פסקי דין על מוסלמאני עבד אלכרים | פסקי דין על נור מוחמד אמין טיארה

5584/97 א     28/07/2002




א 5584/97 מוסלמאני עבד אלכרים נ' נור מוחמד אמין טיארה




בתי המשפט
א 005584/97
בית משפט השלום חדרה
28/07/2002
תאריך:
כב' השופטת דיאנה סלע

בפני
:
מוסלמאני עבד אלכרים

בעניין:
התובע
נ ג ד
1 . נור מוחמד אמין טיארה

2 . "הדר" חברה לביטוח בע"מ
3 . אבנר, איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

הנתבעים
פסק - דין
1. עובדות המקרה:
התובע יליד 1.3.54 הגיש תביעה כנגד הנתבעים לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו עקב תאונת דרכים אשר תוארה בכתב התביעה.
לטענתו, ביום 10.5.96 בשעה 14:30 (להלן: מועד התאונה), נסע ברכבו מ.ר. 28-866-59 (להלן: הרכב), אשר היה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: הנתבע), בדרכו חזרה ממקום עבודתו לביתו. בהגיע הרכב לכפר קרע, טרק אחד הנוסעים שירד מהרכב את דלת הרכב על ידו של התובע, שהיה במהלך ירידה מהרכב, וכתוצאה מכך נחבל התובע באגודל יד שמאל (להלן: התאונה).
כל הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי התובע לא נפגע בתאונת דרכים והכחישו חבותם לפיצוי התובע. הנתבע טען כי לא נהג ברכב במועד התאונה, הכחיש את פגיעותיו של התובע, ומכל מקום טען כי אינן קשורות לתאונה המוכחשת על ידו.

נוכח הכחשת התאונה, פוצל הדיון בשאלת האחריות והנזק.

במהלך שמיעת הראיות, חזר בו הנתבע מטענותיו הראשונות, ותמך בגירסתו של התובע בשאלת האחריות. הנתבע לא הגיש סיכומים והודיע כי הוא מצטרף לסיכומי התובע בשאלת האחריות.

לפיכך השאלה העומדת בפני
י היא האם התובע נפגע בתאונת דרכים כנטען על ידו?
2. נסיבות התאונה:
א. התובע העיד בביהמ"ש כי היה עובד של חברה קבלנית "מבנה ת.מ.מ בע"מ" (להלן: המעביד), וכי נהג להסיע עובדים לעבודה ובחזרה, תמורת החזר הוצאות מהמעביד, וכן תשלום ביטוח.
במועד התאונה, בעת שנסע בחזרה ממקום העבודה לא חש בטוב, ולכן נתן לנתבע לנהוג ברכב. כאשר הגיע לכפר קרע, בתחנה הסופית, כאשר עמדו כולם לרדת מהרכב, טרק עובד בשם אמין מוחמד טיארה (להלן: אמין) את הדלת על ידו, וגרם לו לנזק המתואר לעיל.
בעת שאמין טרק את הדלת על ידו של התובע, הנתבע כבר ירד מהרכב.

ב. אמין, אחיו של הנתבע, העיד מטעם התובע, ותמך בגירסתו של התובע. לדבריו ארעה התאונה ליד ביתו, כ- 20 מ' מביתו של התובע.

ג. הנתבע תמך אף הוא בגירסתו של התובע, והעיד כי התאונה ארעה ליד הבית, בינו לבין התובע, במגרש בו חנה הרכב באופן קבוע. לדבריו, התובע היה ראש צוות בקבוצה, הוא עצמו היה טפסן, ואילו אחיו אמין היה פועל פשוט ועוזר.

ד. מוראד זייד (להלן: מוראד), אשר היה סמוך לתקופה הרלוונטית פועל אצל אותו מעביד, הוזמן להעיד מטעם הנתבעות 2 ו- 3 (להלן: הנתבעות).
לדבריו במועד התאונה כלל לא עבד אצל המעביד אלא במקום אחר. הוא הוכרז כעד עויין, לאחר שהתברר כי מסר לחוקר מטעם הנתבעות שבמועד התאונה עבד עם התובע אצל המעביד, וכי התאונה קרתה לתובע כאשר דיקט נפל על ידו באתר הבניה.

ה. משה סדובסקי אשר שימש חשב של המעביד מסוף יוני 96 (להלן: סדובסקי), הוזמן להעיד מטעם הנתבעות, והעיד לגבי התנאים המוסכמים בין המעביד לבין התובע בדבר הסעת הפועלים. על פי תלוש השכר של התובע, נעדר התובע מעבודתו משך 17 ימים בחודש מאי 96.
באשר למוראד, הוא עבד אצל המעביד מיולי עד דצמבר 95 ולאחר מכן מ- 11.6 - 24.6.99.
עפ"י הרישומים, מוראד לא עבד אצל המעביד בחודש מאי 96.

ו. יוסף גאוי (להלן: גאוי), אשר עבד אצל המעביד במועד התאונה, הוזמן להעיד על ידי הנתבעות, אך טען כי אינו זוכר פרטים מאותה תקופה. גאוי היה אחד הפועלים אשר התובע נהג להסיע, הוא מסר כי ידוע לו שהתובע קיבל בעבר מכה ברכבו תוך כדי סגירת הדלת, וכי היו הרבה תאונות.
הוא לא זכר את שיחתו עם חוקר מטעם הנתבעות, ולאחר ששמע את ההקלטה של השיחה, העיד כי אינו מזהה את קולו.
לדבריו, אם מסר שהתובע נפגע בתאונה כאשר נפלה תבנית על ידו, יתכן כי מדובר בתאונה אחרת.
הוא מסר כי היה סכסוך בינו לבין התובע על רקע הסעות פועלים מטעם המעביד.

ז. חוקר מטעם הנתבעות, אילן צדקה (להלן: החוקר) מסר תצהיר עדות ראשית לפיו חקר את התובע, את הנתבע, את אמין, את מוראד ואת גאוי, גבה מהם הודעות ואף הקליט אותם. הוא הוזמן לביהמ"ש ביום 5.1.00 אך לא העיד, ובאותו יום זיהה את התובע, את הנתבע, את אמין ואת מוראד כמי שגבה מהם הודעות והקליטם.
עוד העיד החוקר כי התובע חתם בפני
ו על כתב הסכמה לבדיקת פוליגרף.

3. ניתוח הראיות:
א. לאחר ששמעתי את כל העדים, עיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בראיות הצדדים, בהודעותיהם של העדים ובתמלילים, לא שוכנעתי כי התאונה ארעה באופן המתואר בכתב התביעה, והתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את גירסתו.
לענין זה אינני רואה להבחין בין עדי תביעה לעדי הגנה, ואני רואה לקחת בחשבון כי שניים מעדי הגנה הוכרזו כעדים עויינים, לאחר ששינו גירסאות שמסרו לחוקר.

ב. התובע מסר בחקירה הראשית כי בדרך כלל נהג הוא ברכבו, אך כאשר לא חש בטוב היה הנתבע נוהג ברכבו.
בחקירה הנגדית משנשאל שוב מדוע נהג הנתבע ברכבו של התובע, אמר התובע כי אינו זוכר בדיוק מה היה לפני ארבע שנים, יתכן שלא חש בטוב, ויתכן שרשיונו נשלל.
עדים אחרים מסרו כי התובע לא נהג במועד התאונה מכיון שרשיונו נשלל.
הנתבע, אשר בכתב ההגנה טען כי כלל לא נהג ברכב, וכי התאונה לא ארעה כמתואר על ידי התובע, העיד בביהמ"ש כי הוא נהג ברכב, ובתשובה לשאלה מדוע עשה כן הסביר:
"כי עבד היה בשלילה וחולה". (עמ' 17 לפרוט' ש' 17). הנתבע ישב באולם בעת שהתובע העיד, ותשובתו זו מצביעה על כך כי ניסה להתאים את גירסתו לגירסת התובע, שהרי ממילא אם רשיונו של התובע נשלל, לא היתה כל רלוונטיות למצבו הבריאותי במועד התאונה.

ג. התובע מסר כי היו רק שלושה אנשים ברכב ברכבו באותו יום, בניגוד לדבריו בהודעתו לחוקר (נ/3), שם מסר כי בנוסף לאותם שלושה, ישבו ברכב גם מוראד וגאוי. התובע ניסה להכחיש דבריו אלה, ואולם השיחה הוקלטה, ועצם נסיונו של התובע להכחיש את דבריו, אינו תורם למהימנותו.
אמין לא זכר כלל אם מוראד וגאוי נסעו איתם באותו יום, אם כי זכר פרטים אחרים הנוגעים לתאונה.

ד. בהודעתו (נ/3) מסר התובע כי הפועל שישב מאחוריו טרק את הדלת מאחר שלא ידע כי התובע מתכוון לרדת ולנהוג ברכב. דא עקא, שהתובע מסר בביהמ"ש כי התאונה ארעה כאשר הם הגיעו לתחנה הסופית, וכולם התכוונו לרדת. (עמ' 5 לפרוט' ש' 2,12).
לאחר מכן בחקירה הנגדית מסר התובע כי "הרכב נעצר על הדרך" (עמ' 9 לפרוט' ש' 20).

בענין זה העיד אמין: "הגענו לבית שלי, עצרנו, ביקשתי מעבד לפתוח את הדלת. הוא פתח לי את הדלת וירדתי. סגרתי את הדלת ושכחתי שגם הוא רוצה לרדת. הוא גר לידי" (עמ' 13 ש' 24-25).
בחקירה הנגדית הסתבך אמין בתשובותיו.
"ש. ראית את עבד בפני
ם ?
ת. עבד היה בפני
ם אך שכח אותי. הוא רצה לקחת את התיק שלו ושכחתי שהוא יורד.
ש. האם לא יורד איתך תמיד באותו מקום?
ת. לא.
ש. איפה הוא תמיד יורד, האם הוא יורד ליד ביתו או שכולכם יורדים ביחד ?
ת. כולם יורדים ביחד.
ש. לא ידעת שהוא צריך לרדת אחריך?
ת. ידעתי, אבל ישנתי". (עמ' 14 ש' 21-30).

הנתבע העיד כי במועד התאונה החנה את הרכב במגרש בו חנה באופן קבוע, וכי כל השלושה נהגו לרדת ביחד מאחר שהיו שכנים, ובתיהם היו קרובים מאוד. (עמ' 17 לפרוט' ש' 3-9, 27-28).

עדויותיהם של עדי התביעה ושל הנתבע הם מגמתיות, וניכר כי נועדו לצרכי הדיון המשפטי. למעשה לא היה לתובע כל צורך לתרץ את הפגיעה בידו, לו אכן קרתה כמתואר על ידו, שהרי תאונות קורות. ואולם התירוצים השונים והסתירות בין עדויותיהם של העדים מעלות את החשש לכך כי הדברים לא ארעו כמתואר על ידם.
יתר על כן, גירסתו של התובע בפני
החוקר כי במועד התאונה התכוון לרדת ולנהוג ברכב אינה מתיישבת כלל עם שלילת רשיונו, ועם עדויותיהם של חבריו.

התובע, הנתבע ואחיו אמין הם שכנים וחברים קרובים, ואמין אף העיד כי התובע הוא כמו אח (עמ' 15 ש' 20).

ה. גם בפרטים נוספים לא דייק התובע בגירסתו, לרבות היכן ישב העד אמין בעת התאונה וכו'.
התברר כי התובע הגיש תביעה למל"ל בגין שתי תאונות עבודה קודמות, האחת ביום 22.1.95, אז התלונן כי החליק ונפל מסולם עקב איבוד של שיווי משקל, והשניה מיום 10.8.95, אז התלונן כי נתפס לו הגב כתוצאה מנפילה.
יתכן כי התובע לא היה מעוניין להגיש תביעה נוספת כנגד המעביד בגין תאונת עבודה מטעמים שונים, ויתכן כי סבר שלא תוכח אחריותו של המעביד.
מכל מקום, לא היה מקום לבלבול בין התאונות, מאחר שהתובע מעולם לא נפגע בידו בעבודה.

ו. באשר לנתבע, כאמור לעיל, לא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים כלשהם על בסיס דבריו, שהרי בכתב ההגנה הכחיש במפורש את הארוע ואת נהיגתו ברכב. נשאלת השאלה מדוע באה הכחשה זו בכתב ההגנה, כאשר הנתבע ואחיו אמין היו שכניו וחבריו של התובע? ניתן להניח מספר הנחות בענין זה, אך המסקנה הנובעת מכולן היא כי מדובר בגירסאות מגמתיות, אשר נועדו להיטיב עם התובע, מבלי שהנתבע ינזק באופן כלשהוא, אם ביחס לנהיגה, אם בקשר לתשלומים מהמעביד, אם בקשר למסירת הודעות לגורמים שונים או לתשלום פיצויים לתובע.
נראה כי עם התפתחות ההליך הוברר לנתבע כי אינו חשוף לנזק כלשהוא, ולכן שינה גירסתו. מכל מקום, שוכנעתי כי מדובר בעד אשר לא ניתן לסמוך על גירסאותיו השונות, ואין לבסס עליהן ממצאים עובדתיים.
החוקר הצהיר, וגירסתו לא נסתרה, כי מיד לאחר שחקר את התובע, פנה אל ביתו של הנתבע, הוכנס לחדר השינה של הנתבע והחל לשאול אותו שאלות. מיד לאחר שהחל בחקירה קיבל הנתבע שיחת טלפון, והחוקר מסר כי השיחה היתה מהתובע.
מהתמליל עולה כי בשיחה נאמר לנתבע כי צדקה הוא חוקר, והוא מסר את גירסתו לאחר אותה שיחת טלפון.
מכל מקום, הנתבע לא הותיר רושם מהימן על ביהמ"ש וגירסתו אינה מקובלת עליי.

ז. באשר לעד מוראד, מהראיות שהובאו בביהמ"ש עולה כי במועד התאונה לא היה עובד של המעביד, ולכן אינני רואה להסתמך על גירסאותיו השונות כלל.

ח. גאווי הותיר רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש, ניסה להתרחק מעצם המפגש עם החוקר, וטען כי לא חתם על הודעתו, כלל לא דיבר עם החוקר. לאחר ששמע את הקלטת, טען כי אינו מזהה את קולו, ולאחר שהוכרז כעד עויין הודה כי החוקר הגיע אליו הביתה וכי שוחח עמו. מנקודה זו ניסה למזער את ה"נזק" שגרם לתובע בהודעתו, והסביר כי סבר שהחוקר מתיחס לתאונת עבודה ולא לתאונה ברכב. יתר על כן, הוא סיפר כי באתר היו תאונות רבות, ויתכן שהתיחס לתאונה אחרת. עוד מסר כי היה מסוכסך עם התובע במועד בו מסר את ההודעה לחוקר.
ממה נפשך, אם גאוי סבר שהחוקר הוא חוקר של תאונות עבודה ורצה להזיק לתובע מכיון שהיה מסוכסך איתו, מדוע מסר לחוקר כי התובע נפגע בתאונת עבודה, כי נפל עליו דיקט, ותיאר את התאונה בפרוטרוט, תוך שהוא מנסה "לאמת" את גירסתו של התובע אשר נמסרה כביכול לחוקר? הרי לו היה מסוכסך עם התובע והיה מעוניין לגרום לו נזק, היה מכחיש את תאונת העבודה, כדי שהתובע לא יקבל פיצוי כלשהוא. יתר על כן, כאשר החוקר אמר לו "יכול להיות שהוא סתם מספר לי סיפורים יעני, ומנסה כאילו", ענה לו גאוי: "לא, לא".
ואם גאוי לא רצה להזיק לתובע, הרי שהסיפור בדבר תאונת העבודה הוא נכון.
כאמור לעיל, התובע לא היה מעורב בתאונת עבודה אחרת אשר נסיבותיה דומות לזו שתיאר גאוי, ומעולם לא הגיש תביעה למל"ל על פגיעה בידו או באצבעו.
הפגיעה דומה באופן משמעותי לפגיעה בתאונה הנטענת בפני
י.

אני מעדיפה את גירסתו של החוקר, אשר הצהיר כי הודעתו של גאווי משקפת את דבריו, וכי גאווי לא רצה לחתום על ההודעה לאחר שלא רצה להעיד בביהמ"ש. גירסה זו נתמכת בתמליל שנערך על סמך ההקלטה.
בסיכומיו התיחס התובע לראיות אשר לא הובאו בפני
ביהמ"ש, על מנת לשכנע את ביהמ"ש כי התובע לא נפגע בתאונת עבודה באתר הבניה, וכי העד גאווי שיקר לחוקר לאחר שהיה מסוכסך עם התובע. אינני רואה להתיחס לראיות שלא הוגשו כדין לביהמ"ש, והדבר פסול.
העד אבו כארם לא נחקר בביהמ"ש, לא נחשף לחקירה נגדית, ולו ביקש התובע להעידו, היה צריך לעשות כן.
מכל מקום, הודעתו של גאוי אינה יוצרת בסיס לקביעה כי התובע נפגע בתאונת עבודה, אלא פוגעת במהימנותו של התובע באשר לתאונה הנטענת.

בנוסף לכך ייאמר כי התובע הוא אשר הזכיר את מוראד וגאווי כמי שהיו ברכבו ביום התאונה, והדברים הרי היו בידיעתו.

ט. החוקר הותיר רושם מהימן על ביהמ"ש ואני רואה לקבל את גירסתו במלואה. שוכנעתי כי החוקר ביצע חקירה יסודית, והפגמים המצוינים ע"י התובע אינם מהותיים. יתר על כן, משהוקלטו חלק מהשיחות עם העדים, ממילא אין משמעות לחלק גדול מהתאוריות בדבר מניעיו של החוקר, שהרי מדובר בראיות חיצוניות.
יתר על כן, אפילו ניתן היה להסביר את הדברים שמסרו העדים לחוקר וליחס אותם לארועים אחרים, הרי עצם העובדה שהעדים בביהמ"ש נטו להתרחק מהשיחות עם החוקר וממסירת ההודעות, מצביעה על כך כי היה להם מה להסתיר.
אמנם, אני רואה לקבל את טענות התובע כי יש טעם לפגם בכך שתצהירו של החוקר נחתם לאחר שמיעת ראיות התביעה ולא לפניהם, ואולם התצהיר מתיחס גם לארועים שקרו במהלך שמיעת הראיות, לרבות זיהויים של העדים והשמעת הקלטות בפני
הם, ולכן ממילא היה החוקר צריך להגיש שני תצהירים, כאשר התצהיר השני מתיחס לפעולותיו אלה.
אני רואה להניח כי לחוקר יש ענין לרצות את שולחיו, ואולם גירסתו בקשר לפעולות שביצע הוכחה ולא נסתרה.

כאמור לעיל, גם לעדי התביעה ולנתבע היה ענין בתוצאות ההליך, נוכח הקירבה היתרה שיש ביניהם.

י. גאווי מסר כי התובע נפגע בתאונת עבודה באתר בניה בעת שדיקט נפל על ידו. התובע טען בסיכומיו כי פגיעה מדיקט היתה גורמת לנזק גדול בהרבה ולא לנזק שנגרם. אינני רואה לקבל טענה זו מאחר שלא הוכחה, ואין לביהמ"ש ידיעה באשר לנזק שגורם דיקט ונופל על אצבעו של אדם, ובהעדר ראיות כלשהן לענין זה.
מכל מקום, אין כל ראיה לכך כי התובע נפגע במועד קרוב לתאונה הנטענת בתאונת עבודה אחרת אשר בגינה נפגעה ידו או אצבעו, ולכן הטענה כי הפועלים אשר נהג להסיע באופן קבוע לאתר התבלבלו בין התאונות אינה סבירה.

4. התובע הוא אשר נושא בנטל הראיה להוכיח את תביעתו, והעובדות כולן נמצאות בידיעתו ובידיעת מקורביו, וכאמור לעיל לא שוכנעתי כי התאונה ארעה כמתואר על ידיהם, וכי התובע נפגע בתאונת דרכים.

5. נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו והיא נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעות 2 ו- 3 וכן בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
בנסיבות הענין, נדחית התביעה נגד הנתבע 1 ללא צו להוצאות.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתנה היום 28 ביולי, 2002 (י"ט באב תשס"ב) בלישכה.
דיאנה סלע
, שופטת
ו.ב.









א בית משפט שלום 5584/97 מוסלמאני עבד אלכרים נ' נור מוחמד אמין טיארה (פורסם ב-ֽ 28/07/2002)