פסקי דין על אל יעד | פסקי דין על אלון אחזקות א.ד. | פסקי דין על א.מ.י התקנות ושירות | פסקי דין על דוד ורדי | פסקי דין על אילן ורדי | פסקי דין על האני ח'טיב

2385/06 בשא     03/09/2006




בשא 2385/06 אל יעד בע"מ , אלון אחזקות א.ד. בע"מ , א.מ.י התקנות ושירות בע"מ , דוד ורדי , אילן ורדי נ' האני ח'טיב




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בשא002385/06

בתיק עיקרי: עב 000687/05
בפני
:
כב' הרשם מירון שוורץ

תאריך:
03/09/2006



בעניין:
1. אל יעד בע"מ

2. אלון אחזקות א.ד. בע"מ

3. א.מ.י התקנות ושירות בע"מ

4. דוד ורדי

5 אילן ורדי



ע"י ב"כ עו"ד
ש. טיסונה
ואח'
המבקשים

נ ג ד


האני ח'טיב



ע"י ב"כ עו"ד
ג'. ח'טיב

המשיב

החלטה

כללי -

1. לפניי בקשתם של המבקשים (הנתבעים) לחיוב המשיב (התובע) בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, באם תדחה התביעה כנגדם (להלן: "הבקשה").

2. המדובר בתביעה, אותה הגיש המשיב כנגד המבקשים, לתשלום כספים המגיעים לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו וסיומה.

יצוין כי כתב התביעה בנוסחו המקורי הוגש כנגד המבקשים מס' 1 ו-2 בלבד, אולם כתב התביעה תוקן בשלב מאוחר יותר, בהתאם להחלטת בית הדין. לכתב התביעה המתוקן הוספו המבקשים מס' 3, 4 ו-5, בהתבסס על העילות המפורטות בכתב התביעה המתוקן כאמור.

בעקבות כך, הגישו המבקשים מס' 5 - 2 בקשה לסלק על הסף את התביעה כנגדם, מחמת היעדר עילה, היעדר יריבות וחוסר סמכות עניינית. בקשתם זו נדחתה ע"י כב' השופטת אריסון-חילו, וכך גם בקשת רשות הערעור על ההחלטה כאמור, אשר נדונה בפני
כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופט אדלר.


תמצית טענות הצדדים -

3. בבקשה שלפניי, טוענים המבקשים כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה, זאת מהנימוקים הבאים:

א. המשיב לא ציין את כתובת מקום מגוריו כנדרש עפ"י תקנה 9(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991;

ב. התביעה הינה מופרכת ולא מבוססת, העילות החדשות בדבר "הרמת מסך", הינן חסרות בסיס ולתביעה סיכויים נמוכים להתקבל בהיותה מנוגדת לכל דין.

4. בתגובת המשיב, נטען כי יש לדחות הבקשה מנימוקים אלה:

א. כתובתו של התובע ידועה למבקשים היטב, ולמען הסר ספק, צוין כי הינה: "כפר עראבה, מיקוד 24945". למשיב יש מען קבוע בכפר עראבה כאמור, כפי שידוע למבקשים המחזיקים בידם טופס קבלה לעבודה שמילא המשיב בתחילת עבודתו.

ב. טענת המבקשים המבוססת על טעות פורמלית שנפלה בכתב התביעה, בשל השמטת הכתובת כאמור, אינה מצדיקה חיוב בהפקדת ערובה, מה גם שמדובר בטענה הלוקה בשיהוי ניכר.

ג. טענות המבקשים בדבר היותה של התביעה מופרכת ובלתי מבוססת, נדונו כבר פעמיים בבית הדין לעבודה הן במסגרת הדיון בבקשה לתיקון כתב התביעה והן במסגרת בקשתם של המבקשים לדחיית התביעה על הסף, אשר נדונה הן בבית הדין האזורי לעבודה והן בבית הדין הארצי לעבודה, כאשר בסופו של דבר נקבע, כי אין הצדקה לדחיית התביעה על הסף.

ד. בעוד המבקשים טוענים, כי מדובר בתביעה סתמית, ומדגישים כי המבקשת מס' 1, אינה מצויה בכל הליך של פירוק או כינוס, הרי הלכה למעשה, מודים המבקשים בכתב ההגנה אודות סכומים כספיים המגיעים למשיב, אולם חרף האמור, אלה טרם שולמו.

ה. בהתאם להלכה הפסוקה, אין מדובר בנסיבות המצדיקות חיוב בהפקדת ערובה.

5. המבקשים הגישו תגובה לתגובת המשיב כאמור, במסגרתה טענו כי הכתובת שצוינה - לא כתובת היא, באשר אינה כוללת שם רחוב ומספר בית. כן ניתנה התייחסות לטענות המשיב בתגובתו.

גם המשיב הגיש תגובה לתגובה כאמור, בה ציין, כי המבקשים הגישו תגובתם מבלי לקבל את רשות בית הדין לעשות כן. כמו כן, הוסיף המשיב התייחסות קצרה לטענות התגובה לגופן.

הכרעה -

6. בית הדין לעבודה אימץ בפסיקתו את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991, אולם בבואו לדון בשאלת הפקדת הערובה, על בית הדין להביא בחשבון את המיוחד שבמשפט העבודה. (דב"ע נה 218-3 עלי איוב נ' אל-הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כ"ט 391,394).

7. עוד בראשית דרכו, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי:

"אין זו דרכו של בית הדין לעבודה לחייב תובע במתן 'ערובה', ועל ידי כך להכביד על מימוש זכויותיו" (דב"ע לג' 3/31 יוסף סבתי סבאח ואח' נ' ג.פרץ בן גיאת חברה להנדסה ובניין בע"מ פד"ע ד' 309 עמ' 310).

גם כיום, נוהגת ההלכה כאמור, אשר סוכמה בהרחבה בפסק הדין בפרשת "פתחי אבו נאסר", במסגרתו נקבע בין היתר כדלקמן:


"בבואו להחליט בבקשה להטלת ערובה מכוח הוראותיה של תקנה 519 (א') לתקנות סדר הדין האזרחי, ייתן בית הדין או הרשם משקלות שונים לטעמי הבקשה, בין היתר גם בשים לב למיהותו של התובע: אם תושב ישראל הוא, אם תושב זר, או תושב הרשות הפלשתינאית.


כשהעובד הוא תושב ישראל - ככלל לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו". (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' saint peter in gallicantu ניתן ביום 6.7.03).

8. בענייננו, המדובר בתביעה למימוש זכויותיו הסוציאליות של המשיב, מרביתן מכח משפט העבודה המגן, בגין תקופת עבודתו וסיומה. חרף טענות המבקשים, לא ניתן לקבוע, כי עילתו של המשיב מופרכת על פניה, כך שתצדיק חיובו בהפקדת ערובה. יתרה מזו, טענות המבקשים בעניינים אלה, כבר עמדו לדיון בהליך זה, הן במסגרת הבקשה לתיקון כתב תביעה והן במסגרת הבקשה לדחיית התביעה על הסף.

9. גם טענתם הנוספת של המבקשים, הנוגעת לכתובתו של המשיב, אינה מצדיקה את חיובו בהפקדת ערובה כמבוקש. אמנם, לא צוינה בכתב התביעה כתובתו של המשיב, אולם טעות טכנית זו, תוקנה מיידית במסגרת תגובת המשיב, שם צוין באופן מפורש, מקום מגוריו.

אכן, אין מדובר בכתובת הכוללת שם רחוב ומספר בית, אולם ידוע הוא, כי במרבית הכפרים במגזר בני המיעוטים, אין שמות לרחובות, קל וחומר מספרי בתים.
קבלת טענת המבקשים, לפיה יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה, משום שלא ציין שם רחוב ומספר בית, תביא לתוצאה בלתי סבירה, ולפיה כל תושבי הכפרים, כדוגמת המשיב, יהיו חייבים בהפקדת ערובה, רק מן הטעם שאין במקום מגוריהם חלוקה לרחובות ומספרי בתים. תוצאה שכזו, אינה מתקבלת על הדעת.



לפיכך, סבורני כי נתון לבית הדין שיקול דעת במקרים כגון אלה, להחליט אם להיעתר לבקשה, אם לאו, תוך בחינת טענות הצדדים ונסיבות העניין. במקרה שלפנינו, יש לזכור כי המבקשים לא הצביעו על כל טעם מיוחד אשר יקשה עליהם להיפרע מן המשיב. לפיכך, אין די בטענה אודות אי מסירת כתובת מלאה ומדויקת, בנסיבות העניין.

תוצאה זו, אף עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי הדין במקרים פחות "נוחים" מבחינת המבקשים, לצורך גביית ההוצאות, כדוגמת תובעים שהינם עובדים זרים ומתגוררים בארצות רחוקות או כאלה המתגוררים בשטחי הרשות הפלשתינית. (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' saint peter in gallicantu ניתן ביום 6.7.03). הואיל וגם במקרים אלה, אין בית הדין נוהג להיעתר לבקשות, אלא בהתקיים תנאים מסוימים (אשר אינם מתקיימים בענייננו) הרי שעל אחת כמה וכמה, כאשר המשיב הוא תושב ישראל, דין הבקשה להדחות.

10. למעלה מן הצריך, יצוין כי תקנה 9(2) לתקנות בית הדין לעבודה, דורשת את הפרטים הבאים: "שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של התובע, ומען להמצאת כתבי בי-דין". ייתכן כי המחוקק היה מודע לבעיית הכתובת המדויקת בכפרים כאמור, ומטעם זה, הסתפק בדרישה לציין "מקום מגוריו" של התובע, להבדיל מ"כתובת מגוריו". מכל מקום, משנמסרה הודעת המשיב בדבר מקום מגוריו, הרי שלא ניתן להחיל עליו את ההלכות החלות על בעל דין שנמנע ממסירת פרט זה, בוודאי לא בנסיבות העניין, לנוכח מקום מגוריו של המשיב.

11. מעבר לאמור לעיל, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בכתב ההגנה המקורי, כמו גם בכתב ההגנה המתוקן, קיימת הודאה בדבר זכאותו של המשיב לקבלת כספים בסכום של למעלה מ-10,000 ש"ח. במצב דברים כזה, לא ניתן לומר כי מדובר ב"תביעה חסרת בסיס" כלשון הנתבעים, ובהתאם לכך גם המסקנה ביחס לצורך בהפקדת ערובה מטעם המשיב.

12. סוף דבר, הבקשה נדחית.



13. המבקשים ישלמו למשיב בגין בקשה זו, ביחד ולחוד, סך כולל של 1,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו, ללא קשר לתוצאות ההליך בתיק העיקרי.


ניתנה היום י' באלול, תשס"ו (3 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.


מירון שוורץ
, רשם












בשא בית דין אזורי לעבודה 2385/06 אל יעד בע"מ , אלון אחזקות א.ד. בע"מ , א.מ.י התקנות ושירות בע"מ , דוד ורדי , אילן ורדי נ' האני ח'טיב (פורסם ב-ֽ 03/09/2006)