותה לפיצוי הקבוע במסגרתו בסכום של 30,000$.

הפרתו היסודית של ההסכם, לדידה של לי אן, מתמצה בכך שלא ניתן לקבל רישיון עסק ואף בהפרת הסיכום לפיו לא יפרעו השיקים לחודשים אוגוסט - אוקטובר כאמור.

לי אן טוענת כי משבוטל ההסכם, אף השטר בטל ויש להשיבו לרשותה.

לחילופין, טוענת לי אן לזכות קיזוז כלפי בן שטרית, כשכבר כעת יובהר כי על אף שמדובר בכשלון תמורה חלקי נטען, לא מבואר סכום הקיזוז למעט טענה כללית לביטול אירועים באולם.

בנוסף, הגישה לי אן בקשה להארכת מועד להגשת התנגדותה, בטענה כי הבקשה לביצוע שטר לא הומצאה לה כדין שכן, האזהרה לא הגיעה לידיה עד ליום 15.11.2005, מועד בו הושארו מסמכים במשרדי לי אן מבלי שתחתום עליהם.

מבירור שערכה לי אן, הסתבר כי תיק ההוצל"פ נפתח כבר בחודש ספטמבר 2005 ומבלי שתהא מודעת להליכים מבצעיים שנעשו בעניינה.

לגישתה של לי אן, תאריך המסירה שהוזן במחשבי ההוצל"פ - 06.10.2005 - הנו שגוי, שכן היא מכחישה קבלת אזהרה בתאריך זה.

בן שטרית טען לעניין זה כי האזהרה נשלחה לכתובתה הפעילה של לי אן ביום 06.10.2005 אולם מנהלה בחר שלא לדרוש את דבר הדואר הרשום בעוד שהיא יודעת על ההליכים המבצעים הננקטים כנגדה מיום 25.09.2005, הליכים המערבים, בין היתר בנקים כמחזיקים.

בן שטרית מצרף אישורי מסירה מיום 30.10.2005 עליהם סירב מנהלה של לי אן לחתום כשביום 31.10.2005 מתבצע הליך מבצעי של עיקול ברישום באכסניה מטעם המוצל"פ.

משכך, טוען בן שטרית כי אין ממש בטענת לי אן לפיה רק ביום 15.11.2005 היתה מודעת להליכים המתנהלים כנגדה.

בחקירתו הנגדית, החזיק החרה מנהלה של לי אן אחר גרסתו בתצהיריו, תוך שמובהר כי בתימוכין בסעיף 9 לתצהירו בכל הנוגע לאבדן לקוחות, אין מסמך אחר מלבד זה מטעם ביה"ח יוספטל (פרוטוקול, עמוד 5 שורות 14-19) ותוך הדגשה כי רק ביחס לאולם באה לי אן בטענות ולא ביחס לאכסניה (פרוטוקול עמוד 6 שורה 30).

כמו כן ועל אף שלגישתו של מנהל לי אן קיימים חוזים עם מזמינים פרטיים שביטלו הזמנתם, הרי שחוזים אלו לא צורפו לתצהירו, כמו גם מסמך מעיריית אילת.

כן מובהר כי על אף יכולתה של לי אן לבטל את החוזה - היא לא רצתה לעשות כן "בהתחלה" (פרוטוקול עמוד 7 שורה 12), ועל אף ניסיון העד להבהיר כי המדובר בשיק שהוא למעשה שיק בטחון ביחס לתקופה השניה של השכירות ובכפוף להסדרת רישיון העסק מטעם בן שטרית, מובהר כי השטר נשוא הדיון הנו אחד משלושה שיקים בגין דמי שכירות עבור 6 חודשים - 326,000 ש"ח ( פרוטוקול עמוד 7 שורות 18-22).

מסיכומיה של לי אן, עולים ההדגשים הבאים -

באשר למסירת האזהרה - נטען כי אישור המסירה שצורף מטעמו של בן שטרית, מיום 06.10.2005 נעדר חתימות השליח (אשר לא הובא לעדות) ומנהלה של לי אן.
לפיכך, נוכח זכות הגישה לערכאות המוכרת בזכות יסוד, עותרת לי אן לקבלת גרסתה לפיה המוצאה לה האזהרה ביום 15.11.2005.

באשר לרישיון עסק לאולם, נטען כי אין אפשרות לקבלו עקב חריגות בניה במקום ואילו ידעה על כך לי אן, לא היתה מתקשרת בהסכם מלכתחילה.

באשר לזכותה להתגונן בפני
התביעה, טוענת לי אן כי העלתה טענות כבדות משקל ביחס לעסקת היסוד הן ביחס להיות השטר שטר בטחון מותנה, והן ביחס לכשלון תמורה מלא שכן תנאי לקיום ההסכם הוא המצאת האישורים לרישיון עסק ולא ניתן בעניין דנן להשיג רישיון שכזה וכדי בטלותה של העסקה. משכך, טוענת לי אן לקיומה של הגנה אפשרית בעניינה.

מסיכומי בן שטרית עולים ההדגשים הבאים -

לי אן יושבת במקום עסקו של בן שטרית, המניב כספים רבים במהלך כל חודשי השכירות, תוך שבן שטרית נותר ללא פרנסה לו ולבני ביתו.

מודגש כי מנהלה של לי אן מצוי במקום כל היום או מרביתו כך שאין זה אפשרי כי מתנהלים הליכים מבצעיים באולם ובאכסניה ללא ידיעתו (ר' לדוגמא, הליכים מבצעיים מיום 31.10.2005 - 03.11.2005), כשחזקה כי אם בן שטרית לא נחקר על תצהירו, מקבלת לי אן את האמור בו כאמת.

בן שטרית טוען כי הליכים קודמים אלו היו בידיעתה הקונסטרוקטיבית של לי אן, אשר ידעה אודות פתיחת תיק ההוצל"פ כנגדה הרבה טרם ה- 15.11.2005.

כן נטען כי למעט הצהרה כוזבת, לא הוצג כל טעם מיוחד להארכת המועדים הנקובים בחיקוק בהקשר זה וכי סביר יותר להניח כי לי אן קיבלה את האזהרה וידעה אודות ההליכים המתנהלים בעניינה.

לגופו של עניין, מובהר כי אין בידי לי אן הגנה ראויה שכן "הגנת רישיון העסק" אינה מתיישבת עם שאלת ביטולו של ההסכם בפועל, עם ההפרדה בין האולם לאכסניה, עם עריכת ההסכם בסיוע עו"ד, עם מועד כריתת ההסכם על הזמן הנדרש לשם הוצאת רישיון עסק ועם מחדליה של לי אן עצמה בכל הנוגע לביטוח עסקיה, תשלומי חשמל, חשבונות עירייה וחשבונות לספקים.

נטען כי על לי אן היה לבחון את הנסיבות לגופן בטרם חתימת ההסכם וכי גרסת לי אן אינה מהימנה הן נוכח הסתירות שבגרסתה (העדר יכולת להוציא רישיון עסק אל מול נסיונות בפועל לעשות כן) והן נוכח השימוש בפועל הנעשה באכסניה, ללא תשלום שכ"ד לצידו.

לגישת בן שטרית, נוכח הפרותיו החוזרות של ההסכם ע"י לי אן מתחילת הדרך, דווקא הוא זה אשר זכאי לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם ואילו השיק נשוא הבקשה אמור לכסות שני חודשי שכירות בלבד (עד אוקטובר 2005) כשעד כה, לא שילמה לי אן חוב זה למרות ישיבתה בנכס ופרנסתה הימנו.

דיון

בעניינינו מתבקשת הארכת מועד של זמן הקצוב על פי חיקוק, כך שיש להציג בפני
בית המשפט
טעם מיוחד כדי להאריכו [ר' תקנה 109 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם -1979; תקנה 528
לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984].

לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בת.א. 50052/04, אמיתי גבריאל נ' דביר רחל [פדאור (לא פורסם) 04(18)283]:

"אחור בהגשת בקשה, ולו גם אחור של יום אחד, טעון טעם מיוחד להארכת המועד ותהיה הגנתו של הנתבע טובה ומוצקה ככל שתהיה. טרם שיבחן ביהמ"ש את טענות ההגנה, על הנתבע להתגבר על מכשול הטעם המיוחד לקבלת הארכת מועד".
שאלה עיקרית בבחינת קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה היא, האם הארכה עלולה לפגוע בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שלא יוטרד עוד. עמידה בעקרון הוודאות הניתנת לבעלי הדין, אל מול השאלה האם לבעל הדין היתה יכולת אובייקטיבית לפנות לבית המשפט במועד. אותה יכולת אובייקטיבית נמדדת על פי הטעם המיוחד אותו יש להציג, כשזהו מונח אשר אינו מוגדר בחוק, ואין בחיקוק רשימה של טעמים מיוחדים. אולם, מגמה אחת ברורה היא, כי טעם מיוחד הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואין לו שליטה על כך (ר' ד"ר י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 890).

אני סבור כי במסגרת האיזונים הראויה בין הצדדים, ומאחר ולא הוצגה לפני ראיה חותכת
באשר לידיעתה בפועל של לי אן אודות ההליך המתנהל בעניינה, יש להעדיף את זכותה לגישה
לערכאות בהקשר זה על פני נעילת שעריהן בפני
ה כבר כעת.

אני מעדיף תוצאה זו על פני ציפייתו הלגיטימית של בן שטרית כי לא יוטרד עוד בעניין דנן, ככל
שציפיה כזו היתה קיימת בעניינו, מאחר וחסרה חתימה על האזהרות שבתיק.

זאת אף בכל הנוגע לעילת הגנה ראויה לדיון המובאת מטעם לי אן באשר לסיכום הנטען שבין
הצדדים לפיו לא יפרע השיק נשוא הדיון, (בין היתר) כל עוד ולא יושג רישיון עסק לאולם.

אני סבור כי ככל שקיים איחור בהתנהלותה של לי אן המדובר בפגם טכני הניתן לריפוי באמצעות
פסיקת הוצאות הולמת, אך זאת בסופו של ההליך וככל שיתברר כי אכן היתה לי אן מודעת לכך
כי מתנהל הליך בעניינה, אך החליטה לשבת באפס מעשה.

אני סבור כי מן הראוי לאפשר ללי אן את יומה בבית המשפט ולטעון לנפקותו של הסיכום בין
הצדדים ביחס להעדר פרעון השטר. זוהי טענה, שאם תוכח במשפט, תהווה הגנה בפני
התביעה,
ואם תתקבל גרסת לי אן, אזי יש לה סיכוי כלשהו להצלחה.

לטובת בן שטרית, ניתן לפסוק רק כאשר אין ספק בכך שאין ללי אן הגנה כלשהי, ולא התעוררה
כל נקודה הגיונית שניתן לטעון לטובתה [ר' עא 519/87 ליאון פטל נ' אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל
בע"מ].

התרשמתי כי הגנת לי אן לעניין הסיכום הנטען בין הצדדים אינה בגדר הגנת בדים, שמשמעה כי אין בנטען מטעמה מאום מלבד טיעון שהוא כולו עורבא פרח, לאחר שהנטען בתצהירה הוזם כליל בחקירה נגדית ונשמטה הקרקע מתחתיו [ר' ע"א 102/03 לגל כרמיאל בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ].

כידוע, יש להבחין בין טענה הבאה בגדר הגנת בדים, לבין טענה לגופם של דברים, אף אם סיכוייה קלושים ודחוקים, שכן אף מכוח סיכויים אלו, זכאי המבקש בבקשת רשות להגן ליומו בבית המשפט, כשבשלב זה אין מוטל עליו להראות כיצד יוכיח את טענותיו, ולצלוח את כור ההיתוך הראייתי במשפט עצמו [ר' עא 507/85 בצר פנון נ' שטראוס חב' לשיווק [חש"ל] בע"מ].

משכך, אף טענת בן שטרית ביחס להעדר מהימנות לי אן אינה רלוונטית לשלב זה של הדיון.

בנסיבות שבפני
, הנוגעות בין היתר לאומד דעתם של הצדדים, עסקינן בנושאים המצריכים בדיקה ומיון עובדתיים, דבר התומך לכשלעצמו בקבלת הבקשה.

מקל וחומר כך עת הצדדים מעלים בפני
גרסאות מנוגדות זו לזו אשר יפה להן ההכרעה לאחר דיון מהיר לגופם של דברים אך לא בשלב זה של הדיון [ר' ד"ר זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מהד' 7 1995 עמ' 687].

אף אם מתעוררים ספקות בגרסתה של לי אן, אלו יתנקזו לנושא בחינת הערובה שאותה יהא עליה להפקיד, כמפורט להלן.

ובאחת - אני מעדיף את האינטרס שבמיצוי יומה של לי אן בפני
בית המשפט, בניסיון להרים את הנטל החל עליה ביחס לקיומו של הסכם תקף בין הצדדים אשר הופר, על פני קביעה בשלב זה של הדיון כי כלל טענותיה הינן עורבא פרח וכי לא התעוררה כל נקודה הגיונית אותה ניתן לטעון לטובתה.

באשר לספקות שבגרסת לי אן, ייאמר כי נוסח ההסכם צופה אפשרות של העדר רישיון עסק וחזקה על לי אן כי היתה בודקת עניין זה היטב בטרם כריתת ההסכם והשקעתה המסיבית במקום.

משמעות קבלת עמדת לי אן הנה כי בהעדר רישיון עסק - אין משולמים דמי שכירות כלל, כשהדבר נוגד את רוח ההסכם המאפשרת ביטולו במצב שכזה, את עבודתה של לי אן במושכר בפועל, ואת הגיונם של דברים המחייב תשלום דמי שכירות עבור מושכר כשחסרונותיו גלויים לכאורה, כל עוד ובוחר השוכר לשהות בו ובמודע.

כמו כן, המדובר בשטר שחלק הימנו, על פניו, קשור לאכסניה עליה אין ליאן קובלת משהו שכן דמי השכירות הינם עבור האכסניה והאולם המוגדרים יחדיו בהסכם כמושכר.

למעשה, בוטלו לכאורה כ- 8 אירועים בכ - 9 חודשים כשבממוצע מתקיימים באולם כ- 10 אירועים חודשיים (פרוטוקול עמוד 8, שורות 13-16).

לפיכך, אני קובע כי תנאי לקבלת לי אן רשות להתגונן בעניינה, יהא בהפקדת סכום של 25,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש.

במסגרת סכום זה, הבאתי בחשבון את כלל טיעוני הצדדים לעיל ואת קביעותיי הלכאוריות המשמשות מסד להחלטתי זו.

תצהירה של לי אן בבש"א 1549/05 ישמש ככתב הגנה.

אני קובע את התיק לישיבת קדם משפט ליום 10.09.2006 שעה 08:30.

נוכחות נציגי הצדדים - חובה.

המזכירות תפתח תיק בסדר דין רגיל.

ניתנה היום י"א בניסן, תשס"ו (9 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.
א. יקואל
, שופט
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
001550/05בשא136 סיגל שואל









בשא בית משפט שלום 1550/05 לי אן תיירות בע"מ נ' בן שיטרית אלברט (פורסם ב-ֽ 09/04/2006)