פסקי דין על אורן בן יער | פסקי דין על דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ

1453/04 ערר     02/04/2006




ערר 1453/04 אורן בן יער נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ




ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ערר 1453/04
(כביש ארצי לישראל) התשנ"ה - 1995

בעניין:

אורן בן יער

העורר

- נ ג ד -
דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ

המשיבה


פ ס ק ד י ן

ביום 21.7.04 הגיש העורר את כתב הערר דנן.

העורר טען, כי הכתובת הרשומה ברישיון הרכב שלו אינה מעודכנת, ולכן הוא לא קיבל את החשבון לתשלום בסך 156 ₪. לטענת העורר, מיד כשנודע לו על החוב, הוא הגיע למרכז השירות של המשיבה, שילם את קרן החוב והגיש בקשה לפורום החיובים של המשיבה לביטול הקנס שהוטל עליו. המשיבה דחתה את בקשתו, ומכאן הערר.

ביום 18.8.04 הגישה המשיבה את תגובתה לכתב הערר.

המשיבה טענה, כי מאחר שהעורר לא שילם את חובו במועד ואף לא הגיש את הערר במועד, בהתאם לקבוע בסעיף 12 לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), הפכו החיובים הנקובים בחשבוניות נספח א'-ט' לתגובתה לחובות חלוטים אשר אין עליהם עוד ערר.

לגוף הערר, טענה המשיבה, כי היא שלחה את החשבוניות למענו הרשום של העורר לפי הכתובת הרשומה במשרד הרישוי במועדים הרלוונטיים לנסיעות ("הרצל 73 3 רמת גן 52443"). זאת, בהתאם לתקנות 5 ו-6 לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה"). לכן, מתקיימת החזקה החלוטה לפיה הגיעו החשבוניות למענן. לעניין זה טענה המשיבה, כי ככל שלעורר טענות בנוגע לאי קבלת דברי דואר ו/או קבלתם באיחור, עליו להפנותן לרשות הדואר ואליה בלבד.

המשיבה הדגישה, כי העורר במחדלו לא טרח לעדכן במועד את מענו הנכון והמדויק, כנדרש בהתאם לתקנה 13 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו. עוד טענה המשיבה, כי במחדלו של העורר לעדכן את מענו במועד, עבר העורר עבירה על סעיף 68 לפקודת התעבורה, עבירה שהעונש עליה הוא מאסר שנתיים או קנס.

המשיבה טענה, כי היא אינה מחויבת על פי תקנות האכיפה לאתר את מען העורר ו/או לשלוח את החשבוניות למען שונה מזה הרשום ברישומי רשות הרישוי. חרף זאת, לטענת המשיבה, היא ניסתה לאתר מספר קו טלפון לצורך התקשרות עם העורר, אך ללא הצלחה. מכאן, שגם אם רצתה המשיבה לאתר טלפונית את העורר, לא היה הדבר עולה בידה.

עוד טענה המשיבה, כי על פי רישומיה, שוחח העורר לראשונה עם נציגי המשיבה ביום 8.6.04, ונמסרו לו מלוא חיוביו עד לאותו מועד. העורר אף הופנה לפורום החיובים של המשיבה על מנת לבקש את ביטול ו/או הפחתת הסכומים בהם חויב. בקשתו של העורר התקבלה ביום 9.6.04. במועד זה שילם העורר את חשבוניות נספח ב', ד' ו- ו'. ההחלטה הדוחה את בקשת העורר נמסרה לו טלפונית ביום 23.6.04.

לטענת המשיבה, העורר שילם 5 מתוך 9 החשבוניות שהופקו לו כדין ונשלחו למענו הרשום, מהן שולמו במועדן חשבוניות נספח א' ו- ח', ומכאן שלא היתה לעורר כל מניעה לשלם את החשבוניות במועדן לכשרצה לעשות כן.

בנוסף, ציינה המשיבה, כי העורר ו/או מי מטעמו ביצעו 18 נסיעות בכביש האגרה. לטענתה, זהו חוסר תום לב לעשות שימוש בכביש האגרה, לא לשלם את החשבוניות במועדן ולאחר מכן להתפלא שקיים חוב למשיבה.

ביום 23.8.04 הגיש העורר את תשובתו לתגובת המשיבה לערר.
העורר טען, כי מיד כשנודע לו על הכתובת הלא מעודכנת ברכב נשוא הערר, הוא עדכן את משרדי הנהלת המשיבה, ואף הגיע פיזית למשרדי המשיבה.

עוד טען העורר, כי הוא קיבל את חשבונית נספח א' ביולי 2003, כשעוד התגורר בכתובתו הישנה, ושילם אותה במועד. לאחר מכן הוא עבר לכתובת החדשה, ורק כאשר הוא בירר במקרה עם משרדי המשיבה, התברר כי יש לו חוב למשיבה, אשר שולם באותו היום. כמו כן, העורר עדכן את כתובתו החדשה הן במשרדי המשיבה והן במשרד הרישוי.

העורר צירף לתגובתו הודעה מאת המשיבה אודות דואר חוזר מיום 12.7.04, אשר נשלחה לכתובתו המעודכנת - רח' סעדיה גאון 13, פ"ת.

ביום 24.11.05 הגישה המשיבה דו"ח ריכוז בקשות שירות וצילום פלט מסך ממחשבי המשיבה, הכולל פירוט מועדי הפקת החשבוניות ומועדי התשלום. זאת, בהתאם לפסק הדין מיום 20.3.05 בערר 116/04 ראניה ג'בארין נ' דרך ארץ הייווייז בע"מ.

ביום 27.11.05 הגיש העורר את תגובתו להודעת המשיבה, כאמור לעיל.

ביום 4.12.05 התקיים הדיון בערר.

העורר הציג את נספח א' לתשובתו לתגובת המשיבה, דהיינו את הודעת המשיבה על דואר חוזר, מיום 12.7.04 וטען כי כשרצתה המשיבה לאתרו היא ידעה לעשות כן.

ב"כ המשיבה טען כי חשבונית נספח א' שולמה במועד, חשבוניות נספח ג' ו- ז' לא נדרשו, וחשבונית נספח ה' נמסרה לנמען בכתובת הרשומה אשר לא עודכנה בזמן ("הרצל 73 רמת גן").
לשאלת הועדה השיב העורר, כי לאחר שעזב את הכתובת ברמת גן, הוא היה אמור לקבל דברי דואר מבני משפחה, אולם הדבר לא עלה יפה.

בהסכמת המשיבה ובהמלצת הועדה, ניתן צו לעיכוב ההליכים נגד העורר.

ביום 6.12.05 הגיש העורר בקשה לשינוי והוספה לפרוטוקול הדיון מיום 4.12.05. העורר ביקש להבהיר כי אין בעובדה שהוריו קיבלו דברי דואר עבורו, כדי להראות כי חשבוניות נספח ד' ו- ז' הגיעו לידיהם או לידיו.

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת הצדדים החליטה הועדה לקבל את הערר בחלקו.

1. בראשית הדברים, נתייחס לטענת הסף שהעלתה המשיבה בדבר היעדר סמכות לוועדה לדון בערר המתייחס לחשבוניות נספח א'-ט' לתגובת המשיבה, מהטעם שהחיובים הנקובים בהן הפכו לחלוטים.

2. סעיף 12ב(א) לחוק קובע, כי הנפגע רשאי לערור על החיוב או על הפעלת הסמכות במסגרת זמנים של 30 ימים, אשר נספרים "ממועד קבלת ההודעה על החיוב או ממועד הפעלת הסמכויות". לפיכך, נבדוק להלן את מועדי משלוח החשבוניות לעורר ואת שעלה בגורלן:

חשבונית נספח א' מיום 27.6.03 בגין נסיעה אחת על סך 13.02 ₪, נשלחה בדואר רגיל. שולמה ביום 14.7.03 (תאריך אחרון לתשלום - 20.7.03).

חשבונית נספח ב' מיום 29.9.03 בגין 6 נסיעות על סך 80.30 ₪, נשלחה בדואר רגיל. שולמה ביום 9.6.04 (תאריך אחרון לתשלום - 21.10.03).

חשבונית נספח ג' מיום 28.10.03 בגין פיצוי והחזר הוצאות על סך 226.56 ₪, נשלחה בדואר רשום - "נמסר - חזרה לשולח - דווח בסניף ראש העין בראש העין בתאריך 27.11.2003. סיבת ההחזרה לשולח - לא נדרש על ידי הנמען". על גבי צילום מסך המחשב של המשיבה צוין כי הדואר חזר ביום 26.11.03.

חשבונית נספח ד' מיום 28.12.03 בגין נסיעה אחת על סך 12.77 ₪, נשלחה בדואר רגיל. שולמה ביום 9.6.04 (תאריך אחרון לתשלום - 19.1.04).

חשבונית נספח ה' מיום 28.1.04 בגין פיצוי והחזר הוצאות על סך 251.34 ₪, נשלחה בדואר רשום - "נמסר - לנמען - דווח במ"ר דוורים רמת גן ברמת גן בתאריך 4.2.2004".

חשבונית נספח ו' מיום 28.3.04 בגין 5 נסיעות על סך 63.30 ₪, נשלחה בדואר רגיל. שולמה ביום 9.6.04 (תאריך אחרון לתשלום - 19.4.04).

חשבונית נספח ז' מיום 28.4.04 בגין פיצוי והחזר הוצאות על סך 772.20 ₪, נשלחה בדואר רשום - "נמסר - חזרה לשולח באמצעות נציג השולח - דווח בסניף ראש העין בראש העין בתאריך 3.6.04. סיבת ההחזרה לשולח - לא נדרש על ידי הנמען". על גבי צילום מסך המחשב של המשיבה צוין כי הדואר חזר ביום 2.6.04.

חשבונית נספח ח' מיום 27.6.04 בגין 2 נסיעות על סך 28.99 ₪, נשלחה בדואר רגיל. שולמה ביום 8.7.04 (תאריך אחרון לתשלום - 20.7.04).

חשבונית נספח ט' מיום 28.7.04 בגין 3 נסיעות על סך 43.49 ₪, נשלחה בדואר רגיל. שולמה ביום 23.8.04 (תאריך אחרון לתשלום - 19.8.04).

3. העורר איננו חולק על חיובו באגרת הנסיעות, ולכן אין אנו נדרשים להכריע בשאלת סמכותה של הועדה לדון בחיובי העורר בגין רכיבים אלו. לפיכך, עיקר הדיון להלן יעסוק בשאלת סמכות הועדה לדון בערר המתייחס לחשבוניות המכילות חיובים בפיצוי והחזר הוצאות (חשבוניות נספח ג', ה' ו- ז').

4. בפסק הדין מיום 27.6.05 בבר"ע 1173/04 דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
נגד ראני נאסר בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובפסק הדין מיום 2.8.05 בערר 108/04 שמעון מחרוז נגד דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
שניתן בעקבותיו, נקבע כי החזקה הקבועה בתקנות 5(ב) ו-(ג) הינה חזקה עובדתית, אשר מעצם טבעה ניתנת לסתירה בראיות. בפסק הדין בעניין שמעון מחרוז קבענו, כי על מנת להקים את החזקה כי דבר הדואר הגיע ליעדו, על המשיבה להציג את פלט רשות הדואר המעיד על שעלה בגורלו.

5. מאישורי רשות הדואר שצירפה המשיבה לתגובתה עולה, כי חשבוניות נספח ג' ו- ז' הוחזרו למשיבה, מהטעם שהן לא נדרשו על ידי הנמען. לעומתן, חשבונית נספח ה' נמסרה לנמען ביום 4.2.04, לפני המועד האחרון לתשלומה. מהחומר שבפני
נו עולה כי סיבת אי דרישתן של חשבוניות נספח ג' ו- ז' נעוצה, ככל הנראה, בעובדה שבמועד משלוחן העורר כבר לא התגורר בכתובת זו, ולכן ברור כי כלל לא היה בעמדה המאפשרת לו לדרוש את החשבוניות. ומכאן, שהסיפא לתקנה 5(ג) לתקנות האכיפה אינה רלוונטית למקרה דנן.

6. מהחומר שבפני
נו עולה, כי ככל הנראה הגיעה חשבונית נספח ה' לידי משפחתו של העורר, אשר לקחו עבורו את דבר הדואר. אולם, לא ברור מהנתונים שבפני
נו מתי, אם בכלל, נמסרה החשבונית לידי העורר.

7. מדו"ח ריכוז בקשות שירות לחשבון שצירפה המשיבה עולה כי לראשונה פנה העורר למשיבה ביום 8.6.04. לפיכך, החלטנו לראות במועד זה את המועד הקובע לעניין מניין 30 הימים המוקצבים בחוק להגשת הערר.

8. סמכותה של ועדת הערר להאריך את המועד להגשת ערר נדונה בפסק הדין מיום 3.8.05 בערר 112/04 אגבאריה אחמד סאלח מחמוד נגד דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
, בו קבענו כי פניית העורר לפורום לביטול קנסות של המשיבה עשוי להוות טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת ערר, על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. במקרים בהם הפנייה לפורום החיובים של המשיבה נעשתה תוך זמן סביר מיום קבלת הודעת החיוב, ופניית העורר לוועדה נעשתה תוך זמן סביר מיום קבלת תשובת פורום החיובים, ועולה מנסיבות המקרה כי אין מדובר בסרבן תשלום, ואין מדובר בניסיון להתחמק מתשלום החיובים למשיבה, אלא בניסיון כן לפתור את המחלוקת, יש הצדקה לקיים דיון בערר, לגופו של עניין, במסגרת ועדת הערר, למרות האיחור בהגשתו.

9. מהחומר שבפני
נו עולה, כי ביום 9.6.04 פנה העורר לפורום החיובים הפועל אצל המשיבה, בבקשה לבטל את הקנסות שהושתו עליו. תשובת פורום החיובים נמסרה לעורר טלפונית ביום 23.6.04. משכך, בנסיבות העניין, החלטנו להשתמש בסמכותנו להאריך את המועד להגשת ערר, ולדון בערר כאילו הוגש במועד ולועדה סמכות לדון בו, וזאת על מנת לאפשר בירור לגופו של עניין.

10. לגופו של הערר - כפי שקבענו בפסק הדין שמעון מחרוז, חובתה של המשיבה לפעול בתום לב לאיתור החייב, במקרה שבו החשבוניות מוחזרות אליה בזו אחר זו, בעוד הקנסות בגין פיצוי והחזר הוצאות על אי תשלום החיובים במועד הולכים ותופחים, הינה חובה המוטלת עליה מכוח חובת ההגינות שהיא חבה כגוף דו מהותי כלפי ציבור לקוחותיה. משכך, חובה זו עומדת למשיבה גם במקרה שבו דברי הדואר חזרו למשיבה מהסיבה שהם לא נדרשו על ידי הנמען. יחד עם זאת, בנסיבות בהן מאישורי רשות הדואר שצירפה המשיבה עולה כי מתמלאת החזקה בדבר הגעת דבר דואר ליעדו (חזקה המתקיימת אף אם סירב או נמנע החייב מלקבלו), וכי סיבת החזרת דבר הדואר היא כי החייב נמנע מלקבלו, מבלי שסיפק הסבר משכנע למחדל זה, יינתן, ככלל, משקל מכריע להימנעותו של העורר מלקבל את דברי הדואר הרשומים, ולא למחדלה של המשיבה לפעול לאיתור העורר.

11. בפסק הדין מיום 20.3.05 בערר 708/03 אירנה זוברובסקי נגד דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
ציינו בהערת אגב, כי אין ליתן למונח "נמנע החייב מלקבלו" פרשנות כה מרחיבה, כאילו כל אימת שדבר הדואר לא נדרש, המשמעות היא שהחייב נמנע מלקבלו. אם הוכח כי בתקופה הרלוונטית החייב כבר לא התגורר בכתובת אליה נשלחו החשבוניות, כך שלא היה כלל בעמדה המאפשרת לו "לדרוש" את הדואר הרשום הממתין לו בסניף הדואר, ניתן במקרים מסוימים לקבוע כי לא מדובר בחייב הנמנע מלקבל את דבר הדואר. בנסיבות המקרה דנן, כאמור, סיבת אי דרישתן של החשבוניות על ידי העורר נעוצה בעובדה שבמועד משלוחן העורר כבר לא התגורר בכתובת זו, ולכן ברור כי כלל לא היה בעמדה המאפשרת לו לדרוש את החשבוניות, ומכאן שאין לראות בכך כאילו נמנע מלקבלן.

12. במקרה דנן פעלה המשיבה כנדרש לאתר את העורר, ויצרה עמו קשר על מנת להודיע לו על דבר דואר שחזר. זאת, למרות שלא מדובר במקרה בו החשבוניות מוחזרות למשיבה בזו אחר זו, מסיבה שיש בה כדי ללמד כי החשבוניות נשלחות לכתובת שאינה נכונה. עם זאת, יצוין כי הודעה זו נושאת את התאריך 12.7.04, כחודש לאחר שהעורר יצר קשר מיוזמתו עם המשיבה, ועודכן לגבי חובו והצורך לעדכן את כתובתו במשרד הרישוי.

13. כפי שעולה מפלט רשות הדואר שצורף לחשבונית נספח ה', חשבונית זו נמסרה לנמען, ולכן לגביה קמה החזקה הקבועה בתקנה 5(ג) לתקנות האכיפה, בהתאם להלכה שנקבעה בבר"ע 1173/04 בעניין ראני נאסר ובפסק הדין שמעון מחרוז. אמנם, לטענת העורר, דבר הדואר נשלח לכתובתו הישנה, אך העורר לא הביא כל ראיה באשר לגורלו של דבר הדואר, אם נלקח על ידי הוריו, ואם כלל לא נמסר לידיו.

14. לצד מחדלו של העורר לעדכן את כתובתו הנכונה והמדויקת ברישומי רשות הרישוי במועד, הוא אף לא פנה למשיבה במהלך התקופה שחלפה בין מועד תשלום חשבונית נספח א' על ידו (ביום 14.7.03) ועד למועד פנייתו הראשונה למשיבה (ביום 8.6.04). במהלך תקופה זו ביצע העורר למעלה מ- 12 נסיעות. יחד עם זאת, השתכנענו בנסיבות אלו, כי העורר פעל בתום לב, ולא ניסה לחמוק מתשלום חובותיו למשיבה. זאת, לאור העובדה כי משנודע לעורר על חובו פנה למשיבה, וכן פעל לעדכון כתובתו ולתשלום חשבוניות אגרת הנסיעות. כמו כן, לא נעלם מעינינו, כי במקרה דנן ביצע העורר בסך הכל 18 נסיעות בלבד. כלומר, לא מדובר במקרה בו נעשה שימוש רב ותכוף על פני תקופה ארוכה בכביש האגרה מבלי לשלם את האגרה.

15. באשר לטענת המשיבה, כי על העורר להפנות את טענותיו בעניין אי קבלת דברי הדואר לרשות הדואר ואליה בלבד - בהתייחס לסוגיה זו קבענו בפסק הדין מיום 19.1.05 בערר 677/03 צבי ריסקוביץ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
כי:

"לנמען של דבר הדואר אין כלל זכות תביעה נגד רשות הדואר. שכן, סעיף 80 לחוק רשות הדואר, תשמ"ו-1986 קובע שהשולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים (בתנאים מסוימים) מרשות הדואר. לפיכך, ככל שיש למשיבה - כגורם אשר שלח את דברי הדואר ועשה שימוש בשירותי רשות הדואר בתמורה לתשלום - טענות בגין נזקים שנגרמו לה, הרי שעליה להפנות טענות אלה לרשות הדואר, בהתאם לסייגים הקבועים בחוק רשות הדואר ובדרכים הנאותות לכך. בכל מקרה אין להטיל את האחריות בנושא על כתפי החייבים בכלל והעורר בפרט, וטוב היתה עושה המשיבה לו לא היתה מפנה את העורר לשטוח את טענותיו כלפי רשות הדואר."

16. גם בפסק הדין מיום 15.11.04 בערר 497/03 דוד אבני נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
התייחסנו לנושא וקבענו כדלקמן:

"סבורנו, שבמצב בו כתובתו של החייב במרשמי רשות הרישוי היא הכתובת הנכונה והמעודכנת ומקור הבעיה בהגעת דברי דואר אליו נעוץ בטעות של רשות הדואר, אין להטיל את הנזק שנגרם בעקבות הטעות (תפיחת החוב והשתת חיובים נוספים בגין אי תשלום במועד) על כתפי החייב, תוך הפנייתו לשטוח את טענותיו מול רשות הדואר. המשיבה היא המסתמכת והיא הנעזרת בשירותי רשות הדואר. המשיבה היא בעלת הנגישות הגדולה יותר לנהלי העבודה של רשות הדואר (לאור העובדה שבאמצעות רשות הדואר נשלחות כלל החשבוניות). דהיינו, המשיבה, בהיותה גוף עסקי גדול, העומד בקשרים שוטפים עם רשות הדואר ונדרש תדיר לשירותיה, נמצאת בעמדה עדיפה מזו בה נמצא הפרט החייב, ולכן עליה להביא בחשבון, כי ייתכנו מצבים בהם טעות של רשות הדואר היא שגרמה לאי תשלום החשבוניות במועד, וכי במצבים אלה אין להשית על החייב את סכומי הפיצוי והחזר ההוצאות בגין אי תשלום במועד."

17. בנוסף, אין אנו מקבלים את טענת המשיבה, כי במחדלו של העורר לעדכן את מענו במשרד הרישוי, הוא עבר עבירה על סעיף 68 לפקודת התעבורה שעונשה שנתיים מאסר או קנס על סך 12,900 ₪ - כפי שציינו בפסק הדין מיום 19.1.05 בערר 680/03 ישראל זכאי נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
, איננו רואים בעין יפה (בלשון עדינה) הערות אלה של המשיבה. אנו רואים בהערות אלה משום ניסיון להלך אימים על הפונים לועדה זו, במטרה להרתיעם מהגשת ערר ולהפעיל עליהם לחץ להגיע לפשרה ולמשוך את עררם. יתרה מזאת, עם כל הכבוד, לא ברור לנו כלל מדוע מערבת המשיבה מין בשאינו מינו - ועדת הערר דנן היא ועדה מנהלית-אזרחית ואין היא מוסמכת כלל לדון בעבירות במישור הפלילי. ממילא, המשיבה איננה חלק מרשויות התביעה במדינת ישראל ואין היא קובעת את מדיניות אכיפת החוק בכלל, ואכיפת הוראות פקודת התעבורה בפרט. ראוי שמלאכה זו תיוותר בידי רשויות התביעה וכי המשיבה תימנע מהשמעת טענות אלה בעתיד.

18. בסיכומו של דבר, לאחר ששקלנו זו מול זו את התנהלות העורר אל מול התנהלות המשיבה, החלטנו לקבל את הערר בחלקו. העורר מחויב בתשלום סכום הפיצוי והחזר ההוצאות הנקוב בחשבוניות נספח ג' ו- ה'. חשבונית נספח ז' מבוטלת בזאת.

19. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

20. ערעור על

פסק דין
זה טעון בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תוך 15 יום מיום שניתנה החלטה זו.
ניתן היום, ד' בניסן תשס"ו (2.4.2006)
______________ ______________ ______________________
עו"ד עפר גמליאל
עו"ד אילן בומבך
עו"ד שמרית שלומוביץ'-שטיין

חבר הועדה יו"ר הועדה חברת הועדה
1
סימוכין 486 -204/1 ערר 1453/04 אורן בן יער








ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 1453/04 אורן בן יער נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/04/2006)