פסקי דין על עוה”ד הורוביץ דוד | פסקי דין על עוה”ד פאר אפרים | פסקי דין על נגבי ציונה | פסקי דין על הנגבי עזרא | פסקי דין על נגבי יהודה | פסקי דין על הנגבי אייל | פסקי דין על דחב"ש ערן | פסקי דין על דחב"ש שרה | פסקי דין על לוין לאה | פסקי דין על הנגבי (לופוביץ) לאה |

171041/02 א     12/09/2006




א 171041/02 עוה”ד הורוביץ דוד, עוה”ד פאר אפרים נ' נגבי ציונה, הנגבי עזרא, נגבי יהודה, הנגבי אייל, דחב"ש ערן, דחב"ש שרה, לוין לאה, הנגבי (לופוביץ) לאה




1
בתי־המשפט
א 171041/02
בית־משפט השלום תל־אביב-יפו
12/09/2006
תאריך:
כב' השופטת שושנה אלמגור
, סגנית-נשיא
בפני
:
1 . עוה"ד הורוביץ דוד

2 . עוה"ד פאר אפרים

בעניין:
התובעים
עוה"ד ע. פירט

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. נגבי ציונה

2. הנגבי עזרא

3. נגבי יהודה

4. הנגבי אייל

5. דחב"ש ערן

6. דחב"ש שרה

7. לוין לאה

8. הנגבי (לופוביץ) לאה

ע"י ב"כ עוה"ד אביעד אטינגר

9. פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנייה בע"מ
10. אביוד חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ש. קליינמן

הנתבעים
פסק־דין

זוהי תביעה לתשלום שכר־טרחת פרקליטים, אשר טיפלו בפינויים של הנתבעים משכונת הארגזים בתל־אביב-יפו.

העובדות:

1. הנתבעים 1-8 (להלן: "הנתבעים") הנם בני משפחה אחת, אשר עובר להגשת התביעה החזיקו במשותף במבנים שנבנו על יחידת קרקע המשתרעת על שטח של כארבעה דונם בשכונת הארגזים בתל־אביב-יפו (להלן: "המקרקעין").

2. הנתבעים 9-10 (להלן: "חכשורי") זכו במכרז שפרסם מנהל מקרקעי ישראל לפינוי שכונת הארגזים (להלן: "המכרז").
במחצית שנת 2000, בעקבות עבודות הריסה שבוצעו על־ידי חכשורי של שורת הברושים התוחמת את המקרקעין, פנו הנתבעים לתובע 1 (להלן: "עוה"ד הורוביץ") לטפל בעניינם ולייצגם, בין היתר, בבקשה למתן צו־מניעה שיאסור על חכשורי לפלוש למקרקעין.

3. בד־בבד חתמו הנתבעים על חוזה שכר־טרחה (נספח א' לכתב התביעה), לפיו מתחייב עוה"ד הורוביץ לייצגם בכל תביעה הקשורה לעניין החזקה במקרקעין והפיצוי שישולם להם בגין פינויים. בתמורה התחייבו הנתבעים לשלם לעוה"ד הורוביץ שכר־טרחה בסך השווה ל־10%, בצירוף מס ערך־מוסף, מכל סכום שיקבלו כפיצוי עבור המקרקעין המוחזקים על ידם. (להלן: "חוזה שכר הטרחה").
כמקדמה, שילמו הנתבעים לעוה"ד הורוביץ סך של 15,000 ₪.

4. מכאן ואילך היו ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הנתבעים, כשהם מיוצגים על־ידי עוה"ד הורוביץ, לבין חכשורי רבים ומגוונים והחשובים ביניהם יתוארו בקצרה להלן:

א. עוה"ד הורוביץ הגיש תביעה לצו־מניעה זמני וקבוע שיאסור על חכשורי לבצע פעולות הריסה כלשהן במקרקעין (בש"א 118519/00). הבקשה לצו־מניעה זמני לוותה בשישה תצהירים וחווֹת־דעת של מודד, שמאי ומפענח תצלומי־אוויר.

ב. לאחר הגשת התביעה נפגש עוה"ד הורוביץ עם פרקליטי חכשורי, עוה"ד י' קליינמן ועוה"ד א' יוחנן. בפגישה הובעה עמדת חכשורי, לפיה על הנתבעים 1-4 לסלק ידם מהמקרקעין, ואין הם זכאים לפיצוי כלשהו, הואיל והנם בבחינת פולשים שאינם כלולים ברשימת המחזיקים על־פי תנאי המכרז.
על יסוד עמדה זו הציעו באי־כוח חכשורי כי הנתבעים כולם יפונו כנגד פיצוי של דירה אחת בפרויקט הנבנה לצורך שיכון המפונים (להלן: "הפרויקט") ועוד פיצוי כספי בסך השווה ל־68,000$. סיכום הפגישה הועלה על הכתב בידי עוה"ד הורוביץ וצורף כנספח ב' לתצהירו.
יצוין כבר עתה כי הצדדים חלוקים באשר להצעת פרקליטי חכשורי באותה ישיבה, ולכך אתייחס בהמשך, אולם יוער כבר עתה כי מי מעורכי־הדין מטעם חכשורי, אשר נכחו בפגישה, לא הגיש תצהיר עדות ראשית לסתור את עדותו של עוה"ד הורוביץ.

ג. במסגרת דיון בצו־המניעה הזמני הגיעו הצדדים להסדר, לפיו יקים חכשורי סוללה בגבול המקרקעין, במקום שורת הברושים שנעקרה על־ידו. במקביל, ינהלו הצדדים הליך גישור, שמטרתו להגיע להסדר כולל לגבי פינוי הנתבעים מהמקרקעין.

ד. במהלך אותה תקופה ייצג עוה"ד הורוביץ את הנתבעים בהליך פלילי שננקט נגדם לפינוי קרוואן, הממוקם במקרקעין, בו מתגורר הנתבע 4.

ה. הצדדים ניהלו במשך מספר חודשים הליך גישור בפני
השמאי אלוני, אשר כשל. יחד עם זאת, במהלך הליך הגישור שיפר חכשורי את הצעתו הראשונה, וכעת היה מוכן ליתן תמורה עבור הפינוי, הכוללת חמש דירות בפרויקט ועוד סך השווה ל- 136,000$, כמפורט במכתבו של עוה"ד הורוביץ לנתבעים מיום 02/01/01 (נספח ב' לכתב התביעה). הנתבעים סירבו לקבל את ההצעה המשופרת.

ו. משכשל הליך הגישור, הגיש חכשורי נגד הנתבעים 1-4 ארבע תביעות לסילוק ידם מהמקרקעין. בגדר תביעות אלה ניתנו על־ידי בית־המשפט צווי־מניעה זמניים האוסרים על הנתבעים לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין. בשלב זה צורף, לבקשת הנתבעים, התובע 2 - עוה"ד א' פאר כפרקליט נוסף מטעמם. ביום 05/02/01 נחתם הסכם בין עוה"ד א. פאר לבין הנתבעים לפיו ישלמו לו הם שכר־טרחה, בנוסף לזה אותו התחייבו לשלם לעוה"ד הורוביץ, בסך השווה ל־1%, בצירוף מס ערך־מוסף, מכל פיצוי עד לסכום של מיליון דולר שיקבלו עבור פינוי המקרקעין, וסך השווה ל־2%, בצירוף מס ערך מוסף, מכל סכום שמעל מיליון דולר (נספח ג' לכתב התביעה).

ז. עם צירופו של עוה"ד פאר, ועוד בטרם הוגשו בקשות רשות להתגונן מטעם הנתבעים 1-4 כנגד תביעת הפינוי נגדם, ניהלו פרקליטי שני הצדדים משא־ומתן לפינוי הנתבעים, ואף הוחלפו ביניהם טיוטות חוזים.

ח. הואיל והנתבעים סירבו להצעות חכשורי, אשר שופרו מעט לעומת הצעתו בגדר הליך הגישור, הגישו בשמם עוה"ד הורוביץ ופאר (להלן: "התובעים") בקשות למחיקת תביעת הפינוי על הסף וכן בקשות רשות להתגונן.

ט. במהלך הדיונים בתביעות הפינוי ניהלו הנתבעים משא־ומתן ישיר עם חכשורי, אשר שיפר את הצעתו האחרונה, והפעם הציע שש דירות בפרויקט ועוד בית בישוב דברת ושכר־דירה לתקופה קצובה. חכשורי התנה הצעתו זו בתנאי שתועלה על הכתב ותיחתם בידי כל הנתבעים.
בעקבות דרישה זו, חתמו בפני
התובעים הנתבעים כולם על מסמך שכותרתו "הסכמה" ובו הם מביעים הסכמתם לפנות את המקרקעין כנגד קבלת שש דירות, בית בישוב דברת, תשלום שכר־דירה בסך 500$ לחודש עבור כל חודש מיום הפינוי ועד ליום מסירת הדירות, תשלום שכרם של התובעים בסך השווה ל־12% משווי הפיצוי בצירוף מע"מ ותשלום שכר־טרחת השמאי, המודד והמגשר (נספח ד' לכתב התביעה) (להלן: "מסמך ההסכמה"). המסמך נדחה על־ידי חכשורי בעיקר לאור הדרישה לתשלום שכרם של התובעים (סעיף 55 סֵיפא לתצהיר עדותו הראשית של חכשורי).

י. במהלך הדיונים בתביעה לצו־המניעה הסכים חכשורי להצעת בית־המשפט לפינוי הנתבעים כנגד פיצוי של שש דירות בפרויקט ועוד בית בישוב דברת, תשלומי שכר־דירה והשתתפות בשכרם של התובעים בסך השווה ל־25,000$. הנתבעים דחו אף הצעה זו, ולפיכך התקיים הדיון בתביעות, ובית־המשפט הותיר על כנו את צו המניעה האוסר על הנתבעים לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין (החלטת כב' השופטת ד' קרת מיום 06/06/01, מוצג 19 למוצגי חכשורי).
כמו־כן ניתנה לנתבעים 1-4 רשות להתגונן כנגד תביעת הפינוי שהגיש נגדם חכשורי.

5. בשלב זה של ההליכים, ביום 22/11/01, שיגרו הנתבעים לתובעים מכתב באמצעות פקס', בו הודיעו להם על הפסקת הייצוג (נספח ה' לכתב התביעה).

6. המשך ההליכים בבית־המשפט היה קצר. הנתבעים יוצגו על־ידי עוה"ד הוס, אשר הופיע בשלוש ישיבות שנקבעו להבאת ראיות, ופוטר על־ידי הנתבעים בסוף שנת 2002, מועד בו הגיעו להסכם עם חכשורי לפינוי המקרקעין כנגד פיצוי, כפי שהוצע להם כאמור בסעיף 4 (ט) דלעיל (להלן: "הסכם הפיצויים"). הסכם זה כולל, בין היתר, התחייבות חכשורי לשיפוי הנתבעים, היה ויינתן פסק־דין בתיק זה המחייב אותם לשלם לתובעים שכר־טרחתם.

לעוה"ד הוס שילמו הנתבעים שכר־טרחה בסך השווה ל־2,000$, הן בתמורה לטיפול בתביעת הפינוי כאמור בסעיף 6 דלעיל והן בתמורה לכתב ההגנה שהגיש בשמם בתיק זה והופעה בקדמי משפט.
טענות הצדדים:

התובעים:

התובעים תובעים את שכר־טרחתם על־פי ההסכמים שנכרתו בינם לבין הנתבעים. לטענתם, כל ומלוא העבודה, שהביאה לקבלת הפיצויים נעשתה בידיהם, והחוזה שנחתם בין הנתבעים לבין חכשורי מקנה לראשונים את אותו הפיצוי שהושג על־ידם במהלך ייצוגם את הנתבעים. עוד טוענים התובעים, כי חכשורי, בהתנהגותו, גרם להפרת הסכמי שכר־הטרחה בכך ששידל ושכנע את הנתבעים לחתום על הסכם הפיצויים תוך שהם מפטרים את התובעים מייצוג, לאחר שכל ומלוא העבודה בוצעה בידיהם. בנוסף טוענים הנתבעים, כי סעיף השיפוי המופיע בהסכם הפיצויים הנו חוזה לטובת צד ג', המקנה להם יריבות ישירה אל מול חכשורי.

הנתבעים:

קו ההגנה שהוצג על־ידי הנתבעים שינה פנים בהתאם לזהות עורכי־הדין שייצגו אותם במהלך הדיון בתיק.
תחילה יוצגו הנתבעים על־ידי עוה"ד הוס, אשר לא הכחיש כי התובעים זכאים לשכר־טרחתם (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 21/10/02). המחלוקת נסבה סביב גובה השכר.
בכתב הגנתם הראשון טענו הנתבעים לייצוג כושל של התובעים ורשלנות מקצועית. כמו־כן טענו כי חתמו על מסמך ההסכמה אגב ניצול מצוקתם וכפייתם מצד התובעים. עוד טענו הנתבעים כי התובעים היו אלה שהתפטרו הואיל ולא היו מוכנים לייצגם בהליך המשפטי, אלא אם כן יסכימו הנתבעים להגיע להסכם פשרה.
בכתב ההגנה המתוקן, שהוגש על־ידי פרקליט אחר הממומן על־ידי חכשורי, הועלתה טענת הגנה חדשה, שזכרה לא בא בכתב ההגנה הראשון ואף לא הועלה על־ידי עוה"ד הוס במהלך דיוני קדם־המשפט. על־פי טענת ההגנה החדשה, התובעים אינם זכאים לשכר־טרחה כלשהו עבור הפיצוי שהוצע על־ידי חכשורי בתחילת המשא־ומתן שנוהל בינו לבין התובעים, היינו הסכום לו היו זכאים לפי תנאי המכרז. לגבי היקפה וסכומה של ההצעה הראשונה סיפקו הנתבעים וחכשורי מספר גרסאות, אליהן אתייחס בהמשך.

חכשורי:

טוען להיעדר יריבות. לטענתו, הסכם הפיצויים איננו בבחינת חוזה לטובת צד ג', והוא מכחיש שגרם להפרת חוזי שכר־הטרחה שנחתמו בין התובעים לבין הנתבעים.
דיון:

א. הסכמי שכר־הטרחה, תוכנם, פירושם ונסיבות הפסקתם.

1. הסכם שכר־הטרחה בין עוה"ד הורוביץ לבין התובעים הנו קצר וברור. בהתאם לנוסחו, ישלמו התובעים תמורה עבור ייצוגם על־ידי הפרקליט בכל הכרוך בתביעות לעניין החזקה במקרקעין ופיצוי בגין פינויים בסך השווה ל־10% + מע"מ "מכל סכום שנקבל כפיצוי עבור השטח והבניינים שאנחנו מחזיקים". בנוסח ההצעה אין זכר, רמז או בסיס כלשהו לטענת ההגנה, שהופיעה לראשונה בכתב ההגנה המתוקן, על כי שכר־הטרחה ייגזר מסכום הפיצוי הנוסף שישולם לתובעים מעבר לזה שהגיע להם על־פי תנאי המכרז.
בעדויות הנתבעים לא הובאה ראיה להוכיח כי חרף האמור בחוזה שכר הטרחה וחרף לשונו המפורשת הייתה לצדדים כוונה משותפת, כנטען לפרוש חוזה זה מצד הנתבעים.
עדי הנגבי, אשר העיד מטעם הנתבעים, הוביל את המשא־ומתן לקראת כריתת חוזה עם התובעים והיה הגורם המקשר בין התובעים לבין הנתבעים, (להלן: "הנגבי"), הודה כי שאלת רצפת סכום הפיצוי המגיע לנתבעים, ממנו - לטענתו- התובעים אינם זכאים לשכר־טרחה, לא הועלתה במהלך המשא־ומתן לקראת כריתת חוזה שכר־הטרחה. לגרסתו, טענה פרשנית זו מבוססת על ההיגיון (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 20-25). ההיגיון המדריך את הנגבי הנו היגיון חד־צדדי, אשר, כאמור - גם לגרסתו - מעולם לא עלה לדיון עובר למשא־ומתן לקראת כריתת חוזה שכר־הטרחה או אחריו. באותה מידה של הגיון מסחרי־כלכלי אפשר להגיע למסקנה כי התובעים זכאים לשכר־טרחה מכל סכום פיצוי שיתקבל, כפי שנוסח בחוזה במפורש ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. זאת ועוד, עדותו של הנגבי בדבר היקף שכר־הטרחה המגיע לתובעים - על פי גרסתו - אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהיר עדותו הראשית, בו טען כי הוסכם בין הצדדים על תשלום שכר־טרחה בסך השווה ל־10% "...מכל סכום (הדגשה במקור ש.א)...". האם הנגבי מתכוון בתצהירו שהתובעים זכאים לשכר רק מתוך הכספים שישולמו כפיצוי, שמא גם משווי הדירות - המהוות את עיקר הפיצוי. משנשאל הנגבי האם לגרסתו, על־פי חוזה שכר־הטרחה יש לגזור שכר הן משווי הדירות הן מהכספים שישולמו בפועל, לא הבין את השאלה - עובדה המעוררת תהייה כיצד כתב את שכתב בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית. הגרסה החדשה, כפי שהופיעה בכתב ההגנה המתוקן ובעדותו של הנגבי, על כי אין לגזור את שכר־הטרחה מתוך שוויין של שתי דירות ועוד 50,000$, לא נזכרה בתצהיר, ולמותר לציין כי היא אינה מתיישבת עם האמור בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית.
יָתר־על־כן, העובדה שהנתבעים כבשו טענה זו והעלוה רק בכתב ההגנה המתוקן מעוררת שאלה אשר למהימנותה (לשון המעטה). הנתבעים היו מיוצגים מתחילתו של תיק זה וכתב הגנה הוגש על־ידי עוה"ד הוס, אשר אף הופיע בשמם בישיבות קדם־המשפט. בתצהיר עדותו של חכשורי נקשרו זרי דפנה לאופן ייצוגו של עוה"ד הוס את הנתבעים, ועל־כן אין כל ספק כי אם היה ממש בהגנת הנתבעים אשר לכוונת הצדדים לחוזה בקשר לתשלום שכר־טרחה מתוך הערך המוסף של הפיצויים שיושג על־ידי התובעים, אין כל ספק שהייתה מועלית על־ידו הן בכתב ההגנה הן במהלך הדיונים.

לא זו כי אם אף זו, הגרסה בדבר שוויה של רצפת הפיצויים שהגיעה לנתבעים על־פי תנאי המכרז, ובהתאם - הצעתו הראשונה של חכשורי - שינתה פנים במהלך המשפט באופן שאינו מעורר אמון אשר למהימנות הגרסה על גווניה:

(1) (1) עדי הנגבי העיד כי על־פי תנאי המכרז, הציע חכשורי לנתבעים, לפני המשא־ומתן באמצעות התובעים, סך של כ־600,000$, לפי בסיס של שתי דירות, כששווי דירה הוא 250,000$, ועוד 50,000$ - פיצוי כספי (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 9-11).

(2) בהמשך חקירתו הוסיף הנגבי כי סכום הרצפה היה כ600,000$, ועוד 50,000$ (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 9-11).

(3) בהתאם לסעיף 23 לתצהיר עדותו הראשית של חכשורי, הוא מעיד כי עמדת הפתיחה שלו, כפי שהובעה בישיבה שהתקיימה ביום 11/07/00, בה נכחו עוה"ד הורוביץ, פרקליטו והוא־עצמו, הוצעו שתי דירות ועוד 100,000$. יוער כבר עתה, כי בהתאם לרישום שערך לעצמו עוה"ד הורוביץ - נספח ב' לתצהירו - הציע חכשורי באותה ישיבה דירה אחת. כאמור, מי מהפרקליטים הנוספים שנכחו מטעם חכשורי לא העיד לתמיכת גרסת חכשורי, שאינה מהימנה ולו מהטעם ששינתה פנים גם מעמדת הבסיס האמורה לעיל.

(4) בניגוד לאמור בסעיף 23 בתצהירו, העיד חכשורי:

"ת. יש את הטענות שלנו טענו לבית המשפט. הצענו למשפחת הנגבי לפני שנכנסנו לנושא המשפטי או לפני שהם לקחו עורכי דין, הצענו להם שלשה בתי אב, ליהודה לעדי ולאמא. ליהודה היה עסק שם והצענו להם תמורת העסק, לפני שהם לקחו את הייצוג המשפטי והם לא הסכימו לקבל את ההצעה שלי. אמרתי להם שלמרות שעדי לא מופיע בסקר היינו מוכנים לשלם גם לו."
(עמ' 35 לפרוטוקול שורות 21-25, הדגשה שלי ש.א.)

עדותו של חכשורי אינה מתיישבת בינה לבין עצמה ואינה מתיישבת עם עדותו של עדי הנגבי המתיימר להציג חזית אחידה עם חכשורי על כי מלכתחילה הוצעו לנתבעים שתי דירות ועוד פיצוי כספי.
(5) בעדותו בבית המשפט ביום 19.4.01 בפני
כב' השופטת ד. קרת העיד חכשורי;

"ש. האם נכון שההצעה ע"פ המכרז קיימת?
ת. כן...."
(עמ' 4 לפרוטוקול, מוצג 15 למוצגי חכשורי, שורות 18-19).

מהמשך עדותו באותה ישיבה עולה כי הצעתו הראשונה של חכשורי לנתבעים הייתה על בסיס יחידת דיור אחת ועוד הוסיף והעיד כי אף אחד מהנתבעים לא התגורר במקרקעין והם לא היו זכאים לפיצוי כלשהי ע"פ תנאי המכרז (עמ' 5 שורות 1-2 למוצג 15 למוצגיו). עמדה זו מתיישבת עם עדותו של עוה"ד הורוביץ, שהתגלה כעד ישר ומהימן, על כי בפגישה הראשונה, שאת סיכום הדברים העלה על הכתב בזמן אמת, הציע חכשורי לנתבעים דירה אחת.

(6) (6) בהקשר זה ראוי לציין כי עדותו של חכשורי התאפיינה בפני
ות עקלתון והוא לא היסס לומר דבר והיפוכו, כמצוין לעיל, ובנשימה אחת במהלך העדות. פעם טען שעל פי תנאי המכרז הגיע לנתבעים פיצוי של שתי דירות (עמ' 36 לפרוטוקול שורות 3-4) ומשעומת עם תנאי המכרז (מוצג ת/1) לא היסס לחזור בו מהדברים שאמר דקה קודם לכן, והעיד כי;

"יהודה הנגבי מופיע (במכרז, ש.א.) כבית אב ועסק"
(עמ' 36 לפרוטוקול שורה 13)

ולאחר מכן:
"אני הצעתי למשפחת הנגבי שלוש פינויים מלאים ותשלום תמורת העסק. ביום הראשון שנפגשתי איתם עוד לפני בתי המשפט. הם דיברו על מיליוני דולרים. את השלוש פינויים ואת בית העסק אמרתי להם שמגיע להם"
(עמ' 36 לפרוטוקול שורות 26-29)

(7) (7) ואם בכך לא די הרי שמחקירתו הנגדית של עוה"ד קליינמן, פרקליט חכשורי, את עוה"ד הורוביץ אשר אף ניהל את המשא ומתן עם עוה"ד הורוביץ, עולה כי ההצעה הראשונית שלו הייתה פיצוי עבור דירה אחת ועוד סכום כספי מסויים;

"ש: ידעת שמעולם לא ניתן את הדירות האלה.
ת: נכון. והתפקיד שלי היה תפקיד ממתן ואפילו של אבא.
ש: ראית שהוא רוצה 13 דירות ואני הצעתי דירה אחת + כסף.
ת: כן.
ש: חשבת שזו עמדתי הסופית או עמדת פתיחה.
ת: הייתי בטוח שתשלם יותר. ככה מנהלים משא ומתן. לא היה לי משהו שיכולתי לדעת בדיוק את התוצאה הסופית. אלו דברים שאין לדעת מראש."
(עמ' 13 לפרוטוקול שורות 22, 28, הדגשה שלי ש.א.)

מהי, אם כן, גרסת חכשורי; האם מלכתחילה הציע לנתבעים פיצוי על בסיס דירה אחת, אולי שתי דירות או שמא שלוש דירות, ומהי גרסת הנתבעים, האם הוצע להם פיצוי על בסיס שתי דירות, שמא יותר מכך.
עדויות אלה אינן מהימנות עלי ואני קובעת כי עובר לתחילת המשא ומתן שנוהל בין עוה"ד הורוביץ לבין חכשורי ופרקליטיו ובתחילתו הציע חכשורי לנתבעים פיצוי על בסיס דירה אחת ועוד סכום כספי מסויים.
מכאן נובע כי גם אם הייתי מקבלת את גרסת הנתבעים בדבר רצפת פיצוי ממנה התובעים אינם זכאים לשכר טרחה, היא הייתה - לכל היותר - נגזרת משוויה של דירה אחת. יחד עם זאת, כפי שציינתי לעיל, בהתאם לחוזה שכר הטרחה הוסכם כי ישולם לתובעים שכר טרחה בסך השווה ל- 10% בצירוף מע"מ משווי הפיצוי כולו.

2. כתוצאה מהטיפול שטיפלו התובעים בעניינם של הנתבעים שכלל - בין היתר- נקיטת הליכים משפטיים רבים ומגוונים, התגוננות מפני הליכים שננקטו נגד הנתבעים, ניהול הליך גישור וניהול משא ומתן עם חכשורי, שופרה הצעתו של חכשורי באופן מהותי כך שבמקום פיצוי לפי שווי דירה אחת הוצעה לנתבעים ההצעה כדלקמן;
שש דירות בפרוייקט ועוד בית בישוב דברת ועוד תשלום שכר דירה לנתבעים 1-4 בסך 500$ לחודש מיום הפינוי ועד מסירת הדירות ועוד כסוי שכר טרחתם של השמאי, המודד והמגשר.
הצעה זו הועלתה על הכתב במסמך ההסכמה אך היא לא יצאה אל הפועל באותו שלב הואיל וחכשורי סרב לשלם את שכרם של התובעים. בהקשר זה יש לדחות את טיעוני הנתבעים כי חתמו על המסמך תוך ניצול מצוקתם הן משום שלמעט הנגבי הם נמנעו מלהעיד, ובעדותו של הנגבי ניכרו סימני התחמקות ממתן תשובה לשאלות הנוגעות לכפייה (עמ' 31 לפרוטוקול), הן מפני שהמסמך נחתם בהזדמנויות שונות ע"י מי מהנתבעים והן הואיל ועדותם של התובעים מהימנה ומקובלת עליי על כי בעקבות פגישה שהתקיימה בין הנגבי לבין חכשורי, בה הוסכם על תנאי הפינוי והפיצוי המופיעים במסמך ההסכמה, הם נסחו מסמך זה והחתימו עליו את הנתבעים.

אבן הנגף שמנעה הסכמת חכשורי למסמך ההסכמה הייתה התוספת שהוספה במסמך זה בדבר תשלום שכרם של התובעים על ידי חכשורי. לכך לא הסכים חכשורי ועל כן סוכלה הצעתו כמפורט לעיל. עדותם של התובעים בהקשר זה נתמכת באמור בסעיף 55 לתצהיר עדותו הראשית של חכשורי כי סרב למסמך ההסכמה בשל הדרישה לתשלום שכרם של התובעים וכן היא נתמכת בעדותו של עדי הנגבי אשר אישר, לא לפני ניסיון התחמקות ממתן תשובה, כי הפיצוי שקבלו הנתבעים בסופו של דבר הוא הפיצוי שהוצע להם לפי מסמך ההסכמה, למעט שכרם של התובעים;

"ש: על פי התנאים המופיעים בהסכמה נספח ד' סעיף 1(א) כתוב שתקבלו 6 דירות... וכן שכר הטרחה של עורכי הדין ושל השמאי והמודד. האם נכון שבסופו של דבר כשנחתמו הסכמי הפינוי, קיבלתם את אותו דבר חוץ מהסכם שכר הטרחה של עורך דין הורוביץ ופאר עוד 25,000 דולר?
ת: עכשיו אני נזכר בכל העניין הזה. את ההסכם הזה אימי הייתה בחו"ל...
ש: חוזר על השאלה.
ת: לא אותו דבר. זה פחות או יותר אותו דבר"
"ש: זה בדיוק אותו דבר חוץ מזה שעורכי הדין פאר והורוביץ לא קיבלו שכר טרחה על פי ההסכם וקיבלתם עוד 25,000 דולר.
ת: אתה מנסה להכשיל אותי ולא תצליח. לאורך כל הדרך לא הסכמנו לשום הסכם. עורכי הדין עבדו עלינו כמו קוסמים. האמנו בהם. יכולנו להשיג הרבה יותר מזה. את כל העבודה השחורה שלנו עשינו בעצמנו. הם שלחו אותנו לבד שאם אנו יכולים להשיג יותר שנשיג יותר. הם אמרו שאם אני לא מסכים להסכם הזה אז הם מתפטרים. כך זה היה לאורך כל הדרך
ש: חוזר על השאלה.
ת: נכון.
ש: נכון שכשהיה דיון בפני
השופט יפרח חכשורי הסכימו לשלם 25,000 דולר שכר טרחה.
ת: הזכרת לי משהו חשוב. לשאלתך תשובה חיובית. אני רוצה להוסיף שאותו יום זה היה היום הכי שחור בחיים שלי עם שני עורכי הדין. הם נלחמו שם כמו אריות על שכר הטרחה שלהם. רציתי לקבור את עצמי למה פעם אחת בבית משפט הם לא נתנו מעצמם כמו שהם נלחמו על שכר הטרחה שלהם. הם הזמינו את כל המשפחה שלי לבית המשפט על מנת לדון בשכר הטרחה שלהם. כאב לי באותו יום. כשהמשפט שלי התנהל היו בדיחות וצחוקים עם עוה"ד קליינמן.
ש: בדיון הזה שנפגעת היה בעצם חוץ משכר הטרחה של עורכי הדין הגעתם להסכמה על הכל.
ת: לא. הדיון היה על שכר הטרחה ולא על ההסכמה שלנו."

(עמ' 31 לפרוטוקול שורות 22-28 ועמ' 32 לפרוטוקול שורות 1-19, הדגשה שלי ש.א.)

כמו כן מהימנה ומקובלת עליי גרסתו של עוה"ד הורוביץ על כי הנקודה היחידה שטרפדה את הסכם הפשרה, לאחר שהושגו כל ההסכמות האמורות אשר לגובה הפיצויים, הייתה תשלום שכר טרחתו וכי חכשורי ועוה"ד קליינמן הודיעו לו שאינם מוכנים לשאת בשכרו (עמ' 16 17 לפרוטוקול). למותר לציין כי לא נתנה עדות של עוה"ד קליינמן לסתור טענה זו.

מסקנת ביניים מן האמור לעיל הינה כי במהלך ההליכים המשפטיים והמשא ומתן שנוהל בין התובעים לבין חכשורי הוצעה ע"י האחרון הצעת פיצוי כמו זו ששולמה לנתבעים לפי חוזה הפשרה. בכל הנוגע לשאלת תשלום שכרם של התובעים התחייב חכשורי בחוזה הפשרה לשפות את הנתבעים היה וינתן נגדם

פסק דין
בתיק זה.

3. הפסקת הקשר המשפטי בין התובעים לבין הנתבעים נעשה באמצעות הודעה בכתב ששלחו הנתבעים לתובעים ביום 22.11.01 באמצעות הפקסימליה.
זהו נוסח ההודעה:

" לכבוד
עוה"ד הורוביץ...
הנדון: הודעה על הפסקת ייצוג.
הנך מתבקש להפסיק לייצג אותנו בכל עניין בו יוצגנו על ידך...
אנחנו מודים על שרותך."

הודעה זהה בנוסחה נשלחה לעוה"ד פאר מאותו מכשיר פקס ובאותה שעה. הנתבעים טוענים כי התובעים הם אלה שהודיעו להם על הפסקת הייצוג הואיל ולא ראו טעם להמשיך לנהל הליך משפטי שסיכוייו קלושים ובהעדר הסכמה מצד הנתבעים להגיע לפשרה עם חכשורי הם התפטרו מייצוג. התובעים טוענים כי מעולם לא התפטרו מייצוג וכי הנתבעים הם אלה ששלחו להם את הודעת הפסקת הייצוג. מהעדויות שהובאו בפני
י אין כל ספק כי הנתבעים הם אלה שהפסיקו את הקשר החוזי והודיעו על הפסקת הייצוג, זאת מהטעמים כדלקמן:

(1) (1) הנתבעים הם אלה ששלחו את הודעת ביטול החוזה, הנתבעים נמנעים מלפרט בהודעת הביטול מהי סיבת הביטול. אם היה ממש בטענה כי התובעים הם אלה שהודיעו על הפסקת הייצוג והנתבעים אך המתינו להודעה שתשלח אליהם בכתב, אין ספק שהיו מציינים בהודעתם כי התובעים הם אלה שהודיעו על ביטול החוזה וכי הודעת הנתבעים הינה לא יותר מאשר אישור הביטול.

(2) (2) אין כל הגיון כלכלי מסחרי בהפסקת הייצוג וביטול חוזה שכר הטרחה שייעשה ביוזמת התובעים. עוה"ד הורוביץ העיד, והדבר אף עולה מתוכנו של החוזה, כי הוא לקח בחשבון כי אם בסופם של ההליכים המשפטיים הנתבעים לא יזכו בפיצוי כלשהי הרי שלא יהיה זכאי לשכר טרחה (עמ' 13 לפרוטוקול). מכאן, שגם אם סבר עוה"ד הורוביץ כי לא יהיה זה נכון להגיע ל

פסק דין
וכי ראוי לנתבעים שיגיעו להסכם פשרה במהלך הדיונים, כפי שהסביר בעדותו (עמ' 6 לפרוטוקול), אזי לא היה טעם להתפטר בשלב בו הודיעו הנתבעים על הפסקת הייצוג. בשלב זה כבר ננקטו על יד התובעים פעולות משפטיות רבות ומגוונות, כפי המתואר לעיל וכעולה מקלסר מוצגי חכשורי. למעשה, כל שנותר הוא להופיע בשתיים שלוש ישיבות ולהגיש סיכומים. לעומת היקף העבודה שכבר בוצעה עד לאותה נקודה היקף העבודה לסיום ההליכים היה זניח.
על היקפה המצומצם של העבודה שנותרה, תעיד העובדה שהנתבעים שילמו לעוה"ד הוס שכר טרחה בסך השווה ל- 2,000 $ ואין כל ספק שפרקליט זה לא היה מסתפק בשכר צנוע, אלא בשל היקפה המצומצם של העבודה שנותר לבצע, כאשר שכרו האמור כולל הגשת כתב הגנה והופעה לישיבת קדם משפט גם בתיק זה.
על כן, גם אם דעתם המשפטית של התובעים הייתה כי לא יהיה זה נכון לנהל את ההליך המשפטי עד תום, בשלב זה שבו היו נתונים ההליכים ונוכח העבודה העצומה שהושקעה על ידם, לא היה כל הגיון כלכלי מטעמם להודיע על ביטול חוזה שכר הטרחה.

(3) (3) מהעדויות שהובאו בפני
י יש ממש בטענת התובעים על כי הודעות הפיטורין שנשלחו באותה שעה מאותו מכשיר פקסימליה הן למשרדו של עוה"ד הורוביץ והן למשרדו של עוה"ד פאר, נשלחו ממשרד חכשורי או מי מטעמו, לאחר שהנתבעים הבינו כי מיצו את ההליכים נגד חכשורי וכי לא יקבלו ממנו פיצוי העולה על הצעתו לפי מסמך ההסכמה. בהקשר זה יש להפנות לעובדה שבאותה עת בה קיבל עוה"ד פאר את הודעת ביטול החוזה מהנתבעים, הוא גם קיבל מאותו מכשיר פקס, בהפרש של דקותיים, הודעה על הפסקת ייצוג של לקוח אחר שלו, אף הוא תושב שכונת הארגזים אשר יוצג על ידי עוה"ד פאר מול חכשורי בקשר להליכי הפינוי מביתו. (ראה עדותו של עוה"ד פאר עמ' 25 לפרוטוקול ונספח א' לתצהירו). משעומת עדי הנגבי עם השאלה הכיצד יתכן ששתי ההודעות הגיעו מאותו מכשיר פקס ובאותה שעה, השיב:

"ישבתי עם שכן שלי, קנינו פקס ושלחתי לו (לעוה"ד הורוביץ) את המכתב" (עמ' 33, 34 לפרוטוקול).

למותר לציין כי אין כל הגיון ברכישת מכשיר פקס לצורך משלוח שני מכתבים ואני דוחה גרסתו זו של הנתבע. באותו הקשר עומת חכשורי עם הודעת פיטורין אחרת (נספח ג' לתצהיר עוה"ד פאר) שנשלחה לעוה"ד פאר על ידי לקוח נוסף שלו, תושב שכונת הארגזים, ואשר על פי הרשום בה, היא נשלחה ממשרד פרידמן-חכשורי- (נתבעת 9). על כך השיב חכשורי בהיסוס תשובה מוזרה על כי מספר מכשיר הפקס הרשום על גבי מכתב פיטורין זה אינו של משרדי הנתבעת 9. ומוזר הכיצד מוצג נ/49, אשר נשלח בפקס מאותו מכשיר וגם עליו רשום שם נתבעת 9, הוכחש על ידי חכשורי כי נשלח ממשרדו.
אינני נותנת אמון בעדותו של חכשורי ואני קובעת כי קרוב לוודאי שהודעות הפיטורין ששלחו הנתבעים לתובעים נשלחו ממשרדי חכשורי או מי מטעמו.

מן האמור לעיל מתבקשת המסקנה כי הנתבעים הם אלה שהודיעו לתובעים על ביטול חוזה שכר הטרחה. הודעת ביטול זו מקנה לתובעים, בנסיבות שתוארו לעיל, הזכות לפיצויי קיום החוזה. לא זו בלבד שהודעת הביטול נתנה בחוסר תום לב, ללא כל סיבה עניינית למעט העובדה שהנתבעים חפצו לסיים הסכסוך עם חכשורי ולו במחיר הפרת התחייבותם החוזית כלפי התובעים, אלא שבאותו שלב עבודת התובעים כמעט והסתיימה. נותר חלק מצומצם מאוד של עבודה, ועוד בשלב שהנתבעים יוצגו עדיין על ידי התובעים, כבר גמלה ההחלטה בליבם לסיים את ההליכים המשפטיים מול חכשורי כנגד קבלת תמורה שהוצעה להם לפי מסמך ההסכמה. הנתבעים בחרו לשלוח לתובעים הודעת ביטול החוזה ללא כל סיבה עניינית. בהקשר זה יוער כי על טענת הרשלנות שנטענה בכתבי ההגנה לא חזרו הנתבעים בסיכומיהם וטוב עשו, שכן מהחומר שהונח בפני
עולה כי התובעים עשו עבודתם נאמנה; לא זו בלבד שהם לא התרשלו בעבודתם המשפטית, אלא להיפך- עבודתם הניבה פירות נאים לנתבעים ואל מול ההצעה הראשונה שהוצעה להם על ידי חכשורי הובילו התובעים את המשא ומתן לתוצאה המכפילה אותה עשרות מונים.
בבטלם את החוזה בנקודת זמן קריטית זו נהגו הנתבעים בחוסר תום לב אגב פגיעה ברוח חוזה שכר הטרחה ומטרתו. רוח חוזה שכר הטרחה היתה כי התובעים פועלים בכל הדרכים החוקיות להגדיל כדי מכסימום את סכום הפיצוי שישולם לנתבעים על ידי חכשורי. התובעים מלאו את חלקם ביושר תוך שהם מגיעים להישגים מרשימים במיצוי סכום הפיצוי. לפיכך, בשלב שבו הודיעו הנתבעים על ביטול חוזה שכר הטרחה הם מימשו את זכותם לעשות כן, בחוסר תום לב באופן המזכה את התובעים בפיצוי קיום. הנתבעים נהגו - לפיכך - בחוסר תום לב העומד בניגוד לחובה המוטלת עליהם לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"). התנהגות זו, בשלב הסופי של קיום חוזה שכר הטרחה, מעמידה לתובעים הזכות לפיצויי קיום על פי חוזה שכר הטרחה בסכומים שהיו זכאים לו אם חוזה הפשרה היה נחתם באמצעותם. בהקשר זה ואשר לאמות המידה לבחינת התנהגות לקוח בקיום חוזה שכר טרחה, ראוי לצטט מפסק דינה של השופטת ה. גרסטל בת"א (ת"א) 2808/98 א. חוטר ישי משרד עורכי דין נגד יעקב חיננזון (פורסם בנבו, המאגר המשפטי הישראלי);

"ברור מסקירת הטענות דלעיל, שהנתבע אכן הסתיר מהתובעים את העובדה שהגיע להסכם פשרה עם האגודות... התנהגות הנתבע סביב הסכם הפשרה היתה התנהגות בלתי נאותה, כלפי מי שליווה אותו משך שנים רבות בהליכים משפטיים, ומי שבמידה רבה בזכותו, למעשה, זכאי היה הנתבע לפיצוי שקיבל על פי פסק הדין"
(סעיף 33 לפסק הדין בעמ' 40).

הזכות לביטול חוזה קמה למבטל החוזה רק אם ההפרה היא הפרה יסודית [סעיף 7 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת החוזה) התשל"א 1971] (להלן: "חוק החוזים - תרופות"), ואם ההפרה אינה יסודית קמה זכות הביטול רק אם נתנה על ידי המודיע ארכה לקיום החוזה והוא לא קוים על ידי הצד המפר (סעיף 6 (ב) לחוק החוזים- תרופות).
הנתבעים לא הצביעו על הפרה יסודית שהפרו התובעים את החוזה. אני דוחה את גרסתם על כי התובעים סרבו להופיע לישיבת ההוכחות. הנתבעים לא הצביעו על הפרה אחרת ולמותר לציין כי לא שלחו הודעה, טרם הודעת הביטול, בדבר מתן ארכה לקיום החוזה.
הודעת ביטול החוזה, ששיגרו הנתבעים לתובעים, ניתנה- על-כן- שלא כדין, והתובעים זכאים לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מההפרה. בנסיבות שתוארו לעיל סכום מלוא שכר הטרחה בניכוי השכר ששולם לעוה"ד הוס הינה תוצאה מסתברת של ההפרה. אשר לטענה כי שולם גם שכר טרחה
בסך השווה ל- 1000 $ לעוה"ד צ. הרצליך עבור בדיקת חוזה הפשרה, סכום זה לא הוכח ששולם.

התוצאה הינה, על כן, כי הנתבעים חייבים במלוא שכרם של התובעים על פי חוזי שכר הטרחה בהפחתת הסכום ששולם לעוה"ד הוס ובניכוי התשלום ששולם על ידם מראש, בתחילת הטיפול המשפטי, בסך 15,000 ₪.
הערה לסיום חלק זה של פסק הדין; אשר לזכותם של התובעים לשכר טרחה ראוי התביעה אינה לשכר טרחה ראוי ועל כן לא ברור מדוע האריכו הנתבעים בסיכומיהם בשאלה זו.
ב. חבות חכשורי כלפי התובעים

שלוש הן עילות התביעה נגד חכשורי;
1. מכוח נוהג לפיו חכשורי, החברה המפנה את תושבי שכונת הארגזים, כוללת במסגרת הפיצויים המשולמים לתושבים את שכר טרחתם של פרקליטיהם.
2. מכוח עילת תביעה נזיקית- גרם הפרת חוזה וכן עשיית עושר ולא במשפט.
3. חוזה הפשרה, הכולל הסכם לשיפוי הנתבעים בגין

פסק דין
שיינתן נגדם לתשלום שכר טרחת התובעים, הינו בבחינת חוזה לטובת צד ג' המקנה לתובעים יריבות ישירה אל מול חכשורי.

עילת התביעה מכוח נוהג לא הוכחה ברמת הוכחה הנדרשת להוכחותו של נוהג. אמנם עוה"ד פאר העיד כי הנוהג הוא שחכשורי משלם את שכר טרחתם של פרקליטי המפונים אולם לא די בעדות זו על מנת להוכיח נוהג ואף לא די בהצגת חוזה פינוי אחד עם מפונה אחר להוכחת הנוהג. חכשורי הסכים במסגרת הליכי הפשרה בפני
כב' השופט מ. יפרח לשלם לתובעים סך בשקלים השווה ל- 25,000 $ אולם גם בהסכמה זו, בגדר הליכי פשרה, אין ללמד על נוהג.
אפשר שהנוהג הנטען אכן קיים אך התובעים לא עמדו בנטל להוכיחו.

עילת התביעה הנזיקית מתבססת על סעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיה מי שביועדין ובלא צידוק מספיק גורם להפרת חוזה, הרי זו עוולה, שאם לאדם השלישי נגרם נזק בגינה הוא יוכל להפרע בנזקיו מגורם ההפרה.
העילה של גרם הפרת חוזה מושתת על הוכחת היסודות כדלקמן:
א. א. קיומו של חוזה תקף.
ב. ב. הפרת החוזה על-ידי מי מהצדדים לחוזה.
ג. ג. גרימת ההפרה על-ידי מי שאינו צד לחוזה.
ד. ד. ידיעת גורם ההפרה על קיומו של החוזה והפרתו.
ה. ה. העדר צידוק מספיק.

לאור האמור עד כה מתבקשת המסקנה כי התקיימו היסודות שבסעיפים א', ב', ו-ד' לעיל. נותרה לדיון השאלה האם חכשורי הוא זה שגרם לנתבעים להפר את חוזה שכר הטרחה והאם היה לחכשורי צידוק מספיק לגרום להפרה.
פרופ' נילי כהן בספרה "דיני הנזיקין, העוולות השונות (בעריכת ג.טדסקי), "גרם הפרת חוזה" מונה מבחנים לקביעת הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין השידול להפרה (עמ' 115):
א. א. המפר מבין את משמעות דבריו של המשדל.
ב. ב. דברי המשדל מהווים חלק מהטעמים לפעולתו של מפר החוזה.
ג. ג. כוונתו של המפר לפעול התהוותה לאחר התערבותו של המשדל.
ד. ד. המשדל מתכוון שהמפר יבצע את הפעולה, זאת להבדיל ממתן יעוץ.

סעיף השיפוי בחוזה הפיצויים מלמד על כך שהנתבעים הבינו הבן היתר את משמעות דברי חכשורי.
אינני מתעלמת מהעובדה כי קיים הפרש זמנים בין הודעת ביטול חוזה שכר הטרחה לבין כריתת הסכם הפשרה, יחד עם זאת, בנסיבות שתוארו לעיל דומני כי פער זמנים זה נעשה באופן מלאכותי ליצור מראית עין של ניתוק הקשר הסיבתי בין שידולו של חכשורי להפרת החוזה לבין מועד הודעת ביטולו על ידי הנתבעים.
הסכם הפשרה שנכרת בין חכשורי לבין הנתבעים נכרת תוך ידיעה כי קיים הסכם שכר טרחה, העומד בניגוד להסכם הפשרה ועל כן הסכימו הצדדים להסכם זה כי חכשורי ישפה את הנתבעים, היה ויינתן נגדם

פסק דין
בתיק זה. חכשורי היה מודע להפרת הנתבעים את חוזה שכר הטרחה ועל כן לא תעמוד לזכותו החזקה כי עצם העובדה שכרת את הסכם הפשרה עם הנתבעים לאחר שביטלו את חוזה שכר הטרחה מנתקת את הקשר הסיבתי בין כריתת הסכם הפשרה לבין הודעת ביטול חוזה שכר הטרחה (ראה ספרה הנ"ל של פרופ' נילי כהן בעמ' 126).
מטבע הדברים, בנסיבות שתוארו לעיל, כאשר לתובעים אין ראיות ישירות על שנאמר במשא ומתן בין הנתבעים לבין חכשורי עובר להודעת ביטול החוזה, הם יוכלו להסתמך על ראיות נסיבתיות בלבד. עוה"ד הורוביץ העיד בהגינותו כי חכשורי "עזר" לנתבעים לפטרו ובהמשך העיד כי הנתבעים פטרו אותו בשל סירובו של חכשורי לשלם את שכר טרחתו.
מהנסיבות שתוארו ב

פסק דין
זה עולה בבירור כי הנתבעים שלחו את הודעת ביטול חוזה שכר הטרחה בעקבות סירובו של חכשורי לשלם את שכר טרחת התובעים ואין צורך לחזור על מכלול הנסיבות שתוארו לעיל. חכשורי ידע כי הנתבעים הינם אנשים קשי יום אשר "...כסף לאוטובוס להגיע אלי לא היה להם. לכן ההסכם היה נטו." (ראה עדותו של עוה"ד הורוביץ עמ' 15 שורות 15-16). זו גם הסיבה שחכשורי הציע לשלם לתובעים שכר טרחתם בסך השווה ל- 25,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף (ראה עמ' 32 לפרוטוקול שורות 10-12). עדותו של עוה"ד הורוביץ התאפיינה ביושר רב, על כי חכשורי ניצל את מצבם של הנתבעים ומשחשו כי מיצו את הליכי המשא ומתן ואבן הנגף היחידה היא שכר טרחת התובעים, מה קל יותר מאשר להביא את הנתבעים למצב בו יקבלו את מבוקשם אגב הפרת חוזה שכר הטרחה עם התובעים תוך שהם מקבלים התחייבות מחכשורי לשפותם בכל סכום שיחוייבו בו בגין שכר טרחת התובעים. אין ספק, על כן, כי חכשורי היה הכוח המניע והמזין את הודעת ביטול החוזה ששלחו הנתבעים לתובעים.
בהתנהגותו של חכשורי הוא - ביודעין - גרם לנתבעים להפר את החוזה שנכרת בינם לבין התובעים.

האלמנט הנוסף והאחרון שיש להכריע בו, לצורך הטלת חבות על חכשורי בגין עוולת גרם הפרת חוזה, הוא אלמנט הצידוק. לאחר שראינו כי חכשורי גרם ביודעין להפרת חוזה שכר הטרחה יש לבחון האם התנהגותו היתה ללא צידוק.

"בעוד ששאר רכיבי העוולה מתייחסים ליסודות מוגדרים, ברורים
וחיוביים, יסוד הצידוק מהווה מונח שסתום בלתי מוגדר ושלילי
('ובלי צידוק מספיק'), היקפו של המונח תלוי בשיקולי צדק ובאיזוני
אינטרסים העומדים מאחוריו והוא מחייב את בית המשפט להפעיל
שיקול דעת מורכב". (ספרה של נילי כהן, בעמ' 207).

בע"א 628/77 חסיד ואח' נגד קנוף ואח' ל"ד (2) 225,235, נקבע כי העדר זדון או רצון לגרום להפרת חוזה אינם מעלים ואינם מורידים לבחינת עוולת גרם הפרת חוזה וכי קיומם אינו מהווה צידוק. כן נקבע כי:

"שמירה על האינטרס העצמי או הגנה על אינטרס של אחרים אינה
כשלעצמה בגדר צידוק מספיק... (עמ' 234 מול האות ז').

בבואנו לשקול זה אל מול זה את האינטרס הבא להגן על העקרון שחוזים יש לקיים אל מול העיקרון המגן על האינטרס הכלכלי של חכשורי לשלם לנתבעים סכום פיצוי שלא יכלול את שכרם של התובעים, דומה כי לא יכול להיות ספק שידו של האינטרס הראשון היא על עליונה (ראה: מאמרו של פרופ' דניאל פרידמן "מאזן האינטרסים בבחינת היסוד 'בלי צידוק מספיק' בעוולת גרם הפרת חוזה, עיוני משפט כרך ו', עמ' 625 ועמ' 626).
בנסיבות מקרה זה, כאשר חכשורי פעל בחוסר תום לב עת ידע על קיומה של זכות התובעים לשכר טרחתם הרי שקל וחומר שזכות התובעים עדיפה על זכותו לשלם לנתבעים פיצוי מופחת על פי אינטרס כלכלי מובהק.
השכל הישר, הפעלת שיקולי הצדק ואיזון האינטרסים שמגולמים סביב עמדת התובעים אל מול עמדת חכשורי מביאים למסקנה כי יש להעדיף את העיקרון שחוזים יש לקיים וכי שמירה על האינטרס הכלכלי של חכשורי אינה מהווה צידוק כמשמעות המונח בסעיף 62א' לפקודת הנזיקין.
בנסיבות אלה אני קובעת כי חכשורי עוול כלפי התובעים בעוולת גרם הפרת חוזה ועל כן הוא חייב לפצותם בגין הנזק שנגרם להם כתוצאה מההפרה, היינו תשלום שכר טרחתם.

מכאן מתייתר הצורך לדון בשאלה האם הסכם השיפוי בין חכשורי לבין הנתבעים הינו חוזה לטובת צד ג', כמשמעותו לפי סעיף 34 לחוק החוזים. יחד עם זאת, יוער בקצרה כי סעיף 34 לחוק החוזים מגדיר כי חוזה לטובת צד ג' הוא חוזה המקנה למוטב זכות לדרוש קיום החיוב, אם משתמעת מהחוזה כוונה להקנות לו זכות זו. השאלה האם לפי אומד דעת הצדדים מעניק החוזה למוטב עילת תביעה ישירה הינה שאלה של פרוש אומד דעת הצדדים (ראה ע"א 5757/97 חמאדה ואח' נ"ג (5) 849 בעמ' 865). לא כל חוזה שיפוי מקנה זכות תביעה ישירה לצד השלישי אפילו לא כשעסקינן בחוזי ביטוח לטובת נפגעי צד שלישי. לכן יש לבחון האם בהתאם לחוזה השיפוי משתמעת כוונה להקנות לצד ג' זכות ישירה לאכיפת החוזה. סעיף 8 להסכם הפשרה מקנה לנתבעים זכות שיפוי כנגד ארבעה תנאים מצטברים, הראשון שבהם הוא שבית המשפט בתיק זה לא ימצא את עדות הנתבעים בלתי אמינה. קיומו של תנאי זה, כשלעצמו, מביא למסקנה כי הצדדים לחוזה לא התכוונו להעניק לתובעים זכות תביעה ישירה כמוטבים על פיו, שכן חבותו של חכשורי לשיפויי מותנית בתנאים שחלקם אינם בשליטת הצדדים. במצב דברים בלתי ידוע זה לא ניתן לומר כי אומד דעת הצדדים להסכם הפשרה הייתה להעניק לתובעים עילת תביעה ישירה כלפי חכשורי, כמוטבים מכוח חוזה לטובת צד שלישי.
לסיכום

הואיל והנתבעים בסיכומיהם לא חלקו על אופן חישוב שכר הטרחה על פי חוזי שכר הטרחה כמפורט בכתב התביעה, ולאור האמור ב

פסק דין
זה, אני מחייבת אותם ואת חכשורי לשלם לתובעים את סכום התביעה, בניכוי סך של 15,000 ₪, כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 15.6.00 ועד למועד הגשת כתב התביעה המתוקן(20.8.03). כן יש להפחית מסכום התביעה סך בשקלים השווה ל- 2,000 $, ששולם לעוה"ד הוס, סכום זה לפי שערו היציג של הדולר ביום הסכם הפסקת ייצוגו את הנתבעים (מוצג 43 למוצגי חכשורי) ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהמועד האמור ועד למועד הגשת כתב התביעה המתוקן.
התוצאה שתתקבל תשא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד למועד התשלום בפועל. כן ישאו הנתבעים וחכשורי בהוצאות התובעים, ושכר טרחת פרקליטם בסך השווה ל- 10% מהסכום הפסוק בצירוף מס ערך מוסף.
ניתן בלשכתי י"ט באלול, תשס"ו (12 בספטמבר 2006).

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

שושנה אלמגור
, שופטת
סגנית־נשיא








א בית משפט שלום 171041/02 עוה”ד הורוביץ דוד, עוה”ד פאר אפרים נ' נגבי ציונה, הנגבי עזרא, נגבי יהודה, הנגבי אייל, דחב"ש ערן, דחב"ש שרה, לוין לאה, הנגבי (לופוביץ) לאה (פורסם ב-ֽ 12/09/2006)