פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על לוי יהודה | פסקי דין על לוי אלון | פסקי דין על עצמון בועז |

6275/04 א     07/09/2006




א 6275/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' לוי יהודה , לוי אלון,עצמון בועז






בתי המשפט
1
בבית המשפט המחוזי בירושלים
ת.א. 006275/04
לפני:
כבוד השופט אהרן פרקש
07/09/2006
מינהל מקרקעי ישראל

ע"י ב"כ עו"ד א. ח'ורי

בעניין:
התובע

נ ג ד
1. לוי יהודה

2. לוי אלון

3. עצמון בועז

הנתבעים
נ ג ד

עו"ד תוסיה-כהן יוסף
צד שלישי

פסק דין
רקע עובדתי וההליכים שהתקיימו
1. ביום 6.10.1991 נחתם חוזה פיתוח בין התובע לבין הנתבעים (להלן: "חוזה הפיתוח"), לפיו העמיד התובע לרשות הנתבעים מקרקעין המצויים בשכונת "מלחה" בירושלים. על פי חוזה הפיתוח התחייבו הנתבעים לפתח המקרקעין ולבנות בהם יחידות דיור למגורים.

2. על פי סעיף 5(ח) לחוזה הפיתוח התחייבו הנתבעים "להכין ולסיים בתוך תקופת הפיתוח את כל הפעולות הדרושות לשם רישום המבנים כבית משותף (או בתים משותפים) לפי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ולבצע לשם כך על חשבונו כל פעולה שתידרש ... וזאת – אם ידרוש המינהל מהיוזם לרשום את המבנים כבית משותף, כאמור".
"תקופת הפיתוח", כפי שהוגדרה במבוא לחוזה הפיתוח הינה "36 חודשים, החל מיום אישור העיסקה וכלה ביום 01.08.1994".

3. ביום 5.7.2004 הגיש התובע תובענה זו לצו עשה כנגד הנתבעים, במסגרתה עתר לאכיפת חוזה הפיתוח, ולהורות לנתבעים לרשום את המבנים במקרקעין כבית משותף בהתאם להוראת סעיף ח(5) לחוזה הפיתוח.
בסעיף 4 לכתב התביעה טען התובע, כי ביום 2.7.02 נשלח מכתב מטעם התובע אל הנתבעים, ובו נכללה דרישה לביצוע כל ההליכים הנדרשים לצורך רישום המבנים כבית משותף ולהמצאת כל המסמכים לתובע (נספח ב' 1 לכתב התביעה). בימים 5.9.02 ו-1.4.04 שלח התובע מכתבים נוספים לנתבעים ובהם דרישה לרישום המבנים כאמור (נספחים ב'2 ו-ב'3 לכתב התביעה), אך על אף פניות התובע לא מילאו הנתבעים אחר הדרישה ורישום הבית המשותף לא בוצע עד ליום הגשת התובענה.

4. בכתב ההגנה שהגיש נתבע 3 (להלן: "עצמון") נטען, בין השאר, כי מסר בזמנו את הטיפול בידי הצד השלישי ולידי עו"ד אריה אברמזון, שלהם מלוא הסמכות לבצע הרישום הנדרש.

5. בכתב הגנה שהגישו הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "לוי") הכחישו הנתבעים קבלת המכתבים הנזכרים מאת התובע. עוד טענו, כי התביעה התיישנה, וכי יצאו מהפרוייקט בשנת 1992 ומי שהחליפם הוא עו"ד יוסף תוסיה-כהן, שקנה קוטג' בפרוייקט וקיבל על עצמו את כל ההתחייבות שלהם, לרבות ההתחייבות לרישום בית משותף.
לוי שלחו הודעת צד שלישי לעו"ד יוסף תוסיה-כהן (להלן: "הצד השלישי").

בכתב ההגנה שהגיש הצד השלישי, נטען כי אכן רכש בית בפרוייקט, אולם הוא לא התחייב לרישום הבית כבית משותף. לטענתו במהלך העבודה לא הצליחו הנתבעים לשלם לקבלן המבצע את התמורה המוסכמת והיתה סכנה לקריסת הפרוייקט ואובדן השקעת הרוכשים, והוסכם כי יתרת התמורה המגיעה מרוכשי הדירות תועבר לקבלן באמצעותו כנאמן, עד לסיום הבנייה על ידי הקבלן. הוא לא התחייב לרשום הבית כבית משותף ולא קיבל שכ"ט בגין כך.

6. לאחר מספר קדמי-משפט הודיעו הנתבעים, כי הגיעו להסכם ולפיו יבצע עו"ד אברמזון רישום כנדרש, במימונם.

7. ביום 6.8.2006 הודיע ב"כ התובע, כי קיבל לידיו העתק מצו רישום בית משותף בפקסימיליה ונותרה שאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד. לטענתו הנעת גלגלי רישום הבית המשותף בצורה אינטנסיבית החלה רק לאחר הגשת התביעה ולא לפני כן, ולפיכך הינו זכאי לשכ"ט עו"ד כמקובל בכל הליך משפטי. ב"כ התובע הדגיש, כי משרדו הינו משרד חיצוני המעניק שירותים משפטיים לתובע על פי מכרז חיצוני.
עוד נטען, כי התביעה הוגשה לאחר שמכתבים שנשלחו על ידי התובע לנתבעים לא נענו, וכי אי תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על ידי הנתבעים תגרום לתובע לשלם מכספי הציבור ההוצאות האמורות, דבר שיגרע כספים מהקופה הציבורית עקב התנהגות הנתבעים.

8. בתגובתם של לוי לבקשה זו, שהוגשה באמצעות עו"ד, נטען, בין השאר, כי התובע לא הביע עמדתו, כי לאחר יישום ההסכמה בין הצדדים ימשיך וידרוש הוצאות לטובתו, ומכל מקום לא ניתנה הכרעה לטובת התובע בתובענה, שכן זו לא נתבררה באורח מלא או חלקי.
עוד נטען, כי הנתבעים נאותו ליטול על עצמם רישום הבית המשותף מבלי להיכנס לשאלה אם חובתם לעשות כן מלכתחילה, או זכותם כלפי צדדים שלישיים. עוד נטען, כי הגעתם של הצדדים להסכמה מוקדמת בתובענה, יש בה, בדרך כלל, למנוע פסיקת הוצאות על ידי בית המשפט, שכן אינטרס חשוב הוא לעודד מתדיינים להגיע להסכמות ביניהם.

9. בתגובתו של עצמון לבקשה נאמר, כי על לוי היה לרשום את הבית המשותף, על יסוד מסמכים שהגישו לבית המשפט, והם אלה אשר במחדליהם גרמו לשיהוי הרישום בשעה שהוא עצמו עשה כל שביכולתו לקידום הנושא.
עוד נטען, כי התובע לא פנה במהלך כל תקופת הפיתוח אליו ולא יידע אותו על העדר הרישום, וביקש שלא לחייבו בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד עקב מחדליו של התובע ועקב כך שנגרמו לו הפסדים כספיים מפרוייקט הבניה.

10. בתגובתו לטענות הנתבעים שב ב"כ התובע על טיעוניו הקודמים בהרחבת מה, מבלי שהתייחס כלל לטענת הנתבעים על השיהוי הרב שבפני
ית התובע אל הנתבעים בדרישה לרישום הבית המשותף.
דיון
11. בת.א. 6276/04 מינהל מקרקעי ישראל
נ' אזורים בניין (1965) בע"מ (תק-מח 2006(2) 4626 – החלטה מיום 16.5.2006) נדרשתי לשאלת פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בתובענה דומה. אף שם, לאחר שמכתבי דרישה לרישום בית משותף לא נענו על ידי הנתבעת הוגשה תובענה והרישום על ידי הנתבעת בוצע לאחר קיומם של מספר קדמי משפט. באותה החלטה פירטתי השיקולים להם נדרש בית המשפט משבוחן הוא את השאלה האם לפסוק הוצאות לבעל דין שהסעד שביקש נענה ללא צורך בהכרעתו של בית המשפט לגופו של עניין. וכך נאמר שם:

"סוגיית הוצאות המשפט ושכר-טרחת עורך-דין (להלן: "הוצאות") מוסדרת בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") וכן בהלכה הפסוקה.
מתקין התקנות העניק לבית המשפט (או לרשם) סמכות להחליט, בתום הדיון בכל הליך, "אם לחייב את בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר אם לאו" (תקנה 511(א) לתקנות סד"א).
על פי תקנות 511(ב) ו-(ג) לתקנות סד"א, משהחליט בית המשפט לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום הוצאות לפי שיקול דעתו, וזאת בכפוף לאמור בתקנה 512, אשר מסדירה את סוגיית קביעת סכום ההוצאות. בהליך שהתקיים בערכאה ראשונה, על בית המשפט ליתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם טרם יקבע את סכום ההוצאות."

תקנה 512 האמורה קובעת כך:
"קביעת סכום ההוצאות
(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 (להלן - התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.
(ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.
(ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנת משנה (א) ייווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף ששולם עליו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; לענין תקנות אלה, דינו של סכום שהוסף כאמור כדין שכר הטרחה שנפסק".

על פי התקנות הנזכרות, פסיקת ההוצאות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שלפניו נדון העניין. עם זאת, הכלל הוא, שבדרך כלל, בעל דין שזכה זכאי לקבל הוצאותיו "שלא יצא שכרו בהפסדו", ורק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות, ועליו לנמק הדבר בפסק הדין (י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 540-541; ע"א 1894/90 פלאטו שרון נ' אסולין, פ"ד מו (4) 822, 829 (1992); ע"א 389/65 דימנדשטיין נ' ישראל לאטין אמריקן קומפני בע"מ, פ"ד יט(3) 391, 392 (1965)).
מקצת משיקולי בית המשפט בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן, מפורט בתקנה 512(ב) לתקנות סד"א, כדלקמן: שווי הסעד השנוי במחלוקת; שווי הסעד שנפסק בתום הדיון; והתחשבות בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. רשימת השיקולים אינה "רשימה סגורה" (בש"א (מחוזי י-ם) 1692/05, ת.א. 6541/04 מזרחי נ' חסיד, טרם פורסם, החלטתו של כב' השופט מ. דרורי מיום 2.5.06). ישנם גורמים נוספים המשפיעים על קביעת שכר טרחה והוצאות כגון: אופי התביעה ומידת מורכבותה; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל דין התחייב לשלמו (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", תק-על 2005(2) 3166 (2005); להרחבה בעניין השיקולים לקביעת סכום ההוצאות ראה גם החלטתו המפורטת של רשם בית המשפט העליון, י. מרזל, מיום 30.6.05, בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא – משרד התעשיה והמסחר, תק-על 2005(2) 4087 (2005)). כמו כן, רשאי בית המשפט להטיל הוצאות על בעל דין אשר האריך את הדיון שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת (תקנה 514 לתקנות סד"א).

בפרשת קעדאן (בג"צ 8060/03 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל
, טרם פורסם, החלטה מיום 26.4.06) נאלצו העותרים לפתוח בהליך של עתירה נוספת (להלן: "העתירה השניה"), לצורך ביצועו של פסק הדין שניתן לטובתם כשלוש שנים וחצי קודם לכן (בג"צ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל
, פ"ד נד(1) 258 (2000)). כשנתיים ושלושה חודשים לאחר הגשת העתירה השניה, ולמעלה מחמש שנים וחצי מאז ניתן פסק הדין לטובתם, קיימו המשיבים את פסק הדין. נוכח קבלת הסעד המבוקש, ביקשו העותרים למחוק את העתירה השניה ולחייב את המשיבים 1 ו-2 בהוצאות העתירה. בהחלטה מנומקת, יישם כב' הרשם י. מרזל, את הכללים להכרעה בשאלת חיוב המשיבים בהוצאות עותרים אשר נקבעו בהחלטה המנחה בבג"צ 842/93 אל נסארסה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, 219 (1994), לפיהם יש לבחון שורה של נסיבות, וביניהן: האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא פנה העותר בעתירה מוקדמת; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק את הסעד שהתבקש (ראה גם: בג"צ 1512/98 חרבוש נ' שר הפנים, תק-על 2001(3) 2213 (2001)).
דומה, כי ניתן ללמוד גזירה שווה מכללים אלו, אשר נקבעו בעניין עתירות שהוגשו לבית המשפט הגבוה לצדק, וליישמם גם בתובענות הנידונות בבתי המשפט האזרחיים."

12. מן הכלל אל הפרט.
הנתבעים לא נענו לדרישת התובע על פי המכתבים שנשלחו אליהם במועדים שצויינו בכתב התביעה. יוער, כי המכתבים נשלחו ב"דואר רשום" לאותו מען שנרשם כמענם גם בכתב התביעה, ולא הועלתה טענה כלשהי בדבר אי נכונות כתובת זו, או כי הנתבעים לא קיבלו את כתב התביעה. יצויין, כי עצמון לא טען בכתב הגנתו כי לא קיבל המכתבים האמורים.
זאת ועוד. רק בחלוף כשנתיים ממועד משלוח מכתב הדרישה הראשון, כ-22 חודשים לאחר משלוח מכתב הדרישה השני, וכשלושה חודשים מהמכתב השלישי הוגשה התובענה. דומה, כי כיוון שמכתבים אלו לא נענו כלל, היה צידוק להגשת התובענה.
אין גם ספק, כי הגשת התובענה על ידי התובע היא שהניעה לבסוף את הנתבעים לקיים את התחייבותם על פי חוזה הפיתוח לבצע רישום בית משותף.
עם זאת, יש להביע תמיהה על כך שהתובע "נזכר" לדרוש רישום הבית המשותף כשמונה שנים לאחר שהבניה אמורה הייתה להסתיים על פי חוזה הפיתוח.

13. מעיון בפרוטוקול בית המשפט מיום 16.3.2005, עולה, כי הצד השלישי הודיע, כי מעולם לא קיבל על עצמו לרשום את הבית המשותף, אלא אך קידום הפרוייקט על מנת שבנייתו תושלם. דברים אלו לא נסתרו על ידי הנתבעים בדרך כלשהי לאחר מכן. הנתבעים גם לא הציגו מסמך כלשהו בו נטל על עצמו הצד השלישי לרשום את הבית. לפיכך המסקנה היא, כי לא חלה חובה כלשהי על הצד השלישי לבצע הרישום, אלא זו נותרה על כתפיהם של הנתבעים, כפי שאכן עשו לבסוף משייפו את כוחו של עו"ד אברמזון לבצע הפעולות הנדרשות.

14. על יסוד האמור וכיוון שהסעד שנתבקש בתובענה כנגד הנתבעים נענה על ידם, נמחקת בזאת התובענה.
אני מחייב הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את אגרת בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל, ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
בקביעת סכומים אלו הבאתי במסגרת שיקוליי גם את העובדה, כי ההליכים בתובענה הגיעו לסיומם ללא צורך בהגשת תצהירים ובשמיעת הוכחות.
כן הובאו במסגרת השיקולים היקף העבודה, הנמוך יחסית, שהושקע על ידי ב"כ התובע בניהול ההליך.
בקביעת סכומים אלו, שאין בהם מיצוי מלוא החיוב בשכר טרחת עורך דין, כפי שנעשה במקרה דנן, יש משום לעודד את הנתבעים להגיע להסדר, או למלא אחר הסעד הנתבע עוד בטרם סיום ההליכים המקדמיים, ומבלי צורך להגיש תצהירים, שמיעת עדים, הגשת סיכומים ומתן פסק-דין לגופו של עניין.

15. בנסיבות העניין ההודעה לצד השלישי נמחקת אף היא.

16. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ד באלול תשס"ו (7 בספטמבר 2006), בהעדר הצדדים.

אהרן פרקש
, שופט









א בית משפט מחוזי 6275/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' לוי יהודה , לוי אלון,עצמון בועז (פורסם ב-ֽ 07/09/2006)