פסקי דין על נזמיה מחמוד רשיד | פסקי דין על זכריא אברהים

10501/05 א     30/07/2006




א 10501/05 נזמיה מחמוד רשיד נ' זכריא אברהים




1
בתי המשפט

א 010501/05
בית משפט השלום ירושלים
30/07/2006

כב' השופט כרמי מוסק
-סגן נשיא

בפני
:
נזמיה מחמוד רשיד

בעניין:
התובעת
נ ג ד
זכריא אברהים


הנתבע
פסק דין
א. מהות ההליכים
1. בכתב התביעה נטען כי התובעת זכאית להרשם כבעלת החנות המצויה ברח' השלום 53 בכפר אבו-גוש. החנות היא חלק ממבנה הכולל בית וחנויות והידוע כחלקה 29 בגוש 29524. המבנה כולו מצוי בבעלות אמה של התובעת, זקיה עבדאללה מוחמד אבו גוש. לכתב התביעה צורף עותק נסח לשכת רישום המקרקעין לפיו אכן החלקה האמורה רשומה על שם זקיה עבדאללה מוחמד אבו-גוש.

2. על פי הנטען בתביעה, זקיה הנ"ל הורישה את כל רכושה על פי צוואה לשלוש בנותיה, סוריה מחמוד רשיד, פטמה מחמוד רשיד והתובעת. לאחר מותה של זקיה ערכו שלוש היורשות-הבנות הסכם חלוקה לפיו 4 מחסנים הנמצאים בקומה התחתונה של המבנה יהיו בבעלות של סוריה ושל התובעת. העתק ההסכם צורף לתביעה.

3. התובעת טוענת כי לאחר מכן הסכימו בעל פה סוריה והתובעת כי החנות נשוא התביעה תהיה בבעלות התובעת.

4. בחנות, החזיק אביו של הנתבע כדייר מוגן ולאחר מותו מחזיק בחנות בנו הנתבע כדייר מוגן מכח האמור בסעיף 23 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972.

5. התובעת טוענת כי מספר שבועות לפני הגשת התביעה, החל הנתבע, ללא קבלת רשות וללא הסכמתה, לבצע עבודות בניה בחנות שכללו הריסת קיר החזית של החנות, הרחבת פתחים, הקמת קירות פנימיים חדשים בצמוד לקירות החיצוניים הישנים, הגבהת התקרה. התובעת טוענת כי העבודות מסכנות את מבנה החנות, בטיחות השכנים, ופוגעת ביסודות. כך נטען כי העבודות נעשו ללא קבלת היתר כדין.

6. העתקי תמונות שתעדו את הבניה הנטענת צורפו לכתב התביעה.

7. הועדה המקומית לתכנון ובניה, (ועדת הראל), הוציאה צו הפסקת עבודה ביום 17/10/05. לטענת התובעת חרף זאת, המשיך הנתבע לבצע עבודות בניה.

8. התובעת פנתה במסגרת הליך זה, בבקשה לצו מניעה דחוף להפסקת עבודות הבניה. (בש"א 7882/05). במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה, ניתן צו זמני, ולאחר דיון לרבות חקירת המצהירים מטעם הצדדים, הושאר הצו הזמני על כנו על פי החלטתי מיום 10/11/06. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (בר"ע 1037/05) שנדחתה על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 28/12/05.

9. הנתבע, בכתב ההגנה חלק על כך שהתובעת היא הבעלים של החנות. לטענתו לא הומצא צו ירושה לפיו ירשה התובעת את רכושה של זקיה, וכי ההסכם בין 3 האחיות היורשות הוא חסר תוקף.

10. הנתבע טוען כי הוא הדייר המוגן מכח סעיף 23 לחוק הגנת הדייר לאחר שאביו שנפטר היה דייר מוגן בחנות משך שנים רבות.

11. באשר לעבודות שבוצעו, טוען הנתבע כי היה צורך לבצע עבודות אלה עקב מצבה של החנות שהייתה ספוגה ברטיבות, עובש, קילופי טיח ומצב שסיכן את החנות. הנתבע טוען כי מי גשם חלחלו לחנות וסיכנו את מצב בריאותו וכן היקשו על עבודה בחנות. כמו כן גרם מדרגות בחנות היה בלתי תקין והייתה בו סכנה בטיחותית. כדי לפתור כל זאת טוען הנתבע כי ביצע עבודות של הנמכת הרצפה והנחת צינורות ניקוז שמיועדים לניקוז מי הגשמים, דרך צינורות החוצה, ציפוי הקירות הרטובים בקירות בידוד דקים עם מילוי חומר מבודד למניעת ספיגת המים. כן הורחבה דלת הכניסה כך שדלת וחלון קיימים הפכו לדלת אחת רחבה יפה יותר, בין היתר כדי להגביר את האיורור בחנות. הנתבע הכחיש כי הרס קירות בתוך החנות.

12. הנתבע טוען כי התובעת, בתה וחתנה ידעו על הרטיבות בחנות אולם לא עשו דבר כדי לתקנה, כי מדובר בחבות המוטלות על התובעת על פי החוק, ועל כן ביצע הנתבע עבודות אלה בעצמו. הנתבע טוען כי יידע את חתנה של התובעת כי הוא עומד לעשות עבודות פנים בחנות, חתנה הסכים לכך, תוך דרישה שלא יהרסו קירות.

13. הנתבע טוען כי סבר שהתובעת מסכימה לביצוע העבודות, גם לאור קרבה משפחתית שבין הצדדים, העובדה כי בעבר ביצע שיפורים בחנות, החליף ריצוף ודלת והתובעת לא התנגדה לכך. הנתבע מכחיש כי הייתה פניה מצד התובעת להפסיק את העבודות בחנות. הנתבע טוען כי החנות משמשת אותו ואת ילדיו כמקור פרנסה יחיד, כי התובעת נהגה שלא בתום לב ומטרתה היא לנשל אותו מהחנות.

14. ביום 15/11/05, היינו חודש ימים לאחר הגשת הבקשה לצו מניעה, הגיש הנתבע בקשה לבית הדין לשכירות (תיק 176/05) בה ביקש מבית הדין להתיר לו לבצע את העבודות בהן החל. הנתבע טען בבקשה כי ביצע כבר פעולות של בניית קירות פנימיים צמוד לקירות החיצוניים עם מרווח כדי לבודד את הרטיבות, וכי הותקן בהיקף החנות צינור במטרה לנקז את הרטיבות. כמו כן טען הנתבע כי הרחיב את פתח הכניסה הראשית כאמור לעיל וכי חידש את מערכת החשמל בחנות מאחר וזו קרסה עקב בלאי. הנתבע צרף חוות דעת מומחה כי העבודות לא פגעו ביציבות המבנה וכי העבודות נועדו לשפר את החנות ורק השביחו את ערכה.

15. התובעת הגיבה לבקשה, כאשר עיקר טענותיה הן אלה שהופיעו בתביעתה. הדיון בתיק בית הדין לשכירות אוחד עם הדיון בתביעה שלפני.

16. סופו של דבר, עומדת כיום תביעת התובעת לפנות את הנתבע מהחנות ובקשת הנתבע להתיר לו לבצע את העבודות האמורות. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה לפינוי ולחילופין ליתן לו סעד מן הצדק.

ב. שאלת זכותה של התובעת בחנות
17. הנתבע הודה בחקירתו כי אביו היה דייר מוגן בחנות, וכי הוא "ירש" את זכויותיו מכוח סעיף 23 לחוק הגנת הדייר. אביו של הנתבע והנתבע עצמו נהגו לשלם לתובעת דמי שכירות. על פי האמור בחוק הגנת הדייר, הכיר הנתבע בתובעת כבעלת הבית לכל דבר ועניין הקשור לחוק. הוא שילם לה משך שנים ארוכות דמי שכירות, ולאחרונה החל לשלם לה ולאחותה סוריה. אין מחלוקת כי אמה של התובעת הייתה בעלת המבנה. נכון כי לא הוצג צו ירושה, אך הוצג אותו הסכם חלוקת זכויות במבנה בין שלוש האחיות. הנתבע ואביו הכירו אפוא בזכות התובעת בחנות, ובכך היא בעלת החנות על פי האמור בחוק הגנת הדייר. לפיכך הנתבע אינו יכול להישמע היום בטענה כי לתובעת אין זכויות בחנות או כי היא אינה בעלת הבית בחנות. גם אם היא שותפה עם אחותה סוריה, הרי זכאית היא להגן על זכויותיה בחנות ולהגיש תביעה כנגד הדייר במידה ומתקיימת עילה שכזו על פי חוק הגנת הדייר.
ג. ביצוע העבודות
18. בית המשפט ערך ביקור במקום, ונוכח במו עיניו איזה עבודות בוצעו על ידי הנתבע. בעת הביקור במקום נמצאו העבודות הבאות:

א. נפרץ הקיר בחזית החנות וכיום יש פתח חדש, בניגוד לתמונות החנות שהוצגו לפני ביצוע עבודות הבניה. רוחב הדלת הוכפל וחלון שהיה בחזית נעלם.
ב. בתוך החנות נבנה קיר פנימי נוסף ברוחב של 10 ס"מ.
ג. נאטמה דלת ישנה.
ד. יציקה חדשה על הרצפה.
ה. הרצפה נחפרה והונמכה ב-40 ס"מ.
ו. קיים צינור חדש בהיקף החנות מבפני
ם שיוצא החוצה.
ז. מבחוץ רואים את הפתח החצר שנפרץ, וכן את הקשת החדשה שנבנתה בחזית מעל הפתח החדש.

19. כל האמור לעיל נראה וגלוי לעין וכן תועד בתמונות שהוגשו מטעם התובעת הן לגבי המצב הישן, והן לגבי המצב החדש לאחר ביצוע העבודות.

20. הנתבע אינו מכחיש כי ביצע עבודות אלה, הן בעדותו והן בעת הביקור במקום. כמו כן דברים אלה עולים מהבקשה שהגיש לבית הדין לשכירות.

21. אציין, כי בעת הביקור במקום וכן מתמונות שהוגשו על ידי הנתבע עולה כי על הקירות הישנים סימני רטיבות בולטים. בעת הביקור במקום ראיתי את החלל הגובל בחלק האחורי של החנות . מדובר בחלל גדול מידות, הנמצא בין החנות לבין צלע ההר ומשתרע למעשה לכל אורך הקומה התחתונה של המבנה, כאשר מעליו מצוי מבנה נוסף. החלל היה רטוב מאוד ומוזנח. הדבר תומך בטענת הנתבע כי מחלחלים מים לחנות.

22. הנתבע הגיש חוות דעת של מהנדס, מר ברגמן. המהנדס קובע בחוות דעתו כי על פי תמונות שהוצגו לו, סבלה החנות מבעיית רטיבות קשה, וכי כך גם ראה בעת ביקורו בחנות, ביום 24/10/05. (הבקשה לצו מניעה זמני הוגשה ביום 16/10/05 והצו ניתן ביום 23/10/05).

23. באשר לדלת החנות, על פי התמונות, כותב המהנדס כי היו מדרגות כניסה לחנות ודלת ברוחב 90 ס"מ וגובה מזערי של 1.75 מ', דבר שחייב את מי שעולה במדרגות, ונכנס לחנות, להתכופף.

24. המהנדס קובע כי כדי לעצור את הרטיבות, בוצעו פעולות של בניית קירות בטון בהיקף החנות, עם מרווח כדי למנוע את הרטיבות, וכן הנחת אותו צינור ניקוז בהיקף החנות. בכניסה הראשית הוגבה הפתח בצורה קשתית והורחבו על פי מידות הדלת והחלון שהיו קיימים, כך שהוא תואם את הפתח בחנות הסמוכה. בהערת שוליים מציין המהנדס כי הרצפה הונמכה ב-45 ס"מ. כמו כן בוצעה מחדש מערכת החשמל של החנות, מאחר ולפי תמונות שהוצגו לפניו מערכת החשמל הקודמת של החנות קרסה.

25. מר ברגמן ערך בדיקות שונות וקבע כי לא מצא פגיעה ביציבות המבנה. יוער כי המהנדס בוריס וייסמן ערך מסמך מיום 5/9/05, כמי שמפקח על העבודות, וקבע כי אין חשש ליציבות המבנה. באשר לרטיבות, קובע מר ברגמן כי ערך בדיקה באגף המזרחי של הבניין, הגובל עם החנות ומצא שם סימנים לחדירת מים בחלקו התחתון של הקיר הצפוני שהוא תת קרקעי, וכי מים אלה נכנסים אל החנות. יש סימני פגיעה ביציבות, עקב כך יש צורך בביצוע פעולות דחופות לעצירת חדירת הרטיבות. המהנדס ברגמן מסיים את חוות הדעת וקובע כי עצירת חדירת הרטיבות לחנות תאפשר שימוש בנכס בתנאים נאותים ובנוסף תעצור המשך הדרדרותו ההנדסית על הנכס. השינויים בפתח הכניסה ביטלו מפגעים תפקודיים ובטיחותיים. לפיכך כל הפעולות גרמו להשבחת החנות ואינן פוגעות ביציבות המבנה.

26. התובעת לא הגישה חוות דעת נגדית ולא ביקשה לחקור את מר ברגמן.

27. גם אם אקבל את האמור בחוות דעת מר ברגמן כי בניית הקירות בהיקף החנות, והנחת צינור הניקוז נעשו עקב הרטיבות שחדרה לחנות, אין לפני הסבר ראוי להנמכת הרצפה ב-45 ס"מ, ופריצת חלק מקיר חזית החנות תוך עריכת שינויים מהותיים בקיר זה, אלא כדי להשביח את החנות בלבד, דהיינו ליצור פתח רחב יותר, ולהגביה את גובה החנות. בפעולות אלה לא היה צורך דחוף כלשהו, המצב הקודם לא היה בו הפרעה מהותית כלשהי לשימוש בחנות, ופעולות אלה נועדו אך ורק לטובתו של הנתבע, ומתוך שיקוליו הוא, במטרה להגדיל את החנות, ליפותה, וליצור כניסה רחבה וגבוהה יותר עם קשת לטעמו, תוך הריסת הקיר הישן.

ד. הסכמת התובעת
28. אין חולק, כי לאור היחסים המשפטיים השוררים בין התובעת לנתבע, יחסי בעל בית ודייר מוגן החוסים תחת כנפי חוק הגנת הדייר, קיימת חשיבות מיוחדת לכך שבעל הבית יתן הסכמתו לעבודות המבוצעות בנכס המושכר, על ידי הדייר המוגן.
ראה האמור בע"א 307/77 אסתר יעקובוב נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד כ"ח(1) 539 בעמ' 549. שם נקבע כי שינויים הנעשים על ידי הדייר ללא הסכמת בעל הבית מהווים פגיעה חמורה בזכות הבעלות ועומדים בסתירה לעצם מהותה של זכות זו.

29. כזכור, טען הנתבע בכתב ההגנה כי ניתנה לו רשות, לאחר שדיבר עם חתנה של התובעת, וכי הבין שניתנה לו רשות במשתמע. בבית המשפט לא חזר יותר המשיב על גרסה זו. הוא בחר להגיד כי כולם ידעו על הרטיבות שיש בחנות, (עמ' 20 שורה 27, בבש"א 7882/05), וכי מעולם לא אמר לתובעת או לבעלה שיש רטיבות ודרש שיתקנו זאת אלא אמר לאחרים (שם, עמ' 21 שורות 1-2) הוא לא הראה לתובעת ולבעלה את המכתב של המהנדס וייסמן למרות שהיה אצלו לפני תחילת ביצוע העבודות (שם עמ' 21 שורות 10-12), הנתבע הודה כי ביצע את העבודות בזמן שידע שהתובעת ובעלה נוסעים לחו"ל (שם עמ' 21 שורות 18-19), וכי למעשה לא פנה לאף אחד בדבר השיפוצים שהוא מתכוון לעשות. (שם עמ' 19 שורות 18-16).

30. הנה, כל הנטען על ידי הנתבע בכתב הגנתו, השתנה בעת חקירתו הנגדית במסגרת הדיון בצו המניעה. עולה כי מעולם לא קיבל רשות, הוא לא הציג לתובעת או מי מטעמה תוכניות בדבר העבודות שהוא עומד לבצע. הנתבע הודה כי פרץ את הקיר החיצוני, הרס קשת שהייתה מעל הדלת, הרחיב את הפתח. עוד הודה הנתבע כי סמוך לפני תחילת ביצוע העבודות הייתה לו שיחה עם ד"ר סובחי, בעלה של התובעת. לטענתו, ד"ר סובחי לא אסר עליו לבנות, אלא רק לא לפגוע בקירות הפנימיים. (שם עמ' 20 שורות 16-22). כזכור, בכתב ההגנה מיוחסת שיחה זו לחתנה של התובעת.

31. ד"ר סובחי העיד לפני. עדותו הייתה חד משמעית כי אסר על הנתבע, בשמה של אשתו התובעת לבצע שינוי כלשהו בחנות ללא הסכמת התובעת, וכי לאחר מכן נסעו הוא והתובעת לחו"ל.

32. מיד לאחר מכן החל הנתבע לבצע את העבודות ועל המועד אין מחלוקת.

33. מכל האמור עולה כי הנתבע לא פנה לתובעת באופן ברור וישיר, לא ביקש לבצע עבודות או שינויים או תיקונים. גרסתו נסתרה מיני וביה. הוא הוזהר מפורשות שלא לבצע עבודות כלשהן ללא הסכמת התובעת, לפיכך המתין לכך שהתובעת תיסע לחו"ל ומיד החל בביצוע העבודות.
34. דברים אלה מלמדים על כך שהנתבע ידע היטב שנאסר עליו לבצע עבודות אלה, הוא בחר להסתיר זאת מהתובעת, לא טרח לקבל הסכמתה, לא פנה לייעוץ משפטי, ולא ניסה לקבל את רשות בית הדין לשכירות אלא בחר לעשות דין לעצמו, כאשר חלק גדול מהעבודות אינו נוגע כלל לבעיות רטיבות או בטיחות, אלא נועד לשפר את החנות והשימוש בה, לרבות הגדלתה, לטובת הנתבע ולצרכיו.

35. העבודות הופסקו רק לאחר שבתה של התובעת גילתה את האמור ואז נעשתה פניה לועדה המקומית ולבית המשפט. יוער כאן, כי העבודות בוצעו ללא היתר בניה, דבר שהוא חמור כשלעצמו.

36. הנתבע מפנה לאמור בסעיף 68(א) לחוק הגנת הדייר . אין חולק כי ראשית היה על הנתבע לפנות אל התובעת ולדרוש ממנה ביצוע התיקונים אם אכן אלה היו דרושים באופן מיידי כדי למנוע סכנה או כדי לאפשר שימוש ראוי במושכר. אך מה בין זה לבין הנמכת הרצפה ב-45 ס"מ הריסת חלק מהקיר החיצוני והרחבת הדלת?

37. הנתבע מפנה לאמור בסעיף 68(ב) לחוק הגנת הדייר, וטוען כי מדובר בתיקונים, בחלק המושכר שהם בשימושו הייחודי, ונועדו לשמירת בטחונו ובריאותו, ועל כן היתה זו חובתו לבצע תיקונים אלה. אין לקבל טענה זו, לפחות לגבי הנמכת הרצפה, פריצת הקיר החיצוני, והרחבת הדלת תוך הרס חלקים מהחזית.

38. לפיכך, הנתבע אינו יכול להיתלות באמור בסעיף 68 לחוק הגנת הדייר. היתה עליו חובה, מכוח היות התובעת הבעלים של המושכר להודיע לה על כוונתו לבצע עבודות במושכר, הייתה עליו חובה לקבל את הסכמתה, והייתה עליו חובה לקבל היתר בניה כדין לביצוע העבודות.
ה. עילות הפינוי
39. התובעת טוענת לשתי עילות פינוי. האחת, מכח האמור בסעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר העוסקת בהפרת הסכם השכירות, מדובר על מצב בו הדייר לא קיים תנאי מתנאי הסכם השכירות המעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי. העילה השניה היא מכח האמור בסעיף 131(3) לחוק הגנת הדייר, והוא גרימת נזק ניכר לנכס, עקב מעשה זדון.

40. לגבי העילה הראשונה, לא הונח לפני הסכם שכירות כלשהו, ויש להניח כי הסכם כזה לא קיים. לפיכך, לא ברור מהם תנאי השכירות, והאם ביצוע עבודות כאלה בנכס המושכר מקימות לתובעת עילת פינוי. לפיכך לא הוכחה העילה האמורה. (ראה ע"א 6187/05 (מחוזי י-ם) תורג'מן נ' הכנסיה הקופטית תק'-מח' 2005(3) 2974).

41. לגבי גרימת נזק בזדון לנכס, טוען הנתבע כי עילה זו לא נטענה בכתב התביעה כעילת פינוי. אין כך פני הדברים. התובעת טענה מפורשות בכתב התביעה כי מדובר בנזק בלתי הפיך, לחנות, לשוכני המבנה, יש להפסיק את העבודות ולהורות על החזרת המצב לקדמותו. (סעיף 3.1 עמ' 3).

42. אין חולק, כי הנתבע גרם לחנות, נזק בלתי הפיך, הוא הנמיך את הרצפה ב-45 ס"מ כאמור ופרץ את הקיר החיצוני, ללא רשות התובעת, ביודעו כי התובעת אינה מסכימה לעבודות בניה כלשהן, תוך ניצול העובדה שהתובעת בחו"ל. דברים אלה משמשים לביסוס העובדה כי הפעולות בוצעו ב"זדון".

43. לאור האמור, אני קובע כי התקיימה עילת פינוי מכח האמור בסעיף 131(3) לחוק הגנת הדייר. (ראה לעניין זה רע"א 4740/02 אברהים חליל אלעמד נ' מוחמד זכי אלבדורי ואח' תק'-על' 2005(2) 3755, סעיף 6 לפסק הדין וכן ע"א 2332/01 (מחוזי י-ם) אלעמד נ' אלבדורי ואח').

ו. סעד מן הצדק
44. הנתבע עותר לבית המשפט וטוען כי הוא זכאי לקבל סעד מן הצדק.

45. אומר, כי לעניין בניית הקירות לבידוד החנות, ותיקון מערכת החשמל, השתכנעתי כי אלה היו נחוצים למנוע רטיבות, וזאת לאור מצב החנות, התמונות, האמור בחוו"ד ברגמן ובהעדר חוו"ד נגדית. לא השתכנעתי כי יתר העבודות היו נחוצות, ואני רואה בהן פגיעה קשה בנכס ובזכויות התובעת.

46. כאשר שוקלים אם יש ליתן סעד מן הצדק ובפרט בבית עסק יש להביא בחשבון מספר גורמים. מדובר בדייר השוהה בנכס שנים רבות, הוא קיבל נכס זה מאביו, על פי האמור בסעיף 23 לחוק. כמו כן מדובר בנזקים שגרם הנתבע לנכס, אך ניתן להשיב את המצב לקדמותו. אני מקבל את טענת הנתבע כי הנכס הוא מקור פרנסתו היחיד והוא משמש את פרנסתו ופרנסת בני משפחתו כי מאז מתן צו המניעה, היינו כ-9 חודשים הנכס סגור ואינו פעיל. הדבר מהווה עונש כלכלי כבד וקשה לנתבע.

47. אני עד לכך כי הנתבע ניצל את העובדה שהתובעת ובעלה נסעו לחו"ל וכי היה מודע לכך שנאסר עליו לבצע עבודות בניה, אך מנגד, יש לשקול את חומרת ההפרה, העובדה כי ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, וכי חלק מהבניה נבעה מהרטיבות הקשה הקיימת.

48. לפיכך, אני סבור כי חרף קיומה של עילת פינוי, ראוי במקרה זה להעניק לנתבע סעד מן הצדק. אני מעמיד את גובה הסכום של שווה ערך לשלוש שנות דמי שכירות, על פי חלקה של התובעת (סך השווה ל- 350 דולר לחודשׂ), היינו סך של 55,000 ₪.

49. כמו כן, יש להורות לנתבע להחזיר את המצב לקדמותו היינו בניית הקיר החיצוני כפי שהיה, וכן הגבהת הרצפה חזרה ב-45 ס"מ. אני מתיר לנתבע להשאיר את מערכת החשמל שביצע וכן את הקירות שבנה לאורך הקירות החיצוניים, וכן את צינור הניקוז.

ז. הבקשה לביצוע התיקונים בבית הדין לשכירות
50. כאמור לעיל השתכנעתי שיש צורך בקיום בקירות ה"בידוד" האמורים לעיל, וצינור הניקוז כדי למנוע את הרטיבות בחנות.

51. לאור התמונות שהוצגו, השתכנעתי בצורך בהחלפת מערכת החשמל כפי שבוצעה על ידי הנתבע.

ח. סוף דבר
52. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:

א. ניתן בזה צו המורה לנתבע לפנות את החנות אלא אם כן ישלם לתובעת באמצעות בא כוחה, סך של 55,000 ₪ עד ליום 30/9/06. לא ישולם הסכום, יפנה הנתבע את החנות.
ב. אני מתיר את השארת הקירות סביב החנות, שמהווים קירות בידוד, את צינור הניקוז, וכן את מערכת החשמל.
ג. אני מורה לנתבע תוך 30 יום מהיום להחזיר את המצב לקדמותו בכל יתר העבודות שביצע לרבות הגבהת הרצפה למצבה הקודם, ובניית הקיר החיצוני והפתח, והמדרגות שהוצגו לבית המשפט.
ד. כדי למנוע מחלוקת בדבר ביצוע האמור לעיל, אני ממנה את ההנדסאי מר יעקב פטל לפקח על ביצוע העבודות האמורות לצורך החזרת המצב לקדמותו. הצדדים יעבירו אליו את פסק הדין, את התמונות, את חוות ]עת ברגמן וכל מסמך אחר. מר פטל יקבע עם הצדדים ביקור במקום ויתן הנחיות לביצוע האמור. הנתבע יישא בשכרו. מר פטל יקבע את שכרו, והנתבע יפקיד את שכרו בקופת בית המשפט תוך 7 ימים מיום שמר פטל יקבע את שכרו, ויודיע על כך לנתבע או לבא-כוחו, עם העתק לצד שכנגד ולבית המשפט.
ה. הםגרה תובא במניין הימים.
ו. עד לקיום כל האמור לעיל על ידי הנתבע יישאר צו המניעה הזמני בתוקף.

53. אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת וכן בנוסף בשכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪ בצרוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

54. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום ה' באב, תשס"ו (30 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק
, שופט
סגן נשיא








א בית משפט שלום 10501/05 נזמיה מחמוד רשיד נ' זכריא אברהים (פורסם ב-ֽ 30/07/2006)