פסקי דין על פרדי נצר | פסקי דין על מישאל חשין | פסקי דין על מדינת ישראל |

9193/06 עא     09/07/2006




עא 9193/06 פרדי נצר נ' מישאל חשין, מדינת ישראל




5

בתי המשפט
ע"א 9193/06
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כבוד השופטים: י' צבן
, י' שפירא
וי' נועם
פרדי נצר

בעניין:
המערער
ע"י עו"ד א. שינדלר
נ ג ד
1 . מישאל חשין

2 . מדינת ישראל
המשיבים
ע"י עו"ד ש. צור

פסק דין
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מינץ) מיום 7.3.06 בת"א 6210/05, בו נדחתה תביעת המערער והתקבלה התביעה שכנגד, בעניין תאונת דרכים.

התאונה וההליך בבית משפט קמא
1. ביום 7.8.02 בשעות הבוקר ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים אופנוע עליו רכב המערער, מר פרדי נצר
, ומכונית וולוו בה נהג המשיב 1, מר מישאל חשין
. המערער הגיש תביעה לבית משפט שלום בגין נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונה ואילו המשיבים הגישו תביעה שכנגד על הנזק שהוסב למכונית הוולוו. לאחר שהושגה הסכמה על סכום הנזק שנגרם לכל צד, נפנה בית המשפט קמא לבדוק המחלוקת העיקרית: מי אחראי לאירוע התאונה. גרסאות הצדדים היו קוטביות. המערער טען, כי נהג באופנוע באופן רגיל, לפתע מכונית הוולוו סטתה שמאלה לתוך נתיבו, חסמה את דרכו והוא התנגש בדלת האחורית שמאלית של המכונית. המכונית איבדה שליטה, סובבה כמעט על צירה ונחבטה בעמוד של רמזור או של תמרור.
המשיב 1 טען, כי נהג במכונית באופן רגיל ולפתע חש בהתנגשות חזקה ורועמת בצד ימין של המכונית. כתוצאה מכך איבד שליטה על ההגה, המכונית סטתה שמאלה ועברה על אי התנועה מצד שמאל עד שנעמדה בכיוון הפוך לנסיעתה.

2. בית משפט קמא הציב נכון את השאלה שבמחלוקת: אם נגרמו נזקים בחלק השמאלי של המכונית, הדבר מצביע על נכונות גרסת המערער, ואם לאו, גרסת המשיב 1 היא זו המשקפת נכונה את התרחשות התאונה.
על יסוד בדיקת הראיות שהובאו בפני
ו, ובהסתמכו בעיקר על נתונים אובייקטיבים שעלו מהראיות, הגיע בית המשפט קמא למסקנה, כי המכונית נפגעה על-ידי האופנוע בצד ימין בלבד, ולפיכך אימץ את גרסת המשיב 1. על סמך מסקנה זו, נדחתה תביעת המערער והתקבלה התביעה שכנגד של המשיבים.

3. הטענות בערעור.
א. עיקר טענות המערער:
1. בצד השמאלי של המכונית נגרמו נזקים והדבר הוכח בעדותו האובייקטיבית של השוטר מיכאל פינוס. היה על בית משפט קמא ליתן משקל מלא לעדות זו, שכן פינוס הגיע למקום התאונה זמן קצר לאחר התרחשותה, רשם דו"ח פעולה וסקיצה, אשר נעלמו, באופן תמוה, מתיק המשטרה. השוטר העיד אומנם לפי מיטב זכרונו, אולם עדותו הייתה כנה, הוא זכר כי בצד אחד של הרכב הייתה פגיעה משמעותית ובצד השני מכה קטנה. המכונית נחבטה בחוזקה בצד ימין לאחר התאונה בעמוד חשמל או עמוד תמרור, ומחבטה זו הוסב הנזק הממשי בצד ימין. מכאן שהוכח כי היה גם נזק מסוים למכונית בצד שמאל, ונזק זה נגרם על-ידי האופנוע.

2. עדותו של המערער על אירוע התאונה, לדבריו, הייתה מלאה וסדורה והוא העיד מפורשות על אשר ראו עיניו ואת אשר חווה, כי פגע במכונית בצד שמאל. לעומת זאת, עדותו של המשיב הייתה עמומה, הוא רק ציין כי שמע רעש חזק בחלק האחורי של רכבו אך התקשה לתאר בבירור כיצד ארעה התאונה והיכן הייתה הפגיעה. לעדויות אלה יש ליתן משקל רב. האחת, חדה וברורה והשנייה, עמומה ולא בטוחה.

3. לטענתו, בית משפט קמא לא התייחס בפסק דינו לעובדה, כי המשיב 1 מסר אמרה במשטרה רק שמונה ימים לאחר התאונה, דבר שהעניק למשיב 1 הזדמנות לספק גרסה התואמת את הראיות.

4. בית משפט קמא טעה בכך שלא ייחס משקל לעובדה, כי במסמכים שהגישו המשיבים, לרבות דו"ח השמאי מטעמם, לא היה תיאור של צדו השמאלי של הרכב.

ב. להלן תמצית טענות המשיבים:
1. הערעור, רובו ככולו, נסוב על ממצאים עובדתיים וקביעת מהימנות של בית המשפט קמא, וערכאת הערעור אינה מתערבת בעניין זה בדרך כלל. אין בהודעת הערעור נימוק המצדיק לסטות מכלל זה.

2. בית משפט קמא השתית את עיקר פסק דינו על ראייה אובייקטיבית, קרי - ממצאיו וחוות דעתו של השמאי יובל עופר, שאיתר נזקים רק בצד ימין של הרכב. חוות הדעת הוגשה ללא התנגדות והשמאי לא נחקר עליה.

3. בית משפט קמא שמע את עדות השוטר מיכאל פינוס, והחליט שלא להסתמך עליה, שכן דבריו נסמכו על זיכרון בלבד, למעלה משלוש שנים לאחר התאונה. בית המשפט קמא נימק בפירוט על שום מה העדיף עדויות וראיות אחרות על פני עדותו של השוטר פינוס ואין להתערב בקביעות אלה.

4. ב"כ המשיבים דחה מכל וכל את הטענות והרמזים של המערער על קיומה של קנוניה וקונספירציה כביכול בין כל הגורמים המטפלים והחוקרים כדי להגן על המשיב 1.

דיון
4. דין הערעור להידחות. ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא מבוססים היטב על תשתית ראייתית מוצקה. נפרט.

א. חוות דעתו של השמאי יובל עופר, הוגשה לבית המשפט והתקבלה כראיה בהסכמה, בלא שהשמאי נתבקש להיחקר עליה. השמאי עופר, בדק את המכונית ביום 7.8.02, קרי ביום אירוע התאונה, כמצוין בפרוש בעמוד הראשון של חוות הדעת: "תאריך בדיקה 7/8/02". המערער מסר את גרסתו במשטרה רק למחרת היום, 8.8.02 ובה אמר, כי פגע בצד שמאל של הרכב. השמאי שבדק את המכונית יום קודם, לא יכל לדעת גרסה זו. בהודעתו הנ"ל במשטרה אמר המערער בשורות 12-14, כי התנגש ברכב משיב 1 באופן שהגלגל הקדמי של האופנוע פגע בדלת האחורית שמאלית של המכונית. מדובר בהתנגשות של ממש, שגרמה לכך כי האופנוע ניזוק ונפל והמכונית עצמה הסתובבה כמעט על צירה, סטתה, עברה על אי תנועה במרחק משמעותי עד שנעצרה. אם הייתה התנגשות כזו בדלת האחורית שמאלית של המכונית, היא הייתה משאירה נזק של ממש שלא היה נעלם מעיניו של השמאי, שכל תפקידו היה לבדוק את הנזקים במכונית בלא קשר לשאלת האחריות. כאמור, השמאי מצא נזקים בצד ימין בלבד ולא ציין נזק כלשהו בצד שמאל.

ב. לתיק המוצגים הוגש מסמך של מינהל הרכב הממשלתי ובו הודעה על תאונת דרכים נשוא התיק. בסעיף 13 למסמך זה, שנכתב ביום 7.8.02 על-ידי צמח ירון, מפקח טכני מחוזי במינהל הרכב הממשלתי, מצויין הנזק שנגרם למכונית "משיכות ושיפשופים בדופן צד ימין". לפנינו ראייה אובייקטיבית נוספת ומחזקת, כי מדובר בנזק בצד ימין בלבד, שכן ממלאי הטפסים הללו מתעדים נזק קיים שיש לתקנו, ואינם מתייחסים כלל לגרסאות המעורבים בתאונה, ובוודאי שלא לסוגיית האחריות לתאונה.

ג. בתיק המוצגים שהגישו הצדדים, מצוי מזכר שרשם בוחן תנועה מיכאל שריקי ביום 14.8.02, ממנו עולה, כי דיבר עם רכז תחבורה בשם שלמה אבוחצירה, שאמר לו שהנזק למכונית הינו בשתי דלתות בדופן ימין וחלון של דלת קדמית ימנית. אף זו ראיה תומכת על נזק בצד ימין בלבד.

ד. לטופס ההודעה על תאונת דרכים, שהגיש המשיב 1 למינהל הרכב הממשלתי ביום התאונה עצמו, צירף המשיב דו"ח מפורט על גרסתו אודות התייחסות לתאונה. בדו"ח ציין המשיב 1, כי שמע רעש גדול במכונית, ולאחר שהמכונית נעצרה יצא מרכבו והבין, כי האופנוע פגע בצידה הימני של המכונית ושתי הדלתות הימניות של הרכב אינן נפתחות. דו"ח זה מפריך מניה וביה את הטענה שהעלה ב"כ המערער, כי המשיב מסר הודעה במשטרה מאוחר יותר על-מנת להתאים את עדותו לראיות שכבר קיימות.

ה. באשר לעדותו של העד פינוס, אנו סומכים ידנו על ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט קמא בעניין זה, ואין להתערב בהם.

5. הגרסאות לתאונה אכן היו קוטביות. במקרים כגון אלה, העוגן הראייתי הראוי הוא נתון אובייקטיבי, ממצא פיזי אילם לכאורה, אך כזה המדבר בקול ברור וחד מראה את דרכנו לתוצאה נכונה. כך עשה השופט קמא, ולנתונים האובייקטיביים עליהם הסתמך יש כאמור חיזוקים נוספים, ומכאן שפסק הדין מבוסס ואין להתערב בו.
מעבר לכך, אנו דוחים מכל וכל אמירות והתבטאויות לא מעטות בהודעת הערעור, כאילו הגורמים המעורבים חברו יחד כדי לפגוע במערער. אין לדברים אלה בסיס וחבל כי טענות כאלה הועלו.

הערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג בתמוז תשס"ו (9 ביולי 2006), בהעדר הצדדים.

_______________ _______________ _______________
י' צבן
, שופט י' שפירא
, שופט י' נועם
, שופט








עא בית משפט מחוזי 9193/06 פרדי נצר נ' מישאל חשין, מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 09/07/2006)