פסקי דין על עודד ערן |

2978/04 עב     12/09/2006




עב 2978/04 עודד ערן נ' מדינת ישראל - משרד החוץ




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002978/04


בפני
השופטת הראשית רונית רוזנפלד

נציג ציבור (ע) מרדכי אלון
נציג ציבור (מ) יצחק פיינברג





בעניין:
עודד ערן



ע"י ב"כ עו"ד
ד"ר אמנון רפאל

התובע

נ ג ד


מדינת ישראל - משרד החוץ



ע"י ב"כ עו"ד
יעל ישראלי-נבו

הנתבעת
פסק דין

1. התובע מכהן כשגריר ישראל למוסדות האיחוד האירופי בבריסל מאז 1.12.02. בינואר 2004 הפסיקה הנתבעת (להלן-משרד החוץ או המשרד) לשלם לו "תוספת ייצוג מיוחדת", ומחצית מ"קצובת אירוח מיוחדת" (להלן-התוספות). התוספות משתלמות לשגרירים בקשר להשתתפות בנות זוגם בפעולות הייצוג של הנציגות, ובין היתר, בתנאי שהן שוהות דרך קבע במקום השירות (להלן – תנאי הזכאות). משרד החוץ הפסיק את תשלום התוספות על רקע סירובו של התובע להצהיר, כי רעייתו שוהה עימו באורח קבע במקום השירות. עיקר טענתו של התובע היא כי דרישת המשרד למתן הצהרה בדבר השהות דרך קבע איננה סבירה, והוא מבקש מאיתנו להורות על תשלום מלוא התוספות. לטענת משרד החוץ, משלא הצהיר התובע על שהות רעייתו עמו דרך קבע, אין הוא זכאי לתשלום התוספות. עוד טוען המשרד, כי ככל שהתובע קיבל במשך השנים את התוספות מבלי שעמד בתנאי הזכאות, אזי נתונה למשרד זכות לקזז מכל סכום שיפסק לו, סכומים ששולמו לתובע ביתר.



2. עיקרי העובדות הרלבנטיות העולות מהתיק והעומדות בבסיס הדיון, הן אלה:
א. התוספות שולמו לתובע החל משנת 2002, עת פרשה רעייתו מהעבודה. עד לאוגוסט 2003 השגרירים קיבלו את התוספות שלא במסגרת תלוש השכר, ולא נדרשו להצהיר, כי מתקיים תנאי הזכאות.
ב. החל מאוגוסט 2003, ובעקבות ביקורת של החשב הכללי במשרד האוצר, החלו התוספות להשתלם בתלושי השכר. לצורך כך נערכה בדיקה מחודשת האם מתקיימים תנאי הזכאות אצל כל ראשי הנציגויות, והאם התשלום הוא בשיעור הנכון. התובע נתבקש, כשם שנתבקשו יתר ראשי הנציגויות בחו"ל, להצהיר, האם בת זוגו שוהה בבריסל דרך קבע, והאם היא עובדת בנציגות או מחוץ לה.
ג. משהתובע לא השיב לפנית המשרד, הופסק תשלום התוספות בשכרו החל ממשכורת חודש ינואר 2004 (נספח ג לכתב התביעה). תחת תשלום התוספות, החלה להשתלם לתובע תוספת אחרת הקרויה "ייצוג בגפו" (ר' נספח א' 2 לכתב התביעה, ר' עדות בן שיטרית (עמ' 12 ש' 23-24).
ד. ביום 11.2.04, במברק ששלח לנתבעת, הצהיר התובע כדלקמן:
"רעיתי משתתפת באופן פעיל, שוטף וקבוע בכל, חוזר בכל, פעולות הייצוג שלי ושלה הנדרשות ממנה. זה מה שמזכה אותה לדעתי במלוא תוספת הייצוג לבן/בת זוג" . (נספח ב/2 לכתב התביעה).



ה. ביום 11.5.04, לאחר דין ודברים בין הצדדים בקשר לתשלום התוספות, הצהיר התובע כדלקמן:
"רעיתי מיקי ערן נמצאת עמי לצורך מלוי תפקידי ובכל הקשור לצרכי הייצוג שלי ושלה" (נספח ה' לכתב התביעה).

3. עיקרי טענות התובע לביסוס זכאותו לתוספות הם כדלקמן:
א. משרד החוץ לא הבהיר לו בזמנו, כמו גם במהלך ההליך המשפטי, מהי הכוונה במונח "שהות דרך קבע", ומסיבה זו אין באפשרותו להצהיר האם רעייתו שוהה עימו שהות דרך קבע. בסיכומי התשובה שהגיש, מוסיף התובע וטוען, כי המשרד לא הוכיח מהו משך השהות של רעייתו במדינת השירות וכי אין הוא עומד בתנאי הזכאות.
ב. תנאי הזכאות של "שהות קבע" הוא בלתי סביר. הזכאות צריכה להינתן על פי פעילות הייצוג ולא לפי משך השהות במקום הייצוג. התובע זכאי לקבל את התוספות באשר רעייתו לוקחת חלק בכל פעילות הייצוג הנדרשת ממנה.
ג. תפקידו של התובע כשגריר למוסדות האיחוד האירופי הוא בעל מאפיינים מיוחדים בהשוואה לשגרירים אחרים. עיקר מגעיו של התובע הוא עם שגרירים במוסדות האיחוד האירופי ונאט"ו, וחלק לא מבוטל מתפקידו מתבצע בכל מדינות האיחוד האירופי ולא רק בבריסל. העובדה שרעייתו אינה שוהה במקום השירות בחודשי הקיץ ובתקופות החגים הנוצריים בחורף, אינה מצדיקה את שלילת התוספות, משום שבשל אופי תפקידו המיוחד, אין בתקופות אלה כל פעילות ייצוג.
ד. מטרתן האמיתית של התוספות היא פיצוי בגין הימנעות בת הזוג מלעבוד בעבודה, ואינן קשורות כלל לפעולות ייצוג שמבצעת בת הזוג (ס' 10 לסיכומים).
ה. הדרישה להצהיר על התקיימות תנאי הזכאות עובר לשנת 2004, מהווה שינוי חד צדדי של חוזה העבודה, ושלא כדין.

4. אלו הם עיקרי טענות משרד החוץ לעניין זכאותו של התובע לתוספות :
א. כל 100 ראשי הנציגויות בחו"ל נתנו הצהרה בדבר התקיימות תנאי הזכאות, כפי שהתבקשו, מלבד התובע, שסירב להשיב תשובה ברורה בדבר המצב העובדתי המדויק בעניינו, ועל אף מספר פניות שהועברו אליו.
ב. הטענה כאילו לא ברור מה משמעות המונח "שהות קבע", הינה טענה מיתממת ולא ראויה.
ג. הקריטריונים שנקבעו בהנחיות הינם סבירים וראויים. הרציונאל העומד בבסיס תנאי הזכאות הוא, כי שהייה דרך קבע של בת הזוג במקום השירות מזמנת ומאפשרת לה נפח פעילות ייצוג גדול יותר מאשר שהייה לסירוגין וכי יש לכך ערך מוסף משמעותי. העובדה שהמשרד אינו מגדיר מהו היקף פעילות הייצוג הנדרשת מבת הזוג, איננה מעקרת רציונאל זה.
ד. משרד החוץ אינו בוחן ואיננו יכול לבחון באילו פעילויות ייצוג בת הזוג השתתפה ובאילו לא, ומהן הפעולות הנוספות אותן יכולה היתה ליזום. המשרד נותן אמון מלא בעובדיו הבכירים שיבצעו עבודתם על הצד הטוב ביותר, ובכלל זה בכל הקשור לפעילות הייצוג של בן/בת הזוג.
ה. מפירוט פעילויות הייצוג בהן השתתפה רעיית התובע, ניתן להסיק כי היא איננה שוהה במקום דרך קבע, ולא בכדי סירב התובע להצהיר על כך. רעיית התובע לא משתתפת בפעילויות ייצוג משך תקופות ארוכות גם במהלך השנה ולא רק בחודשי הקיץ ובתקופות החגים הנוצריים. טענת התובע כי בחודשי הקיץ ובתקופות החגים הנוצריים אין כל פעילות ייצוג איננה מדויקת.
ו. אין מדובר בשינוי חד צדדי של תניה בחוזה העבודה. ההנחיות בדבר תנאי הזכאות היו בתוקף עוד לפני שנת 2004. התובע לא טען כי לא היה מודע לעצם קיומם של התנאים, וטענותיו מתמקדות בשאלת סבירותם. כל שהשתנה הוא עצם הדרישה להצהיר על קיומם של התנאים ואופן התשלום, שהוא שימוש סביר ומידתי בפררוגטיבה הניהולית של המעביד.
ז. ככל שהתובע קיבל את התוספות בעבר מבלי שעמד בתנאים המזכים אותו בתשלום, אזי קיבל תשלום ביתר ושלא על פי דין.

עד כאן עיקרי טענות הצדדים

5. השאלה העיקרית העומדת לדיון והכרעה בפני
נו, היא האם שהות דרך קבע היא תנאי סביר לזכאות לקבלת התוספות. בתוך כך וכשאלת משנה, יהיה עלינו להיזקק לטענת התובע בדבר חוסר הבהירות שבדרישה לשהות של קבע, וכפועל יוצא מכך, העדר אפשרות שלו להצהיר על שהות כזו, כפי שנתבקש. שאלה נוספת שבה נדרשת הכרעתנו היא האם בדרישה החדשה להצהיר על שהות של קבע יש משום שינוי חד צדדי של חוזה העבודה.

6. העובדות העומדות ביסוד המחלוקת שבין הצדדים כמעט שאינן שנויות במחלוקת. שמענו עדויות קצרות של התובע ושל ניסים בן שטרית, המשנה למנכ"ל משרד החוץ. רעיית התובע, שפירטה בתצהירה את פעולות הייצוג בהן לקחה חלק מינואר 2004 ועד ספטמבר 2005, לא נחקרה על תצהירה.

7. בדרישתו לשהות דרך קבע של אשת ראש הנציגות במקום השירות, בקשר לזכאות לקבלת התוספות, נסמך משרד החוץ על תקנון שירות החוץ, שבו נקבע כך:
"1.21 ראש נציגות זכאי לקצובת אירוח מלאה עבור בן זוגו, רק אם בן הזוג שוהה עמו במקום השירות. אם נעדר בן הזוג מעל לחודש ימים, יהיה ראש הנציגות זכאי למחצית הקצובה מהיום ה-31 ואילך. היתה ההיעדרות בגלל חופשת מולדת, יהיה ראש הנציגות זכאי למלוא הקצובה גם לאחר היום ה-31
....
1.27 בן זוג של ראש נציגות השוהה עמו דרך קבע במקום השירות, אשר אינו עובד כלל, אף לא במשרה חלקית כלשהי, לא בנציגות ולא מחוצה לה, זכאי לתוספת ייצוג מיוחדת בשיעור של 5% מבסיס השכר של מקום השירות, זאת בנוסף לקצובת האירוח של בן הזוג, כאמור בסעיף משנה 1.18 דלעיל.

1.28 בן זוג של ראש נציגות אשר אינו שוהה במקום השירות, או השוהה בו לסירוגין, אינו זכאי לתוספת האמורה בסעיף משנה 1.27 דלעיל.
(ההדגשות שלי – ר.ר, להלן - ההנחיות)

הנה כי כן, בקשר לקצובת אירוח נקבע בתקנון, כי די בכך שבן הזוג נעדר מעל לחודש ימים ממקום השירות ושלא לצורך חופשת מולדת, כדי לשלול מחצית מקצובת האירוח. בקשר לזכאות לתוספת ייצוג מיוחדת, נקבע בתקנון כי הזכאות היא בתנאי שבן הזוג שוהה במקום השירות דרך קבע. אם בן הזוג שוהה במקום השירות לסירוגין, הוא איננו זכאי לתוספת. יצוין, כי על אף ההבדל המסוים שבתנאי הזכאות בין התוספות כאמור, הצדדים מתייחסים אליהם כאילו היו זהים, כשבמוקד המחלוקת הועמדה הדרישה ל"שהות דרך קבע". אנו נדון במחלוקת כפי שהעמידו אותה הצדדים בפני
נו.

8. אין חולק, כי התובע לא היה מוכן להצהיר, כי בת זוגו שוהה בבריסל דרך קבע. התובע מסר בעדותו בפני
נו, כי תשובתו למברק בו התבקש להצהיר האם רעייתו שוהה עימו שהות של קבע היתה בלשון של התבדחות "רוב הזמן היא אשתי ורוב הזמן היא איתי" (עמ' 3 ש' 18). לדבריו, הוא ביקש שיבהירו לו מה פירושה של "שהות דרך קבע", ואולם הוא לא קיבל תשובה לכך ממשרד החוץ (עמ' 3 ש' 21, עמ' 4 ש' 1). התובע נשאל בעדותו בפני
נו מספר פעמים, האם רעייתו שוהה עימו שהות דרך קבע, אולם בכל פעם עמד התובע על סירובו להשיב בטענה שהוא איננו יודע מה פירושה של שהות כזו, ומשום שטענתו העיקרית היא שדי בפעילויות הייצוג לשם הזכאות לתוספות (עמ' 4 ש' 11). לדבריו:
"ת. אשתי שוהה איתי. אנו בני זוג והיא שוהה איתי לצורך פעולות הייצוג ככל שאני דורש ממנה" (עמ' 4 ש' 8-9).

9. נסים בן שטרית העיד בפני
נו כי שוחח עם התובע מספר פעמים והבהיר לו כי הוא היחיד מכל ראשי הנציגויות בעולם שלא השיב האם רעייתו נמצאת איתו דרך קבע. לדבריו, מאחר שהתובע לא השיב, ועובדים בשגרירות מסרו שרעיית התובע איננה שוהה יחד עימו דרך קבע, הוחלט כי הוא אינו עומד בתנאי הזכאות (עמ' 11 ש' 4-6). עוד העיד בן שטרית, כי שהות קבע של בת הזוג מבחינת משרד החוץ, היא כאשר בת הזוג נמצאת עם בן הזוג "באופן קבוע ביום יום מיום היציאה לשהות ועד יום סיום השהות שזה בדרך כלל כ-4 שנים". 365 יום בשנה "מינוס חופשים פה ושם" (עמ' 11 ש' 10).

10. את טענת התובע לפיה עד היום לא הובהרה לו כוונת המשרד בדבר משמעות הביטוי
"שהות דרך קבע", וזהו הטעם בגינו נמנע ממנו לתת תצהיר אודות התקיימותו של התנאי, יש לנו קושי ממשי לקבל. אם אמנם, כטענתו, לא נהירה היתה לו כוונת המשרד בדבר השהות דרך קבע, ואם היה סבור כי רעייתו אכן שוהה עימו דרך קבע, לפי פירוש כלשהו הנראה סביר בעיניו, יכול היה להצהיר אודות שהייה זו של רעייתו, ואף לתת הסבר לכוונתו לענין אותה "שהות דרך קבע", כפי שהוא מבין את הביטוי. מטעמיו, בחר התובע שלא להצהיר על שהות של רעייתו דרך קבע עימו. כך ככל הנראה מן הטעם, שאף לפי הפירוש הנראה סביר בעיניו, אין רעייתו שוהה עימו דרך קבע כמתבקש, ועל כן, ובהגינותו, בחר שלא להצהיר הצהרה שאינה עולה בקנה אחד עם מצב הדברים לאשורו.

11. אין לקבל את טענת התובע, כפי שהיא עולה בסיכומיו, כי היה על הנתבעת להוכיח מהו משך הזמן שרעייתו שוהה עימו בחו"ל (ס' 1-2 לסיכומי התשובה), שהרי לא על כך נסב הדיון. התובע טען לאורך כל הדיון ובמהלך בירוריו מול משרד החוץ כי הדרישה, או צירוף המילים "שהות דרך קבע" אינם ברורים לו. התובע לא טען כי רעייתו שוהה עימו דרך קבע. לא פרק הזמן שבו שהתה אשת התובע בחו"ל הוא שהעומד לבירור או להכרעה, אלא סירובו של התובע להצהיר כי היא שוהה עימו דרך קבע. אם סבור היה התובע, כי יש רלבנטיות לנתון בדבר פרקי הזמן בו שהתה עימו רעייתו בחו"ל לצורך הכרעה בשאלות הרלבנטיות (ולפי התרשמותנו מטענותיו במהלך הדיון, פרקי זמן אלו לא נראו רלבנטיים בעיניו), מה פשוט יותר היה להציג כראייה מטעמו, את דרכונה של רעייתו. אלא שהתובע, מטעמיו הוא, בחר שלא לעשות כך. ודאי שלא על המשרד מוטלת בנסיבות העניין החובה לעשות כן. וזאת, מה גם שלא על נתון כזה או אחר העולה מרישומי משטרת הגבולות יש ויכוח בין הצדדים, כי אם על התצהיר אותו בחר התובע שלא לשלוח אל משרד החוץ כפי שנתבקש. אין זאת אלא שהשאלה האמיתית השנויה במחלוקת בין הצדדים איננה בדבר הפירוש הלשוני של המונח "שהות דרך קבע" או משך הזמן בו שהתה רעיית התובע בפועל יחד עימו בחו"ל. מדרך התנהלותו של התובע מול משרד החוץ טרם הגשת התביעה ובדיון שבפני
נו עולה, כי המחלוקת של התובע עם משרד החוץ נוגעת בעיקרו של דבר לסבירות הדרישה לשהייה דרך קבע ולהצהרה על שהיה כזו, כפועל יוצא מכך.

סבירות תנאי הזכאות
12. הזכאות לתוספות הייצוג מותנית בקיומו של תנאי לפיו על בת הזוג לשהות באורח
קבע במדינת השירות. נשאלת השאלה האם יש חוסר סבירות בקביעת תנאי הזכאות, המצדיק את התערבות בית הדין.

13. על מנת לבחון את סבירות התנאי כקריטריון לקבלת התוספות, יש לבחון ראשית עבור מה
משתלמות התוספות. הצדדים אינם חולקים על כך שהתוספות משתלמות עבור פעילות הייצוג של בני/בנות הזוג (ס' 3 לסיכומי התובע). נסים בן שטרית העיד בפני
נו, כי התוספת
"ניתנת לצרכים של ייצוג של בת הזוג...מאחר ולבת זוג של ראש נציגות יש צרכים ייצוגיים
שהם לעיתים נפרדים מעבודת הייצוג של ראש הנציגות עצמו" (עמ' 8 ש' 6-8). בקשר להיקף פעילות הייצוג הנדרש, הוסיף בן שטרית כי הוא איננו יכול להגדיר היקף פעילות, מכיוון שמדובר בפעילות וולונטרית באשר בת הזוג איננה עובדת מדינה (עמ' 8 ש' 9-11).

14. נכון טוען התובע, כי מבחינה תיאורטית ייתכן מצב בו בת זוג שתשהה באורח קבע במקום
השירות לא תיקח חלק בפעילות ייצוג כלשהי (ס' 8 לסיכומיו). עם זאת מקובלת עלינו עמדת משרד החוץ, כי הוא נותן אמון בעובדיו הבכירים ביותר, שיבצעו את עבודתם על הצד הטוב ביותר גם בכל הקשור לפעילות הייצוג של בני זוגם (ס' 17 לסיכומי שרד החוץ). כמו כן, מקובל עלינו, כי אין למשרד עניין בבדיקה פרטנית לגבי כל בן/בת זוג מהו
היקף פעילויות הייצוג בהן יכלו לקחת חלק, באילו פעילויות השתתפו בפועל, מאילו נעדרו ומדוע, והאם יש באפשרותם ליזום פעילויות ייצוג נוספות. אף סבירה בעיננו עמדת המשרד, לפיה שהייה דרך קבע של בת הזוג במקום השירות מאפשרת נפח גדול יותר של פעילות ייצוג מאשר שהייה לסירוגין.

15. התובע העיד בפני
נו, כי במהלך השנה מתקיימות כ- 200 פעילויות ייצוג. מתצהירה של רעיית התובע (ס' 4) עולה, כי במהלך שנת 2004, היא לקחה חלק אך בכ-27 פעילויות ייצוג. מינואר 2005 ועד ספטמבר 2005, לקחה הרעייה חלק בכ- 20 פעילויות ייצוג. בקשר לכך נשאל התובע בחקירתו הנגדית כדלקמן:
ש. בהנחה שאשתך הייתה שוהה איתך באופן קבוע יום יום בשנה, האם אתה יכול להגדיר את נפח הפעילויות שלה יחד איתך הפעילויות הייצוגיות? (עמ' 5 ש' 14-15)

התובע לא נתן מענה ישיר לשאלה, והשיב כדלקמן:
ת. יש לי הבנה עם אשתי שהיא משתתפת בכל הפעילויות שאני דורש ממנה להשתתף על פי החלטתי והיא עושה זאת. (עמ' 5 ש' 16-17, ההדגשה שלי-ר.ר).

עוד העיד התובע, כי כאשת שגריר, רעייתו יכולה גם ליזום פעילויות ייצוג בעצמה (עמ' 5 ש' 18). הנה כי כן, מתוך כ- 200 פעילויות ייצוג בשנה, שהן נפח פעילות רגיל של השגריר לפי הערכת התובע, רעייתו לקחה חלק בכ- 30 פעילויות ייצוג. אך סביר הוא להניח, ואין לנו צורך להכריע בדבר, כי שהייה על פני תקופות ארוכות יותר יוצרת יותר הזדמנויות לשיתוף בפעולות ייצוג ויוזמה של פעולות כאלה.

16. התובע טוען, כי הלכה למעשה תוספת הייצוג אינה משתלמת עבור פעילות הייצוג של בת/בן הזוג, אלא כפיצוי בגין הימנעותם מעבודה (ס' 10 לסיכומי התובע). התובע טוען כי תוספת הייצוג החלה להשתלם בעקבות מקרה ("פרשת לשם") בו משרד החוץ רצה למנוע מרעייתו של שגריר ישראל בדנמרק לעסוק בקוסמטיקה, משום שלא ראה בכך מקצוע הולם לרעיית שגריר. אכן, לתשלום התוספת נקבעו שני תנאים – האחד, שהות דרך קבע, והשני - הימנעות מעבודה. לכל אחד מהתנאים יכולות להיות מטרות משנה משלו. אפשר שאחת המטרות העומדת ביסוד תשלום התוספות היא פיצוי בגין הימנעות מעבודה. בכך אין כדי לשלול את סבירות התנאי הנוסף בדבר שהות דרך קבע.

17. לסיכום חלק זה אנו קובעים, כי אין חוסר סבירות בדרישה לשהות דרך קבע של בת הזוג במקום השירות של השגריר. מקובלת עלינו עמדת משרד החוץ כי שהיה ארוכה יותר במקום השירות מאפשרת נפח פעילות רחב יותר. בעובדה שהמשרד נותן אמון בעובדיו המבצעים פעולות ייצוג מבלי שהוא דורש דיווח פרטני של פעילות הייצוג של בת הזוג כתנאי לתשלום, אין כדי להשמיט את הבסיס מסבירות הדרישה.

הדרישה לתצהיר
18. התובע טוען, כי הדרישה החדשה להצהיר על התקיימות תנאי הזכאות עובר לשנת 2004, והפסקת תשלום התוספות מן הטעם שלא מסר הצהרה כפי שנתבקש, מהווה שינוי חד צדדי של חוזה העבודה ואין היא סבירה. שינוי כזה של חוזה העבודה הינו שינוי שלא כדין, ויש להורות על המשך תשלום התוספות כפי שהיה קודם לכן.

19. טענה זו אין לקבל. הדרישה ל"שהות דרך קבע" של בת הזוג הייתה קיימת עוד לפני שנת
2004. על כך אין מחלוקת. מיום 1.1.04, ובעקבות ביקורת משרד האוצר שנערכה באוגוסט 2003, משולמות התוספות במסגרת תלוש השכר. במסגרת ההיערכות לתשלום בתלושי השכר, החליט משרד החוץ לערוך בדיקה מחודשת האם מתקיימים אצל ראשי הנציגויות התנאים המזכים בתשלום והאם התשלום הוא בשיעור הנכון. לצורך הזה נתבקשו ראשי הנציגויות להצהיר האם בת או בן זוגם שוהה עימם דרך קבע, ואם הם עובדים בנציגות או מחוצה לה (ראה תצהיר בן שטרית). ויודגש – אין כאן כל שינוי בתנאי הזכאות, והדרישה מכל שגריר ושגריר היא אך להצהיר כי אכן תנאי הזכאות, הקבוע בהנחיות, מתקיים. מקובלת עלינו טענת משרד החוץ כי מדובר בדרישה שהיא בגדר הפררוגטיבה הניהולית שלו. ובקשר לכך נקבע בפסיקה כדלקמן:
"מעביד אינו רשאי לשנות חד צדדית את תנאי החוזה. יחד עם זה עצם טיבם של יחסי העבודה דורשים לאפשר למעביד לשנות את התנאים. למעביד זכות לנהל את עסקו לפי מיטב הבנתו. בעשותו כן, בהפעילו פררוגטיבה זו שלו לנהל את מפעלו כמיטב הבנתו, הוא משנה את תנאי העבודה על מנת לשפר את תפקוד מפעלו. אלא שזכותו זו של המעביד אינה מוחלטת. היא מתאזנת לעומת זכותו של העובד שתנאי העבודה שלו לא ישונו חד צדדית. כאשר השינויים סבירים, או אף מקדמים את העובד ניתן לראות בעובד כמסכים לשינוי עם המשכת העבודה. על כל פנים שינויים סבירים הם בתחום פררוגטיבה זו. שינויים החורגים ממתחם הסבירות, הפוגעים באופן לא סביר, עשויים לחרוג מהפררוגטיבה האמורה. הפררוגטיבה הניהולית אינה זכות מוחלטת של המעביד. עליה להתאזן לעומת זכויותיו של העובד. כך עליה להתאזן לעומת האוטונומיה של הרצון הפרטי של העובדים, כבוד האדם שלהם וזכותם לחופש עיסוק. שינוי חד צדדי בתנאי העבודה החורג מהסבירות ופוגע בעובד אינו חוקי (דב"ע נד/4-1 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - התעשיה האוירית לישראל בע"מ ורמת"א בע"מ; דב"ע נד/4-3 התעשיה האוירית לישראל בע"מ ורמת"א בע"מ - ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פד"ע כט 601; ע"ע רונית סעדיה נ' שירות התעסוקה , עבודה ארצי, כרך לג' (18) 46; ההדגשות שלי – ר.ר).

הדרישה החדשה למתן תצהיר באה לוודא שיקבלו את התוספות רק הזכאים לכך. ככל שניתן לראות בה שינוי, היא בגדר שינוי סביר ומידתי. אין היא חורגת ממתחם הסבירות ואינה פוגעת באופן כלשהו בעובד, בהיותה באה אך לוודא קיומם של תנאי הזכאות שהיו קיימים גם קודם לכן.


20. סיכומו של דבר – לאור כל האמור התביעה נדחית.
בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לתת צו להוצאות.


ניתן היום בהעדר הצדדים.



ר. רוזנפלד,שופטת מ.אלון, נציג ציבור י.פיינברג, נציג ציבור


קלדנית: הדס כחלון.









עב בית דין אזורי לעבודה 2978/04 עודד ערן נ' מדינת ישראל - משרד החוץ (פורסם ב-ֽ 12/09/2006)