פסקי דין על מריק - יזום ופיתוח | פסקי דין על חיים ינקו | פסקי דין על אברהם נתיב - ינקו | פסקי דין על שר הפנים | פסקי דין על מחלקת עבודות ציבוריות | פסקי דין על המועצה הארצית לתכנון ולבניה - ועדת המשנה לקווי בנין ואח' |

1230/03 עתמ     24/10/2004




עתמ 1230/03 מריק - יזום ופיתוח בע"מ,חיים ינקו,אברהם נתיב - ינקו נ' שר הפנים,מחלקת עבודות ציבוריות,המועצה הארצית לתכנון ולבניה - ועדת המשנה לקווי בנין ואח'




8
בתי המשפט

עתמ001230/03
בית המשפט לענינים מנהליים בחיפה
24/10/2004
תאריך:
השופט י' דר

בפני
:

העותרים
1. מריק - יזום ופיתוח בע"מ

2. חיים ינקו

3. אברהם נתיב - ינקו

בעניין:

- נ ג ד -
המשיבים

המשיבה הפורמלית
1. שר הפנים

2. מחלקת עבודות ציבוריות

3. המועצה הארצית לתכנון ולבניה - ועדת המשנה לקווי בנין
4. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה

5. הועדה המקומית לתכנון ולבניה - חדרה
פסק דין
1. הרקע
1.1 העותרים בעלים משותפים של שלוש חלקות בגוש 10042 בחדרה: חלקה 195 ששטחה 1,133 מ"ר, חלקה 196 ששטחה 1,083 מ"ר וחלקה 197 ששטחה 1,322 מ"ר (המגרש).
העותרת היא בעלים של מחצית בכל אחת מהחלקות, וכל אחד מהעותרים הם בעלים של רבע בכל אחת מן החלקות.
המגרש נמצא בחדרה והוא צמוד לדרך מס' 4, הוא "הכביש הישן" חיפה תל-אביב, מצדו המזרחי של הכביש.

1.2 באזור חלה תכנית מפורטת חד/781.
בשנת 1995 הגישו העותרים תכנית מתאר מקומית חד/771, בה ביקשו שינוי לתכנית המפורטת חד/781.
על פי התכנית המוצעת (נספח ב' לעתירה), כפי שתוקנה, התבקשה הגדלה של השטח המיועד למסחר לכיוונו של כביש מס' 4 והקטנה משמעותית של שטח ציבורי פתוח.

1.3 הועדה המקומית לתכנון ולבניה בחדרה החליטה ביום 21.6.95 להמליץ בפני
הועדה המחוזית להפקיד את התכנית, בתנאים שפורטו.
אחת הדרישות היתה להגיש נספח תנועה וחנייה שיאושר על ידי משרד התחבורה.

1.4 בין לבין התקיימה ביום 25.8.96 במשרדי הועדה המקומית פגישה, בה ביקש מהנדס התנועה באגף מהנדס העיר בחדרה מן העותרים לאפשר לעירית חדרה (העיריה) לאפשר הרחבתו של רחוב ביאליק, הצמוד למגרש, לתוך שטחו של המגרש כדי לאפשר סלילת צומת מרומזר.
לטענת העותרים, הובטח להם שבתמורה יקבלו זכות לגישה למגרש מצד מזרח של דרך מס' 4 באמצעות דרך שירות, והעיריה קיבלה על עצמה להשיג אישור משרד התחבורה לכך.
העותרים החליטו להענות לבקשה והודיעו על כך בכתב.

1.5 ברוח זו הגישו העותרים לעיריה תכנית מתוקנת (חד/771 א'), בה נכלל השינוי המוסכם. התכנית לא נדונה עד שנספח התחבורה שהוכן על ידי העותרים אושר על ידי משרד התחבורה והועבר לעיריה.
מאוחר יותר הסכים סמנכ"ל מע"צ לבקשת העיריה כי תתאפשר כניסה למגרש מדרך השירות המזרחית, ובלבד שקטע ממנה יסלל (נספח ז' לעתירה).
העיריה הבהירה באותה ישיבה שבתמורה נותנים העותרים חלק מן המגרש כדי לאפשר בניית צומת מרומזר, שהוחל בביצועה.

1.6 ביום 9.9.98 הודיע מהנדס העיר חדרה לעותרת כי הועדה המקומית החליטה להמליץ על הפקדת התכנית בתנאים שפורטו במכתב. בין השאר נדרש תיקון התכנית בהתאם להנחיות מהנדס העיר ומהנדס הכבישים. (נספח ט' לעתירה).
בשולי המכתב נכתב "אין הודעה זו מהווה אישור התכנית".
כפי שעולה מנספחים נוספים לעתירה, היתה מע"צ מעורבת בנושא דרך מס' 4 וההתחברות מן המגרש של העותרים.

1.7 בישיבת ועדת המשנה לתכניות של הועדה המחוזית, שהתקיימה ביום 2.9.99, הועמדה לדיון התכנית חד/771 א'. הועדה המחוזית החליטה להפקיד את התכנית, בתנאים שכללו הגשת נספח תנועה וחניה מעודכן, שיאושר על ידי משרד התחבורה. נספח כזה הועבר לועדה המחוזית ובמכתב מיום 27.3.00 נדרשו תיקונים טכניים קודם להפקדה.
1.8 כפי שעולה מנספח ט"ו לעתירה, פורסמה התכנית להפקדה בילקוט הפרסומים ביום 9.11.00. בין השאר נכתב במכתבה של לשכת התכנון המחוזית, כי התכנית נקבעה כטעונה אישור של משרד הפנים לאור סתירות בינה לבין תמ"א 3. נבהיר כי תמ"א 3 היא תכנית מתאר ארצית שמטרתה "התווית השלב הראשון של רשת הדרכים במדינה".
העותרים נדרשו להמציא אישור מע"צ לתכנית והובהר להם כי לאחר קבלת אישור זה, תובא התכנית לדיון בועדה המחוזית

"... לצורך קבלת החלטה על העברתה לועדת המשנה להקלה מקוי בניין, בשל שינוי היעוד משצ"פ למסחר וקביעת חניות תת-קרקעיות בתחום השפ"פ".

1.9 במועד כלשהו בין מחצית 2001 לבין סופה, הוברר לעותרים שמע"צ אינה מתכוונת לאשר את התכנית, ולפיכך פנו עורכי הדין של העותרים במכתב התראה למע"צ. במכתב זה (נספח י"ז לעתירה), הופנתה מע"צ להשתלשלות הענינים בעבר ובעיקר לכך שמע"צ "פלשה" למגרש עם הצומת.

1.10 ביום שבו נשלח המכתב, 14.1.02, התקבל אצל העותרת מכתבה של מע"צ הנושא תאריך 10.1.02 (נספח יח'). במכתב זה הודיע מהנדס מחוז חיפה לעותרת כי מע"צ קונה חזקה בחלק מחלקה 195, מכח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943.
בא כחה של העותרת השיב ביום 16.1.02 כי העותרת מתנגדת לתפיסת החזקה והפנה לכך שמע"צ תפסה חזקה בשטח אחר, גדול בהרבה.

1.11 ביום 20.2.02 הודיע מנהל אגף תכנון מוקדם במע"צ למתכנן מחוז חיפה והועדה המחוזית, כי מע"צ מתנגדת להקלה בקו הבניין מציר דרך מס' 4, שכן הכביש מתוכנן להרחבה ויתכן שאף למחלף בעתיד ולכן לא ניתן לאשר הקלה בקו בנין. עוד הובעה התנגדות לחיבור המגרש ישירות לדרך מס' 4, ולכן התבקש המתכנן שלא לאפשר מתן תוקף לתכנית במתכונתה הנוכחית (נספח כ').
בשלב זה הוכרזו קוי החזית, ומכאן ואילך התקיימה התכתבות עקרה בין הצדדים כאשר כל אחד מן הצדדים מחזיק בעמדתו.
1.12 ביום 4.6.03 התקיימה ישיבה של הועדה לקווי בנין במנהל התכנון, בה הוחלט שכיוון שהתכנית ממוקמת סמוך לדרך מס' 4, המהווה נתיב תחבורה ראשי בכיוון דרום צפון ומסווגת בתמ"א 3 כדרך ראשית, ולאור עמדת מע"צ שהוצגה בועדה, לפיה בכוונתה לבצע שיפורים בהתווית הדרך המחייבים הרחבת הצומת או ייעודה למחלף, קיבלה הועדה את עמדת מע"צ לפיה יש לשמר את רוחב רצועת הדרך לצורך ההרחבה וכי אישור ההקלות המבוקשות, שכללו יעוד למסחר במרחק 25 מטר מציר הדרך (10 מ' משפת הדרך), יעוד דרך מקומית במרחק 15 מ' מהציר (0 מטר משפת הדרך) וייעוד שפ"פ במרחק 20 מטר מהציר (5 מטר משפת הדרך), עלול לפגוע באפשרויות המימוש של שיפור דרך מס' 4 (נספח כט).

1.13 עוד סברה הועדה שחיבור של דרך מס' 4 במרחק כ-70 מטר מצפון למפגש הדרכים הקרוב של רחוב ביאליק לדרך 4, יהווה מפגע תחבורתי והפרעה לתנועה בדרך מס' 4 ולכן אין לאשרו. הועדה סברה כי קיימת נגישות חלופית למגרש. לכן החליטה הועדה שלא לאשר את ההקלות המבוקשות בקו הבנין בציר הדרך הראשית 4.

1.14 בין לבין עתרו העותרים לבג"צ נגד העדר החלטה של שר הפנים
.
בישיבה שהתקיימה בבית-המשפט הגבוה לצדק ביום 3.7.03, הציע ההרכב לב"כ העותרים למחוק את העתירה ולהגיש עתירה לבית-המשפט המוסמך, הוא בית-המשפט המנהלי, וב"כ העותרים קיבל את ההצעה.
בעקבות זאת הוגשה עתירה זו.

2. העתירה
2.1 בירור העתירה התמשך מחמת הצורך של ב"כ המשיבים להגיש תגובה מפורטת וב"כ העותרים להגיב לה. לאחר שהוגשו המסמכים והעותרים הגישו עיקרי טעון, וכן קיבלתי מב"כ הצדדים, לבקשתי, עותקים של תמ"א 3, שמעתי טעוני ב"כ הצדדים.

2.2 המחלוקת, כפי שהיא עולה מכתבי הטענות, רחבה וכוללת מחלוקת בענין סמכותו של בית-המשפט לדון בענין זה, ובשאלה אם ניתנה הבטחה מנהלית אם לאו.
אינני רואה צורך לדון בטענה בדבר סמכותו של בית-המשפט.

2.3 עניננו במחלוקת בעניני תכנון ובניה המצויה בסמכותו של בית-משפט זה.
בוודאי אין זה ראוי להעלות טענה זו כאן, לאור עמדת המדינה בהליך בבית-המשפט העליון.

2.4 צריך לפתוח בכך שניתן להבין את תחושתם הקשה של העותרים.
בידי העותרים נכס מקרקעין שערכו רב, ומשך קרוב ל-10 שנים לא עולה בידם לממש את תכניותיהם בנכס.
בשלבים מסויימים היה להם יסוד להניח שענינם יזכה לפתרון התואם את תכניותיהם לניצול המגרש. בשנות ה-90 שיתפה מע"צ פעולה עם עירית חדרה, ויתכן שהתערבותה של מע"צ באותו שלב תרמה לכך שהעותרים היו מוכנים לוותר על חלק מן המגרש כדי לסייע בידי העיריה להגיע לפתרון תחבורה מסויים במקום. מאוחר יותר הביעה מע"צ עמדה נוגדת, שלפיה אין אפשרות לקבל את התכנית.

2.5 לצערי, לא אוכל להושיע בידם. הועדה המחוזית הגיעה למסקנה שהתכנית המוצעת אינה מתישבת עם תמ"א 3, שכן קוי הבנין המוצעים קרובים אל הדרך יותר ממה שמתירה תמ"א 3.

2.6 העותרים אינם חולקים על ההיררכיה שלפיה הוראות תמ"א 3 עדיפות על פני התכנית המוצעת על ידם, והם מנסים להתגבר על הקושי בסיווג הדרך.

2.7 העותרים טוענים שאין לאפיין את דרך מס' 4 במקום זה כדרך ראשית אלא כדרך מקומית, ולכן קוי הבנין המוצעים אינם עומדים בסתירה לתמ"א 3. לטענתם, דרך מס' 4, במקום בו נמצא המגרש, אינה תואמת לדרך ראשית, שכן קיימת שם תחנת דלק ומבנים מסחריים אחרים, שאינם תואמים את התנאים הנדרשים לדרך ראשית.
איני רואה עילה לקבל עמדה זו ולהעדיפה על פני קביעתה של הועדה.

2.8 עניננו בהחלטה של גוף מנהלי שזהו תחום עיסוקו. בית המשפט לענינים מנהליים אינו משים עצמו במקומה של הרשות המנהלית אלא בוחן אם עומדת ההחלטה במבחן הסבירות, ואם לא - האם חוסר הסבירות מגיע כדי הצדקה להתערבות.

אפילו יש במקום מבנים אחרים או שימושים שאינם מתיישבים עם התכניות עליהן מדברת הועדה המחוזית ובגינן היא אינה מוכנה לאשר את התכנית המוצעת, אין הדבר מצדיק אישורה של תכנית, שאינה מתיישבת עם התכניות ברמה גבוהה יותר.

2.9 העותרים מפנים לפסיקה ממנה הם מבקשים להקיש שהגדרתה של דרך אינה צריכה להתייחס לכל ארכה. לענין זה צירפו את פסק הדין בבג"צ 516/85 דן ברניצקי ואח'
נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה מחוז המרכז ובג"צ 570/80 תדיראן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ואח'
.

2.10 לא מצאתי שהקביעות בפסקי דין אלה תואמות את טעוניהם של העותרים. בבג"צ 516/85 התיחס בית-המשפט למאפייניו של קטע מסויים בכביש, שהתישבו עם הגדרת דרך ראשית, בעוד שהצדדים והועדה המחוזית ראו אותה כדרך אזורית. השופט אישר שם את הגדרת הכביש כמקשה אחת, על פי "... (כ)סיווג המתאים לחלקו הגדול של הכביש...". כלומר, גם מקום שקיימים מאפיינים שונים במהלכה של דרך, מגדירים אותה בהתאם לחלקה העיקרי.
לפיכך, האמירה שבפסקי הדין אינה תומכת בעמדת המשיבה, שכן לעניננו, עיקרה של דרך מס' 4 היא דרך ראשית והקטע שבעניננו הוא קטע קצר.
ראוי להוסיף שאפילו היתה מסקנת פסק הדין שונה, אין הוא אלא אמרת אגב.
גם פסק הדין השני אינו מעלה ואינו מוריד בענין זה ואינו משנה מן התפיסה, לפיה הגדרתה של דרך צריכה להתיחס לדרך כולה.

2.11. אוסיף כאן, בשולי הדברים, שאפילו התברר שבניה ישנה אינה מתישבת עם הוראות תמ"א 3, לא הייתי מוצא בכך צידוק לאישורן של תכניות חדשות הסותרות את תמ"א 3.
הגישה המוצעת, לפיה די בסטיה מקומית מתכנית כדי לחייב באישור תוכניות סוטות נוספות, היא מרשם בטוח להקפאת מצב קיים, גם כאשר מצב זה אינו רצוי. הדרך הנכונה היא התאמת תכניות מקומיות לתכניות ברמה הגבוהה יותר, כאשר מכשולים קיימים, יטופלו בעתיד בדרך שבה ניתן לטפל בהם.
2.12 כאמור, לעותרים טרוניות רבות על עמדתה של מע"צ, שהשתנתה מתמיכה בתכניתם בשלב הראשון, כאשר בעקבות זאת הסכימו העותרים לוותר על חלק מן המגרש, לעומת עמדתה של מע"צ כאשר נבחנה תכניתם של העותרים.
העותרים קיוו ששיתוף הפעולה שלהם עם העיריה ומע"צ יקנו להם, לפחות, "נקודות זכות" בהגיע השעה לדון בתכניתם, ואכן, הועדה המקומית המליצה לאשר את התכנית.
ברור שמעשי מע"צ, בשלבי המו"מ עם העיריה, לא הגיעו כדי הבטחה שלטונית מחייבת, על פי כל קנה מדה מקובל (בג"צ 594/78 אומן מפעלי סריגה בע"מ נ' שר התעשיה, המסחר והתיירות ואח'
, פ"ד לב(3) 469 ואחרים בעקבותיו) לגבי התכנית של העותרים.
נזכיר את הדברים שנכתבו בע"א 6620/93 עירית רמת גן נ' נפתלי גולומב ו-91 אחרים, פ"ד נא(2) 363 לענין הדרישה שההבטחה המנהלית תינתן "מתוך כוונה שתהיה לה תוקף משפטי מחייב ושכך יקבל אותה הצד השני" תוך הוספת המלים "בהצהרת כוונות אין די בכך" (בג"צ 4225/91 גודוביץ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מה(5) 781). על כך כותב השופט ת' אור בע"א 6620/93

"הרציונל לדרישה זו הינו ברור. האינטרס הציבורי בחופש פעולתה של הרשות מחייב כי זו לא תתפס על כל אמירה בעלמא. רק כאשר מתכוונת הרשות להקנות תוקף משפטי מחייב להתבטאויותיה, וכך מובנים דבריה על ידי מקבל ההבטחה, קם האינטרס שהרשות תעמוד בדיבורה ותמלא את התחייבותיה".

2.13 ראוי עוד להפנות לבג"צ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיה בע"מ נ' ממשלת ישראל ואח'
, פ"ד מז(2) 773, 779, שם נקבע שהבטחה מנהלית תינתן על ידי בעל סמכות לתיתה. ברור שמע"צ, למרות תפקידה המשמעותי ביעוץ לעניני כבישים, אינה בעל סמכות לתת הבטחה מנהלית, מה עוד שעמדתה של מע"צ לא הגיעה לרמה של הבטחה.
נזכיר עוד כי הדיון באותו שלב נעשה בין העותרים לבין עירית חדרה כאשר מע"צ שותפה בהליך, אולם ההודעה של הועדה המקומית של עירית חדרה לוותה באזהרה שהדברים אינם מחייבים.
2.14 סיכומו של דבר, אין מנוס מדחיית העתירה, וכך אני עושה.
הגיעה השעה שהעותרים יגישו תכנית חדשה, שתתישב עם הוראות תמ"א 3, ואז תידון על ידי הרשויות כדי לאפשר לעותרת לנצל את המגרש.
העותרים, ביחד ובנפרד, ישלמו למשיבים 4-1 שכר טרחת עורך דין והוצאות ההליך בסך 20,000 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל, ותווסף לו תוספת בשעור מע"מ.
מן הלשכה נמסרה לב"כ הצדדים הודעה על דבר פרסום פסק הדין, ולפיכך אין צורך במשלוח פסק הדין.
היום ט' בחשון, תשס"ה (24 באוקטובר 2004).

י' דר
, שופט

001230/03עתמ061א.ס








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1230/03 מריק - יזום ופיתוח בע"מ,חיים ינקו,אברהם נתיב - ינקו נ' שר הפנים,מחלקת עבודות ציבוריות,המועצה הארצית לתכנון ולבניה - ועדת המשנה לקווי בנין ואח' (פורסם ב-ֽ 24/10/2004)