פסקי דין על עמנואל סלמונוב | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על אביגיל בהט | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על אבי נאמן | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על משה שרבני ואח'

4459/94 בשא     28/08/1994




בשא 4459/94 עמנואל סלמונוב, עו"ד, אביגיל בהט, עו"ד, אבי נאמן, עו"ד נ' משה שרבני ואח'




(פ"ד מט (3) 479)

בבית המשפט העליון

בקשות שונות אזרחי מס' 4459/94
בקשות שונות אזרחי מס' 4475/94
(ע"א 6181/93)
(ע"א 9413/94)
השופטת: כבוד השופטת ד' דורנר
המבקשים: 1. עמנואל סלמונוב
, עו"ד
2. אביגיל בהט
, עו"ד
3. אבי נאמן
, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד א' בהט
, ב"כ עו"ד ד' וורמברנד

נגד
המשיבים: 1. משה שרבני
2. ענבר השקעות בע"מ
3. חומה בצורה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד י' משעל
, ב"כ עו"ד ד' וידר

בקשה לעיקול זמני ובקשה להארכת תוקף ערבות בנקאית.
ה ח ל ט ה
1. המבקשים - עורכי-דין במקצועם - תבעו מן המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תשלום שכר-טרחה בעבור שירותים שנתנו להם. בגדר תובענה זו הוטל צו עיקול על נכסי המשיבים, שהומר על-פי הסכם דיוני שעשו הצדדים בערבות בנקאית בסך 500,000 ₪.

2. בית המשפט המחוזי (השופט מ' בן-יאיר) קיבל מקצת מן התביעה, ועל כך ערערו המבקשים. בתוך כך עתרו המשיבים בבית המשפט המחוזי לשחרור החלק של סכום הערבות העולה על החוב הפסוק. מנגד טענו המבקשים, כי על-פי ההסכם הדיוני הייתה אמורה הערבות במלואה להישאר בתוקף עד תום ההליכים בערעור. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא מ' טלגם) דחה את טענות המבקשים וקיבל את בקשת המשיבים.

3. בתאריך 9.8.94 הגישו המבקשים לבית-משפט זה שלוש בקשות: בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, ועתירות למתן שני סעדים זמניים בגדר ערעורם - הארכת תוקף הערבות הבנקאית וצו עיקול זמני על מקרקעין בקריית-אתא (להלן - הנכס). הבקשה לרשות ערעור נדחתה על-ידי השופט ש' לוין ביום שבו הוגשה.

4. הדיון בשתי הבקשות לסעד זמני התקיים לפניי בתאריך 17.8.94. המבקשת 2, שטענה גם למבקשים 1 ו-3, הבהירה כי הבקשות הן חלופיות. בנמקה את בקשתה להארכת תוקפה של הערבות הבנקאית היא חזרה על טענותיה בבקשה לרשות ערעור, בלי לגלות כי הגישה בקשה כזו וכי הבקשה נדחתה.

השאלה אם ההסכם הדיוני חל גם על ההליכים בערעור הוכרעה סופית בהחלטת בית המשפט העליון לדחות את הבקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. לפיכך אני דוחה את הבקשה להארכת תוקפה של הערבות הבנקאית. אפנה אפוא לבקשה למתן צו עיקול זמני.

5. הסוגיה המתעוררת בבקשה זו היא מהי העילה המצדיקה מתן סעד זמני בערעור.

המבקשת 2 טענה לזהות העילה בכל הערכאות. לדבריה, צו העיקול נועד להבטיח את קיומו של פסק הדין, ולעניין זה אין להבחין בין פסק-דינה של הערכאה הראשונה לבין פסק-דינו של בית המשפט לערעורים.
גישה זו אינה נראית לי.

6. מטרתם של סדרי הדין האזרחי היא כפולה, ראשית, הם קובעים את הדרך היעילה ביותר להגשמת זכויותיהם של בעלי הדין. שנית, הם מאזנים בין האינטרסים המתחרים של בעלי הדין בהתחשב במשקלם הסגולי של אינטרסים אלה. בין שתי מטרות אלה קיימת זיקה הדדית, האיזון בין האינטרסים המתחרים מאפשר להגשים את זכויות הצדדים, השוו: ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל , פ"ד לה (3) 505, בעמ' 516; ע"פ 4977/92, 5371 ג'ברין נ' מדינת ישראל; מדינת ישראל נ' ג'ברין , פ"ד מז (2) 690, בעמ' 700.

7. מכאן נובע כי בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זאת נובעת משתיים:

(1) התובע נושא בנטל ההוכחה;

(2) זכות הקניין הינה זכות חוקתית. היא מעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע: "אין פוגעים בקנינו של אדם". כל רשות מרשויות השלטון - ובכלל זה בית המשפט - חייבת לכבד אותה (סעיף 11 לחוק היסוד). באיזון בין זכות הקניין לבין זכויות ואינטרסים אחרים, אין לפגוע בזכות הקניין, "אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור, מכוח הסמכה מפורשת בו" (סעיף 8 לחוק היסוד). זאת ועוד: את זכות הקניין חובה לכבד "ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל" (סעיף 1 לחוק היסוד). אמנם סעיף 10 לחוק מגן על התחיקה הקיימת מפני ביטול על יסוד סעיף 8 או סעיף 1, אולם לנוכח הכלל שהתגבש בפסיקה בדבר פירוש התחיקה לאור עקרונות היסוד של שיטתנו, ובמרכזם זכויות היסוד של האדם, מובן הוא כי יש לפרש גם את התחיקה הקיימת ברוח הוראות חוק היסוד, השוו לדברי השופט אגרנט בבג"צ 73/53, 87 חברת "קול העם" נ' שר הפנים, פ"ד ז 871, בעמ' 884. ראו גם: א' ברק, "פרשנותם של חוקי-היסוד" משפטים כב (תשנ"ג-נ"ד) 31, 36-37; א' ברק, "זכויות אדם מוגנות: ההיקף וההגבלות" משפט וממשל א (תשנ"ב-נ"ג) 253, 272; השוו גם בג"צ 2419/94 - לא פורסם.

זאת ועוד: ההסדרים בדבר עיקול זמני מעוגנים בעיקרם בתחיקת משנה - תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), המותקנות על-ידי שר המשפטים. תחיקת משנה הייתה כפופה מאז ומתמיד לעיקרי הדרישות שבסעיף 8 ובסעיף 1 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מובן שאין בסעיף 10 האמור כדי לפטור תחיקה קיימת מעולם של כללים שהיו בתוקף עוד בטרם התקבל חוק היסוד. הדברים יפים על אחת כמה וכמה בהפעלתו של שיקול-דעת המוקנה על-ידי תחיקה קיימת, הכפופה - על-פי סעיף 11 הנ"ל לחוק היסוד - לעיקרי המגבלות שבסעיפים 8 ו-1.

8. המעמד העדיף של אינטרס הנתבע בא לביטוי בשני תנאים שבהם מותנה מתן צו העיקול: על התובע להציג תשתית ראייתית לכאורית (תקנה 360(א) לתקנות) ולהמציא ערובה לפיצוי הנתבע על נזק שייגרם לו על-ידי העיקול אם תידחה תביעתו (תקנה 365). עם זאת, אין התובע נדרש להראות כי אם לא יינתן צו העיקול לא יהיה אפשר לבצע את פסק הדין (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 552). אפשר כי הלכה אחרונה זו טעונה בחינה מחדש, שכן ספק אם היא מקיימת את הדרישה כי פגיעה בזכות הקניין תיעשה "במידה שאינה עולה על הנדרש". בענייננו, אין אני נדרשת להכריע בסוגיה זו, ועל-כן אשאיר אותה בצריך עיון.

9. המשקל הסגולי של אינטרס נתבע שהתביעה נגדו נדחתה גדל. אמנם לבית המשפט מסורה הסמכות להשאיר את הסעד הזמני בתוקף עד למתן פסק הדין בערעור, אולם האיזון הראוי במקרה זה הוא שונה.

משניתן פסק-דין אין עדיפותו של אינטרס המשיב בערעור על פני אינטרס המערער נובעת אך מנטל ההוכחה המוטל על מבקש סעד, אלא היא נובעת מן החזקה כי פסק-דינה של הערכאה הראשונה - שבו נדחתה תביעת המערער - הוא נכון. ראו זוסמן, בספרו הנ"ל בעמ' 814-815.

אשר-על-כן, כאשר סעד העיקול הזמני מתבקש במסגרת ערעור, על המבקש להראות כי אם הצו לא יינתן, לא יהיה אפשרי או, למצער, יתעורר קושי רב לבצע את פסק הדין אם הערעור יתקבל. יתר-על-כן: אף בנסיבות שבהן בהיעדר צו עיקול לא ניתן יהיה את פסק הדין אם הערעור יתקבל, לא יינתן צו עיקול בהתקיים אחת מן השתיים: (א) הערעור על פניו הוא חסר סיכוי; (ב) על-אף מתן ערובה, צו העיקול יגרום לזוכה נזק, העולה או, למיצער, השווה לנזק שייגרם למפסיד אם צו העיקול לא יינתן.

כלל זה דומה להלכה בעניין עיכוב ביצועו של פסק-דין שעליו הוגש ערעור. גם סעד זה - שבהענקתו יש לאזן בין האינטרס של הצד שהפסיד בערכאה הראשונה לבין האינטרס של הצד שזכה - ניתן על יסוד שלושת התנאים שמניתי לעיל ( בש"א 4403/94 - לא פורסם).

10. בעניין שלפנינו, מסרו המבקשים בתצהירם כי רכושם היחיד של המשיבים הוא הנכס וכי על הנכס רובצת משכנתא לטובת הספנות בע"מ, אשר החל כבר בהליכים למימושה. קיים אפוא יסוד לחשש כי המבקשים לא יוכלו להיפרע מן המשיבים אם יזכו בערעור. הערעור, הנסב על פרשנות הסכם, על פניו אינו חסר סיכוי, והמשיבים אף לא הצביעו על נזק שערובה אינה יכולה לפצות עליו.

11. על יסוד האמור לעיל אני מורה על עיקול הנכס כמבוקש, בתנאי שהמבקשים ימציאו ערובה להנחת דעתו של רשם בית-משפט זה, לפיצוי כל נזק שייגרם למשיבים על-ידי העיקול אם יידחה הערעור.

12. כאמור, המבקשים לא ציינו בטיעוניהם לפניי כי הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנוגעת לערבות הבנקאית, ואף חזרו על הטענות שנטענו בבקשה זו, שכאמור נדחתה. בנסיבות אלה, אני מחייבת אותם בתשלום הוצאות המשפט למשיבים בסך 3,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ד (28.8.94).








בשא בית המשפט העליון 4459/94 עמנואל סלמונוב, עו"ד, אביגיל בהט, עו"ד, אבי נאמן, עו"ד נ' משה שרבני ואח', [ פ"ד: מט 3 479 ] (פורסם ב-ֽ 28/08/1994)