פסקי דין על אמנון יונה ז"ל | פסקי דין על שושנה יונה | פסקי דין על שלמה יוסף | פסקי דין על אורית יוסף |

200696/05 הפ     29/08/2006




הפ 200696/05 אמנון יונה ז"ל, שושנה יונה נ' שלמה יוסף, אורית יוסף




1
בתי המשפט
הפ 200696/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
29/08/2006
תאריך:
כב' השופט אטדגי יונה

בפני
:
המבקשים
1. אמנון יונה ז"ל

2. שושנה יונה

בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד רוני-יאיר זילכה
נ ג ד

המשיבים
1. שלמה יוסף

2. אורית יוסף

ע"י ב"כ עו"ד ילון הכט

פסק דין

1. המבקשים (המבקש 1 נפטר בין הגשת התביעה לתחילת ההוכחות) בעלים של בית צמוד קרקע עם חצר בגבעת שמואל, מאז שנת 1992 (המבקשת, עמ' 1).
המשיבים בעלים של בית וחצר הצמודים לביתם של המבקשים, מסוף שנת 2003 (המשיב, ס' 4 לתצהיר), לאחר שרכשו אותו מיורשי הבעלים הקודמים, גב' בורגר (תצהיר קרול).
המשיבים ביקשו לערוך שינויים ותוספות מסוימים בביתם. במהלך הכנת התוכניות, גילה מודד מטעמם כי הגדר המפרידה בין ביתם ובין בית המבקשים בנויה בסטיה של בין 1.20 מ' ל-1.40 מ' בתוך שטחם, וזאת לאורך כ-15 מ'.
המבקשת לא הכחישה עובדה זו, ואף הוסיפה (ס' 7 לתצהיר), כי הגדר נבנתה באותו תוואי, שבו היתה גדר רשת ישנה, וזאת לבקשת הבעלים הקודמים של בית המשיבים.
המשיבים פנו אל המבקשים וביקשו להרוס את הגדר הקיימת ולבנות אותה בקו הגבול הנכון.
בעדותו הוסיף המשיב (עמ' 8), כי היה הכרח לעשות כן, כדי שהועדה המקומית תאשר לו להתקין חניה בביתו בשטח הנדרש לכך.
מגעים שונים שהיו בין הצדדים במשך מספר חודשים להסדרת הבעיה לא צלחו.
בסופו של דבר הרסו המשיבים לבדם את הגדר ולאחר מספר חודשים בנו אותה בקו הגבול הנכון.

2. המחלוקת מתמקדת כיום בדרישת המבקשת להשלמת העבודה בגדר: טיח, צבע וכו', הוספת גדר קלה (פלסטיק) בגובה 90 ס"מ מעל הגדר הקיימת, התקנת המתקנים שהיו על הגדר הקודמת: נקודת מים לגלגלון השקיה, התקנת הגלגלון ו-3 נקודות תאורה.
כן נדרשים המשיבים לתקן דברים שהוסרו או שנפגעו כתוצאה מהעבודות: התקנת פח אשפה מקובע לגדר החיצונית של המגרש, התקנת עמוד שיאפשר סגירת השער הנגרר, השלמת שביל הגרנוליט עד לגדר, בניית 7 מדרגות גרנוליט בין שני מפלסי החצר, מיקום מיכל הנפט. הכל, כמפורט בסעיף 33 להמרצת הפתיחה.
המשיבים טוענים, כי אין עליהם כל חובה לבצע את הנדרש מהם.

3. הנושא של בניה במקרקעי הזולת מוסדר בפרק ד' לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 (להלן - החוק). מתוך סעיף 21(א) אנו למדים, כי תתכן בניה כזו בהסכמת בעל המקרקעין. בהעדר הסכמה זו, נתונה בידי בעל המקרקעין הברירה לקיים את הבניה בידיו, ואז לשלם למקים את השקעתו או את שווי הבניה (סעיף 21(ב)), או לדרוש מהמקים לסלק את הבניה. אם המקים מסרב לכך, רשאי בעל המקרקעין גם לסלק את הבניה בעצמו ולתבוע מהמקים את הוצאותיו (סעיף 21(ג)).
אלא, שבמקרה דנן הגדר לא נבנתה, שעה שהמשיבים היו לבעלי המקרקעין, והיא היתה קיימת כ-11 שנים קודם שהמשיבים רכשו את ביתם (המבקשת העידה - עמ' 11 - כי רכשו את ביתם בשנת 92, קרול העיד - עמ' 13 - כי הגדר נבנתה יחד עם הבית, היתר הבניה צורף לתצהירה של האדריכלית היימן והוא מיום 23.2.92).
משכך, יש להידרש קודם כל לשאלה, כיצד הגיבו מי שהיו בעלי המקרקעין בשעה שהגדר הוקמה, כלומר: גב' בורגר, והאם, וכיצד השתמשו בזכות הברירה הנתונה להם?

4. לדברי המבקשת (עמ' 21), הגדר היתה קיימת בחלקה באותו המקום, שעה שרכשו את הבית, והם הוסיפו עליה, הגביהו ושיפצו אותה.
עדותה תואמת בעיקרה את עדותה של האדריכלית כוכבה היימן, שתכננה את ביתם של המבקשים, ועל פיה (סעיף 4 לתצהיר, עמ' 20 לפרוטוקול), הגדר הנוכחית הוקמה במקום גדר קודמת שחלקה היה עשוי בלוקים וחלקה רשת.
כנגד עדותן, עומדת עדותו של יואל קרול, שאשתו ואחותה ירשו את גב' בורגר, שנפטרה בשנת 2002 (סעיפים 5-6 לתצהיר, עמ' 12-13 לפרוטוקול). על פיה, בין הבתים לא היתה קיימת כל גדר שהיא, והמבקשים הם שבנו את הגדר במקום שנבנתה. לדבריו, הם לא ביקשו ולא קיבלו את הסכמתה של גב' בורגר לבניה זו. אולם, גם על פי דבריו, היא לא הביעה בפני
המבקשים כל התנגדות לבניה, אדרבא, ביקשה ממשפחתה שלא לעשות כל דבר בנדון, על מנת שלא ליצור עם המבקשים סכסוך כלשהו.
מובן, כי כל עדותו של קרול בענין זה היא עדות שמיעה, אך גם אם נקבל את גירסתו, לפיה המבקשים לא ביקשו את הסכמתה של גב' בורגר לבניית הגדר, הרי שבורגר לא הביעה במפורש כל התנגדות לבניה זו ולא פעלה בענין זה מאומה כעשר שנים, עד לפטירתה בשנת 2002.

5. כמו כן, לא הובאה כל ראיה לכך, והדבר אף לא נטען, שהמבקשים ידעו על הסטיה הנדונה, לפיה הגדר בנויה כולה בשטחם של השכנים. משכך, חזקה כי פעלו בענין זה בתום לב ושתיקתה של גב' בורגר יכולה רק לאושש ולחזק מסקנה זו.
במצב זה, ספק אם גם גב' בורגר יכלה לדרוש את הריסת הגדר לאחר שנים, בהם שתקה ולא הביעה כל התנגדות לבנייתה (השוו: ת.א. (מחוזי חיפה) 727/03 זנגו נ' ג'רבי).

6. מכל מקום, מצב הדברים, שעה שהמשיבים רכשו את הבית היה כזה:
הגדר היתה קיימת באותו מקום כ-11 שנים, בהם, לכל הפחות, לא הובעה כל התנגדות של בעלי המקרקעין למיקומה של הגדר.
הדרך המובילה לגדר היתה מרוצפת בגרנוליט, היו בה מדרגות, שאף הן היו מצופות בגרנוליט, עליה היתה גדר קלה נוספת ובה היו מותקנים כל המתקנים המפורטים לעיל, וכפי שהם נראים היטב בתמונות 1-4 שצורפו להמרצת הפתיחה.

7. למרות זאת, יתכן והיתה למשיבים, כבעלי המקרקעין הנוכחים, הזכות לדרוש מהמבקשים את פינוי השטח שנתפס בתוך שטחם ואת העברת הגדר למיקומה הנכון (לדיון בסוגיית מעמד חליפו של הבעלים: מ. דויטש, קנין, כרך א', עמ' 7-463).
אילו היתה מוגשת תביעה כזו על ידי המשיבים, קרוב לוודאי, שאל מול זכותם הקנינית על מלוא שטח המקרקעין השייך להם, היתה נדונה נפקות ותוצאת שתיקתה של בעלת המקרקעין הקודמת במשך כ-11 שנים, שאלות של תום לב וחוסר תום לב של כל המעורבים (השוו: זנגו נ' ג'רבי הנ"ל), ועוד.
בשאלה עקרונית זו אנו פטורים מלדון במקרה דנן, לאחר שהגדר כבר הועברה למיקומה הנכון והשטח שנתפס על ידי המבקשים כבר הוחזר למשיבים.
מה שנותר עוד לדון הוא, האם בנסיבות אלה חייבים היו המשיבים, וחייבים הם עדיין, להשיב את הגדר, על סביבתה ועל מתקניה, כמתכונת שהיתה, וכמפורט לעיל, ושאלה זו אינה קשורה לשאלת עצם זכותם של המשיבים לדרוש את העברת הגדר.

8. אין כל ספק בעיני, שבכלל הנסיבות, כפי שפורט לעיל, כאשר המשיבים רכשו את ביתם, כאשר הגדר ממוקמת היכן שהיתה במשך שנים רבות, וכאשר לא הובאה כל ראיה בדבר התנגדות בעלת המקרקעין הקודמת לכך, הרי, שלאחר שהגדר הועתקה למיקומה הנכון, מחויבים המשיבים כלפי המבקשים להחזיר את כל מצב הגדר, סביבתה ומתקניה, לקדמותו, על כל הנובע מכך.
חובה זו נובעת קודם כל מכך, שלא היתה בידי המשיבים כל זכות לפעול באופן חד צדדי להריסת הגדר והעתקתה. היתר הבניה שהיה בידם, אין לו כל נגיעה ליחסים המשפטיים שבינם ובין המבקשים, וכוחו יפה כלפי הרשויות בלבד. כך גם השיבה, בצדק, הועדה המקומית למבקשים, שביקשו את התערבותה, לאחר הריסת הגדר על ידי המשיבים (נספח י"ב להמרצת הפתיחה). כדי שתהיה להם הזכות לנקוט בפעולה הפוגעת במבקשים, היה על המשיבים לקבל את הרשאתם לכך, ובהעדרה - לתבוע את זכותם בבית המשפט. כל עוד לא אישר בית המשפט למשיבים לנקוט באותה פעולה, מנועים היו המשיבים מלבצעה, ומשביצעו אותה, הם מחויבים, לכל הפחות, לתקן את שקילקלו ולהחזיר את שהסירו.
חובה זו נובעת גם מחובת תום הלב, שמצודתה פרושה על פני כל. המשיבים ידעו היטב, כי הגדר ניצבה כמתכונתה מזה שנים רבות, וכי המבקשים השקיעו בהקמתה ובהקמת יתר הדברים שנמנו כספים רבים. פעולה חד צדדית בנסיבות אלה היא פעולה חסרת תום לב.

9. המבקשים סמכו את עתירתם גם על "התחייבות", שנתנו המשיבים למבקשים, לתקן כל נזק שיגרם מהריסת הגדר (נספח ה' להמרצת הפתיחה).
מסמך זה נעשה בהתערבותו של מי שהיה יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה "המרכז" (שסמכותה חלה גם על גבעת שמואל), בני ודרריו, שביקש לפשר בין הצדדים.
לטענת המשיב (סעיף 8 לתצהיר), תוקפו של מסמך זה היה מותנה בחתימתם של המבקשים עליו, בתוך 30 יום מחתימת המשיבים, שבה הם מסירים את התנגדותם להריסת הגדר. מאחר שהמבקשים לא חתמו על המסמך, פקע תוקפו בתוך 30 הימים. גירסה זו אושרה במלואה בעדותו של ודרריו (סעיף 9 לתצהיר).
משכך, אין באותו מסמך התחייבות חוזית מפורשת של המשיבים כלפי המבקשים, אך, בהצטרף לכלל הנסיבות כפי שפורטו לעיל, יש בו כדי להעיד על ראייתם והבנתם של המשיבים בדבר חובתם כלפי המבקשים בנסיבות שנוצרו.

10. התוצאה:
אני מחייב את המשיבים לבצע את כל המפורט בסעיף 34 להמרצת הפתיחה.
כן אני מחייב את המשיבים לשלם למבקשים שכ"ט עו"ד בסך 5,400 ₪ (כולל מע"מ) והוצאות משפט בסכום כולל של 1,000 ₪.

ניתן היום ה' באלול, תשס"ו (29 באוגוסט 2006) בהעדר.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.
אטדגי יונה
, שופט
קלדנית: חיה י.









הפ בית משפט שלום 200696/05 אמנון יונה ז"ל, שושנה יונה נ' שלמה יוסף, אורית יוסף (פורסם ב-ֽ 29/08/2006)