פסקי דין על חיים בן שלמה מזרחי | פסקי דין על |

40053/04 פ     08/02/2005




פ 40053/04 מדינת ישראל נ' חיים בן שלמה מזרחי,




1


בתי-המשפט
בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

ת.פ. 040053/04
לפני כב' השופט ג'ורג' קרא

תאריך:
08.02.2005


המאשימה:
מדינת ישראל

על-ידי באת-כוחה - הפרקליטה גב' קורנהאוזר



נ ג ד

הנאשם:
חיים בן שלמה מזרחי
,
יליד 1955, ת.ז. 053949359,
מרח' קיבוץ גלויות 47, נס-ציונה.
על-ידי בא-כוחו - עו"ד מוטי לוי



גזר-דין
בתאריך ה-17.1.2005 הוגש לבית-המשפט כתב-אישום מתוקן, שיִיחס לנאשם ביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), כאשר הפֶּשע המיוחס לו שם, הוא זה המפורט בסעיף 2 לכתב-האישום המתוקן, לפיו: "ביום 27.1.2004 בשעות הצהריים, קשר הנאשם עם משה מנשה (להלן - מנשה) קשר, לפיו מנשה ואחרים יזהירו את המתלונן ויחבלו בו". הרקע לקשירת הקֶשר האמור הוא סכסוך שהתפתח בין הנאשם וּבנוֹ, שניהלו פיצוציה, לבין המתלונן, בגין דרישתו של המתלונן לקנות בפיצוציה הנ"ל בהקפה. לציין, כי הקֶשר הנ"ל התפתח מאוחר יותר לאירוע אַלים, משבהמשך חברוּ למנשה הנ"ל עוד ארבעה אחרים אלמונים, שחטפו את המתלונן וחבּלו בו חבלות חמוּרות, עד כדי גרימת שבר ברגל ושבר מרוסק באף, דבר שהצריך את אישפּוּזוֹ בבית-חולים.
האירוע החמוּר הנ"ל הוליד איפוא במקור, שני כתבי-אישום חמוּרים - האחד כנגד הנאשם, משיוּחסו לו תחילה גם עבירת החטיפה והחבּלה החמורה, כאשר נגד מנשה הנ"ל הוגש כתב-אישום דומה.
בעניינוֹ של מנשה, שהתנהל בפני
כב' השופטת ד"ר עדנה קפלן-הגלר, ב-ת.פ. 40039/04 (מחוזי-ת"א), לא נשמעו הוכחות, משנסתיים התיק בהסדר-טיעון, במסגרתו הוגש כתב-אישום מתוקן, לפיו הורשע מנשה בעבירת חטיפה לשם חבלה לפי סעיף 374 לחוק העונשין, וּבעבירה של סיוע לחבּלה וּפציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333, יחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2), יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין. עתירתה של התביעה שם הייתה להטלת עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 24 חודשים, כשלהגנה נשמרה הזכוּת לטעון באופן חופשי לעונש.
עניינוֹ של מנשה הסתיים בגזר-דין שניתן ביום 11.7.2004, לפיו הוטלו עליו העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל שהוּמרו בעבודות-שירות, קנס על-סך 5,000 ₪ ותשלום פיצוי למתלונן בסך של 20,000 ₪.

בעניינוֹ של הנאשם נשמעו ראיות, עד לשלב שבּוֹ נדרשה התייצבותו של המתלונן למתן עדוּת בבית-משפט, שאז החלה מסֶּכֶת התחמקויות מטעם המתלונן מהתייצבות לדיונים.
מכֹּל מקום, בתאריך ה-17.1.2005 הודיעוני הצדדים כי הגיעו ביניהם להסדר-טיעון בעניינוֹ של הנאשם, לפיו תימחקנה העוּבדות והעבירות שיוחסו לו במקור, כאשר כל שנותר בכתב-האישום המתוקן הוא עבירת קשירת הקשר, שבּהּ הודה הנאשם. במסגרתו של אותו הסדר-טיעון, הודיעו לי הצדדים כי קיים ביניהם גם הסדר לעניין העונש, לפיו תבקש התביעה להטיל על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים לריצוי בפועל שיוּמר בעבודות-שירות, מאסר על-תנאי וּקנס כספי, כאשר לסניגור תישמר הזכות לטעון באופן חופשי.

הצדדים נימקו את הסדר-הטיעון ביניהם כך:

התביעה מצידה הסבירה כי נתקלה בקשיים ממשיים בהוֹכחת אשמתו של הנאשם, שנבעו מעוּבדת מוֹתהּ של עֵדת התביעה, רויטל נאטי ז"ל, חברתו של המתלונן; מִן העובדה שהמתלונן לא שיתף פעולה, ולמרות שזוּמן למספר ישיבות של בית-משפט לא הגיע לדיונים, כשבנוסף לכך, עדותו גוּפא, הייתה "בעייתית במידה מסויימת", דבר שהחליש את מצגת הראיות שעמדה לרשותה, ושהביא בסופו של יום להסדר-הטיעון, לפיו נמחקו העבירות החמוּרות שיוחסו לנאשם, ותחת זאת הייתה מוכנה להסתפק בהודייתו בעבירת הקֶשר, כמצויין לעיל.
בעניין העונש, ביקשה כי עונשוֹ של הנאשם כאן יוּשׁווה לעונשוֹ של מנשה, ככל הנוגע להטלת עונש מאסר בפועל, זאת חרף העובדה שאותו מנשה הורשע בעבירות חמוּרות בהרבה, וכל זאת משום העובדה שהנאשם היה האיש שהגה את רעיון הקֶשר ה"נהנה" מתוצאתו, שכּן לאותו מנשה לא היה כל סכסוך אישי עם המתלונן, להבדיל מִן הנאשם, שביקש לקחת את החוק לידיו וללמד את המתלונן לֶקח על התנהגותו, שהתבטאה בדרישתו לרכישת מוצרים בהקפה בפיצוציה של הנאשם. כך הוסיפה, שלאותו מנשה אין עבר פלילי, להבדיל מהנאשם, שלוֹ הרשעות קודמות רבות בעבירות אלימות.




בא-כוח הנאשם ביקש כי אכבד את הסדר-הטיעון. מאידך, ביקש כי לא איעתר לבקשת התביעה להטלת עונש מאסר בפועל, אף לא כזה שירוּצה בעבודות-שירות, שכּן בעניינוֹ של הנאשם התקיימו נסיבות מקילות המצדיקות אבחנת עונשוֹ לקוּלא מעונשוֹ של מנשה. כך הפנה לעובדה כי הנאשם, להבדיל ממנשה, לא הורשע בעבירות החמוּרות, אלא רק בעבירת קשירת הקֶשר, כאשר הוא לא יכול היה לִצפּות כי העניינים יתפתחו כפי שהתפתחו, לכדי עבירות כֹּה חמוּרות של חטיפה וחבלה חמוּרה בנסיבות מחמירות, מה גם שהוא לא נכח פיזית בזמן ביצוען של עבירות חמוּרות אלו, בזירת האירוע.
בעניין הרשעותיו הקודמות ועָברוֹ הפלילי של הנאשם - נטען כי אלו מלפני שנים, ואין בהם כדי ללמד על דרכּוֹ של הנאשם כעת.
לגבי נסיבות הביצוע עצמן של עבירת קשירת הקֶשר, מניעיו של הנאשם ואוֹפיוֹ של המתלונן - נטען כי המתלונן ביקש לסחוט דמי חסות ממנו, כאשר המתלונן עצמו הינו אדם אַלים המכוּר לסמים, שגיליון הרשעותיו ארוך עַד מאוד, והוא מְרצה עונש מאסר בגין שוד קשישה.
בהצטרף כל הנסיבות שציין לעיל לעוּבדת מעצרו, שחרורו לאחר מכן למעצר-בית לתקופה של 6 חודשים, וּבהמשך למעצר-בית חלקִי - הרי שנתמלאה סאת עונשוֹ של הנאשם, ואין להוסיף ולדוּנוֹ לעונש מאסר, אף לא כזה שירוּצה בעבודות-שירות, משלטעמו די אם יוטלו על הנאשם מאסר על-תנאי וּקנס כספי, עונש שיהלום את נסיבותיו של המקרה הספציפי כאן.

העונש
לאחר ששקלתי בטיעוני באי-כוח הצדדים, הֶחלטתי לקבל את הסדר-הטיעון שהוצג, במיוחד לאחר שפּורטה בפני
י הבעייתיוּת הראָייתית שבּהּ נתקלה המאשימה בהוֹכחת אשמתו של הנאשם בביצוע העבירות החמוּרות, בעייתיוּת שהייתה מוּבנית מלכתחילה בראיות, לאור אופי המעורבים, והלכה והחמירה עם מוֹת אחת מעדוֹת התביעה המרכזיות, והתחמקויותיו של המתלונן מלהתייצב למתן עדוּת בבית-המשפט.

בשאלה איזו גישת עֲנישה יש לאמץ מבּין אלו שהוצגו לי על-ידי הצדדים, מצאתי כי ברמת העיקרון, הגישה שהציגה המאשימה היא הגישה הנכונה, ולוּ מִן הטעם, שאשמתו המוּסרית של הנאשם, בהיותו בעל הסכסוך וּבעל העניין ב"חינוכו" של המתלונן, בעצם נטילת החוק לידיו וּשליחתם של אנשי-זרוע על-מנת שיעשו זאת - מכריעה את הכּף לחובתו.
לדידי, אין לראות רק בחוּמרת העבירות שבהן הורשע מנשה חזוּת הכל. אכן נכון הדבר, מנשה הורשע בעבירות חמוּרות בהרבה, אך אשמתו המוּסרית פּחוּתה בהרבה מזו של הנאשם, שהיה הרוּח החיה מאחורי תוכנית הקֶשר, אף שזו התפתחה מעבר לציפיותיו.
עוּבדה זו, בהצטרפהּ לעבר העשיר של הנאשם הרצוף עבירות אלימוּת, מצדיקה איפוא הטלת עונש ממשי במסגרתו של הסדר-הטיעון, ואי-הסתפקות בעונש מאסר מוּתנה בלבד.

לאור מכלול נסיבות הקוּלא שצויינו לזכוּתוֹ של הנאשם - הודייתו; אוֹפיוֹ של המתלונן, בעל-ריבוֹ כאן; ושקלול תקופות מעצר-הבית שבהן היה נתון הנאשם למשך זמן ממושך, הֶחלטתי לדון את הנאשם לעונשים הבאים :

18 חודשי מאסר. מתוך תקופה זו 4 חודשים לריצוי בפועל, אשר יומרו בעבודות-שירות, כפי חוות-דעתו של הממונה על עבודות-שירות. הנאשם ירצה איפוא את עונש המאסר בבית-הספר החקלאי "עינות", ויחל את ריצוּיוֹ ביום 7.3.2005 בשעה 08:00.
יִתרת עונש המאסר של 14 חודשים, תהיה על-תנאי, והתנאי הוא, שבמשך תקופה של 3 שנים, לא יעבור הנאשם עבירת אלימוּת מסוג פשע או עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
הנאשם ישלם קנס על-סך של 5,000 ₪, וזאת בפריסה של 5 תשלומים שווים וּרצופים, כשהראשון בהם יהיה ביום 1.4.2005.
עותק מגזר-דין זה יישלח לממונה על עבודות-שירות לצורך ביצוּעוֹ.

זכוּת ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן והוּדע בפומבי, היום, כ"ט בשבט התשס"ה, 8 בפברואר 2005.


ג'ורג' קרא
, שופט
קלדנית: ד.ל.ס.








פ בית משפט מחוזי 40053/04 מדינת ישראל נ' חיים בן שלמה מזרחי, (פורסם ב-ֽ 08/02/2005)