פסקי דין על רינת כהן-מלכה | פסקי דין על יעקב מלכה | פסקי דין על עזבון המנוחה פלונית מלכה | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לבטוח | פסקי דין על אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב |

70556/01 א     20/08/2006




א 70556/01 רינת כהן-מלכה , יעקב מלכה, עזבון המנוחה פלונית מלכה נ' הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ , אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ




81
בתי המשפט
א 070556/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
20/08/2006
תאריך:
כב' השופט אבי זמיר

בפני
:

1. רינת כהן-מלכה

2. יעקב מלכה

3.עזבון המנוחה פלונית מלכה

בעניין:
התובעים
עו"ד ברק

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ

2 . אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ


הנתבעות
עו"ד קלטניק

ע"י ב"כ

פסק דין
מבוא

1. זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2. התובעת 1 (להלן: "התובעת"), ילידת 1972, הנדסאית בהכשרתה, העוסקת בענף האדריכלות, נפגעה בתאונת דרכים ביום 6.9.00, בהיותה בת 28 (בנסיבות שהוכרו כתאונת עבודה). התובע 2 (להלן: "התובע") הוא בעלה של התובעת. הואיל והתובעת, שהייתה בשבוע ה - 28 של ההריון בעת התאונה, איבדה את בתה בגין התאונה, תוקן כתב התביעה באופן שהוא כולל גם את תביעת עיזבון התינוקת המנוחה.

הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת מבחינתן נסבה על שיעור הנזק, זאת כלפי התובעת בלבד, שכן הנתבעות טוענות שהעובר הוצא ללא רוח חיים.

תביעת ה"עיזבון"/תביעת התובע 2

3. בכתב התביעה המתוקן נטען, כי "עקב המכה הקשה שספגה התובעת, מת העובר שבתוך רחמה והיא הוכנסה באופן מיידי לחדר ניתוח ובוצע בה ניתוח קיסרי דחוף - ולידת העובר. העובר נפטר זמן קצר לאחר הלידה. יצויין, כי לתובעים נאמר, כי התינוקת נולדה עם דפיקות בודדות וזמן קצר לאחר מכן נפטרה" (סעיף 5. א. , ההדגשה במקור - א.ז.).

תמוה כי הדבר לא בא לידי ביטוי בכתב התביעה המקורי. להיפך, בסעיף 5. א. המקורי נרשם כי "עקב המכה הקשה שספגה התובעת, מת העובר שבתוך רחמה והיא הוכנסה באופן מיידי לחדר ניתוח ובוצע בה ניתוח קיסרי דחוף ולידת העובר המת".

השינוי בגירסה העובדתית תמוה, וניתן להסבירו רק בשינוי הפסיקה הרלוונטית. כל התיעוד הרפואי תומך בגירסה הראשונה. מתעודת המיון עולה כי התובעת התקבלה ביום 6.9.00 בשעה 17:45; בשעה 18:15 רושם הגניקולוג כי "לא נשמע דופק" (עמ' 2 של נ/3). בסיכום המחלה (עמ' 1 של נ/3) נרשם כי "נכנסה ללפרוטומיה דחופה. בזמן לפרוטומיה בוצע ניתוח קיסרי (עובר מת)...". כל המומחים שבדקו את התובעת שבו וחזרו על כך. יתרה מכך, המומחית בתחום הפסיכיאטרי אף רושמת בחוות דעתה, כמובן לאחר פגישה עם התובעת, כי היא "עברה ניתוח קיסרי להוצאת העובר שמת ברחמה...", וכי יש לה "קושי להתמודד עם אבדן התינוקת שלא נולדה...".

התובעים לא הביאו כל ראיה להוכיח את טענתם החדשה, שלפיה התינוקת נולדה כשהיא בחיים. למעשה, לא הוצגה אפילו תעודת פטירה, וממילא גם לא צו ירושה. תביעתם בעניין זה נדחית. רק בשל הנסיבות הטרגיות לא אחייבם בהוצאות.

גם תביעת התובע לא הוכחה. הטענה בדבר "אובדן שירותי אשה" מהווה הרחבת חזית, שלא הותרה. לתובעים הייתה עוזרת גם לפני התאונה. מהנתונים שהביא התובע לא ניתן לחלץ הפסדי הכנסות כתוצאה מהתאונה, במיוחד בנסיבות שבהן בתקופה הסמוכה לתאונה העסיק נהגים שכירים על המונית (עמ' 51 לפרוטוקול) וכי בסך הכל הוא "עובד כרגיל", בעיקר מול מוסדות (עמ' 53 לפרוטוקול).

נכותה הרפואית של התובעת

4. התובעת נפגעה פגיעה קשה בתאונה. היא הובהלה לחדר המיון של בית החולים "שיבא" ואובחנו אצלה חבלה בבית החזה, שברים בצלעות בשני הצדדים עם חזה אוויר ודמם, פגיעה ברקמות הריאה (קונטוזיה), חבלת בטן קשה, קרע של שתי הסרעפות, קרע בטחול, דמם רטרופריטונאלי, דמם ממערכת השתן, חבלה ברחם עם ניתוק השליה ומות העובר, שבר באגן וקרעים בקרקפת. היא נותחה, הטחול המדמם הורחק, הסרעפות נתפרו, בוצע ניתוח קיסרי והוצא העובר המת, בוצעה פתיחת בית החזה הימני (תורקטומיה) עקב דמם רב ועצירת הדמם, הושארו נקזים והתובעת הועברה ליחידה לטיפול נמרץ. הטיפול שם היה ממושך, והתאפיין בקושי בגמילה ממכונת ההנשמה, מה שחייב פיום של קנה הנשימה (טרכיאוסטומיה). היו מקרים רבים של אלח דם, עם טיפולים אנטיביוטיים ממושכים, חשד לתסחיפים ריאתיים, פקקת ורידים עמוקה ועוד. התובעת עברה לאחר מכן מחלקה כירורגית, שיקום, פנימית ואורולוגית ומסכת האשפוזים הסתיימה בינואר 2001.

הצדדים מינו בהסכמה מספר מומחים, בתחומי הריאות, הנוירולוגיה, הכירורגיה, הגניקולוגיה והפסיכיאטריה, ובית המשפט מינה מומחה בתחום האורטופדי. אדון להלן בנכויות בתחומים אלה. ייאמר מיד, המומחה היחיד שהוזמן לחקירה נגדית היה פרופ' מרדכי גוטמן, המומחה בתחום הכירורגיה. זאת, במיוחד בשל העובדה שראה לנכון לתת לתובעת נכויות במספר תחומים, כפי שנפרט להלן. אדגיש, כי "אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה...או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפני
ו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה..." (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 24.11.05). במיוחד נדרשת הכרעה כאשר מתגלה סתירה בין חוות הדעת השונות.

5. התחום הנוירולוגי

בתחום זה מונה בהסכמה פרופ' יוחנן גולדהמר. בחוות דעת מיום 12.12.01 הוא קובע, כי יש להעריך "את נכותה הנוירולוגית עבור פגיעה בעצב התחושתי של הברך... ב - 5% לצמיתות". נכות זו נקבעה על ידו לפי סעיף 29 (6) i - ii לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). קביעה זו כשלעצמה אינה שנויה במחלוקת.

נכותה הנוירולוגית של התובעת הנה, לפיכך, 5%.

6. התחום האורטופדי

בתחום זה מינה בית המשפט את ד"ר איתמר אבנטוב. ד"ר אבנטוב קבע בחוות דעתו הרפואית מיום 27.12.01 כי התובעת סובלת מצליעה קלה על רגל ימין, אשר גוברת בהליכה על הבהונות, העקבים או הצדדים החיצוניים של כפות הרגליים, ובאשר לאגן, נגרמו שברים בענפי עצמות הבושת שהותירו "הגבלה מזערית וחסרת משמעות בתנועות מפרק הירך הימני" (ללא נכות), וכן "סימני פגיעה בעצב ה - lateral femoral cutaneous הימני", פגיעה שמקנה 5% נכות לפי סעיף 29 (6) ii (חלקי) לתוספת לתקנות המל"ל.

ובכן, שתי "בעיות" מעוררת חוות הדעת של ד"ר אבנטוב. הראשונה הנה החפיפה בין הנכות שקבע לבין שזו שנקבעה במישור הנוירולוגי כמפורט לעיל. אכן, מדובר בחפיפה לשמה, ואין מקום לפסיקת נכות חוזרת בעניין זה. השניה נוגעת לצליעה. פרופ' מרדכי גוטמן, שמונה כאמור כמומחה בתחום הכירורגי, הבין כי תפקידו הנו להתייחס למכלול בעיותיה של התובעת. לפיכך, בין היתר, ראה לנכון לקבוע 10% נכות בכותבו: "הפרעה בהליכה. לתובעת צליעה קלה והפרעה קלה בכיפוף פרק ירך ימין, הנובעים מהשבר באגן. על פגיעה זו אני ממליץ על 10% נכות ע"פ סעיף 35 (1) (ב)". ובכן, הסעיף מדבר על "השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". אין חולק כי לתובעת הפרעה בתנועות מפרק הירך הימני; ד"ר אבנטוב מגדירה כ"מזערית וחסרת משמעות", ואילו פרופ' גוטמן מגדירה כ"קלה". אין חולק גם כי התובעת סובלת מצליעה. שני המומחים מגדירים אותה כ"קלה". ד"ר אבנטוב לא חוזר לעניין הצליעה בסיכום חוות דעתו. לדעתי, בשקלול סביר, ראוי לקבוע נכות אורטופדית מותאמת בין ס"ק (א) ו - (ב).

אני מעמיד את נכותה האורטופדית של התובעת על 5%.

7. התחום הגניקולוגי

בתחום זו לא נותרה נכות. ד"ר מ. אמסטר קבע, בחוות דעתו מיום 4.8.02, כי "העתיד המילדותי של גב' מלכה אינו מנשים אחרות העוברות ניתוח קיסרי עקב אי התאמת ראש עובר - אגן האישה ("אגן צר") ובאפשרותה ללדת מספר ילדים כרוב הנשים החפצות בכך". ואכן, התובעת עברה שתי לידות בשנים שלאחר התאונה.

8. התחום הכירורגי/פלסטי

אין חולק על קביעותיו של פרופ' גוטמן (וכן של פרופ' שפיצר) בתחום זה; לתובעת נותרו 10% נכות בגין כריתת הטחול, לפי סעיף 17 (ב) לתוספת לתקנות המל"ל, וכן 10% נכות בגין הצלקות שנותרו בגופה, במיוחד זו שבמרכז הצוואר, לפי סעיף 75 (1) (ב) לתוספת.

9. הצרידות

בתיק זה לא מונה מומחה בתחום א.א.ג.. פרופ' גוטמן ראה לנכון להתייחס בחוות דעתו גם לעניין זה, בכותבו כי "התובעת מתלוננת על חולשת הקול. להתרשמותי אכן יש קול בעל טון נמוך ומעט צרוד, אך אין מדובר על אובדן קול מוחלט עד כדי לחישה בלבד. אני ממליץ על 10% נכות על פי סעיף 71 (1) ב". בעדותו בבית המשפט הוסיף והסביר, כי התובעת הונשמה עם צינור לקנה, עברה ניתוח לפיום הקנה, ולכן "הייתי תמה אם לא הייתה צרודה. אני לא צריך להריץ את התובעת למומחה אף אוזן וגרון" (עמ' 59 לפרוטוקול). עם זאת הוסיף, כי הוא לא יכול לומר אם סעיף קטן א' של סעיף 71 (1) מתאים יותר מסעיף קטן ב' (עמ' 61 לפרוטוקול).

אמנם, כירורג הוא זה שמבצע פיום קנה ועוקב אחר תוצאותיו; אכן, התובעת ובעלה הצהירו על עניין הצרידות, המומחה אבחן אותה ואף קבע כי היא תוצאה מתבקשת מהניתוח. עם זאת, התובעת כלל לא ביקשה מינוי מומחה לעניין הצרידות וממילא לא הציגה כל תיעוד רפואי רלוונטי; מסמך מ - 2004 (נספח ז' לתצהיר התובעת), מצביע על לוע ומיתרי קול תקינים; התובעת לא התלוננה בפני
המומחים האחרים על העניין ולא טופלה בגינו; סעיף 71 (1) מדבר על "הפרעות בדיבור כתוצאה ממחלה, פציעה או ניתוח של לארינקס ו/או קנה". המומחה בחר לתת 10% נכות, לפי סעיף 71 (1) ב (2), אלא שסעיף קטן זה מדבר על "צרידות קבועה במידה ניכרת". לא התרשמתי שכך הם פני הדברים. לכל היותר ייתכן שחל סעיף קטן א', המדבר על "צרידות לא קבועה", ולא מעניק נכות; לא ניתן להעניק נכות בתחום זה כלאחר יד.

10. התחום הנפשי

התובעת נבדקה ע"י הפסיכיאטרית ד"ר נעה קרת, שערכה חוות דעת ביום 30.9.01. היא קובעת, כי "... מדובר בתסמונת נוירוטית של הפרעה בהסתגלות... עם סימפטומים חרדתיים ודכאוניים. הכוונה היא למצב של מצוקה סובייקטיבית והפרעה רגשית שהם מעבר לרפרטואר התגובות הרגשיות של כל אדם במצב דומה. ההפרעה בהסתגלות הינה הפרעה חולפת בד"כ, אך לעיתים, כשגורם הדחק נותר לאורך זמן, היא עשויה להפוך להפרעה דכאונית ו/או חרדית ממושכת. טיפול משולב בשיחות (פסיכותרפיה) ולעיתים גם בתרופות (נוגדי דיכאון וחרדה) - עשוי להביא לשיפור במצב ולהקלה בסמפטומים. כאמור, גם לאלמנט הזמן - תפקיד חשוב בשיפור המצב. ובמקרה של רינת מלכה גם סיומו בשלום, בע"ה, של הריונה הנוכחי - עשוי לשפר את מצבה. מתוך כל הנ"ל הנני מעריכה את נכותה הנפשית של הגב' מלכה רינת בשיעור של 10% (עשרה) ע"פ סעיף 34 ב'... למשך שנה וחצי מיום התאונה. במידה ולא יחול שיפור במצבה הנפשי לאחר זמן זה, ולאחר שתקבל טיפול נפשי - יהיה מקום לשקול ולהעריך מחדש את מידת הנכות הצמיתה".

ואכן, בחוות דעת מיום 14.1.04 קבעה המומחית, כי לתובעת נכות של 5%, ויש לצפות להיעדר נכות צמיתה לאחר סיומו של ההריון הנוסף בשלום.

לפיכך, בחלוף שני הריונות מוצלחים, ובנסיבות שלפיהן לא נזקקת התובעת לטיפולי המשך או לטיפול תרופתי, לא נותרה עוד נכות בתחום הנפשי.

11. תחום הריאות

בתחום זה נותרה הנכות המשמעותית ביותר. כמומחה בתחום הריאות מונה פרופ' שמעון שפיצר, אשר חיווה דעתו ביום 12.8.01. הוא מצא כי "החבלה בחזה הותירה אחריה חולשה דו צדדית של הסרעפות עקב הקרעים שנתפרו וכנראה עקב שיתוק חלקי של עצבי הסרעפת. עקב כך נותרה מגבלה תפקודית של מערכת הנשימה שמתבטאת בהגבלה ביכולת התפשטות בית החזה המחמירה בשכיבה. הנני מעריך את נכותה התפקודית עקב המגבלה הנשימתית ב - 30% לפי סעיף מותאם 8 (1) ד. ...".

התובעת סומכת את ידיה בסיכומיה על שיעור הנכות הרפואית הנ"ל, אך טוענת לנכות תפקודית גבוהה יותר. לכך נחזור בהמשך. הנתבעות מבקשות לקבוע נכות רפואית של 20% בלבד, לפי סעיף 8 (1) ג.. הן מפנות לבדיקת תפקודי הריאה של התובעת מיום 2.4.01 (נ/8), שלא עמדה בפני
פרופ' שפיצר. בדיקה זו מצביעה על הפרעה רסריקטיבית וחסימתית קלה, על ירידה קלה בכושר בדיפוזיה, על חמצן תקין במנוחה ובמאמץ ועל כוחות נשימתיים תקינים. לטענתן, פנייתו של ד"ר בן דב (נספח ו'3 לתצהיר התובעת) נסמכת בטעות על בדיקת תפקודי ריאה מיום 11.1.01 ולא על הבדיקה העדכנית נ/8. עוד מפנות הנתבעות לבדיקת מאמץ, נ/7 (אשר עמדה בפני
המומחה), וכן לעובדת אי הליכת התובעת להליך שיקום הריאה. לשיטתן, לאור זאת, ולאור העובדה שפרופ' שפיצר עצמו, בתשובה 9 לשאלות ההבהרה, השיב כי מדובר ב"הפרעה אוורירית רסטריקטיבית בחומרה בינונית", הרי שיש מקום לקבוע נכות של 20% בלבד.

לא ראיתי לנכון לסטות מקביעת המומחה. הוא מדבר אמנם על "חומרה בינונית", אך מוסיף מיד "שמחמירה בשכיבה". באותן תשובות הבהרה ממש הוא לא מוצא לנכון לשנות את קביעתו בדבר אחוז הנכות. נ/8 לא הוצג בפני
ו משום מה, לא במסגרת שאלות הבהרה ואף לא בחקירה נגדית, שלא התבקשה כלל. במאמר מוסגר - פרופ' גוטמן ראה לקבוע לתובעת 60% נכות; בקביעה זו יש בעייתיות רבה, כפי שיפורט מיד, אך יש בה לפחות אינדיקציה לכך שקביעת פרופ' שפיצר הייתה סבירה.

לפיכך, נכותה הרפואית של התובעת בתחום הריאות עומדת על 30%.

12. סיכום הנכויות הרפואיות

לתובעת נותרו נכויות רפואיות צמיתות כדלקמן: בתחום הריאות - 30%; בשל כריתת הטחול - 10%; בגין צלקות - 10%; בתחום הנוירולוגי - 5%; בתחום האורטופדי - 5%. סה"כ נכות משוקללת - 48.83%.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

13. "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע. כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).

בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני
בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717 (2000)).

14. ובכן, לא כל נכויותיה הרפואיות של התובעת הנן כאלה שמשליכות על התפקוד או על כושר ההשתכרות. בסיכומיה מבקשת התובעת לקבוע נכות תפקודית של 70% לפחות, "בגין המגבלה הנשימתית הקשה, צליעתה וקשיי ההליכה, הצרידות ונכותה הנפשית" (סע' 79 לסיכומים). נושא הטחול ועניין הצלקות, אם כך, לכל הדיעות, מחוץ לתמונת ההיבט התפקודי; באשר לצרידות ולעניין הנפשי - לא נותרה נכות רפואית צמיתה; יש לדון, אם כך, בעניין הצליעה וקשיי ההליכה וכן בעניין המרכזי - הנשימתי. כאמור, לתובעת 5% נכות נוירולוגית וכן 5% נכות אורטופדית, כמפורט לעיל. לא ראיתי לנכון לקבוע שיעור הפרעה תפקודית גבוה יותר בגין נכויות אלה. בסך הכל התובעת מתנועעת היטב (ראו גם קלטות נ/4, נ/5), וגם אם היא מתקשה בהליכה ממושכת או בטיפוס ממושך במדרגות, נעוץ הדבר בעיקר בבעיה הנשימתית. מאז התאונה היא לא מטופלת על ידי אורטופד ולא נרשמו תלונות בפני
רופאים בתחום זה (עמ' 34 לפרוטוקול). עם זאת, מדובר בפגיעות שהותירו השפעה, כמפורט בחוות הדעת.

כמצוין לעיל, המומחה בתחום הריאות העמיד את נכותה של התובעת על 30%. התובעת לא חולקת על כך (סע' 61 לסיכומיה). היא מבקשת לקבוע הפרעה "תפקודית" גבוהה יותר, בעיקר בהסתמך על קביעותיו של פרופ' גוטמן. אינני מקבל זאת. מומחה הריאות בתיק זה, שאף לא נחקר בנגדית, התייחס מפורשות בחוות דעתו להיבטים התפקודיים. פרופ' גוטמן עצמו מציין שבחוות דעתו לא התייחס כלל לנכות צמיתה, בשל האפשרות לשיפור (עמ' 63 לפרוטוקול). הוא הסתמך על סעיף בעייתי מהתוספת, תוך שהוא כלל לא מכיר את המושג שנכלל בו, "פלומבאג'". התובעת עצמה לא השתלבה בשיקום ריאה, אפילו אחרי ההריונות, מכאן שלא היה הכרח בכך (עמ' 37 לפרוטוקול).

מבחינת סדרי הגודל, אם כך, ה"נכות התפקודית" קרובה לאלו הרפואיות ה"ממשיות", כלומר בסביבות 40%.

15. כמפורט לעיל, "אבדן כושר השתכרות" הוא מונח שונה. בהקשר זה יש להוסיף על המפורט לעיל מספר נתונים. כזכור, התאונה התרחשה ביום 6.9.00; התובעת עברה לידה מוצלחת ביום 30.1.02, וכעבור ארבעה חודשים, ביום 1.6.02, חזרה לעבודתה הקודמת, במשרדו של רם גולדברג, במשרה מלאה כבעבר. חצי שנה עבדה התובעת במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, על פי השיטה הנהוגה במשרד, ארבעה ימים עד 15:30, יום אחד "תורנות", לפחות עד השעה 17:00. היא עצמה לא ביקשה כל הפחתה או קיצוץ בהיקף משרתה, למרות קשייה. לדבריה, כאשר גולדברג יזם את הקיצוץ ליומיים עבודה בלבד והודיע לה על כך, חשבה ש"חרב עליי עולמי" (עמ' 38 לפרוטוקול). לכאורה ניתן היה לצפות לתגובה אחרת, ל"אנחת רווחה" מצידה של התובעת; הנה המעביד מוכן ללכת לקראתה וחרף קשייה הרבים הוא מוכן לא לפטרה ולהפחית את משרתה ליומיים. התובעת אמנם טוענת שאין היא מסוגלת לעבוד יותר מיומיים (עמ' 44 לפרוטוקול), אך לא נותנת הסבר מספק לעובדה שהחזיקה מעמד חצי שנה במשרה מלאה ולא ביקשה כלל להפחיתה. היא גם מודה שאין מסמך רפואי שתומך בכך וכי לא פנתה כלל לרופא תעסוקתי (עמ' 44 - 45 לפרוטוקול). המעביד, גולדברג, מאשר כי עיקר העבודה היא מול מחשב (עמ' 12 לפרוטוקול); אמנם נדרשת מדי פעם גם יציאה לפגישות עם לקוחות מחוץ למשרד, והתובעת אכן הולכת לעיתים לפגישות ולשטח, לראות פיקוח (עליון) (עמ' 20 לפרוטוקול).

במצב דברים זה אין מקום לסטות, לדעתי, מהכלל, שבדרך כלל תשקף הנכות הרפואית, זו בעלת ההיבטים התפקודיים כאמור, גם את הפגיעה בכושר ההשתכרות, ובענייננו מדובר בסדרי גודל של 40%; כלומר, יותר סביר היה לו התובעת הייתה מקצצת את היקף עבודתה ביומיים מתוך חמישה, ועובדת שלושה בימים בשבוע. בהיקף כזה של קיצוץ ראוי להכיר, ולא מעבר לכך (יש גם לזכור כי התובעת לא שוללת אפשרות של עבודה פרטית מהבית בימים הנותרים, גם אם בהיקף מוגבל וגם אם טרם התנסתה בכך - קלטות ותמלול השיחה עם החוקרת, נ/6, נ/6א).

16. ראוי לפסוק לתובעת הפסדי שכר מלאים לעבר עד יום חזרתה לעבודתה, שהרי נכויותיה הזמניות, כפי שנקבעו על ידי המל"ל עמדו על 100% לחצי שנה ועל 70% עד יוני 2002, נכות שלא מאפשרת חזרה אפקטיבית לעבודה. שכרה נטו של התובעת עובר לתאונה עמד על כ - 6,500 ₪ (חודש יולי היה חריג, בשל תשלום דמי הבראה, שאותם יש לפרוס על פני כל השנה לצורכי חישוב). שיעור ממוצע זה, צמוד להיום, עומד על 7,200 ₪; ולמשך 22 חודשים - 158,400 ₪; בצירוף ריבית חוקית מאמצע התקופה - 196,582 ₪.

מתאריך 1.1.03 ראוי ליטול פגיעה של 40%, כלומר 2,880 ₪, בערכי היום, ולמשך 44 חודשים - 126,720 ₪; בצירוף ריבית חוקית מאמצע התקופה - 139,116 ₪.

לגבי העתיד, התובעת טוענת בסיכומיה לשכר פוטנציאלי של 10,000 ₪ נטו; אין לקבל הערכה זו. מעדותם של גולדברג ושל המחליף חן אייזנקרופט קשה לקבל תמונה מלאה או להקיש על פוטנציאל שכרה של התובעת. הנתון הרלוונטי ביותר הוא שכרה שלה, עובר לתאונה והיום; עובר לתאונה כבר הייתה עובדת בכירה ומוערכת, כך ששכרה אז בהחלט מהווה מדד; כיום, היא עובדת הרי יומיים מלאים ומבצעת כל מטלה, ומשתכרת כ - 2,000 ₪, כך שמשרה מלאה הייתה מביאה אותה לכאורה לרמת השתכרות של כ - 5,000 ₪ בלבד. עם זאת, לטובתה, אדבוק בנתון השכר המשוערך שמלפני התאונה.

מדובר, על כן, בהפסד של 2,880 ₪ כאמור, עד גיל 67, תקופה של 33 שנה: 723,415 ₪.

הפסדי פנסיה/ביטוח מנהלים לא הוכחו בפירוט הנדרש. הייתי פוסק סכום גלובלי, על דרך האומדן, בשיעור של 150,000 ₪, נכון להיום.
כאב וסבל

17. לפי נכות רפואית של 48.83% וכן 100 ימי אשפוז (כולם רלוונטיים), התובעת זכאית לפיצוי של 129,808 ₪, נכון להיום.

הוצאות שונות/עזרה לעבר ולעתיד

18. התובעת נזקקה לטיפולים שונים ולנסיעות, בעיקר בתקופה היותר סמוכה לתאונה, אך לא רק. היא קיבלה עזרה מבעלה ומאמה, חלקה בפעולות הבית הצטמצם. עם זאת, עוזרת בית הייתה גם לפני התאונה. אין חולק כי יש צורך בעזרה נוספת ביחס לעבר וכי יהיה צורך בעלויות מסוימות גם בעתיד. הנתבעות מציעות פיצוי של 7,500 ₪ לעבר ו - 100,000 ₪ לעתיד. התובעת עותרת לסכומים גבוהים בהרבה. אני רואה לנכון להעמיד את הפיצוי בגין רכיבים אלו, הוצאות, נסיעות ועזרה, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 200,000 ₪, נכון להיום.

19. בסך הכל מסתכם הנזק ב - 1,538,921 ₪, לפני ניכויים.

ניכויים

20. יש להפחית את תגמולי המל"ל, לפי חוות דעתו העדכנית של האקטואר שי ספיר - סך של 1,182,493 ₪. מדובר, על כן, בסכום של 356,428 ₪ (25% משיעור הנזק הם 384,730 ₪, כך שזה יהיה סכום הפיצוי). כן יש להפחית תשלומים תכופים, כשהם משוערכים (הצמדה וריבית) להיום.
לסיכום

21. תביעת התובעים 2, 3 נדחית. אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת:

א. א. פיצוי בסך 384,730 ₪, בניכוי התשלומים התכופים (ללא רכיב שכר טרחה);
ב. ב. שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ על מלוא הפיצוי לפני ניכוי (בניכוי שכ"ט שכבר שולם בעבר);
ג. ג. החזר הוצאות (אגרה, שכ"ט מומחים, שכר עדים), כל הוצאה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתה.

היה ולא ישולם המגיע תוך 30 יום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד ליום התשלום.

ניתן היום כ"ו באב, תשס"ו (20 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
אבי זמיר
, שופט








א בית משפט שלום 70556/01 רינת כהן-מלכה , יעקב מלכה, עזבון המנוחה פלונית מלכה נ' הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ , אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/08/2006)