פסקי דין על רחל פחרדו | פסקי דין על מרי פרנקו

581/95 א     27/10/1997




א 581/95 רחל פחרדו נ' מרי פרנקו




עז' (חיפה) 412/95
עז' (חיפה) 1002/95
עז' (חיפה) 581/95
עז' (חיפה) 1580/95
רחל פחרדו
נגד

1. מרי פרנקו

2. ישראל פרנקו
בבית המשפט המחוזי בחיפה

[27.10.97]
השופט חיים פיזם

בענין: עזבון המנוחה רחל זלמה ז"ל
פ ס ק - ד י ן
1. בתיק ע"ז 581/95 הגישה המבקשת בקשה לקיום צוואת המנוחה [שנפטרה ביום 8.2.95], מיום 17.1.95 [להלן: הצוואה האחרונה].

בתיק ע"ז 1580/95 הגישה המתנגדת בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 7.8.94 [להלן: הצוואה הראשונה].

בתיק ב"ז 412/95 הגישו המתנגדים התנגדות לבקשה לקיום הצוואה האחרונה. בתיק ב"ז 1002/95 הגישה המבקשת התנגדות לבקשה לקיום הצוואה הראשונה.

בהסכמת הצדדים, הוחלט [ביום 27.9.5] על איחוד הדיון בכל הבקשות וההתנגדויות הנ"ל.

2. ההתנגדות לקיום הצוואה הראשונה התבססה, למעשה, על הטענה היחידה, שבהיות הצוואה האחרונה מאוחרת יותר, היא מבטלת כל צוואה קודמת של המנוחה ובכלל זה את הצוואה הראשונה [סעיף 36 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 - להלן: חוק הירושה].

טענות המתנגדים נגד הצוואה האחרונה היו שלוש:

א. שהמנוחה היתה במצב נפשי וגופני חולני, אשר לא איפשר לה לערוך או לעשות את הצוואה האחרונה מרצונה הטוב והחופשי, וכי היא לא הבינה את פישרה ומשמעותה של הצוואה האחרונה [סעיף 26 לחוק הירושה].

ב. שהופעלה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת לעשות את הצוואה לטובת המבקשת [סעיף 30 לחוק הירושה]. ג. שהמבקשת נטלה חלק והיתה מעורבת בעשיית הצוואה, לטובתה [סעיף 35 לחוק הירושה].

3. הטענה כי המנוחה היתה במצב נפשי אשר לא איפשר לה להבחין בטיבה של הצוואה,

נסתרה על ידי חוות הדעת הפסיכיארית של ד"ר משיח - נעון ת/2, שבדקה את המנוחה עובר לעשיית הצוואה האחרונה. כאשר מנגד, הודיע ב"כ המתנגדים כי לא יגיש חוות דעת נוירולוגית פסיכיאטרית נוגדת [ישיבה מיום 27.9.95], ואכן גם לא הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית נוגדת.

עדיין כמובן, ניתן היה להוכיח חוסר הבנתה של המנוחה במהותה של הצוואה מסיבות אחרות.

4. נראה לי לקבוע כי חובת ההוכחה, שהמנוחה עשתה את הצוואה האחרונה ללא השפעה בלתי הוגנת, על ידי המבקשת, מוטלת על המבקשת. זאת מן מהסיבות הבאות:

ביום 27.10.94 הגישה המבקשת [בעוד המנוחה בחיים], בקשה למנותה כאפוט' על המנוחה, בתיק אפוט' 1668/94, תוך שהיא מפרטת את העובדות הבאות:

א. המנוחה [אז החסויה], בחוסר תפקוד מוחלט של הכליות וזקוקה לדיאליזה פעמיים בשבוע.

ב. המנוחה נחשבת לחולה סיעודית, היא מרותקת למיטתה ואינה מסוגלת לקום וללכת וכן אינה מסוגלת לבצע פעילות כלשהיא בעזרת ידיה. כל צרכיה נעשים ומבוצעים על ידי מטפלים.

ג. המנוחה זקוקה לאפוט' שידאג לכל ענייניה הכספיים והסידוריים וכן לטיפול נאות יומיומי בה.

ד. המבקשת טענה כי היא מוכנה להקדיש את כל הזמן והרצון והיצירתיות הדרושה לטיפול בענייניה של החסויה. הבקשה נתמכה בתעודה רפואית.

מפאת הדחיפות, ולאור חוות דעת רפואית, שהיתה בידי ב"כ היועמ"ש, והתסקיר שהוגש לביהמ"ש, היתה הסכמה מטעם ב"כ היועמ"ש למינוי המבקשת כאפוט' לחסויה, למשך 6 חודשים, וניתן צו למינוי המבקשת כאפוט' לחסויה ל-6 חודשים, החל מיום .13.12.94

יאמר מיד, שבתסקיר פורט שעובר להגשת הבקשה למינוי אפוט' על המנוחה, עברה המבקשת להתגורר בביתה של החסויה, לקחה על עצמה את כל הטיפול והדאגה לצרכיה הפיזיים והכספיים של המנוחה ולמעשה, מאז היתה השתלטות מלאה של המבקשת על החסויה.

כזכור, הצוואה האחרונה, לטובת המבקשת, נעשתה ביום 17.1.95, במהלך התקופה שהמבקשת היתה אפוט' לחסויה, זאת כאשר עוד לפני המינוי, וגם במהלך המינוי, שלחה המבקשת יד בנכסיה של החסויה, והעבירה כספים מחשבונות החסויה לחשבונות שלה, וגם נטלה מהחסויה נכסים [נ/1 - נ/9].

הכלל הוא כי:

"כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחר בזולתו שהיא כה מקיפה ויסודית, שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם, במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לומר שעשיה או פעולה שהיא בעליל, לטובתו של זה האחרון, היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצידו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר.

כלומר, במקרה כזה, חובת ההוכחה לאי קיומה של השפעה בלתי הוגנת עוברת על שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה".

[ע.א. 423/75 פרשת בן-נון, פ"ד ל"א (378 ,372 (1. ע"א 1750/90 פרשת אהרונסון, פ"ד מ"ו (341 ,336 (1. ע"א 5185/93, היועמ"ש לממשלה נ. מרום, פ"ד מ"ט (344 ,318 (1].

5. נכון אמנם, שניתן לסתור את ההנחה בדבר השפעה בלתי הוגנת על ידי הוכחה שהצוואה היתה פעולה עצמאית של המצווה, שהיא היתה תוצאה של מחשבה צלולה וחופשית. במקרים כאלה, חשוב, בדרך כלל, להראות כי המצווה נהנה מעיצה בלתי תלויה של עו"ד, שהיה בקי בכל העובדות והנסיבות של המקרה [ע.א. 1750/90 בעמ' 341, וכן, ע"א 157/89 ששון נ. מרזב, פ"ד מ"ו (211 ,209 (2].

בנדוננו, נראה לי שאם הוכח משהו באשר לנסיבות עריכת הצוואה, הרי שהוכח שרצונה של המנוחה היה לחלוטין בלתי חופשי בעת עשיית הצוואה האחרונה.

בודאי שלא הוכח ההיפך.

היוזמה לעשיית הצוואה האחרונה, על ידי עו"ד סלומון [שניסח צוואה זו], באה מהמבקשת, אשר הודיעה לו כי הדודה שלה [המנוחה] מעוניינת לעשות צוואה לטובתה היא. המנוחה מעולם לא נתנה לעו"ד סלומון הוראה ישירה לעשיית הצוואה האחרונה.

המנוחה היתה במצב פיזי כה חמור, שהיא לא היתה מסוגלת לחתום על הצוואה האחרונה ולכן, חתמה בטביעת אצבע, בעזרתו של עו"ד סלומון.

אני מאמין לעו"ד סלומון שהמנוחה דיברה איתו בעברית, אך הוא עצמו הודה שהעברית שלה לא היתה רהוטה.

הצוואה האחרונה נעשתה בבית המנוחה, כאשר באותה עת היתה המבקשת בבית, אם כי לא בחדר שבו נעשתה הצוואה [עמ' 29 לפרוטוקול], כאשר תוכן הוראות הצוואה האחרונה מלכתחילה ניתנו, למעשה, לעו"ד סלומון, על ידי המבקשת, וכאשר המנוחה היתה במצב פיזי קשה ביותר, ולמעשה, נוטה למות, כאשר היא מצויה בשליטתה המלאה של המבקשת. לא הייתי אומר שניתן לומר שהוכח שהמבקשת לא הפעילה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, למרות שעו"ד סלומון היה, בעת עשיית הצוואה האחרונה, עם המנוחה, בלי נוכחות פיזית של המבקשת, ולמרות שאני מאמין לו שהוא הסביר למנוחה שהיא חופשית לצוות ככל אשר יעלה על דעתה.

אין צריך לומר כי הצוואה האחרונה פשוטה בהוראותיה, מעניקה את כל עזבונה, מלבד הוצאות לוויה וקבורה, למבקשת, אשר יזמה עשיית הצוואה האחרונה והפעילה את עו"ד סלומון שיתייצב בביתה שלה, שבו שכבה המנוחה חולה מאוד וחסרת יכולת מינימלית לדאוג לעצמה.

למרות שמילולית נאמר בודאי למנוחה שהיא חופשית לצוות, במצב שבו היא היתה מצויה, היא לא היתה חופשית לצוות, ולמעשה, היא היתה "חייבת" לצוות את כל אשר דרשה ממנה המבקשת, או לפחות, הנחה כזו לא נסתרה.

לכן, נראה לי שלא רק שחובת ההוכחה על המבקשת, להראות שהצוואה האחרונה ניתנה ללא השפעה בלתי הוגנת, אלא גם הוכח, לכאורה, שהיתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, לעשות את הצוואה האחרונה לטובת המבקשת.

המבקשת מסתמכת על ע"א 2156/93 פלוני נ. הועד המחוזי של לשכת עוה"ד פ"ד מ"ח (2) 180 ,177. בענין זה נדונה, בדרך אגב, השאלה האם עריכת צוואה על ידי עו"ד, שהוא גם היה אפוט' לחסויה, שהוא יהיה מנהל עזבונה לאחר מותה, היא בבחינת השפעה לא הוגנת על המצווה [החסויה].

בענין ההוא קבע ביהמ"ש העליון שאין הדבר פסול שהחסוי יקבע בצוואתו את אפוטרופסו כמנהל עזבונו. הדבר יכול להחשב כבחירה טבעית.

לדעתי, אין הקביעה הנ"ל רלוונטית לנדוננו. שכן, בענין ע"א 2156/93 מדובר על מייצג האינטרסים של החסוי [ולא על נהנה], כאשר מטבע הדברים, רק טבעי הוא שהוא ימשיך לייצג את החסוי גם אחרי פטירתו [על ידי ניהול עזבונו].

סוף סוף, אדם נוטה לבקש אנשים המוכרים לו והנאמנים עליו, שינהלו את נכסיו לאחר מותו, כפי שהוא סמך עליהם בחייו [וזה דומה למינוי עו"ד].

אין הדבר דומה לעשיית צוואה לטובת אפוט', שאז, מדובר לא על מתן אמון בלבד, אלא על העברת כל הנכסים לאותו אפוט'.

חזקה על מי שמתמנה אפוט' על חסוי, שיש לו שליטה מירבית על החסוי, ולכן, אם החסוי צווה את נכסיו לאפוט' הנ"ל, כי אז, לכאורה, נעשה הדבר מתוך השפעה בלתי הוגנת של האפוט' על החסוי.

6. מעבר לכך, נראה לי כי בנסיבות הוכח גם, לכאורה, כי המבקשת היתה מעורבת בעריכת הצוואה האחרונה, לטובתה. נכון, אמנם, כי בשלב האחרון, לפני חתימת הצוואה, לא נכחה המבקשת פיזית, אבל, היא אשר הורתה לעו"ד סלומון לעשות את הצוואה.

המבקשת הודתה כי למעשה, היא יזמה את שינוי הצוואה לטובתה, בכך שפנתה קודם לעו"ד גושן, אשר היפנה אותה לעו"ד לסלומון, ובמפורש עולה מתוך עדותה כי כל כוונתה היתה להשיג, בפני
ה זו, שינוי הצוואה לטובתה [עמ' 29].

הוראות הצוואה הן פשוטות, ולכן, לא יכול היה להיות בהוראותיה של המבקשת לעו"ד סלומון, משהו אחר ממה שנכתב בצוואה עצמה, ואפשר לקבוע, לאור הנסיבות, כי המבקשת נטלה חלק בעשיית הצוואה, גם אם בדרך כלל מפגש עם עו"ד, לאחר הפעלתנות הקודמת של הנהנה, יכול לנתק את המעורבות של הנהנה בעשיית הצוואה [ע.א. 1079/92 גדליה נ. דאלי פ"ד מ"ז (438 ,431 (5].

במיוחד אמורים הדברים, שהמנוחה היתה במצב כה חמור של אין אונים, ונתונה כולה לשבטה או לחסדה של המבקשת.

7. הכלל הוא, לפי סעיף 35 לחוק הירושה, כי אם נהנה נוטל חלק בעשיית צוואה,

הוראת צוואה לטובתו בטלה.

עיקרה של הצוואה האחרונה היא לטובת המבקשת ולכן, הוראה זו בטלה.

התוצאה מכל האמור לעיל, שהבקשה לקיום צוואתה האחרונה של המנוחה נדחית ואילו הבקשה לקיום הצוואה הראשונה של המנוחה, מיום 7.8.94, מתקבלת.

לפיכך, כב' השופט הרשם ינפיק צו קיום צוואת המנוחה מיום 7.8.94.

ההתנגדות בתיק ב"ז 412/95 מתקבלת וההתנגדות בתיק ב"ז 1002/95 נדחית.

המבקשת תשלם למתנגדים הוצאותיהם, לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

כדי להמנע מלהטריד ולהטריח את הצדדים, ישלח להם פסק-הדין בדואר רשום בלי שיהיה צורך בשימוע פורמלי.

ניתן היום 27.10.96 בהעדר.








א בית משפט מחוזי 581/95 רחל פחרדו נ' מרי פרנקו (פורסם ב-ֽ 27/10/1997)