פסקי דין על ז'אנו ציון | פסקי דין על ז'אנו מרים | פסקי דין על אזרף יוסף | פסקי דין על אזרף רובין מצליח מור מצליח אילן | פסקי דין על יורו ישראל )י.ש

5659/06 א     28/08/2006




א 5659/06 ז'אנו ציון, ז'אנו מרים, אזרף יוסף, אזרף רובין מצליח מור מצליח אילן נ' יורו ישראל )י.ש




1
בתי המשפט

א 005659/06
בית משפט השלום ירושלים
28/08/2006
תאריך:
כב' השופט עודד שחם

לפני:

1 . ז'אנו ציון

2 . ז'אנו מרים

3 . אזרף יוסף

4 . אזרף רובין
5 . מצליח מור
6 . מצליח אילן

7 . מצליח משה
8 . משה אסתר
9 . שרי ליאור
10 . שרי מיכל
11 . בן שמחון אילן
12 . סטופאי סופיה
13 . סטופאי ארקדיוש
14 . מדאלסי אהרון
15 . מדאלסי אסתר
16 . אלי רן
17 . אלי דנה
18 . אביטל-אטיאס שרון
19 . אטיאס סמי
20 . מלול שרון
21 . מלול יגאל
22 . בוטבול ליז
23 . קוקה שמואל
24 . קוקה נעמה
בעניין:
התובעים
ארד בעז

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
יורו ישראל )י.ש
הנתבעת
וינברגר רפי

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
בפני
י תביעה כספית.

1. בין התובעים ובין הנתבעת התנהל הליך בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ה"פ 4077/04). ב

פסק דין
שניתן באותו הליך חוייבו התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. הם שילמו לנתבעת, על פי פסק הדין, סך של 15,000 ₪ ביום 12.2.05, וסך של 17.2.05 ביום 17.2.05.

2. התובעים השיגו על פסק הדין לבית המשפט העליון (רע"א 6435/05). בית המשפט דן בבקשת הרשות לערער שהגישו כבערעור, וקיבל את הערעור. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי "החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת בזה". בית המשפט העליון חייב את המשיבה לשאת בשכר טירחת התובעים בשתי הערכאות בסך של 20,000 ₪.

3. בהמשך לכך, פנו התובעים לנתבעת בדרישה כי זו תשיב את הכספים שקיבלה על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הנתבעת השיבה בשלילה לדרישה זו. מכאן התביעה שבפני
י. הצדדים הסכימו, כי יוגשו סיכומים, ובהמשך לכך יינתן פסק הדין. הוגשו סיכומים. עתה הגיעה העת למתן פסק הדין.

4. דין התביעה להתקבל.

(א) עוד בטרם נחקק חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979 (להלן - חוק עשיית עושר ולא במשפט), נפסק כי מקום בו קיבל בעל דין טובת הנאה מכוח

פסק דין
, אשר בוטל בהמשך לכך, עליו להשיב את טובת ההנאה שקיבל, על פי דיני ההשבה (ראו פסק דינו של מ"מ הנשיא זוסמן בע"א 280/73 פלאימפורט בע"מ נ' ציבה-גייגי לטד (לשעבר ציבה לטד) פ"ד כט (1) 597, בעמוד 602).

(ב) הלכה זו והגיונה נותרו במלוא עוצמתן גם לאחר קבלת חוק עשיית עושר ולא במשפט. בהתאם לכך נקבע בע"א 541/89 סרנה קולנוע ושעשועים בע"מ נ' אלקלעי מה(2) 506, כי "...גם אם אין עומדת תביעת נזיקין נגד מי שפעל לאכיפת

פסק דין
כל עוד עמד פסק הדין בתקפו וטרם בוטל על ידי ערכאת הערעור, עומדת למי שזכה בסופו של דבר בפסק הדין בערעור עילה לתבוע ממתנגדו את מה שזה גבה ממנו כתוצאה מפסק הדין שלאחר מכן בוטל. עומדת לו בענין זה עילת תביעה מכוח עשיית עושר ולא במשפט" (דברי כב' השופט ת' אור, בעמוד 510 לפסק הדין; ראו עוד לעניין זה גם ד' פרידמן, עשיית עושר ולא במשפט, כרך ב', מהדורה שנייה, ירושלים תשנ"ח - 1998, בעמוד 639).

(ג) על בסיס זה, אף הורה בית המשפט העליון במספר מקרים על השבת הוצאות משפט ששולמו על פי פסק דינה של ערכאה דיונית, אשר בוטל במועד מאוחר יותר (ראו לעניין זה החלטתו של כב' הרשם ב' אוקון בע"א 482/99 בלפוריה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה - יזרעאלים פ"ד נז (2) 865, בעמוד 867; ראו להחלטה דומה של כב' הרשם אוקון בעע"ם 10219/01 מסביב לאגם בע"מ נ' עיריית רמת גן, פ"ד נז (2) 97, בעמוד 101).

(ד) הלכות אלה חלות במישרין במקרה שבפני
י. הן מחייבות, אף במקרה זה, מכוח עיקרון היסוד של מניעת התעשרות שלא כדין, את השבת הסכומים ששילמו התובעים לנתבעת על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בה"פ 4077/04.

5. עיינתי בטענות הנתבעת. לא מצאתי בהן דבר העשוי לשנות ממסקנה זו.

(א) הנתבעת טוענת, כי באין הוראה בפסק דינו של בית המשפט העליון על השבת הסכומים ששולמו, אין מקום כי אורה על כך. ברם, הבסיס לפסיקת ההשבה במקרה זה אינו בהוראה של בית המשפט העליון. הבסיס הוא בחוק עשיית עושר ולא במשפט, ובעיקרון היסודי של מניעת התעשרות שלא כדין. אכן, בלא הוראה של מותב בית המשפט העליון על השבה בנסיבות דומות, נמנעה רשמת בית המשפט (כב' הרשמת ש' ליבוביץ) ממתן הוראה כזו (ראו עע"מ 8481/04 הברת חלתא נ' ועדה מקומית ואח', לא פורסם). בהקשר זה קיימת גישה אחרת ביחס לסמכויותיו של רשם בית המשפט העליון במקרים מסוג זה (ראו בפסקה 4(ג) לעיל). מכל מקום, אף בהחלטה האמורה, צויין מפורשות, כי ההימנעות מהוראה על השבה על ידי כב' הרשמת נעשתה "מבלי להביע עמדה לגופו של עניין".

(ב) הנתבעת טוענת כי העלאת טענה המבוססת על דיני עשיית עושר ולא במשפט מהווה שינוי חזית אסור. אין ממש בטענה זו. אין מדובר בשינוי חזית, כי אם בניתוח משפטי של טענות הצדדים. אכן, טענתם של התובעים לכל אורך הדרך היתה ונותרה, כי משבוטל פסק דינה של הערכאה הדיונית, בטל החיוב בהוצאות מכוחו, וקמה החובה להשיב את הסכום ששולם מכוחו. אינני מוצא כל שינוי חזית בטיעוני התובעים.

בהקשר זה, לא מצאתי ממש בניסיון של הנתבעת להציג את טענות התובעים, כאילו אלה טענו שבית המשפט העליון הורה ברע"א 6435/05 על השבת סכום ההוצאות ששולם בבית המשפט המחוזי. אין טענה כזו בתביעה שבפני
י. התובעים טענו בתביעתם כי "על פי פסק הדין ברע"א 6435/05 על הנתבעת להשיב את הוצאות המשפט בסך...". הן במישור הלשוני והן במישור הענייני, ברור בנסיבות העניין כי משמעותה של טענה זו היא כי חובת ההשבה קמה נוכח

פסק דין
זה ומה שנקבע בו. אכן, בשום שלב, לרבות בישיבה המקדמית, לא הועלתה טענה על ידי התובעים כאילו בית המשפט העליון הורה בהחלטה זו על ההשבה המבוקשת.

(ג) הנתבעת טוענת כי לא הובאה כל ראייה כי התובעים הם ששילמו את הסכום הנטען, וכי על פי החומר שצורף בא כוח התובעים הוא שנשא בתשלום. ברם, הצדדים ויתרו על קיומו של שלב הוכחות. לא נסתר, אפוא, האמור בתצהיר שצורף לכתב התביעה, של הגב' שרון אביטל - אטיאס, המאשר את הנטען בכתב התביעה ולפיו ההוצאות בתוספת המע"מ שולמו לנתבעת על ידי התובעים. יש לציין, כי הגב' אביטל - אטיאס מסרה בתצהירה כי אמיתות הדברים ידועה לה מידיעה אישית. אין אפוא אחיזה בתצהיר כי המדובר, כביכול, בעדות שמיעה.

(ד) הנתבעת מבקשת להאחז בעובדה, שלכתב התביעה צורפו ספחי שיקים של משרד בא כוחם של התובעים, בעז ארד ושות', אשר באמצעותם בוצע התשלום. מכך מבקשת הנתבעת להסיק, כי בא כוחם של התובעים הוא ששילם את הסכום הנתבע, ולא התובעים עצמם.

אף טענה זו דינה להידחות. עיון בספחים שצורפו מלמד כי התשלום בוצע מחשבון הפקדונות של משרד עורכי הדין. יש בכך תמיכה, ככל שכזו היתה דרושה, במסקנה כי התובעים, ולא מאן דהוא אחר, הם ששילמו בפועל את ההוצאות. מסקנה זו אף נתמכת בהגיונם של הדברים. ברגיל, אין עורך דין משלם הוצאות משפט בהן חוייב מרשו. המבקש לטעון אחרת, עליו הראייה. אין בפני
י כל ראייה המלמדת כי לא התובעים הם ששילמו את הוצאות המשפט שנפסקו בערכאה הדיונית. יש לדחות, אפוא, גם טענה זו.

(ה) הנתבעת טוענת כי התובעים לא תקפו בבית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות, אלא את קביעתו בעניין הסמכות. מכאן למדה הנתבעת, כי קביעת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות שרירה וקיימת. גם בטענה זו אין ממש. החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה. ביטולה של ההחלטה לא סוייג לעניין זה או אחר. אכן, חיובם של התובעים בהוצאות בבית המשפט המחוזי נבע מכך שבית המשפט המחוזי דחה את עמדתם בהליך שבפני
ו. משקביעה זו לא שרדה את הליך הערעור, בוטלה לא רק הקביעה של בית המשפט המחוזי לגופו של עניין, אלא גם החיוב בהוצאות, המבוסס במישרין עליה. בנסיבות אלה, לא היה צורך בתקיפת החיוב בהוצאות במסגרת רע"א 6435/05 על מנת להביא לביטול חיוב זה.

(ו) הנתבעת מבקשת ללמוד מכך שבית המשפט העליון התייחס בפסק דינו לחיוב ההוצאות בשתי הערכאות, כי בכך מוצו הטענות בעניין ההוצאות, וכי אין מקום להשבת הסכום ששילמו לה התובעים. אף טענה זו דינה להידחות. בית המשפט העליון קבע חיוב בהוצאות לשתי הערכאות, נוכח העובדה שקיבל את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במצב זה, היו התובעים זכאים להוצאות המשפט בהן נשאו בשתי הערכאות בהן נוהלו התדיינויות בין הצדדים. אין בכך כדי לגרוע מחובתה של הנתבעת להשיב סכום הוצאות שקיבלה, ואשר הבסיס לקבלתו אבד. אכן, טענה זהה נדחתה בעניין בלפוריה, הנזכר לעיל, שם ציין כב' הרשם אוקון כי

"טענת המשיבה כי שכ"ט עו"ד שנפסק על ידי ערכאת הערעור מהווה את מלוא שכר הטרחה לו זכאית המבקשת בשתי הערכאות, ולפיכך אין להורות על השבתו לידי המבקשת, אינה ברורה לי דיה. אין חולק, כי משהתקבל ערעורה של המבקשת, לא חויבה היא בתשלום שכ"ט כלשהו למשיבה. הסכום אותו תובעת המבקשת להשיב לידיה אינו בבחינת שכ"ט שנפסק לטובתה, כי אם השבת סכום אותו שילמה כאמור לידי המשיבה, ואשר נוכח פסק דינה של ערכאת הערעור נשמט כאמור הטעם שעמד ביסוד פסיקתו."

הוא הדין אף במקרה שבפני
י.

התוצאה

התביעה מתקבלת. על הנתבעת להשיב לתובעים את הסכום ששולם לה (17,550 ₪), בצירוף הפרשי רבית והצמדה מיום התשלום ועד ליום

פסק דין
זה, היינו - 19,330.02 ₪. כמו כן, תשלם הנתבעת הוצאות משפט בסך של 414 ₪, ושכר טירחת עורך דין בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. כל הסכומים ישולמו עד ליום 30.9.06.

ניתן היום ד' באלול, תשס"ו (28 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.
עודד שחם
, שופט









א בית משפט שלום 5659/06 ז'אנו ציון, ז'אנו מרים, אזרף יוסף, אזרף רובין מצליח מור מצליח אילן נ' יורו ישראל )י.ש (פורסם ב-ֽ 28/08/2006)