פסקי דין על איליה פלדמן | פסקי דין על אירינה פלדמן | פסקי דין על דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ

1221/04 ערר     04/06/2006




ערר 1221/04 איליה פלדמן,אירינה פלדמן נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ




ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ערר 1221/04
(כביש ארצי לישראל) התשנ"ה - 1995
בעניין:

1. איליה פלדמן

2. אירינה פלדמן

העוררים
- נ ג ד -
דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ


המשיבה

פ ס ק ד י ן
ביום 27.6.04 הגישו העוררים את כתב הערר דנן, אליו צורפה בקשה הנתמכת בתצהיר לעיכוב ביצוע הליכי הגבייה נגדם.

העוררים טענו, כי ביום 29.5.04 הם קיבלו הודעה מאת המשיבה, המעדכנת אותם כי הודעת החיוב בגין נסיעותיהם בכביש האגרה הוחזרה לידי המשיבה. בבירור טלפוני שנערך ביום קבלת ההודעה הנ"ל, התברר כי גובה החיוב עומד על סך של 93.51 ₪. לטענת העוררים, הם שילמו סכום זה עוד ביום 14.6.04 (ואף צורפה קבלה המעידה על התשלום). עם זאת, בשל רכיב הפיצוי והחזר ההוצאות, שהוטל בגין אי תשלום החוב במועד, הגיע סכום החוב לסך של 570.79 ₪. העוררים טענו כי הם לא קיבלו שום הודעה מוקדמת על קיום החיוב עצמו, אלא רק את ההודעה על הדואר החוזר.

העוררים טענו, כי הכתובת שהיתה רשומה בעבר במשרד הרישוי היא כתובתם הישנה בבני ברק, עליה הופעל שירות "עקוב אחרי". גם על כתובתם הבאה של העוררים בקרית אונו הופעל שירות "עקוב אחרי" לכתובתם הנוכחית ברחובות. העוררים טוענים כי הודעות החיוב נשלחו לכתובתם בבני ברק, ורק כחצי שנה לאחר הטלת החיוב, השתמשה המשיבה במענם שבקרית אונו, ושלחה לשם את ההודעה על הדואר החוזר. העוררים טענו, כי עצם הפעלתו של שירות "דואר עוקב" על שתי כתובות מגוריהם הקודמות, פוטרת אותם מחובת בירור באם קיימים חיובים על שמם במאגרי המידע של המשיבה.

לטענת העוררים, ביום 16.6.04 פנו לפורום החיובים שמנהלת המשיבה בבקשה לביטול הקנסות שהוטלו עליהם, אך לא קיבלו כל מענה, ורק כאשר ערכו בירור טלפוני ביום 21.6.04, נודע להם כי בקשתם נדחתה ללא כל נימוק. בנוסף, לטענת העוררים, מסר להם נציג המשיבה, כי אין באפשרות המשיבה לעדכן את מען העוררים במאגרי המידע שלה.

העוררים טענו, כי מאזן הנזקים נוטה לטובתם, שכן באם לא יעוכבו הליכי הגבייה, הסכום שאותו יידרשו לשלם יתפח לסכומי עתק, דבר אשר עלול לגרום להם לנזקים כלכליים כבדים. לעומתם, המשיבה לא תשא בנזק כלשהו.

ביום 7.7.04 הגישה המשיבה את תגובתה לערר ולבקשה לעיכוב ביצוע הליכי הגבייה.

ראשית, טענה המשיבה, כי מאחר שהעוררים לא שילמו את חובם במועד, ואף לא הגישו ערר בתוך 30 הימים המוקצבים בסעיף 12 בחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), הפכו החובות הנקובים בחשבוניות נספח א'-ה' לחובות חלוטים, אשר אין עליהם עוד ערר, ומכאן שאין סמכות לוועדה לדון בערר כנגדם.

לגוף הערר, טענה המשיבה, כי היא שלחה את החשבוניות למענו הרשום של בעל הרכב לפי הכתובת הרשומה במשרד הרישוי במועדים הרלוונטיים לנסיעות (חשבוניות נספח א'-ד' נשלחו למען "החלוצים 27 4 בני ברק 51249" וחשבונית נספח ה' נשלחה למען "הר הצופים ב 29 18 רחובות 76620"). זאת, בהתאם לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), תשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה"). לכן, מתקיימת החזקה החלוטה לפיה הגיעו החשבוניות למענן. לעניין זה טענה המשיבה, כי ככל שלעוררים טענות בנוגע לקבלה של דברי דואר הנשלחים למענם הרשומים, עליהם להפנותן לרשות הדואר ואליה בלבד.

המשיבה טענה, כי אין היא מחויבת לשלוח את החשבוניות לכתובת שונה מזו הרשומה במשרד הרישוי, וכי העוררים במחדלם נמנעו מלעדכן במועד את מענם הנכון והמדויק במשרד הרישוי, כנדרש בהתאם לתקנה 13 (א) לפקודת התעבורה, תשכ"א -1961, ולכן אין להם אלא להלין על עצמם. המשיבה הוסיפה, כי בהימנעותם של העוררים לעדכן את מענם, הם עברו עבירה על סעיף 68 לפקודת התעבורה שדינה שנתיים מאסר או קנס.

המשיבה ציינה, כי נשלחה על ידה בקשה לרשות הדואר, למציאת נתונים על מען נוסף ו/או על שירות "עקוב אחרי" שאליו אולי נצטרפו העוררים. מרשות הדואר נתקבל מען נוסף כאמור. המשיבה שלחה מכתב המודיע לעוררים על חובותיהם למשיבה, מכתב אשר העתקו צורף על ידי העוררים כנספח א' לכתב הערר (נשלח לכתבות העוררים בקרית אונו, נושא תאריך 27.5.04). יצוין כי במועד זה התגוררו העוררים ברחובות, מכל מקום, הם מודים בקבלת המכתב ביום 29.5.04. מכאן עולה בבירור, כי המשיבה פעלה בשקידה סבירה ואף למעלה מכך, על מנת לאתר את העוררים.

בנוסף, המשיבה טענה, כי העוררים ו/או מי מטעמם ביצעו 10 נסיעות רלוונטיות לערר דנן בכביש האגרה. לטענתה, זהו חוסר תום לב להשתמש בכביש, לא לשלם את החשבוניות במועד ולאחר מכן להתפלא שקיים חוב למשיבה.

בנוסף, הביעה המשיבה את התנגדותה לעיכוב ההליכים מהטעם שלעוררים אין כל סיכוי לזכות בערר, בין היתר, לאור העובדה כי טענותיהם מנוגדות למצב המשפטי הקבוע בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, וכן מהטעם שהעוררים לא הראו כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

ביום 15.7.04 הוגשה תשובת העוררים לתגובת המשיבה.

העוררים טענו, כי יש להתחיל את מנין הימים להגשת ערר מיום קבלת ההודעה על "דואר חוזר" - ביום 29.5.04. ולכן, משהוגש הערר ביום 27.6.04, טרם חלף המועד להגשת ערר, ועל כן החובות לא הפכו לחלוטים.

העוררים טענו, כי מחדלי המשיבה הם אלו שמנעו מהעוררים לשלם את חובם במועד. לטענתם, לא חלה עליהם כל חובה ליזום פניות למשיבה בנוגע להסדרת התשלום, בטרם קיבלו הודעה על עצם קיום החיוב וגובהו.

עוד טענו העוררים, כי על המשיבה היה לערוך את הבירורים ברשות הדואר למציאת נתונים על מענם של העוררים עם שליחת הודעות התשלום הראשונות, ולא לחכות עד שחובם של העוררים יתפח.

ביום 25.10.04 ניתנה החלטת יו"ר הועדה, המקבלת את בקשת העוררים ומורה על עיכוב הליכי הגבייה החל מיום 27.6.04 ועד להחלטה בערר.

ביום 18.9.05 התקיים הדיון בערר.
העורר 1 חזר על האמור בכתבי הטענות שהוגשו על ידו.
ב"כ המשיבה צירף את צילום מסך המחשב של המשיבה עם פירוט החשבוניות ומועד תשלומן.

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת הצדדים החליטה הועדה לקבל את הערר.

1. ראשית, נתייחס לטענת הסף שהעלתה המשיבה בדבר היעדר סמכות לוועדה לדון בערר המתייחס לחשבוניות נספח א'-ה', מהטעם שהחיובים הנקובים בהן הפכו לחלוטים.

2. סעיף 12ב(א) לחוק קובע, כי על הנפגע לערור על החיוב או על הפעלת הסמכות במסגרת זמנים של 30 ימים, אשר נספרים "ממועד קבלת ההודעה על החיוב או ממועד הפעלת הסמכויות". לפיכך, נבדוק להלן את מועדי משלוח החשבוניות לעוררים ואת שעלה בגורלן:

חשבונית נספח א' מיום 27.2.04 בגין 2 נסיעות על סך 34.17 ₪, נשלחה בדואר רגיל. שולמה ביום 14.6.04 (תאריך אחרון לתשלום - 19.3.04).

חשבונית נספח ב' מיום 28.3.04 בגין פיצוי והחזר הוצאות על סך 74.88 ₪, נשלחה בדואר רשום - "נמסר - חזרה לשולח באמצעות נציג השולח - דווח בסניף ראש העין בראש העין בתאריך 9.4.2004. סיבת ההחזרה לשולח - לא נמסר - הנמען עזב הכתובת". על גבי מסך המחשב של המשיבה צוין, כי הדואר חזר ביום 21.6.04.

חשבונית נספח ג' מיום 28.4.04 בגין 4 נסיעות על סך 59.34₪, נשלחה בדואר רגיל. שולמה ביום 14.6.04 (תאריך אחרון לתשלום - 19.5.04).

חשבונית נספח ד' מיום 28.5.04 בגין פיצוי והחזר הוצאות על סך 496.08 ₪, נשלחה בדואר רשום - "נמסר - חזרה לשולח באמצעות נציג השולח - דווח בסניף ראש העין בראש העין בתאריך 7.6.2004. סיבת ההחזרה לשולח - לא נמסר - הנמען עזב הכתובת". על גבי מסך המחשב של המשיבה צוין, כי הדואר חזר ביום 21.6.04.

חשבונית נספח ה' מיום 27.6.04 בגין 4 נסיעות ובגין המצאת חשבון מפורט על סך 94.08 ₪, נשלחה בדואר רגיל. שולמה ביום 6.7.04 (תאריך אחרון לתשלום - 20.7.04).

3. בפסק הדין מיום 27.6.05 בבר"ע 1173/04 דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
נ' ראני נאסר בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: "ראני נאסר"), ובפסק הדין מיום 2.8.05 בערר 108/04 שמעון מחרוז נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
(להלן: "שמעון מחרוז") שניתן בעקבותיו, נקבע כי החזקה הקבועה בתקנות 5(ב) ו-(ג) הינה חזקה עובדתית, אשר מעצם טבעה ניתנת לסתירה בראיות. בפסק הדין בעניין שמעון מחרוז קבענו, כי על מנת להקים את החזקה כי דבר הדואר הגיע ליעדו, על המשיבה להציג את פלט רשות הדואר המעיד על שעלה בגורלו.

4. במקרה דנן, מאישורי רשות הדואר שצירפה המשיבה לתגובתה עולה, כי שתי החשבוניות שנשלחו לעוררים בדואר רשום הוחזרו למשיבה, מהטעם שהנמען עזב את הכתובת אליה נשלחו. משכך, יש לראות את המועד הקובע לעניין מניין 30 הימים הקבועים בחוק להגשת ערר ביום שבו נודע לעוררים בפועל דבר החוב וגובהו, הוא יום 29.5.04, היום בו קיבלו העוררים את ההודעה על החזרת דבר הדואר למשיבה, ופנו לנציגי המשיבה על מנת לברר אודות חובם. לפיכך, משהוגש הערר ביום 27.6.04, הוא הוגש במועד, ולוועדה סמכות לדון בו.

5. לגופו של הערר - בפסק הדין בבר"ע 1173/04 בעניין ראני נאסר קבעה כב' השופטת שרה דותן, כי לצד סמכויות האכיפה מרחיקות הלכת שהוענקו למשיבה, מוטלות עליה חובות אמון מיוחדות. עוד קבעה השופטת דותן בפסק הדין, כי אין לקבל גישה של התעלמות שיטתית מהחזרת דברי דואר. איתור החייב בנסיבות בהן ברור שההודעות אינן מגיעות ליעדן, הינה חובה המוטלת על המשיבה מכוח חובת תום הלב וסמכויות האכיפה המסורות בידה. בפסק הדין שמעון מחרוז קבענו, כי במקרים בהם ברור שהחשבוניות הנשלחות לחייב אינן מגיעות ליעדן, אלא חוזרות למשיבה בזו אחר זו, אל לה למשיבה להסתפק בחובתה על פי תקנה 6 לתקנות האכיפה לשלוח את החשבוניות לכתובת המופיעה ברישומי רשות הרישוי, ועליה לפעול לאיתור הנמען על ידי שימוש בשירותי 144 של בזק, רישומי משרד הפנים, רישומי רשם החברות, ואף שירותי איתור פרטיים במקרים קיצוניים, ועוד.

6. בפסק הדין מיום 16.12.04 בערר 399/03 שמואל דנינו נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
(להלן: "דנינו") קבענו, כי במקרה בו לא נוצר כל קשר בין החייב לבין המשיבה, בין במישרין ובין בעקיפין, החובה לפעול לאיתור החייב קמה לאחר חזרת שתי חשבוניות שנשלחו בדואר רשום. עמדה זו התקבלה גם בבר"ע 1173/04, בו נקבע כי ועדת הערר רשאית, במסגרת סמכויותיה, לקבוע כי מירוץ החיובים הנוספים ייעצר מהשלב שבו היה על המשיבה לפעול לאיתורו של החייב.

7. במקרה דנן, פעלה המשיבה בהתאם לחובת תום הלב המוטלת עליה, לאתר את כתובתם של העוררים וליידע אותם בדבר חובם. זאת, כבר ביום 29.5.04, לאחר שחזרה למשיבה חשבונית נספח ב', ובטרם חזרה חשבונית נספח ד'.

8. מצד שני, לא נעלם מעינינו, כי במקרה דנן ביצעו העוררים 10 נסיעות בלבד (שלא שולמו במועד) במשך תקופה של כ- 4 חודשים. כלומר, לא מדובר במקרה בו נעשה שימוש רב ותכוף על פני תקופה ארוכה בכביש האגרה מבלי לשלם את האגרה. בנוסף, מהחומר שבפני
נו עולה כי מיום שנודע לעוררים על חובם, הם לא ישבו "בחיבוק ידיים", פנו לפורום החיובים של המשיבה והזדרזו להגיש את הערר. כמו כן, כעולה מהחומר שבפני
נו, העוררים הצטרפו לשירות "עקוב אחרי" על שתי כתובות מגוריהם הקודמות. לאור האמור לעיל, השתכנענו כי העוררים פעלו בתום לב להסדיר את חובם ולא ניסו לחמוק מתשלום חובותיהם למשיבה.

9. באשר לטענת המשיבה, כי על העוררים להפנות את טענותיהם בעניין אי קבלת דברי הדואר לרשות הדואר ואליה בלבד - בהתייחס לסוגיה זו קבענו בפסק הדין מיום 19.1.05 בערר 677/03 צבי ריסקוביץ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
כי:

"לנמען של דבר הדואר אין כלל זכות תביעה נגד רשות הדואר. שכן, סעיף 80 לחוק רשות הדואר, תשמ"ו-1986 קובע שהשולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים (בתנאים מסוימים) מרשות הדואר. לפיכך, ככל שיש למשיבה - כגורם אשר שלח את דברי הדואר ועשה שימוש בשירותי רשות הדואר בתמורה לתשלום - טענות בגין נזקים שנגרמו לה, הרי שעליה להפנות טענות אלה לרשות הדואר, בהתאם לסייגים הקבועים בחוק רשות הדואר ובדרכים הנאותות לכך. בכל מקרה אין להטיל את האחריות בנושא על כתפי החייבים בכלל והעורר בפרט, וטוב היתה עושה המשיבה לו לא היתה מפנה את העורר לשטוח את טענותיו כלפי רשות הדואר."

10. גם בפסק הדין מיום 15.11.04 בערר 497/03 דוד אבני נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
התייחסנו לנושא, וקבענו כדלקמן:

"סבורנו, שבמצב בו כתובתו של החייב במרשמי רשות הרישוי היא הכתובת הנכונה והמעודכנת ומקור הבעיה בהגעת דברי דואר אליו נעוץ בטעות של רשות הדואר, אין להטיל את הנזק שנגרם בעקבות הטעות (תפיחת החוב והשתת חיובים נוספים בגין אי תשלום במועד) על כתפי החייב, תוך הפנייתו לשטוח את טענותיו מול רשות הדואר. המשיבה היא המסתמכת והיא הנעזרת בשירותי רשות הדואר. המשיבה היא בעלת הנגישות הגדולה יותר לנהלי העבודה של רשות הדואר (לאור העובדה שבאמצעות רשות הדואר נשלחות כלל החשבוניות). דהיינו, המשיבה, בהיותה גוף עסקי גדול, העומד בקשרים שוטפים עם רשות הדואר ונדרש תדיר לשירותיה, נמצאת בעמדה עדיפה מזו בה נמצא הפרט החייב, ולכן עליה להביא בחשבון, כי ייתכנו מצבים בהם טעות של רשות הדואר היא שגרמה לאי תשלום החשבוניות במועד, וכי במצבים אלה אין להשית על החייב את סכומי הפיצוי והחזר ההוצאות בגין אי תשלום במועד."
11. בנוסף, אין אנו מקבלים את טענת המשיבה, כי במחדלם של העוררים לעדכן את מענם במשרד הרישוי יש משום עבירה על סעיף 68 לפקודת התעבורה שעונשה שנתיים מאסר או קנס על סך 12,900 ₪ - כפי שציינו בפסק הדין מיום 19.1.05 בערר 680/03 ישראל זכאי נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
, איננו רואים בעין יפה (בלשון עדינה) הערות אלה של המשיבה. אנו רואים בהערות אלה משום ניסיון להלך אימים על הפונים לוועדה זו, במטרה להרתיעם מהגשת ערר ולהפעיל עליהם לחץ להגיע לפשרה ולמשוך את עררם. יתרה מזאת, עם כל הכבוד, לא ברור לנו כלל מדוע מערבת המשיבה מין בשאינו מינו - ועדת הערר דנן היא ועדה מנהלית-אזרחית, ואין היא מוסמכת כלל לדון בעבירות במישור הפלילי. ממילא, המשיבה איננה חלק מרשויות התביעה במדינת ישראל, ואין היא קובעת את מדיניות אכיפת החוק בכלל, ואכיפת הוראות פקודת התעבורה בפרט. ראוי שמלאכה זו תיוותר בידי רשויות התביעה, וכי המשיבה תימנע מהשמעת טענות אלה בעתיד.

12. בסיכומו של דבר, לאחר שקלול נסיבות העניין, החלטנו לקבל את הערר, ולבטל את חיוב העוררים בפיצוי והחזר הוצאות כמפורט בחשבוניות נספח ב' ו- ד'. חשבוניות אלו מבוטלות בזאת. על העוררים לשלם את רכיבי האגרה בהם חויבו, במידה וטרם עשו כן.

13. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

14. ערעור על

פסק דין
זה טעון בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תוך 15 יום מיום שניתנה החלטה זו.
ניתן היום, ח' בסיוון תשס"ו (4.6.06)
______________ ______________ ______________________
עו"ד עפר גמליאל
עו"ד אילן בומבך
עו"ד שמרית שלומוביץ'-שטיין

חבר הועדה יו"ר הועדה חברת הועדה
1
סימוכין 470 -204/1 ערר 1221/04 איליה פלדמן








ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 1221/04 איליה פלדמן,אירינה פלדמן נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/06/2006)