פסקי דין על עוזיאל עובד שניר (ת.ז. 025655184) | פסקי דין על אבי זיקרי (מוסך א. אור חדש)

1481/02 עב     30/07/2006




עב 1481/02 עוזיאל עובד שניר (ת.ז. 025655184) נ' אבי זיקרי (מוסך א. אור חדש)




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע

עב 001481/02


בפני
:
כב' השופטת יעל אנגלברג – שהם

- דן יחיד -

30/07/2006


בעניין:
עוזיאל עובד שניר (ת.ז. 025655184)



ע"י ב"כ עוה"ד:
קריספין משה

התובע

נ ג ד


אבי זיקרי (מוסך א. אור חדש)



ע"י ב"כ עוה"ד:
שמעון ביטון

הנתבע

פסק דין


תביעה זו עניינה שכר עבודה וזכויות סוציאליות.

רקע עובדתי

1. התובע הועסק בעסקו של הנתבע החל מיום 4.9.01.

2. הנתבע הינו בעל עסק עצמאי לחשמלאות רכב, מוסך "א. אור חדש" באילת.

3. ראשיתה של תביעה זו ביום 8.4.02, עת הוגשה תביעת התובע. התביעה הומצאה כדין לידי הנתבע ביום 11.6.02, בצירוף דרישה להגשת כתב הגנה. משלא הוגש כתב הגנה, ניתן ביום 14.10.02

פסק דין
בתביעת התובע.

4. ביום 8.9.04 הוגשה בקשה מטעם הנתבע, לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ולהארכת מועד להגשת הבקשה (בש"א 2476/04). בהחלטת בית הדין מיום 23.5.05, בוטל פסק הדין.



5. המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלות הבאות -

א. מהו השכר החודשי המוסכם בין הצדדים, האם היה זה 3,500 ₪ כטענת הנתבע או שמא 4,500 ₪ כטענת התובע.
ב. האם עבד התובע בחודש 11/2001.
ג. ג. זכאות התובע לפיצויי הלנת שכר.
ד. ד. זכאות התובע לפדיון חופשה שנתית ודמי נסיעות.

גובה השכר

6. התובע טען כי הוסכם בין הצדדים, כי שכרו יעמוד על סך של 4,500 ₪ נטו.

עיון בתלושי השכר לחודשים 9/01 ו - 10/01 מעלה, כי התובע קיבל תשלום חודשי בסך של 3,500 ₪ נטו.
הלכה היא, כי כאשר התובע טוען שהימים או שיעור השכר המפורטים בתלוש השכר אינם משקפים את המציאות, עליו הנטל להוכיח זאת. וכדברי בית הדין הארצי - "העולה מהאמור הוא כי נטל ההוכחה, מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד-התובע."(ראה דב"ע נד/ 23- 3 (ארצי) חיים פרינץ נ' גפן, עזבון המנוח חיים ויינגרטן פד"ע כו' 553,547).

7. עיון בעדויות הצדדים מעלה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

לטענת התובע, יחסי העבודה הוסדרו בהסכם הגם שלא ידע להצביע על המועד המדויק בו נכרת ההסכם.



בתצהיר עדותו הראשית כתב –

"במסגרת עבודתי אצל הנתבע סוכם כי משכורתי תהיה 4,500 ₪ נטו לחודש, אשר תשולם בהתאם לחוק." (סעיף 4 לתצהיר) (הדגשה שלי - י.א.ש.)

אך בעדותו בפני
בית הדין ציין –

"ש. מתי במסגרת עבודתך הוא סיכם 4,500 ₪.
ת. לפני שהתחלתי לעבוד. במסגרת עבודתי סכמנו שאני עובד ב-4,500 ₪. יומיים או שלושה לפני כן. אני לא זוכר. סגרנו 4,500 ש"ח נטו סגרנו.
ש. בכל מקרה על הסכום הזה דיברתם הוא שילם לך?
ת. לא נכון. לא הייתי מתחיל לעבוד אם הוא לא היה אומר לי את הסכום לפני כן. אני משלם משכנתא ומזונות אני לא יכול לעבוד ללא ידיעה כמה שכר אני אקבל." (עמ' 8 לפרוטוקול( (ההדגשות שלי – י.א.ש.).

מכאן, לא ברור מתי לגרסת התובע , סוכם עניין השכר הנטען על ידו.

8. לדברי התובע, הועסק במוסכו של התובע כ "חשמלאי רכב" כעולה מתצהירו -

"הועסקתי אצל הנתבע בין התאריכים 4.9.01 עד 30.11.01 כולל בתפקיד חשמלאי רכב." (סעיף 2 לתצהיר) (הדגשה שלי -י.א.ש).

עוד ציין התובע, כי טרם החל בעבודתו אצל הנתבע, עבד כחשמלאי רכב במפעלי תובלה במשך כ- 6 שנים תוך שהוא מקבל משכורת של כ- 4,500 ₪ (סעיף 3 לתצהירו) ואף צרף מספר תלושי שכר להוכחת טענתו זו (נספח א' לתצהירו). התובע הוסיף וטען, כי לאחר סיום עבודתו אצל הנתבע, הועסק כחשמלאי רכב במוסך אחר בשכר של כ- 4,500 ₪ (העתק תלוש השכר צורף כנספח ג' לתצהירו).

9. מנגד טען הנתבע, כי התובע הועסק על ידו בין התאריכים 4/9/01-30/10/01 "כעוזר חשמלאי" על בסיס שכר מוסכם בשיעור של 3,500 ₪ לחודש. בתמיכה לגרסתו צרף הנתבע תלושי שכר של התובע, טופס 106 וכן דיווחים שהעביר להנהלת חשבונות, המפרטים לטענתו את שכרו של התובע וכן את חודשי העסקתו. (נספחים א1 - א3 לתצהיר הנתבע).

10. התובע תמך גרסתו בתצהיריהם של מר אלכסנדר זוזוליה אשר עבד כחשמלאי רכב בעסקו של הנתבע וטען כי השתכר סך של כ – 5,000 ₪, ומר ויקטור אליהו חג'ג', אשר עבד גם הוא כחשמלאי רכב במוסך אחר וטען כי שכרו הממוצע של חשמלאי רכב עומד על שיעור גבוה מ –5,000 ₪.

11. אמנם בחקירתו הנגדית בפני
בית הדין, מודה מר חג'ג', שהתובע הועסק אצל הנתבע כ"עוזר חשמלאי רכב" ולא כחשמלאי רכב", אך לדבריו, הוא עצמו כבעל מוסך לשעבר, שילם לבעלי מקצוע אלה "כמעט אותו דבר". וכדבריו -

"ש. מה העבודה של התובע , התובע במוסך של אבי בתור מה ?
ת. בתור חשמלאי רכב .
ש. בתור עוזר חשמלאי רכב או חשמלאי רכב ?
ת. עוזר חשמלאי רכב כי אין לו הסמכה . כל פועל נחשב פועל אם אין לו הסמכה .
ש. היו לך עוזרים ?
ת. כן .
ש. הם לא יכולים לטפל לבד ?
ת. יכולים . אני אומר שיחליפו משהו .
ש. הוא יכול ללכת לבד לתקן מבלי לומר לו ,הלכה חוטים הוא יכול להחליף לבד העוזר?
ת. כל פועל שיש לו ניסיון יכול . הוא רשאי לעשות אך מנהל העבודה צריך לבדוק . לא צריך להדריך אותו רק לבדוק .
ש. שהיה לך מוסך שילמת לחשמלאי ועוזר חשמלאי אותו שכר ?
ת. קיבלו כמעט את אותו שכר . אני לא לקחתי אף פעם פועל עם תעודה . אלכס גם עבד אצלי ולא היתה לו תעודה ואתה יכול לשאול כמה הוא קיבל אצלי". (עמ' 18 לפרוטוקול) (ההדגשות שלי - י.א.ש)

עדותו זו לא היתה מהימנה עלי.

ואילו התובע בחקירתו הנגדית אף הוא לא עמד על טענתו, כי עבד כ"חשמלאי" והודה כי הועסק כ"עוזר חשמלאי" (עמ' 10 שורה 14 לפרוטוקול). לפיכך, יש טעם רב בטענת הנתבע לפיה, אין שכרו של "עוזר חשמלאי" שווה לשכרו של "חשמלאי רכב מוסמך" ולא ניתן ללמוד מעדויות עדי התובע דבר לעניין השתכרות התובע עצמו.

12. זאת ועוד, מעיון בתלושי שכרו של התובע ממפעלי תובלה (שם עבד קודם לעבודתו אצל הנתבע), מתברר, כי התובע אמנם השתכר כ- 4,500 ₪ ואולם שכר היסוד עמד על סך של 3,288 ₪ בלבד ושכרו שהגיע לשיעור של 4,500 ₪ כלל עבודה בשעות נוספות, תוספת שעות משמרות ולעיתים גם תשלום עבור ימי חג. מכאן, לא ניתן ללמוד מתלושי שכר אלה, את שמבקש התובע ללמוד מהם.

13. התובע מוסיף וטוען, כי גרסת הנתבע לפיה שילם לתובע תשלום עודף בסך של 700 ₪ אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע לפיה זכאי היה התובע לתשלום בסך של 3,500 ₪ לחודש בלבד, ואינה תואמת את העובדה כי לטענת הנתבע היה שרוי באותה העת בקשיים כלכליים. בעניין זה, מהימנה עלי טענת הנתבע לפיה פנה התובע בטענות לעניין האיחור בתשלום ולגבי העובדה כי לא קיבל שי לחג, ומשאחז הנתבע בידו שיק שניתן לו על ידי לקוח בסכום שסילק את חובו לתובע ותוספת של 700 ₪, מסרו לידי התובע לסיום ההתחשבנות ביניהם. טענת הנתבע ליחסי החברות ששררו בין הצדדים עולה בקנה אחד עם התנהלות הנתבע.

14. עוד יצויין לעניין מהימנות התובע, כי בכתב תביעתו ציין כי קיבל מהנתבע סך של 7,300₪ בלבד ואילו לאחר הגשת כתב ההגנה הודה כי קיבל 7,700 ₪.

15. לאור האמור, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את טענתו לפיה, סוכם בין הצדדים שתמורת עבודתו יקבל שכר בשיעור של 4,500 ₪ לחודש.

תקופת העבודה

16. התובע טוען כי עבד בכל חודש נובמבר 2001. לראייה, מעלה הוא בסיכומיו את העובדה כי הנתבע עצמו מודה כי התובע נכח במוסך בתאריך 25.11.05, עת התקין רדיו טייפ ללקוח, אם כי טענת הנתבע היא, כי התובע עשה זאת במקביל לתיקון משאבת המים שהנתבע ביצע ברכבו הפרטי של התובע.

17. מוסיף התובע וטוען, כי לוח התשלומים שצורף כנספח ג' לתצהיר הנתבע מעלה שגם לאחר ה 25.11.01, נותר חוב של הנתבע כלפי התובע ששולם בחודשים נובמבר ודצמבר ומשום כך לא סביר שהתובע פוטר בתאריך 14.10.01 כדברי הנתבע ובנוסף, עוד יבוא לתקן רכבו דווקא אצל הנתבע. על בסיס זה מסיק התובע כי מכתב הפיטורין הינו מזוייף.

18. סברה זו איננה מחוייבת ההיגיון או המציאות. ראשית, הנתבע ציין בתצהירו כי התובע פוטר עקב המצב הכלכלי הקשה (סעיף 3 לתצהירו), משום כך סביר ויש מקום להניח שגם קבלתו לעבודה וגם פיטוריו של התובע נעשו ברוח טובה. שנית, גם אליבא לשיטת התובע, שסיום ההעסקה היה בסוף חודש 11/01, היעלה על הדעת שלא פוטר עד ליום קבלת השיק האחרון, קרי ביום 25.1.02. להיפך, סברה זו מתיישבת היטב עם דברי הנתבע עצמו עוד בתצהירו, שבו מודה הוא בפה מלא (בסעיף הנ"ל) כי אכן איחר קלות בתשלומים אך הדבר היה בהסכמה ועל רקע יחסי הידידות ביניהם.

19. בסיכומיו טוען התובע, כי ביום 30.11.01, שולם לו סך של 300 ש"ח וזו מהווה לדעתו ראיה לכך כי עבד באותו היום. אין בסיס לטענה זו. תשלומים נוספים שולמו לתובע בחודשים דצמבר 01 – ינואר 02 ולגביהן לא טוען התובע דבר ואין בהם כדי להוכיח אלא שהתובע קיבל תשלום במועדים המצויינים.

20. לשם הוכחת טענתו כי עבד בחודש 11/01, טוען התובע כי שהה במוסך ותיקן רכב של לקוח ביום הולדתו שחל ביום 28.11.01. כך מצהיר התובע -

"בנוסף לאמור ישנה הקלטה אשר מתעדת את השיחה עם מר ירון שושני אשר נכח בחודש נובמבר 28 ביום הולדתי ברכב אשר בו התקנתי מערכת רדיו דיסק שם." (סעיף 11 לתצהיר) (הדגשה שלי- י.א.ש.).

בפני
בית הדין לא הובאה עדותו של אותו מר שושני ואף לא נשמעה כל הקלטה.

21. לא זו אף זו, התובע צרף את תצהירו של ע.ת. 2 מר חג'ג', המצהיר שהתקנה זו של הרדיו טייפ, נעשתה ביום ה – 28.11.01. מר חג'ג' ממשיך בתצהירו ומציין (בסעיף 3) כי היה זה יום הולדתו של התובע ואף דרישת שלום נשלחה מאמו של האחרון ברדיו.

אלא שבסיכומיו, מקבל התובע את גרסת הנתבע באשר למועד הימצאות התובע במוסך לשם התקנת הרדיו טייפ ברכבו של הלקוח מר ירון שושני, קרי ביום 25.11.01, גרסה אשר נסמכת על חשבונית מס - קבלה ואשר אינה עולה בקנה אחד עם המועד בו חל יום הולדתו של התובע.

22. אין מקום להרחיב בעניין הסתירות שהתגלעו גם בעדותו של ע.ת. מס' 1 מר זוזליה אלא רק אציין, כי העד טען בתצהירו שהגיע במהלך חודש נובמבר 2001 מספר פעמים למוסכו של הנתבע לשם גביית חוב משכורתו לחודש ספטמבר. לדבריו, פגש את התובע בעבודתו וזה האחרון ציין בפני
ו כי עדיין לא קיבל את משכורתו. אלא שכעולה ממכתב גמר החשבון והעדר תביעות שניתן על ידי מר זוזוליה לנתבע ביום 16.10.01 (נספח ו' לתצהיר הנתבע), התשלום האחרון לשכרו של מר זוזוליה, בוצע כבר ביום 16.10.01.



בחקירתו הנגדית העיד העד –

"ש. באת ב - 16.10 באת יום אחר ממה שכתוב כאן , לא חשוב אם הכל ביום אחד . פעם האחרונה ב – 16.10?
ת. באתי שוב לאחר תאריך זה כי באתי לדבר עם התובע . בשביל לקבל את הכסף לא .
ש. מתי שחתמת ב -16.10 זה התאריך ?
ת. אני חושב כן . אני לא זוכר עכשיו . עברו 5 שנים . אני זוכר דבר אחד שחתמתי ביום אחד . באתי אחר כך בשביל לדבר עם התובע.

ובחקירתו החוזרת -

ש. לאחר התאריך 16.10 המשכת להגיע למוסך בגלל שלא נתנו לך תלושים .
ת. לא. קיבלתי תלושים ביום אחד כי לא קיבלתי תלושים. באתי למוסך לא בשביל תלושים או כסף אלא באתי לדבר עם התובע. זה היה לאחר ה- .16.10". (עמ' 16 לפרוטוקול) (ההדגשות שלי - י.א.ש.)

משכך, נסתרה טענתו של העד לפיה, התייצב במוסך בחודש 11/01 לקבלת הפרשי שכרו. ולאור הסתירות בגרסתו, ספק אם היה באותה תקופה במוסך כלל.

23. מכל האמור לעיל, אין לקבל את טענתו של התובע כי עבד בנובמבר 2001 בעסקו של הנתבע, מכל הראיות שהובאו לעיל עולה כי ביום 14.10.01 מסר הנתבע לתובע מכתב פיטורין המודיעו על סיום עבודתו בסוף חודש 10/01. מכתב זה בצירוף מסמכי המל"ל, דפי התקבולים לחודשים 11/01-9/01 שצורפו לתצהירו של הנתבע, כרטיס הרכב לחודש 11/01 בו נרשם כי הטיפול ברכבו של מר שושני נעשה ביום ה – 25.11.05, הסתירות בתצהירם ובעדותם של התובע ועדי התביעה, כל אלה מביאים למסקנה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הועסק בחודש 11/01 על ידי הנתבע.

התביעה להלנת שכר

24. באשר לתביעה לפיצויי הלנת השכר- קובעות הוראות סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 כי -

"(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה
תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-
1969 (להלן בית הדין האזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר
כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי,
הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של
60 יום לתקופה של 90 ימים."

משקבעתי כי אין התובע זכאי להפרשי שכר, אף אם שולם שכרו באיחור מה, הרי שכעולה מפירוט מועדי התשלומים, בוצע התשלום האחרון ביום 25.1.02. משהוגשה התביעה ביום 8.4.02, הרי שחלפו 60 הימים ותביעת התובע ברכיב זה התיישנה ודינה – להידחות.

פדיון חופשה

25. התובע תבע פדיון חופשה בגין 3 ימים כעולה מכתב התביעה. משקבעתי שהתובע עבד פחות מחודשיים ימים, זכאי הוא ל 2 ימי חופשה בלבד בגין תקופה זו.

26. לטענת הנתבע, התובע עבד 23 ימים בחודש 9/01 (מה 4.9.01) ו – 25 ימים בחודש 10/01 וקיבל תשלום עבר חודש עבודה מלא.

27. עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א – 1951 חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו ירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי חופשה ששולמו ותאריך תשלום.

הלכה פסוקה היא כי נטל הוכחה בדבר החופשה הוא על המעביד –

"מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (דב"ע לא/22-3 צ'יק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215; דב"ע נז/7-3 נחום לבון נ' מ.ת.מ תעשיה ומלאכה בע"מ פד"ע לב' 584).

28. הנתבע צרף אישור מטעמו על ימי חופשה בחתימת ידו של התובע, על כך שביום 18.10.01 לא עבד האחרון. בחקירתו הנגדית בפני
בית הדין לא זכר התובע אם אכן לקח יום חופשה אם לאו -

"ש. אתה מאשר שב 18.10- קיבלת יום חופש ?
ת. לא זכור לי . זה לא חתימה שלי . יכול להיות שלקחתי יום חופש אך זה לא חתימה שלי .
ש. ב 18.10- לא לקחת יום חופש ?
ת. לא זוכר שלקחתי יום חופש . ייתכן שלקחתי יום חופש . לעניין החתימה זה לא מתאים .
ש. ייתכן שלקחת עוד יום חופש ?
ת. לא זוכר . כמה שאני יודע לא. (עמ' 14 לפרוטוקול) (ההדגשות שלי – י.א.ש.)

29. משלא סתר התובע את רישומי הנתבע לפיהן נטל יום חופשה בחודש 10/01 ומשאין חולק כי קיבל שכר מלא עבור חודש 9/01 אף שעבד רק 23 ימים והחל עבודתו ביום 4.9.01, אין הוא זכאי לתוספת תשלום ימי חופשה ודין תביעתו להדחות.

30. יתרה מזו, גרסת הנתבע באשר להסדר שערך עם התובע עם ביצוע התשלום האחרון לסילוק כל חובו בתוספת 700 ₪ שנערך ביום 25.1.02, עת נתן הנתבע ביד התובע צ'ק על סך 1300 ₪ המהווה גמר חשבון, כולל לטעמי אף את פדיון ימי החופשה ככל שסברו הצדדים כי התובע היה זכאי להם.

דמי נסיעות

31. התובע תבע הוצאות נסיעה בסך 150 ₪ לחודש, כעולה מכתב התביעה.

לטענת הנתבע, הוצאות אלה לא הוכחו כלל, לא צורף כל כרטיס נסיעה ולא הוכח למעשה כי אכן התובע ביצע נסיעות כלשהן.

32. לית מאן דפליג, כי על פי הוראות "צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957",על המעביד לשלם קצובת נסיעה לעובד בעבור כל יום עבודה אליו מתייצב העובד.

הנתבע טען כי השכר המוסכם כלל גם את התשלום בגין דמי הנסיעות.

33. לא שוכנעתי כי הוסכם בין צדדים שהשכר המוסכם יכלול גם את התשלום עבור הוצאות הנסיעה. אמנם הנתבע עצמו קבע את תשלום דמי הנסיעות על שיעור של 220 ₪ לחודש, אך משהתובע עצמו העמיד את הסכום הנתבע על שיעור של 150 ₪ לחודש, זכאי הוא לתשלום קצובת נסיעה בעבור 2 חודשי עבודה בסך כולל של 300 ₪ בלבד.

בתצהירו הוסיף התובע תביעה לדמי ביגוד והנעלה. משלא נתבע רכיב זה בכתב התביעה ומשלא כומת, דין תביעתו בעניין זה להדחות.

אחרית דבר

34. אשר על כן, ישלם הנתבע לתובע עבור דמי נסיעות, סך של 300 ₪ אשר ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.01 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

יתר תביעות התובע הכוללות תשלום שכר עבור חודש 11/01, פיצויי הלנת שכר ופדיון
חופשה שנתית - נדחות.

35. משנדחתה מרבית תביעת התובע, ישא כל צד בהוצאותיו.

5129371
546783

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום ה' באב, תשס"ו (30 ביולי 2006) בהעדר הצדדים


יעל אנגלברג-שהם
שופטת
001481/02עב 734 ויקי גוטפלייש








עב בית דין אזורי לעבודה 1481/02 עוזיאל עובד שניר (ת.ז. 025655184) נ' אבי זיקרי (מוסך א. אור חדש) (פורסם ב-ֽ 30/07/2006)