פסקי דין על שמעון מסיקה | פסקי דין על אילן ברכה

3733/03 א     14/09/2006




א 3733/03 שמעון מסיקה נ' אילן ברכה




1
בתי המשפט
א 003733/03
בית משפט השלום פתח-תקוה
14/09/2006
תאריך
כב' השופט נחום שטרנליכט

בפני
שמעון מסיקה

בעניין:
התובע
ע"י ב"כ עוה"ד בשמת פרי שמחיוף
נ ג ד
אילן ברכה


הנתבע
ע"י ב"כ עוה"ד מרדכי ויניצקי

פסק דין

מבוא:
מונחת בפני
תביעה להשבת נזקי התובע כתוצאה מהשותפות שהיתה בין הצדדים (להלן - השותפות) ופורקה. כמפרק השותפות מונה בהסכמת הצדדים דורון עראסי (להלן - המפרק), ששימש כיועץ המס של השותפות. התביעה הוגשה בהמשך להסכמת הצדדים מיום 12.11.00, אשר במסגרת ה"פ 502/00 ניתן לה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב תוקף של החלטה. ההחלטה ניתנה במסגרת הליכי פירוק השותפות.

כך היא לשון הסכמת הצדדים (להלן - הסכם הפשרה):

"א. הליכי פירוק השותפות מסתיימים בזאת, המפרק משוחרר מתפקידו ולא יתמנה תחתיו מפרק אחר.
ב. כל צד יהיה רשאי להגיש נגד משנהו תביעה כספית, לא על בסיס פירוק השותפות.
ג. באין בקופת השותפות סכום כלשהו, יתמודדו השותפים כל אחד לעצמו בפני
כל תביעה של נושה.
ד. מקובל על הצדדים שכל שנרשם בדו"ח המפרק, ייחשב כדבר מוסכם בכל הליך עתידי בין הצדדים".

טענות הצדדים:
טענות התובע:
הצדדים החליטו על הקמת השותפות שתשלב בפעילותה את התמחויות הצדדים. התובע התמחה בפחחות רכב, והנתבע התמחה בהתקנת מערכות מיגון לרכבים. הצדדים התחייבו זה לזה כי כל השקעה כספית שתידרש להקמת השותפות, תתחלק ביניהם שווה בשווה. הצדדים שכרו לצורך השותפות מבנה בשטח של 400 מ"ר (להלן - המבנה). התובע נתן למשכיר המבנה ערבות בנקאית שהוצאה על ידו באופן אישי ע"ס 120,000 ₪, מאחר שלנתבע לא היו אמצעים כלכליים לעשות זאת.

התובע בעצמו ועל חשבונו ביצע במושכר עבודות שיפוץ והכשירו בהתאם לדרישות חברת הביטוח.

בערב פתיחת העסק, פנה הנתבע לתובע וביקש לצמצם את תחומי עיסוקם להתקנת מערכות מיגון בלבד ולביטול עבודות הפחחות, שהיה אמור לבצע התובע, כיוון שהפעלת הציוד הדרוש לצורך כך ילכלך את המבנה, והדבר יפגע בביצוע עבודות המיגון, דבר הדורש מקום נקי.

בתחילה התובע שילם מכיסו את התשלום הראשון בגין דמי השכירות עבור המבנה ושכ"ט עו"ד בגין עריכת הסכם השכירות. כמו כן, התובע שילם עבור סחורה שנרכשה כמלאי עסקי ראשוני. בנוסף לערבות שנתן, השקיע התובע בעסק סך 46,497 ₪ ואילו הנתבע לא השקיע מאומה. זמן קצר לאחר פתיחת העסק ומשהתחילו להתקבל רווחים, הנתבע החל להתעלם מהתובע ואף הוציא את מסמכי הנהלת החשבונות ומחשב העסק מהמבנה, והעבירם לביתו. הנתבע פעל בחוסר תום לב וגבה כספים מלקוחות, אך לא הפקידם בחשבון השותפות. השותפות פורקה בהסכמת הצדדים ביום 1.4.00.

מדו"ח המפרק עולה כי התובע השקיע בשותפות סך של 45,394 ₪. הנתבע רוקן את קופת השותפות, גבה כספים מלקוחות ולא הפקידם בקופת השותפות וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט שצוותה להפקיד כל תקבול בחשבון השותפות. עקב סירובו של הנתבע לשתף פעולה עם התובע לצורך פירעון חובות השותפות, מומשה הערבות הבנקאית שנתן התובע. הנתבע ממשיך להפעיל עסק בשם זהה לשמה של השותפות ומשתמש בסחורה ובמוניטין שצבר במסגרת השותפות.

לאחר פירוק השותפות, התובע הוא זה שהקטין את נזקי השותפות ומצא שוכר חלופי למבנה.

טענות הנתבע:
התביעה הינה נסיון לפירוק חוזר של השותפות בניגוד להסכמת הצדדים, אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל. השותפות התבססה מלכתחילה על קשריו של הנתבע ועל יכולתו הכלכלית של התובע. התובע לא עשה דבר לשם הקמת מחלקת הפחחות, ובכך הפר את התחייבותו המקורית כלפי הנתבע. כמו כן התובע כלל לא היה בערב פתיחת העסק של השותפות, שכן הוא שהה באותה עת בחו"ל. כל העבודה בשותפות בוצעה על ידי הנתבע ומנגד התעסק התובע בייצור קלטות פיראטיות שלא במסגרת השותפות. לצורך רכישת סחורה ראשונית הנתבע הוציא גם הוא 25,000 ₪. הנתבע ערב גם הוא לחובות השותפות ושילם את הוצאותיה בהתאם לאמור בדו"ח מפרק השותפות. הנהלת החשבונות של השותפות בוצעה אצל יועץ המס ערסי דורון - מפרק השותפות. ההסכמה בין הצדדים הייתה לחלוקה שווה ברווחים ולא להחזר ההשקעה הראשונית. הנתבע לא העלים כספים, שכן הלקוחות שילמו בשיקים שנמשכו לפקודת השותפות וסחרותם הוגבלה. פירוק השותפות הסתיים בעת שהנתבע הפקיד 53,000 ₪ לקופת השותפות בהתאם להוראות המפרק. התובע סירב לשלם את חלקו בתשלום החובות ועקב כך חולטה הערבות. הנתבע הוא בעל המוניטין בתחום הרדיו והתקנת מערכות מיגון לרכבים, ולתובע לא הייתה כל תרומה לצבירתו. המלאי והסחורה של השותפות נזקפו בעת הפירוק לחובת הנתבע. הנתבע הוא זה אשר מצא את השוכר החלופי למבנה.

דיון:
דו"ח המפרק:
בפתח הדברים יש להדגיש, כי בהתאם להסכם הפשרה מחייבות את הצדדים קביעותיו העובדתיות של המפרק, כפי שהועלו על ידו בדו"ח שהגיש. הצדדים הסכימו, כי הנאמר בדו"ח המפרק נחשב כעובדה מוסכמת. לפיכך, איש מן הצדדים לא היה רשאי להעלות במסגרת תיק זה טענה כלשהי נגד איזו מקביעותיו של המפרק, ויש לקבל אותן כמחייבות את הצדדים. דו"ח המפרק מיום 25.7.00 צורף כנספח ה לתצהיר עדותו של התובע. בנוסף לכך הגיש המפרק ביום 28.11.00 רשימה של יתרות חוב של השותפות לגורמים שונים. רשימה זו צורפה כנספח ו לתצהיר עדותו של התובע.

בדו"ח המפרק נקבע, כי השקעותיו של התובע בשותפות הינן בסך של 45,099 ₪, בעוד שהשקעותיו של הנתבע בשותפות, בניכוי כספים הנזקפים לחובתו כמפורט בנספח ב לדו"ח המפרק, הינן בסך 1,605 ₪. עוד נקבע בדו"ח המפרק, כי ערך המלאי של השותפות, נכון למועד פירוקה, הינו בסך 26,293 ₪. דבר נוסף שנקבע בדו"ח המפרק הוא, כי הנתבע קיבל סך של 155,930 ₪ השייך לשותפות, כאשר מתוך סכום זה שילם הנתבע חובות של השותפות בסך 102,891 ₪. לפיכך הורה המבקש לנתבע להפקיד בקופת השותפות סך של 53,039 ₪.

הפרת הסכם השותפות:
התובע טען בחקירתו בפני
: "היינו אמורים להשקיע יחדיו שקל מול שקל. הוא אמר לי שאין לו כסף וצריך להגיע לו כסף והוא ישקיע אותו. לא היה סיכום שאני אשקיע כסף והוא ישקיע ידע" (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 7-9). מדבריו של התובע עולה, לכאורה, כי הסכמת הצדדים היתה, שהשקעתו הכספית של כל אחד מהם בשותפות תהיה שווה לזו של האחר. מנגד טוען הנתבע, כי השותפות התבססה מלכתחילה על ידע וקשרים, שהיו לנתבע בתחום התקנת מערכות סטריאופוניות ומערכות מיגון לרכבים, ועל יכולתו הכלכלית של התובע (סעיף 6 לתצהיר עדותו של הנתבע). גם המפרק מציין בעדותו: "כשהשותפות נפתחה היה מוסכם מלכתחילה שאילן נותן את הידע המקצועי ומסיקה מביא את הכסף. הם ישבו איתי כשפתחו את התיק. זה השתמע מהדברים, הם דיברו על זה בנוכחותי" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 9-11). נראה, כי בעניין זה יש להעדיף את גירסת הנתבע, שנתמכה בעדותו של המפרק. גירסתו של התובע בעניין זה מעוררת קושי רב. התובע אישר, כי לא הכיר את הנתבע קודם לכן לעומק, ולא ברר את יכולתו הכלכלית, אלא האמין לנתבע (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 4-6). התובע ידע, שלנתבע אין כסף להשקיע (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 6). היתכן שהתובע, שלא הכיר היטב את הנתבע, אך ידע שהוא נעדר יכולת כלכלית, הסכים להשקיע כספים רבים בשותפות רק על סמך הבטחתו של הנתבע, שבהמשך ישקיע גם הוא את אותם הסכומים?! הרי אין מדובר כאן בהדיוט, אלא באיש עסקים בעל נסיון רב שנים בניהול מוסכים בארצות הברית, כפי שהעיד התובע על עצמו (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 3). לפיכך, אני מקבל את גירסת הנתבע, כי מראש הוסכם, שהתובע ישקיע כספים בשותפות בעצמו, בעוד שהנתבע יביא עימו לשותפות את הידע שלו ואת קשריו. הצדדים הגיעו להסכמה זו, כי לתובע היה כסף, אך לא היה לו ידע כלשהו בתחום התקנת מערכות המיגון והמערכות הסטריאופוניות, כפי שעולה מדברי התובע ואשתו (עמ' 15 לפרוטוקול,
שורות 13-17; עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 10).

הצדדים החלו לפעול בשותפות. אין מחלוקת בין הצדדים, כי במהלך פעילותה של השותפות סייע גם התובע רבות לפעילותה, ועסק בהתאמת המבנה לצרכי השותפות ובמטלות נוספות (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 16-20; עמ' 44 לפרוטוקול, שורה 26). על טענותיו של הנתבע כלפי התובע בעניין אי עיסוקו בפחחות רכב במסגרת השותפות הוא ויתר, כפי שעולה מעדותו. הנתבע אישר, כי לא העלה טענות אלו מעולם בפני
התובע (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 22-23). יתירה מכך, הנתבע העיד, כי סייע במציאת שוכר חלופי לשטח שנותר פנוי כתוצאה מאי העיסוק בפחחות רכב (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 12-13). הנתבע גם אמר בעניין זה: "אם שמעון היה לוקח את עצמו ושם יד בהתקנות ועוזר לי כמו שאני עבדתי הייתי מוותר על הכל" (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 18-19). התובע אכן נרתם לעניין והשקיע עבודה רבה בשותפות, כפי שהודה הנתבע, כאמור לעיל. לכן, כפי הנראה, ויתר הנתבע על עניין ביצוע עבודות הפחחות על ידי התובע. זאת בהנחה שטענת הנתבע, כי הוא לא היה זה שיזם את אי העיסוק בפחחות, נכונה. עולה, איפוא, כי גם אם לא היה זה הנתבע שיזם את אי העיסוק בתחום פחחות הרכב, הרי שהוא ויתר בהתנהגותו על כל טענה שהיתה לו כלפי הנתבע בעניין זה, והסכים, כי השותפות לא תפעל בתחום פחחות הרכב.

למרות זאת התנתק הנתבע מהתובע באופן חד צדדי, כפי שהודה בעצמו (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 23-25). הנתבע הוציא את המחשב של השותפות מהמבנה, והעבירו לביתו מבלי להודיע על כך לתובע (עמ' 42 לפרוטוקול 19-26). הנתבע הודה, כי התובע מעולם לא משך כספים מכספי השותפות לצרכיו הפרטיים (עמ' 47 לפרוטוקול, שורות 2-3). הנתבע לא נתן בעדותו טעם כלשהו שיש בו ממש לסיבת התנתקותו החד צדדית מהתובע. הנתבע ויתר על טענותיו בעניין אי התעסקותו של התובע בתחום פחחות הרכב, כאמור לעיל. הנתבע הודה, כי התובע השקיע עבודה רבה בשותפות. אם כן, אין בידי הנתבע, כהצדקה לניתוק היחסים עם התובע ולביטולו החד צדדי של הסכם השותפות, טענה כלשהי בדבר הפרת הסכם השותפות על ידי התובע. ממילא ניתוק היחסים החד צדדי עם התובע וביטולו של הסכם השותפות נעשו שלא כדין, והם מהווים הפרה של הסכם השותפות מצידו של הנתבע. הנתבע אף הודה, כי לאחר מכן הפקיד שיקים, שהתקבלו עבור השותפות, בחשבונו הפרטי (עמ' 42 לפרוטוקול, שורה 15). את זאת עשה הנתבע במסגרת חשבון בנק פרטי, שפתח על שמו ועל שם השותפות (ראה לעניין זה עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 11-12). נראה, כי בדרך זו הצליח לקבל את השיקים, שנמשכו לפקודת השותפות.

הכספים הנתבעים:
בסעיף 39 לכתב התביעה מפורטים רכיבי התביעה השונים, ונדון בהם כסדרם.

התובע עותר להשבת השקעותיו בשותפות, אשר בהתאם לדו"ח המפרק הינן בסך של 45,099 ₪. משנקבע, כי הסכם השותפות הופר על ידי הנתבע, אשר התנתק באופן חד צדדי ושלא כדין מהתובע, זכאי התובע, שטרם נהנה הנאה כלשהי מרווחי השותפות, ולא נטל לעצמו כספים או נכסים כלשהם מהשותפות, להשבת מלוא השקעותיו בשותפות. לפיכך על הנתבע להשיב לתובע סך של 45,099 ₪, נכון למועד עריכת דו"ח המפרק, 25.7.00.

התובע עותר להשבת מחצית שוויו של המלאי של השותפות במועד פירוקה, וכן לקבלת הרווחים ממכירת מחצית זו. בדו"ח המפרק נקבע, כי נכון ליום פירוק השותפות, 31.3.00, היה בידי השותפות מלאי בשווי 26,292.30 ₪. המפרק לא ידע לציין בדו"ח שהגיש, לידיו של מי מבין הצדדים הועבר המלאי לאחר פירוק השותפות. התובע לא הביא ראיה כלשהי להוכחת טענתו, כי המלאי נמצא בידיו של הנתבע. לפיכך דין רכיב זה של התביעה להידחות.

התובע עותר לחיוב הנתבע בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על סך של 53,039 ₪ בגין התקופה שמיום 18.4.00 ועד ליום 2.8.00, סך של 1,476 ₪. בהתאם להחלטת כב' השופט זפט מיום 18.4.00 היה על הנתבע להפקיד כל תקבול שיתקבל עבור השותפות בחשבון השותפות. הנתבע לא נהג כן, והפקיד כספים בחשבונו הפרטי. סך של 53,039 ₪, שהופקד בחשבון הפרטי הועבר על ידי הנתבע לחשבון השותפות רק ביום 2.8.00. לטענת הנתבע, הורה לו המפרק רק בדו"ח מיום 25.7.00 להפקיד את הכסף בחשבון השותפות בתוך 7 ימים, והוא אכן הפקידו שם ביום 31.7.00, כפי שעולה מאישור ההפקדה, שהוצג וסומן ת/5. נראה לכאורה, כי בעניין זה הצדק עם התובע. מלכתחילה לא היה רשאי הנתבע להפקיד את הכספים בחשבונו הפרטי. הדבר עמד בניגוד להסכם השותפות ובניגוד להחלטתו הנ"ל של כב' השופט זפט. על הנתבע היה להפקיד את הכספים מלכתחילה בחשבון השותפות, או לעשות כן לכל הפחות מיד עם מתן החלטתו של כב' השופט זפט. משלא עשה כן, עליו לשאת, לכאורה, בנזקי מחדלו. לפיכך היה צורך לקבל רכיב תביעה זה, ולחייב את הנתבע בתשלום. אלא שמדובר כאן בחלק מהליכי פירוק השותפות, כאשר הנתבע פעל בהתאם להוראות המפרק, והתובע מנוע מלתבוע בגין כך לאור הוראות סעיף ב להסכם הפשרה, ולפיו מנועים הצדדים מלתבוע זה את זה על בסיס פירוק השותפות.

התובע עותר לחיובו של הנתבע בסך של 6,300 ₪, מחצית מסכום שהיה על הנתבע לגבות עבור השותפות מאחת מלקוחותיה, וזאת בהתאם לאמור בדו"ח המפרק. לטענת הנתבע קוזז סכום חובה של אותה לקוחה מחוב שהיתה חייבת לה השותפות. דבר זה אושר על ידי התובע בעדותו (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 6-11). לפיכך דין רכיב זה של התביעה להידחות.

התובע עותר לחיובו של הנתבע במחצית מחירו של מחשב השותפות, אותו נטל הנתבע לעצמו, בסך 3,000 ₪. התובע לא הציג ראיה כלשהי בנוגע לעלות רכישת המחשב או שוויו. לפיכך דין רכיב זה של התביעה להידחות.

התובע עותר לחיוב הנתבע במחצית עלות ניירות הדפסה של השותפות, 234 ₪, שאותם נטל הנתבע - לטענת התובע - לשימושו הפרטי. גם בעניין זה לא הובאה כל ראיה להוכחת טענת התובע, כי הנתבע נטל את ניירות ההדפסה לשימושו הפרטי. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

התובע עותר לחיוב הנתבע בסך 1,711 ₪, שהוצאו מקופת השותפות על ידי הנתבע לשם רכישת מוצרים אצל ספק בשם "אל שי" לשימושו הפרטי של הנתבע. גם בעניין זה לא הובאה ראיה כלשהי, כי המוצרים נרכשו לשימושו הפרטי של הנתבע. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

התובע עותר לחיוב הנתבע בסך של 18,996 ₪ בגין מניעת הקטנת הוצאות השותפות עקב אי השכרת המבנה במשך 3 חודשים. התובע טוען, כי השוכרת החלופית ששכרה את המבנה במקום השותפות פנתה לנתבע עוד שלושה חודשים קודם לכן, וביקשה לשכור את המבנה, אך הנתבע התעלם מפניה זו ולא הביאה לידיעת התובע. לטענת התובע, הדבר נודע מפיה של אשה בשם תמי, בעלת מניות של השוכרת החלופית, ממדים בע"מ. התובע לא דאג לזמן את אותה אשה או כל עד אחר מטעם השוכרת החלופית לעדות בעניין זה. כשנשאל על כך, ענה: "מה יש להביא" (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 21-22). משנמנע התובע להזמין את העדה, והסתפק בעדותו בעניין זה, שהיא עדות שמיעה בלבד, נזקף הדבר לחובתו. לעניין זה ראה ע"א 465/88, הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו, פד"י מה(4)651, 658. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

התובע עותר לחיוב הנתבע בסך 1,312 ₪ בגין חוב של השותפות לבזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, שנפרע על ידי התובע לאחר פירוק השותפות. אין הנתבע בסיכומיו חולק על סכום רכיב זה של התביעה, אלא טוען, שהחיוב נוצר בשל התרשלות התובע, שלא דאג לניתוק קו הטלפון. טענה זו אין בה ממש. באותה מידה שעל התובע היה לדאוג לניתוק, גם על הנתבע היה לדאוג לכך. קו הטלפון היה רשום על שם שניהם. קו הטלפון המשיך להתקיים, ואף היו חיובים בגין שיחות טלפון שהתקיימו לאחר פירוק השותפות. בסיכומיו זונח הנתבע את הטענה, כי לא עשה שימוש בקו הטלפון לאחר פירוק השותפות. לפיכך יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע בגין רכיב תביעה זה סך של 1,312 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

התובע עותר לחיוב הנתבע בסך 32,490 ₪ בגין מחצית מהתשלומים ששילם מכספו הפרטי לכיסוי יתרת החובה בחשבון השותפות. ביצוע תשלומים אלו מפורט במכתבו של הבנק, אשר הוגש וסומן ת/2. העברת הכספים מאומתת גם בדפי החשבון של חשבונו הפרטי של התובע ושל חשבון השותפות, שהוגשו וסומנו
ת/3 ו-ת/4. יצויין, כי נציג הבנק, מר איציק אלגרבלי, העיד ששוחח עם שני הצדדים בנוגע ליתרת החובה שנותרה בחשבון השותפות, אך בסופו של דבר נפרעה היתרה מכספיו של התובע (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 20-25). אין ספק, כי התובע זכאי להחזר של לפחות מחצית מסכום זה. יתכן, כי לאור הקביעה, שחוזה השותפות הופר על ידי הנתבע, היה ניתן לחייבו בהחזר מלוא הסכום, אלא שהתובע הסתפק בתביעת השבה של מחציתו בלבד. לפיכך יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע בגין רכיב תביעה זה סך של 32,490 ₪, נכון למועד העברת הכספים. 34,000 ₪ הועברו ביום 7.5.01 ו-30,980 ₪ הועברו ביום 9.7.01.

התובע עותר לחיוב הנתבע בסך של 86,727 ₪ בגין תשלומים פרטיים שביצע הנתבע מחשבון השותפות. בהתאם לפירוט שבסעיף 39.11 לכתב התביעה מדובר בתשלומים, שנעשו לפני מועד עריכת דו"ח המפרק, 25.7.00. בדו"ח המפרק לא נזכרו תשלומים אלו כעומדים לחובת הנתבע. לפיכך טענות התובע בעניין זה עומדות בסתירה לאמור בדו"ח המפרק, ולאור הוראות סעיף ד להסכם הפשרה אין הוא יכול להעלותן. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

רכיב התביעה האמור בסעיף 39.12 לכתב התביעה נזנח על ידי התובע, אשר ציין במפורש בסעיף 62.12 לתצהיר עדותו, כי הוא מוותר על טענותיו בעניין רכיב תביעה זה. אכן רכיב תביעה זה לא נזכר בסיכומי התובע.

התובע עותר לחיוב הנתבע בסך של 150,000 ₪ בגין שימוש שעשה במוניטין של השותפות. בעניין זה יש לזכור, כי השותפות פעלה חודשים ספורים בלבד. קשה, איפוא, לדבר בפרק זמן כה קצר על מוניטין כלשהו שרכשה לעצמה השותפות. הטענה בדבר מוניטין כלשהו שנרכש לא הוכחה. לתובע לא היה שום ידע מוקדם בתחום עיסוקה של השותפות, וידע זה הובא במלואו על ידי הנתבע, כמפורט לעיל. ממילא ברור, שאם היה למי מן הצדדים מוניטין כלשהו בתחום עיסוקה של השותפות, היה זה הנתבע. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

התובע עותר לחיוב הנתבע בסך 100,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בעטיו של הנתבע. בע"א 3437/93, אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פד"י נד(1)817, 837, נאמר:

"פסיקת פיצוי בגין נזק לא-ממוני, על רקע סכסוך שיסודו במחלוקת על קיומם של חיובים חוזיים, נתונה לשיקול דעת בית המשפט (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970), ומכאן שהיא שמורה למקרים מיוחדים. ברם, קודם שיעמוד בית המשפט בפני
הצורך להחליט, אם המקרה שלפניו מצדיק פסיקת פיצוי כזה, מוטל על הנפגע מהפרת החוזה להוכיח בראיות הן את עצם הנזק הלא-ממוני והן את הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה לבין נזק זה".

המדובר במקרה זה בתביעה לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני על רקע הפרת חיוב חוזי. פסיקת פיצוי שכזה שמורה למקרים מיוחדים. על התובע היה להוכיח את קיומו של הנזק. נזק זה לא הוכח. כמו כן, אינני סבור שמקרה זה הוא מקרה מיוחד המצדיק פסיקת פיצויים שכאלה. לפיכך דין רכיב זה של התביעה להידחות.

סיכום:
התביעה, ככל שהיא נוגעת להשבת השקעות התובע, תשלום הוצאות לבזק וכיסוי יתרת החובה בחשבון השותפות, מתקבלת. סכום רכיבי התביעה שהתקבלו, כשהוא משוערך להיום עומד על סך של 112,563.56 ₪.

הנתבע ישלם לתובע 112,563.56 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 11,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום כ"א באלול, תשס"ו (14 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים, בלשכתי.

נחום שטרנליכט
, שופט








א בית משפט שלום 3733/03 שמעון מסיקה נ' אילן ברכה (פורסם ב-ֽ 14/09/2006)