פסקי דין על דוד ציצוביץ | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

224/05 עבל     20/12/2005




עבל 224/05 דוד ציצוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי





בית הדין הארצי לעבודה

עבל000224/05
דוד ציצוביץ
המערער

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

לפני: הנשיא סטיב אדלר
, השופט יגאל פליטמן
, השופט רמי כהן

נציג עובדים מר שלום חבשוש, נציג מעבידים מר הלל דודאי

בשם המערער: בעצמו ובנו מר צבי ציצוביץ
בשם המשיב: עו"ד עמי רוטמן

פסק דין

השופט רמי כהן
1. תביעתו של מר דוד ציצוביץ
(להלן: "המערער") להכרה במחלת הסוכרת בה לקה כנובעת מ"פגיעה בעבודה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה -1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), נדחתה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב -יפו (השופטת מיכל לויט; בל 369/95). מכאן הערעור שבפני
נו.

רקע עובדתי ופסיקתו של בית הדין האזורי:

2. להלן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים אשר על יסודן מינה בית הדין האזורי את פרופ' שמעון גליק כמומחה-יועץ רפואי מטעמו (להלן: "המומחה"):

"א. התובע [המערער בפני
נו], יליד 1929, הינו גימלאי. הוא שימש בעבר כמזכיר איגוד מקצועי בהסתדרות, לחטיבת עובדי 'המשקם'.
ב. ביום 9.3.93 השתתף התובע בתוקף תפקידו בדיון עם הנהלת חברת 'המשקם'.
בדיון נכחו יו"ר הדירקטוריון, עו"ד מטעם החברה, מנהלת אגף השיקום - כל הצוות הבכיר של הנהלת 'המשקם'.
נושא הדיון התמקד באי קיום ההסכם הקיבוצי, פגיעה בעובדים, אי תשלום דמי הבראה ותוספות יוקר, איום על פיטורי עובדים, סגירת דלתות המפעלים וכיוצא בזה עניינים מקצועיים הנוגעים לתפקיד התובע.

התובע השתתף בדיון מטעם העובדים וכן נכח בו מזכ"ל האיגוד המקצועי מטעם ההסתדרות, מר חיים אביבי.

ג. הדיון החל בהצגת התביעות של העובדים על ידי התובע, התפתח קרב מילולי קשה בו הטיח יו"ר הדירקטוריון בתובע האשמות קשות ואף צעק עליו, דפק על השולחן בחזקה וצעק עליו שיסתלק מהמשרד.
תוך כדי הוויכוח הרגיש התובע ברע, פיו התייבש, הוא החוויר ובעקבות כך לא יכול לדבר ויצא מחוץ למשרד.

לעדות התובע, מעולם לא היתה לו התרגזות כזו, דבר כזה, שאדם יצעק עליו וידפוק כך על השולחן בנוכחות אנשים שאיתם עבד בהרמוניה שנים רבות (יו"ר הדירקטוריון שימש אז תקופה קצרה בתפקידו).

התובע התיישב בחוץ, לא יכול היה לזוז. אחריו יצא מר אביבי ולקח אותו במונית מהמשרד.

ד. אמנם היו הרבה ישיבות מסוג זה שבהן התובע התווכח והתרגז, הוחלפו דברים קשים ואף אמרו לתובע לצאת, אלא שבאותה ישיבה, בניגוד לפעמים קודמות בהן חזר התובע לדיון לאחר שמר אביבי הרגיע אותו, התובע לא רצה להיכנס חזרה לדיון. מר אביבי והתובע לקחו מונית וחזרו למשרד.

החריג במקרה זה היה שהתובע היה כועס יותר מתמיד ולא רצה אפילו לחזור חזרה לישיבה.

ה. התובע המשיך למחרת היום בעבודתו, עד לפרישתו לפנסיה, כשנה ותשעה חודשים לאחר מכן.

ו. כמה חודשים לאחר האירוע מיום 9.3.93 אובחן כי התובע סובל מסוכרת".

נציין, כי למומחה הומצא חומר רפואי, שהוגש על-ידי הצדדים.

3. בית הדין האזורי דחה את התביעה, תוך שאימץ את חוות-דעתו של המומחה לרבות תשובותיו לשאלות הבהרה עליהן התבקש להשיב.

עיקר טיעוני הצדדים:

4. טענותיו של המערער בפני
נו, מכוונות נגד מסקנותיו של המומחה, אשר לטענתו, שלל את הקשר הסיבתי שבין אירוע "סטרס" לבין התפרצות מחלת הסוכרת תוך התעלמות מדעות אחרות המופיעות במאמרים מקצועיים של מומחים רפואיים שהועברו לעיונו.

לטענת המערער, כפי שנטען על-ידי בנו-רופא במקצועו,בדיון מיום 14.11.2005, למרות שאמו של המערער ושני אחיו לוקים בסוכרת, ישנם עוד ארבעה קרובי משפחה, מאותה הדרגה, שאינם לוקים בה. עוד נטען, כי מצבו הבריאותי של המערער היה נטול גורמי סיכון נוספים, כדוגמת יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם. לכן, נטען, כי קיימת אפשרות לקשר סיבתי בין התפרצות המחלה לבין העובדות .

5. ב"כ המוסד תמך באמור בפסק-דינו של בית הדין האזורי. לטענתו המומחה התייחס לטענות המערער והשיב עליהן בצורה מפורטת.

חוות דעתו של המומחה:

6. בחוות דעתו, מיום 01.01.2004, קובע המומחה כדלקמן:

א. המערער סובל מסוכרת מסוג ii adulonset קלה;

ב. לפי האמור בספרות הרפואית סוכרת מסוג זה נחשבת כמחלה המופיעה בעיקרה על בסיס גנטי, עם תרומה משמעותית של השמנה וחוסר פעילות;

ג. סטרס חריף יכול לגרום אצל חולה שסובל מסוכרת, להחרפה זמנית של המחלה;

ד. המומחה לא מצא בספרות - בעיקר בספרים המובילים - מומחה שהזכיר אפשרות שסטרס חריף נחשב כגורם מרכזי או אפילו משני להתפתחות של סוכרת;

ה. יובש המתרחש במהלך אירוע של מתח (ובמקרה דנן תואר שתוך כדי הוויכוח הרגיש המערער יובש בפיו), אינו ביטוי לסוכרת אלא לעליית הורמוני דחק שגורמים ליובש זמני בפה;

ו. לסיכום, לדעת המומחה, אין שום קשר בין האירוע של התרגזות קשה לבין ההתפתחות של סוכרת, כמה חודשים לאחר מכן.

7. במסגרת שאלות הבהרה שנשלחו למומחה, צורפו מאמרים העוסקים במחלת הסוכרת האמורה, והוא התבקש להבהיר האם מסקנתו משתנה לאור האמור בהם.

8. בתשובתו של המומחה, מיום 07.06.2004, לשאלות ההבהרה משיב המומחה כדלקמן:

א. הוא אינו רואה עילה לשנות את מסקנותיו;

ב. רוב המאמרים כלל לא התייחסו ישירות לעניין. אולם, דווקא בהם ניתן היה למצוא תשובות, מהן עולה שאין ראיה שסטרס יכול לגרום לסוכרת;

ג. גם רוב העבודות המצביעות על קשר בין סטרס לבין סוכרת מדברות על החמרה מיידית של סוכרת יחד עם הסטרס ולא על הופעתה לאחר מספר חודשים (כפי שארע בענייננו) או על השפעה של סטרס כרוני חמור.

אשר לדעתנו:

9. אין חולק, שכל טענות המערער בערעור שבפני
נו סבות כנגד קביעותיו של המומחה, אשר שלל את הקשר הסיבתי שבין מחלת הסוכרת ממנה סובל המערער לבין האירועים שהתרחשו, ביום האירוע הנטען, בעבודתו.

הבאנו ובהרחבה את חוות דעתו של המומחה וכן את התייחסותו למאמרים שבהתבסס עליהם טוען המערער ששגה המומחה בחוות דעתו.

10. מאחר שעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, הרי שלו היינו משתכנעים שמדובר במסקנות רפואיות שונות שהן מבית היוצר של אסכולות רפואיות שונות, היינו פונים לאסכולה המקלה עם המבוטח.

בעניינינו, מגיעים אנו למסקנה העולה מחוות דעתו של המומחה, לפיה דעתם של רוב המומחים בתחום הינה כדעתו של המומחה. גם אלה הסוברים אחרת, אינם מתייחסים לסטרס כגורם להתפתחות מחלת הסוכרת אלא להחמרתה הזמנית. לכן, ככל הנראה, אין במאמרים אלו כדי לסייע למערער בטיעונו.

11. " על פי ההלכה הנוהגת, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה בעלת פן משפטי המושתתת על חומר הראיות - אלא שבקביעה זו ניתן משקל מיוחד לחוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי, שנתמנה על ידי בית הדין לסייע בידו בתחום הרפואי" (ראה לעניין זה דב"ע לו/ 8-0 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי
פד"ע ז 374, דב"ע נה/246-0 גיגי סוליקה - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם) -צוטט בעב"ל 150/03 יהושע כהן -המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם).

ועוד, חברי הנשיא סטיב אדלר
קבע :

"בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים, דרך כלל, ליחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת
במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה: דב"ע לו/64-0המוסד לביטוח לאומי
- שרף, פד"ע ז 461; דב"ע נא/191-0המוסד לביטוח לאומי
- יוסף נחתום, פד"ע כ"ד 89, 99; ס' אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבתי דין לעבודה" המשפט ב (תשנ"ה) 199, בע"מ 212)( עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס- המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם)).

12. המומחה,בחוות דעתו, נימק בהרחבה מדוע במקרה דנן,כאשר אין חולק שהסוכרת התפתחה אצל המערער חודשים לאחר יום האירוע בו התרגז בצורה ניכרת, ולאור סוג הסוכרת ממנה סובל הוא, אין קשר סיבתי, כל שהוא, בין המחלה לבין האירוע הנטען בעבודה.

חוות דעתו של המומחה מקיפה את כל השאלות שנשאל, בעת מינויו ולשאלות הבהרה וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתו; וכמאמר חברי השופט פליטמן בפסק הדין יהושע כהן הנ"ל - חוות הדעת איננה בלתי סבירה על פניה ולא מצאנו כי נפל בה פגם שהיה בו כדי למנוע מבית הדין מלהסמך עליה.

13. סוף דבר - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים, היום י"ט כסלו התשס"ו (20.12.05) וישלח לצדדים.

______________ _______________ _______________
הנשיא סטיב אדלר
השופט יגאל פליטמן
השופט רמי כהן
______________________ _____________________
נציג עובדים מר שלום חבשוש נציג מעבידים מר הלל דודאי









עבל בית הדין הארצי לעבודה 224/05 דוד ציצוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/12/2005)