פסקי דין על עבד אל סאלם כאשור | פסקי דין על כאשור נהאד | פסקי דין על זעתרי מהדי |

5016/03 פ     05/09/2006




פ 5016/03 מדינת ישראל נ' עבד אל סאלם כאשור, כאשור נהאד, זעתרי מהדי




2
בתי המשפט

פ 005016/03
בית משפט השלום ירושלים
05/09/2006
תאריך:
כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ

לפני:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נגד
1 . עבד אל סאלם כאשור

2 . כאשור נהאד

3 . זעתרי מהדי
הנאשם
ב"כ המאשימה: מתמחה, אפרת ליפשיץ-פרקש
הנאשם 1 וב"כ : עו"ד אלון גלעדי

הנאשמת 2 וב"כ: עו"ד ראבח

מתורגמן בית המשפט לשפה הערבית: אחמד
נוכחים:

גזר דין נגד הנאשמים 1 ו - 2

הנאשמים 1 ו- 2 (להלן: הנאשמים) הואשמו, הודו והורשעו בכתב האישום שהוגש נגדם ונגד נאשם 3. ע"פ עובדות כתב האישום, הנאשמים נשואים זה לזה והנאשמת 2 היא אחות של נאשם 3 ושל מג'די ומועאז זעתרי. הנאשמים הורשעו בכך שנענו לבקשתו של מג'די זעתרי והחזיקו בביתם שבביר נאבללה אקדח ושתי מחסניות מלאות כדורים, החל ממאי 2003 או סמוך לכך, ועד ספטמבר אותה שנה. בספטמבר 2003, נעצר מג'די בחשד למעורבות בפיגוע, ואז מסרה הנאשמת, בהוראת הנאשם, את מפתחות ביתה למועאז זעתרי ולאדם נוסף, על מנת שיוציאו את האקדח והתחמושת מן הבית, והם העבירו אותם למקום אחר. העבירה המיוחסת לנאשמים היא החזקת נשק שלא כדין.

לנאשם 1 מיוחסת עבירה נוספת של החזקת תחמושת שלא כדין, בכך שלאחר כחודש או חודשיים נענה לבקשת מועאז והסתיר בביתו תיק המכיל תחמושת לנשק.

כאמור, הנאשמים הודו בביצוע העבירות במסגרת הסדר טיעון. בהסדר הוסכם כי על נאשם 1 יוטל קנס כספי בסך 18,000 ₪ שישולם בתשלומים, המאשימה תבקש להטיל עליו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, והנאשם יהיה חופשי בטיעוניו לעונש. לגבי נאשמת 2 הוסכם כי המאשימה תבקש להטיל עליה עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, והנאשמת תהייה חופשיה בטיעוני לעונש.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשמים את העונש המכסימלי במסגרת ההסדר.
הוא טען כי עבירות בנשק מצדיקות הטלת עונשי מאסר גם במקרים "נקיים" שאינם כרוכים בנסיבות מיוחדות ובסכנה מיוחדת. ואילו במקרה זה, קיימות נסיבות מחמירות שכן הנשק ששימש אדם שמניעיו חבלניים. עוד טען כי הטרור אינו יכול להתקיים בלא מעגלי תמיכה נוספים, של אנשים המסייעים בידיעה או שלא בידיעה.

לדבריו, העונש שהוצע מצוי ברף העליון של הסדר הטיעון ונותן ביטוי לנסיבות לקולא, כולל העובדה שמדובר באנשים נורמטיביים וחוסר המודעות של הנאשמים על השימוש בנשק.

הוא הפנה לגזר הדין בעניינו של מועאז זעתרי, בבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הטיל עליו עונש של 4 שנות מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי .

ב"כ נאשם 1 הדגישה את חוסר ידיעתם של הנאשמים בנוגע למטרת החזקת הנשק (עובדה שהתביעה לא חלקה עליה). היא ציינה כי הנאשם בעיסוקיו ובאורח חייו רחוק מאוד מתמיכה בארגוני טרור, ומשמש מעין סמל לדו קיום. הוצגו מכתבים של מר דני בן שטרית, יו"ר ההסתדרות במרחב ירושלים, אשר אף העיד בבית המשפט במסגרת הראיות לעונש, ושל מר ניסים חזן יו"ר ועד עובדי התברואה. במכתבים הוצג הנאשם כעובד טוב ומסור באגף התברואה בעירית ירושלים, המשמש ככתובת וכנציג לעובדים ערבים בעיריה, ומערכת יחסיו עם היהודים והערבים בעיריה מהווים מודל לחיקוי ולהערכה.

כמו כן, הוצג מכתבו של ח"כ מתן וילנאי בדבר סיועו של הנאשם במערכת הבחירות בירושלים בשנת 1999.

עוד טענה ב"כ הנאשם כי התיק התלוי ועומד פגע בנאשם בקידומו במקום עבודתו, הנאשם אינו בעל עבר פלילי והוא אדם חיובי ונורמטיבי שביצע באופן חד פעמי את העבירה, ועל כן הוא מתחרט. היא הוסיפה כי הקנס הכספי יגרום הכבדה רבה לנאשם, שהוא מפרנס יחידי של 5 ילדיו. היא בקשה להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, נוסף על הקנס הכספי המוסכם.

התסקיר שהוגש לגבי הנאשם הוא חיובי בהחלט. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם הוא אדם מגובש באישיותו, בוגר, אחראי, נורמטיבי ביסודו. היא ציינה כי הנאשם מכיר בטעותו ומתחרט על המעשים שהוא מגדיר כ"טעות חייו". עקב היותו אב ומפרנס לילדיו, ממליץ התסקיר להימנע מעונש מאסר בפועל ולשקול הטלת צו של"צ בהיקף נרחב, ולחלופין מאסר בעבודות שירות.

ב"כ נאשמת 2 הדגיש אף הוא את חוסר ידיעת הנאשמת בדבר השימוש בנשק, הוא אף ציין כי האקדח הוחזק בבית שבביר נבאללה, ולא בתחום ירושלים ומדינת ישראל
. לטענתו האקדח הוחזק בבית הנאשמים תקופה קצרה שבמהלכה לא נעשה בו כל שימוש.

הסניגור ציין כי הנאשמת היא אם ל- 5 ילדים, האחרונה שבהם נולדה לא מכבר, שניים משלושת אחיה נתונים במאסר, והנאשמת ובעלה הנאשם 1 הם היחידים שיכולים לסייע להוריה הנכים. הוא עמד על כך שזוהי התקלות ראשונה של הנאשמת עם רשויות החוק, הנאשמת היא אשה נורמטיבית ומקבלת אחריות על הטעות החד פעמית שנכשלה בה. על כן ביקש להתספק בעונש של של"צ.

ב"כ נאשמת התייחס גם לשורה של פסקי דין שניתנו לגבי עבירות דומות. מהן ביקש ללמוד כי על אף חומרת העבירה יש להתייחס לכל מקרה על פי נסיבותיו.

בתסקיר שהוגש לגבי הנאשמת ציינה קצינת המבחן כי הנאשמת, בת 34, נישאה בגיל צעיר, שימשה כעקרת בית ולא יצאה לעבודה, הביעה חרטה וצער על מעשיה, ופעלה עקב הצורך לסייע לאחיה. התסקיר ממליץ לשקול צו של"צ בהיקף נרחב, ולחלופין מאסר בעבודות שירות.

אין ספק כי עבירות הקשורות לכלי נשק הן עבירות חמורות ביותר. חומרה רבה נובעת גם לעבירות שעניינן החזקה או נשיאה של הנשק "בלבד", ללא שנעשה בו שימוש כלשהו, עקב הסכנה הרבה הטמונה בנשק. חומרת העבירות נובעת משני נימוקים: האחד הוא הסכנה לחיי אדם הנובעת מאפשרות שייעשה שימוש בנשק, במכוון או עקב מעשה רשלנות. הנימוק השני נעוץ בכך שהחזקה של נשק ללא רשיון מעצם טיבה, כרוכה בחשש מפני סיוע לגורמים שליליים, בין עבריינים ובין גורמים עויינים למדינת ישראל
. שכן כלי נשק המשרתים את כוחות הבטחון או משמשים להגנה עצמית לגיטימית מוחזקים, מן הסתם, ברשיון ע"י מורשים.

כפי שהובהר לעיל, התביעה אינה מייחסת לנאשמים ידיעה קונקרטית באשר למטרת השימוש בנשק שהוחזק על ידם, והאפשרות ששימוש גורמי טרור. אולם העדרה של ידיעה כזו אינו שולל את העובדה שעצם הבקשה להסתרתם של כלי נשק ותחמושת ולהחזקתם שלא כדין מעוררת בלבו של כל אדם בר דעת חששות וחשדות באשר לתכלית החזקתם.

עמדת בתי המשפט כלפי עבירות בכלי נשק היא מחמירה בדרך כלל. בשנים האחרונות אף נפסק בבית המשפט העליון כי גם החזקת נשק שאינה נקשרת לפעילות עבריינית או עויינת, ראויה לענישה חמורה ולמאסר בפועל (ע"פ 13320/04, 1530/04, מדינת ישראל
נ' פס ואח', לא פורסם; רע"פ 2718/04, אבו דאחל נ' מ"י, לא פורסם). יחד עם זאת, במקרים לא מועטים נפסקו עונשי מאסר בעבודות שירות, כאשר התקיימו נסיבות שהצדיקו זאת. (ראו, לדוגמא, ת.פ. 4986/01; ת.פ. 3114/02; ת.פ. 2719/04 של בית משפט זה; ת.פ. 5149/05 של בית משפט השלום בת"א).

בענייננו, האישום הראשון כולל עבירה של חזקת הנשק והתחמושת במשך מספר חודשים. זהו פרק זמן ניכר, שלא ניתן לראותו כמעידה רגעית, שכן במשך כחצי שנה בקירוב היה סיפק בידי הנאשמים לשקול שוב ושוב את מעשיהם. מאידך גיסא, פועלת לזכותם של הנאשמים העובדה שבתקופת החזקת הנשק לא נעשה בו כל שימוש, שלא יוחסה להם ידיעה קונקרטית על מטרת ההחזקה בו או על ייעוד כלשהו של הנשק. לזכות הנאשמים עומדים גם התסקירים החיוביים שהוגשו לגביהם, אורח חייהם הנורמטיבי, החרטה שהביע כל אחד מהם, היותם מטופלים בילדים קטנים, והנטל הכספי הכבד שיטיל הקנס על המשפחה כולה. על כן, ככל שמדובר באישום 1 בלבד, ניתן, על סמך נסיבות אלו, לנקוט בגישה שאינה מן המחמירות ביותר.

אולם לגבי נאשם 1 לא תמו האישומים. כאמור מיוחסת לו עבירה נוספת של החזקת תחמושת מספר חודשים מאוחר יותר. עבירה נוספת זו מציגה באור שונה את מעשיו של נאשם 1: שוב אין מדובר באירוע חד פעמי, בשגיאה המעוררת חרטה כנה, אלא בעבירה החוזרת על עצמה.

וחמור מכך: את האישום השני ביצע הנאשם מספר חודשים לאחר מעצרו של גיסו בחשד למעורבות במעשי טרור. בנסיבות אלו, קבלת אמל"ח מגיסו אמורה לעורר, ומן הסתם עוררה בלבו, חשדות לגבי מטרות החזקת התחמושת, דרכי השגתה והשימוש שייעשה בה. על כן, הוספת האישום השני יוצקת חומרה יתרה למעשיו של נאשם 1, ואינה מאפשרת להקל עמו ולהסתפק בעונש של עבודות שירות.

נוכח כל האמור, ולאחר שהבאתי בחשבון את טיעוני הצדדים והעובדות שפורטו לעיל, אני דנה את הנאשמים לעונשים אלו:
נאשם 1:
קנס כספי בסך 18,000 ₪ שישולם בתשלומים שווים בסך 500 ₪ האחד. התשלום הראשון ישולם ביום 1.10.06 והאחרים בראשון בכל חודש שלאחריו. אם לא ישולם הקנס ירצה הנאשם 40 ימי מאסר תמורתו.

מאסר בפועל למשך 8 חודשים.

מאסר על תנאי ל- 6 חודשים למשך 3 שנים על עבירות בכלי נשק.

נאשמת 2:

מאסר בפועל למשך 3 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות.

מאסר על תנאי ל- 3 חודשים למשך 3 שנים על עבירות בכלי נשק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום י"ב באלול, תשס"ו (5 בספטמבר 2006) במעמד המתייצבים.

חגית מאק-קלמנוביץ
, שופטת
ב"כ הנאשם 1: אנו מבקשים עיכוב ביצוע לצורך הגשת ערעור. המשיב משוחרר ממעצר והתנהגותו היא ללא רבב.
אנו סבורים שיש סיכוי טוב לערעור ואם ירוצה המאסר הערעור ירוקן מתוכן.

ב"כ המאשימה: אנו מתנגדים לבקשה, על חומרת המעשים דובר בדיון הקודם , לגבי סיכויי הערעור זה אינו נימוק שמצדיק עיכוב ביצוע.

ב"כ הנאשמת 2: אבקש כי תחילת עבודות השירות של הנאשמת יחל בינואר כדי שהפעוטה תגדל קצת.

ב"כ המאשימה: משאירה לשיקול דעת בית המשפט.

החלטה

הנאשמת 2 תתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 1.1.07 שעה 08:00, במפקדת גוש מרכז בשב"ס.

לגבי נאשם 1, מאחר שממילא עבר זמן ניכר מאז ביצוע העבירה ועד היום, וצפוי שהדיון בערעור יתקיים תוך פרק זמן קצר יחסית ועל מנת שלא לרוקן מתוכנה את זכות הערעור, אני מורה על עיכוב ביצוע המאסר למשך 45 יום ואם יוגש ערעור תוך תקופה זו, עד פסק הדין בערעור או עד החלטה אחרת.

אם לא יוגש ערעור, יחל הנאשם בריצוי המאסר ביום 1.11.06 בשעה 08:00 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים.

ניתנה היום י"ב באלול, תשס"ו (5 בספטמבר 2006) במעמד המתייצבים.

חגית מאק-קלמנוביץ
, שופטת








פ בית משפט שלום 5016/03 מדינת ישראל נ' עבד אל סאלם כאשור, כאשור נהאד, זעתרי מהדי (פורסם ב-ֽ 05/09/2006)