פסקי דין על אל משלי גבריאל

2196/04 פ     28/09/2006




פ 2196/04 מדינת ישראל נ' אל משלי גבריאל




1
בתי המשפט
פ 002196/04
בית משפט השלום קריות
28/09/2006
תאריך:
כב' השופטת אורית קנטור

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

נ ג ד

הנאשם
אל משלי גבריאל


ב"כ המאשימה - עו"ד גב' גושן

הנאשם בעצמו
ב"כ הנאשם עו"ד זמר

נוכחים
הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מהעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.

1. הנאשם הואשם בכך שבתאריך 19.4.04, בשעת בוקר שאינה ידועה למאשימה במדיוק, בבית משפט השלום בקריית ביאליק, עת המתינה המתלוננת-שכנתו אלה פולין מחוץ לאולם המשפטים לדיון, איים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה באומרו לה כי היום היא תהיה מתה, וזאת-בכוונה להפחידה.
לפיכך, הואשם הנאשם בעבירת איומים-עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2. מטעם התביעה העידו:

המתלוננת-אלה פולין, אשר באמצעותה הוגש מוצג ת/1-החלטת כב' השופטת בית נר מיום 19.4.2004, שעניינה צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת שניתן. בבקשה לפי הליך זה היה הנאשם משיב מספר 4, ובגין צו זה נמצאה המתלוננת בבית המשפט ביום האירוע.
בחקירתה הנגדית הוגש באמצעותה גם מוצג נ/1-מכתב מיום 7.6.04 שכתבה המתלוננת לרמ"ח זבולון שמעון משאווי ועייננו תלונות על בני משפחת אלמשלי.
בנוסף, הוגש במהלך חקירתה הנגדית של המתלוננת נ/2-הודעה מיום 19.4.04 אשר נגבתה ממנה במשטרה בעקבות האירוע נשוא האישום.

רס"ר ביבאר מואיד-אשר שימש בזמן האירוע כחוקר בתחנת זבולון. באמצעות עד זה הוגש מוצג ת/2-הודעת הנאשם במשטרה.

מטעם ההגנה העידו:

הנאשם, אחיותיו של הנאשם-רונית ביטון ושירן/שירה אלמשלי ואביו של הנאשם-רפאל מישלי.
לטענת הנאשם עדים אלה היו נוכחים בזמן האירוע, על אף שלא מסרו הודעות במשטרה והעלו את גרסתם לראשונה בעדותם בבית המשפט.

3. המתלוננת העידה, כי ביום האירוע היה דיון בבית המשפט, בו היא הייתה עדת ראייה לכך, שמשפחת המתלונן הכתה את בתה של שכנה אחרת של הנאשם ושל המתלוננת. בזמן שהמתלוננת המתינה לדיון, היא ישבה על ספסל, קראה תהילים ולא דברה עם אף אחד.
עפ"י גרסתה, הנאשם לפתע בא אליה כשהוא מלווה בחברו, אשר היה לבוש מדי מג"ב, האחרון דרש ממנה תעודת זהות והיא סירבה. הנאשם אמר לה אז שהוא יהרוג אותה ובעקבות זאת המתלוננת הגישה תלונה במשטרה.
לדבריה, ביום עובר לאירוע הוצא צו הגנה לבקשתה נגד משפחת אלמשלי.
בעדותה בבית המשפט, במהלך חקירתה הנגדית העלתה המתלוננת גרסה, אשר לא צוינה בהודעתה-נ/2, לפיה היו עדים לאירוע, בהם בנה הגדול והיא אף התלוננה על האיומים בפני
שוטר אשר היה נוכח במקום:
"...היו כמה אנשים. אני לא הייתי לבד שם(העדה פנתה בשלב זה לבנה ושאלה אותו אם הוא היה עימה בזמן האירוע). אני הגעתי עם הבן הגדול. הקטן הוא נוכח באולם בית המשפט. לא ניסיתי לפנות לאנשים מסביב ולקחת את פרטיהם. ראיתי את השוטר פה בחוץ. הוא עמד בחוץ. אני קמתי וניגשתי אליו. אמרתי לו שהם מאיימים עליי. השוטר דיבר עם חבר של הנאשם.אני לא יודעת אם הוא לקח את הפרטים שלהם. אולי. אמרתי לשוטר שמאיימים עליי והוא אמר לי שאני צריכה ללכת לתחנת זבולון להגיש תלונה..."(ע"מ 9 לפרוטוקול, שורות 7-13)

בחקירתה הנגדית עימת ב"כ הנאשם את המתלוננת עם הודעתה -נ/2 , ולשאלתו מדוע בהודעתה לא אמרה, כי היו עדים וכי הלכה לשוטר במקום וספרה לו שהנאשם איים עליה ענתה:
" אתה אומר לי שבהודעה שלי אין מילה אחת לא על זה שיש עדים וגם לא על זה שהלכתי לשוטר ודברתי איתו והסברתי לו ואתה מבקש ממני להבין אם אמרתי את זה לשוטר ואני אומרת שאם אני הגעתי למשטרה ואמרתי שהייתי פה בדיון וזה קרה פה אתה חושב שאני לא אמרתי את הכל? אני אמרתי הכל. מה שהוא כתב כתב. אני לא יודעת מה הוא כתב. הוא לא הקריא לי מה שהוא כתב. ככה קורא בכל התלונות.אני לא יודעת עברית. הם כתבו מה שהם חשבו שחשוב וצריך לכתוב. אני אמרתי הכל ומה שלא מופיע, אולי השוטר לא רשם."(ע"מ 9 לפרוטוקול, שורות 19-24)
בהמשך, לשאלת ביה"מ השיבה:
"לשאלת בית המשפט-אני מאשרת כי החוקר שחקר אותי דובר רוסית אני דברתי אצלו ברוסית."( ע"מ 9 לפרוטוקול, שורה 25)

4. רס"ב ביבאר העיד בחקירתו הנגדית, כי לא עיין בפרוטוקול הדיון נשוא ת/1 על מנת לאתר עדים פוטנציאליים.בנוסף, חוץ מהנאשם לא חקר אף אחד, אף לא את מאבטחי בית המשפט משום שאלה לא הוזכרו בעדות המתלוננת.כמו כן, הוא לא ניסה לפנות למתלוננת על מנת לערוך עימות בינה לבין הנאשם. העד אף הבהיר, כי היו חוקרים אחרים שגבו עדויות מהמתלוננת, וכי הוא רק התבקש לגבות עדות מהנאשם.
בחקירתו החוזרת השיב, כי ב-25.7.04 נסגר תיק החקירה ונפתח שוב.

5. הנאשם העיד, כי ביום האירוע הוא, אביו, ואחיותיו-שירן, רוית וסיגלית ישבו בספסל וחיכו בבית המשפט לדיון נשוא ת/1, ופרט להם לא היה עוד מישהו. הנאשם הכחיש כי הוא ראה את המתלוננת ביום האירוע וניגש אל המתלוננת עם חייל מג"ב אשר ביקש ממנה תעודת זהות. כן טען, כי לא ראה חייל מגב וכי הוא אינו מכיר חייל מג"ב. לדבריו, הוא לא דיבר עם המתלוננת באותו יום, אין לו איתה כלום והוא אף פעם לא דיבר איתה.
לגרסת הנאשם, המתלוננת לא אוהבת את משפחתו מהיום שבו עברה לגור בשכנות אליה.
בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם מדוע במשטרה לא ציין שהיו עדים נוספים והשיב, שנזכר כי בני משפחתו היו עימו בבית המשפט ביום האירוע רק לאחר שבא כוחו הראה לו את פרוטוקול הדיון אשר נערך באותו יום בפני
כב' השופטת בית נר.
לשאלת ב"כ המאשימה מדוע לא אמר לשוטר שאביו ואחותו ראו שלא איים על המתלוננת השיב:
"קראו לי לחקירה אחרי כמה חודשים ולא זכרתי מה היה. כאשר ראיתי את הפרוטוקול זכרתי שלא היה כזה דבר"(ע"מ 19 לפרוטוקול, שורות 5-7).
בניגוד לעדותו בחקירה הראשית, בה טען כי: "אני לא זוכר איפה הייתה המתלוננת, לא ראיתי אותה שם, לא יודע"(ע"מ 18 לפרוטוקול, שורות 24-25), השיב בחקירתו הנגדית: "ביום המקרה לא יודע מה עשתה המתלוננת, אבל ראיתי אותה"(ע"מ 19 לפרוטוקול, שורה 13).
ב"כ המאשימה עמתה את הנאשם עם הודעתו במשטרה, בה טען אמר שזה מוגזם שהוא יהרוג אותה והסביר, כי: "הכוונה לכך שהיא מדברת שטויות ומשקרת כי אני לא אמרתי לה דברים כאלה. המתלוננת שקרנית מעולה"(ע"מ 19 לפרוטוקול, שורות 16-18).

6. בני משפחתו של הנאשם הציגו במהלך עדותם חזית אחידה לגבי יום האירוע והכחשתו.
כך, רונית ביטון העידה, כי מהרגע שהגיעו לבית המשפט ועד שנכנסו לדיון עברו כ-15-20 דקות ובמהלך פרק זמן זה היו כולם ביחד, ראו את הנאשמת יושבת בצד השני והאירוע הנטען באישום לא התרחש כלל.
כמו כן העידה, כי היא מכירה את חברי הנאשם והיא גרה לידו, אך אין לו חבר שוטר או חייל מג"ב.כך העידה גם האחות שירן.
לעומת גרסת הנאשם ושתי אחיותיו, האב, רפאל משלי העיד, כי היה בבית המשפט שעה-שעתיים והיה עם הנאשם כל משך זמן זה, אך לא היה שום ויכוח.

7. לאחר שעיינתי בראיות ושמעתי את העדויות, אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל ולא הוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר.

8. מדברי המתלוננת עולה, כי בינה לבין בני משפחה שונים של הנאשם קיים סכסוך שכנים, שהביא לפתיחתם של מספר תיקים במשטרה נגדם.
באמצעות המתלוננת אף הוצג נ/1-מכתב לרמ"ח זבולון שמעון משאווי, שעניינו: "מדוע עד עכשיו לא נעצרו אחיות שירה ורינת משעל?" ובו היא מטיחה טענות כלפי המשטרה אשר אינה פועלת בין השאר נגד משפחת "משעל" ולכן מעודדת את המשך הפשע.
בנוסף, טענה בעדותה בביה"מ, כי יום לפני האירוע שבגינו הוגש כתב האישום דנן הוציא ביה"מ צו הגנה נגד משפחת מישלי. למרות טענתה זו, לא הוצג בפני
י צו הגנה, שאולי יכול היה להצביע על מניע כלשהו שיהיה לנאשם לאיים על המתלוננת.

9. מצאתי בדברי המתלוננת סתירות בין נ/2-הודעתה במשטרה לבין עדותה בפני
י.
כפי שציינתי, בעדותה בבית המשפט העלתה גרסה חדשה, אשר לא הועלתה במשטרה ולפיה ביום האירוע היא הייתה בבית המשפט עם בנה הגדול-טענה, אשר ציינה אותה, רק לאחר ששאלה את בנה אשר נכח באולם במהלך מסירת עדותה אם הוא היה איתה בזמן האירוע. זאת ועוד-המתלוננת העידה, כי לאחר שהנאשם איים עליה, היא נגשה לשוטר וספר לו שמאיימים עליה, וזה הפנה אותה לתחנת זבולון על מנת להגיש תלונה.
כאשר נשאלה המתלוננת מדוע ציינה טענות אלה רק בעדותה ולא בפני
החוקר בתחנת המשטרה, היא אמרה בין השאר שהיא אינה יודעת עברית ושהשוטר אולי לא כתב הכל.
טענה זו של המתלוננת תמוהה בעיני, לאור התרשמותי במהלך עדותה כי היא מבינה היטב את השאלות אשר נשאלה בעברית, ללא סיוע של מתורגמן, כמו גם התרשמותי כי היא דוברת היטב את השפה העברית, גם אם לא על בורייה.
הסבר זה של הנאשמת מאבד מאמינותו, בייחוד לאור תשובתה לשאלת בית המשפט, כי היא כלל לא נחקרה בעברית אלא בשפה הרוסית ע"י חוקר הדובר את השפה הרוסית ועל כן, גם אם היא לא הייתה דוברת עברית היטב, הרי שמכשול השפה כלל לא עמד בפני
ה עת מסרה עדות במשטרה.

10. עדי ההגנה אשר העידו מטעם הנאשם כאמור לא מסרו עדות במשטרה, למרות שטענו, כפי שגם טען הנאשם, כי ביום האירוע היו יחד כל הזמן ולא הבחינו בחילופי דברים כלשהם שכללו איומים בין הנאשם לבין המתלוננת. כמו כן, הכחישו כי הנאשם היה מלווה בחבר שוטר מג"ב או שלנאשם יש בכלל חבר חייל או שוטר מג"ב.
מאחר שעדי ההגנה של הנאשם, למעט הנאשם עצמו העלו את גרסאותיהם לראשונה בבית המשפט מדובר בעדויות כבושות שמשקלן מועט, לאור העובדה, כי עדים אלה לא נתנו הסבר מניח את הדעת לכבישת העדות וטענו כי העלו את גרסאותיהם רק בבית המשפט משום שלא זומנו לתחנת המשטרה.

11. בסיכומיו טען אמנם ב"כ הנאשם, כי תיק החקירה לקה במספר מחדלים, בהם הימנעות המשטרה מלזמן את מי שהיה נוכח בדיון אשר נערך ביום האירוע.למרות זאת, סבורה אני מבלי להיכנס לגופה של הטענה, כי מחדלי חקירה אינם מביאים לזיכוי אוטומטי של נאשם, אלה ייבחנו תמיד לאור כל חומר הראיות אשר הוצג. בכל מקרה ייבדק האם המאשימה הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה שהוא במשפט הפלילי מעבר לכל ספק סביר על אף מחדלי חקירה, או שהנאשם הצליח להטיל ספק סביר בגרסת המאשימה.
תפקידה של המשטרה הוא לחקור ובגדר תפקיד זה מוטלת החובה לבדוק גרסה אשר מעלה חשוד. בענייננו, הנאשם לא טען ב-ת/2 כי היו עימו אנשים שיחזקו גרסתו שלא איים, כך שלא ניתן לומר שהרשות החוקרת נמנעה מלחקור כראוי, שהרי גם אם בפרוטוקול ת/1 ישנה רשימת אנשים אשר היו נוכחים בתוך אולם המשפט-הרי שהאירוע נשוא האישום שבפני
נו, עפ"י הנטען-התרחש מחוץ לאולם.
עם זאת, אני מוכנה לקבל את הסברו של הנאשם לכך שלא ציין ב-ת/2 כי היו עימו עדים. לטענתו, וכך עולה גם מתאריך מסירת הודעתו ת/2, הוא נחקר מספר חודשים לאחר האירוע ולא זכר מה היה. לדבריו, הוא נזכר כי שתי אחיותיו ואביו היו עימו רק לאחר שבא כוחו הציג בפני
ו את ת/1-פרוטוקול הדיון שנערך בפני
כב' השופטת בית נר.

12. גם בגרסת הנאשם התגלו מספר סתירות הן פנימיות והן חיצוניות.
כך למשל, תחילה טען הנאשם, כי מעולם לא דיבר עם המתלוננת אף פעם ואילו בהמשך טען, כי היא שקרנית מעולה. תמוה, כיצד הנאשם, אשר לדבריו לא דיבר עם המתלוננת מעולם לטענתו הסיק, כי היא שקרנית מעולה אם אין היכרות בין השניים.
סתירה נוספת בדברי הנאשם באה לידי ביטוי כאשר בחקירתו הראשית טען תחילה כי לא ראה את המתלוננת בבית המשפט ביום האירוע אך בחקירתו הנגדית שינה גרסה זו והשיב, כי כן ראה אותה.
גרסתו הראשונית, כי לא ראה את המתלוננת אינה מתיישבת עם גרסת עדי ההגנה אשר אישרו כולם כי ראו את המתלוננת יושבת בצד השני.

13. עם זאת, על אף הסתירות בגרסת הנאשם, עדות המתלוננת, היא עדות יחידה מטעם התביעה לקרות האירוע, וכפי שהראיתי לעיל נפלו סתירות מהותיות בין גרסתה בפני
י לבין הודעתה במשטרה. בנסיבות אלה, לא ניתן לבסס ממצא עובדתי פוזיטיבי לפיו הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, במידת הוודאות הנדרשת בהליך כגון זה.
14. אשר על כן, אני קובעת כי עובדות כתב האישום לא הוכחו בפני
י מעבר לספק סביר ואני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, מחמת הספק.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום ו' בתשרי, תשס"ז (28 בספטמבר 2006) במעמד הנוכחים.
א. קנטור - שופטת
קלדנית: עדי.








פ בית משפט שלום 2196/04 מדינת ישראל נ' אל משלי גבריאל (פורסם ב-ֽ 28/09/2006)