פסקי דין על אילנות בטוחה | פסקי דין על דן רייכרט

134606/01 בשא     06/08/2002




בשא 134606/01 אילנות בטוחה נ' דן רייכרט




בתי המשפט
בשא134606/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתיק עיקרי: א 098094/01

06/08/2002
תאריך:
כב' השופט יעקב שינמן

בפני
:

המבקשת
אילנות בטוחה

בעניין:
ע"י ב"כ עו"ד אייל אקוניס
נ ג ד

המשיב
דן רייכרט
ע"י ב"כ עו"ד עמית מנור


פסק דין

מבוא:
1. 1. בפני
תביעה שהגיש התובע, דן רייכרט
(להלן המשיב) כנגד הנתבעת, אילנות בטוחה
(להלן המבקשת), בסדר דין מקוצר בסך של 169,133 ₪ (להלן "התביעה הנוכחית"), שעילתה המרכזית הינה טענתו של המשיב, כי המבקשת לא ביצעה, או סירבה לבצע דרישה שלו, להעברת תיק ההשקעות שלו, מהמבקשת לחברה אחרת וזאת בהתבסס על מכתב ששלח למבקשת ביום 25.7.95.
(המכתב - נספח ב' לכתב התביעה שייקרא להלן "מכתב הדרישה").
המבקשת הנה- חברה לניהול השקעות.
המשיב הינו - לקוח, שפנה למשרדי המבקשת ברמת גן והפקיד אצלה סכום של 400,000 ₪ להשקעה.

2. 2. הצדדים הגיעו להסדר דיוני ב"תביעה הנוכחית" שאושר ע"י רשמת ביהמ"ש, לפיו המבקשת תגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף, ורק לאחר מכן, תוגש בקשת רשות להתגונן, אם הבקשה תידחה.

3. 3. המבקשת הגישה בקשה לדחייה על הסף, בטענת מעשה בית דין והשתק עילה.
ההליכים הקודמים:
4. 4. המבקשת טענה, כי המשיב הגיש כנגדה תביעה בעבר, בגינה קיים

פסק דין
חלוט.
ביום 24.9.97 הגיש המשיב כנגד המבקשת תביעה בביהמ"ש השלום בתיק אזרחי 8214/97 על סך 661,967 ₪ (שתיקרא להלן "התביעה הראשונה").
ביום 3.5.00 ניתן ע"י כבוד השופטת דניה קרת -מאיר,

פסק דין
הדוחה את התביעה.
המשיב הגיש ערעור על פסק דינה של כבוד השופטת קרת וביום 6.8.01 נדחה הערעור ע"י כבוד השופטים י. גרוס וכבוד השופטות א. קובו ומ. רובינשטיין.
לא חלף חודש, מאז שהערעור נדחה וביום 5.9.01, הגיש המשיב תביעה חדשה כנגד המבקשת, שהיא התביעה שמתבררת בפני
.

הבקשה לדחייה על הסף:
5. 5. המבקשת טוענת כי פסק הדין שניתן ב"תביעה הראשונה", מהווה מעשה בית דין בין הצדדים ובנוסף טענה, כי המשיב מיצה את עילתו כלפי המבקשת ב"תביעה הראשונה" ולכן מתבקש ביהמ"ש לדחות את "התביעה הנוכחית" על הסף.

6. 6. אחת השאלות המתעוררות, מבחינת קיומו של מעשה בית דין, הנה שאלת זהות העילה ולכן בטרם אדון בבקשה לגופה, יש לסקור בקצרה את זהות העילות בשתי התביעות.
7. 7. "התביעה הראשונה" :
7.1 בחודש פברואר 1994, פנה המשיב למשרדי המבקשת וביקש להפקיד סכום של 400,000 ₪ להשקעה בבורסה וניירות ערך.
המשיב חתם על טופס ועל הסכם בהתאם וביהמ"ש פסק ב"תביעה הראשונה" כי התיק שנוהל אצל המבקשת, נוהל באופן עצמאי ע"י המשיב, בניגוד לעמדתו של המשיב ב"תביעה הראשונה", כי תיק ההשקעות נוהל אצל המבקשת עבורו.
7.2 7.2 עילות התביעה ב"תביעה הראשונה" היו:
א. א. הפרת חובת זהירות וחובת הנאמנות מכוח דיני החוזים והנזיקין,
ב. ב. הפרת הסכם,
ג. ג. רשלנות,
ד. ד. תרמית.
(ראה סעיפים 28,29,30,31 לכתב התביעה ב"תביעה הראשונה").
7.3 7.3 המשיב תבע השבה של מלוא כספו שהושקע בסך של 661,967 ₪,
8. 8. התביעה הנוכחית:
8.1 8.1 לטענת המשיב ביום 25.7.95 פנה ב"מכתב הדרישה" למבקשת להעביר
את כל תיק ההשקעות שלו לחברה אחרת, המבקשת סירבה לדרישתו,
ובחודש יולי 1998 מימשה המבקשת את יתרת ניירות ערך בתיק
ההשקעות של המשיב והעבירה לו את היתרה.
8.2 8.2 העילות התביעה ב"תביעה הנוכחית" הנן:
א. א. הפרת הסכם
ב. ב. רשלנות.
(ראה סעיפים 14,15 לכתב התביעה).
8.3 8.3 המשיב תובע את שווי המניות שהוחזקו בידי המבקשת לטענתו, בחודש יולי 1995 בסך של 198,160 ₪, כשמסכום זה הופחת סכום היתרה שהועבר למשיב לאחר מימוש המניות ביולי 1998.
יש לציין כי ב"תביעה הנוכחית" לא נתבע חלק מסעד, שלא נתבע ב"תביעה הראשונה".

תחימת גבול החלתו של כלל "ההשתק":
9. 9. שני שיקולים עיקריים מעצבים, את תוכנו של כלל "ההשתק" ותוחמים את גבולות החלתו:
השיקול האחד נעוץ בטובת הציבור, כי יהיה סוף לדיון המשפט.
(ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב (2) 561 וע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ד נא (1) עמ' 68 פסקה 18 א' ).
השיקול השני מבטא אינטרס של החברה, עשית צדק עם הפרט, בעל הדין שכנגד, שלא יוטרד פעמיים או יותר בשל אותה עילה או אותה פלוגתא, ושיוכל לכלכל את צעדיו בעתיד בבטחה ובשקט ולדאוג לענייניו הכספיים או האישיים, בהסתמך על ההכרעה השיפוטית שניתנה, ולא ידרש לשמור לעולם על ראיותיו, שמא הוא עשוי "להקרא" על ידי יריבו פעם נוספת לביהמ"ש, לשם בירורה מחדש של מחלוקת שהוכרעה ביניהם ב

פסק דין
.

אינטרס החברה הוא למנוע כפל התדיינות באותו עניין, ובכך להקל את העומס המוטל על בתי המשפט ולהבטיח פעולה תקינה של המערכת השיפוטית בביצוע מלאכת עשית הצדק.
שיטת המשפט שואפת ליתן הזדמנות לכל אדם להביא את דברו לפני ביהמ"ש: כדי שתכלית זו אכן תוגשם ושערי בית המשפט יהיו פתוחים ללא הגבלה לכל דורש, יש למנוע הכבדה מיותרת על בתי המשפט ובזבוז זמנם, מן האופן שמי שכבר ניתנה לו ההזדמנות להישמע בעניינו, דהיינו "היה לו יומו בביהמ"ש", לא יוכל לחזור ולהטריד את המערכת השיפוטית באותו עניין שכבר נדון והוכרע ב

פסק דין
ובכך למנוע מבעל דין אחר "את יומו" שלו.
דברי הנשיא שמגר בע"א 734/83 חברת החשמל נ' שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה) פדי לח (1) עמ' 613, 620:
"לגבי דידי חובה יתרה על המתדינים להקפיד על מיצוי זכויתיהם בדרך יעילה ככל האפשר ולהמנע מתמרונים, היוצרים עומס יתר דיוני אשר אותו ניתן למנוע. כפל הדיון הוא אכן מן התופעות שיש למנען"

וכן דברי השופט בן דרור בע"א 351/82 אילון נ' אסטריכר פ"ד מא (2) 673:

"העיקרון היסודי, שיהיו בתי המשפט פתוחים לרווחה ללא כל הגבלה לכל דורש, הוא המחייב, שניצול זכות זו יעשה באופן חד פעמי, ללא אפשרות של כפילות וחזרה וללא "הזדמנות שניה". כך גם יש לעשות זאת בצורה מלאה ושלמה ולא לחצאין ומקוטעין".

אינטרס החברה הוא לשים סוף להתדיינות, ובכך לשמור על כבודה ויוקרתה של המערכת השיפוטית ולהבטיח יציבות וודאות לגבי כוחו המחייב של המעשה השיפוטי.
אם יותר לבעל דין שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין, לחזור ולהתדיין עם בעל הדין יריבו באותו עניין, עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר החלשות מעמדו של ביהמ"ש בעיני הציבור ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו עניין ובאותה שאלה.

מכוח כלל השתק העילה, מונע

פסק דין
שניתן בתובענה אחת התדיינות נוספת בין בעלי הדין, לא רק בפלוגתאות שנידונו בפועל והוכרעו בפסק הדין, אלא גם בטענות, נימוקים או תיאוריות שכלל לא הועלו לדיון במסגרת ההתדיינות הראשונה, ובלבד שמדובר באותה עילת תביעה. במילים אחרות, מכוחו של פסק הדין הוקם והוצג מחסום דיוני לפני תביעה נוספת שמגיש התובע נגד הנתבע בגין אותה עילה.

דברי המלומדת נ. זלצמן בסיפרה מעשה בית דין בהליך האזרחי (מהדורה ראשונה, תשס"א) עמ' 30:

"אף אין נפקא מינה אם בתובענה השניה מבקש התובע לתבוע אותו סעד או סעד שלא תבע, או אם מעלה התובע למחלוקת אותם פלוגתאות ממש שנידונו בתובענה הראשונה או נסמך על אותן תיאוריות משפטיות או הוכחות עובדתיות, או אם הוא מבקש בתובענה השניה להעמיד לדיון פלוגתא שלא הועלתה כלל בהתדיינות הקודמת או להעלות טענה משפטית חדשה או להביא הוכחות נוספות לתמיכה בפלוגתא שנידונה".

וכן ראה פסיקה בעניין: ע"א 461/58 ביטום מפעלים כימיים בע"מ נ' מנהיים פ"ד יג 937, 943, ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ארח פ"ד יז 2617, 2623, ע"א 203/63 עזבון המנוח בורנשטיין נ' "עורות" בית חרושת לעורות בע"מ פ"ד יח (1) 306,311, ע"א 514/63 בדיחי נ' בדיחי פ"ד יח (2) 412, 418-417, ע"א 266/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב' (2) 561, ע"א 822/77 בסה נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ פ"ד לב (3) 21, 26-27, בג"צ 587/82 נעים נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים פ"ד לז (2) 701, 705- 706 , ע"א 8/83 גורדון נגד כפר מונאש מושב עובדים פ"ד לח (4) 797, 801,805.

10. 10. עילת התביעה:
הבסיס החוקי עליו מתבססת הבקשה היא תקנה 101 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984. בעבר הוגשה תובענה אחרת - "התביעה הראשונה", שנידונה לגופה והוכרעה ע"י ביהמ"ש מוסמך. השאלה היא האם המדובר באותה העילה, גם ב"תביעה הנוכחית".
במידה ומדובר באותה עילה, קיים מעשה בית דין ולא ניתן להגיש תביעה נוספת. (ראה ע"א 165/76 רשות הפיתוח נ' עזאם , פ"ד לא (1) )253).
דברי המלומדת נ. זלצמן בספרה מעשה בית דין בהליך האזרחי (מהדורה ראשונה, תשס"א) בעמ' 46:

"המושג עילת תביעה הוא איפוא מושג המפתח להפעלתו של כלל "ההשתק".
"עילת התביעה" היא שקובעת את גבולות החלתו של כלל "ההשתק" במקרה קונקרטי. אם מצא בית המשפט שהעילות בכל אחת מהתובענות זהות, מושתק התובע מלתבוע שוב, בין שהוא תובע סעד שונה, בין שהוא תובע חלק מסעד שלא תבע ובין שהוא מבקש אותו סעד בטענה עובדתית חדשה ובעזרת תיאוריה משפטית שלא העמיד בתובענה הראשונה. "

דברי כבוד השופט עציוני בע"א 9/75 אל עוקבי נגד מינהל מקרקעי ישראל פ"ד כט (2) עמ' 477:

"לעניין זהות העילות אין זה הכרחי שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויות להידון בשתי התובענות. העיקר הוא כאמור שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית"

דברי כבוד השופט לוין בע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש - מושב עובדים פ"ד לו (4) 797, 801:

" מבחן זהות העילה לעניין טענת מעשה-בית-דין רחב הוא, והעיקרון של
מעשה-בית-דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת. אין לדקדק במרכיבים משניים, ויש לראות את העיקר - את התשתית הבסיסית של העילה".

יש לציין כי עילת התביעה בשתי התביעות הינה הפרת הסכם ורשלנות שמתיחסת לאותו הסכם- הסכם ניהול תיק ההשקעות.
11. 11. המבחנים שביהמ"ש מחיל:

שלושה מבחנים עיקריים מוצעים על ידי הספרות לצורך חלותו של כלל השתק עילה:
א. א. מבחן הסעד.
ב. ב. מבחן הזכות שנפגעה .
ג. ג. מבחן העסקה.

בתי המשפט מיישמים רק שניים ממבחנים אלה, מאחר שמבחן הסעד נמצא כמבחן שביהמ"ש אינו "מאמצו" לצורך החלת ובחינת כלל השתק עילה.
(ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב' (2) 561).

11.1 11.1 מבחן הזכות שנפגעה:

בחינת העובדות המרכיבות את הזכות העיקרית, הראשונית, של התובע, שבגין הפגיעה בזכות זו הוא טוען לזכותו לקבלת סעד משפטי.
מסגרת המושג עילת תביעה הורחבה איפוא, על ידי הדגשת הזכות שנפגעה או האינטרס המוגן בדין, להבדיל מן הסעד הנתבע בגין אותה פגיעה.
לפי גישה זו, ימנע כלל ההשתק פיצול תביעות לסעדים שונים, כאשר הם נובעות או נשענות על אותה עילה, קרי: פגיעה באותה זכות מסוימת.
ראה דבריו של הנשיא (שמגר) בע"א 734/83 חב' החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה), פ"ד לח' (1) 620,613:

"תביעה לאכיפת חיוב או להצהרה על קיומו של חיוב לתביעה לפיצויים של הפרתו של אותו חיוב, כולם תביעות המבוססות על אותו חוזה ואותו חיוב העולה ממנו, ואינני רואה מקום להפריד ביניהם ולראות כל אחת מהם עילה נפרדת...
בשני המקרים מקור התביעה הוא אחד: החוזה שנכרת בין הצדדים והחיובים שקמו בעקבותיו".

יש לציין כי בעניינו עילת התביעה בשתי התביעות מקורה בהפרת הסכם ומדובר באותו הסכם לפתיחה וניהול החשבון.

המשיב אף לא יוכל לפצל את תביעותיו רק משום שכל אחת מהם נשענת על תיאוריה משפטית שונה, כגון, שבתובענה אחת הוא טוען לתרמית ובתובענה האחרת הוא טוען לרשלנות, או כאשר מקור ההגנה של הזכות בדין המהותי שונה, כך שהתובענה הראשונה היא בגין הפרת חוזה ואילו את השניה הוא מבסס על עוולה, הגם שבשתי התביעות הוא תובע בגין הפרת הסכם ורשלנות, אלא ש"בתביעה הראשונה" נוספות עילות של הפרת חובת הזהירות והנאמנות ועילת התרמית.
דברי השופט בך בע"א 259/83 אריה נ' סקום פ"ד לט' (4) 141,בעמ' 146:

"אפילו נאמר כי התביעה הראשונה מהותה הייתה , למעשה, הפרתו של חוזה ע"י המשיבה ולא תביעה בנזיקין, להבדיל מהתביעה השנייה שהתבססה על טענת הרשלנות עדיין אין זה משנה את המסקנה, כי קיימת זהות בין העילות, שכן בנסיבות המקרה הנידון הזכות המוגנת ע"י התחייבויותיה החוזיות של המשיבה זהה לזכות שעילת הרשלנות נועדה להגן עליה, היינו הזכות לשלמות רכושם וההגנה על נוחותם של המבוטחים".

זאת אפילו כאשר הוכחתה של כל אחת מהן נזקקת ליסודות עובדתיים שונים או כאשר הם בלתי מתיישבות זו עם זו מבחינה עובדתית. הפתרון שניתן לתובע (ע"י הדין) הוא להעלות כל אחת מטענותיו באופן חלופי ומצטבר בכתב התביעה.
זהו הדין גם כאשר מדובר בשני מעשי עוולה, שכל אחד ממעשים אלה מהווה פגיעה שונה בזכותו של התובע לשלמות גופו או בזכותו לשלמות רכושו, אפילו אם הפגיעות דומות. (ראה ע"א 477/68 הופמן נ' מיכאלי - לוי טל פ"ד כג' (2) 56).

בענייננו, העילות ב"תביעה הראשונה" היו תרמית, הפרת חובת הזהירות והנאמנות, הפרת הסכם ורשלנות, בניהול התיק ע"י המבקשת.
עילת התביעה ב"תביעה הנוכחית" שהוגשה, הינה הפרת הסכם ורשלנות ומחדלה של המבקשת במסגרת "מילוי דרישת הלקוח", כטענת המשיב.
אני רואה במילוי דרישה זו כחלק מפעולותיה של המבקשת בניהול התיק, על אף שהתיק מבחינות מסוימות נוהל באופן עצמאי, כל דרישות של לקוח לנותן שירות, שקיים אצלו תיק השקעות, הינם במסגרת הניהול של התיק , ניהול במובן הפרוצדוראלי, במיוחד לאור העובדה כי המדובר באותו הסכם כשהפרת ההתחייבות ואי מילוי הדרישה שנטענת ב"תביעה הנוכחית" הייתה ידועה למשיב בזמן הגשת "התביעה הראשונה", שהוגשה לבית המשפט למעלה משנתיים לאחר שהדרישה לא קוימה.
לאור האמור, יכול היה המשיב לטעון טענותיו לחלופין או לבקש מביהמ"ש לפצל את סעדיו ולא עשה זאת (הגם שאיני משוכנע, כי בקשתו לפיצול סעדים במקרה כזה הייתה נענית).
על פני הדברים, נראה כי הסיבה שלא העלה ב"תביעה הראשונה" את הסוגיה הנ"ל הינה התשתית לטענותיו, ששונה בשתי התביעות ואף סותרת.
"בתביעה הראשונה" השתית את תביעתו על כך, שהתיק נוהל ע"י המבקשת ואילו ב"תביעה הנוכחית", לאור פסק הדין שניתן, משתנים גרסתו וטענותיו "בהתאם" וטענותיו מושתתות על כך שהתיק נוהל על ידו.
דרך זו פסולה בעיני מאחר ו"בתביעה הנוכחית" המשיב משנה את עמדתו וגרסתו, כך שהטענה מושתת על טענה הפוכה לחלוטין ויוצרת בעיה באמינותו, בטרם דן ביהמ"ש בתיק לגופו .

על הצדדים שמביאים מחלוקת בפני
ביהמ"ש, מוטלת החובה הבסיסית להביאה , כל אחד את הצד והעמדה שלו בצורה האמיתית, הנכונה והכנה בעיניו, משניתן פסק הדין שאינו עולה בקנה אחד עם עמדתו וטענותיו של התובע, לפתע עמדתו והצגת הדברים מתהפכת.

לא ייתכן כי המציאות והעובדות שהציג המשיב, כפי שהוא רואה אותן, "משתנים" לאור פסיקתו של ביהמ"ש ולא חלף חודש מאז שערעורו נדחה ובעקבות כך, הוא מגיש את "התביעה הנוכחית".
11.2 11.2 "מבחן העסקה":

מבחן זה מרחיב עוד יותר את המושג עילת תביעה, באופן המדגיש את המעשה או העסקה כמסגרת עובדתית אחת, החובקת בתוכה או מתארת פגיעות שונות שנגרמו בתקופות שונות.

במילים אחרות ניתן לומר כי כאשר אותה מסכת עובדתית מהווה תשתית משותפת לתביעות אפשריות של בעל הדין בגין נזק שסבל, מהווה אותה מסכת עילת תביעה לצורך המבחן של זהות העילות, אפילו הפגיעות שנגרמו לתובע שונות ועקב כך יש לו תביעות לסעדים שונים, או שבאמתחתו תיאוריות משפטיות שונות. בדרך זו "יקבץ" התובע את כל התביעות האפשריות בשל אירוע אחד או עיסקה אחת במסגרת של תביעה אחת.

מבחן זה בהבדל מהמבחן של הזכות העיקרית, שמאפשר פיצול התביעות, דוגל בריכוזן של התביעות במסגרת הליך אחד, כדי להשיג בירור שיפוטי מלא ושלם של כל המחלוקות והפלוגתאות, שנוצרו וקמו בין הצדדים, כתוצאה מאותו אירוע או אותה עסקה.

דבריו של כב' השופט לוין בע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונש מושב עובדים פ"ד לח' (4) 797:
(באותו עניין בחן השופט את הטענה בדבר מעשה בית דין כאשר הסכסוך שהועלה בהליך השני נידון והוכרע בהליך הראשון בפני
בורר, קל וחומר כאשר המחלוקת הראשונה נידונה בערכאת שיפוט רגילה).

"אשר לזהות העילה: אכן כתבי הטענות בפני
הבורר בפני
הדרגה הראשונה בעניננו אינם זהים, אולם מבחינה מהותית מתייחסים שני ההליכים לאותה מסכת עובדתית לאותן פעולות של ועד האגודה, אשר לטענת המערערים היו בלתי חוקיות. יתרה מזאת: משהגישו המערערים תביעתם בפני
הבורר, הם יכלו וגם היו חייבים לרכז בתביעתם זאת את כל מסכת העובדות והטענות .... נסיונם של המערערים להצביע על שוני בעילות יוצר הפרדה מלאכותית".
"העיסקה" היא הבסיס של יחידת ההתדיינות שאותה אין לפצל. מבחן זה מדגיש את הנוחות הפרקטית לבירור של שאלות עובדתיות ומשפטיות שונות, שעולות בהקשר לאותו אירוע או עסקה ואת היעילות השיפוטית המושגת כתוצאה מתהליך הוכחתי כולל של אותם תביעות שניתן לרכזם יחדיו במסגרת התדיינות משפטית אחת.

בעניינו, אין ספק כי "התביעה הנוכחית", קרי אי מילוי דרישת הלקוח, כטענת המשיב, הייתה חלק מהאירוע ואותה עיסקה שנידונה בהליך הראשון.
אין המדובר במסמך או בהסכם חדש שניתן לאחר סיום ההליך, לא זו אף זו, אותו המסמך היה מצוי בפני
ביהמ"ש שדן ב"תביעה הראשונה".
בתצהיר גילוי המסמכים ב"תביעה הראשונה", פריט 10, הוא אותו "מכתב דרישה". פריט 19 באותו תצהיר הינו מכתבה של באת כוחו של המשיב, מיום 4.8.96, בו צוינה מפורשת (בסעיף 6.3) העובדה כי המשיב ביקש להעביר את התיק לדברת שרם ובקשתו לא נענתה. ובהמשך לאותו נאמר (בסעיף 6.4) כי הטיפול מהווה הפרת הסכם ורשלנות וברור ע"פ הכרונולוגייה של קרות האירועים ולאור האמור במכתבים, כי נתון זה היה ידוע למשיב בעת הגשת "התביעה הראשונה".
כאמור לאחר שניתן פסק הדין ב"תביעה הראשונה", משנה המשיב את גרסתו ומשתית את תביעתו ב"תביעה הנוכחית" על העובדה שהתיק נוהל באופן עצמאי, בניגוד לטענתו ב"תביעה הראשונה" כי התיק נוהל ע"י המבקשת עבורו.
השימוש במסקנת פסק הדין לגבי אופן ניהול התיק, בניגוד לגרסתו הראשונה והשינוי בעמדתו, מהווה בעייתיות בפני
עצמה היות ותצהיריו ועדותו מן "התביעה הראשונה" עומדים בניגוד מוחלט לטענתו ב"תביעה הנוכחית", ויהיה קשה להסביר שינוי בעמדתו זו, לאחר שנתן עדותו ותצהיריו, והצהיר תחת אזהרה כי הם אמת.

11.3 11.3 חריגים לכלל:

יש לציין כי החריגים לאי החלת כלל "השתק העילה", הם אותם המקרים בהם עולה טענה התוקפת את פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה ושינוי "אקלים משפטי" - דהיינו, שבתקופת הביניים שבין מתן פסק הדין בתקופה הראשונה לבין ההתדיינות השניה, חל שינוי ביחס לכלל המשפטי שהוחל על רכיבים עובדתיים בהליך הראשון (כגון: שהוראת הדין שהופעלה תוקנה או בוטלה ע"י המחוקק או שיצאה הלכה חדשה מאת ביהמ"ש העליון).
למותר לציין, כי המקרה שבפני
אינו נכנס לאף אחד מהחריגים. אין ספק כי המשיב לא תוקף את פסק הדין, לאור העובדה שהוא מתבסס עליו במסגרת עילתו, ואין חולק כי הדין המשפטי, לא השתנה בעניין שנדון ב"תביעה הראשונה" ופסק הדין הפך אף לחלוט בערעור בביהמ"ש המחוזי.
12. 12. המסמך שבבסיס עילת התביעה- "מכתב הדרישה":

יש לציין כי "מכתב הדרישה", שעליו מתבססת עילת התביעה ב"תביעה הנוכחית" (המכתב בו מבקש להעביר את התיק ל"דברת שרם ושות' השקעות בע"מ", תוך ציון מס' טלפון ומס' לקוח), היה מונח בפני
ביהמ"ש שדן בתובענה הראשונה כשנתן החלטתו ולמרות זאת, לא פסק ביהמ"ש כי על הנתבע לשלם לתובע סכום כלשהו.
(פריטים 10 ו- 19 בתצהיר גילוי המסמכים ב"תביעה הראשונה").
עוד יש להדגיש בקשר ל"מכתב הדרישה", כי במכתב זה נדרשת המבקשת להשיב למשיב את הכספים שהפסיד. בפיסקה הבאה מבקש המשיב "לחילופין" להעביר את התיק לדברת שרם.
דרישתו להעברת התיק היא דרישה חלופית, במקרה שבקשתו לפיצוי והשבת הכספים שהפסיד, לא תתקבל.
מכתב התשובה שנשלח ע"י המבקשת, דוחה את הדרישה לפיצויים, ולאחריו לא נמצא בחומר שבפני
, כל בקשה חוזרת של המשיב להעברת התיר לדברת שרם. מכך ניתן היה אף להבין כי המשיב "זנח" דרישה זו. בכל מקרה, גם אם לא "זנח" המשיב דרישתו זו, הרי שהיה ברור, כי דרישה זו ואי היענות לה היו ידועים למשיב כבר ביום 31.7.95 ובלאו הכי, כשהגיש את "התביעה הראשונה".
תקנה 45 לתקנות סד"א תשמ"ד 1984:

13. 13. שיקול בעל חשיבות לצורך הכרעה בעניין זה, הוא השיקול הנוגע בכללי הפרוצדורה שמספקת שיטת המשפט לצדדים, בהתדיינות כלשהי במסגרת הליך אזרחי, ככלי עזר בידי המתדיינים למצות במסגרת ההליך הראשון את כל המחלוקות שקיימות בין הצדדים בנוגע לאותו עניין.

תקנה 45 ל"תקנות", מאפשרת לתובע לפצל את הסעדים ועל התובע להשתמש ולהפעיל תקנה זו, לבקש היתר לפיצול הסעדים מבית המשפט שאליו הוגשה התובענה הראשונה היות ולא יוכל לבקש, לאחר מכן בבית המשפט סעד בגין אותה עיסקה, שלא דרש בתביעה הראשונה.
תקנה זו בעצם מספקת את הכלי הפרוצדוראלי המתאים להתמודדות של ההשלכה והתוצאה בדחיית התובענה על הסף. עם הפעלת תקנה זו, מוענק לבית המשפט, שלו הוגשה התובענה הראשונה, סמכות שיקול דעת ליתן לתובע היתר לפיצול הסעדים הנובעים מעילה אחת. יש לציין כי ההפעלה והשימוש בתקנה 45 היו צריכים להיעשות במסגרת "התביעה הראשונה".

כאשר מערכת כללי הפרוצדורה הנוהגת בשיטת המשפט, מספקת כלי עזר יעילים בידי המתדיינים לבירור מלוא המחלוקות העשויות להעלות ביניהם בשל אותו הליך במסגרת הליך אחד, קל יותר לבתי המשפט להרחיב את הגדרת המושג "עילת תביעה", ובכך למנוע התדיינות נוספת בכל עניין, או נושא שהיה ניתן להעלותו במסגרת ההליך הראשון.

אם ניתנת לבעל הדין האפשרות הפרוצודוארילית למצות את זכותו ההתדינותית במסגרת התובענה הראשונה, על ידי תביעת מלוא הסעדים והעלתם של כל התיאוריות האפשריות בגין הפגיעה או העוול שנגרמו לו, בין באופן מצטבר ובין באופן חלופי, כי אז קיימת הצדקה, הן מההיבט של אינטרס החברה והן מההיבט של אינטרס בעל הדין יריבו, למנוע את התובע מלשוב ולהטריד את הנתבע ובתי המשפט בתביעה נוספת.

14. 14. העובדה שנשמטה מהתובע טענה כלשהי, או נעלמה מעיניו ראיה כלשהי, או שהוא נמנע מלתבוע את מלוא הסעד, או סעד נוסף אינה מצדיקה עוד, כשהיא לעצמה, דיון חוזר באותו סכסוך.
ראה דברי השופט זוסמן בע"א 140/56 מוגרבי נ' ורדימון פ"ד יא 1242 , שקובע כי הצידוק להחלת כלל ההשתק כנגד בעל דין הוא ההזדמנות שניתנה לו במסגרת ההליך הראשון. העובדה שלא ניצל בעל הדין את ההזדמנות כהלכה (בין אם עקב ניהול כושל של המשפט או בין אם עקב מחדל מלהביא או להעלות טענה כלשהי ואפילו אם נעשה הדבר מתוך טעות כנה או שכחה) אין זה יהווה צידוק לפתיחת הדיון מחדש. די בעובדה שהיה לבעל הדין "יומו בביהמ"ש" ואין כל רלבנטיות לשאלה כיצד בחר לנהוג ולמצות את יומו זה.
(ראה לעניין זה גם ע"א 461/58 ביטום מפעלים כימיים בע"מ נ' מנהיים פ"ד יג 937, 943-944).
בע"א 822/77 בסה נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ פ"ד לב (3) 21, 26-27, אמר השופט אשר, כי אם מחמת מחדלו שלו, לא מיצה בעל הדין את זכותו במלואה , ואפילו בשל טעות בתום לב , אין הוא יכול להלין אלא על עצמו.

ראה גם דברי המלומדת נ. זלצמן בספרה מעשה בית דין בהליך האזרחי (מהדורה ראשונה, תשס"א) בעמ' 103:

"התקנה מעמידה לבעל הדין התובע את האפשרות לבקש פיצול סעדים במסגרת התביעה הראשונה, ואל לא בחר בדרך זו, יהיה מנוע מלתבוע סעד אחר בשל אותה עילה בתביעה נפרדת".

במילים אחרות, כלל מעשה בית דין, ובעיננו כלל השתק העילה, נועד לסייע, ככלי פרוצדוראלי, ליעילות המערכת השיפוטית ולהשגת השלווה והיציבות הדרושים לכל חברה, בעקבות

פסק דין
סופי, שניתן על ידי בית משפט מוסמך.

יש לציין כי עמדת בתי המשפט בעניין היא כי, תכונת המוחלטות שניתנת לפסק הדין מעמידה את ההכרעה השיפוטית לחזקת היותה נכונה, (ראה ע"א 211/65 היוהמ"ש נ' מזן פדי יט (3) 32).
שיקולים שבתקנת הציבור מחייבים לשים סוף לדיונים משפטים (ראה ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פדי כב (2) 561. ע"א 61/77 אנג'ל נ' מה יש פדי לא (3) 673), פסיקה נוספת לעניין זה בעמוד 4)

על כן אף אין בודקים אם צדק השופט בהחלטתו והאם טעות בפסק הדין מספקת לבעל הדין היתר להשתחרר מכבלי מעשה בית דין (ראה ע"א 440/70 ע'אנם נ' ע'נאם פ"ד כו (2) 829,838, ע"א 199/82 סניטובסקי נ' חברת החשמל פ"ד לט (1) 225,231, ע"א 364/88 סופר נ' מוסק פ"ד מב (4) 727,731ת"א (ת"א) 158/80 כפר הנוער ע"ש דוד רזיאל בע"מ נ' שלמה קאופמן חברה קבלנית לבנין, פ"מ תשמ"א (2) 89).

סוף דבר:
15. 15. סוף דבר שאני קובע כי המשיב ידע, בעת הגשת "התביעה הראשונה", על עילות תביעתו ב"תביעה הנוכחית" ובחר שלא לתבוע אותן במסגרת אותה תביעה ואף לא ביקש לפצל סעדים.
כפי שפורט לעיל, היו בידי המשיב כל הנתונים, המסמכים והראיות הנחוצים לכלול במסגרת תביעתו הראשונית את האירועים נשוא "התביעה הנוכחית". העובדה כי "התביעה הראשונה" נדחתה ואף הערעור בגינה נדחה, לא "הקימו" לתובע - המשיב, עילות תביעה חדשות ופסק הדין בת.א 82147/97 ("התביעה הראשונה") מהווה מעשה בית דין בין הצדדים והתובע - המשיב מיצה את עילותיו כלפי המבקשת, במסגרת "התביעה הראשונה".
תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי -תשמ"ד 1984, מטרתה להביא ל"סופיות הדיון", לריכוזם ושילובם של ההליכים, כדי למנוע התדיינויות כפולות ומשולשות בגין אותה עילה, אלא אם וכאשר ביהמ"ש התיר פיצול סעדים.
(ראה פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א שניתן לאחרונה, בעניין דניאל יצחקי נ' דינור יפה ודוד ע"א 1159/00 (טרם פורסם) וראה ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי פ"ד מה (1) 177).
בענייננו, ברור אפוא כי הסכם אחד "הצמיח" למשיב סעדים שונים ולכן היה צריך לבקש פיצול סעדים, אם רצה שלא לכלול סעד זה במסגרת "התביעה הראשונה".
הניסיון ליצור "עילה חדשה" הנו ניסיון מלאכותי. המדובר באותה מערכת עובדות ואירועים הקשורה לאותה עיסקה ועסקינן באותה עילה של הפרת הסכם ו/או רשלנות, שהיו חלק מהעילות, עליה התבססה "התביעה הראשונה".
מכל הטעמים האמורים ומכל אחד מהם, אני נענה לבקשת המבקשת ומורה על דחיית התביעה בתיק אזרחי 98094/01 ומחייב את התובע- המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מתום 30 יום מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ח באב, תשס"ב (6 באוגוסט 2002) בהיעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי
יעקב שינמן
, שופט








בשא בית משפט שלום 134606/01 אילנות בטוחה נ' דן רייכרט (פורסם ב-ֽ 06/08/2002)