פסקי דין על ירון בן שמעון סנקר

1119/04 פח     25/09/2006




פח 1119/04 מדינת ישראל נ' ירון בן שמעון סנקר




פבבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
תפ"ח 1119/04
כב' השופטת ב. אופיר-תום
, סג"נ - אב"ד
כב' השופטת מרים סוקולוב

כב' השופט ישעיהו שנלר
בפני
:
מדינת ישראל

המאשימה:
נ ג ד
ירון בן שמעון סנקר

ת.ז. 03752926, יליד 1975
רח' הרצל 317/21, ירוחם
הנאשם:
למאשימה - עוה"ד בונה פורן וואקי

לנאשם - עוה"ד כהן גבאי ואמרני

טענו:
הכרעת - דין
תוכן-העניינים

ס"נ השופטת ב. אופיר-תום
-אב"ד:
עמ'

3
הקדמת דברים ............................................................................................
1
9
האישום הראשון..........................................................................................
8
9
האישום השני..............................................................................................
9
12
האישום השלישי.........................................................................................
12
12
האישום הרביעי...........................................................................................
13
13
האישום החמישי........................................................................................
14
14
האישום השישי ..........................................................................................
15
פרשת התביעה
17
16
כללי.......................................................................................................

17
השתלשלות החקירה................................................................................
18
18
משקל ההודאות.......................................................................................
20
תוכן ההודאות ומשקלן בהתיחס לכל אישום בנפרד
21
21
הודאת הנאשם אודות האירוע נשוא האישום הראשון, ומשקלה ...................

21
הודאת הנאשם אודות הארוע נשוא האישום השני.......................................
22
23
משקל ההודאה בהתיחסה לאישום השני ...................................................
25
25
הודאת הנאשם אודות הארוע נשוא האישום השלישי, ומשקלה.....................
25
26
משקל ההודאה בהקשר לאישום השלישי....................................................
29
27
דברי הנאשם על הארוע נשוא האישום הרביעי, ומשקלם..............................
30
28
דברי הנאשם על הארוע נשוא האישום החמישי; ומשקלם............................
32
30
הודאת הנאשם על האירוע נשוא האישום השישי-הרצח הכפול ....................
34
34
משקל הדברים בהודאה, בהתיחסה לאישום השישי ....................................
39
35
סיכום דבר .............................................................................................
41
39
השופטת מרים סוקולוב
.................................................................................
39
השופט ישעיהו שנלר
....................................................................................
39
42. ההכרעה ..................................................................................................
השופטת ב. אופיר-תום
, אב"ד - סג"נ

הקדמת דברים
1. ייאמר תחילה, בטרם כניסה לגופה של הכרעת הדין בתיק נשוא דיון זה, כי ביום 31.5.06 ניתנה החלטתנו במשפט הזוטא שנוהל בתיק (להלן - ההחלטה במשפט הזוטא) בה דחינו טענות הנאשם כנגד קבילות הודאותיו במשטרה. למותר לציין כי ההחלטה מהווה חלק בלתי נפרד מהכרעת דין זו, ורק קריאת השתיים יחדיו, עשויה לתת תמונה שלימה של הנושאים העומדים לדיון.

במרכזה של הכרעת הדין עומד כתב אישום חמור, המחזיק שישה אישומים, בהם מייחסת התביעה לנאשם, ירון סנקר, שורה ארוכה של עבירות מתחומי הפשיעה הקשה, בהן, שתי עבירות רצח, עבירת שוד מזוין, קשירת קשר לביצוע פשע, בריחה ממשמורת חוקית, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לרצח וניסיון לחבול בחומר נפיץ.
עם הקראת כתב האישום באזני הנאשם, הודיעונו סניגוריו על כפירתו בכל המיוחס לו, להוציא, חלק מעובדות האישום הראשון שעניינן בבריחה ממשמורת, קרי, באי חזרתו מחופשה שקיבל בהיותו אסיר בכלא שטה.
במקביל לכפירתו הכוללת בעובדות כתב האישום, העלה הנאשם, בתגובתו, טענות קשות כנגד המאשימה, הן על עצם הגשת כתב האישום נגדו, והן על ביסוס כל ששת האישומים נשוא הדיון בו, על הודאותיו של הנאשם. בין היתר טען בתשובתו:
"פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי) עוה"ד רות דויד הבטיחה כי 'הפרטים שימסור הנאשם במסגרת המו"מ לא ישמשו כראייה נגדו אם לא ייחתם הסכם עד-מדינה'".
בעקבות האמור, ועל רקע טענות הנאשם בדבר אי קבילות הודאותיו במשטרה, הוחלט על פתיחת משפט הזוטא, שהדיון בו תפס בהמשך, חלק עיקרי של הדיון בתיק פשע חמור זה (להלן - משפט הזוטא).
במשך חודשים ארוכים, נשמעו בפני
נו עדויותיהם של חוקרי המשטרה, בהם בעיקר, אנשי ימ"ר מרכז אשר ניהלו החקירה בתיק, ואשר סיפרו על נסיבות ביצועה, על התנהלותם כלפי הנאשם במהלכה, ועל התנהלותו שלו כלפיהם. הנאשם אשר העיד בתורו, במסגרת משפט הזוטא, שטח בפני
נו טרוניותיו הקשות כנגד חוקריו בימ"ר מרכז שהביאוהו לשיטתו, לומר את שאמר, בדרכים פסולות.

עם תום שמיעת הראיות במשפט הזוטא, ולאחר הגשת סיכומי הצדדים, בו, החלטנו כאמור, לדחות כל טענות הנאשם לענין אי קבילות הודאותיו, אותן ראינו לקבל כהודאות שנגבו מפיו מרצונו הטוב והחופשי. בין היתר, דחינו טענותיו בדבר הבטחה כזו או אחרת שניתנה לו לטענתו, על ידי חוקריו, ואשר בגינה מנועה היתה המאשימה לעשות שימוש בהודאותיו.
יודגש, גם באי כח התביעה וגם באי כחו של הנאשם, עשו עבודה יסודית ומקיפה מאד בתיק, ולא חסכו כל ניסיון להביא בפני
נו, תמונה מלאה של גירסותיהם - אלה בכה ואלה בכה, אף שדובר בחומר רב היקף ומורכב. על כך ראוים הם לשבח.
בין כך ובין כך, בשלב זה, חזר הדיון להתמקד בתיק העיקרי, ובמהלכו המשיכו באי כח התביעה להביא ראיויתיהם בפני
נו, עד הכרזתם על תום פרשת התביעה.

2. משתמה פרשת התביעה, עלה הנאשם אל דוכן העדים, ביום 25.6.06, על מנת למסור גירסתו. דא עקא, שבמקום לעשות כן, ובמקום להסביר מעורבותו - או אי מעורבותו - בפרשות הפשיעה נשוא כתב האישום, הכריז הנאשם מעל דוכן העדים, כי אין בכוונתו להביא גירסתו בפני
נו, כלל. לשיטתו, כך הסביר, ראויה ההחלטה במשפט הזוטא לביטול על ידי בית המשפט שלערעור, ועד שלא יוכרע דבר לגביה שם, לא יוכל להעיד במסגרת פרשת ההגנה.
כל ניסיונותינו להבהיר לנאשם כי אי מסירת גירסה מפיו בפתח פרשת ההגנה, משמעה "שתיקה", על כל ההשלכות המתחייבות מכך שלא לטובתו, עלו בתוהו. כך גם, ניסיונות סניגוריו להעמידו על מצבו הקשה בנסיבות הענין. הנאשם עמד על שלו, בהודיעו לנו ולסניגוריו, שוב ושוב, כי לא יאמר דבר בענין האישומים התלוים ועומדים נגדו, עד לאחר שמיעת הערעור, אותו תיכנן להגיש כדבריו לבית המשפט העליון בעקבות דחיית טענותיו על ידינו במשפט הזוטא.
במקביל, הודיענו הנאשם - אף זאת בעומדו עדיין על דוכן העדים - כי בדעתו לזמן, על אף האמור, שורה ארוכה של עדי הגנה מטעמו, אשר יביאו בפני
נו עובדות חדשות אודות פרשות הפשיעה המיוחסות לו, מהן ניתן יהיה להבין כי הדברים שמסר בהודאותיו במשטרה, אינם אמת. עדים אלה, כך הסביר, כבר העידו בפני
מותבים אחרים של בית משפט זה, בתיקים קשורים בהם היה מעורב גם הוא, ועדויותיהם בפני
נו עשויות להועיל לו לדבריו לצורך אישוש טענתו כי אין כל מאומה בהודאותיו במשטרה. כך בלשונו:
"רוב העדים בתיק הזה כבר העידו. העידו במשפט האחר. וכולם מדברים שמה דברים הפוכים ולא תואמים ממה שאני אמרתי בחקירה. אני רוצה להביא אותם לבית המשפט בתור עדי הגנה ושכבודכם ישמע אותם. ישמע ויתרשם. מה אני אמרתי בחקירה ומה העדים, שאלה עדים, אזרחים תמימים, אזרחים שעובדים, אזרחים הגונים" (עמ' 2126 לפרוט').
ובהמשך:
"אתם תשמעו. תשמעו את העדים. לי אתם לא תאמינו. אתם תשמעו. אני לא יכול להיכנס לפרטים עד... לעליון" (עמ' 2127).

דוק, הנאשם לא טען בפני
נו כלל, שלא נטל חלק במעשי הפשיעה נשוא כתב האישום. בנקודה זו, המשיך לשמור על שתיקה לאורך כל הדרך, כולל, במהלך עדותו בפני
נו (ראו, דבריו בעמ' 2131 לפרוט').

3. בשלב זה, הוברר לנו מפי הנאשם ומפי סניגוריו, כי בינו וביניהם נפלה מחלוקת עמוקה בכל הנוגע להמשך ניהולה של פרשת ההגנה. בעוד הנאשם עמד על זימונם של עדים רבים מטעמו בשלב פרשת ההגנה, סברו סניגוריו המלומדים, עורכי הדין כהן וגבאי, כי די במספר עדים מצומצם על מנת להביא את הדיון בתיק לסיומו.
על רקע האמור, עתר הנאשם בפני
נו, ביחד עם סניגוריו, לשחרורם מהמשך ייצוגו בתיק הזה, והחלפתם בסניגור אחר בו בחר הנאשם, שהביע נכונות לאמץ את קו ההגנה בו החליט לנקוט.
דחינו בקשתם זו של הנאשם ושל סניגוריו, תוך שהבהרנו לכל המעורבים בתיק, כי לא נאפשר בשום מקרה, טילטולו עד אין קץ, תוך דחיית מועדי הסיום בו ללא תיכלה, לא על ידי החלפת סניגורים, ולא על ידי פעולה אחרת שתביא לעיכוב הדיון בו [ראו, החלטותינו בענין זה, בישיבות בית המשפט מיום 2.7.06 ומיום 21.7.06, עמ' 2182 - 2180 ועמ' 2226- 2222 לפרוט', המהוות גם הן חלק בלתי נפרד מהכרעת דין זו].
הסכמנו עם זאת, כעולה מן ההחלטות הנ"ל, שהסניגור החדש אשר נכח בישיבת יום 2.7.06, הוא עו"ד אמרני, יצורף לצוות ההגנה הקיים, על מנת שינסה לתרום ככל יכולתו להמשך ניהולה של ההגנה, עד תום. התנינו הסכמתנו זו בכך, שעו"ד אמרני יעשה כן במסגרת הזמן שקצבנו להגנה לסיום התיק, מבלי בקשות דחיה כלל. קבענו עוד, שעל עו"ד אמרני להתיצב בפני
נו בישיבת בית המשפט הבאה, על מנת שיכנס מיידית לפעולה בתיק, בסיוע עו"ד כהן ועו"ד גבאי אשר ימשיכו כאמור לייצג הנאשם ביחד עימו. עו"ד אמרני התבקש והסכים להגיש לנו, עד ליום 5.7.06, את רשימת העדים שהיה בדעתו ובדעת הנאשם לזמן לעדות בפני
נו במועדי ההוכחות שקבענו. בתוך כך, הביע עו"ד אמרני נכונותו בפני
נו לעמוד בכל המטלות הכבדות שהוטלו עליו בתיק מורכב זה, אליו נכנס כאמור רק בשלבי סיומו. בישיבת בית המשפט מיום 2.7.06, הכריז:

"בכפוף להחלטה, אציג יפוי כח לבית המשפט.
אני מתחייב שאעשה הכל ע"מ לעמוד בתאריכים, מתחייב שהמועד הבא יהיה המועד האחרון, אזמין את העדים אעשה הכל במסגרת הזמן, אעשה כל שניתן לעשות במהרה.
אני לא רוצה לשים את העגלה לפני הסוס, אני צריך לקבל את החומר מחברי ולהתייעץ איתו, מלאכה רבה בפני
ואני מתכוון לעשות אותה, אבקש לשלוח דרך בית המשפט זימון לעדים שאצטרך ליום 9.7.06" (עמ' 2173, לפרוט').

4. ביום 5.7.06 קיבלנו מידי עו"ד אמרני את רשימת העדים שנתבקש להגישה לנו, כמפורט לעיל. הרשימה הכילה עשרים עדים (עמ' 2184 לפרוט') בהם עדי תביעה שלא זומנו לעדות, וכן, עדים שהעידו בפני
מותבים אחרים, בתיקים הקשורים. בנוסף לאלה, ציין הסניגור שמות של עדים מחברות טלפון, ועדים שהגישו חוות דעת פתולוגיות לתיק.

אישרנו זימונם של כל אלה (ראו, רשימת העדים בהודעת הסניגור, והחלטתנו על זימונם, מיום 7.6.06).

בישיבות בית המשפט שהתקיימו בימים 2.7.07 ו- 9.7.06, שמענו שני עדי הגנה בלבד שזומנו על ידי עו"ד אמרני לאותו יום. יתר העדים לא זומנו או לא הגיעו.

לאחר דיון ממושך שנתקיים בפני
נו בישיבת יום 9.7.06, הסכימו באי כח התביעה, למען יעול הדיון ומניעת סחבת בלתי נסבלת בו, לאפשר לעו"ד אמרני להגיש לנו את העדויות של שישה עדי הגנה שביקש להשמיע מתוך אלה אשר העידו כאמור בפני
מותבים אחרים, וזאת, תוך ויתור על הבאתם לבית המשפט ועל חקירתם בנגדית על ידי התביעה. העדים שעל עדותם ויתר עו"ד אמרני לנוכח הסכמה זו, היו, מיכאל גרווני, דימטרי פיפיץ, רובי וייל, סהר ליבן, דני פורת ורחל קליינברט (עמ' 2194 לפרוט'). עו"ד אמרני ויתר גם על עדותם של מספר עדים נוספים שאמורים היו להעיד כנציגי חברות תקשורת סלולריות, וסוכם כי לישיבה הבאה יזומנו שני עדי הגנה נוספים, הם, פרופ' היס וד"ר קוגל, לצד מספר עדים נוספים שביקש עו"ד אמרני לאתר (עמ' 2205 לפרוט').

5. בישיבת בית המשפט מיום 21.7.06, שאמורה היתה, אליבא דכל המעורבים, לסיים את פרשת ההוכחות כולה מבלי כל דחיות נוספות, הודיע לנו עו"ד אמרני, לפתע פתאום, כי על אף כל התחיבויותיו בפני
נו עובר לצירופו לצוות ההגנה, עדיין לא היה סיפק בידו ללמוד את התיק, ועדיין לא הצליח לגבש "גירסת הגנה אלטרנטיבית". בלשונו:
"למצער, לא הספקתי להשתלט על כל החומר...
כפי שבית המשפט יודע בדיון האחרון, בהסכמת חברי, עו"ד בונה, להבדיל מהתנגדותו כפי שנודע לי מעו"ד כהן, לאורך כל הדיון, הופניתי למשפטים אחרים שהם למעשה שלוחות של המשפט הזה, על מנת לראות אם אני מצליח לדלות משם עדים שהם רלוונטיים עבורי. ישבתי שעות רבות ובאמת ניסיתי להיכנס לעובי הקורה בכל משפט ומשפט, אך לצערי, הדרך הזאת בנוסף לכך שלא הותר לי מספיק זמן ללמוד את כל חומר הראיות, אני לא הספקתי אפילו לסדר את כל הקרקלים ואת כל החומר..." (עמ' 2207- 2208).
על רקע דבריו אלה, עתר עו"ד אמרני בפני
נו, באופן מפתיע, לדחיית כל הדיונים בתיק עד לאחר הפגרה, על מנת שיתחיל ללמוד את חומר הראיות ויחליט על דרכו. דחינו בקשתו זו התמוהה מאד של הסניגור, בשתי ידים (ראו, החלטתנו מיום 21.7.06, המהווה חלק בלתי נפרד מהכרעת דין זו).
הבהרנו לעו"ד אמרני ולסניגוריו האחרים של הנאשם, כי משלא הוזמנו כל עדים מטעם ההגנה לישיבת יום 21.7.06, אף שהובהר להם מראש, הבהר היטב, כי תהא זו הישיבה האחרונה בתיק, שוב אין להמשיך ולגרור התיק בלא תיכלה.
יודגש, מאמציו הבלתי נלאים של עו"ד אמרני באותה ישיבה, לדחות הדיון עד לאחר הפגרה, הותירו בנו רושם שיש בסיס לטענות באי כח התביעה בענין המניעים שעמדו מאחורי בקשות הדחיה החוזרות של ההגנה, שהיו נגועים על פניהם בחוסר תום לב, ושהיו קשורים בעובדת היות הנאשם דנא, עד תביעה כנגד שותפיו בתיקים האחרים.

בין כך ובין כך, הודענו לשני הצדדים באותה ישיבה, חד משמעית, כי בזאת תמה פרשת ההוכחות כולה.
איפשרנו לבאי כח התביעה להגיש לנו, מיידית, סיכומיהם בכתב - שהיו מוכנים עימם - ולהשלימם בטיעונים בעל-פה. איפשרנו גם לעו"ד אמרני להגיש לנו סיכומי ההגנה עד ליום 25.8.06.

6. ביום 22.8.06 פנו אלינו כל סניגוריו של הנאשם, ועתרו לאשר התפטרותם מייצוגו בתיק זה. עו"ד אמרני נימק את בקשתו בכך שעדיין לא עלה בידו ללמוד את התיק, וכי רק הסנגורים האחרים שניהלו את משפט הזוטא, להבדיל ממנו, בקיאים בחומר. דא עקא, שגם הסנגורים האחרים, עו"ד אבי כהן ועו"ד גיל גבאי, עתרו בפני
נו באותו יום לשחררם מייצוג הנאשם. הנימוק לבקשתם היה הפעם, אשמות שהוטחו כלפיהם על ידי עו"ד אמרני, לגבי האופן בו יוצג הנאשם על ידיהם במשפט הזוטא, ובמסגרת עתירתו לבג"צ בתיק זה.
בהחלטתנו מיום 23/8/06 קבענו:
"אין לנו צורך לשוב ולנמק עמדתנו לגבי בקשות ב"כ ההגנה לשחרורם מייצוג.
את נימוקינו לדחיית כל בקשה מסוג זה, כבר הבאנו בהרחבה בהחלטותינו מיום 21.7.06 ובהחלטות הקודמות בנושאים אלה.
הבקשות לשחרור מייצוג של כל הסניגורים נדחית בזה מכל וכל.
על ההגנה היה להגיש סיכומיה בכתב עד ליום 25.8.06 (ראו, החלטותינו מיום 21.7.06). לפנים משורת הדין נאפשר הגשת הסיכומים עד ליום 7.9.06.
אם לא יוגשו הסיכומים עד אותו מועד, יוזמנו הצדדים לשימוע הכרעת הדין ליום 21.9.06".

7. נראה, מכל האמור עד כאן, כי די בנסיבות ניהולו של התיק הזה על ידי הנאשם, ובעיקר, במאמצים הבלתי נלאים שעשה, כמוזכר, כדי למנוע סיומו - ללא הבאת כל גירסה או הסבר לאמור בהודאותיו - כדי להכריע הדין מיד. בצדק טענו ב"כ התביעה בסיכומיהם, כי הגישה השלטת היום בפסיקה היא, כי הימנעותו של נאשם מלהעיד בבית המשפט, או, סירובו להשיב לשאלות בחקירה נגדית, מחזקים את ראיות התביעה, בבחינת "דבר-מה" הצריך לחיזוקה. בית המשפט בע"פ 196/85, ישראל זילברברג נ' מדינת ישראל
, פ"ד מד(4), 485, עמ' 497-498:
"מן הראוי להזכיר לענין זה, לשם בחינת היסוד הרעיוני של עקרון זה, את חוק סדר הדין הפלילי (נוסח חדש), התשמ"ב 1982. לאחר שסעיף 161 לחוק קובע כי נאשם רשאי להמנע מלהעיד, קובע סעיף 162:
"המנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה מקום שדרוש להן סיוע...".
"הווה אומר ששתיקתו של הנאשם איננה תמיד בעלת אופי ניטראלי. מן החיקוק למדים כי יתכנו מקרים בהם שתיקתו של הנאשם תתיישב בעיני השופטים יותר עם תחושת אשם מאשר עם תום לב וחפות. הכל כמובן בהתחשב בנסיבות הענין והתרשמותו של בית המשפט ממכלול העובדות שהוכחו בפני
ו".
שתיקת נאשם, כך נקבע, עשויה אף לשמש סיוע בידי התביעה, על ידי השלמת מכסת הראיות, מקום שהדבר נדרש לצורך הרשעתו. כך, בע"פ 556/80, 614, מוחמד עלי ואח' נ' מדינת ישראל
, פ"ד לז(3), 169, עמ' 181-182:
"נאיף לא עלה על דוכן העדים כדי להעמיד את "מקריות" נוכחותו לדיון במשפט. הוא בחר בשתיקה, וזו אף משמשת סיוע להודאותיו: סעיף 145 א לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965 (כיום סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982)".
על אף המצב המשפטי המתואר, נראה לי שלא תהא מלאכתנו שלימה בתיק זה, אם לא נביא ניתוח תמציתי של חומר הראיות שהונח בו בפני
נו, תוך התיחסות אל כתב האישום ואל ששת האישומים המחזיקים אותו, אחד לאחד.

האישום הראשון
8. עניינו של האישום הראשון הוא כמוזכר לעיל, בפרשת בריחתו של הנאשם ממשמורת חוקית, ובשוד מזוין שביצע על פי הנטען, במהלך תקופת הסתתרותו מן המשטרה.
מן האמור בכתב האישום עולה, כי בתאריך 5.11.02, יצא הנאשם לחופשה בת 48 שעות מכלא שטה, שם ריצה עונש מאסר ממושך, ולא שב אל הכלא בתום החופשה.
ביום 20.2.03, בשעה 20:15 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לעסק חלפנות ברובע ה"סיטי" באשדוד (להלן - הצ'יינג') שם שהתה אותה עת רק הפקידה, עטרה מורלגר, שהתכוננה לשעת הסגירה.
הנאשם, כך כתב האישום, נכנס לצ'יינג', שלף סכין שהיתה ברשותו, סגר את דלת הכניסה וקפץ על הפקידה, שניסתה להאבק עימו; לשווא. הנאשם הודיע לפקידה, כי לא תיפגע אם תציית לו; ואם לא, תירצח. כשהחלה לצעוק, סתם את פיה. לאחר מכן גררה אל הכספת שמאחורי הדלפק. לדרישתו, ולנוכח איומי הסכין עליה, פתחה הפקידה את הכספת במפתחות שהיו ברשותה, ומסרה לידי הנאשם את כל שטרות הכסף שהיו בה, ואשר הסתכמו בסכום כולל של כ-17,000 $, כ-700 יורו וכ-60,000 ₪.
הנאשם הכניס את שטרות הכסף לתוך שקית, כיבה את האור והורה למתלוננת להישאר במקום, במשך עשר דקות, כשהוא מזהירה כי אם תצא החוצה, תיירה.
בגין העובדות המתוארות, הואשם הנאשם באישום הראשון בשתי עבירות, הן, בריחה ממשמורת חוקית, לפי סעיף 257(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק) ושוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק.

האישום השני
9. אישום זה עניינו בקשר שקשרו האחים רפי ומשה אוחנה (להלן - האחים אוחנה, או, המשפחה) ביחד עם אחרים, להביא למותו של כל מי שהיה קשור ברצח אחיהם חנניה אוחנה ביום 5.3.03, או, מי שהביע שמחה על רציחתו.
במועד כלשהו במהלך חודש אפריל 2003, כך כתב האישום, יצר הנאשם קשר טלפוני עם רפי אוחנה, ותיאם עימו פגישה בתחנת הדלק בצומת רעננה צפון. בפגישה זו, כך כתב האישום, הציע רפי אוחנה לנאשם "להצטרף למשפחה", ולבצע משימות עבורה, תמורת סכומי כסף שישולמו לו, והטבות אחרות, כמו, סידור דירה למגוריו; הכל, כמפורט בעובדות האישום הזה.
בסיום הפגישה, קיבל הנאשם מידי רפי אוחנה, סך 1,000 ₪ על חשבון ההטבות המובטחות.
בסמוך לאחר אותה פגישה, הורו האחים אוחנה לצ'רלי שיטרית (להלן - צ'רלי) - שעבד גם הוא בשירות המשפחה - לשמש איש קשר לנאשם, ולדאוג להובלות ולאספקת אמצעים שידרשו לו לביצוע המשימות העברייניות אשר תוטלנה עליו על ידם.
באותו זמן, בתקופה שבין התאריכים 5.3.03 ו-4.5.03, תיכנן רפי אוחנה במסגרת הקשר המתואר, לרצוח את שמעון זריהן (להלן - זריהן) בשל היותו בעיניו אחד החשודים ברצח אחיו, חנניה. לקשר הזה, כך כתב האישום, צירף רפי אוחנה את צ'רלי, את אשר בוגנים (להלן - בוגנה) ואת גיא יחזקאל (להלן - יחזקאל).
ביום 4.5.03 הגיע צ'רלי לדירתו של הנאשם - אותה קיבל מן האחים אוחנה למגוריו - והציג לו תמונה בה נראה שמעון זריהן ביחד עם אחד, אלאל. צ'רלי הודיע באותה הזדמנות לנאשם, כי זריהן הוא האיש שרצח את חנניה, וכי יש להביא למותו, כמו גם למותו של האחר שסייע לו ברצח.
למחרת, בתאריך 5.5.03, נפגשו שוב, הנאשם, צ'רלי, רפי אוחנה, בוגנה ויחזקאל, והפעם, לצורך קבלת פרטי תכנית הרצח מפי רפי אוחנה. בסיום הפגישה, נסעו הנאשם, בוגנה וצ'רלי, ברכבו של צ'רלי, ל"קפה מיכל" בתל-אביב ששם אמורים היו לבצע את הרצח. לאחר שבחנו את הזירה, פנו למקום סמוך בו כבר חנו שני קטנועים שנועדו למלט הרוצחים מזירת הרצח אחרי ביצועו (להלן - הקטנועים).

10. לאחר שהצטידו במדי מאבטחים שהובאו לדירתו של הנאשם על ידי רפי ובוגנה ביום 6.5.03, ולאחר שהנאשם בחר לעצמו אקדח מתוך השניים שהביא לו בוגנה, יצאו הנאשם ובוגנה לדרך, כשהם לבושים בבגדי מאבטחים, וכשהם מלווים על ידי צ'רלי ויחזקאל. פניהם היו אל בית הקפה, בו כבר קבע יחזקאל, במסגרת מזימת הרצח, להיפגש עם זריהן. כאשר הגיעו לבית הקפה הודיע זריהן ליחזקאל טלפונית, שלא יגיע.
לאחר ניסיונות רבים מצד יחזקאל לקבוע מקום פגישה חלופי עם זריהן, כמתואר בכתב האישום, החליטו השניים להיפגש במסעדת ברברסקו בתל-אביב.
כאשר הגיעו הנאשם ויחזקאל למסעדה במונית, הבחינו בזריהן כשהוא עומד בכניסה, ליד ג'יפ bmw שחור, ולצידו מאבטחים. משהבחין זריהן במונית, קרב אליה, ויחזקאל יצא אליו. כאשר צעדו זריהן ויחזקאל יחדיו לעבר המסעדה, יצא הנאשם מן המונית וכיוון אקדחו לעבר ראשו של זריהן, אלא שהניצרה לא שוחררה. זריהן ששמע את רעש המעצור, כופף ראשו והחל לרוץ לכיוון המסעדה. הנאשם שב ולחץ על ההדק ופגע בגבו של זריהן, פעם ופעמיים. כאשר נפל זריהן בפתח המסעדה, קרב אליו הנאשם וירה בו כדור נוסף.
בעקבות היריות לעבר הנאשם בהן פתחו מאבטחיו של זריהן בשלב זה, החלו הנאשם ויחזקאל, כך כתב האישום, להימלט מן המקום, כשהנאשם יורה לעבר המאבטחים.
במהלך מנוסתם התפצלו השניים לדרכים שונות. הנאשם פנה לרחוב מוצקין, ולאחר שהחנה שם רכבו, הסיר בגדיו והסתירם ביחד עם האקדח בין השיחים שהיו במקום. לאחר מכן, המשיך במנוסתו עד כיכר המדינה, שם נאסף על ידי צ'רלי שהוזעק על ידו בסלולרי.
בהמשך, בסביבות השעה 23:00, נפגשו הנאשם, רפי וצ'רלי על יד גשר להולכי רגל על כביש תל-אביב - חיפה, שם דיווח הנאשם לרפי אוחנה על שהתרחש.
בעקבות בקשתו שלא לחזור לדירתו, עבר הנאשם, לפי החלטת האחים אוחנה, לגור בדירתו של צ'רלי בהרצליה פיתוח, למספר ימים, שלאחריהם סידרו לו האחים דירה בכפר-סבא, ברח' רוטשילד 49 (להלן - הדירה בכפר-סבא).

11. לאחר שנורה על ידי הנאשם, אושפז זריהן בבית החולים איכילוב. בדיקותיו שם העלו כי נפצע בבית החזה, באגן הירכיים וביד ימין, לצד חבלה ריאתית, ופגיעה בשק האשכים. נמצא גם חוסר יכולת זמנית להניע את הגפיים התחתונות.
בתקופת אישפוזו, כך כתב האישום, עשו מתנקשיו של זריהן, ניסיונות נוספים לשוב ולגרום למותו. בין היתר, הגיע צ'רלי לבית החולים, והגיע גם החוקר הפרטי של משפחת אוחנה, הוא, דוד עקיבא (להלן - עקיבא). ניסיונות ההתנקשות סוכלו על ידי מאבטחיו.
במועד כלשהו בחודש יוני 2003, כך לפי האמור באישום זה, חזרו הנאשם וצ'רלי לחצר הבית ברחוב מוצקין, שם הוסתרו בגדי המאבטח שלבש הנאשם במהלך ניסיון הרצח, ביחד עם האקדח בו השתמש אז. לאחר שנטלום ממקום מחבואם, נסעו לירקון, שם השליכו את האקדח והמחסנית למים, בעוד את הבגדים החביאו בין השיחים.
על רקע כל העובדות נשוא האישום השני, הואשם הנאשם באישום זה, בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, ובנסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק.
האישום השלישי
12. גם במרכזו של אישום זה, עומדת תכנית רצח שהגו האחים אוחנה בתקופת החודשים אפריל-מאי 2003; הפעם, במטרה לגרום למותו של שלום דומרני (להלן - דומרני) על שהביע סיפוק מרציחתו של חנניה.
משהוטלה מזימת הרצח על הנאשם, כך כתב האישום, נסע ביחד עם צ'רלי לסביבת ביתו של דומרני על מנת לתצפת עליו.
ביום 2.6.03, לאחר תיצפות מתמשך על הבית, ולאחר שהשיגו שלט כניסה למגרש החניה והצטיידו באקדחים ובבגדים שאמורים היו לשמש להם בביצוע הרצח, הגיע הנאשם ביחד עם ישראל גנון (להלן - בגה), שותפו לפשע, לביתו של דומרני, ברכב סובארו אימפרזה גנוב, שהוחזק בידי הנאשם.
לאחר שהחנו את האימפרזה במגרש החניה בביתו של דומרני, עלו הנאשם ובגה במעלית, לקומה האחרונה של הבית, ונכנסו לגג. השניים לבשו סרבלים וכובעים, ועל פניו של הנאשם היו מודבקים זקן ושפם. בידו היה אקדח עם משתיק קול.
בשעה 10:48, כך כתב האישום, הודיע התצפיתן לנאשם אשר המתין למעלית, כי אדם מתקרב לבנין כשהוא לבוש בחולצת פסים.
לאחר מכן, הבחין הנאשם שהמעלית עצרה בקומה השניה בה גר דומרני, ולחץ על לחצן המעלית על מנת שתעצור בקומה הראשונה לשם ירד על מנת להמתין לקרבן, תוך שהוא שולף אקדחו. כאשר נפתחה דלת המעלית הבחין באדם שלבש חולצת פסים, הוא, בן אַמו. הנאשם, שחשש כי נחשף על ידי הלה, ירה בו שלוש יריות, כאשר בגה מוסיף יריה משלו. לאחר מכן, נמלטו השניים מן המקום.
בן אַמו שנפצע באזור בית החזה השמאלי, בצוארו, ביד שמאל שלו, בטחול ובסרעפת, אושפז בבית החולים, ביחידה לטיפול נמרץ.
בגין האמור, הואשם הנאשם באישום זה, בקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; בנסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק, ובחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 לחוק.

האישום הרביעי
13. עניינו של האישום הרביעי בנסיון התנקשות נוסף שתיכננו האחים אוחנה, והפעם, באחים אלפרון. ביצוע הרצח שוב הוטל על הנאשם.
ביום 3.6.03, כך כתב האישום, נפגש הנאשם עם רפי ומשה אוחנה בפארק, שם הורו לו להתחיל במעקבים ובתצפיות אחרי האחים אלפרון, שנחשבו אחראים לרצח חנניה אחיהם.
לאחר שצ'רלי הציג לנאשם תמונתו של יעקב אלפרון, יצא הנאשם לתור את איזור מגוריו של זה, שם ארב לו על מנת לבצע מזימתו כנגדו.
באותו יום גם הודיע צ'רלי לנאשם, כי הגיעו לארץ מספר אנשים מביילורוסיה שאמורים לסייע לו בביצוע הרצח, ובתוך כך הציג לו תמונה בו נראו הנ"ל. כעבור מספר ימים הודיע לו צ'רלי כי אחד מאלה (להלן - הרוסי) יסייע לו במשימה.
במועד כלשהו ביוני 2003, כך האישום הרביעי, הסיע צ'רלי את הנאשם לדירה ברח' הרכבי, אשר שימשה, כמסתבר, מחסן נשק בו אוחסנו אקדחים, משתיקי קול, רובים מסוג m-16, שני טילי לאו, לבנות חבלה וארבעה מכשירי קשר של מאבטחים.
בהמשך, לאחר שהובא הרוסי לדירתו, החל זה בהעברת אמצעי הלחימה אליו. אלה שימשו לרוסי להכנת מטען חבלה (להלן - המטען) שחובר לטלפון נייד, אותו נדרש הנאשם לחבר לרכבו של יעקב אלפרון.
במועד כלשהו, במהלך המחצית הראשונה של חודש ספטמבר 2003, או בסמוך לכך, בשעות הלילה, נטל הנאשם את המטען והכניסו למכונית דייהטסו גנובה בה החזיק, ואשר לוחותיה הוחלפו. מאוחר יותר נסע הנאשם בדייהטסו לביתו של יעקב אלפרון. בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר, איתר הנאשם את מכוניתו של יעקב אלפרון, והחל לחבר את המטען אל מכסה הגלגל הרזרבי שמאחורי המכונית, בין הגלגל למכסה; ואולם, כאשר ניסה לסגור את מכסה הגלגל לא עלה הדבר בידו.
משום כך ניתק הנאשם את המטען מן המכונית, ועזב את המקום.

בשל מעשיו דלעיל, הואשם הנאשם במסגרת האישום הרביעי, בנסיון לחבול בחומר נפיץ, לפי סעיף 330 ביחד עם סעיפים 25 ו-34ד לחוק.

האישום החמישי
14. גם אישום זה, עניינו בקשר שקשרו האחים אוחנה עם הנאשם ועם צ'רלי, לביצוע רצח, כשהקרבן המיועד היה הפעם, יצחק אברג'יל.
הארבעה, כך כתב האישום, קיימו מפגש בפארק "גן הזיכרון" בכפר-סבא (להלן - המפגש בפארק) שבמהלכו, הסביר רפי אוחנה לנאשם, כי מאחורי הרצח של אחיו עמדו בין היתר, יצחק אברג'יל ואנשים קרובים לו, הצריכים למות.
משנודע לצ'רלי, כך כתב האישום, כי ביום 24.9.03 אמור להתקיים אירוע ברית מילה באולם השמחות "הרודיון" ברשל"צ (להלן - האולם) בו אמורים היו להשתתף, לפי המידע, בני משפחת אברג'יל ומקורביה, החל הנאשם לתכנן ביחד עם צ'רלי וביחד עם הרוסי, הפעלת מכונית תופת בפתח האולם, בעת האירוע.
את מטען החבלה הכין הרוסי, בדירתו של הנאשם בכפר-סבא, וחיברו לטלפון נייד (להלן - המטען). בהמשך, הוכנס המטען למושב האחורי של רכב הדיהטסו הגנוב שהיה ברשות הנאשם, כשלצידו בלון גז שהניח במושב האחורי.
מכאן, יצאו השלושה, ביום האירוע, לדרכם אל האולם, כאשר צ'רלי נוסע ראשון במכונית המזדה שלו, ואחריו נוסעים הנאשם והרוסי, בדייהטסו.
בסביבות השעה 14:45, הגיע הנאשם לרחוב בן גוריון בכפר-סבא. פתאום, כך כתב האישום, הבין שהמטען שהוא נושא עימו עשוי לגרום להרג רבים, חפים מפשע. מאחר ולא רצה בכך, ביים הנאשם תאונת דרכים שבה התנגש ברכב הונדה סיביק אשר באה לקראתו.
בעקבות התאונה, כך כתב האישום, נמלטו הנאשם והרוסי מן המקום, והחנו את הדייהטסו בפינת הרחובות שלום אש וגאולה, בכפר-סבא.
לאחר נטישת הדיהטסו כמתואר, נסע הנאשם ביחד עם הרוסי, במכוניתו של צ'רלי לדירתו, כשהמטען איתם. בהגיעם לדירה, נטלו עימם השלושה, רובה m16 שאליו חוברה כוונת טלסקופית (להלן - הרובה) ונסעו אל האולם במזדה של צ'רלי.
בהגיעם למקום, התמקמו הנאשם והרוסי בקומה השניה של המרכז המסחרי שממול אולם האירועים, משם תצפתו על פתח האולם, מתוך כוונה לירות באנשים הקשורים באברג'יל. צ'רלי, לעומת זאת, התמקם למטה, ב"פיצוציה" במרכז המסחרי, במטרה להודיע לנאשם ולרוסי על האורחים המגיעים.
משלא זיהו בין האורחים שום איש הקשור לאברג'יל, החליטו השלושה, כך כתב האישום, לעזוב את המקום מבלי לבצע משימתם.

על רקע העובדות דלעיל, הואשם הנאשם באישום החמישי, בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; נשיאת או הובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק, ונסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק.

האישום השישי
15. האישום הזה הוא האישום החמור והמרכזי מבין כל ששת האישומים המחזיקים את כתב האישום. עניינו ברצח של שניים, שביצע הנאשם אליבא דכתב האישום, בהוד השרון ביום 1.10.03 (להלן - הרצח הכפול).
בפועל, כך עולה מאישום זה, הוטל על הנאשם במהלך המפגש עם האחים אוחנה בפארק, לרצוח אחד, חיים שאבי (להלן - שאבי) כשבתמורה הובטח לו בונוס ע"ס 10,000 דולר עבור כל רצח נוסף.
במקום לרצוח את האחד, החליט הנאשם, לפי כתב האישום, לרצוח ליתר בטחון, שניים שהיו בזירה.
מעובדות האישום עולה, כי לאחר המפגש בפארק, הסיע צ'רלי את הנאשם להוד השרון, למקום עסקו של קרבן הרצח המיועד, שאבי. בהמשך, הסיעו לבית הוריו של זה, והצביע בפני
ו על הקראוון בו התגורר.
בשלב זה, קיבל הנאשם מידי צ'רלי את תמונתו של שאבי, בה נראה עומד ליד הפיצוציה הסמוכה למקום עבודתו. הנאשם המשיך בסיוריו במקומות אלה, כשהוא נושא עימו שני אקדחים, אחד מסוג f.n. והשני מתוצרת איטליה, בצבע כסף.
בתאריך 30.9.03, נערך הנאשם ביחד עם חבריו צ'רלי ובוגנה, למימוש המזימה. בין היתר ניקה את האקדח מסוג f.n. שהביא לו בוגנה ואת האקדח תוצרת איטליה שהיה ברשותו, והטעינם בכדורים.
בתאריך 1.10.03 יצא הנאשם לביצוע הרצח, כשהוא לבוש בבגדי מכונאי רכב, חבוש בכובע ומשקפיים, ונושא עימו את שני האקדחים הטעונים. הנאשם רכב על אופנוע שהוכן עבורו מבעוד מועד, כשלפניו נוסע צ'רלי במזדה שלו.
בדרך התהפך הנאשם עם אופנועו ונחבל בידו השמאלית. משום כך שב לביתו ביחד עם צ'רלי. לאחר ניסיונות נוספים להערך מחדש לבצוע הרצח, כתיאור הדברים בכתב האישום, ולאחר שצ'רלי הצליח להניע מכונית אופל שהיתה אצל הנאשם, יצאו השניים לדרך בחזרה להוד השרון, כאשר הנאשם נוהג באופל וצ'רלי שוב נוסע לפניו במזדה. במהלך הנסיעה דווח צ'רלי על ידי שותפם הנוסף לפשע, דוד עקיבא, בענין מקום הימצאו של שאבי.
בהגיעם סמוך למקום עסקו של הקרבן המיועד, סימן צ'רלי לנאשם את המקום שם ישב שאבי, בפתח מספרה, שהיתה סמוכה לחנות פלאפל (להלן - המספרה).
הנאשם, כך כתב האישום, עצר את מכונית האופל על הכביש בסמוך למספרה, והשאירה מונעת. לאחר מכן צעד לעבר המספרה, אך הבחין בחנות הפלאפל ובמוכר שעמד שם. לאחר שהזמין מן המוכר שתי מנות פלאפל על מנת להרחיקו מן הזירה, התקרב הנאשם למספרה, נכנס אליה, הוציא את אקדח ה-f.n שלו, וירה לעבר שאבי שישב בפתחה כמתואר. כאשר החל זה להימלט מן המקום ירה בו הנאשם מספר כדורים נוספים.
תוך כדי שהוא יורה, הבחין הנאשם באדם נוסף שישב בסמוך, על המעקה, הוא, תומר שבת (להלן - תומר). צעיר זה נראה בעיניו דומה גם הוא לאדם שאותו נדרש לחסל. על מנת למנוע כשלון נוסף בביצוע משימותיו, ירה הנאשם מספר כדורים גם לעברו של תומר והרגו.
בהמשך, שב הנאשם אל שאבי שהחל כורע על ברכיו, וירה בראשו כדור נוסף על מנת להמיתו.
לאחר שתי יריות נוספות באויר, החזיר הנאשם את האקדח לחגורת מכנסיו, ונסע מן המקום במכונית האופל שהמתינה לו, כשמנועה עדיין עובד, כאמור.
היריות שירה הנאשם בשאבי, כך התביעה, גרמו לו פצע קליע בעורף מימין, שלושה פצעי קליע בגב מימין, פצע קליע במותן משמאל ופצע קליע ברקה הימנית. כל הפציעות הללו, גרמו לשאבי נזקים חמורים בחוט השידרה, בריאה ובכבד והביאו למותו עקב איבוד דם רב.
תומר שבת, שנפצע בראשו, בגבו, באגודל ימין, ובירך ימין, מת בגין הנזק החמור שנגרם למוחו.

16. לאחר שעזב את זירת הרצח, כך האישום השישי, נסע הנאשם לאורך רחובות שונים בהוד השרון עד שעצר ברחוב הבוסתן. במקום זה, החל לנקות את טביעות האצבעות שהותיר על האופל ועל האקדחים בהם השתמש בעת הרצח. לאחר מכן, עטף את האקדחים בסמרטוט, והשליכם לחצר בית סמוך.
בהמשך, פשט את בגדיו, הסיר את כובעו ואת המשקפים שהרכיב לצורך ביצוע הרצח, והשליך גם אותם אל בין השיחים בחצר.
במשך כשעתיים הסתתר הנאשם במקום, בתוך חצר הבנין המגודרת בשיחים, כשהוא שומר על קשר טלפוני עם צ'רלי. לבסוף, שלח לו צ'רלי מונית עם וילונות כהים, והנאשם נסע בה לפי הנחיותיו של צ'רלי, לתחנת דלק ביציאה מכפר-סבא, שם פגש בצ'רלי שהסיעו במזדה לַדירה בכפר-סבא.
בהיותם בדירה נטל צ'רלי את מכשירי הטלפון הניידים שבהם השתמשו במהלך האירוע, ושברם. לאחר מכן, גזר הנאשם את נעליו שעליהן היו כתמי דם, ושרף הכל ביחד עם צ'רלי על גג הדירה.
בתאריך 9.10.03, הוצתה האופל אותה נטש הנאשם מיד לאחר הרצח בהוד השרון, כמתואר לעיל.
על רקע כל שהובא עד כאן, הואשם הנאשם באישום השישי, בעבירת קשירת קשר לביצע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, ובשתי עבירות רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק.

פרשת התביעה וראיותיה
כללי
17. כבר הובהר במהלך דיון זה, כי הבסיס הראייתי המרכזי עליו הושתת כתב האישום, ואשר סביבו נעו כל העדויות שהביאה התביעה בפני
נו, הוא, ההודאות שמסר הנאשם במהלך חקירתו בימ"ר מרכז, שנמשכה החל מיום 29.4.04, ועד מועד הגשת כתב האישום נשוא דיון זה, ביום 23.6.04.
בהודאות אלה, שבמרכזן ניצבות ההודאות ת/40 מיום 18.05.04 וההודאה ת/98 מיום 10.6.04, תיאר הנאשם את כל פרטי מעורבותו במעשי הפשיעה נשוא כתב האישום, פרט לפרט ועובדה לעובדה.

על כל האמור בהודאותיו, חזר הנאשם, בתמצית, גם בשני המכתבים שכתב במהלך התקופה הנדונה. האחד, "מכתב ההתאבדות" מיום 7.5.04 (ת/140); והשני, שצורף כנספח לתגובת המדינה במסגרת הדיון בבג"צ 9141/05 (ת/262).
לצד כל אלה, הוגשו לנו על ידי התביעה, קלטות של האזנות הסתר שביצעה המשטרה לטלפונים הציבוריים בכלא בו הוחזק הנאשם, ואשר בהן דיבר עם שולחיו, האחים רפי ומשה אוחנה, ועם שותפו לפשע, צ'רלי (ראו, קלטת ת/298, שיחה מיום 30.12.03 עם צ'רלי; ת/309 ות/310, שיחות עם רפי אוחנה, ות/314, שיחה עם צ'רלי. ראו גם הודאת הנאשם ת/102, מיום 22.06.04, בה התיחס לחלק משיחותיו הנ"ל).

בהמשך, אעמוד על תוכן ההודאות הנ"ל, לצד יתר ראיות התביעה, כמו גם על ראיות ה"דבר מה" שנדרשו לחיזוק ההודאות, למעלה מן הצריך, לנוכח שתיקת הנאשם.
אעשה כן, לגבי כל אישום ואישום בנפרד; אף זאת, מעבר לנדרש על פי ההלכה הפסוקה.

תחילה, להשתלשלות החקירה
18. הנאשם נעצר ביום 11.12.03 בנתב"ג, כאשר ניסה להימלט מן הארץ בעזרת דרכון מזויף, כחודשיים לאחר אירוע הרצח הכפול בהוד השרון, נשוא האישום הששי.
בין התאריכים 15.3.04 - 11.4.04, נחקר הנאשם על ידי ימ"ר ת"א, שם נחקר בחשד למעורבותו בפרשת הביילורוסים ביחד עם שכירי החרב שהוזכרו לעיל במסגרת האישום הרביעי והחמישי. פרשת רצח זו, יש לומר, שגם בה הואשם הנאשם ביחד עם אחרים, נדונה היום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בפני
הרכב כב' השופטת רוטלוי (להלן - תיק הביילורוסים).
ביום 11.4.04, הועבר הנאשם על ידי ימ"ר ת"א לידי חוקרי ימ"ר מרכז, לצורך חקירתו בחשד למעורבותו בפרשת הרצח הכפול בהוד השרון, נשוא דיוננו, אותה הזכיר הנאשם במהלך חקירתו בימ"ר ת"א.

19. בתחילת חקירתו בימ"ר מרכז, מילא הנאשם פיו מים, ולא השיב לשאלות חוקריו (ראו, הודעתו, ת/4). רק לאחר מספר ימי חקירה, ולאחר שהוצגו לו על ידי חוקריו, שיחות מוקלטות עם המדובבים שהוכנסו לתאו, אשר היה בהן כדי להפלילו, הכריז הנאשם באזניהם, כי מגיע לו בפועל, "שיתקעו לו כדור בראש" (ראו, ת/16, עמ' 12).
בשלב זה, ביקש הנאשם לקבל דף נייר, ורשם בו פרטים מפלילים על עצמו ועל שותפיו לפשע, ומסרו לחוקר.
לאחר מכן, החל הנאשם לבכות ולהכות על חטא על פשעיו. בין היתר הכריז כי "נתן לאחרים להרוס לו את החיים" וכי מגיע לו "שרכבת תדרוס אותו" (ראו, זכ"ד של דדון, ת/159; זכ"ד של שמעון אלימלך, ת/12; דו"ח תחקור של שמעון גבאי, ת/130, וזכ"ד נוסף של אלימלך, ת/11).

מכאן, המשיך הנאשם ופרש בפני
החוקרים, את כל סיפור מעורבותו בפרשות הפשע נשוא כתב האישום, מבלי להשמיט דבר. את עיקר דבריו אודות מעורבותו באישומים השונים, מיקד הנאשם בהודאה ת/40, העומדת כאמור בבסיס מערך ראיותיה של התביעה בתיק זה. את סיפור האישום החמישי מיקד בהודאה ת/98.
פרטים נוספים, בעיקר אודות מעורבים אחרים, מסר הנאשם לחוקריו, גם בהודאותיו האחרות (ראו, הודאתו ת/178; ראו, זכ"ד של דדון, ת/160; זכ"ד של יוסי מגר, ת/177; זכ"ד של שמעון גבאי, ת/132, ועוד).

משקל ההודאות
20. על מקומן של הודאות הנאשם בתוך מערך ראיותיה של התביעה, עמדנו בהרחבה במסגרת ההחלטה במשפט הזוטא, וכל שנאמר שם, תקף מדרך הטבע גם לצורך הכרעת הדין דנן. דא עקא, שקביעת קבילותן של ההודאות במסגרת אותה החלטה, אין די בה, כאמור, היא לעצמה, כדי להציב הבסיס הראייתי הצריך להרשעת הנאשם. עדיין נדרשת בחינת משקלן של הודאות אלה, אם יש בהן די לאישוש כל הנטען נגדו בכתב האישום.
בצדק, טרחו איפוא באי כח התביעה בסיכומיהם, בנסותם להוכיח עמידתן של ההודאות האמורות במבחן הפנימי ובמבחן החיצוני של האמת, כפי המתחייב מן הפסיקה שדנה בשאלת משקלן של ראיות בנסיבות כמתואר. שכך, אומר בית המשפט בע"פ 5825/97, עובדיה שלום נ' מדינת ישראל
, פ"ד נה(2), 933, בענין המשקל:
"בחינת משקל ההודיות, משמעה בחינת מידת אמיתותן (ע"פ 168,115/82 מועדי ואח' נ' מדינת ישראל
, פ"ד לח (1) 197, 251. אמיתות הודיותיו של המערער, ככל שהן מתייחסות למעורבותו ברצח, תיבחן הן על פי משקלן הפנימי והן על פי משקלן החיצוני. המבחן הפנימי מתייחס לתוכן ההודיה והוא תר אחר סימני האמת המתגלים בתוכנה, ואילו המבחן החיצוני מטרתו לחפש אחר דברים שמחוץ לדברים שבהודיה, שיש בהם כדי ללמד על אמיתותה (ד"נ 3081/91 קוזלי ואח' נ ' מדינת ישראל
, פ"ד מה(4) 441, 458). על סימני האמת העולים מתוך ההודיה שיש בהם כדי ללמד על אמיתותה, ניתן ללמוד מנוסח הדברים, מסדר הרצאתם, ממידת פירוטם, מסבירותם הפנימית, מהגיונם הפנימי, "וכיוצא בהם סימנים של שכל ישר המביאים אדם בר דעת להתייחס לדברי זולתו באמון" (ע"פ 715,744/78 לוי נ' מדינת ישראל
, פ"ד לג(3) 234, 228 ד"נ 3081/91, לעיל, עמ' 458" (ראו, עמ' 953-954 שם).

על המבחן החיצוני עמדה גם השופטת ארבל בע"פ 6679/04 אלכסנדר סטקלר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) שם הבהירה:
"על-פי מבחן זה, נדרשת תוספת ראייתית מסוג "דבר מה נוסף", חיצונית להודאתו של הנאשם, על מנת להרשיעו. ה"דבר מה" הוא למעשה "ה'גורם האובייקטיבי' היחיד, שעומד לרשותו של בית-המשפט לבחינת אמיתותה של ההודיה 'הסובייקטיבית' של הנאשם" (השופט קדמי בדנ"פ 3391/95 בן ארי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נא(2) 377, 448, אלו הם סימני האמת החיצוניים. על-פי ההלכה, מדובר בתוספת ראייתית מאמתת, שדי שתאשר במידת מה את תוכן ההודאה, ולא בתוספת ראייתית מסבכת מסוג של סיוע, ועל כן אין צורך שתתייחס לזהות הנאשם כמבצע העבירה (ע"פ 4769/92 ניג'ם נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); ע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(3) 529, 556-557 (להלן: עניין סמירק)).
ובהמשך:
"מטרתו של המבחן החיצוני היא להסיר את החשש כי על אף שעדות הנאשם נמצאה מהימנה, הנאשם לקח על עצמו, מסיבה כלשהי שאינה ידועה, ביצועה של עבירה שהוא אינו אחראי לה או שאינו אחראי לה באופן מלא. "דין הוא, שהתוודות לעולם מלווה בחשש, שמא ראה המודה ליטול על עצמו אחריות למעשה שלא עשה; וזאת - גם כאשר החשש עלום ובלתי נראה לעין" (ע"פ 6289/94 דזנשוילי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(2) 157, 176). על כן הוגדר המבחן החיצוני כ"שסתום הביטחון" של שאר המבחנים לבחינת אמיתותה של ההודאה (ע"פ 800/85, ברדה נגד מדינת ישראל
, פ"ד מ(4) 266 271)".

יוצא, מטרת המבחנים, פרי הפסיקה, היא, להעניק להודאה את המשקל שעדיין היא נדרשת לו לאחר שכבר נקבעה קבילותה. שמבלי ביסוסו של המשקל, ומבלי הצבעה על ה"דבר מה" הנוסף הצריך לאישושה, אין לסמוך על ההודאה כבסיס בלעדי להרשעה.

בנקודה זו, יש לומר, עמלו בעניננו ב"כ התביעה רבות בסיכומיהם, בהביאם בפני
נו כל ראיה וכל צל ראיה, שבכוחם היה, לשיטתם, לאשש דבריו של הנאשם בכל אישום ואישום לעצמו. טירחתם זו, יש להעיר מיד, היתה הרבה מעבר לנדרש, שכן, הלכה פסוקה היא כי די בראיות תומכות - אם ראיות סיוע ואם ראיות מחזקות - לאישום האחד, על מנת שתועלנה לאישוש כל האישומים הקשורים האחרים, אליהם מתייחסת ההודאה. בלשונה של השופטת בן פורת בע"פ 679/78, אפרים כהן נ' מדינת ישראל
, פ"ד לד(1), 480:
"השאלה הבאה היא כלום צריך הסיוע להתיחס לכל אישום בנפרד, או שמא די בכך שגרסתו של מאדי נתמכת בכללותה בראיה ממקור עצמאי המקנה לה אמינות. כזכור, עומדות זו מול זו שתי גרסות סותרות, לגבי כל אישום ואישום...
"... לפיכך, ראיה התומכת בגרסתו של מאדי בדבר הקשר עם המערער והנובע מקשר זה, מפריכה ממילא את גרסתו של המערער ותומכת בזו של העד לגבי כל אישום ואישום. יפים לענין זה, בשינויים המחוייבים, דבריו של מ"מ הנשיא (זוסמן) (כתוארו אז) בע"פ 361/70 (מוצטפה ג'ובארה נגד מדינת ישראל
, וערעור שכנגד, פ"ד כד(2) 747, 752):
"משהובאה ממקור עצמאי ראיה שהמתלוננת נראתה נכנסת לבית הנ"ל ושוהה בו, ובית-המשפט נותן בה אמון, הרי זה חיזוק לגירסה המרשעת, המגלה את הכזב שבגירסת הנאשם. ערכה המסייע של עדות מסראווה קם לה עקב כפירת הנאשם בעדות המתלוננת. .." [וראו גם, ע"פ 840/79, 854, חיים גבריאלי ואח' נ' מדינת ישראל
פ"ד לה(2), 371].

ודוק, אופי הראיה הנתמכת נקבע לפי אופי הראיה הנזקקת לתמיכה. כך השופטת ברלינר בע"פ 2073/04 זאב אמדורסקי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם):
"קיימת מעין 'נדנדה' שבה ככל שמשקלה של הראיה 'הנתמכת' גדול יותר, יקטן משקלה של הראיה התומכת. מהותה של הראיה התומכת מוכתב על-ידי אופיה של הראיה הנתמכת. לעתים יהא זה סיוע, לעתים דבר לחיזוק, ולעיתים כאשר מדובר בהודאה מחוץ לכותלי בית המשפט - דבר מה. משקלה של כל אחת מהראיות התומכות האופציונליות הנ"ל מוכתב כאמור על-ידי יציבותה וחוזקה (או לחלופין חולשתה) של הראיה הנתמכת, הדברים הם בבחינת מושכלות יסוד בדיני הראיות..." (פיסקה 12 לפסק הדין).

על אף האמור, ועל מנת להפיס דעתם של ב"כ התביעה שטרחו הרבה על סיכומיהם המקיפים, אתייחס גם אני להלן אל כל אישום ואישום לעצמו, כולל, תוכן ההודאות המתיחסות, וכולל, פרטי ה"דבר מה" שהובאו לצורך חיזוקן.

תוכן ההודאות ומשקלן בהתיחס לכל אישום בנפרד
הודאת הנאשם אודות האירוע נשוא האישום הראשון, ומשקלה
21. בפתח הודאתו, ת/40, התיחס הנאשם לטלטלות שעבר לאחר שהחליט שלא לשוב מחופשתו לכלא שטה. לדבריו, הפך להיות נע ונד בארץ, ללא בית וללא פרנסה. בלית ברירה, כך טען, החליט לפתור מצוקתו על ידי ביצוע השוד של קופת הצ'יינג' באשדוד, ממנה נטל כ-100,000 ₪, באיומי סכין על הפקידה שעבדה במקום (ראו, ת/40א, עמ' 2).

ככלל, הצדק לדעתי עם באי כח התביעה שטענו בסיכומיהם, כי יש בתיאור של האירוע במסגרת ההודאה ת/40 כדי להעניק לה את המשקל הראוי לה. שהרי המדובר הוא, בתיאור מפורט של השוד האלים שביצע על ידי תקיפת הפקידה בצ'יינג', תוך הנחת סכין על צווארה ואילוצה להובילו אל הכספת ולמסור לידיו הכספים שהיו בה.
הצדק עמם גם בטענם, כי האמור במכתבו של הנאשם, ת/262, יכול לשמש "דבר מה" להודאתו בת/40. במכתב זה כותב הנאשם:
"... ברחתי והתחבאתי בכל מיני מקומות בארץ... עד שהגעתי לאשדוד שם ביצעתי שוד שמכסף זה השכרתי דירה... " .

ודוק, הטענה כי יש לחפש את ה"דבר מה" מחוץ "למודה" ולא רק מחוץ להודאה - כפי שגורס המלומד א' קמר במאמרו "דבר-מה נוסף מפי הנאשם" [פלילים ה (תשנ"ו) 277, 280] - לא התקבלה בפסיקה (ראו, פרשת אלכסנדר סטקלר הנ"ל). הווה אומר, יש במכתבו כדי להצביע על סימני האמת בהודאתו במשטרה.

הודאת הנאשם אודות האירוע נשוא האישום השני
22. בהמשך ההודאה ת/40, עבר הנאשם לתאר בפני
חוקריו את פרטי האירוע נשוא האישום השני, שעניינו כאמור, ניסיון הרצח של שמעון זריהן, אשר נחשד גם הוא על ידי האחים אוחנה כמי שהיה מעורב ברצח אחיהם, חנניה.
כל פרטי האירוע, כולל, ההכנות לבצוע; כולל, הבצוע שהשתבש, וכולל ההימלטות מן הזירה, הובאו על ידי הנאשם בהודאתו זו בפירוט רב, ברצף ובסדר הגיוני.
בין היתר, סיפר בהודאתו, כי קיבל על עצמו לבצע את הרצח הזה, בשליחות האחים אוחנה, ביחד עם שותפו למעשי העבירה, צ'רלי, אשר דאג לעדכנו בכל הפרטים הרלוונטיים; בהם, תיאור הקרבן ותיאור המקום שנועד לביצוע הרצח המתוכנן. בלשונו:
"יום אחד יומיים לפני יום העצמאות שנה שעברה הגיע רפי... שאל אם הכל בסדר... יום למחרת... צ'רלי הגיע לדירה בת"א והביא לי תמונה שבתצלום של התמונה היו שני אנשים בתוך פאב ואחד מהם שמעון זריהן בחור שהיה רזה ובחור שהיה שמן שקוראים לו יורם אלעל ואז צ'רלי מצביע על שמעון בתור זה שהרג את חנניה אוחנה שאלתי אותו מי זה השני הוא אמר זה השותף שלו ואם הוא יחד איתו תתן גם לו" (ת/40א, עמ' 4).

עוד בהמשך, תיאר הנאשם בהודאתו זו, בבהירות, את ההכנות לרצח, את הגעת צ'רלי אליו ביום 5.5.03, את מפגש ההערכות עם רפי אוחנה, ואת נסיעתו עם צ'רלי והאחרים לקפה "מיכל" ברח' דיזנגוף בתל אביב, לצורך הכרת השטח (ראו, עמ' 4, 5, להודאה ת/40א).
לאחר מכן, המשיך הנאשם וסיפר, על הבאת בגדי המאבטח לביתו על ידי צ'רלי ובגה, על מנת שיתחזו בעת ביצוע הרצח כמאבטחיו של שותפם הנוסף, יחזקאל, אשר ביים מפגש עם זריהן במסעדה (ראו בענין זה, גם מזכרו של ציון דדון מיום 30.4.04, ת/160). כמו כן, סיפר על הבאת שני האקדחים לביתו על ידי רפי אוחנה ובוגנה, האחד מסוג גלוק והשני מתוצרת איטליה; על בחירתו באקדח הגלוק, על פירוקו על ידו והטענתו מחדש (ראו שם, בעמ' 5, 6).

23. בהתיחסו ליום האירוע עצמו, המשיך וסיפר הנאשם בפרטי פרטים על הגעתו ביחד עם האחרים לקפה "מיכל", על המתנתם שם לזריהן שלא הגיע למקום, על הניסיונות של יחזקאל לקבוע עימו מפגש במלון בו שהה בתל אביב, על נסיעתם ברחובות תל אביב, תוך שיחזקאל משוחח בסלולרי עם זריהן, ועל קביעת המפגש החדש עימו במסעדת "ברברסקו", גם היא ברחוב דיזנגוף בתל אביב (ראו, ת/40א, עמ' 7).
מכאן, עבר הנאשם לתיאור הגעתו למסעדת "ברברסקו" במונית, ביחד עם האחרים; לתיאור המפגש עם זריהן שעמד במקום, כשהוא מוקף מאבטחים; לתיאור ירידתו של יחזקאל מן המונית לקראת זריהן, הליכתם לעבר המסעדה, וניסיונו שלו, לירות בראשו של זריהן שצעד וגבו אליו.
תחילה, כך סיפר, שובש הדבר בשל אי השתחררות הניצרה באקדחו. בהמשך, לאחר שזריהן רץ לעבר המסעדה בראש כפוף, המשיך וירה בו, כשהוא פוגע בגבו, וממשיך ופוגע בו בשלושה מקומות נוספים בגופו (ראו, ת/40א עמ' 8; וראו, מזכרו של דדון ת/160 עמ' 2 שם ציין את מספר הכדורים שירה הנאשם בזריהן).

24. לאחר תיאור אירוע הירי, עבר הנאשם לתאר בהודאתו, את דרך מנוסתו מן הזירה, תוך ציון שמות הרחובות שעברו הוא וצ'רלי, עד שהתפצלה דרכם. כאשר הגיע לחצר בנין ברח' מוצקין 3, כך סיפר, הסתתר שם, הוריד את בגדי המאבטח שלבש, עטפם ביחד עם האקדח, והחביא הכל בתוך שיחים במקום [ראו, ת/40א, עמ' 8; וכן ראו, דו"ח הובלה והצבעה, ת/199, של החוקר, יאיר סלכטר, בו תואר נתיב הבריחה של הנאשם כפי שהובא מפיו באזני החוקר (עמ' 3, שם)].
בסופו של דבר, כך המשיך, נאסף על ידי צ'רלי, שהגיע עם רכבו לכיכר המדינה, והסיעו לביתו בהרצליה פיתוח (ראו, ת/40א, עמ' 8, על הגעתו אל ביתו של צ'רלי בהרצליה פיתוח, וראו גם, דו"ח פעולה, ת/218).
בביתו של צ'רלי, כך הנאשם, זרקו שניהם את מכשירי הטלפון הסלולריים ששימשום באירוע (ראו, דו"ח הובלה והצבעה, ת/215, המאשש דבריו אלה).
בהמשך, סיפר הנאשם בהודאה ת/40 על מפגשו באותו יום עם רפי אוחנה על יד גשר הולכי הרגל על כביש תל-אביב-חיפה, ביחד עם צ'רלי, חברתו פטריסיה מיקו ומאבטחים שלא השתתפו במפגש עצמו.
במפגש זה, כך הסביר, דיווח לרפי על האירוע, וביקשו לאפשר לו, לא לשוב לדירה בכפר-סבא. רפי הורה לצ'רלי, לפי דבריו אלה, לשכנו בביתו, וכך, עד שסודרה לו הדירה החלופית בכפר-סבא (ראו, על הדיווח לרפי אוחנה אודות אירוע ההתנקשות בזריהן, ועל סידור הדירה האחרת בכפר-סבא, כולל התקנת שירותי לווין לדירה, בעמ' 9 להודאה ת/40א).

משקל ההודאה בהתיחסה לאישום השני
25. צריך לשוב ולהדגיש, כבר כאן ומיד, כי תיאור האירוע נשוא האישום השני, כמו קודמו, הוא מלא, אותנטי, עקבי והגיוני. תיאור מפורט כמו זה, הבונה אירוע שהתרחש, שלב אחרי שלב, באופן לוגי ובדרך הקושרת בין כל הפרטים, אינו יכול לבוא מפי מי שלא חווה את האירוע בגופו, או, ממי שנטל בו חלק פעיל ובעל משמעות.
רוצה לומר, טענה מאוחרת של הנאשם, כאילו דל הוא משקלה של הודאה זו, עד שאין בה כדי לבסס את עובדות האישום השני, היא טענה שאין לקבלה, ולו, לאור תוכנם של הדברים ודרך הבאתם על ידי הנאשם. מה עוד, כאשר לרושם המתקבל מן ההודאה עצמה, נוספים, כמסתבר, אלמנטים חיצוניים המחזקים באופן מובהק את כל המובא בה.
בסיכומיהם בכתב, הביאו ב"כ התביעה בפני
נו, שורה ארוכה של פרטי ראיות המהווים, כולם יחדיו, וכל אחד לעצמו, "דבר מה" - והרבה יותר מכך - לחיזוק דבריו הנ"ל של הנאשם, ולאישוש אמינותם.
לא אעמוד על כל אחד מפרטי ראיות אלה - כשישה-עשר במספר - שהרי, די היה באחד מהם בלבד, לצורך גיבוש ה"דבר מה".
להלן, אזכיר את העיקריים בהם, היוצרים אכן תמונה שלימה של האירוע, והמסירים גם לדעתי, כל חשש לאי אמינות הנאמר מפי הנאשם, בהודאותיו.

26. בראש רשימת הראיות החיצוניות להודאה, יש לציין את עדותיותיהם של עדי הראיה, בהם, עובד מסעדת ברברסקו, דני פורת, והמלצרית, רחל קליינברט שהיו נוכחים בזירת הפשע, ואשר איששו בעדויותיהם פרטים מהותיים מהודאת הנאשם, ת/40.
כך, דבריו של פורת בהודעותיו (ראו, ת/355 ות/356) - אשר הוגשו לנו בהסכמה - ובעדותו (עמ' 2064, 2065 לפרוט') שם סיפר על אירוע הירי בערב יום העצמאות ועל היורים שראה, הכל, בהתאמה לתיאוריו של הנאשם.
כך, גם דבריה של רחל קליינברט שתיארה בהודעתה, ת/362, את הגעתו של היורה למסעדה במונית, ביחד עם אחר, ואת שיחת הטלפון של זריהן בטלפון, בה הודיע לאי מי על הגעתו למסעדה בג'יפ; אף זאת, בהתאמה, לדברי הנאשם בהודאתו ת/40.
ראיות חיצוניות נוספות, הן, דו"ח ההובלה וההצבעה מיום 20.05.04, ת/199, של החוקר, יאיר סלכטר (עמ' 3, שם) בו תואר נתיב ההימלטות של הנאשם ושל צ'רלי לאחר ההתנקשות שכשלה; והראיות החפציות שנתפשו על ידי המשטרה בזירת האירוע, התואמות את סיפורו של הנאשם. בין אלה, ארבעת התרמילים והקליע שנמצאו במסעדה ושלושת התרמילים שנמצאו על המדרכה ליד המסעדה [ראו, דו"ח ביקור בזירה של רס"ב אמנון מנחם, ת/286, וראו, חוות הדעת של איש המז"פ, ברנרד שכטר, ת/289-287, בענין ארבעת התרמילים שנתפסו בתוך המסעדה ואשר נורו מכלי נשק אחד (עמ' 3 לחווה"ד).
משמעותית גם חוות הדעת המשלימה, ת/288, ממנה עלה כי התרמיל המעוך שנמצא במסעדה, היה שייך לקליע hollow point, בהתאמה לדברי הנאשם בהודאתו.
הוסף לכל אלה, את התעודות הרפואיות ת/270 - ת/273, המתארות את פציעתו של זריהן, בהתאמה לפגיעות שתיאר הנאשם בהודאתו (ראו, תמליל הודאתו ת/133ד); וכן, את צילומי זירת האירוע, את דו"ח הביקור בזירה, ת/286; את דוחות ההובלה וההצבעה, ת/218 ות/218א, ואת תפיסת הפריטים הקשורים למעשה הפשע, באותם מקומות עליהם סיפר הנאשם.
וכלום יש להוסיף?
מעבר לנדרש, נעיר, כי, "דבר מה" עולה גם מהכרזת הנאשם בפני
נו שבידיו עדויות אשר בכוחן היה להוכיח כי תוכן הודאותיו, אינו אמת, מבלי שעדויות אלה הובאו בפני
נו, עד תום הדיון. המנעות מהבאת ראיות יש בה, היא לעצמה, כדי להוות חיזוק להודאותיו.

הודאת הנאשם אודות הארוע נשוא האישום השלישי, ומשקלה
27. גם על משימת הרצח הנוספת שהוטלה על הנאשם, ועל אי מימושה על ידו, סיפר הנאשם בפרטי פרטים בהודאתו, ת/40. הכוונה היא, למשימת הרצח של דומרני, שהוטלה עליו במהלך המפגש עם האחים אוחנה בתחנת הדלק בהודאתו, סירב הנאשם לספר על שותפיו לפשע זה, ורק מאוחר יותר עשה כן במסגרת הודאותיו ת/69א' ות/231 (ראו גם, דו"ח תשאול ועימות, ת/59 וזכ"ד ת/68).
הנאשם פירט בת/40 את חלקו שלו בניסיון הרצח שכשל, ואת חלקו של צ'רלי בו, תוך שעמד על ההכנות שעשו שניהם לצורך מימוש המשימה. בין היתר, סיפר על התצפית שערכו הוא וצ'רלי על ביתו של דומרני, על כניסתם לחניה התת-קרקעית שלו, ועל השגת השלט לצורך כניסה לשם גם בהמשך (ראו, על אירוע זה עוד, בהודעתו של הנאשם, ת/69א, עמ' 2; בהודעתו ת/231, עמ' 2, ובדו"ח הובלה והצבעה, ת/151).
לדבריו, הגיע ביום האירוע לביתו של דומרני, ביחד עם בגה, במכונית סובארו אימפרזה גנובה, שבה הוחלפו לוחיות הזיהוי. באמצעות השלט שנטלו ביום קודם, כך המשיך, נכנסו הוא ובגה לחניון התת-קרקעי שבביתו של דומרני, ושם החנו את הסובארו. בעומדם ליד מעלית הבית, קיבלו, לדבריו, אות מן התצפיתן שהציבו על גג הבית, לפיו, התקרב למקום, אחד, שי בן אַמו שלבש חולצת פסים.
בהמשך סיפר על המתנתם ליד דלת המעלית בקומה הראשונה לירידתו של דומרני (ראו, ת/40א - עמ' 10 ות/69א, עמ' 2); על הגעת בן אמו במקומו, ועל החלטתו לירות בו, אף שלא היה הקורבן המיועד.
לאחר שירה בבן-אמו, כך הסביר, שלוש יריות, כשבגה מוסיף יריה נוספת, נמלטו הוא ובגה מזירת האירוע, ופנו לדירה באשקלון, משם התקשר אל צ'רלי, והודיעו על ה"פדיחה" שקרתה לו. בהמשך, נסעו שניהם לדירתו בכפר-סבא.
הנאשם הסביר בהודאותיו הנ"ל, כי לאחר האירוע נפגש עם רפי אוחנה בפארק ליד בית העלמין הצבאי בכפר-סבא (להלן - הפארק) על מנת לדווח לו על שאירע. רפי שאלו, לדבריו, מדוע לא ירה בראשו של שי בן אמו, ומשהשיבו כי בן אמו "חף מפשע", כלשונו, הפטיר אוחנה: "לא חשוב, היית נותן לו בראש" (עמ' 11 לת/40א).

28. הנאשם המשיך וסיפר עוד, בהודאתו ת/40, כי בשלב זה שטח טרוניותיו באזני צ'רלי על יחסם המאכזב של האחים אוחנה כלפיו, ועל תנאי עבודתו העלובים שאינם עונים על הסיכונים הרבים שנטל על עצמו למענם. לדבריו, הגם שהאחים אוחנה כעסו על דבריו אלה, קיימו עימו מפגש נוסף בפארק, בו השתתף גם צ'רלי. במפגש זה דרש מן האחים אוחנה, אבטחה לעצמו ותנאים טובים יותר להקלת ביצוע משימותיו.

בתגובה, הוטל על צ'רלי לשכור אופנוען אשר יסיעו לאותם מקומות אליהם אמור היה להישלח במסגרת עבודתו. בלשונו:
"אחרי כמה ימים אני יוצא על צ'רלי בטלפון שאני לוקח את כל הסיכונים זה לא יכול להמשך ככה לא דואגים לי כמו שצריך הוא מעביר כמובן אליו לרפי אוחנה ורפי אוחנה מתקשר אלי כביכול בעצבים אמר לי מה הסיפור שלך מה אתה מדבר מה אתה פותח את הפה אמרתי לו למה אתה מדבר בטלפון בוא ניפגש... אמרתי שאני רוצה אוטו צמוד שיהיה לי מזגן בבית, פה ושם שאתה לוקח אותי כמו אח שלך אתה צריך לדאוג שיהיה לי הכל בבית..." (עמ' 11- 12; ראו גם, דו"ח הובלה והצבעה, ת/144).

משקל ההודאה בהקשר לאישום השלישי
29. מיותר לשוב ולהצביע על האותנטיות שבדברי הנאשם בהתיחסו לניסיון הרצח של דומרני, ולפציעת בן-אמו במקומו. אותנטיות זו בולטת משפע הפרטים המובאים בהודאותיו, בתיאוריו המלאים, ובסדר הדברים ההגיוני העולה מהן.
אשר לראיות החיצוניות המגבשות את ה"דבר מה", אין ספק שאלה מצויות בשפע גם בקשר לאישום השלישי, בהציבן תמיכה להודאות הנאשם, הרבה מעבר ל"דבר מה" שהן צריכות לו.
די להזכיר לענין זה, את עדותו של בן אַמו (מעמ' 2075 לפרוט') התואמת היטב את דבריו של הנאשם בכל הנוגע לאירוע הירי ולתיאור המקום בו התרחש. די להזכיר גם, את מפגשו של הנאשם עם בן-אמו, לאחר האירוע, בו ביקש סליחתו על שפגע בו סתם כך, מ"שני אקדחים" (ת/74); את תיאור ביתו של דומרני בזכ"ד, ת/210; את דו"ח הפעולה ת/348, המתעד את מציאת מכונית הסוברו אימפרזה הגנובה, בחניון התת-קרקעי של ביתו של דומרני, ובה סימני הירי עליו דיבר הנאשם בהודאותיו; את הודעת אלי הרניק, בעליה של המכונית הגנובה, בעלת לוחיות הזיהוי מ.ר. 23-354-23 (ת/349 מיום 5.02.03); ואת הפלטים ת/350, המתיחסים לגניבת המכונית במועד הרלוונטי.
משמעותי בהקשר זה, גם דו"ח הביקור בזירה, ת/290, המתעד את הנזק במעלית הבית של דומרני; את כתמי הדם שנמצאו בה, ואת התרמיל, הקליעים וחלקי הקליעים שנתפשו בה (ראו גם, צילומי זירת האירוע, ת/347; וכן ראו, חוות דעת מז"פ חתומה בידי ברנרד שכטר, ת/291, שעניינה בקביעת סוג התרמיל והקליעים שנמצאו במעלית).
עוד, משמעותיים לעניננו, לוחות התצלומים ת/347 ובהם חולצת הפסים של בן-אמו הספוגה דם (ראו, תמונות 50, 56-61) והודעת הפרמדיק, ת/274, המתעדת את פציעותיו של בן אמו, לצד התעודות הרפואיות ת/275-ת/276.
בכל אלה, שהוזכרו שוב ושוב בסיכומי התביעה בהרחבה רבה, די אכן על מנת לגבש משקלה של ההודאה, כנדרש על פי דין, ומעבר לכך; ואין להכביר מלים עוד.

דברי הנאשם על האירוע נשוא האישום הרביעי; ומשקלם
30. על ההוראות שקיבל הנאשם מרפי אוחנה בענין המעקבים אחרי האחים אלפרון, אותם נדרש לערוך במטרה לפגוע בהם, סיפר הנאשם בהודאתו ת/40א (מעמ' 12) ובת/79 (עמ' 18, 22, 23). גם בהודאותיו האחרות, חזר והזכיר הנאשם פרטים מאירוע זה בו נטל לדבריו חלק במסגרת שירותיו לאחים אוחנה (ראו ההודאות והתמלילים, ת/98, ת/99, ת/102 ות/103).
על מנת לבצע משימתו זו, כך סיפר, קיבל מידיו של רפי אוחנה את תמונתו של יעקב אלפרון, שאל ביתו גם הובל על ידי צ'רלי, על מנת שיוכל להתחיל לתצפת עליו ולהערך לקראת רציחתו.
בהמשך, כך הנאשם בהודאתו ת/40א, הודע לו מפי צ'רלי כי הגיעו ארצה רוצחים שכירים מחו"ל, שאמורים היו לסייע לו במלאכת הרצח המתוכנן. צ'רלי גם הובילו לדבריו, לדירה ברח' הרכבי בתל-אביב, שם ראה מצבור נשק גדול שכלל אקדחים, משתיקי קול, רובי אם-16, טילי לאו ועוד (ראו, ת/40א עמ' 13).
בהמשך סיפר הנאשם על "הרוסי" שצורף אליו לצורך ביצוע משימות הרצח; על העברת האמל"ח לדירתו שלו בכפר-סבא; על הכנת מטען החבלה שחובר למכשיר טלפון אותו אמור היה להניח במכוניתו של יעקב אלפרון, יעד הרצח (ת/40א, עמ' 14 ות/98 עמ' 2).
גם הפעם, כך סיפר, כמו בפעמים הקודמות, לא צלחה דרכו בביצוע המשימה. לאחר שהגיע לביתו של יעקב אלפרון ברכב דייהטסו גנוב, ולאחר שאיתר את מכוניתו של אלפרון, אכן קשר, לדבריו, את המטען שהוכן עבורו על ידי "הרוסי" כמתואר, אל גלגל המכונית ואולם משעשה כן, לא הצליח לסגור את מכסה הגלגל, והתיאש. על רקע זה, כך הסביר, פירק את המטען מן הרכב ושב לביתו בלא כלום (ת/40 א', עמ' 14, 15).

31. דבריו של הנאשם בנושא זה, כמו בנושאים האחרים, עומדים לדעתי, גם הם, במבחן הפנימי של האמת בהודאה, וזאת, על רקע הגיונם, על רקע התיאורים המפורטים הכלולים בהם, ועל רקע הדיוק, העקביות והרצף בהם הובאו על ידו בפני
החוקרים.
דבריו עומדים גם במבחן החיצוני של ההודאה, בהיותם נתמכים בראיות נוספות מחוצה לה, כמפורט היטב בסיכומי התביעה. לענין זה ראוי להזכיר את דו"ח ההובלה וההצבעה, ת/144, מיום 12.05.04, המתעד את הובלתם של החוקרים על ידי הנאשם, לדירה ברח' הרכבי בה אוחסן הנשק למשימה זו; את עדותו-הודעתו של נעם חנוכה, ת/364, אודות הרכב הגנוב מסוג אופל אסטרה שראה ביום הרצח הכפול, ליד המספרה, ואשר שימש גם לפי דברי הנאשם, לצורך ביצוע תצפיות ליד ביתו של אלפרון; ואת דו"חות הפעולה ת/359 ו-ת/360, המתעדים את פרטי רכב הדהייטסו שנתפש, את אי ההתאמה בין לוחיות הרישוי שלו ובין מספר השילדה, ואת רישומו כרכב גנוב; הכל, בהתאמה מלאה לדברי הנאשם בהודאותיו (ראו גם, עדותו של יניב פרוקס, מימ"ר מרכז תכנון, מעמ' 2054-2071 על דו"ח הובלה והצבעה שעשה עם הנאשם וראו, המזכרים ת/357-361ב').
הוסף לכל אלה, את תיאור היורה במקרה הרצח הכפול בפי העד עזרא אבי זוהר (עמ' 1073 לפרוט') והעד נועם חנוכה (ת/364) כמי שלבש כובע פטריה גדול אותו חבש הנאשם, לפי תיאורו, גם בעת ניסיונו להטמין את המטען ברכבו של אלפרון; והתמונה שלימה.
אין ספק, שדי בכל שפע הראיות הנ"ל, כדי להעמיד גם דבריו אלה של הנאשם בהודאותיו, לענין האירוע הרביעי, על בסיס ראייתי מוצק.

דברי הנאשם על הארוע נשוא האישום החמישי; ומשקלם
32. לאישום זה רלוונטיות ראיות מספר שהביאה התביעה לצורך אישושו, בהן, דבריו בהודאה ת/98 עמ' 2-3, ותמליל החקירה מיום 6.06.04, ת/79.
לפי דברי הנאשם בהודאות אלה, נתבקש על ידי צ'רלי ועל ידי אחד הרוצחים השכירים מרוסיה, ליטול מטען חבלה שחובר למכשיר טלפון סלולרי, ביחד עם בלון גז שהוציא צ'רלי ממכונית המזדה השכורה שלו, ולהכניסם למושב האחורי של מכונית דייהטסו גנובה בה החזיק. המטרה היתה להגיע לאולם השמחות בראשל"צ ולפוצץ המטען בפתחו, כדי לפגוע ביצחק אברג'ל - אויבם של האחים אוחנה - ובמקורביו (ראו, ת/98, עמ' 2 ועמ' 4; וכן ראו, דו"ח הפעולה, ת/91, עמ' 4, המתעד הובלת החוקר על ידי הנאשם אל רכבו שננטש במהלך הארוע).
לפי דבריו של הנאשם בהודאה ת/98, נהג אל אולם השמחות בדייהטסו, כשלצידו יושב "הרוסי". צ'רלי שנהג ברכב המזדה לפניהם, סימן להם את הדרך. לאחר שעבר שני רחובות נתקף חרטה, לדבריו, בשל הקרבנות הצפוים מפיצוץ המטען, והחליט להשתמט מביצוע משימה זו. על רקע זה ביים הנאשם, לדבריו, התנגשות ברכב אחר שבא לקראתו (להלן - התאונה).
הנאשם המשיך וסיפר על חזרתו לדירה ברכבו של צ'רלי בעקבות התאונה; על נטילת ה- 16-m שעליו הורכבה כוונת טלסקופית, ועל חזרתם יחדיו לאולם השמחות, במזדה של צ'רלי.
בהגיעם למקום, כך המשיך, התמקמו הוא והרוסי בקומה השניה של הבית שממול לאולם, וצ'רלי התמקם למטה, במטרה לדווח להם מתי ולהיכן לירות (ראו, ת/98, עמ' 3).
משלא איתרו, לדבריו, אף לא אחד מן הקרבנות המיועדים, חזרו שלושתם לדירה בכפר-סבא.

33. תמיכה של ממש בדברי הנאשם בקשר לאישום החמישי, ומעבר לכך, נמצאת כפי שטענו ב"כ התביעה בסיכומיהם, בעצם התיאורים הסדורים של האירוע עליהם חזר בהודאותיו השונות, כמו גם בראיות החיצוניות התומכות בהן.
בין אלה, עדותו של בעל הרכב בו התנגש הנאשם בדרכו לאולם השמחות, הוא, העד בוריס סולצ'ינסקי שציין את מספר מכוניתו 24-588-50 (ראו, עדותו מעמ' 2044 לפרוט'); עדותו של רוני נחום אשר סיפר על אירוע ברית המילה, שאכן התקיים באותו יום באולמי הרודיון ברשל"צ, ואשר אליו היו מוזמנים בין היתר, קרבנות הפיצוץ המתוכנן (עמ' 2082 לפרוט').
לא פחות משמעותיים בנקודה זו, הם, דוחות הפעולה ת/357 ות/358, המתעדים את פרטי הדייהטסו ואת תיאור הנזק שנגרם לה בעקבות אותה תאונה שביים הנאשם לפי דבריו; הדוחות על מציאת הרכב הנטוש, בעזרת הנאשם, ת/91 ות/164; והמוצגים ת/359 ות/360, שעניינם גם הם, בפרטי הדייהטסו שנתפש.
הווה אומר, גם משקלו של אישום זה, המבוסס על הודאות הנאשם שהוזכרו לעיל, הוכח כדבעי, על ידי מצבור הראיות החיצוניות, ששיוו פן של אמינות נוספת, לדבריו באלה.

הודאת הנאשם על האירוע נשוא האישום השישי - הרצח הכפול
34. אישום זה, הוא כאמור לעיל, האישום העיקרי בכתב האישום דנן, וחומרתו רבה מאד. עניינו כמוזכר לעיל, ברצח הכפול שביצע הנאשם אליבא דתביעה, בהוד השרון, בתאריך 1.10.03, בשליחות האחים אוחנה. בפועל, כך הנאשם בהודאותיו, נדרש על ידי האחים, לרצוח את מי שהיה לדעתם מעורב ברצח חנניה, הוא, חיים שאבי, שעבד בשירות משפחת אברג'יל. ואולם, מתוך להיטות יתר לבצע משימתו במלואה, ביצע לפי דבריו, שני מעשי רצח, ולא אחד.
עובדותיו של אישום זה, כמו יתר עובדות כתב האישום, בוססו על ידי התביעה, על דבריו של הנאשם עצמו, שפרש בפני
חוקריו כל פרט ופסיק הכרוכים באירוע, במסגרת הודאתו ת/40א (ראו, עמ' 15 ואילך). באלה, חזר וסיפר על המפגש שקיים עם שני האחים אוחנה ועם צ'רלי, בפארק "גן הזכרון" בכפר-סבא, כשבועים לפני הרצח הכפול, שם הסביר לו רפי אוחנה, כי תפקידו מעתה להערך לקראת הרצח של חיים שאבי - "איש המודיעין" של רוצחי אחיהם. רפי, כך הנאשם, התחייב בפני
ו באותו מפגש, להעניק לו "בונוס" של 10,000 ₪ על כל אדם נוסף שיהרוג. כך סיפר בהודאה ת/40א':
"... זה היה לפני חודש או חודשיים מהרצח ואז עולה השם... בנוגע לבן אדם הזה שהוא חיים שאבי שהוא בן אדם שמסכן את רפי הוא המודיעין של אברג'ל, הלפרונים הוא לא אמר לי את השמות אבל אני הבנתי כאשר הוא אמר מהמודיעין שלהם. חיים מעביר מודיעין על רפי ורפי אומר חוץ ממה שאני נותן לכם לחיות על כל בן אדם שתצליחו להרוג אותו אני יתן לכם בונוס עשר אלף דולר... אני אומר לו שאני לא עושה את זה בשביל כסף... אני עושה את זה כי האנשים מסכנים אותך והוא מזכיר לי את הרצח של אחי שהוא יבוא יחד איתי כדי לנקום את הרצח של אחי" (עמ' 15, שם; וראו כמו כן, דו"ח הובלה והצבעה, ת/144; דו"ח תחקור, ת/149 והמזכר, ת/78).

בהמשך, סיפר הנאשם עוד על פעילותו לאחר המפגש בפארק; על הסעתו על ידי צ'רלי לחנות הירקות של חיים שאבי בהוד השרון, על מנת שיראה את המקום בו אמור היה הרצח להתבצע על פי התוכנית; על התצפיות שערך במקום, כאשר תמונתו של שאבי, בידיו.
לאחר ימים מספר, הודיעו צ'רלי, לדבריו, כי דוד עקיבא יחליפו בתצפיות על מנת שלא ייחשף.
רפי אוחנה, כך סיפר, עזב את הארץ באותם ימים על מנת להרחיק עצמו מן ההכנות לרצח (עמ' 16, להודאה ת/40א).
בתאריך 30.9.03, כך הנאשם, הצטרף אל שני חבריו לפשע, צ'רלי ובוגנה שהחלו להצטייד לקראת הרצח. בוגנה, כך הסביר, הביא אופנוע ושני אקדחים. הוא עצמו לקח אקדח אחד מידי בוגנה, אותו צרף לאקדח מתוצרת איטליה שהיה ברשותו, וטען את שניהם בכדורים. אחד הכדורים, כך הדגיש, היה מסוגhollow point (ראו, עמ' 17 להודאה ת/40א):
"לקחתי את שתי האקדחים ניקיתי אותם בדירה הכנסתי את הכדורים לקראת הסוף שמתי 1 דומדום ואחד רגיל כי הבנתי מרפי שאם עושים אחד אחרי השני אז הקנה מתחמם... וזהו הלכתי לישון".
בהמשך דבריו, סיפר הנאשם על נסיעתו ביום המחרת עם צ'רלי במכונית המזדה שלו לבית הקפה "קרם קפה" בכפר-סבא; כמו כן סיפר על הטלפונים שקיבל צ'רלי מעקיבא שעקב אחר שאבי מאז הבוקר; על חזרתם לדירה בכפר-סבא, שם לבש בגדים של מכונאי רכב, כובע ומשקפיים, ועל שני האקדחים שלקח עימו. הנאשם המשיך וסיפר על נסיעתו עם צ'רלי להוד השרון, כשצ'רלי מוביל במכוניתו, והוא עצמו על האופנוע שהוכן עבורו מבעוד מועד. עוד בהמשך סיפר, על החלקתו עם האופנוע, על פציעתו ביד שמאל ועל חבישת ידו בתחבושת אלסטית, ולאחר מכן, תיאר את מאמציו להניע המכונית הגנובה שחנתה על יד ביתו, היא האופל אסטרה שכבר הוזכרה לעיל; את נסיעתו עם צ'רלי לביתו של זה בהרצליה, על מנת לקחת את מפתחות הדייהטסו ולנסוע בה במקום באופל (ראו, עמ' 18 להודאה); את שובם לדירה; את הנעת האופל ואת נסיעתו עם צ'רלי להוד השרון, כשהוא עצמו נוהג באופל וצ'רלי נוהג במזדה שלו (עמ' 18, שם).

ודוק, אין ספק שכל פרטי ההתרחשות שהובאו עד כאן מפי הנאשם, בתמציתם בלבד, אינם בעלי משמעות ראייתית מכרעת, הם לעצמם. חשיבותם רבה, כפי שטענו באי כח התביעה בסיכומיהם, לצורך בחינת אמינות הדברים בהודאותיו, ולצורך מדידת משקלם. בעצם הבאת הפרטים ופרטי הפרטים של כל ארוע וארוע על ידי הנאשם, בפני
חוקריו, יש כדי להבהיר, הבהר היטב, שאין מדובר בדברים מופרכים שבאו מפי הנאשם בהקשר זה, פרי דימיון פרוע, אלא בחוויה אמיתית, שרק מי שחווה אותה על בשרו, יוכל לתארה באותו פירוט ובאותה מלאות שבה תוארו הדברים בפיו.

35. בהמשך דבריו, סיפר הנאשם על הקשר הטלפוני הרצוף שנמשך בין צ'רלי ובין עקיבא אשר עידכנם לאורך כל נסיעתם אל זירת הרצח לגבי הקרבן שאחריו עקב עקיבא מאז הבוקר (ראו, ת/40א' עמ' 18).
לדבריו, הודיעו צ'רלי שנסע במזדה לפניו, כי יסמן לו את המקום בו נמצא שאבי, על ידי הדלקת ארבעה אורות מהבהבים ברכבו. עוד הודיעו, כי שמע מעקיבא שאבי יושב בכניסה למספרה.
בהתקרבם למספרה, כך המשיך, אכן אותת לו צ'רלי על הגעתם למקום, בהודיעו לו בנוסף, בסלולרי, שהמספרה נמצאת משמאל לדרך בה נסעו. לאחר שהחנה את הרכב מעבר לרחוב, כך הסביר, שיחרר את נצרות האקדחים, סידר את כובעו ומשקפיו, ויצא מן הרכב, בהשאירו את מנועו פועל (ראו, עמ' 19 להודאה ת/40א).
מכאן, עבר לספר על שתי מנות הפלאפל שהזמין מן המוכר בחנות הסמוכה על מנת לסלקו מן השטח; על כניסתו למספרה, שליפת אקדחו ועל היריות בשאבי שישב בפתחה. לדבריו, כאשר החל שאבי לרוץ לתוך המספרה, המשיך וירה בו, מספר יריות באקדח ה-fn, ולבסוף כיוון האקדח לראשו, פגע בו והמיתו.
בהמשך תיאר הנאשם את הצעיר תומר שבת (להלן - תומר) שישב על מעקה בסמוך למספרה, ושפרטיו תאמו גם הם את התיאור שקיבל על שאבי. על מנת לוודא, לדבריו, שמילא משימתו ולא טעה, כיוון את אקדחו גם לעברו של זה, פגע בו והמיתו.
כך הנאשם בענין זה, בעמ' 19 להודאה, ת/40א:
"חיים שאבי הסיט את המבט אלי הוצאתי את האקדח f.n הוא קלט את זה יריתי יריה לכיוון שלו הוא קם והתחיל לרוץ לפה מסמן בידו הצידה. תוך כדי שהוא רץ אני יורה מסיט את היד לכיוון שלו ויורה שתיים שלוש כדורים הוא חתך את תומר שבת בא לכיוון של תומר שבת שישב על המעקה תומר שבת ניסה לקום וניסה לברוח לבפני
ם ע"פ התאור נוצר x ביניהם ואז תומר שבת אכל כדור בגב פרח תומר נפל נכנסתי ראיתי חיים שאבי קיבל כדור שתיים היה על הברכיים הגעתי עד אליו והמשכתי לירות כיוונתי לראש כמו שרפי הסביר לי לכיוון הראש ויריתי..." (עמ' 19 להודאה).

36. דבריו של הנאשם בתארו את הרצח הכפול, הם דברים נחרצים וחד משמעיים, להוציא, התחבטותו בבואו לתאר את הרצח של תומר. בנקודה זו, טען תחילה, כי תומר נורה על ידו בטעות. רק בהמשך הסביר כי ירה בו במודע, על מנת למנוע טעות נוספת בבצוע המשימה, שעשויה היתה להכעיס את רפי. הדבר עולה בין היתר מעיון בזכ"ד ת/193 שצורף אל מכתבו של הנאשם אל רפ"ק אלימלך, ת/44, בו הסביר לו מדוע החליט לירות בתומר. כך בלשונו:
"אני לא יודע איך לספר לך אבל קשה לי לישון בידיעה שלא סיפרתי לך את כל האמת לגבי תומר שבת ואני לא מצליח להירדם בגלל זה... אחרי כל הנסיונות לרצח שבסוף קיבלתי על הראש מי רפי אוחנה שכל הזמן הוא היה אומר לי תיתן בראש עשית רק נזקים פחדתי שזה הקרא גם הפעם אז כך שמעון ירדתי מהאוטו אחרי שדיברתי אם המוכר פלפל ואם בעל הפיצוציה... ... בזמן הזה תומר ז"ל היה אם הגב אלי הסתכלתי אליו וראיתי שהוא לובש אותה צבע של חולצה שהיא אפורה כמו שצ'רלי אמר לי בפלאפון שחיים לובש חולצה אפורה הסתכלתי לא בפרופיל של הפנים וראיתי שהוא דומה גם לתיאור של חיים באותו רגע עברו לי כל הנסיונות שכשלו וכול הדיבורים של רפי אוחנה אז כל מהזכור לי יריתי בתומר שבת ז"ל בגב ..." (שגיאות הכתיב במקור).

37. לאחר רצח השניים, כך הנאשם בהמשך דבריו, חזר אל מכונית האופל ונסע עימה בתוך הוד השרון, עד שהגיע לחניה כלשהי, ועצר. בהיותו חונה, ניקה את טביעות אצבעותיו מן הרכב ומן האקדחים, עטף את האקדחים בסמרטוט, והסתירם בחצר אחד הבניינים הסמוכים. את כובעו, בגדיו ומשקפיו השליך, לדבריו, לפח אשפה. כאשר הבחין פתאום בשוטר שבדק את האופל, התקשר הנאשם אל צ'רלי וביקש שיאספנו משם, אלא שצ'רלי הודיעו כי האיזור נחסם על ידי המשטרה (ראו, זכ"ד, ת/138).
הנאשם החליט, איפוא, להסתתר, לדבריו, במשך כשעתיים בקרבת מקום, כשהוא שומר על קשר טלפוני עם צ'רלי.
בסופו של דבר, שלח לו צ'רלי מונית עם וילונות כהים, וזו הביאה אותו אל תחנת הדלק ביציאה מכפר-סבא, שם אספו צ'רלי (עמ' 20 להודאה ת/40א).
הנאשם המשיך וסיפר על הגעתו לדירה בכפר-סבא ביחד עם צ'רלי, ועל שבירת מכשירי הטלפון ששימשום בביצוע משימותיהם המתוארות. את השברים שרפו, לדבריו, הוא וצ'רלי, על גג בית סמוך, ביחד עם נעליו שהיו מוכתמות בדם.

38. באותו ערב, כך הנאשם פנה ביחד עם חברתו, מיטל (אורטל) כהן, לבית החולים מאיר, שם התייצג בשמו של אחד, יהודה איתן, באמצעות תעודת זהות מזויפת שהיתה בידו, וביקש טיפול בידו הפגועה. לאחר שידו צולמה וקובעה, עזב.
כשבוע-שבועיים לאחר הרצח, כך סיפר עוד, נפגש עם רפי אוחנה ליד ה"קרם קפה". רפי חיבקו ונישקו (ראו,ת/40א עמ' 22).
מספר ימים לאחר מכן, הוביל הנאשם את צ'רלי אל המקום בו השאיר את האופל הגנובה, שאותה החליטו לשרוף. בהמשך, הובילו אל המקום בו הוסתרו האקדחים, ולאחר שפירקו את אקדח ה-fn, נטל עימו את האקדח האיטלקי שלו, שנתפש אצלו מאוחר יותר על ידי משטרה (ראו, ת/40א עמ' 23; ת/177, ות/132).

משקל הדברים בהודאה בהתיחסה לאישום השישי
39. תמצית העובדות כפי שלוקטו מתוך הודאות הנאשם, בענין הרצח הכפול, מעלה כאמור תמונה חדה וברורה של האירועים שהיו כרוכים בביצועו. הנאשם הודה בלי היסוס, במעורבותו המלאה במעשי הרצח שביצע בהוד השרון בשליחותם של האחים אוחנה. דבריו ברורים כדי כך, עד שנראה, כי גם אילו עמד בפני
נו רק התיאור הקר והענייני של האירוע - כולל, ההערכות לביצוע הרצח, וההימלטות מן המקום לאחר ביצועו - די היה בו, כדי להעיד על הנאשם שדבריו בהודאות, אמת הם. שבעתיים כך, כאשר מתוך ההודאותיו, עולים, שוב ושוב, דברי הצער והחרטה העמוקים שביטא, בשל הידרדותו עד בור תחתיות, בשל "לקיחת נשמות צעירות" על ידו בזדון, ובשל הרס חייהם של אנשים חפים מפשע שלא עשו לו כל רע.

40. אין לי צורך כאמור, לשוב ולהיזקק גם כאן, אל כל מצבור הראיות שבכוחן לשמש "דבר מה" להודאותיו הנ"ל של הנאשם, בהתייחסן אל האישום השישי. שהרי, די בפרטי ה"דבר מה" הרבים, עליהם הצבעתי באישומים הקודמים, שכבר העמידו ממילא חיזוק מהותי לדברים שסיפר, והיפים גם לאישום הזה, המהווה המשך לעשייתו העבריינית המתוארת.
לצורך השלמת התמונה, אזכיר עם זאת, בראשי פרקים בלבד, חלק מראיות ה"דבר מה" הכרוכות באישום השישי, ושעליהן עמדו ב"כ התביעה כאמור, בפירוט רב - אולי רב מדי - בסיכומיהם.
יוזכרו מבין אלה, מכתב ההתאבדות, ת/140, שכבר נדון בהחלטתנו במשפט הזוטא, על כל משמעויותיו; מכתבו של הנאשם לרפ"ק אלימלך, ת/44, שהוזכר לעיל; הראיון שהעניק הנאשם לערוץ 10, ת/268; המכתב לבית המשפט הרצוף לת/262, ואשר כותרתו "בקשה לחיות"; קלטת המפגש עם צ'רלי, ת/49ג , וקלטת העימות עם רפי אוחנה, ת/94.
בכל אלה, חזר הנאשם והתיחס אל חלקו במעשי האלימות והרצח שביצע בשירותם של האחים אוחנה, ואל החרטה והצער העמוקים שמילאוהו לאחר שהגיע לתובנה אמיתית בדבר הידרדרותו לתהומות הפשיעה הקשה; הכל, בהתאמה מלאה להודאותיו בפני
החוקרים (וראו שוב, דיון בכל אלה, בהחלטה במשפט הזוטא).
ויודגש, דבריו הנ"ל נאמרו לא רק לחוקריו במשטרה, אלא גם לגורמים מחוצה לה.
יתרה מזו, חלק גדול מן הפרטים שהובאו מפיו באישום זה, כמו האחרים, נתבררו להיות פרטים מוכמנים, שרק מי שביצע את המעשה בפועל, יוכל לדעת אודותם ולתארם כפי שתוארו על ידי הנאשם.
בין אלה, שמות הקרבנות, מועדי הארוע, מקומות ביצוע מעשי הפשע, תיאור בגדים שלבש, רחובות בהם עבר, בתים בהם התגורר, ועוד.
לצד הראיות הנ"ל, יש להזכיר שוב, את העדויות הנויטרליות של עדי הראיה לרצח, שתיארו את הרוצח, את הנרצחים, ואת יתר הנוכחים במקום, כמו גם את הרכב שחנה מעבר לרחוב כשמנועו עדיין פועל, והיריות שירה הרוצח בשני קרבנותיו (ראו לענין זה, עדותו של עד הראיה, עזרא אבי זוהר, בעמ' 1037 לפרוט'; עדותו של נעם חנוכה בהודעתו ת/364; ועדותו של בעל חנות הפלאפל, מיכאל גרווני, על הזמנת הפלאפל שלא ניקנה, בעמ' 2049, 2050).
יוזכרו עוד, חוות הדעת הפתולוגיות של פרופ' היס ושל ד"ר קוגל, ת/280 ות/281, המתיחסות אל קרבנות הרצח; התמונות מן הזירה, ת/342א, בהן הקליעים והתרמילים שנתפשו בזירת הרצח ואשר תאמו את הנשק בו השתמש הנאשם; ועדותו של העד מרדכי איתן - אחיו של אותו אדם שבשמו התייצג הנאשם בבית החולים כאשר פנה לשם לצורך טיפול בידו הפגועה - לצד התעודה הרפואית על שם יהודה איתן, ת/352].
משמעותית גם עדותה של ויויאנה אזר, בעמ' 2076-2081 לפרוט', ודו"ח בדיקת מכונית האופל עם חוות דעת המומחה להצתות, ד"ר דן מילר, ת/337 ות/338, לצד לוחות התצלומים של הרכב השרוף, בת/342א'). כך גם, צילום המכשירים הסלולריים ששרפו הנאשם וצ'רלי על הגג, ביחד עם חלקי הנעלים ששימשום בביצוע הרצח (ראו, ת/294, ת/296 ות/297); וכך גם, דו"ח תפיסת המוצגים במכונית האופל, ת/343, ולוחות הצילומים, בהם הכיפה הסרוגה, כיסוי הרכב והמצית לצד דו"ח בדיקת הרכב, ת/337.
ואין להוסיף עוד.

סיכום דבר
41. הבאנו עד כאן את כל פרטי הודאותיו של הנאשם שאותן מצאנו בתום משפט הזוטא, קבילות על פי דין, בהיותן מבטאות לדעתנו דברים שאמר הנאשם מרצונו הטוב והחופשי. הסברנו, כי לאחר ההחלטה, חזרנו אל הדיון בתיק העיקרי, על מנת לשמוע את יתר ראיות התביעה וההגנה, לצורך קביעת משקלן של ההודאות האמורות ומקומן בתוך יתר הראיות שעדיין אמורות היו להימסר לנו על ידי הצדדים.
כפי ששבנו והסברנו לעיל, אכן שמענו את יתרת ראיות התביעה וההגנה, אלא שפרשת ההגנה התנהלה בדרך לא דרך, תוך פגיעה קשה בסיכוייו של הנאשם להגן על עצמו בשלב זה. הנאשם לא מסר לנו, כמתואר, כל גירסה מטעמו, בטענו אך זאת, כי רק לאחר שיישמע ערעורו על החלטתנו במשפט הזוטא, בבית המשפט העליון, יביא עמדתו לגופו של כתב האישום.
לא זו אף זו, עדי ההגנה שזימן, ושהיו מתי מעט, לא התיחסו גם הם, אל שפע ראיות התביעה עליהן הצבענו לאורך דיון זה, כמבססות את אשמתו.
עמדנו בתוך כך, על תוכנן של ההודאות, על עמידתן במבחן הפנימי של האמת, ועל הראיות החיצוניות ששימשו יותר מ"דבר מה" לו נזקקו לצורך גיבוש משקלן.

הזכרנו כי בנסיבות הענין, ובמצב הראייתי שנוצר בתיק על רקע התנהלות הנאשם בו, היינו יכולים, לקבוע מייד, מבלי צורך להיכנס לניתוח ראיות התביעה, כי זו הרימה הנטל שהיה מונח על כתפיה, ולו, בעצם הותרת ראיותיה הנ"ל על מכונן, ומבלי כל נסיון מצד הנאשם להטיל ספק סביר בהן.

ראינו, עם זאת, להרחיב היריעה ולהביא את כל העובדות העולות מהודאות הנאשם, לצד הראיות התומכות בהן, אם במסגרת המבחן הפנימי, ואם במסגרת המבחן החיצוני. עשינו כן, לאור העובדה שבפני
נו תיק פשע חמור - מן החמורים והקשים שידענו ושידעו בתי המשפט במקומותינו - והמחייב התיחסות זהירה במיוחד.
ראינו חובה לעצמנו להבהיר לנאשם, כי ניהולו של תיק פשע חמור כמו זה, איננו יכול להעשות על ידי מניפולציות שנועדו למשיכת הדיון עד אין קץ, ועל ידי התעלמות מכללי דיון אלמנטריים.

ויוזכר, בהחלטה במשפט הזוטא, ניתחנו את חומר הראיות שהוצב בפני
נו לצורך התיחסות לטענות הנאשם בדבר אי קבילות הודאותיו. הודענו, כי במסגרת הכרעת הדין, נמשיך ונתייחס לכל אלה, בהתאם לתמונת הראיות הכוללת שתוצב בפני
נו בסופו של יום. משמצא הנאשם לנכון, להימנע מבניית מערך הגנה מתקבל על הדעת, ומשראה להישען בשלב זה, על טענה אחת ויחידה, לפיה, העידו עדיו דברים אחרים אודות מעשי הפשיעה הנדונים, לא מצאנו עוד צורך להמשיך ולהכביר מלים בנושא הקבילות.
די לנו בנסיבות הענין, בדיון שקיימנו לעיל בשאלת משקלן של ההודאות, ובמסקנותינו בדבר תקפותן ובדבר האמת העולה מהן.

42. ושוב, יש לחזור ולהדגיש, כי הרצף, העקביות, הקוהרנטיות, בניית התמונה הכוללת, ההיגיון העולה מן הדברים שנאמרו, וחזרו ונאמרו מפי הנאשם שוב ושוב, כל אלה מדברים לעצמם בתיק שבפני
נו, בהעניקם להודאות הנאשם את האמון הצריך לאימוצן. והרי, כבר הובהר כי אין זה סביר כלל, שאותו פירוט דקדקני של סיפור המעשה, יבוא מפי מי שלא חווה אותו על בשרו; כשם שלא ניתן לקבל, שאותה חזרה כואבת של הנאשם על החרטה והצער שחש לנוכח מעשיו, ואשר עליהם דיבר עם בני משפחתו, עם נציגי התקשורת ובפני
נו, תהא מזויפת (ראו שוב, מכתב ההתאבדות ת/140 והמכתב "רצון לחיות", ת/262).
הדברים נכונים הם, גם בהתיחס אל אותה התרגשות וסערת רוח בהן דיבר הנאשם עם חוקריו ברגעים של צער ויסורי מצפון המתוארים בסרטי ההקלטה, בהם הוא נראה מכה על חטא, מתפתל ביסוריו, בוכה ונופל על פניו.
עמדנו על כל אלה בהחלטתנו במשפט הזוטא, שם הבהרנו דעתנו, כי דברי החרטה והצער של הנאשם הרשימונו כדברים שהאמת עומדת בבסיסם, ואשר מקורם בתובנה חדשה - גם אם זמנית - אליה נחשף הנאשם בענין משמעות מעשיו.
הסברנו בהחלטה זו, כי האמנו לו, לנאשם, שבאותם רגעים בהם הזיל דמעות על קרבנותיו, לא היו אלה דמעות תנין, וכי כאשר ביקש סליחתם, התכוון לכך בכל ליבו. והרי, שום גורם לא עמד מעליו ודירבנו לבכות על עצמו ועל אלה.
הסברנו באותה החלטה במשפט הזוטא, המהווה כאמור חלק בלתי נפרד מהכרעת דין זו, כי לא סברנו לרגע אחד שהנאשם ביים הצגה של חרטה ושל חזרה בתשובה בפני
חוקריו, ומכאן, גם פליאתנו על שהפך עורו שוב בבית המשפט, בהעדיפו לטעון כנגד חוקריו ולהאשימם בהוצאת ההודאות מפיו בדרכים פסולות; כשהחרטה הפעם, ממנו והלאה.

בהקשר זה, יוזכר גם זאת, כי לשאלתנו, האם דיבר שקר בהכריזו על יסורי המצפון והצער שמילאוהו על פשעיו, החריש הנאשם תחילה. בהמשך הסביר, כי גם כך וגם כך (וראו, התיחסותנו להתנהלותו זו, בהחלטה במשפט הזוטא). בלשונו:
"כי זה חיובי למרות שבן אדם נתן את כל מה שהוא נתן בלי אינטרס, אז יש פה גם משהו שבאמת מבחינתי זה התאים" (עמ' 1435 לפרוט').
מאוחר יותר ציין:
"זה לא הצגה, זה לא הצגה. באמת. באמת, אני אומר, לבן אדם שעבר תהליך כזה והוא הפך, כל הרגשות שלו צפים לו באותו רגע וכמו שהוא נולד מחדש. והכל צף לו והוא נכנס למשברים והוא מבין מה שהוא מבין והוא מתנהג, והוא אומר את מה שהוא אומר" (עמ' 1670).
כלום אין בהתבטאות ישירה זו, כדי להכריז על הכנות שבה?
הצטערנו צער רב על כך, שעל אף פריצת הדרך שעשה הנאשם באותם ימים בהם היכה על חטא וביקש סליחת קרבנותיו, לא השכיל להמשיך ולהתמיד בדרך החדשה עליה עלה, ואשר אותה זנח מיד עם העמדתו לדין.
התכחשותו של הנאשם היום - גם אם בחצי פה - לכל אותם דברים חודרי לב שהשמיע באזני חוקריו, יש בה להעיד על היטלטלותו של אדם צעיר זה, בין רגשות קשים של אכזריות חייתית שהניעוהו לקטול חיים, לפגוע ולהרוס כל שהיה בדרכו, ובין תובנה אנושית מאוחרת שהתעוררה בו, ואשר הולידה רגשות כנים של חרטה וצער.
מכל מקום, נראה, כי העובדה שהנאשם הזה, שינה טעמו בהגיעו לבית המשפט, אין בה כדי לעמעם את הרושם של האמת והכנות שעלו מדבריו בהודאות, כאשר החל להפנים משמעות מעשיו. במיוחד כך, כאשר בכל אלה, לא ניסה להכחיש בפני
נו בפה מלא, ולו פעם אחת, את מעורבותו בפועל, בכל אחד ממעשי הפשיעה האמורים.

ויודגש, אף שהתמקדנו בבחינת אמיתות הודאותיו של הנאשם, אין לשכוח כי טענה מרכזית שהעלה במסגרת משפט הזוטא, התיחסה גם לאותה הבטחה נטענת שקיבל לדבריו מן החוקרים ומן התביעה, כי לא ייעשה שימוש בהודאותיו, לאחר שניתנו על ידי במסגרת מו"מ להסכם עד מדינה.
טיעון זה - המפורט בהרחבה בהחלטתנו בענין המשפט זוטא - טומן לדעתי בחובו, גם הוא, מסקנה ברורה כי דיבר אמת בהודאותיו. והרי, זאת יש לזכור, חוקרי המשטרה הבהירו לנאשם חזור והבהר, כי תנאי להיותו עד מדינה הוא שיספר אמת בחקירתו. הנאשם מצידו טען כי מילא חלקו זה בהסכם, מתוך אמונה שדבריו נמסרים במסגרת ההבטחה האמורה ובמסגרת היותו עד מדינה. משמע, גם לשיטתו היום, היו דבריו בהודאות דברי אמת. ומה טעם בהכחשתן היום?

בהקשר זה ראוי להזכיר, כי דרישת ה"דבר מה" באה על סיפוקה, כאשר ניתן להראות כי ה"פרטים" המפורטים בהודאה, אמיתיים הם. האמת, כך השופט קדמי, באה לביטוי בתוכן ההודאה:
"בפרטי הביצוע של העבירה נשוא האישום, לאמור: פרטים המצויים, בדרך הטבע, בידיעתו של מי שביצע את המעשה נשוא האישום, או בידיעתו של מי שנושא, בדרך אחרת, באחריות לביצועו" (שם, בעמ' 132, וראו גם, ע"פ 6251/94 סימון בן-ארי נ' מדינת ישראל
, פ"ד מט(3) 45, בעמ' 88).

43. לאור כל האמור לעיל, אני מציעה לחבריי הנכבדים להרשיע את הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכל ששת האישומים, לפי סדר הבאתם.
השופטת ברכה אופיר-תום
אב"ד
השופטת מרים סוקולוב
:
אני מסכימה.
השופטת מרים סוקולוב
השופט ישעיהו שנלר
:
אני מסכים.
השופט ישעיהו שנלר

הכרעה
42. על רקע כל האמור מצאנו את הנאשם, ירון בן שמעון סנקר
, אשם בכל שיוחס לו בכתב האישום.
הנאשם יורשע, איפוא, בכל העבירות שיוחסו לו בכל ששת האישומים, כדילהלן:
א. בריחה ממשמורת חוקית - עבירה על סעיף 257(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק).
ב. שוד מזוין - עבירה על סעיף 402(ב) לחוק.
ג. קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה על סעיף 499(א)(1) לחוק.
ד. נסיון לרצח - עבירה על סעיף 305(1) לחוק.
ה. חבלה בכוונה מחמירה - עבירה על סעיף 329 לחוק.
ו. נסיון לחבול בחומר נפיץ - עבירה על סעיף 330 ביחד עם סעיפים 25 ו-34ד לחוק.
ז. נשיאת או הובלת נשק - עבירה על סעיף 144(ב) יחד עם סעיף29(ב) לחוק.
ח. נסיון לרצח - עבירה על סעיף 305(1) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק.
ט. רצח - עבירה על סעיף 300(א)(2) לחוק (שתי עבירות).
ניתנה והודעה בפומבי בנוכחות התובעים, הנאשם וסניגוריו, היום 25.9.06
ישעיהו שנלר
, שופט

מרים סוקולוב
, שופטת

ברכה אופיר תום, ס"נ
אב"ד
1
בתי המשפט








פח בית משפט מחוזי 1119/04 מדינת ישראל נ' ירון בן שמעון סנקר (פורסם ב-ֽ 25/09/2006)