פסקי דין על יוסף סולימה- "סולימה שיווק וסחר" | פסקי דין על מרגלית הלגוע | פסקי דין על עמיר הלגוע |

34806/05 א     13/07/2006




א 34806/05 יוסף סולימה- "סולימה שיווק וסחר" נ' מרגלית הלגוע, עמיר הלגוע




12
בתי המשפט
א 034806/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
13/07/2006
תאריך:
שופט: סובל משה
, ת"א
בפני
:

יוסף סולימה- "סולימה שיווק וסחר"

בעניין:
תובע
נ ג ד
1 מרגלית הלגוע

2. עמיר הלגוע
נתבעים
פסק דין
כללי
1. עניינה של התביעה שבפני
י בתשלום חוב עפ"י חשבוניות משלוח בסך 472,575 ₪.
ראשיתה של התביעה ב"סדר דין מקוצר". הנתבעים הגישו בקשה למחיקת כותרת בבש"א 174861/05. הבקשה התקבלה בהחלטה מיום 20.9.05 והתובענה הועברה לסדר דין רגיל.

2. התובע הינו יבואן ומשווק של מוצרי מזון כגון פירות מיובשים, תבלינים וכו'.
הנתבעים מנהלים עסק בתחום המזון בשם "קפה מגי" (להלן:"העסק").
בתקופה הרלוונטית סיפק התובע לנתבעים מוצרי מזון אשר תמורתם לא שולמה. בתמורה חלקית נמסרו לתובע שיקים של בנק לאומי אשר חוללו מסיבת א.כ.מ. בעקבות חילול השקים, נמסרו לתובע שיקים חלופיים של בנק הפועלים. גם שיקים אלה חוללו. עפ"י כרטסת לקוח של הנתבעים אצל התובע נותרה יתרת חוב בסך 472,575 ₪.

טענות התביעה
3. לטענת התובע, ראשיתה של מערכת היחסים העיסקית היתה בשנת 1998, עת התקשרו הצדדים באמצעות הנתבע 2 אשר הציג עצמו כאחד הבעלים של העסק.
במרוצת השנים נהג הנתבע 2 להזמין מהתובע מוצרי מזון שונים כשמרבית ההזמנות נעשו על ידו בטלפון.
מסוף שנת 2004 ובתחילת שנת 2005 הוזמנה סחורה בשווי סכום התביעה, ובתמורה נמסרו שיקים אשר חוללו.
עם חילול השיק הראשון, פנה התובע לנתבע 2 לבדוק את פשר הדבר ואז נודע לו לראשונה כי הנתבעים מכרו את העסק לצד שלישי, אלקיים אליהו.
לטענת התובע, מעולם לפני כן לא הודיעו לו על חילופי הבעלים ב"קפה מגי", וכי הוא רואה בנתבעים אחראים לתשלום בגין הסחורה שסופקה.

טענות ההגנה
4. 4. לטענת הנתבעת אין לה כל קשר לרכישות אשר עלותן נתבעת בכתב התביעה. זאת לאור העובדה כי עפ"י חוזה שנחתם ביום 8.11.04, נמכר העסק למר אליהו אלקיים, עסקה שנכנסה לתוקף ביום 1.12.04.

עפ"י חוזה המכירה התחייבה הנתבעת ליידע את הספקים והלקוחות על מכירת העסק וכך עשתה, לספקים ולקוחות שהגיעו לעסק הודיעה בהודעות אישיות ולשאר בהודעות טלפוניות. לתובע הודיעה טלפונית.
חודש נובמבר היה חודש של חפיפה וכשסיימה מלאכתה הודיעה על כך לאלקיים.
לטענת הנתבעת, מאז מות בעלה לפני כ 10 שנים, היא ניהלה את העסק "קפה מגי" בעצמה, וכי בנה עמיר, הנתבע 2, עבד בעסק במהלך כל השנים משנת 89 ועד לסגירתו כשכיר בלבד. עמיר לא היה בעלים בעסק ולא ניהל אותו.

דיון והכרעה
5. 5. מטעם התביעה הוגש בתחילה תצהירו של יעקב סולימה, אשר שהה בחו"ל במועד הדיון, ועל כן תצהירו הוחלף בתצהיר אחיו, אהרון סולימה אשר נחקר על תצהירו. (להלן:"אהרון"), אשר הוא, יחד עם אחיו, מנהלים את עסק של התובע, וכן העיד מר אליהו אלקיים(להלן:"אלקיים"), רוכש העסק. מטעם ההגנה העידו הנתבעים.

גדר המחלוקת
6. אין מחלוקת בין הצדדים כי סכום החוב הנתבע נוצר לאחר מכירת העסק לאלקיים. אין מחלוקת בדבר גובה החוב, לאור העובדה שהנתבעים אינם יכולים להעיד אם הוזמנה הסחורה האמורה, ואם סופקה, באשר אין הם, לטענתם, בעלי העסק במועד הזמנת הסחורות. לפיכך גדר המחלוקת היא האם יש להטיל על הנתבעים או מי מהם אחריות לתשלום הסחורות בתקופה הרלבנטית.

נטל השכנוע ונטל הראיה
7. ככלל, נטל השכנוע מוטל, על התובע עפ"י הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".
נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין שנושא בו חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו.

מכאן שעל התובע הנטל להוכיח את עילת התביעה.
עם זאת, לא מיותר לציין כי הנטל המשני, נטל הבאת הראיות, מוטל על כל אחד מהצדדים להוכחת גרסתו.

ברור ש"חובת הראיה" מנקודת מבטו של נתבע אשר איננו נושא בנטל השכנוע איננה חובה במשמעותה הרגילה, אלא שאם הנתבע לא יביא ראיות כנגד ראיות התובע, הרי שעומד הוא בסיכון כי ביהמ"ש יפסוק כנגדו. היעדר ראיה שכנגד, מותיר את ראיות התובע ללא גורם מכרסם במהימנותן ובכוחן הראייתי. (ראה: י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1540).

המסגרת של מידת ההוכחה במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע באשר "השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע.

על כן די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו ואין נפקא מינה שנותרים 49% של אי וודאות. (ראה בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם.)

עוד ראוי להזכיר בשלב זה את סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש) לפיו ערכה של עדות ומהימנותם של עדים הם עניין של ביהמ"ש להחליט בו עפ"י התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט.

אמינות העדים
8. כאשר בפני
ביהמ"ש מצויה גרסה מול גרסה, חשיבות רבה נודעת לאמינות ולמהימנות של כל אחד מהעדים וכן לסבירות הגרסאות.
הנתבעת העידה כי במשך 30 שנות ניהול העסק הושם דגש על איכות הסחורה וטיב השירות וכי במהלך כל השנים לא חזר ולו שיק אחד. חיזוק לעדותה של הנתבעת , ניתן ע"י אהרון, העד מטעם התובע, אשר העיד בעמ' 12, שורות 14-15 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.06 כי "לא היה שום רקורד שלילי לפני 1.12.04".

אליהו אלקיים, כך לגרסת הנתבעת, נותר חייב לה סך של כ 200,000 ₪ בשל שיקים שמשך לטובתה בגין מכירת העסק וחזרו א.כ.מ. בשני תיקי הוצל"פ שפתחה נגדו התובעת בעפולה, נדחו טענותיו של אלקיים וכן ההתנגדויות שהגיש בתיקים.

אלקיים, ניהל את העסק במשך 4-5 חודשים בלבד, והותיר חובות גם לחברת אסם, אשר לאחר התכתבויות ויתרה על התביעה כנגד הנתבע ובהסכמה, בלי צו להוצאות, נדחתה התביעה גם כנגד הנתבעת.

מנגד הגיש התובע (כנספח ה לתצהיר עדותו הראשית), תצהיר של אלקיים, שניתן בתמיכה לבקשת ההתנגדות בתיק ההוצל"פ שנוהל כנגדו ע"י הנתבעת. אלא שחרף העובדה שאלקיים מעלה טענות קשות בדבר מרמה וגניבה כנגד הנתבעת, הוא לא התייצב לדיון בהוצל"פ ולא נחקר על תצהירו, ומשכך דחתה, כב' הרשמת תמר נסים שי, את ההתנגדות וקבעה, כי "אי התייצבותו אף היום מעידה כי זנח טענותיו".

גם בדיון שנערך בפני
התרשמתי מעדותה האמינה העקבית והקוהרנטית של הנתבעת, וזאת מול גרסה מגמתית של אלקיים שהותירה רושם שלילי ולא אמין.

נוהל הודעה לספקים
9. גרסת ההגנה של הנתבעת הינה כי על פי התחייבותה בחוזה, במהלכו של חודש נובמבר, הודיעה לספקים על חילופי הבעלים. לחלקם הודיעה טלפונית ולחלקם הודיעה כאשר הגיעו לעסק. אז גם הציגה את הבעלים החדשים והמנהל החדש דוד יזרעאלי בפני
הם:

"אחרי חתימת החוזה, חתמנו בתאריך 8 לחודש, הכנתי רשימה של הלקוחות ושל ספקים עם מספר טל' ועם הערות שלי לגבי כל אחד מהם, הרשימה נמסרה לאליהו ודוד יזרעאלי...אותם ספקים ונציגים שהגיעו לעסק יידעתי אותם אישית ובאותה הזדמנות עשיתי הכרות בינם לבין הקונה החדש, גם אליהו וגם דוד יזרעאלי שהיה נוכח יום יום וניהל בפועל את העסק..ברשימה רשמתי יד כל שם של ספק מתי וכיצד הודעתי לו על מכירת העסק ואת הרשימה השארתי לאליהו ולדוד.. בכתב לא הודעתי לאף אחד"
(פרוטוקול הדיון מיום 9.3.06, עמ' 20, שורות 3-17)

10. כשסיימה מלאכתה זו לקראת סוף חודש נובמבר, מסרה על כך לאלקיים והעבירה לו את כל החומר שבידיה. כך לטענתה מסרה רשימה מסודרת ובה שמות הספקים ולמי נמסרה ההודעה.
אלקיים מצידו העיד כי ניתנה לו רשימה בעל פה והוא העלה אותה על הכתב, אך הכל נמצא אצל עורך דינו, ומכל מקום לא הוצג בדיון.

ההודעה לתובע
11. גרסת ההגנה בקשר עם מסירת ההודעה לתובע היא כי הנתבעת התקשרה לעסקו של התובע ביום 21.11.04 וביום 22.11.04 ובקשה לשוחח עמו, משלא הצליחה להשיגו באופן אישי, השאירה הודעה בה הזדהתה כמגי מקפה מגי והודיע כי מכרה את העסק לאלקיים וכי בנה ימשיך לעבוד אצל בעל העסק החדש.

שיטת עבודה טלפונית הייתה מקובלת במערכת היחסים העסקית בין התובע לנתבעים, כך העיד גם עד התובע, אהרון, כי הפעילות העיקרית, הזמנת סחורה, נעשית בטלפון(סע' 3 ו- 5 לתצהיר, עמ' 9 שורה 22 לפרוטוקול הדיון).

לחיזוק ותמיכה בטענתה הציגה הנתבעת פירוט מודפס מחברת בזק של שיחות טלפון אשר צורפו כמוצג נ/2. השיחות בוצעו מטלפון נייח של הנתבעת (6567853 - 04) לטלפון נייח שמספרו 6814461 - 03.
אהרון בעדותו מאשר שזהו מספר הטלפון של העסק שלו (עמ' 8 שורות 15-16לפרוטוקול).

12. בקשר עם קיום שתי שיחות אלה, התובע איננו נותן כל גרסה מצידו. יתרה מכך, עפ"י כרטסת 2004 (נספח ב' לתצהיר אהרון) לא נרכשה ע"י הנתבעת כל סחורה במהלך חודש נובמבר 2004. עפ"י כרטסת הנהלת חשבונות של התובע, הזמנת הסחורה האחרונה שבוצעה ע"י הנתבעת נעשתה ביום 21.10.04.

משלא ניתנה גרסה לסתור, גרסת הנתבעת המפורטת והנתמכת בראיות, אמינה בעיניי, ולפיה היא הודיעה לתובע, או למי מטעמו, על חילופי הבעלים.
סביר להניח כי ההודעה הטלפונית של הנתבעת לא הועברה ע"י מקבלה אצל התובע לידיעתו של התובע ואם כך אין זו אשמתה ומחדלה של הנתבעת.

13. למרות העובדה כי לטענת הנתבעת הודעה נמסרה לתובע במהלך חודש נובמבר 2004, על החשבוניות מצד התובע המשיך להופיע השם "הלגוע מרגלית ועמיר", גם על גבי החשבוניות שהוצאו בתחילת שנת 2005. קובל ב"כ התובע, מדוע הנתבע, שהמשיך לעבוד אצל אלקיים, לא מצא לנכון להתריע על כך? הנתבע נשאל בחקירתו והעיד:

"את רוב החשבוניות ראיתי כשקיבלתי את כתב התביעה...לא יודע אם ראיתי את החשבוניות. אם הייתי מקבל סח' באותו מעמד אני מניח שהייתי רואה.. יכול להיות שראיתי אחת"
בקשר לסחורה נשוא החשבוניות, העיד כי קיבל אותה "אחד העובדים. היו כ- 8 עובדים...אני לא אחראי לבדוק כי ההזמנות סופקו"
(פרוטוקול הדיון, עמ' 26, שורות 1-7)

כך שעפ"י עדותו של הנתבע, סביר להניח כי הוא כלל לא ראה את החשבוניות האמורות, שעה שלא הוא קיבל את הסחורה, ועל כן לא יכול היה להתריע על אי עדכון הפרטים.

14. בקשר עם עדכון הפרטים אצל התובע, הרי שמעיון בחשבונית (הוגשה וסומנה נ/1) פרטי חשבון הבנק המשלם עודכנו לפרטיו של אלקיים.
באשר להתייחסותו של עד התביעה, אהרון כי ככל הנראה קבלה הפקידה הכפופה לו את השיקים הנושאים את שמו של אלקיים כבר בינואר 2005, אני סבור כי אין בכך כדי להעיד על ידיעתו של התובע בדבר שינוי הבעלות אבל אם מי מהעסק של התובע ידע או צריך היה לדעת בעקבות קבלת שיקים שונים, עם פרטי חשבון שונים ופרטי בעלים שונים, הרי שאולי כשל מי בעסק של התובע מלהעביר את המידע, כך או אחרת האחריות על התובע.
אומנם האמנתי לתובע שלא ידע עד למועד בו חוללו השיקים את דבר חילופי הבעלות, אך התובע לא השכיל להתמודד עם הטענה בדבר קיום שיחות הטלפון במחצית חודש נובמבר, שעה שכבר לא בוצעו כל הזמנות מטעם הנתבעת.
על כן סביר בעיניי כי אכן בוצעו השיחות האמורות, גם אם ייתכן וההודעה כלשונה לא הגיעה אל מי מטעם התובע, המוסמך היה לקבלה, הרי שאז האחריות מסורה לתובע ולעובדיו, ואיננה יכולה ליפול על כתפי הנתבעת.
15. לסיום, אוסיף ואומר בעניין ה"מוטיבציה" של התובע לקיים הליכים כנגד הנתבעת ולא נגד אלקיים, לכל הפחות בנוסף לנתבעים, וזאת כפי שהעיד אהרון:

"הבנתי מכל מיני מסמכים אחרים שאין מה לתבוע. יש נגדו תביעות בסכומים גדולים...כמו שאני חושב אין לי מה לתבוע אותו כי אין מה לקחת ממנו"
(פרוטוקול הדיון, עמ' 13, שורות 4-8)

לפיכך גם נראה לי כי גרסת התביעה בעניין שיחת הטלפון שהתקיימה בין התובע לנתבע, עת חוללו השיקים, ועליה הצהירו האחים, היא גרסה ה"מותאמת" לצרכי התביעה כך למשל-
עפ"י תצהירו של יעקב (סע' 16 לתצהיר) הוא עצמו שוחח עם הנתבע והודיע לו כי הם רואים בו ובאמו אחראים לתשלום החוב, כי לא נשלחה כל הודעה בקשר לשינוי הבעלות, כי הוא לא היה מוכר לאלקיים מוצרי מזון בסכומים של מאות אלפי ₪. וכי הוא דורש במיידי את תשלום החוב בסך של 472,575 ₪ .
עם זאת בתצהירו של אהרון, נמסר כי גם הוא וגם אחיו פנו לנתבע עם חילול השיק וכי באותה שיחה הודע לנתבע כאמור בתצהירו של יעקב.

16. ב"כ התובע בסיכומיו מעלה טענות רבות כנגד אי המצאת מסמכים או עדים מטעם הנתבעת להוכחת גרסתה. לאחר עיון מדוקדק בחומר שבפני
, אומנם שני הצדדים כשלו מלהביא את מלוא הראיות והעדים שיכלו להעיד על מצב הדברים לאשורו, לכן שתי הגרסאות לוקות בחסר, ועובדה זו פועלת לחובתם באופן שווה. עם זאת, הנתבעת הביאה ראיה חיצונית, נייטראלית, התומכת בגרסתה, בעוד שהתובע לא עשה כן.

בעוד שאני סבור כי שני הצדדים נפלו קורבן למעשיו של צד ג', והשתלשלות העניינים אינה באשמת מי מהם, לא ניתן לגלגלה לפתחו של הנתבע אשר כלל אינו בעליו של העסק, ואף לא לפתחה של הנתבעת, אישה שניהלה את עסקיה שנים רבות בכנות ואמינות, ובערבו של יום, ניסו להשחיר את שמה, שלא בצדק.
לאור כל האמור, אני קובע כי נטל התביעה לא הורם, ואילו נטל השכנוע להוכחת גרסת ההגנה, עומד על מעבר ל- 51% הוודאות הנדרשים בהליך האזרחי, ובכך די כדי לדחות את התביעה.

17. הנתבע הוכיח כי לא היה הבעלים של העסק בשום תקופה, אלא עבד בתור שכיר אצל אמו ולכן לא היה מקום לתבוע אותו באופן אישי.
הנתבע המשיך לעבוד כשכיר אצל אלקיים תקופה מסוימת לאחר מכירת העסק ואולם לא קיבל על עצמו אחריות אישית לתשלום החובות.

התביעה כנגד הנתבע נדחית משום שלא היה בעל העסק והן משום הטעמים לדחיית התביעה כנגד הנתבעת.
סיכום
18. לאור כל האמור, אני קובע כי נטל התביעה לא הורם, ואילו נטל השכנוע להוכחת גרסת ההגנה, עומד על מעבר ל- 51% הוודאות הנדרשים בהליך האזרחי, ובכך די כדי לדחות את התביעה.

הנתבעת הוכיחה, במידה הראויה, את טענתה לפיה הודיעה לתובע או למי מטעמו על עזיבתה את העסק ומכירתו לאלקיים, ולכן אין להטיל עליה חיובים בגין רכישות שבצע אלקיים.

התביעה כנגד שני הנתבעים נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ו (13 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.
סובל משה
, שופט








א בית משפט שלום 34806/05 יוסף סולימה- "סולימה שיווק וסחר" נ' מרגלית הלגוע, עמיר הלגוע (פורסם ב-ֽ 13/07/2006)