פסקי דין על יחזקאל יניב | פסקי דין על אפקון אלקטרו-מכניקה | פסקי דין על תדביק נכסים | פסקי דין על תדביק | פסקי דין על אריה גבעוני |

1845/04 א     22/08/2006




א 1845/04 יחזקאל יניב, אפקון אלקטרו-מכניקה בע"מ נ' תדביק נכסים בע"מ, תדביק בע"מ, אריה גבעוני




1
בתי המשפט
א 001845/04
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש"א 12731/05
בש"א 12807/05

22/08/2006
תאריך:
כב' הרשם דוד גלדשטין

לפני:

1. יחזקאל יניב

2. אפקון אלקטרו-מכניקה בע"מ

בעניין:
המבקשים
(הנתבעים 3-2)
נ ג ד
1.תדביק נכסים בע"מ

2. תדביק בע"מ
המשיבים
(התובעות)
אריה גבעוני

ובעניין:
המשיב הפורמאלי
החלטה

בקשה שהוגשה על ידי נתבעים 2-3, הם המבקשים, לסילוק התביעה שהוגשה כנגדם על הסף, זאת בהתאם לקבוע בתקנות 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות"), בהעדר עילה או העדר יריבות בין המבקשים למשיבים, וכן בשל כתב תביעה שנישום בחסר ובשל היות התביעה טורדנית, קנטרנית או מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

רקע עובדתי
1. הצדדים התקשרו בהסכם לבניית מפעל תעשיה בן אלפי מטרים בפארק התעשייה בגוש שגב, שנועד לשמש כמפעלן של המשיבות באיזור הצפון. בהתאם להסכם, הקבלן שאמור היה לבצע את העבודה הייתה חברת בניב י.ע.ף. (1986) הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: "בניב"), בפרק זמן מסוים עליו התחייבה. מבקש 1, היה מי שיצר את ההתקשרות בין הצדדים, וליווה את הפרוייקט מהשלב הטרום חוזי ועד לביצועו בפועל של ההסכם, במסגרת היותו נושא משרה בחברה. מבקשת 2, שהינה חברת האם של בניב שערבה לכל התחייבויותיה במסגרת הפרוייקט.
המשיב הפורמאלי היה אף הוא נושא משרה בחברה וכן יו"ר דירקטוריון בחברה אחרת השייכת לקבוצת פויכטוונגר, אליה השתייכה בניב.

המשיבים טוענים בכתב התביעה כי בניב הפרה את ההסכם הפרה יסודית, תוך שהיא נוהגת בחוסר תום לב ובניגוד לסטנדרטים של קבלן סביר, והמשיבים נאלצו להפסיק את עבודתה של בניב באתר הבנייה, בטרם הושלם הפרוייקט, ולהשלימו בעצמם, תוך שנגרמים נזקים כלכליים. עוד צוין כי מספר ימים לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, נכנסה בניב להקפאת הליכים ולאחר מכן הוחל בהליכי פירוק.

טענות הצדדים
2. המבקשים עותרים לסילוק התובענה על הסף והם נסמכים על 3 טענות עיקריות:
א. היעדר עילה ו/או היעדר יריבות - טוענים המבקשים כי עיון בכתב התביעה אינו מגלה שקמה כל עילה מצד המשיבה 2 כלפי המבקשים ולא עולה כל יריבות בין המשיבה 2 למבקשים. נטען כי מבקש 1 פעל אך ורק כאורגן של החברה ולא מטעמו באופן אישי ואין עילה להרמת מסך ההתאגדות. לחילופין, מבוקש כי בית המשפט יורה על מסירת פרטים מדויקים שיפרטו את העילה.

ב. כתב התביעה נישום בחסר- המבקשים מכחישים נזק של 13 מיליון ₪ הנתבע בכתב התביעה וטוענים כי האגרה ששולמה בתיק הייתה בגין תביעה על סך 5 מיליון ₪ בלבד, בנסיבות אלה יש להורות על סילוק התובענה על הסף. לחילופין, מבוקש להורות על השלמת האגרה החסרה, או למסור למבקשים פרטים מדויקים באשר למרכיבי הנזק.

ג. התביעה נגד מבקשת 2 טורדנית ו/או קנטרנית ו/או מהווה שימוש לרעה של הליכי משפט - נטען כי התביעה נגד מבקשת 2 נסמכת אך ורק על הטענה שזו ערבה לחובות חברה אחרת, בהתאם לכתב התחייבות וערבות. נטען כי עיון בכתב התביעה עצמו יחד עם המסמכים מגלה כי דווקא המשיבות הם אלה שלא קיימו את האמור בכתב הערבות, ולא נתנו למבקשת 2 זמן לבצע בעצמה את העבודות להשלמת הפרוייקט, אלא כעבור זמן רב ולאחר שנגרם נזק.

3. המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות, שכן טענת חוסר היריבות של המשיבה 2 כנגד המבקשים נסתרת על פניה מעיון בכתב התביעה, בו פורטה בהרחבה היריבות בין הצדדים בשל המעשים והמחדלים שגרמו לנזק הנטען. לדברי המשיבים אין המבקש טוען שהתביעה אינה מגלה עילה אלא שלדעתו של המבקש חלק מהעילות דורשות הוכחת עובדות, שלדעתו, יהיה קשה להוכיחן. במצב דברים זה יש להורות על המשך ההליכים ואין מוחקים את התביעה על הסף. טענה נוספת היא כי הבקשה אינה עומדת במבחן הפסיקה, שכן המבקשים מתעלמים מההלכה לפיה אין לטעון טיעונים עובדתיים שלא נטענו בכתב התביעה. מטעם זה נטען כי יש להורות על דחיית הבקשה.

לגבי הטענה כי התביעה נישומה בחסר, טוענים המשיבים כי הטענה מטעה, שכן התביעה הועמדה על סך של 5 מיליון ₪ ובהתאם לסכום זה שולמה אגרה כנדרש. המשיבות לא הקטינו את ראשי הנזק הנטענים אך הקטינו את סך התביעה הכולל. על אף שהנזקים הנטענים גבוהים מסכום התביעה.

דיון
4. מחיקה על הסף מוסדרת בסעיף 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, שזו לשונו:
" 100. המחיקה על הסף
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;
(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך.

בית המשפט מוסמך למחוק תובענה בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהתקיים אחד התנאים המנויים בסעיף. מטרת התקנה היא לסלק על הסף תובענה שאפילו אם יינתן לתובע יומו, והתביעה תתברר עד תומה, היא לא תוכל להביא לתובע את הסעד המבוקש, כמו גם סילוק על הסף מבחינה טכנית, היות והאגרה שולמה בחסר ואינה מתאימה לסכום התביעה. רשימה זו אינה רשימה סגורה, ובית המשפט מוסמך למחוק תובענה אף בשל עילות נוספות שאינן מנויות בסעיף (ראה לעניין זה ע"א 615/84, מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541).

בכל מקרה, בו מורה בית המשפט על מחיקת התביעה על הסף, אין המחיקה מהווה מעשה בית דין, משמע שהתובע אינו מנוע מהגשת תובענה חדשה. בשל אותה עילה.

5. לא אחת עמדו בתי המשפט על זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד במשפט הישראלי. לאור היותה של זכות זו, זכות חוקתית, ינקוט בית המשפט משנה זהירות בטרם יורה על סילוק התובענה, והדעה הרווחת בפסיקה היא כי יש להיעתר לבקשות מסוג זה במשורה, אילולא כן תישלל מאדם זכותו להביא את המחלוקת בפני
שופט.ההלכה מכירה בכך שתפקידו של בית המשפט הוא להכריע בסכסוך שבין צדדים, ואין נועלים את שעריו של בית המשפט בפני
תובע המבקש לו סעד, אלא מטעמים כבדי משקל. יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין בע"א 733/95, ארפל אלומיניום נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577:
"דעתי-שלי היא, כי זכות הגישה לבית המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר -וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות היסוד. זכות הגישה לבית המשפט הינה צינור החיים של בית המשפט...נדע מכאן, כי חסימת הדרך לבית המשפט, בין במישרין בין בעקיפין ולו באורח חלקי, חותרת תחת ה raison detre של הרשות השופטת. ופגיעה ברשות השופטת פירושה פגיעה ביסוד הדמוקרטי של המדינה..."
(עוד לעניין זה ראה ע"א 2452/01, דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, כן ראה לעניין זה ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שישית, תשס"א, עמ' 138)

לאור ההלכה הרווחת יש לבחון את טענות המבקשים לגופן על מנת להכריע האם לא יוכלו התובעים לזכות בסעדים המבוקשים בכתב תביעתם.

6. לטענת המבקשים, פעל מבקש 1 כאורגן מטעם החברה. אין כל מחלוקת לגבי העובדה שהמשיבה 1, הינה חברה מסחרית בעלת ניסיון רב, שהייתה מודעת לעובדה שהתקשרה עם חברה אחרת ולא עם אנשים פרטיים. מוסיף מבקש 1 וטוען שגם אם יוכחו טענות המשיבות, אין בכך כדי ליצור חבות אישית, שכן על המשיבות להוכיח שהתקיימו כל התנאים בדין המצדיקים יחוס אחריות אישית לאורגן .

הנחת היסוד היא כי חברה הינה אישיות משפטית נפרדת וגם במישור דיני הנזיקין לא מייחסים את הפעולות אותן מבצע האורגן בשמה של החברה מטעמה הוא פועל לאורגן עצמו. אומנם, בכתב התביעה, בסעיף 2, נטען כי מבקש 1 הוא היה מי שדרכו בוצעה ההתקשרות בין הצדדים החל מהשלב הטרום חוזי ועד קיומו של החוזה, ולכאורה קמה כנגדו עילת תביעה נזיקית. ואולם - לא אחת קבעה הפסיקה כי אורגן בחברה, אשר בשל פעילותו במסגרת חברה, נטען כי גרם לנזק - ישא באחריות אישית בנוסף לאחריותה של החברה, זאת בתנאי שבמעשיו או במחדליו יתקיימו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות בנזיקין. יפים לעניין זה דברי כב' השופט אור בע"א 4612/95, מתתיהו ואח' נ' שטיל ואח', פ"ד נא(4) 769:
"נקודת המוצא לעניין קיומה של אחריות נזיקית כזו, היא כי עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד. עם זאת, אין למנהל חסינות מאחריות נזיקית בגין עוולות שעשה בכהונתו כמנהל. הוא ישא באחריות כזו כאשר מתקיימים בו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על פי דיני הנזיקין."

בהתאם לפסיקה, בתי המשפט אינם נוטים לייחס אחריות לאורגן שלא גילה לצד השני , באשר למצבה הפיננסי של החברה מטעמה פעל.

7. למעשה מבוקש כי בית המשפט יורה על "הרמת מסך" כהגדרתה בסעיף 6 לחוק החברות התשכ"ט-1999 שזו לשונו:
"6. הרמת מסך
(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."

לא אחת נקבע בפסיקה כי הרמת מסך אינו מעשה שבשיגרה, ולשם קיומו של תובע להוכיח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מעשה זה, זאת משום שיש בהרמת מסך כדי לפגוע בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. על המבקש הרמת מסך להניח תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה על מנת להוכיח שמנהל עשה שימוש לרעה בסמכותו ותפקידו בחברה, במסגרת מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים. יפים לעניין זה דברי כב' השופט א. רובינשטיין בע"א 3755/03, שמעון בן חמו נ' טנא נגה שיווק (1981) בע"מ, תק-על 2004(3) 3140:
"הגישה להרמת מסך היא כאל עניין חריג, כלשון המחוקק (סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999), היא מופעלת "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים". היא נשקלת כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות. במקרים כאלה נתפסת החברה כמסך שמאחוריו נעשים מעשים שלא יעשו."

8. במקרה זה, על אף שכתב התביעה מפרט את העילות כנגד המבקשים, לא נמצא כי הונחה תשתית עובדתית מספקת כדי להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את מבקש 1, הגם שתשתית זו טרם הוכחה. יתרה מכך, אין מקום להורות על הרמת מסך ולתבוע את מבקש 1, שהיה עובד בניב, מקום שלא הוגשה תובענה כנגד בניב על ידי הגשת תביעה למפרק החברה. משלא עשו כן המשיבות, מטעמן הן, לא ניתן להיפרע ממבקש 1 באופן אישי. מדובר בניצול לרעה של הליכי משפט, בניסיון להפעיל לחץ פסול ובלתי הוגן על עובדים של חברה שנמצאת בהליך של פירוק, רק בשל היותם אורגנים או שלוחים של חברה או כעובדים שכירים בה.

עוד מן הראוי לציין כי היה מקום לקיים את לשון תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת תובע, הטוען בכתב טענותיו טענות של זדון, מצג שווא, תרמית או השפעה בלתי הוגנת, להעלות על הכתב מפורשות וברורות את הפרטים והתאריכים הרלבנטיים. מקום שטענה זו לא נטענה במפורש, ולא פורטה כראוי, עלולה לגרור בעקבותיה בקשה להבאת פרטים ואף למחיקת כתב הטענות. (ראה לעניין זה דברי השופט י.זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 בעמ' 135). משלא פירטו המשיבות את טענותיהן, לא ניתן לעבור את הסף המקדמי ולקבוע כי הטענות יוכחו בשלב הבאת הראיות, והפסיקה מחייבת חובת פירוט מסוימת שלא נמצאה בכתב הטענות שהוגש על ידן.

9. המבקשים טוענים כי יש מקום להורות על סילוק התובענה גם כנגד מבקשת 2 שערבה לחובותיה של בניב. מכתבי הטענות והמסמכים המצורפים לא עולה כל עילת תביעה כנגד מבקשת 2. מלשון כתב הערבות, ומבלי להיכנס לפרשנות חוזית - עולה כי סוגיית הערבות הכספית היא משנית, שכן החשוב הוא כי מבקשת 2 אמורה הייתה להשלים את הבניה מקום בו בניב לא תוכל לעשות כן. בעוד חלקו הראשון של כתב הערבות מגלה כי המבקשת 2 לקחה על עצמה לקיים את מלוא חיובי בניב בעצמה, אם וככל שיהיה צורך בהשלמת הפרוייקט בפועל, ורק אחר כך ניתן יהיה להפנות דרישת חיוב כספי כלפי מבקשת 2. מעובדות כתב התביעה והמסמכים שצורפו לא עולה כי מי מהמשיבות דרשה מהמבקשת 2 כי תיכנס לנעלי בניב ותשלים את הפרוייקט על פי ההסכם. פניה בתביעה כספית כלפי המבקשת 2, מבלי לפעול על פי חלקו הראשון של כתב הערבות, ולחייבה להשלים את פרוייקט הבנייה כדי למזער נזקים, וכן הפניה למי שערב לבניב, במקום להפנות תביעה לבניב שהיא החייבת העיקרית ומי שבפועל גרמה לנזקים, אינן ראויות.

די בדברים האמורים כדי להורות על מחיקת התובענה כנגד מבקשים 3-2.
הבקשה מתקבלת.
המשיבות ישלמו למבקשים הוצאות הבקשה בסך 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום כ"ח באב, תשס"ו (22 באוגוסט 2006) בהיעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ד. גלדשטין, שופט
רשם בית המשפט המחוזי
001845/04א 052 נעמה צפריר









א בית משפט מחוזי 1845/04 יחזקאל יניב, אפקון אלקטרו-מכניקה בע"מ נ' תדביק נכסים בע"מ, תדביק בע"מ, אריה גבעוני (פורסם ב-ֽ 22/08/2006)