פסקי דין על נעמאן חורי בע"מ | פסקי דין על המועצה הארצית לתכנון ובניה | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ובניה | פסקי דין על עיריית נצרת ואח' |

135/01 עתמ     01/09/2002




עתמ 135/01 נעמאן חורי בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, עיריית נצרת ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בנצרת

בשבתו כבית משפט לענינים מנהליים
עתמ000135/01


בפני
:
השופט נסים ממן


01/09/2002



בעניין:
נעמאן חורי בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
עבוד

העותרת

נגד



1. המועצה הארצית לתכנון ובניה

2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה
ע"י ב"כ עו"ד
מצא
3. עיריית נצרת
4. הועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת
ע"י ב"כ עו"ד
אברהים





המשיבות


פסק דין

1.
העותרת מבקשת מבית המשפט ליתן

פסק דין
הקובע כי החלטת ועדת המשנה לעררים שליד המשיבה מס' 1 מיום 24.4.01 לפיה הוחזרה התכנית ג/10195 לדיון בועדה המקומית לתכנון ובניה - מבוטלת. כמו כן מתבקש בית המשפט להורות כי התוכנית תאושר או לפחות תוחזר למשיבה מס' 2 על מנת שתאשר אותה.

בתשובתן לעתירה ביקשו ב"כ המשיבות 1 ו- 2, עו"ד מצא
, וכן ב"כ המשיבות מס' 3 ו- 4, עו"ד איברהים, לדחות את התובענה על הסף. הם הגישו סיכומים והחלטה זו עוסקת באותה טענה מקדמית.

סילוק על הסף

2. תקנות בתי משפט לענינים מינהליים [סדרי דין] התשס"א - 2000 מאפשרות לבית משפט לענינים מינהליים לסלק עתירה על הסף.

7. עיון בעתירה
עתירה תובא, בהקדם האפשרי, לעיון בית המשפט, והוא רשאי -
[1] ...
[2] למחוק או לדחות עתירה - כולה או מקצתה - על הסף, על פי כתב העתירה בלבד או לאחר שקיבל תגובה מקדמית, אם, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט;
..."

הסמכות אינה מוגבלת לעילות הסילוק על הסף שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984. כל אימת שנראה לבית המשפט כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט הוא רשאי לסלקה על הסף.

הרקע התכנוני

3.
התוכנית שהעותרת מבקשת לאשר היא תוכנית נקודתית מפורטת המהווה תוכנית שינוי לשתי תוכניות: האחת, תוכנית המתאר המנדטורית החלה על נצרת
tp
/41/1365 והשניה, תוכנית המתאר ג/9000 שהיא תוכנית מתאר מקומית שהוכנה ופורסמה למתן תוקף בסוף שנת 1998.
התוכנית החדשה נוגעת למגרש בן 1,038 מ"ר ולשטח נוסף קטן שסביבו, ומטרתה לשנות את הייעוד של חלק מהמקרקעין מאזור מגורים לאזור מגורים משולב במסחר. היא מוסיפה אחוזי בניה ומגדילה את מספר יחידות הדיור ומספר הקומות המותר לעומת המצב הקיים על פי התוכניות הקיימות -
tp
/41/1365 ותוכנית ג/9000.

4.
התוכנית נשוא העתירה הוגשה כתוכנית נקודתית מפורטת כבר בשנת 1993. לאחר מכן התנהל משא ומתן ממושך בין העותרת לבין רשויות התכנון. ביום 4.3.97 לאחר דיונים וקיצוצים בהיקף הבניה המוצעת, המליצה הועדה המקומית על התוכנית במתכונת מקוצצת כאשר הופחתו ממנה ארבע קומות ונותרו ארבע קומות למגורים ושתיים למסחר. לאחר מתן המלצה זו הופנתה העותרת לועדה המחוזית על מנת שתדון בתוכנית. בסופם של דיונים החליטה הועדה המחוזית להפקיד את התוכנית בתנאים שנקבעו, ובהם הגדלת קו הבניין הקדמי מ- 3 מ' ל- 12 מ', ביטול קומת המסחר והכנת נספח בדבר הסדרי תנועה וחניה. גם בשלב זה נדרשה העותרת להכניס שינויים בתוכנית וביום 25.4.99 החליטה הועדה המחוזית להפקידה תוך שינויים נוספים על פיהם שבע מתוך שמונה הקומות תהיינה למגורים וקומה אחת למסחר.

ההתנגדות בועדה המחוזית

5.
זו היתה הגרסה הרביעית של התוכנית לאחר שגרסאות קודמות נדחו ותוקנו שוב ושוב בידי הועדה המקומית. היא פורסמה להפקדה ביום 14.11.99 ובמקביל הוזמנו מתנגדים להגיש את התנגדותם. ביום 31.1.00 הגישו העירייה והועדה המקומית התנגדות לתוכנית. נימוקי ההתנגדות, כפי שפורטו במכתבו של היועץ המשפטי לעיריית נצרת מיום 20.1.00 [נספח יח' לעתירה], הם אלה:

א. על פי הנהלים בדבר טיפול בתוכניות שבסמכות ועדה מחוזית קיימת חובה כי התוכנית תעבור דיון בועדה המקומית על פי סעיף 62 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק התכנון והבניה);

ב. מדובר בתוכנית חדשה השונה בתכלית מקודמותיה ומכאן שהיה עליה לעבור תחילה במסדרונות הועדה המקומית;

ג. ההחלטה להפקיד את התוכנית עומדת בסתירה לעקרונות התכנון של מערכת הכבישים במסגרת תוכנית שמספרה 10701 הנוגעת לאזור;

ד. התוכנית הנדונה עלולה להביא לצפיפות מופרזת, לפגיעה ברמת החיים ולסיכון בטיחותי;

ה. התוכנית החדשה סותרת את תוכנית המתאר לעיר נצרת הנמצאת בשלב הפקדה. אומנם אין לה מעמד סטטוטורי אך יש להתחשב בה;

ו. אישור התוכנית החדשה עלול לדרבן יזמים אחרים לפעול בניגוד לתוכנית המתאר החדשה.

ביום 4.5.00 נערך בועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית דיון בהתנגדות שהוגשה. ועדת המשנה החליטה להשהות את הדיון עד לקבלת חוות דעת הועדה המקומית ותגובת עיריית נצרת לטענות המשפטיות של ב"כ היזמים.
ביום 20.7.00 החליטה ועדת המשנה לדחות את ההתנגדות, לאשר את התוכנית, ולתת לה תוקף בתנאים נוספים שנקבעו.

הערר למועצה הארצית

6.
ביום 19.9.00 הגישו הועדה המקומית ועיריית נצרת ערר בפני
המועצה הארצית לתכנון ובניה
. הועדה המחוזית והעותרת הגיבו לערר. הדיון לשמיעת הערר והתשובות לו נקבע ליום 24.4.01, שעה 0900. משלחת מטעמה של העותרת הכוללת את מנהלה, האדריכל שלה, עורך הדין שלה שכולם תושבי הצפון, לא הצליחו להגיע בזמן לדיון אלא רק בשעה 09:45. משנכנסו לישיבה התברר להם כי הדיון החל בהעדרם ועד שבאו כבר הספיקו נציגי הועדה המקומית והעירייה לטעון טענותיהם. חרף זאת הם הצטרפו לדיון והשמיעו את מלוא טענותיהם.

העותרת טוענת כי מעיון בפרוטוקול מתברר כי הועדה המקומית והעירייה העלו בדיון טענות חדשות שלא נכללו בערר או בכל הליך התנגדות קודם. במסגרת זו טוענת העוררת כי רק בפני
ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית טענו העוררות לראשונה כי התוכנית נשוא ההליך נוגדת את תוכנית מתאר נצרת ג/9000 ובשל כך יש לבטל את הפקדתה. עוד טוען ב"כ העותרת כי העוררים הטעו את המועצה הארצית ויצרו מצגי שווא עובדתיים.

7.
בסופו של דבר החליטה ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לקבל את הערר. לאחר שסקרה את תולדותיה הארוכות של התוכנית, את המגרש הנדון ואת סביבתו ואת טענות הצדדים, התרשמה ועדת המשנה לעררים כי העוררות [עירית נצרת והועדה המקומית] אינן שוללות לחלוטין בניה במגרש המוצע אלא שהן מתנגדות להיקף הרחב של הבניה המוצעת, לתוספת אחוזי הבניה ולתוספת הקומות והדירות באשר הם נוגדים את מדיניות התכנון.
ועדת המשנה התרשמה כי עמדתן של העוררות נסמכת על מסמכי תכנון תקפים ותואמת את תוכנית המתאר לעיר נצרת המצויה בשלבי דיון להפקדה. ועדת המשנה החליטה לבטל את החלטת הועדה המחוזית להפקיד את התוכנית והורתה על הפניית הענין שוב לועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת על מנת שהיזם יגיש לה תוכנית מתוקנת בהתאם לתוכניות בנין עיר מאושרות ומדיניות תכנית המתאר החדשה. ועדת המשנה מציינת כי לא שוכנעה שקיימים נימוקים לסטייה ולסתירה מהתוכניות המאושרות. חובת הועדה המחוזית, בהיותה הגוף המבקר את המלצות הועדה המקומית, להראות שיש נימוקים טובים לחריגה מתוכנית מאושרת. משלא הוצגו נימוקים כאלה מחליטה ועדת הערר לקבל את הערר.

העתירה

8.
כנגד החלטה זו הוגשה העתירה. העותרת טוענת כי תוצאת ההחלטה קשה לה מאוד והיא מחזירה אותה למצב שהיתה בו שמונה שנים קודם לכן. היא טוענת כי ההחלטה שגויה מבחינה עובדתית ומשפטית כאחד. במיוחד היא טוענת כי תוכנית המתאר ג/9000 אשר בעטיה החליטה המועצה הארצית מה שהחליטה אינה תוכנית שיש להתחשב בה, ולו מהטעם שטענה בעניין זה הועלתה לראשונה רק בפני
המועצה הארצית. גם אם יקבע כי יש לתוכנית זו מעמד הרי יש לראות את התוכנית נשוא העתירה כתוכנית מפורטת נקודתית שהוגשה על פי סעיפים 61[א] ו- 69 לחוק התכנון והבניה, וככזו מותר לה לסטות מהתוכניות הקיימות.

העותרת טוענת עוד כי התוכנית שבתוקף, שמספרה
tp
/41/1365 היא תוכנית מיושנת שאבד עליה הכלח המונעת את התפתחות העיר. התוכנית ג/9000 היא תוכנית זמנית הבאה לספק את צרכי ההווה. גם אם ימצאו סתירות בין התוכנית המופקדת ג/9000 לבין התוכנית החדשה, הרי קיימים נימוקים תכנוניים מדוע יש להעדיף את יזמתה של העותרת. העותרת חולקת על קביעת המועצה הארצית כי הבניה תגרום מפגע נופי או כי אחוזי הבניה יגרמו לפגיעה תכנונית.

9.
המועצה הארצית התעלמה מפעולותיה של הועדה המחוזית ומיוזמתה לפתח את האזור, הליכים שהתאפיינו בעריכת בדיקות מקיפות ומקצועיות. החזרת העניין לנקודה מלפני שמונה שנים היא בלתי סבירה בעליל ומעודדת את הועדה המקומית שהתעמרה לאורך שנים בעותרת. המועצה הארצית לא שקלה שיקולים רלוונטיים, לא אספה די נתונים, זנחה את מירב השיקולים הרלוונטיים והתמקדה בשני שיקולים שגויים והם מעמדה של תוכנית ג/9000 ומדיניות התוכנית ועקרונות התוכנית החדשה שבהכנה. האיזון שעשתה בין שניהם לא היה שקול. לטענת העותרת המועצה הארצית שגתה גם כשייחסה משקל רב מדי למדיניות התוכנית שבהכנה לעומת התוכנית נשוא העתירה. מכל מקום, לשיקולים תכנוניים אלה היה צריך להתייחס בערבון מוגבל, לטענת העותרת. לא נשקלו שיקולים אחרים, כגון השיפור בחניה שיבוא עם הקמת הפרוייקט, הפרשת שטחים ניכרים לטובת הכביש וסלילת כביש שרות פנימי לקומת המסחר. השיקול בדבר אחוזי הבניה המוגברים נשקל באופן בלתי סביר על ידי המועצה הארצית.

10.
טענותיה המפורטות של העותרת לא הרתיעו את באת כוח המשיבות 1 ו- 2 מלבקש מבית המשפט לסלק את העתירה על הסף. הנימוק העיקרי לבקשתן הוא שהלכה פסוקה היא שבית המשפט המנהלי לא יתערב בהחלטות מוסדות התכנון ולא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשויות המוסמכות, אלא אם כן מצא כי שיקולי הרשויות לא היו ענייניים או כי החלטתם חרגה ממתחם הסבירות. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית היא גוף תכנוני מקצועי המהווה חלק מהמוסד העליון במדינת ישראל העוסק בתכנון ובניה. ב"כ המשיבות 1 ו- 2, עו"ד מצא
, טוענת כי העותרת לא הראתה כל טעם לפגם בהחלטת ועדת העררים אשר נתנה החלטה מנומקת לאחר שיקול דעת מעמיק, לאחר דיון ממצה ושמיעת טענות כל הצדדים. לאור זאת, מן הראוי, לדעת ב"כ המשיבות 1 ו- 2, לדחות את העתירה על הסף.

גם עו"ד איברהים, ב"כ המשיבות 3 ו- 4, סבור כי דין העתירה להידחות על הסף. גם הוא מדגיש כי המועצה הארצית וועדת המשנה הן גוף של מומחים לדבר, נטולי אינטרס אישי.
הועדה הקפידה לשמוע את דברי העותרת הגם שנציגיה הגיעו באיחור. מדובר בנושא תכנוני מובהק שאַל-לוֹ לבית המשפט להתערב בו, בהעדר טענה בדבר פסול בשיקולי המועצה הארצית.

11.
בסיכומיו בנוגע לבקשת הסילוק על הסף טוען ב"כ העותרת כי ועדת המשנה לעררים חרגה ממתחם הסבירות והחלטתה נגועה בחוסר סמכות וחוסר סבירות. לכל היותר היתה ועדת המשנה
של המועצה הארצית רשאית להחזיר את העניין לועדה המחוזית מכוח סעיף 116 לחוק התכנון והבניה, אך לא להורות לעותרת לפנות לועדה המקומית ולהתחיל את ההליך מראשיתו. הנימוק שנתנה המועצה הארצית להחלטתה היה שהתוכנית החדשה סותרת תוכניות מאושרות אולם נימוק זה נראה מוטעה לב"כ העותרת.

12.
עליי לומר כי שותף אני לדעתם של ב"כ המשיבות כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטת המועצה הארצית נשוא העתירה. הטענה בדבר אי מתן זכות שימוע ראוייה לעותרת אינה רצינית נוכח העובדה הפשוטה שנציגיה התייצבו לדיון, אם כי באיחור, ודברם נשמע בלי כל מחאה מצידם.
אם אחרו להגיע לדיון
אין להם להלין אלא על עצמם.

13.
גם לא מצאתי פגם בכך שועדת המשנה לעררים שמעה טענות שלא הועלו קודם לכן בהליכים קודמים. ועדת העררים איננה בית משפט ואין היא מוגבלת לשמוע טענות כאלה ואחרות. בתקנה 10 לתקנות התכנון והבניה (ערר בפני
המועצה הארצית), תשל"ב-1972 נאמר:

10. סדר הטיעון

בערר יטען תחילה העורר ואחריו המשיבים, ולעורר תהיה זכות תשובה סופית; לא תישמע טענה אלא לענין הנימוקים שפורטו בערר, ואם הוגשה תשובה של משיב - לענין הנימוקים שפורטו בתשובה, והוא כל עוד המועצה, על פי בקשת בעל הדין הנודע בדבר, לא החליטה לתקן את הערר או את התשובה, לפי הענין, בתנאים שיראו לה או ללא תנאים.

14.
ועדת המשנה היתה רשאית לחקור ולדרוש בכל נושא הנראה לה רלבנטי ובכלל זה באיזו מידה עומדת התוכנית הנדונה מול תוכניות מתאר אחרות. למעשה ההתייחסות לתוכנית ג/9000 התבקשה מאליה נוכח העובדה שהתוכנית נשוא העתירה מציינת כי היא באה לשנות את הוראותיה.

15.
ב"כ העותרת הרבה לטעון אודות האופן בו הפעילה ועדת המשנה את שיקול דעתה והדרך בה איזנה בין האינטרסים השונים. לא אוכל לקבל את גישתו. לא הונחה בפני
י כל תשתית מספקת, וספק אם בכלל ניתן להניח תשתית כזו, שההחלטות התכנוניות של ועדת המשנה של המועצה הארצית היו שגויות או בלתי סבירות. שאלת פיתוחה של עיר, אחוזי הבניה שיותרו בה, מספר הדירות, מספר הקומות וכיוצא בזה, הן שאלות תכנוניות מובהקות שאין בית המשפט אמור להתערב בהן, אלא אם כן נעשו שלא כחוק או בחוסר סבירות קיצוני. לא כך התרחש בפרשה זו. בית משפט זה אינו המקום להכריע בשאלה כמה קומות יותרו לבניה במגרש פלוני. מקומם של דיונים אלה הוא בועדות התכנון ולא בבית המשפט. לכן, אין בכוונתי ואין בסמכותי להתערב בהחלטתה של המועצה הארצית בכל הנוגע להיבטים תכנוניים.

16.
באשר להחלטה גופה, הקובעת כי העניין יוחזר לועדה המקומית, אכן היא מחזירה כביכול את העותרת לתחילת הדרך, לאחר שנים של דיונים ממושכים. אולם, נראה כי לא היה מנוס מכך.
כאשר ניתנה בשעתה המלצת הועדה המקומית טרם נכנסה לתקפה תוכנית ג/9000 וטרם הוחל בהכנת תוכנית המתאר הכוללת החדשה לעיר נצרת. מחובתה של המועצה הארצית לשקול שיקולי תכנון רחבים וארוכי טווח. שיקולים אלה הכתיבו לה שלא לאשר חריגות נקודתיות כאשר עומדים להיכנס לתוקף הסדרים חדשים וכוללים. תוכנית נקודתית טומנת בחובה סטייה ניכרת מתוכנית והמועצה הארצית קבעה ובצדק, כי לא שוכנעה שקיימים נימוקים לסטייה ולסתירה מהתוכניות המאושרות. רצונה של העותרת לפתח את המגרש שבבעלותה הוא אינטרס לגיטימי, ורשויות התכנון צריכות לקחת גם אותו בחשבון. כך הוא הדבר כשמדובר בהיתר תואם תוכנית ששיקול הדעת שלא להעניקו מצומצם ביותר, אם בכלל. לא כן הדבר כאשר מבקש יזם לשנות נקודתית תוכנית מתאר. שינוי כזה מהווה סטייה ניכרת מתוכנית, ואישורו אינו דבר המובן מאליו. לעיתים נדרשת תוכנית נקודתית כדי לפתור בעיה פרטית חד פעמית של אדם אחד. התוכנית שיוזמת העותרת אינה באה לפתור שום בעיה מלבד לספק את רצונה של העותרת לבנות על פי תוכניתה גם אם הדבר עומד בחריגה של ממש מתוכנית המתאר הקיימת ואינו עולה בקנה אחד עם תוכנית המתאר לעיר נצרת המתוכננת ששוקדים עתה על פיתוחה. בצדק העלה ב"כ העירייה את הטענה שיזמים נוספים יבקשו אישור לחריגות נקודתיות במגרשים שלהם. בקצב כזה תיעשה מלאכת הכנת תוכנית המתאר החדשה פלסתר.

17.
החזרת הענין לועדה המקומית מיועדת להעביר את התוכנית בכור ההיתוך של כל השיקולים שועדת המשנה של המועצה הארצית פרסה באופן חלקי בהחלטתה.
החזרתה לועדה המחוזית משמעה דילוג על שלבים הכרחיים בהליך ההתקנה של התוכנית. אכן, הועדה המקומית המליצה בשעתה בפני
הועדה המחוזית על הפקדת התוכנית, אולם מאז נשתנו הנסיבות ועמן השתנו השיקולים. מה שעמד לנגד עיני הועדה המקומית בעת ההמלצה שונה מה שצריך לעמוד לנגד עיניה עתה בכל הנוגע לשיקולי התכנון הרחבים והכוללים.
היא זכאית לדון בענין ולהביע דעתה מחדש לאור השינויים שחל בתוכניות החלות ובמדיניות תכנון. זאת ועוד: זו אינה התוכנית שהועדה המקומית אישרה בשעתה.
מדובר באותו מגרש, אך מה שהומלץ בשעתו ומה שאישרה הועדה המחוזית יש ביניהם הבדל ניכר. מה שאשרה הועדה המחוזית רחב יותר ממה שעמד לנגד עיני הועדה המקומית. להרחבה מסוג זה הועדה המקומית לא נדרשה ולא הביעה את דעתה.


18.
נכון הוא כי על פי סעיף 116 לחוק התכנון והבניה מוסמכת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית, בין היתר, להחזיר את הענין לדיון חוזר בפני
המוסד שעל החלטתו ערערו, קרי הועדה המחוזית ולא הועדה המקומית. אולם כפי שנאמר לעיל אופייה של התוכנית כפי שאושרה בועדה המחוזית והשינויים התכנוניים הכתיבו את הצורך להתחיל את הדיון בתוכנית מראשיתו, בין השאר משום שהועדה המחוזית לא שעתה לטענות העירייה והועדה המקומית כי מן הראוי לאפשר להן לדון בכך מחדש, ועל כך בין היתר, נסב הערר.

19.
לא מצאתי כי החזרת הענין לועדה המקומית היא החלטה בלתי מידתית.
אומר על כך כמה דברים בקצרה. עיקריו של עקרון זה תומצתו בידי הנשיא ברק בבג"צ 3477/95
ישראל בן-עטייה נגד שר החינוך התרבות,
פ"ד מט[5] 1 בעמ' 11 - 12:

"העילה בדבר מידתיות קובעת, כי החלטה שלטונית היא כדין רק אם האמצעי השלטוני אשר ננקט, לשם הגשמת התכלית השלטונית, הוא במידה הראויה, ולא מעבר לנדרש. עילת המידתיות מתרכזת, אפוא, ביחס שבין התכלית לבין האמצעים להגשמתה [...] היא בוחנת אם האמצעים בהם נקט השלטון לשם הגשמת התכלית הראויה עומדים ביחס ראוי למטרה אותה מבקשים להגשים. עילת המידתיות קובעת כי האמצעים השלטוניים צריכים להתאים להגשמת המטרה, ולא מעבר למה שנדרש לשם הגשמתה של המטרה".

20.
החזרת הענין לועדה המקומית עונה לדעתי על דרישות המידתיות.
התכלית היא ראויה - שמירה על מדיניות התכנון הכוללת; האמצעי שננקט סביר אף הוא - החזרת הענין לדיון מחודש במקום לדחות את התוכנית כולה; והנזק שנגרם אינו מעבר למה שנדרש להגשמת המטרה.
העיכוב העלול להיגרם לעותרת מהחזרת הענין לועדה המקומית - עיכוב בן 60 יום כאמור בסעיף 62 לחוק התכנון והבניה - אינו בלתי נסבל ואינו עולה על הנדרש בנסיבות אלה.

21.
למרות ניסיונו של ב"כ העותרת לשוות להחלטת הועדה נופך של אי חוקיות, הרי יש לומר כי לא רק בשל סתירה בין התוכנית המוצעת לתוכניות קיימות קיבלה ועדת המשנה את החלטתה.
אכן התוכנית סותרת את התוכנית המנדטורית ואת תוכנית ג/9000 אך לשם כך בדיוק היא מיועדת. לא הַסְּתירה היא שהביאה להחלטת הועדה אלא העדר כל הצדקה לסטייה ניכרת משתי התוכניות הללו.

22.
השאלה האם תוכנית ג/9000 מהווה תוכנית תקפה לגבי התוכנית נשוא העתירה היא במידה רבה משנית. ראשית, לא הוכח די הצורך מתי הופקדה התוכנית נשוא העתירה האם לפני או אחרי תחילת תוקפה של תוכנית ג/9000. החשיבות היא בכך שתוכנית ג/9000 קובעת כי אין היא באה לבטל תוכנית בתחומה שהופקדה או נמצאת בתהליך של הפקדה.
שנית, התוכנית נשוא העתירה אומרת על עצמה במפורש שהיא מהווה שינוי לתוכנית ג/9000 ולתכנית המנדטורית
tp
/41/1365, מכאן ששאלת היחס ביניהן מן ההכרח שתעלה. שלישית, וזה העיקר - ועדת המשנה סברה שקיומן של תוכניות בשלבים שונים של תהליכי האישור היא עובדה ששום ועדה מקומית, כל שכן המועצה הארצית, רשאית להתעלם ממנה. חשיבותן של התוכניות האחרות ובמיוחד ג/9000 היא בעצם קיומן ולאו דווקא העובדה שהן סותרות, תקפות או עדיפות. אני מצטרף בנקודה זו לדברי חברי סגן הנשיא בן דוד בפסק דינו בה"פ 158/00
תאברי נגד המועצה הארצית ואח'
מיום 8.11.01 [טרם פורסם], שקבע כדברים הבאים:


"המדובר בשלב זה הוא בהצעה לתכנית מתאר אשר גובשה על ידי צוות היגוי משותף לרשויות השונות ובהן העיריה, משרד הפנים, מנהל מקרקעי ישראל ועוד. הצעה זו נמצאת בשלבים ראשונים של דיון וגיבוש. היא אף לא אושרה עדיין להפקדה וככזו היא עדיין משוללת מעמד חוקי. יחד עם זאת וחרף האמור לעיל הרי בנסיבות הענין שבפני
נו שעה שהשטח בו מדובר כאן הינו בגדר קרקע חקלאית אשר אין לגביו עדיין בתוקף כל תכנית המתירה בניה עליו, על אחת כמה וכמה כזו שמסדירה את דפוסי הבניה בה ומבחינה זו הינה קרקע "בתולית" אין לראות כל פסול בכך שהעיריה והועדה המקומית והמועצה הארצית בעקבותיהן, מבקשות לפעול ברוח התוכנית המתגבשת ועל פי עקרונותיה ומכל מקום מבקשות למנוע קביעת עובדות מוגמרות ובלתי הפיכות אשר תעמודנה בסתירה לדפוסי הבניה הכלולים בתכנית המתאר המוצעת. זה הקו וזו המדיניות שעמדו מאחורי עמדתן של העיריה, הועדה המקומית והמועצה הארצית, במסגרת ההחלטה ולא מצאתי בכך כל פסול".


23.
יוצא איפוא שבהעדר כל פגם מנהלי אין בית המשפט צריך להתערב בהחלטתה של המועצה הארצית.




24.
העתירה נדחית. אין צו להוצאות.


פסק דין
זה ניתן והודע היום כ"ד אלול תשס"ב, [01 ספטמבר 2002], במעמד ב"כ הצדדים.


פסק דין
זה ניתן לפרסום מיום ניתנתו הנקוב לעיל.



ניסים ממן, שופט







עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 135/01 נעמאן חורי בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, עיריית נצרת ואח' (פורסם ב-ֽ 01/09/2002)