פסקי דין על חיים בניסתי | פסקי דין על בתיה בניסתי | פסקי דין על יעקב בוחבוט | פסקי דין על ירדנה בוחבוט |

14972/03 א     17/08/2006




א 14972/03 חיים בניסתי, בתיה בניסתי נ' יעקב בוחבוט, ירדנה בוחבוט




1
בתי המשפט

א 014972/03
בית משפט השלום חיפה
17/08/2006
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

1. חיים בניסתי

2. בתיה בניסתי

בעניין:
התובעים
גתאי ברלל

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. יעקב בוחבוט

2. ירדנה בוחבוט
הנתבעים
ד. עידן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובעים, חיים ובתיה בניסתי
, מבקשים בתביעתם להוציא צו מניעה כנגד הפעלת הפעוטון שמנהלים הנתבעים, יעקב וירדנה בוחבוט
, ברחוב דניאל בפרדס חנה, בשכנות לבית התובעים. בחודש יוני 2000 קנו הנתבעים את הנכס שממול לבית התובעים ברחוב דניאל מספר 230/2 בפרדס חנה.1[1] הנתבעים הרחיבו ושיפצו את הנכס וב- 01.02.01 החלה הנתבעת להפעיל בו פעוטון לילדים עד גיל 3.2[2] לטענת התובעים, מאז שהחלה הנתבעת בהפעלת גן הילדים, המכוניות שנכנסות ויוצאות מרחוב דניאל גורמות למטרד רעש ולהפרעה בתנועה, וכן גורמות לחסימת הכניסה לחניית התובעים. כמו כן טוענים התובעים כי הפעוטון מופעל ללא רשיון עסק, וכי לא נתקבלו רשיונות מהמועצה המקומית להרחבת הנכס ולשימוש חורג. לטענת הנתבעים, התובעים עצמם גורמים לעומס המכוניות ברחוב בשל חניה של שתי משאיות המשמשות אותם וכן מכוניות רבות אחרות. על רקע זה הסתכסכו הצדדים עד כדי תגרות ותלונות הדדיות במשטרה. לאור טענות הצדדים השאלות שבהן יש להכריע הן האם הוכחו הפרת חובה חקוקה וקיום מטרד והאם יש להוציא צו מניעה להפעלת הפעוטון שבהנהלת הנתבעת.

2. התובעים טוענים בתביעתם כי יש להוציא צו מניעה להפעלת הפעוטון בעילות של הפרת חובה חקוקה וקיום מטרד ליחיד. לטענת התובעים, מפרים הנתבעים חובה חקוקה הן כיוון שהבניה הורחבה ללא היתר, והן כיוון שלא נתקבל היתר לשימוש חורג בנכס. הנתבעים אינם חולקים על טענת התובעים כי המבנה הורחב ללא היתר, אולם טוענים כי התובעים לא הוכיחו נזק אשר נגרם להם כתוצאה מהרחבת המבנה ללא היתר ולפיכך יש לדחות טענתם זו. חמשת יסודותיה של העוולה בדבר הפרת חובה חקוקה, נקבעו על ידי הנשיא ברק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, ולפיהם מדובר בחובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק אשר נועד לטובת הניזוק. יש להוכיח כי המזיק הפר את החובה וכי ההפרה גרמה לניזוק נזק שהוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק.3[3] אכן, כטענת הנתבעים, התובעים לא הוכיחו כי עצם הרחבת המבנה גרמה להם נזק, ועל כן דין טענה זו להידחות.

הפרה נוספת של חובה חקוקה, לטענת התובעים, היא העדר היתר לשימוש חורג בנכס. לטענת התובע בתצהירו, הפעוטון פועל ללא היתר לשימוש חורג. אף הנתבעת בעדותה מאשרת כי לפעוטון אין היתר לשימוש חורג, כיוון שלטענתה, נאמר לה במועצה המקומית כי לא נדרש היתר לפעוטונים בבתים פרטיים.4[4] יש לציין כי הפעוטון שמנהלת הנתבעת אינו נמצא בביתה הפרטי ולפיכך טענה זו אינה יכולה לעמוד. התובעים לא הגישו שום ראיה לכך שלפי תוכנית בנין העיר החלה על המקום יש צורך בהיתר לשימוש חורג על מנת לנהל במקום פעוטון5[5]. על כן, אני קובע שהתובעים לא הוכיחו שיש צורך בהיתר לשימוש חורג על פי תוכנית בנין העיר החלה על המקום, ועל כן לא הוכיחו שהפעוטון פועל ללא היתר נחוץ לשימוש חורג.

דנתי בטענות בדבר הפרת חובה חקוקה, אף שניתן להבין שהתובעים חזרו בהם מתביעתם בגין הפרת חובה חקוקה, כאמור בסעיף 20 לסיכומיהם, אלא שהם ביקשו למצוא בהפרת החובה החקוקה אמות מידה לצורך המטרד, אך לא הוכיחו אמות מידה רלבנטיות למטרד הנטען על ידם.

3. האם הפעלת גן הילדים מהווה מטרד? סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:

מיטרד ליחיד
(א) מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק.

לטענת התובעים, מכוניות ההורים המביאים ולוקחים את ילדיהם מהפעוטון, מהוות מטרד רעש וחוסמות הן את הכביש והן את הכניסה לחניית התובעים. להוכחת טענה זו, העיד התובע ואף צירף תמונות המעידות על כך שהרחוב הנו רחוב צר וכי ריבוי מכוניות גורם בו באופן טבעי לעומס ולחסימת חניית התובעים. עדותו לא נסתרה ואף הנתבעת העידה כי השתדלה להנחות את הורי הפעוטון להחנות באופן שאינו מפריע. מתוך עדותה זו ניתן להבין כי אף היא סברה שנוצרת הפרעה. לטענתה, המצב היום השתפר בשל הנחיות שהיא נותנת להורי הפעוטון, אולם אין תימוכין לטענתה זו.6[6] אני דוחה את טענת הנתבעים כי היה על התובעים להביא חוות דעת להוכחת מטרד רעש. די בהוכחה שמספר בלתי סביר של מכוניות באות ביחד להביא את הילדים ולהחזירם, ואף אם אין מדובר במטרד רעש, מדובר במטרד של הפרעה לשלוות הנפש. במהלך חקירתו הנגדית של התובע עלה כי אחי התובע מחנים שתי משאיות ברחוב, ואף חניה זו גורמת כמובן לאי נוחות ולחסימת השול הימני של הכביש.7[7] גב' חביבה אברהם אשר העידה מטעם הנתבעים הסכימה שבשעות הבוקר ושעות אחר הצהריים יש הרבה כלי רכב של הורים ברחוב שמורידים ואוספים ילדים מהפעוטון.8[8] עוד העידה גב' אברהם כי ברחוב דניאל יש שני גנים נוספים ובסוף הרחוב יש בית ספר וכי בשעות מסוימות יש הורדה ואיסוף של הילדים מכל מוסדות החינוך.9[9] במהלך חקירתה הנגדית של גב' אברהם עלה כי למוסדות החינוך האחרים ברחוב, גן רקפת, גן אלומות ובי"ס מרחבים ישנן חניות הסמוכות אליהם- מפרץ חניה ליד גן אלומות ומגרש ליד גן רקפת. גב' אברהם העידה כי גם מול בי"ס מרחבים, ברחוב פדויים, יש מגרש חניה. עדות זו נתמכת אף בתמונות שצירף התובע לתצהירו להוכחת החניות המצויות בסמוך למוסדות החינוך האחרים ברחוב. מכל האמור עולה כי התובעים הוכיחו שרכבי ההורים אשר מביאים ואוספים את ילדי הפעוטון המנוהל על ידי הנתבעת מהווים הפרעה לתנועה ואף לכניסה לחנייה ברחוב מגוריהם, בעוד הגנים האחרים אינם מהווים הפרעה משום שיש להם חניות מתאימות. יש להכריע בשאלה מהי מידתה ועוצמתה של הפרעה זו:

סעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נוקט לשון " הפרעה של ממש" בתארו מידתה של הפרעה של פלוני לשכנו, שהיא מיסודותיה של עוולת המטרד ליחיד. "הפרעה", משמע כי קיומה, מידתה ועצמתה אינם נבחנים אלא תוך זיקה לאדם אחר, כי הרי הפרעה היא התוצאה של פעלו של פלוני כלפי אחר. מכאן, כי הדגש על תוצאות המעשה ולא על טיבו של המעשה עצמו ועל-כן יתכן כי פלוני ינקוט אמנם באמצעי זהירות סבירים בביצוע מעשהו, אך בכל זאת לא יוכל להימנע מהפרעה ועקב כך גם יתחייב בביצוע מטרד...

שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק. ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. לענין הפרעה חולפת אך מובן הוא כי החשיבות של יסוד הזמן נמצאת ביחס הפוך לחוזק ההפרעה, היינו במידה וגדלה עצמתה של ההפרעה, קטנה החשיבות היחסית של זמניותה של התופעה. זאת ועוד, בייחוד כאשר נגרם נזק ממשי, הרי אין חשיבות לכך שהפגיעה היתה חולפת כי לגבי מי שנפגע, למשל, על-ידי אבן הנופלת מבנין, אין נחמה בכך שהמדובר באירוע חד-פעמי וחולף.

שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם. אין בפני
נו איפוא אמת-מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן. בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה ועצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי.10[10]

לאור הראיות שהוגשו, ובשים לב לאמות המידה שנקבעו, אני קובע כי ההפרעה שרכבי ההורים מסבים לתובעים היא הפרעה ממשית ומתמשכת וגורעת מהשימוש וההנאה הסבירים של התובעים מרכושם.
4. הסעד אותו מבקשים התובעים בתביעתם הוא צו מניעת פעילות הפעוטון. בפסיקה נקבע כי:

הציווי הוא על-פי-רוב המחסום היעיל ביותר לעוולה נמשכת וכאשר המטרד הינו מהותי - ייחשב הציווי בדרך-כלל לתרופה ההולמת ביותר. מתן הצו אמנם אינו בגדר זכות מוקנית לנפגע אלא מסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט, אך מקובל הוא כי כאשר הוכח קיומו של מטרד מהותי הגורם לפגיעה, אשר לא ניתן לרפאה כיאות על-ידי תרופה הולמת אחרת, הרי יזכה הנפגע בציווי.11[11]

אולם, למרות שנקבע בפסיקה כי הציווי הוא המחסום היעיל ביותר לעוולה נמשכת, יש לשקול את הוראת סעיף 74 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר לפיו -

74." בית המשפט לא יתן ציווי, אם הוא סבור שהפגיעה או הנזק שנגרמו לתובע הם קטנים וניתנים להערכה בכסף ולפיצוי מספיק בתשלום כסף, ומתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בנתבע, אך רשאי הוא לפסוק פיצויים."

על כך הוסיף השופט לנדוי, כי

מתן צו מניעה הוא תמיד ענין לשיקול דעתו של בית המשפט, ולצורך זה מותר לו להביא בחשבון גורמים שונים, נוסף על מידת הנזק הצפוי, כגון מידת הפגיעה בנתבע, אם יינתן הצו, והתנהגות הצדדים.12[12]

בהכרעה במתן צו מניעה קבוע יש לשקול את מאזן הנוחות, תום הלב ושיעור הנזק ההדדי. על פי הראיות שהובאו, עולה לעניין מאזן הנוחות והנזק ההדדי, כי פרנסתה של הנתבעת היא מניהול הפעוטון, ומתן צו מניעה שיפסיק את פעילות הפעוטון יפגע בפרנסת הנתבעים באופן קשה הרבה יותר מן הפגיעה בנוחות אשר הוכיחו התובעים, אשר ניתן להסדירו באמצעות צו מניעה חלקי. שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא תום ליבם של הצדדים. שני הצדדים אינם תמי לב, הן בהתנהגותם זה לזה, בקטטות ובתלונות הדדיות למשטרה והן בהתנהלותם בהליכים אלה, כאשר אף התובעים חטאו בבניה בלתי חוקית, מבלי להודות בכך, אולם מבקשים להוציא צו מניעה בשל העדר היתר הרחבה לבית הנתבעים. לאור כל האמור אני קובע כי לא נתמלאו התנאים להצדקת מתן צו מניעה להפסקה כללית של פעילות הפעוטון, כבקשת התובעים.

5. התובעים הוכיחו את טענתם שחניית הורי הפעוטון על השוליים הסמוכים לביתם מהווה מטרד. ניתן להגן על זכותם של התובעים באמצעות צו מניעה שהוא פחות מסגירה מלאה של הפעוטון, אשר הנתבעים יכולים לעמוד בו וכך לקיים את עסקם ללא הפרעה לתובעים. צו חלקי כאמור מתאים גם לעקרון תום הלב ביישום דיני המקרקעין13[13].

לפיכך אני קובע כי מיום קבלת פסק הדין ואילך ניתן צו מניעה האוסר חניה ו/או עצירה של רכב הנתבעים ו/או הורי הילדים שבגן בניהולם על השול בצד הרחוב בו נמצא בית התובעים, ליד בית הנתבעים, ועד מרחק של 5 מטרים מקצה הבית, מכל צד על השול. על הנתבעים למנוע, בכל אמצעי שיבחרו, מהורי הפעוטון לחנות כאמור, כאשר הם אחראים בלעדית לעניין זה. כל פעם שבה יחנה או יעצור רכב של הנתבעים או הורי הילדים בפעוטון בניגוד לצו זה, תיחשב להפרת צו המניעה, ולביזיון בית המשפט. כמו כן אני מצווה על הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי על הפרת צו המניעה, עבור כל יום של הפרה כאמור, 1,500 ₪, צמודים למדד ונושאים ריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

6. עם מתן צו המניעה כאמור, שמשמעותו קבלת חלק מתביעת התובעים, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות המשפט בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום כ"ג באב, תשס"ו (17 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט
1[1] חוזה המכר מצורף כנספח א' לתצהיר התובע, ת/1.
2[2] סעיף 2 לתצהיר הנתבעת, נ/4.
3[3] ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1), 113 ,138-139.

4[4] עדות הנתבעת- עמ' 60 לפרוטוקול.
5[5] לכתב התביעה צורף מכתב מאת מהנדסת המועצה פרדס חנה- כרכור לפיו לא היתה פניה לאישור גן ילדים במקרקעי הנתבעים, וכי בשכונות המיועדות למגורים ניתן לאשר גן ילדים בשימוש חורג על פי הוראות החוק. מתוך מכתבה של מהנדסת המועצה ניתן להבין כי אמנם דרוש היתר לשימוש חורג לגן. אולם מכתבה של המהנדסת לא הוגש במסגרת הראיות, לא נתקבלה הסכמה להגשתו ללא העדתה, והצדדים לא התייחסו אליו במסגרת הראיות. לפיכך אין להתחשב בו כראיה ואיני מסתמך עליו.
6[6] עדות הנתבעת- עמ' 61-62 לפרוטוקול.
7[7] עדות התובע- עמ' 6 לפרוטוקול, וכמו כן ראה תמונות המצורפות לתצהיר הנתבע נ/3.
8[8] עמ' 34 לפרוטוקול.
9[9] עמ' 36 לפרוטוקול.
10[10] ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ , פ"ד ל(3), 785 ,794-795.

11[11] ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פ"ד ל(3), 785 ,עמ' 798-799.
12[12] ע"א 17/62 לטוביצקי נ. לפלר, פ"ד יז 87, 98.
13[13] רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון פ"ד נה (1) 199.








א בית משפט שלום 14972/03 חיים בניסתי, בתיה בניסתי נ' יעקב בוחבוט, ירדנה בוחבוט (פורסם ב-ֽ 17/08/2006)