פסקי דין על א.פ שירותי הרמה ושינוע בע"מ | פסקי דין על זאב בוקר

3636/04 א     27/09/2006




א 3636/04 א.פ שירותי הרמה ושינוע בע"מ נ' זאב בוקר




36
בתי המשפט

א 003636/04
בית משפט השלום באר שבע
27/09/2006
תאריך:
כבוד השופט - גדליה טהר-לב

בפני
:

א.פ שירותי הרמה ושינוע בע"מ

בעניין:
התובעת
ב. כובשי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
זאב בוקר


הנתבע
י. בוקר

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
מבוא

1. זאת תביעתה של א.פ. שירותי הרמה ושינוע בע"מ (להלן, "התובעת") נגד זאב בוקר
(להלן, "הנתבע" או "זאב"), שהוא מנהלה של חברה בשם ר.ס. עובדות בע"מ (להלן, "חברת ר.ס."). התביעה החלה בהגשת השטר נספח א' לתצהירו של מנהל התובעת, מר צבי נוימן, מיום 14.7.04 (להלן, "השטר") ללשכת ההוצאה לפועל. הנתבע הגיש את התנגדותו לביצוע השטר תוך הצהרתו, שלא ערב אישית לחובות חברת ר.ס. לתובעת, ושחתימתו על השטר היא להבטחת חובו האישי כלפי התובעת. ואולם, לשיטת הנתבע, משנמנע הוא מלהשתמש בשירותי התובעת באופן אישי, אין לו כל חוב אישי כלפיה ואין עליו לפרוע את השטר (סעיפים 5-8 לתצהירו של הנתבע, התומך בהתנגדותו לביצוע השטר, אשר גם שימש לו תצהיר בעדות ראשית).

2. א. בעת הישיבה המקדמית ביום 1.11.04 קבע כב' הרשם גדעון (כתוארו אז): "אינני
סבור כ יש להפוך במקרה זה סדרי הבאת הראיות. אמנם, מדובר פה בשטר, אלא שהשטר ניתן מראש, לטענת התובעת ועליה להוכיח כי ניתנה תמורה בעד השטר, או כי לנתבע חובות כלפיה בגינם ביקשה לבצע את השטר שהיא טוענת בתצהיר העדות הראשית שצירפה". בפתח ישיבת ההוכחות בפני
התייחסתי להחלטתו הנ"ל של חברי באומרי: "היתה איזה החלטה לגבי סדר הבאת הראיות. אנחנו נשאיר אותה על כנה. אינני מתכוון להתווכח עם איש. נציג התובעת יעלה על דוכן העדים ונתחיל". לאחר ישיבת ההוכחות, משלא הסתייע המשא ומתן לפשרה נתתי צו לסיכומים, על-פיו ראשון המסכמים היה הנתבע, אשר גם ניתנה לו הרשות להגיש סיכומי תגובה.

ב. קיימת מחלוקת לגבי משמעותה של החלטת כב' הרשם גדעון (כתוארו אז) מיום
1.11.04, אם היא מתייחסת לסדר הבאת הראיות או לנטל ההוכחה. סבורני, שראוי לאמץ את הפרשנות, לפיה מצומצמת ההחלטה הנ"ל לסדר הבאת הראיות בלבד. זאת משתי סיבות: ראשית, ההחלטה ניתנה במסגרת הסוגיה, שהעלה בא-כוחה המלומד של התובעת בפני
כב' הרשם גדעון (כתוארו אז), היא השאלה, מי יעיד קודם (עמ' 1 שורות 4-5 לפרטיכל הדיון מיום 1.11.04). שנית, חזקה על בית-המשפט (חברי כב' הרשם גדעון, היום כב' השופט גדעון) כי לא התכוון לשלול את החזקה העובדתית בסעיף 29 (א) לפקודת השטרות, הקובע: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".

השטר

3. בשטר, אשר אין חולק נחתם על-ידי הנתבע ומולא על-ידי התובעת נרשם:

"ביום 10 בחודש נובמבר שנה 2003 ... אני מתחייב לשלם נגד שטר זה לפקודת סך של 15,122 שקלים חדשים ... בתוספת הצמדה וריבית כמפורט להלן...(הטקסט, המודגש בקו תחתון, הוא אשר מולא -ג'ט"ל)".

הנתבע חתום פעמיים על השטר, פעם בתור עושה השטר ופעם נוספת בתור הערב לו. בקטע השטר עליו חתם הנתבע בתור ערב נכתב:

"ערבות אוואל
אנו החתומים מטה, ערבים בזה בערבות אוואל... לתשלום שטר החוב שלעיל ע"י עושה השטר..."
פשיטא, כי אין אדם יכול לערוב לחובו שלו. לכן, אין תימה, שהתייחסות בעלי-הדין אל השטר היא כאל התחייבותו האישית של זאב. ההבדל בין גישת בעלי-הדין היא, שלדידי התובעת התחייבותו האישית של זאב בשטר כוללת את הסכמתו לערוב לחובות חברת ר.ס., אשר בלעדיה לא היתה התובעת מספקת לחברת ר.ס. שירותים וציוד.

יצויין כעובדה, ששמה של ר.ס. עובדות בע"מ אינו מופיע בשטר. גם יצוין, כי בנוסח השטר כתוב: "קיבלתי את מלוא התמורה לשביעות רצוני המלאה".

על גב השטר ניתנו ההוראות, שנוסחן הודפס, בחתימת ידו של הנתבע. בהוראות הנ"ל נכתב בין היתר:

"2. אני מרשה לכם בזה באופן בלתי חוזר:

א. 1. למלא בשטר, בכל עת, את מועד וסכום השטר.

2. ... מובהר בזה כי הסכום אותו תהיו רשאים למלא בשטר הנו סכום החוב המגיע לכם ממני במועד השלמת השטר - כמפורט בספרי החשבונות שלכם וברישומיכם המתנהלים ביחס אלי... ובתוספת הצמדה למדד או לדולר, לפי בחירתכם, ובתופסת הריבית (כהגדרתה בשטר החוב)... ובתוספת סכום בשיעור של 10% מסכום החוב בצרוף מע"מ כדין בגין הוצאותיכם לרבות הוצאותיכם המשפטיות הצפויות."

טענות הצדדים

4. א. עיקרי טענותיו של זאב מתבססים על התפיסה [אשר שללתי בסעיף 2 (ב) לעיל],
שנטל ההוכחה מוטל על התובעת. לפי הטענה, התובעת לא עמדה בנטל זה, כי מנהלה, אשר העיד, אינו יודע מידיעתו האישית, אם מולא השטר בעת עשייתו ובעת השלמת סכומו כראוי. לפי הטענה, גם אין הוא יודע מידיעה אישית אם הצרופים לתצהירו מייצגים סכום שלא שולם על-ידי חברת ר.ס. אם לאו. נטען, שעל נקלה ניתן היה לתובעת לזמן לעדות את אלו, שניהלו את החשבונות ואשר יכלו להעיד מידיעה אישית על מהות התחייבותו של זאב כלפי התובעת ו/או על גובה חובו (המוכחש) כלפיה. לפי הנטען, חזקה, שאילו אנשים אלו היו מעידים מטעם התובעת, עדותם היתה פועלת לרעתה.

לחלופין, נטען על-ידי בא-כוחו המלומד של הנתבע, שאם נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, השטר הוא שטר אישי לתשלום חובותיו של זאב, אך שזאב לא השתמש בשירותיה ובציוד של התובעת כלל. נטען, שעל עף טענת התובעת, שהמדובר בשטר ערבות לחובותיה של חברת ר.ס., השם של חברת ר.ס. אינו מופיע כלל בשטר. נטען, שהתובעת מסתמכת על הסכם ערבות בעל-פה במקביל לשטר, אשר, לטענתה, מתירה את השימוש בשטר לצרכי ערבות. ואולם, לפי הנתבע, אין ניתן לבסס את הערבות על הסכם בעל-פה, כי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמנית מחייב הוכחת הסכם, שנהוג לעורכו בכתב, במסמך בכתב. והרי, לפי הטענה, בהתאם לסעיף 3 (א) לפקודת השטרות נהוג לערוך שטרי ערבות בכתב. הגם, כך נטען, שבהעדר ידיעתו האישית של מנהל התובעת (אשר הוא לבדו העיד מטעמה) לא הוכח תוכן הערבות ולא הוכח חובה של חברת ר.ס.. ועוד נטען, שבהעדר חקירתו הנגדית של זאב על מהות חתימתו על השטר, לא נסתרה גירסתו, שהשטר אינו מבטיח את חובותיה של חברת ר.ס.. לבסוף, נטען, שאין תחולה לחזקה שבסעיף 19 (א) לפקודת השטרות, הקובע: "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו". זאת, כי, לפי הטענה, לא נתמלאו התנאים שבסעיף 19 (ב) לפקודת השטרות הקובע: "מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה..." לטענת הנתבע, אין השטר אכיף על הנתבע משני טעמים: ראשית, הוא מולא בחובות נטענים, שנוצרו בחודשים מאי עד יולי 2002 על-ידי חברת ר.ס. ומולא רק בנובמבר 2003 לאחר חלוף הזמן הסביר למילויו. שנית, נטען, שבכל מקרה, סכום השטר, אשר מולא, עולה על סכום השטר, לפי ההרשאה, ולכן, בהתאם לאמור ב-י' זוסמן דיני שטרות (תשמ"ג ) 169, אין השטר מחייב את הנתבע כלל.

ב. עיקרי טענות התובעת הם, שנטל ההוכחה מוטל על הנתבע. לפי התובעת, השטר האישי נמסר לה על ידי הנתבע כבטוחה לפרעון חובה של חברת ר.ס.. עוד לטענת התובעת, בנסיבות אלו מילאה התובעת את השטר בסכום חובה של חברת ר.ס., אשר מזוהה אישית עם הנתבע. עוד לפי התובעת, הרשה הנתבע את מילוי השטר בסכום, בו הוא חייב, לפי רישומיה וחשבונותיה של התובעת. כנטען על-ידי התובעת כך היא מלאה את השטר וזאת היא עשתה תוך זמן סביר, שהרי העיכוב במילוי השטר נבע מרצונה של התובעת להסדיר את חובו של הנתבע מחוץ לכותלי בית-המשפט. כנטען, בנסיבות הענין, כאשר העיכוב במילוי השטר נבע מלכתה של התובעת לקראת הנתבע, מילוי השטר בוצע תוך זמן סביר. הוסיפה התובעת לטעון, שבחקירה הנגדית של מנהלה, מר נוימן, עלה הנושא, מי העד, שבאמצעותו ראוי היה להציג את החשבונות, אך מעולם לא נחקר מר נוימן או הועלתה כל טענה בנושא אי-נכונות חשבונותיה של התובעת. לטענת התובעת, לא עמד הנתבע בנטל ההוכחה, המוטל עליו, להוכיח את הטעות בחשבונותיה של התובעת ביחס לחוב של חברת ר.ס.,המזוהה עמו אישית. יתרה מכך, לטענת התובעת, הנתבע לא הביא בדל ראיה להכחשת חובה של חברת ר.ס., כאשר השטר מולא בסכום, המבוסס על שלושת השיקים (נספח ג' לתצהיר מנהל התובעת), שמשכה חברת ר.ס. לפקודת התובעת, אשר חוללו.

טענה התובעת, שיש שני מקורות, מהם ניתן ללמוד על ערבותו של הנתבע לחובה של חברת ר.ס.: עדותו של מנהל התובעת וסדרה של ערבויות שטריות, שחתם הנתבע על גבי החוזים להשכרת ציוד לחברת ר.ס. [נספחים ט-1 עד ט-7 (עד בכלל) לתצהירו של מנהל התובעת]. לטענת התובעת, בכל מקרה חייב הנתבע בסכום הערבות האוולית, שחתם על גבי חוזי ההשכרה. לכן, לפי התובעת, כל אשר יכול היה הנתבע לטעון ביחס לשטר הוא כשלון תמורה חלקי, טענה, שלא היתה משמשת לו הגנה, לפי הנטען, אילו נטענה.

מהות השטר

5. ראוי להדגיש, שלפנינו אך ורק תביעתה השטרית של התובעת נגד זאב, אשר נובעת מהגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפעול. זאב חתם על השטר הן כעושהו והן כערב לו. מובן, שאין אדם יכול לערוב לשטרו הוא, ולכן, אין משמעות לחתימתו כערב אוואל לשטרו שלו.

נשאלת השאלה, אם התחייבותו (האישית) של זאב כעושה השטר כוללת את ערבותו לחובותיה של חברת ר.ס. לתובעת. השאלה עולה על הפרק, כי נחה דעתי, לפי מאזן ההסתברות, שבלעדי ערבותו האישית של זאב לחובותיה העתידיים של חברת ר.ס., לא הסכימה ולא היתה מסכימה התובעת לעבוד עם חברת ר.ס.. ואולם, ערבות זו,כאמור, אינה מתבטאת בשטר כערבות אוואלית והיא בגדר ערבות בעל-פה בהתאם לדיני הערבות הכלליים. מכאן החשיבות לשאלה, אם בהתחייבותו השטרית האישית של זאב על-פי השטר כלולה ערבותו בעל-פה לחובותיה של חברת ר.ס. לתובעת. התשובה המתבקשת היא שלילית. זאת, כי על מנת למזג התחייבות לשלם את חובו של אחר, קרי ערבות, בהתחייבות שטרית, הערבות צריכה להיות ערבות, המתבטאת מפורשות בשטר עצמו. אחרת, באכיפת הערבות יחולו חזקות ויתרונות לטובת האוחז בשטר (כגון, חזקת מתן התמורה וחזקת האחיזה כשורה) בלא שהערבות מתבטאת כלל בשטר. ודוק: אין נוצרת ערבות אוואלית (קרי, ערבות שטרית) אלא בכתב [ראה: י. זוסמן, שם, 293].

ההכרעה בתביעה

6. על אף, שאין בהתחייבותו השטרית האישית של זאב בשטר, כדי לחייבו בגין ערבותו בעל-פה לחובות חברת ר.ס., התחייבותו זו כן יכולה לכלול בתוכה את ערבותו האוואלית, שנחתמה במסמכים אחרים. הרי, אין דרישה בדין, שהערבות האוואלית תתבטא בשטר עצמו, אלא די בערבות אוואלית במסמך נפרד (ראה: י' זוסמן, שם). סבורני, שאין מניעה בדין לסכם את סכומי הערבויות השטריות של אדם במסמכים שונים ולמלאם כהתחייבותו האישית בשטר, אשר הוא עשה ומסר לבעל הערבות. ודוק: אין חולק על חתימתו של זאב על הערבויות האוואליות בנספחים ט-1 עד ט-7 (ועד בכלל) לתצהירו של מנהל התובעת בגין שכירת ציוד מן התובעת על-ידי חברת ר.ס.. ואולם, המדובר בערבויות שטריות, אשר חתם זאב, בסכום כולל של 2,400 ₪ קרן, שהוא פחות בהרבה מן הסכום, בו מולא השטר.

מה התוצאה, כאשר כבמקרה שלנו מולא השטר בסכום, העולה על הסכום, בו ניתן היה למלאו, לפי הדין והראיות, שהיו לפנינו? לאפשרות הזאת התייחס המלומד זוסמן בספרו הנ"ל, דיני שטרות:

"על-פי סעיף 19 (ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא-שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך "בדיוק לפי ההרשאה שניתנה" (הדגשה במקור-ג'ט"ל). מכאן, שגם אם ניתנה ההרשאה, אבל החייב מעיד, שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור. התוצאה היא, שפלוני שהורשה להשלים שטר, ולכתוב בתורף "100 לירות" והוא כתב
"200 לירות" אינו זכאי לגבות 200 לירות, כי לכך לא הורשה, אך הוא גם אינו זכאי לגבות 100 לירות, כי סכום זה לא רשם במסמך, והשלמה שלא נעשתה לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה" (י. זוסמן, שם, 169).

סוף דבר

7. משהגענו לידי המסקנה, שהתחייבותו השטרית של הנתבע כעושה השטר יכלה בדין לכלול רק את הערבויות האווליות (השטרוית), שחתם זאב בקשר לחוזים להשכרת הציוד נספחים ט-1 עד ט-7 (כולל) לתצהירו של מנהל הנתבעת, אך משגם למדנו, שמולא השטר בסכום העולה על סך הכל סכומי הערבויות השטריות נשוא הנספחים ט-1 עד ט-7 הנ"ל, עלינו לקבוע, שלא מולא השטר בדיוק בהתאם להרשאה. על כן, דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪ וגם שכר-טרחת עורך-דין בסך 2,675 ₪ בתוספת מע"מ, כשסכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתקים לבאי כוחם המלומדים של בעלי הדין.

ניתן היום ה' בתשרי, תשס"ז (27 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

ג. טהר-לב, שופט
003636/04א 134 מלבה פונטה








א בית משפט שלום 3636/04 א.פ שירותי הרמה ושינוע בע"מ נ' זאב בוקר (פורסם ב-ֽ 27/09/2006)