פסקי דין על חוסיין עזקי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1002/06 בל     04/09/2006




בל 1002/06 חוסיין עזקי נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בית הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

ב"ל 1002/06





בפני
:
השופט, חיים ארמון

נציג ציבור (עובדים): מר סאלח סאלחה
נציג ציבור (מעבידים): מר דני מיבר


בענין:
חוסיין עזקי



ע"י עו"ד זכי כמאל

התובע


נ ג ד



המוסד לביטוח לאומי



ע"י עו"ד אברהים מסארווה

הנתבע





פ ס ק ד י ן



1. ביום 14/4/04, נפצע התובע ממוקש שהתפוצץ תחתיו.

לטענת התובע, פציעה זו היא בבחינת תאונת עבודה, שכן בעת הפציעה היה התובע במסגרת עבודתו אלא שירד מרכבו לשם עשיית צרכיו.

הנתבע טוען כי בעת שהתובע נפצע - הוא היה עסוק בסידורים אישיים שאינם קשורים לעבודה (ואין הנתבע מתכוון לעשיית הצרכים), ועל כן, אין מדובר בתאונת עבודה.


אלה העובדות שאינן (או כמעט אינן) שנויות במחלוקת

2. התובע, תושב מע'אר, יליד שנת 1953, הוא עובד חברת "מקורות" מאז שנת 1969 ומאז שנת 1972 הוא עובד מטעם "מקורות" ברמת הגולן. התובע הוא מנהל עבודה של צוות העוסק בתחזוקת קווי מים.

3. ביום 14/4/04, נסע התובע לעבודתו בטנדר טויוטה ששייך ל"מקורות". ביחד עם התובע נסע גם עובד בצוות שלו, בשם תייסיר חינאווי וכן - מר ווחש נימר סיתאווי, שהוא שכן של התובע, שאינו עובד והוא רצה לנסוע לרמת הגולן לענייניו האישיים.

4. התובע הגיע למשרדי "מקורות" בקצרין. שם הוא קיבל את סידור העבודה לאותו יום, מאת מר איציק ברק, מנהל האזור. על פי סידור העבודה היה על התובע לנסוע מאלוני הבשן לרמת מגשימים, ובדרך לעבור לאורך קו המים של "מקורות" ולבחון קידוחים שנמצאים לאורך הקו, קידוחים שנמצאים במרחק של כמה מאות מטרים זה מזה.

5. התובע ומר חינאווי נסעו בטנדר ביחד עם מר סיתאווי למקום הקידוח הראשון, וביצעו שם את עבודתם.

6. לאחר מכן, סטה התובע עם הטנדר מהכביש הראשי ונסע דרך מקום אחר, שביל המערכת שנמצא בקרבת הגבול עם סוריה.

7. התובע עצר את הטנדר ליד גדר, עבר את הגדר, התרחק כ-150-100 מטרים מהשביל שבו עצר את הרכב, וכעבור זמן מה - נפגע מפיצוץ של מוקש. באותו זמן, גם מר חינאווי ומר סיתאווי לא היו בתוך הטנדר.

התובע נותר בהכרה, זחל לעבר טרסה שהיתה במקום, והדריך בקריאות את מר חינאווי ומר סיתאווי אשר חשו לעזרתו. מר חינאווי עזר לתובע לעלות לטנדר שהוסע לתוך השטח על ידי מר סיתאווי.

8. התובע מסר למר חינאווי את מספר הטלפון של מר ברק, ומר חינאווי הודיע למר ברק, טלפונית, כי התובע נפגע ממוקש. מר ברק הזעיק אמבולנס, ותיאם את המפגש בין האמבולנס לבין הטנדר שבו הוסע התובע. האמבולנס אכן נפגש עם הטנדר בצומת חושניה, ומשם - הובהל התובע לביה"ח פוריה.

9. כתוצאה מפיצוץ המוקש, התובע איבד חלק מכף רגלו וחלק מכף ידו.

10. עוד בבוקר יום 14/4/04, לאחר הפיצוץ, חקרה משטרת ישראל את מר חינאווי, את מר סיתאווי ואת מר ברק. נביא כאן ציטוטים מההודעות שנגבו על ידי משטרת ישראל.

מר סיתאווי אמר לחוקר המשטרה, בין השאר, כך:
"אני עמדתי ליד האוטו ולאחר מכן עזקי ירד מהרכב ונכנס לתוך השטח. אני לא יודע למה הוא ירד מהרכב.
...
ש. הגעתם לרמה"ג לקטוף עקוב?
ת. אנחנו קטפנו קצת עקוב בערך 5 ק"ג כל אחד.".

מר חינאווי אמור לחוקר המשטרה, בין השאר, כך:
"... מנהל העבודה בשם עאזקי חוסיין ירד לדרך שנקוב. אני לא יודע למה.".

ואילו מפיו של מר ברק נגבו על ידי משטרת ישראל, בין השאר, הדברים הבאים:
"הפצוע היה אמור להיות בבריכה ולבדוק עבודה במקום. במרחק של 5 ק"מ ממקום בו נפצע. ובמקום שבו הוא נפצע הוא לא היה אמור להיות. הוא היה אמור להיות מקסימום בצומת הראשית, בערך כ-2 ק"מ.
...
המרחק הקרוב ביותר לנקודת מקורות מהצומת כ-2 ק"מ בערך.".

11. התובע, מר סיתאווי ומר ברק נחקרו גם על ידי חוקר של הנתבע.

נביא להלן ציטוטים מההודעות שנגבו על ידי חוקר הנתבע.



מר ברק סיפר לחוקר הנתבע, בין השאר, כך:
"ומה שתייסיר סיפר לי ... שעזקי נכנס לשטח כנראה לקטוף צמח העקוב ...
...
המקום שבו נפגע הוא פשוט סטה מהמסלול 3 ק"מ מזרחה מהנקודה שהיה אמור להיות בה ולא היה צריך להיות שם כלל ואין שם קו של מקורות ... מקום התאונה היה בסטיה מכיוון נסיעתו כך שסטה מזרחה מהנסיעה ... 3 ק"מ בערך.

מר סיתאווי אמר לחוקר הנתבע:
"... הוא ירד מהרכב ואמר שהולך לשירותים ונשארתי ליד הרכב יחד עם תייסיר וחיכינו שיחזור. חיכינו כרבע שעה פתאום שמענו פיצוץ.
...
לא סיכמנו לקטוף עקוב יום לפני התאונה. ... גם ביום התאונה לא סיכמנו לקטוף עקוב.
...
לא קטפתי עקוב וגם תייסיר לא קטף עקוב ולא חשבנו לקטוף עקוב.
...
אני לא שמעתי שחוסיין אמר שהולך לקטוף עקוב. רק ידעתי שהוא הולך לשירותים.
ש. בהודעתך מיום 14.4.04 ע"י חוקר משטרה מסרת שקטפתם בערך 5 ק"ג עקוב כל אחד. מה תגובתך?
ת. היינו בהלם מהמקרה ויכול להיות שאמרתי שקטפנו עקוב. זה מה שהיה, אני לא זוכר כבר את הדברים. לא זכור לי שאמרתי שקטפנו 5 ק"ג עקוב זכור לי שלא קטפנו עקוב, אבל יכול להיות, בגלל ההלם מהמקרה, אמרתי שקטפנו עקוב.".

התובע אמר לחוקר הנתבע, בין השאר, כך:
"... אני חשבתי שמשם יש דרך אספלט כדי להגיע לכיוון רמת מגשימים. חזבתי לעשות קיצור דרך. בדרך עצרתי ... אני ירדתי להשתין ולצרכי. ... ואחרי שסיימתי את צרכי, בדרך חזרה לרכב, עפתי באוויר.
ש. האם נימר רצה לקטוף עקוב?
ת. יכול להיות שקטף ע"י הדרך היכון שעצרתי עקוב.
ש. האם לפני שירדת מהרכב החלטתם לקטוף עקוב?
ת. לא. אני אמרתי להם שאני יורד לעשות את צרכי בלבד ולא לקטוף עקוב.
...
לא דיברנו בכלל לקטוף עקוב. אולי הוא [הכוונה למר סיתאווי] קטף עקוב כשאני הלכתי לעשות את צרכיי ולא קטפתי שום עקוב ולא דיברנו על כך בכלל וזה כולל את תייסיר חינאווי העובד לא דיברתי איתו בכלל על קטיף עקוב ולא קטפתי איתו עקוב בכלל.".



המחלוקת העובדתית בין הצדדים וההכרעה בה

12. לגרסת התובע - כפי שניתן להבין כבר מחלק מהדברים שצוטטו מהודעתו לחוקר הנתבע, התובע גורס כי הוא ניסה לקצר את הדרך, ואז - עצר את הטנדר כי רצה לעשות את צרכיו, ובדרך חזרה אל הטנדר - הוא נפגע.

הנתבע - מכחיש את הגרסה האמורה. לטענת הנתבע, התובע סטה מהדרך שבה היה עליו להיות לצרכי עבודתו, סטיה של מספר קילומטרים, והוא עשה זאת במטרה שכלל אינה קשורה לעבודתו, אלא לשם קטיף צמח בשם "עקוב".

נעיר כי למיטב ידיעתנו, צמח ה"עקוב" הוא מין קוץ המשמש למאכל ואשר שמו העברי הוא "עכובית הגלגל", ובלטינית שמו: "gundelia tournefortii".

13. על סמך הראיות שבפני
נו, אנו סבורים שלא רק שלא ניתן לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח את גרסתו, אלא שלמעשה - הוכח לנו שגרסתו של התובע אינה נכונה.

גרסתו של התובע אינה מתיישבת עם הראיות הבאות:

א. העובדה שהפיצוץ נשמע כרבע שעה לאחר שהתובע ירד מהטנדר והחל ללכת, אינה מתאימה לגרסה שהתובע עצר את הרכב רק כדי לעשות את צרכיו. נכון שלא ביררנו עם התובע מה בדיוק הוא עשה בשדה המוקשים שאליו נקלע, אך ברור שאותו שדה אינו חדר שירותים שנוח מאד להתרווח בו ולבלות בו זמן רב. על כן, אותן 15 דקות שחלפו, מתיישבות יותר עם העובדה שהתובע ניצל את הזמן לדברים אחרים (כמו, למשל קטיף של עכובית הגלגל) ולא לעשיית צרכיו.

ב. גם העובדה שהתובע התרחק כ-150-100 מטרים מהטנדר, נראית לנו בלתי מתאימה למרחק סביר שבו היה מתרחק אדם שכל רצונו הוא לעשות את צרכיו.

ג. התובע לא מסר גרסה סבירה אשר יכולה להסביר את סטייתו מהדרך הסבירה אל תחנת השאיבה הבאה. כשהתובע מסר שהוא חשב לעשות קיצור דרך, הוא מסר יחד עם זה כי הוא סבר שיש שם כביש סלול. אין חולק שלא היה שם כביש סלול. לפיכך, המסקנה מקבלת גרסת התובע, היתה אמורה להיות שהוא אינו מכיר את האזור. אולם, כל העדים היו בדעה שהתובע מכיר היטב את האזור, אזור שבו הוא עובד כבד משנת 1972. לפיכך, אין אפשרות לראות את התובע כמי שמסר גרסה סבירה להסביר את סטייתו מהדרך. על כן, סביר בעינינו שהסטיה מהדרך נועדה לשם פעילות מכוונת באזור שאליו התובע נסע, פעילות (כגון קטיף עכובית הגלגל), שאינה קשורה כלל לעבודתו ואף אינה נלווית לה.

ד. העובדה שהן מר סיתאווי והן מר חינאווי מסרו גרסאות סותרות בשאלה אם התובע אמר להם מה מטרת יציאתו מהטנדר - יכולה ללמד כי שניהם סברו כי ראוי להסתיר מה המטרה האמיתית של העצירה ויציאת התובע מהמכונית.

ה. העובדה שביום התאונה מסר מר סיתאווי לחוקר המשטרה ששלושת הנוסעים בטנדר עסקו בקטיף הצמח "עקוב", גם היא גורעת ממשקל גרסת התובע ומוסיפה למשקל גרסת הנתבע.

ו. אנו מודעים לכך שלמר ברק היה ענין שלא להיראות כמי ששלח את התובע לאזור שבו נפגע. יחד עם זאת, לא היה צריך להיות לו כל ענין להמציא גרסה שלפיה מר חינאווי אמר לו כי כוונת התובע היתה לקטוף "עקוב". ברור שגם למר חינאווי לא היתה סיבה להמציא גרסה כזו. העובדה שמר חינאווי אמר למר ברק שזו היתה המטרה, מלמדת, במידה רבה מאד של וודאות, כי זו אכן היתה מטרתו של התובע.

14. אשר על כן, כאמור לעיל, אין אנו מקבלים את גרסתו של התובע, ואנו קובעים כי התאונה התרחשה לא בעת שהתובע עסק בעבודה למען "מקורות" ואף לא בעת שעסק באיזה עיסוק הנלווה לאותה עבודה, אלא בעת שעסק בענייניו האישיים (כנראה, קטיף צמח עכובית הגלגל), מבלי כל קשר לעבודתו, ואף לא במקום שבו היה אמור להימצא לשם עבודתו, אלא במרחק של כשני קילומטרים מאותו מקום.


גורל התביעה

15. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע כי "תאונת עבודה", לגבי עובד, היא:
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

16. משקבענו לעיל כי אין אנו מקבלים את גרסת התובע, וכי אנו קובעים כי התאונה ארעה בעת שהתובע היה עסוק בענייניו האישיים, הרי שאין מדובר בתאונה שארעה תוך כדי עבודתו של התובע אצל "מקורות" והיא אף לא ארעה עקב אותה עבודה. התאונה ארעה בזמן שהתובע הפסיק את עבודתו ועסק בעניינים שאינם קשורים לעבודה.

17. על פי ההלכה הפסוקה, יש לראות כתאונת עבודה גם תאונה המתרחשת כשהנפגע עסק בעניינים שאינם חלק אינטגרלי מהעבודה, אך זאת - כאשר אותם עניינים מתיישבים באופן סביר עם העבודה ונעשו במקום שסביר להניח שהנפגע יהיה בו, לשם העבודה.

אולם, אין לראות כתאונת עבודה, תאונה שארעה במקום שאינו מקום העבודה (והוא מרוחק מהדרך שנדרשה לשם העבודה), אשר ארעה כאשר הנפגע עסק בעניינים שכלל אינם קשורים לעבודה, ואשר נגרמה עקב סיכון שאינו קשור כלל לעבודה. כך בדיוק - היתה התאונה של התובע. לפיכך - אין אנו יכולים לראות אותה כתאונת עבודה.


לסיכום

18. על סמך המוסבר לעיל - אנו דוחים את התביעה.

19. אין צו להוצאות.



20. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.


ניתן היום, י"א באלול תשס"ו, 4 בספטמבר 2006, בהעדר הצדדים.


______________ _______________ ________________
חיים ארמון
, שופט נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)

ענבל









בל בית דין אזורי לעבודה 1002/06 חוסיין עזקי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/09/2006)