פסקי דין על עזבון המנוחה איריס פחימה ע"י פחימה יואל | פסקי דין על פחימה שני חן | פסקי דין על פחימה מתן משה | פסקי דין על פחימה עומרי | פסקי דין על אליהו בע"מ - חברה לבטוח

1643/03 א     02/08/2006




א 1643/03 עזבון המנוחה איריס פחימה ע"י פחימה יואל, פחימה שני חן, פחימה מתן משה, פחימה עומרי נ' אליהו בע"מ - חברה לבטוח




1
בתי המשפט
א 001643/03
בית משפט השלום ראשון לציון
2/08/2006
תאריך:
כב' השופטת שירי רפאלי

בפני
:
התובעים
1 . עזבון המנוחה איריס פחימה ע"י
2 . פחימה יואל

3 . פחימה שני חן

4 . פחימה מתן משה

5 . פחימה עומרי

6 . פחימה אילנה
בעניין:

עו"ד חלפון נחמני גלית

ע"י ב"כ
נגד
הנתבעת
אליהו בע"מ - חברה לבטוח
עו"ד חיות חיים דוד

ע"י ב"כ
פסק דין
1. ביום 26.5.02 אירעה תאונת דרכים בה מצאה את מותה איריס פחימה ז"ל (להלן - "המנוחה"). בתביעה שלפני תובעים התובע 1 (עזבונה של המנוחה); שלושת ילדיה הקטינים (תובעים 3 - 5): שני ילידת 1995 והתאומים הבן מתן והבת עומרי ילידי 1997); התובע 2 (להלן - "יובל"), אביהם של הילדים אשר היה נשוי למנוחה עד שהתגרשו בינואר 2001, ואשר לטענתו שב לאחר מכן לחיות יחד עם המנוחה ומכאן תביעתו כתלוי ולאובדן שירותי רעיה. התובעת 6 בכתב התביעה היא אימו של יובל, המטפלת בנכדיה מאז פטירת המנוחה, והיא תובעת בתביעת מיטיבה.

2. המנוחה היתה ילידת שנת 1968. את קורות חייה ואת מצבה טרם התאונה ניתן ללמוד ממסמכי שירותי הרווחה בעתלית אשר הוגשו לתיק (נ/1, נ/2, נ/3, נ/4, נ/5, נ/6, נ/7, נ/8). אציין כי מסמכים אלה נרשמו בזמן אמת, על ידי אנשי רשות הרווחה אשר היו עם המנוחה ועם משפחתה בקשר הדוק ואני רואה ליתן בהם אמון מלא. כמו כן ניתן לדלות פרטים אודות ההתרחשויות בחיי המנוחה ומשפחתה ממסמכים נוספים כגון מכתב הגב' אתי פז מיום 5.6.03 (מכתב אשר כתבה לב"כ התובעים בהקשר להליך זה והוגש באמצעות הגב' פז במהלך עדותה. אציין כי רואה אני ליחס משקל גבוה יותר למסמכים שנכתבו בזמן אמת, אולם גם מכתב זה נכתב על ידי עובד ציבור ולפיכך יש ליחס גם לו משקל) ומסמכי המל"ל, וכן מתוך העדויות שנשמעו לפני.

מן המסמכים עולה כי המנוחה חיה משחר ילדותה בתנאי עזובה רגשית ופיזית ניכרת. גדלה במשפחה לא נורמטיבית, לאם שריצתה עונשי מאסר על סחר בסמים. כבר בגיל ההתבגרות החלה משתמשת שימוש כבד ביותר בסמים קשים. על רקע השימוש עברה עבירות פליליות ואף ריצתה עונשי מאסר. בנוסף - אושפזה אשפוז פסיכיאטרי (נ/3). בשלב מסויים עברה גמילה במרכז גמילה במשך שנה, ובשנת 1994 נישאה ליובל. גם יובל בא מרקע של עזובה ושמוש בסמים (נ/9, נ/5), תפקודו היה לקוי ומעת לעת הפסיק לעבוד ונטה להרבות לישון ואף לעזוב לתקופות מסוימות את הבית (נ/3). השניים עברו לעתלית, בשנת 1995 נולדה שני ובשנת 1997 נולדו התאומים. עד שנת 1999, משך כשנתיים ניהלו השניים מרכול, בו עבדה בעיקר המנוחה (נ/3), אלא שביולי 1999 הוצת המרכול במסגרת אירוע פלילי שכלל אף יריות. עקב סגירת המרכול והאירוע האלים התרחש משבר בחיי המשפחה ותפקוד ההורים נפגע מאד הן בהקשר ליכולת הטיפול בילדים והן בהקשר לתחום העבודה והפרנסה (נ/2). המנוחה שבה להשתמש בסמים (נ/5, עדות הגב' פז בעמ' 5 ו - 7 לפרוטוקול), ביצעה ניסיונות התאבדות ואושפזה בגינם בבית חולים פסכיאטרי (נ/1, נ/5). במהלך שנת 2000 אף החלו בהליכי גירושין, ובפועל נפרדו (נ/4 וכן עדותה של הגב' פז). באוקטובר 2000 הוכתה המנוחה קשות בידי יובל והוא הורחק מהבית על ידי בית המשפט (נ/4) והושם בפיקוח שירות המבחן (נ/1). ביום 1.1.01 התגרשו בני הזוג. מאז המשבר בשנת 1999 ואילך נזקקה המנוחה לסיוע שוטף של שירותי הרווחה בטיפול בילדיה ובניהול משק הבית, לרבות הצבת חונכת סומכת מדי יום בביתה (נ/1). מספר חודשים לפני מותה ניסתה להשתלב בקהילה טיפולית לצורך גמילה, עברה גמילה פיזית אך לא החלה בהליך הגמילה הנפשית ועזבה לפני סיום התהליך (נ/1, עדות הגב' פז בעמ' 10 לפרוטוקול). מספר חודשים הצליחה המנוחה לשמור על הישגי הגמילה, אך הגב' פז העידה כי התרשמה שכחודש חודשיים לפני התאונה שבה המנוחה להשתמש בסמים (עדותה הגב' פז בעמ ' 10 לפרוטוקול). ביום התאונה היה בין בני הזוג ויכוח אודות המכונית. יובל לקח את המכונית לחיפה, שם התגורר באותה עת. נראה כי המנוחה כעסה על כך, הגיעה לחיפה, לקחה ממנו את המכונית ונהגה חזרה לעתלית (עדות יובל). בדרכה זו התהפך הרכב והמנוחה נהרגה.

3. אין חולק בדבר החבות והמחלוקת נוגעת לגובה הפיצוי בלבד.

4. בסיכומיהם התייחסו התובעים לראשי הנזק הבאים: הפסד עקב אובדן הכנסת המנוחה, הפסד ממון בגין אובדן שירותי אם, אובדן שירותי בת זוג, הטבת נזקי גוף לתובעת מס' 6. אתיחס אליהם להלן כסדרם.

הפסד תמיכה בתלויים - אובדן הכנסת המנוחה מקיצבה

5. אני דוחה את טענת יובל לפיה יש לקחתו בחשבון כאחד התלויים במנוחה ולחשב את הפסד התמיכה על פי 6 ידות.

אין חולק כי השניים התגרשו בינואר 2000. לטענת יובל כי נישאו מחדש אצל רב לא הובאו כל תימוכין ואיני נותנת בה אמון. איני נותנת אמון גם בטענתו כי לאחר הגירושים שבו לחיות יחד כזוג יונים. עדותו של יובל כולה היתה בלתי מהימנה בעליל, ומצאתי כי הצגת הדברים על ידו היתה מסולפת ומגמתית. יובל עצמו הצהיר בפני
יתו למוסד לביטוח לאומי כי אין הוא מתגורר יחד עם המנוחה מאז ינואר 2000 (נ/8). התרשמתי כי למעשה עוד לפני הגירושין נפרדו בני הזוג ולא גרו יחד, והדברים עולים היטב גם ממסמכי שירותי הרווחה (נ/1, נ/4, נ/5, נ/7) ומעדות הגב' פז. באוקטובר 2000 יובל היכה את המנוחה קשות, נשפט והורחק בצו מביתו עד באר שבע. רק עקב הצורך לשלב את המנוחה במוסד גמילה פעלו שירותי הרווחה לכך שיותר לו לעבור להתגורר בחיפה ולסייע יותר עם הילדים. אין בעובדה זו מאומה המלמד על חידוש החיים בצוותא או על חידוש המערכת הזוגית.

אשר על כן אני קובעת כי אין לראות ביובל כאחד התלויים במנוחה, אין לקחתו בחשבון הפסד התמיכה ואין גם לפסוק לו פיצוי בגין אבדן שירותי רעיה.

6. באשר לגובה קצבת הנכות אותו יש לקחת בחשבון לצורך החישוב.

אין חולק, כי טרם פטירתה שולמה למנוחה קצבת נכות כללית כולל תוספת תלויים בסך של 3,597 ש"ח, כאשר סכום זה כולל קצבה מלאה ליחיד ותוספת עבור שני הילדים הראשונים.

אין חולק, כי החל מיום 1.1.06 חל שינוי באופן חישוב הקצבה, אלא שבין הצדדים מחלוקת בנוגע להשלכת השינוי בחוק הביטוח הלאומי על הקצבה שהיתה המנוחה מקבלת ממועד זה ואילך. בעוד הנתבעת טוענת כי גובה הקצבה ממועד זה היה בסך של 3,172 ש"ח, טוענים התובעים (בסיכומי התגובה שהגישו לנקודה זו) כי בשל היותה בעלת דרגת אי כושר בשיעור של 75% וכן נכות רפואית בשיעור 55%, גובה הקצבה החל מיום 1.1.06 היה אמור להיות בסך של 3,610 ש"ח.

המדובר הוא, לדעתי, במחלוקת פשוטה, שניתן לבררה בקלות בסיוע המוסד לביטוח לאומי, ולחלופין באמצעות מומחה מוסכם.

רואה אני לנכון, אם כן, להציע את נוסחת חישוב הפסד הממון לתלויים באופן כללי, תוך הותרת סכום הקצבה כמשתנה שיכונה "בסיס הקיצבה הכוללת".

הצדדים יפעלו לקביעת שיעורו של בסיס הקיצבה הכוללת, בין בהסכמה ביניהם ובין תוך פניה למוסד לביטוח לאומי או למומחה שיוסכם ביניהם. היה והדבר לא יסתייע ותידרש הכרעה שיפוטית - ישובו הצדדים ויפנו לבית המשפט. יובהר, למען הסר ספק, כי במקרה של מחלוקת כאמור, יותלה עד ההכרעה השיפוטית רק הסכום השנוי במחלוקת, דהינו - ההפרש הנובע מהמחלוקת לגבי גובה הקצבה החל מיום 1.1.06.

7. באשר לתוחלת החיים, אין חולק כי את החישוב יש לעשות עד גיל 65 ולפיכך אין לקיצור תוחלת החיים על פי קביעת ד"ר מוניץ (15 שנים) השלכה על החישוב.

8. לפיכך, אני קובעת כי הפסד התמיכה מקיצבת הנכות הכללית של המנוחה יחושב בהסתמך על בסיס הקיצבה הכוללת ו - 5 ידות, כאשר לכל אחד משלושת הילדים תחושב ידה לשנה עד הגיעו לגיל 18. לאחר מכן, עבור הבנות שני ועומרי תחושב שליש ידה לכל שנה מגיל 18 ועד הגיען לגיל 20 (תום שירות צבאי) ולגבי הבן מתן תחושב שליש ידה לכל שנה מגיל 18 ועד גיל 21. החישוב יערך עד המועד בו היתה המנוחה מגיעה לגיל 65.
פיצוי בגין אובדן שירותי אם

9. בשאלה זו נתגלעה בין הצדדים מחלוקת נוקבת. התובעים ערים לבעיותיה הקשות של המנוחה, ולמרות זאת טוענים הם כי עם כל קשיי התפקוד שלה, המנוחה תפקדה היטב כאם. הם מסתמכים לעניין זה בעיקר על עדותה של הגב' פז מלשכת הרווחה שהכירה את המנוחה וליוותה אותה בשנים שלפני מותה. לטענת התובעים, בנסיבות חייהם של הילדים, אובדנה של האם, שהיתה משענתם היחידה, כבד כפליים, וש לפצותם בהתאם. הנתבעת טוענת, לעומת זאת, כי המנוחה היתה מכורה לסמים, סבלה מהפרעת אישיות קשה ולמעשה לא תפקדה כלל כאם לילדיה. הנתבעת מפנה לכך שהמנוחה נזקקה בשנים האחרונות לחייה לסיוע מתמיד של שירותי הרווחה, לרבות סומכת חונכת מטעם שירותי הרווחה ששהתה בבית יום יום ועזרה לה בטיפול פיזי בילדיה ובניהול משק הבית. הנתבעת טוענת כי תפקודה של המנוחה כאם היה כה לקוי עד כי נשקלה הוצאת הילדים לאומנה מלאה. לטענת הנתבעת, אין לקבוע פיצוי כלשהו בגין אובדן שירותי אם שלמעשה לא ניתנו.

10. לאחר שסקרתי היטב את המסמכים ואת העדויות בעניין זה, אני מוצאת כי לא ניתן להתעלם מהפגיעה הקשה שנפגע תפקודה השוטף של המנוחה כאם בשנים שלפני התאונה. פגיעה זו נגרמה כתוצאה מהתמכרותה לסמים קשים ומהפרעת האישיות הגבולית ממנה סבלה. ד"ר מוניץ קובע בחוות דעתו כי "איריס גדלה בסיבה של שימוש בסמים סבלה מעזובה מילדותה. גורמים אלו הם גורמי סיכון ומחמירים את הפרוגנוזה של הנטיה להשתמש בסמים". עוד הוא קובע כי "האבחנה השניה המופיעה ברישומי בית החולים בטירת הכרמל היא של אישיות גבולית...אנשים עם אבחנה זו מתאפיינים על ידי אי יציבות בחייהם, נטיה לעמדות קיצוניות ומשתנות, הרבה מצבי כעס והתפרצויות, הפרעות תפקודיות, נטיה לאובדנות ושימוש בסמים. נראה לי שתיאור זה מתאים לחולה זו". קשייה התפקודיים של המנוחה ניכרו גם במישור הטיפול בילדיה: במישור הפיסי נזקקה לסיוע וליווי יומיומי של סומכת חונכת מטעם שירותי הרווחה, אשר סייעה לה בטיפול בילדים ובניהול משק הבית, ואכן בשלב מסויים נשקלה גם הוצאתם לאומנה מלאה (ראה האמור במסמכי שירותי הרווחה נ/1, נ/2, נ/3, נ/6). במישור הרגשי הביא מצבה הנפשי של המנוחה לאי יציבות בחיי הבית והילדים וכן למצבים של של התפרצויות כעס ואף התפרצויות אלימות (ראה נ/6 - "את קיבלת את תפקיד האם חסרת הסבלנות, הסובלת מהתפרצות כעס וחוסר יציבות רגשית", חוו"ד ד"ר מוניץ, עדות יובל בעמ' 21 לפרוטוקול). המנוחה נזקקה לטיפול נפשי אינטנסיבי בביה"ח טירת הכרמל, וזמן קצר לפני התאונה אף עזבה את הבית לצורך טיפול גמילה באילנות, אלא שעזבה את מרכז הגמילה לאחר חודשיים בטרם סיימה את הטיפול (עדות הגב' פז בעמ' 10 לפרוטוקול).

יחד עם זאת, אין גם לקבל את הטענה לפיה המנוחה היתה נעדרת כל יכולת לתפקד כאם וכי אובדנה אינו עולה כדי הפסד כלכלי כלשהו מבחינת ילדיה. גם ד"ר מוניץ בחוות דעתו מעיר כי "השטח היחיד בו נראה כי איריס ניסתה לתפקד הוא בקשר עם ילדיה". גם הגב' פז העידה כי "איריס מהתחלה היתה הדמות שסמכנו עליה מבחינת הטיפול בילדים כי ביחסים בינה ליובל היו עליות ומורדות, והיא זו שהיתה נוכחת והיא שטיפלה בילדים. החונות (צ"ל תכונות - ש.ר.) שאפיינו אותה מאד היו האחריות, היא היתה מאד דקיינית (כך במקור - ש.ר.), מבחינת זמנים, חובות שלה לקחת את הילדים לחיסונים, לבדיקות... מהקשר שלי איתה עלה שהילדים מאד חשובים לה, היא היתה מאד מעורבת בגידול שלהם. הרופאה אמרה שהיא תמיד שיתפה איתה פעולה והיתה מאד עירנית לצרכים שלהם. העניקה המון חום ואהבה לילדים. הם היו לבושים כמו שצריך, גם מבחינה התפתחותית, היתה אישה אינטיליגנטית, ישבה עם שני עם המחשב, וגם לימודים...".

מעדותה של גב' פז עלה כי לאחר שהמנוחה נגמלה מסמים בצעירותה, נשארה "נקיה" משך 10 - 12 שנים. רק בשנים האחרונות לחייה, לאחר המשבר באמצע שנת 1999 עם שריפת החנות, חזרה להשתמש בסמים. בשלב זה מודה הגב' פז כי "היתה ירידה בתפקוד, ולכן אנחנו היה חשוב לנו לתת לה כלים להתמודד, איריס היתה טיפוס שאפשר היה לעבוד איתה כי היא שיתפה פעולה, היא היתה בקשר איתנו וגם לקחה אחריות על הבעיה שלה" (עמ' 5 לפרוטוקול). לשאלה בדבר השפעת מצבה על תפקודה בתקופה האחרונה לחייה העידה הגב' פז: "הקשיים היו בתחום הקבלה שלהם בצהריים ולכן סידרנו אותם במועדונית... עד 17:00. למרות כל זאת, היא היתה מאד ערנית למה שקורה איתם, היא נהרגה ב 27.5, היא התכוננה לימי ההולדת שלהם שחלים בתחילת מאי, היא מאד טרחה והתארגנה וביצעה את ימי ההולדת גם בבית וגם בגנים. היא עדין המשיכה לתפקד, היא לא התנתקה" (עמ' 5 לפרוטוקול). ממכתב הגב' פז מיום 4.6.03 ניתן ללמוד כי "בתקופה בה איריס נמצאה עימנו בקשר חלק נכבד ביותר מהאנרגיה שלה כוונו לצרכים של ילדיה. היא גילתה אחריות רבה לבריאותם הפיזית ונהגה לבקר אצל רופאת הילדים בקופ"ח...איריס הקפידה על סדר יום קבוע ומותאם לגילם וצרכיהם של ילדיה, הם תמיד הגיעו בזמן והוצאו בזמן מהגן כשהם נקיים, מטופחים, נפרדו ממנה בקלות ושמחו כשבאה לקחתם. במידה שווה הקפידה על ההגיינה שלהם... וטרחה רבות בארגון מסיבות יום הולדת בבית ובגנים. איריס נהגה לבשל מדי יום ארוחות מזינות לצהריים ולערב, רק בחצי השנה האחרונה לחייה מתן ונהוראי ביקרו במועדונית של הרווחה, בשעות הצהריים...הגננות ציינו כי הילדים לא משדרים כל מצוקה שהיא ביחס לביתם אלא את הנסיעות, הטיולים והקניות שערכו להם הוריהם. מקשר ישיר שלי עם הילדים תמיד התרשמתי משמחת החיים, מהיותם מטופחים ומפותחים בהתאם לגילם. התרשמתי מאחריות של איריס כלפי ילדיה ממחויבותה ואהבתה העמוקים כלפיהם. למרת מערכת היחסים הקשה בין ההורים וההיסטוריה הקשה של שניהם הם הצליחו להתלכד במשימתם ההורית לטובת ילדיהם שני, נהוראי ומתן".

ניתן, איפוא, להתרשם, כי למרות קשייה ולמרות העליות והמורדות במצבה הנפשי, אהבה המנוחה את ילדיה, היתה עירנית לשלומם ולטובתם, עשתה מאמצים לטפל בהם ועזרה להם ככל יכולתה. המנוחה היה דמות קבועה בבית ובחייהם של הילדים. עוד ניתן להתרשם כי המנוחה עשתה מאמצים להיחלץ מהמצב אליו נקלעה, ניסתה לעבור גמילה וטיפול ושיתפה פעולה באופן מלא עם שירותי הרווחה בכל הקשור לעצמה ולילדים. לשירותי האם של המנוחה היתה חשיבות מיוחדת נוכח העדר תפקוד הורי מתאים מצידו של האב, כעולה מעדות הגב' פז, מסמכי המל"ל לגביו וכן מהעובדה כי עם מותה של המנוחה לא האב מטפל בהם אלא סבתם התובעת 6.

לטעמי, למרות מצבה הקשה ולמרות הפרוגנוזה הקודרת, אין גם לקבוע כי המנוחה היתה נעדרת כל סיכוי להיגמל ולהתאזן. גם ד"ר מוניץ מציין בחוות דעתו כי תמיד קיימת גם אפשרות זו, אפילו הסבירות לה נמוכה. במקרה של המנוחה, יתכן שוודקא אהבתה ודאגתה לילדיה היו מחזקות את ידיה במאבק. העובדה שבהיא לא הרימה ידיים עולה מכך שהמנוחה הקדישה זמן ומאמץ לקבלת טיפול נפשי אצל ד"ר ורד טל בביה"ח טירת הכרמל ולהשתתפות בקבוצה לחיזוק להעצמת נשים (נ/6), כמו גם ניסתה לעבור גמילה (עדות הגב' פז בעמ' 10 לפרוטוקול). אוסיף כי ילדיה של המנוחה היו צעירים מאד בעת פטירתה, וגם אם אקח בחשבון כי עם חלוף השנים היו נזקקים לעזרה פוחתת והולכת, הרי שעדיין היו לפניהם שנים רבות בהן היה להם צורך בטיפולה, עזרתה ואהבתה.

כאשר אני שוקלת את כל השיקולים לעיל, רואה אני לקבוע לשני, עומרי ומתן יחד פיצוי בגין אובדן שירותי אם על דרך קביעת סכום גלובלי וכולל בסך של 300,000 ש"ח (נכון להיום).

פיצוי בגין הטבת נזקים לתובעת 6 כמיטיבה

11. תביעת התובעת 6 (הסבתא) עניינה פיצוי בגין הטבת מגורים - עקב מגורי הנכדים בביתה מאז מות אימם, וכן הטבה בגין שירותים אחרים שהיא העניקה ותעניק לנכדם, אשר אינם נכללים בראשי הנזק של אובדן שירותי אם או אובדן הכנסת תלויים. התובעת 6 מונה לעניין זה השקעת זמנה ומרצה בנכדיה, קניית לבוש, אוכל, כלי כתיבה וכו'.

באשר לפיצוי בגין שכר דירה, איני רואה לקבל טענות התובעת 6. ברשות אבי הילדים בית בעתלית, אשר לא נמכר ולא הושכר. כעקרון אין האב פטור מחובתו לספק מדור ומזון לילדיו. בנסיבות כאלה אין לומר כי עקב פטירת אימם בתאונה הפכו הילדים נעדרי מקום מגורים, ואין לקבוע כי דמי שכירות דירה עבורם הם נזק שעל הנתבעת לפצות בגינו.

באשר להוצאות אחרות. לא הוכחה לי כדבעי הטבה כלשהי שניתנה על ידי התובעת 6 ואינה נכללת בגדר הפיצוי על אובדן שירותי אם או הפסד התמיכה מתוך הקצבה. פיצוי התובעת 6 בגין הטבות כאלה משמעו גריעתו מהפיצוי לילדים, ואין אני רואה לנכון לקובע כך בלא הוכחה ממשית. יחד עם זאת, יש לדעתי לקחת בחשבון אפשרות של הוצאות עתידיות שיגרמו לסבתא ואשר יחרגו מהפיצוי האמור, ולעניין זה רואה הצדקה לקבוע פיצוי גלובלי וכולל, לגבי שלושת הילדים, על דרך האומדן, בסך של 15,000 ש"ח (נכון להיום).

ניכויים

12. מסך הפיצוי שקבעתיו לעיל יש לנכות את קצבת השאירים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי לילדים, כשהיא מהוונת להיום. באשר לניכוי דמי מחיה בתקופת הלימודים בתיכון, סבורה אני כי יש לאמץ גישת התובעים, אשר גם הנתבעת מסכימה לה (לחלופין בלבד), לפיה יש לנכות "חצי אקטוארי" של דמי מחיה אלה בלבד.

סיכום

13. הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את סכום כל מרכיבי הפיצוי כפי שקבעתים לעיל, בניכוי סכומי הניכוי, כשכולם משוערכים או מהוונים להיום, לפי העניין. לסכום ההפרש לאחר הניכוי יש להוסיף הוצאות משפט לפי קבלות וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ. לעניין זה פוסקת אני לעדה הגב' פז שכר בטלתה בסך של 250 ש"ח.

במידת הצורך יגישו הצדדים פסיקתא לחתימה.

14. סכומי הפיצויים עבור הקטינים יושקעו ויוצאו על פי הוראת ואישור האפוטרופוס הכללי.

15. עם הצדדים הסליחה על ההמתנה לפסק הדין.

ניתן היום ו' בתמוז, תשס"ו (2 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.
שירי רפאלי
,
שופטת









א בית משפט שלום 1643/03 עזבון המנוחה איריס פחימה ע"י פחימה יואל, פחימה שני חן, פחימה מתן משה, פחימה עומרי נ' אליהו בע"מ - חברה לבטוח (פורסם ב-ֽ 02/08/2006)