פסקי דין על שרון בן עזרא פריניאן | פסקי דין על עודד בן עזרא פריניאן |

1164/05 פח     10/09/2006




פח 1164/05 מדינת ישראל נ' שרון בן עזרא פריניאן, עודד בן עזרא פריניאן





מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
רפי לוי ועו"ד נועה תבור

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
1. שרון בן עזרא פריניאן

2. עודד בן עזרא פריניאן
הנאשמים
1 . מיכה גבאי ועו"ד הרצל שמילה

2 . דוד יפתח
, משה שרמן
והרצל שמילה
ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה

1. ביום 16.10.05 הוגש כתב אישום כנגד שני הנאשמים המייחס להם עבירות של רצח בכוונה תחילה וקשירת קשר לביצוע פשע (רצח). העבירות המיוחסות להם התרחשו בחודש ספטמבר 1999, כאשר ביום 15 לספטמבר 1999 ירו אלמונים בפנחס בוחבוט, ועקב כך הוא אושפז בבית חולים באשקלון. מאוחר יותר, הועבר בוחבוט לבית החולים "שיבא" בתל השומר. נטען, כי בין ה- 15 לספטמבר 1999 ל- 25 בספטמבר 1999 קשרו הנאשמים קשר עם שמעון אלמקייס ועם צחי בן אור לרצוח את בוחבוט. בהתאם לתכנון, אמורים היו אלמקייס ובן-אור ללבוש מדי שוטרים, להגיע למחלקה בה אושפז בוחבוט, להציג עצמם כשוטרים שבאו לחקרו ולרצוח אותו. במסגרת הקשר, כך נטען, נפגשו הנאשמים עם אלמקייס ועם בן-אור בביתו של נאשם 2, שם מדדו את מדי השוטרים. ביום 25 בספטמבר 1999 נכנסו בן אור ואלמקייס לבית החולים, לבושים מדי שוטרים ומצויידים באקדחים. אז, לפי הנטען, ירה בן אור בבוחבוט והרגו. ביצוע הרצח, לטענת המאשימה, נעשה על דעת הנאשמים ובכוונה תחילה לגרום למותו של בוחבוט.
2. הנאשמים עצורים עד תום ההליכים ולאחרונה, ביום 13.8.06, החליטה כב' שופטת בית המשפט העליון א. פרוקצ'יה להאריך את מעצרם בתשעים יום נוספים (הארכה ראשונה).

3. ביום 9.11.05 התקיימה הקראה פורמלית של כתב האישום. במועד זה הבהירו הסנגורים כי לעת ההיא הם מייצגים את הנאשמים רק בהליך המעצר וכי מתבקשת דחיית מתן התגובה לכתב האישום, הן לצורך הסדרת הייצוג והן לצורך קבלת חומר חקירה.

ביום 11.12.05 ,על יסוד טענות זהות, ביקשו הסנגורים לדחות את מתן התגובה והיא נדחתה ליום 29.12.05.

ביום 29.12.05, טענו באי כח הנאשמים, כי בעקבות דיוני הוועדה ברשות השופט (בדימוס) ו. זיילר, שהוקמה כדי לחקור את התנהלות המשטרה בפרשה זו (להלן - "וועדת זיילר"), אין הם מוכנים עדיין לענות לכתב האישום, שכן לחומר שיתגלה בדיוני הוועדה יהיה בוודאי השלכה על הגנת הנאשמים ולכן כדבריהם "יש לחכות לתוצאות וועדת החקירה לפני שנתייחס למשפט הזה" וכי "יש לעכב את ההליכים על מנת לאפשר לנו לקבל את החומר שיתגלה עכשיו בפני
הוועדה לפני מתן תגובתנו לכתב האישום" (עמוד 7 לפרוטוקול). עוד הוסיפו הם, כי ענין הייצוג טרם הוסדר וכי הם ממתינים להחלטת בית המשפט העליון לענין מעצרם.

באותה ישיבה סבר בא כח המאשימה, כי הגיעה העת לקבלת תגובת הנאשמים לכתב האישום, הגם שלא כפר בקיומה של השקה והשלכה בין וועדת הבדיקה לבין ההליך בבית המשפט. לדבריו, "יש יסוד לסברה שהוועדה תסיים את עבודתה עד שלב שמיעת הראיות ובעת שמיעת הראיות כבר יהיה בפני
כולנו מימצאי הוועדה ואנו נוכל להתייחס אליהם כפי שיהיה צורך" (עמוד 8 לפרוטוקול).
לכך השיבו באי כח הנאשמים, כי בשלב זה הם אינם מוכנים להשיב לאשמה וכי בדעתם לעתור לגלוי חומר חקירה.
מתוך הבנה לצורכי ההגנה בקבלת מלוא היקף חומר החקירה בטרם ישיבו לאשמה ועל מנת לאפשר לה לעתור לגילוי החומר נעתרנו לבקשתה והתשובה לכתב האישום נדחתה ל 13.2.06.

גם בישיבה במועד זה, ביום 13.2.06, ניתנה כפירה כללית ונקבעו מועדים לשמיעת הראיות בחודשים יולי וספטמבר 2006. כמו כן נקבעה ישיבה לפי סעיף 144 לחסד"פ ליום 26.4.06.

במועד זה, ביום 26.4.06, הודיעו באי כח הנאשמים, שלאור העובדה, שטרם ניתנה החלטה על ידי בית המשפט העליון בבש"פ 2778/06 (ערר שהגישה המדינה) בענין גילוי חומר חקירה, לא ניתן לקיים את הדיון ואף העלו את החשש, שעל פי מצב הדברים גם בחודש יולי לא יימצא חומר החקירה בידם (עמוד 14 לפרוטוקול).
ייאמר כבר עתה, כי חששם היה מבוסס, לא רק משום שוועדת זיילר טרם סיימה את עבודתה אלא שגם ערר, שהוגש לבית המשפט העליון ביום 29.3.06 בענין גלוי חומר החקירה, טרם ניתנה בו החלטה עד למועד הדיון בפני
נו, על פי מה שנמסר לנו על ידי הצדדים.

לפיכך קבענו ישיבה נוספת ליום 31.5.06, לדיון לפי סעיף 144 לחסד"פ, ובינתיים, מתוך חשש שלא נוכל לשמוע ראיות בחודש יולי, כפי שנקבע, בהעדר חומר חקירה, בוטלו המועדים לחודש יולי וניתנו לתיקים אחרים, שהיו "בשלים" לשמיעת הראיות.

גם ביום 31.5.06 לא ניתן היה לנהל דיון לפי סעיף 144 לחסד"פ ולארגן כראוי את ניהולו של תיק זה מבחינת גדר המחלוקת והצורך בזימונם של עדי תביעה. עיון בפרוטוקול מלמד, כי הסנגורים חזרו והצהירו, כי הם חפצים בכל מאודם בהתחלת המשפט וכי לא הם הגורם לדחייה אך מאידך חזרו ועמדו על כך, שטרם התקבל חומר החקירה, כי התביעה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיהם וכי רק כאשר בית המשפט "יהיה ערוך לשמוע את המשפט, אנו נביע את עמדתנו לגבי האפשרות לעשות זאת. כשנגיע למשפט תהיה לנו אפשרות או לנהל את המשפט, או אם נחשוב שאיננו יכולים, נבקש מבית המשפט והוא ישקול זאת" (עמוד 17 לפרוטוקול). או במקום אחר, "אף אחד לא יכול כעת לחייב אותי להגיד מה אני אעשה בספטמבר. הוועדה יכולה לסיים את תפקידה. עם החומר שקיבלתי או לא, אנו נקבל החלטה. אינני יכול להתחייב בשלב זה כי אני חוטא למקצוע שלי. אני מחפש את ההליך הפלילי ההוגן. התאריכים שבית משפט קבע עדיין עומדים בעינם. לא הגענו לגשר שיש לעבור אותו" (עמ 18 לפרוטוקול)

יודגש, כי בשלב זה, שבו ניכרה גישה דו כיוונית ועמומה מצד באי כח הנאשמים לגבי הסיכוי האמיתי לנהל את המשפט במועדים הקבועים, טרם ניתנה תשובה מלאה לכתב האישום והצדדים לא היו מוכנים לקיים דיון לפי סעף 144 לחסד"פ.
דחינו לישיבה נוספת לפי סעיף 144 לחסד"פ ליום 5.9.06.

בשלב זה, בסוף חודש מאי 2006, כבר היו הנאשמים עצורים מזה שבעה וחצי חודשים.
4. מה התחדש בישיבה מיום 5.9.06?

בית המשפט העליון האריך את מעצרם של הנאשמים בתשעים יום עד ליום
15.10.06, תוך שהוא מציין בקצרה את השתלשלות העניינים ואת העיכוב בתחילת המשפט כתוצאה מקושי ביישוב המחלוקת בין הצדדים בעניין מהותו והיקפו של חומר החקירה החייב בהעברה לידי הסנגוריה, מחלוקת, שקיבלה מימד מורכב יותר על רקע פעולתה של ועדת זיילר. בית המשפט ציין, כי "נטען על ידי המשיבים כי חומר המוגש לוועדה הוא חלק מחומר חקירה, ונושא זה גם הוא נימנה על העניינים המצויים במחלוקת בין הצדדים. העובדה, כי ועדת זילר טרם סיימה את עבודתה מקשה על יישובה הסופי של מחלוקת זו בין הצדדים, וכל עוד סוגיית חומר החקירה לא באה לידי מיצוי, יש קושי מובן בגיבוש עמדת ההגנה לכתב האישום ובהיערכותה למשפט" (סעיף 7 להחלטה).

ב"כ הנאשמים טענו בבית המשפט העליון בבקשה להארכת מעצרם, כי נכון ליום הדיון, ביולי 2006, אי קבלת מלוא חומר החקירה פוגע ביכולתם להשיב לאשמה וכי העומס בבית המשפט הוא שעומד להם לרועץ.

כפי שפורט לעיל אין בסיס עובדתי לטענה המסתמכת על העומס בבית המשפט כעילה לדחיית המשפט. (אף כי אין להתכחש באופן כללי לקיומו של עומס כבד על ההרכבים לפשעים חמורים בבית משפט זה).
הדחיות נעשו לבקשת ההגנה וגם ביום 5.9.06, כאשר ביקשנו לקיים הדיון לפי סעיף 144 לחסד"פ כדי להכין כראוי את אופן ניהול המשפט בפני
נו, לא היו מוכנים באי כח הנאשמים לדיון זה ושוב טענו בפני
נו את אותן טענות, שיש בהן סתירה פנימית גלויה והדגימו בדבריהם את הקושי בניהול המשפט ללא מלוא חומר החקירה בידם.
נביא הדברים כלשונם: "גם היום אנו בעצם לא קיבלנו את כל החומר. אבל שוב, כדי שלא ייווצר רושם שאנו גורמים לדחייה כלשהי של המשפט אנו מסכימים ומבקשים להתחיל במשפט. אם ובמידה וייוצר מצב שיגיעו עדים שאי אפשר יהיה לחקור אותם כתוצאה מזה שלא קיבלנו את החומר אנו נגיד את זה לתביעה, אם נצטרך להזמין עדים חדשים נדון בזה בבוא היום" (כאשר הכוונה היא לעדים מחדש שהרי הזמנת עדים על ידי ההגנה איננה עומדת עתה על הפרק) (עמוד 21 לפרוטוקול).

בא כח המאשימה קבל על כך, שאין הוא זוכה לשיתוף פעולה מצד באי כח הנאשמים בכל הנוגע להסכמה לגבי זימון עדים, וטען, כי לישיבות הקרובות יוכל להביא עדים הקשורים לזירת הרצח - סוגיה, שאיננה עומדת במרכז המחלוקת שבין הצדדים, שכן באי כח הנאשמים טוענים שאין להם כל קשר לעבירות המיוחסות להם.
למעשה, אף ניתן היה להבין מדברי באי כח הנאשמים, כי יתכן שייזקקו לחקור שוב חלק מהעדים, שהיו אמורים להעיד בפני
נו בישיבות הראשונות, לאחר קבלת מלוא חומר החקירה, אם בעקבות החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 2778/06 ואם בעקבות מסקנות ועדת זיילר.

במהלך ישיבה זו הוברר לנו, כי משפטו של העד המרכזי בתיק זה, שלמה אלמקייס, אמור להתקיים בפני
מותב אחר בבית משפט זה אשר קבע את תחילת שמיעת הראיות לחודש נובמבר הקרוב. על פי הילכת קינזי, שעדיין שרירה וקיימת (פסק הדין בבג"צ 11339/05 טרם ניתן), לא יוכל עד זה להעיד בפני
נו כל עוד לא הסתיים משפטו. הצפי לסיום משפטו של אלמקייס עדיין לא ברור. מועדים מוקדמים שהוצעו לב"כ הצדדים נדחו על ידם, גם בפני
המותב האחר הועלתה הסוגייה של חסר בחומר חקירה ואף הוגשה לאחרונה בקשה להחלפת הייצוג (כך נמסר לנו מפי ראש המותב, השופט ש. טימן).
5. בין הישיבה ביום 05.09.06 להיום ניתנה החלטת בית המשפט העליון בשאלת חומר החקירה על ידי כב' השופטת מרים נאור. ביום 07.09.06 בית המשפט קיבל את הערר, שהגישה המדינה, וקבע, כי מסמכים המהווים תרשומות פנימיות אינם חלק מחומר החקירה, גם לאור דיוני ועדת זיילר. לפי דברי כב' השופטת נאור, בהקשר לגילוי חומר חקירה, יש מקום להתעלם מכל עניין ועדת זיילר. לדבריה "בנסיבותיו של העניין שבפני
לא ניתן להביא בפני
בית המשפט תמונה חלקית בעניין ההשלכה הנטענת של דיוניה של ועדה זו על שאלת חשיפת החומר בעניינינו" (עמוד 13 להחלטה בבש"פ 2778/06; טרם פורסם).

באשר למסמכים אחרים הצהירה המדינה, כי תסמן חלק מהם לעיון הנאשמים ותפעל להוצאת תעודת חסיון. הובהר, כי אם יוסר החסיון לא תטען הפרקליטות, שאין המדובר בחומר חקירה (עמ' 2 להחלטה). מכאן ניתן ללמוד, שהצדדים העלו כבר בדיון בפני
בית המשפט העליון את האפשרות, שעשוי להתקיים הליך יזום על ידי ההגנה לצורך הסרת החיסיון ויתכן שיהיה בכך כדי להשליך בסופו של דבר על הדיון שבפני
נו.

6. השאלה הניצבת בפני
נו היא, האם לאור העובדות הנ"ל ניתן לקיים משפט זה בתקופה הקרובה באופן שיש בו כדי לקיים את מצוות המחוקק לשמוע את התיק ברציפות לפי סעיף 125 לחסד"פ, ועד כמה ניהול תיק באופן מקוטע יש בו כדי לקיים את תכלית הדיון הפלילי.

בבג"צ 4974/92 רובין נ' סגלסון, פ"ד מו (5), 772, 781 - 782, הבהיר כב' השופט ש' לוין מהם הרציונלים המנחים את ניהול הדיון הפלילי, ובמיוחד באשר לניהול הדיון ברציפות, לפי הוראות סעיף 125 לחסד"פ: "... הוראת סעיף זה... קובעת כלל חשוב של אדמיניסטרציה שיפוטית. כלל זה מבוסס על ניסיון החיים, המלמד, ששמיעה רצופה של ההליך חוסכת זמן שיפוטי יקר, מאפשרת ריכוז תשומת לבו והתרשמויותיו של השופט בנושא אחד ומביאה, בדרך כלל, למתן

פסק דין
זמן קצר לאחר תום הראיות והטיעונים ולמניעת עיוות דין לנאשם כתוצאה מהימשכות של ההליכים .... שצורת דיון זו תרמה לייעול משמעותי ביותר בהליכים ; לדידי, לא עומס ההליכים הוא שמונע ציות בתי המשפט למצוות המחוקק הכלולה בסעיף 125 הנ"ל, אלא אי-ציות לכלל האמור הוא אחד מהגורמים המרכזיים להגדלת עומס העבודה בבתי המשפט ...
... שמיעתו של משפט כזה למקוטעין במשך שנים רבות לא תשרת את מטרת הצדק, ובסופו של דבר עשויה לגרום לעיוות דין למשיבים 2 ו -3 ונזק לציבור ..." (שם).

דברים אלה, שנאמרו לאחר כינונו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יפים גם לענייננו, אף במציאות המשפטית החדשה, שנוצרה עת הוחק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

7. בהקשר זה ראוי להזכיר, כי כאשר ב"שמיעתו של משפט" (כאמור לעיל) עסקינן, אין הכוונה בקביעה ספורדית של מועדי דיונים. קביעה ספורדית שכזו, יתכן שאין בה אלא תשלום "מס שפתיים" למציאות, שהיא במידה רבה תולדה של המתח, שנוצר דה - פקטו, בין סעיפים 61 - 62 לחוק המעצרים והשלכותיהם על חירותם של נאשמים העצורים עד תום ההליכים, לבין הוראות סעיף 125 לחסד"פ ופרק הזמן הדרוש מלכתחילה, להבשלתו לדיון של הליך פלילי בעבירות פשיעה חמורה [ראו למשל בש"פ 5272/06 מדינת ישראל
נ' יוסי מוסלי (טרם פורסם)].
הכוונה ב"שמיעתו של משפט" היא לקיום ישיבות מהותיות, שנועדו להבאת הראיות בתיק, לבירור העובדות והשאלות השנויות במחלוקת ולקידום יעיל ככל שניתן של ההכרעה במשפט הפלילי.
גם כאשר סבר שופט בית המשפט העליון, כב' השופט אלייקים רובינשטיין, שעל בתי המשפט לעשות תדיר כל מאמץ שלא תחלוף תקופת ההארכה ללא כל דיונים, מצא הוא לנכון להדגיש, כי "... אינני מדבר על דיונים לשם יציאת חובתו של הדין, אלא מועדים מהותיים..." [כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 6405/06 מדינת ישראל
נ' אנג'ל, (טרם פורסם)].

8. דברים אלה מתחזקים ביתר שאת בנסיבותיו של תיק זה, בו קרוב לשבעים עדי תביעה, ואשר מהלכו העתידי תלוי במידה רבה, אם לא במידה מוחלטת, בגורמים שאינם מצויים בשליטתנו. הכוונה היא, בעיקר, לסיום משפטו של העד, שעליו מתבסס תיק זה, אשר טרם החל ואין אף צפי לסיומו ולקיומו של מלוא חומר החקירה בידי ההגנה.

9. בנסיבות אלה, שמיעת חלק קטן מן העדים עתה, בנסיבות שפורטו לעיל, לא תקדם בצורה מהותית, אם בכלל, את הדיון בו.

10. בנוסף לכך, אף אין לשכוח, כי אינטרס הציבור כולל גם אינטרסים של החברה ושל נאשמים אחרים, בתיקים אחרים, המוכנים לדיון או נמצאים בעיצומו של דיון ואשר זכאים שעניינם יתברר בפני
בית המשפט ביעילות המירבית.

11. סעיף 125 לחסד"פ קובע, כי "... כל עוד לא הוחל בגביית ראיות, רשאי בית המשפט מזמן לזמן לדחות את מועד תחילת המשפט או המשכו כפי הצורך; הוחל בגביית הראיות, ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא, זולת אם ראה מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך ..." (הדגשות לא במקור).

אנו סבורים, כי יש לתת ביטוי לכוונת המחוקק לקיים משפטים ברציפות ככל הניתן, כפי שאף קבע בית המשפט העליון לאחרונה בבג"צ 2076/06 קסוטו נ' בית המשפט המחוזי בירושלים (טרם פורסם): "...ראוי להזכיר את הוראת סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 - אשר לעיתים נדמה כי נשתכחה - הקובעת ככלל, כי לאחר תחילת גביית הראיות, יתנהל המשפט ברציפות, יום אחר יום, עד לסיומו ..." (ראו שם, והמובאות בפסק הדין).

השיטה, לפיה נקבעים לעתים מספר משפטים רבי היקף לשמיעה מקוטעת ללא כל רציפות בפני
אותו מותב כדי לענות לכאורה על מסגרת המועדים הקבועה בחוק המעצרים, איננה מוכיחה את עצמה ואיננה תורמת ליעילות הדיון ובסופו של דבר אף גורמת נזק בכך שהיא פוגעת בזכותם של נאשמים להליך הוגן ולבירור האמת (כדברי כב' השופט ש. לוין לעיל). כוונתנו לנאשמים שמשפטם מתארך, לאחר שהחלה שמיעת הראיות, שלא לצורך, עקב אי קיום הרציפות, וכן לנאשמים שלא ניתן להתחיל במשפטם מאחר שבית המשפט "נאלץ" ליתן עדיפות לתיקים, שאינם בשלים לשמיעת ראיות - מועדים שבסופו של דבר נדחים פעמים רבות לבקשת הצדדים בשל אי בשלותם.

גם אם בתיקים אחרים לא יכולנו תמיד לשמור בדווקנות על עקרון הרציפות, עקב אילוצים שונים, מהם הקשורים בעומס המוטל על בית המשפט, מהם הקשורים בצדדים ובזמינותם של עדים, הרי זהו מקרה יוצא דופן, שכן אליבא דשני הצדדים, המאשימה וב"כ הנאשמים, התיק כיום איננו בשל לשמיעה מיום ליום וגם אין כרגע צפי לאפשרויות סיומו בזמן קרוב בהיותו תלוי בסיומו של תיק אחר שטרם החל.

12. נסיבות תיק זה מלמדות אולי על צורך במציאת פתרון חקיקתי שיענה על המתח הקיים בין שני עקרונות פרוצדורליים, כפי שהצבענו לעיל (סעיפים 61-62 לחוק המעצרים אל מול סעיף 125 לחסד"פ).

13. תפקידנו כמותב, המנהל תיק זה במקביל לתיקים נוספים של פשעים חמורים, לראות לנגד עינינו את התמונה הכוללת, הן בתיק זה והן במכלול התיקים, ולא לדון בשאלות המתייחסות, למעשה, להשלכות שיהיו לכך בשאלת מעצרם או שחרורם של הנאשמים ממעצרם, שעל פי התרשמותנו היא שמטרידה עתה את באי כח הנאשמים.

מותב זה שומע ראיות בתיקים, שבהם נאשמים עצורים עד תום ההליכים, החל ממועדים הקודמים בהרבה לתיק זה, ולכן אנו רואים לנכון לסיים את שמיעת הראיות בתיקים אלה, בטרם נחל בשמיעת הראיות בתיק זה, הכוונה לשמיעה מהותית (לדוגמה: לפי הסדר הכרונולוגי של הגשתם: ת.פ.ח 1070/04 מדינת ישראל
נ' שטרית ואח'; ת.פ.ח 1211/04 מדינת ישראל
נ' בסטיקאר; ת.פ.ח 1013/05 מדינת ישראל
נ' בראשי; ת.פ.ח 1069/05 מדינת ישראל
נ' גורן ; ת.פ.ח 1072/05 מדינת ישראל
נ' בורובסקי; ת.פ.ח 1101/05 מדינת ישראל
נ' אדרי). שלא לדבר על אותם תיקים רבים, של נאשמים, שאינם עצורים עד תום ההליכים, ובחלקם עצורים במעצר בית מוחלט, ועדיין ממתינים למשפטם.

אנו ערים לכך, כי ביטול המועדים לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2006 יגרום לכך, שיהיה צורך בפני
יה נוספת לבית המשפט העליון להארכת מעצרם של הנאשמים, אולם גם בהחלטתו של כב' השופט רובינשטיין בעניין אנג'ל, הובעה הדעה כי כוונת בית המשפט לקביעת מועדים איננה רק לשם יציאת חובתו של הדין, כפי שכבר ציינו לעיל. הסוגיות הקשורות בשאלת מעצרם של הנאשמים אינן עניין לנו, לבד משקילת היבט זה במכלול השיקולים של ניהול הדיון וניהול יומנו של בית המשפט. עלינו לתת עדיפות למי שמעצרו הוארך מספר פעמים על פני מי שמעצרו הוארך לראשונה.

עלינו להקדיש את זמננו השיפוטי בזמן הקרוב, לשמיעה רצופה של התיקים שהוזכרו לעיל ותיקים נוספים, שכולם בשלים לדיון, ושברובם, הם ממילא תיקים הקודמים בסדר הגשתם לתיק זה. בדרך זו משתדל המותב לנהל את יומנו, כדי לקיים, ככל שניתן, שוויוניות בין נאשמים שונים.

בעת שתיק זה יהיה בשל לשמיעה מהותית, ניתן יהיה לשמוע אותו ברציפות, בהתאם להוראות סעיף 125 לחסד"פ.

14. אשר על כן, אנו מבטלים את המועדים הקבועים בתיק זה לשמיעת הראיות בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2006. אנו קובעים בזאת תזכורת ליום 1 בינואר 2007 על מנת לבדוק את בשלות התיק לאור משפטו של אלמקייס, וקבלת חומר החקירה המלא בידי ההגנה.

המזכירות תבטל זימון הנאשמים באמצעות השב"ס לימים 18.09.06; 19.09.06; 20.09.06; 21.09.06; 16.10.06; 17.10.06; 19.10.06, ותזמנם ליום 01.01.07.

ניתנה היום יז באלול, תשס"ו (10 בספטמבר 2006) במעמד ב"כ הצדדים (עו"ד יפתח מופיע בשם עו"ד גבאי) והנאשם 2 (הנאשם 1 לא הובא מסיבות רפואיות).
דר' ק' ורדי
, שופט

ע' צ'רניאק
, שופטת

ס' רוטלוי
, שופטת, ס.נ - אב"ד
1
בתי המשפט

פח 001164/05
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
10/09/2006

כב' השופטת ס' רוטלוי
- אב"ד, ס.נ
כב' השופטת ע' צ'רניאק

כב' השופט ד"ר ק' ורדי
בפני
:








פח בית משפט מחוזי 1164/05 מדינת ישראל נ' שרון בן עזרא פריניאן, עודד בן עזרא פריניאן (פורסם ב-ֽ 10/09/2006)