פסקי דין על חן אמנון | פסקי דין על ויינברג כרמלה | פסקי דין על ויינברגר ערן | פסקי דין על ויינברגר אורי | פסקי דין על פושטניק חנן | פסקי דין על לב חיים |

26264/05 א     07/09/2006




א 26264/05 חן אמנון נ' ויינברג כרמלה, ויינברגר ערן, ויינברגר אורי, פושטניק חנן, לב חיים




1
בתי המשפט
א 026264/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
07/09/2006
תאריך:
כב' השופט מרדכי בן חיים

לפני:

חן אמנון

בעניין:
התובע
אלי ביטון

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . ויינברג כרמלה

2 . ויינברגר ערן

3 . ויינברגר אורי

4 . פושטניק חנן

5 . לב חיים
הנתבעים
עמוס בר-מור

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

(לגבי נתבעים 1,4,5,)

א) מושא התביעה ועיקר טענות בעלי הדין
1) התובע, שהינו הבעלים של דירה בת 3 חדרים ברח' בן גוריון ברמת גן (להלן: "הדירה"), טוען בכתב תביעתו כדלקמן:
1.1. כי ביום 9/11/00 התקשר בהסכם שכירות עם הנתבעים 2-1 (להלן: "הסכם השכירות") להשכרת הדירה לתקופה בת שנה אחת.
1.2. כי ביום 21/11/02 הוארכה תקופת השכירות לשנה נוספת החל מיום 20/11/02 ועד ליום 19/11/03 ולאחר מכן הוארכה התקופה עד לנובמבר 2004. מכוחו של הסכם הארכה נוסף (להלן: "הסכם הארכה").
1.3. כי הנתבעים 2-1 חתמו על שטר חוב ע"ס 20,000 ₪ צמוד דולר, לפקודת התובע.
1.4. כי בפועל התגוררו בדירה ילדיה של הנתבעת 1 (להלן:"כרמלה") דהיינו הנתבעים 2,3 (להלן בהתאמה "ערן", "אורי"), אשר לא זו בלבד שלא שילמו דמ"ש אלא גם גרמו נזקים לדירה.
1.5. כי הנתבעים 5-4 (להלן בהתאמה: "פוטשניק", "לב") חתמו כערבים לשטר החוב.
1.6. כי החל מחודש דצמבר 2003 עד ליום בו פינו את הדירה (חודש יולי 2004), לא שילמו ערן ואורי דמי שימוש חרף התראה שנשלחה אליהם ביום 19/12/03, אך השיאו את התובע בהבטחות כי ישלמו את חובם ויאתרו שוכר חלופי.
1.7. כי חוב שכר הדירה שנצבר בתקופת מגוריהם של ערן ואורי מסתכם לסך של כ- 38,000 ₪.
1.8. התובע מוסיף וטוען כי לימים, משלא כובדו שיקים של ערן, נטל אורי על עצמו את תשלום חובותיו של ערן ולצורך כך חתם על כתב התחייבות בלתי חוזרת.
1.9. לגירסת התובע, אורי לא מילא אחר התחייבותו וכי בחודש יולי הסתבר לתובע כי אורי נטש את הדירה בהותירו אותה במצב של "שבר והרס".
1.10. התובע טוען כי נבצר ממנו להשכיר את הדירה לאחר במצבה וכי הפסדיו כתוצאה מאובדן דמי שכירות מוערך לסך 30,000 ₪, בעוד שעלות תיקון הנזקים בדירה ושיפוצה מוערך בסך של כ- 23,000 ₪. כמו כן טען התובע להרס מקרר בסך 1,000 ₪ וגניבת פריטים שונים.
התובע מוסיף וטוען כי ערן ואורי הותירו אחריהם חובות ארנונה, חשמל ומים בסכום של כ- 2,000 ₪.

2) על יסוד הנטען עד כאן, עתר התובע לחייב את הנתבעים 3-1 בסך 116,500 ₪, בעוד שאת פוטשניק ולב ביקש לחייב בסך של 22,000 ₪ כערכם ע"פ שטר החוב.

3) הנתבעים 3,2 (ערן ואורי) לא התגוננו וכפי שניתן להבין כתב התביעה כלל לא הומצא להם.

4) הנתבעים 1,4,5 הודו במקצת מן העובדות שנטענו בכתב התביעה, הכחישו את מרביתו בהכחשה כללית ולגופו של עניין טענו כדלקמן:
כי חתמו על הסכם השכירות ועל שטר החוב רק בגין תקופת השכירות המוארכת, דהיינו עד ליום 19/11/03, וכי לא התחייבו ולא נתנו הסכמתם לכל עיסקת שכירות שנקשרה בין התובע לנתבעים 2 ו/או 3 בגין תקופה מאוחרת יותר ולכן יש לדחות את התביעה נגדם על הסף.
עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב) המחלוקת
1) האם הוכחה חבותם של הנתבעים 1,4,5 כולם או מקצתם, כלפי התובע.
2) במידה וכן - גובה שיעור חבותם.

ג) דיון וממצאים

1) הצדדים להסכם השכירות
1.1. מראה עיניים גרידא מלמדנו כי בעוד שכרמלה וערן חתמו על הסכם השכירות כשוכרים הרי שעל "הסכם הארכה" הראשון והשני חתם כשוכר ערן בלבד.
1.2. במצב דברים זה טענה כרמלה בתצהירה (סעיפים 3,4) כי אחריותה כשוכר חלה עד לחודש נובמבר 2002, על גירסה זו חזרה כרמלה בעדותה:
"הייתי אחראית לתקופת החוזה הראשונה שזה אולי 20/11/00 ועד 19/11/01 עם אופציה להארכה עד 2002 ותו לא ..." (שם בעמ' 18).
1.3. (במאמר מוסגר אטעים כי גירסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גירסת הנתבעים בכתב ההגנה, שם טענו כרמלה פוטשניק ולב כזכור כי אחריותם לחבות ע"פ הסכם השכירות ושטר החוב חלה עד ליום 19/11/03.
ב"כ התובע נמנע הן בחקירתו והן בסיכום טענותיו להתייחס לפירכה זו בגירסת הנתבעים וניתן להניח כי מדובר בטעות קולמוס).
1.4. בסיכום טענותיו דן ב"כ התובע את גירסת כרמלה ברותחין, וטען כי בשל חוסר הסבירות במכלול גירסתה אין ליתן בה אמון וכי יש לחייב את כרמלה במלוא נזקי התובע כפי שנצברו במהלך כל תקופת השכירות.
1.5. אכן, אין להתעלם מן העובדה שהיבטים מסויימים בעדותה של כרמלה הינם תמוהים. טענתה כי חתמה על הסכם השכירות רק על מנת ליתן לו נופך מכובד יותר (שם בעמ' 18) הינה בלתי סבירה, בהתחשב בעובדה כי בנה ערן היה בגיר בכל מועד רלבנטי (שם בעמ' 17). כיוצא בזה גם טענתה לפיה לא ידעה כי בנה ערן מתגורר בדירה לאחר שנת 2000 (שם בעמ' 18) אינה משרה אמינות יתר, בשים לב לעובדה כי הודתה שהיא מתגוררת "סמוך מאד" לדירה המושכרת (שם בעמ' 18).
1.6. עם זאת, אין להתעלם מפירכות שנתגלעו גם בעדות התובע, זה טען בעדותו (אך לא בתצהירו) כי ערן אמר לו "תן לי את זה" (הסכם הארכה - מ.ב.ח) ואני אחתים אותה (את כרמלה- מ.ב.ח.), גם טענתו לפיה ביקר בדירה ופגש את כרמלה אך הסכם הארכה לא היה תחת ידו (שם בעמ' 8) מעוררת בעיית אמינות, מה גם שטענות אלו כמו גם הטענה שלפיה כרמלה הרגיעה אותו באשר להתחייבותה - לא הועלו בתצהירו של התובע.
1.7. ההלכה המשפטית מכירה בכך שעצם חתימה על חוזה איננה בבחינת חזות הכל וכי העדר חתימה אינו מעיד בהכרח על העדר גמירת דעת ואילו קיומה של חתימה אינו מעיד בהכרח על קיומה של גמירת דעת (השווה: ע.א. 2036/94 טרבלסי נ' טרבלסי פ"ד נ"ג(1) 475 וכן ע.א. 6648/98 ד"ע ס"ב 519). עם זאת נקבע "כי מסמך ללא חתימה יוצר חזקה כי אינו מחייב וכי כדי לסתור את החזקה יש צורך בראיות משמעותיות".(שם בפרשת טרבלסי).
בהקשר זה נקבע כי "דוגמא אפשרית לראייה שתמלא את מקומה של החתימה היא קיום בפועל (מלא או חלקי) של החוזה מצידו של מי שלא חתם או אם נאות אותו צד לקבל ביצוע מלא או חלקי של החוזה מן הצד האחר" (צוטט בהסכמה בפרשת טרבלסי הנ"ל).
1.8. הגעתי למסקנה כי דבר מאלו לא הוכח בפני
שכן כרמלה טענה כי מעולם לא התגוררה בדירה וגירסתה זו מוצאת תימוכין בסעיף 8 לתצהיר התובע, שם נטען כי "הלכה למעשה התגוררו בדירה נתבעים 2,3" (דהיינו ערן ואורי); לא מצאתי בעובדה כי כרמלה נמנעה מלדרוש את קבלת שטר החוב (שם בעמ' 19) משום ראיה משמעותית לסתור את החזקה בדבר העדר חתימתה על הסכמי ההארכה כמונעים את חיובה על פיהם.
אשר על כן, אני פוסק כי משלא חתמה כרמלה על הסכמי ההארכה (נספח ב' לתצהיר התובע) לא ניתן לעגן את חבותה כלפי התובע מכוחם של אותם מסמכים.

2.) חבותה של כרמלה מכח שטר החוב
2.1. אין חולק כי כרמלה וערן חתמו כעושי שטר חוב לפקודת התובע (נספח ג' לתצהיר התובע). בשטר החוב האמור נרשם כי "התמורה (לשטר - מ.ב.ח) הינה "חוזה שכירות דירה".

2.2. השטר לא פירש את מועד תחילת החוזה או את תקופת השכירות והנובע מכאן הוא כי עסקינן בשטר "הנושא מזוודות", דהיינו, כזה הניתן להבטחת עיסקת היסוד הגלומה בהסכם השכירות שנזכרה בו.

2.3. בסעיף 17 של הסכם השכירות נרשם:
"להבטחת מילוי כל התחייבויות השוכר, יפקיד השוכר בידי המשכיר שטר ביטחון על סך 20,000 ₪ ... וזאת מבלי לקבוע בשטר הביטחון את זמן פירעונו ...".
בהמשך אותו סעיף נאמר כי בתום תקופת השכירות יחזיר המשכיר לשוכר את שטר הביטחון. (ההדגשה שלי מ.ב.ח.).

2.4. אין חולק כי תקופת השכירות לא הסתיימה ביום 19/11/02, שכן ערן (אחד מיחידי השוכר) מזה, והתובע מזה, חתמו ביום 21/11/02 על "הארכת הסכם שכירות" עד ליום 19/11/03 ואילו ביום 10/11/03, חתמו על הארכה נוספת של הסכם השכירות עד ליום 19/11/04 (נספחים ב' לתצהיר התובע).

2.5. על פי סעיף 21 (ב) להסכם השכירות "כל שינוי או תוספת להסכם יעשו בכתב וכל עוד לא נעשו כן, לא יהיה להם תוקף מחייב".
בענייננו התמלאה דרישת הכתב ומכאן שחבותה של כרמלה ע"פ שטר החוב מתייחסת לתקופת שכירות שחלה עד ליום 19/11/04, אלא שחבותה הוגבלה לסכום השטר.
3) חבותם של פוטשניק ולב (נתבעים 4,5)
3.1. בעדותו אישר פוטשניק את חתימתו כערב לשטר החוב, אך טען כי היקף ערבותו "מוגבל לתקופה שכרמלה היתה צד בעניין" (שם בעמ' 12), אפס, שבהמשך עדותו "התפכח" פוטשניק והודה:
"אני רואה שאני ערב גם לכרמלה וגם לערן וינברגר" (שם בעמ' 14).
3.2. על יסוד האמור לעיל, אני פוסק כי פוטשניק חב כלפי התובע בסכום השטר כערב להתחייבויות כרמלה וערן.
3.3. אשר ללב: זה לא הביא את גירסתו בתצהיר (עמ' 11 לפרוטוקול) ואף לא התייצב לדיון, אשר על כן ומכח תקנה 157 לתקנות סדרי הדין האזרחי תשמ"ד-1984, אני רואה לחייבו כערב כלפי התובע ע"פ השטר.

4) היקף החיוב - גובה הנזק
4.1. מן האמור עד כאן עולה כי כרמלה פוטשניק ולב אחראים יחד ולחוד כלפי התובע לחיובי השכירות כפי שנצברו עד ליום 19/11/04 וזאת בסכום השטר, דהיינו 20,000 ₪ צמוד לשער הדולר (4.117 ביום עשיית השטר).
בתצהיר עדותו פירט התובע את היקף נזקיו (סעיף 29 לתצהיר).
לטעמי לא עלה בידי הנתבעים להטיל ספק בגירסתו של התובע, לפיה ערן לא שילם דמי שימוש בעבור התקופה שמחודש דצמבר 2003 ועד יולי - נובמבר 2004 בסכום כולל של 34,961 ₪ (סעיף 12 לתצהיר).
די בכך, איפוא, כדי לחייב את הנתבעים 1,4,5 בסכום השטר.

ד. סוף דבר
1. אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים 1,4,5 יחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 20,000 ₪ דהיינו שווה ערך לסך של 4,858 דולר, בלווית הפרשי שער הדולר ובתוספת ריבית ליבור בתוספת 1% לשנה (בלתי מצטברת) החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
(השוו: תקנות פסיקת ריבית והצמדה - (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), התשס"ג- 2003 וכן ע.א. 6388/98 פ"ד נ"ז(5) 647).

2. לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעים 1,4,5 לשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

הודעה זכות הערעור.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום י"ד באלול, תשס"ו (7 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.
בן חיים מרדכי, שופט
קלדנית: סיגל ר.








א בית משפט שלום 26264/05 חן אמנון נ' ויינברג כרמלה, ויינברגר ערן, ויינברגר אורי, פושטניק חנן, לב חיים (פורסם ב-ֽ 07/09/2006)