פסקי דין על מחמד מחמוד עיד בע'דאדי | פסקי דין על פאטמה אבו עבדה | פסקי דין על תאאיר אבו עבדה | פסקי דין על עומר אבו עבדה | פסקי דין על מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית | פסקי דין על משרד הפנים |

11251/05 בג"צ     20/09/2006




בג"צ 11251/05 מחמד מחמוד עיד בע'דאדי , פאטמה אבו עבדה , תאאיר אבו עבדה , עומר אבו עבדה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , משרד הפנים





בבית המשפט העליון בירושלים

בג"ץ 11251/05 - ה'

בפני
:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. מחמד מחמוד עיד בע'דאדי
2. פאטמה אבו עבדה
3. תאאיר אבו עבדה
4. עומר אבו עבדה



נ ג ד

המשיבים:
1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
2. משרד הפנים


בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה
1. לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בבקשת העותרים כי יוארכו רשיונות הביקור של העותרים 2-4 באיזור, רשיונות אשר נתנו להם במסגרת עתירה קודמת שניהלו בבית משפט זה (בג"ץ 9642/05). בחודשים יולי וספטמבר 2003 נמנעה כניסת העותרת 2, בתו של העותר 1 ואימם של העותרים 2-4, לאיזור לצרכי ביקור אצל אביה, חולה הסרטן. בעקבות שתי עתירות שהוגשו לבית משפט זה, הותרה בחודשים יולי 2004 ויולי 2005 כניסתם של העותרים 2-4 לאיזור למשך חודשיים לצרכי ביקור העותר 1 בגין מצבו הרפואי (בג"ץ 6492/04 ובג"ץ 3468/05). בעקבות עתירה נוספת שהוגשה לבית משפט זה בחודש נובמבר 2005, הותרה כניסתם של העותרים 2-4 לאיזור למשך חודש ימים (בג"ץ 9642/05). מאחר ומצבו הרפואי של העותר 1 החמיר, פנו העותרים אל המשיב 1 באמצעות הוועדה האזרחית הפלסטינית (להלן: "הוועדה") בבקשה להאריך את רשיונות הביקור שלהם, אך הוועדה הודיעה לעותרים כי בקשתם סורבה על-ידי המשיב 1. בשלב זה הוגשה העתירה דנן. כשלושה שבועות לאחר הגשת העתירה הודיעו המשיבים לעותרים כי בדקו ומצאו שהונפקו לעותרים מלכתחילה רשיונות ביקור למשך 90 ימים במקום למשך חודש ימים, ולכן רשיונות הביקור שבידי העותרים תקפים עד לחודש פברואר 2006. לפיכך התייתרה העתירה ונמחקה בהסכמת הצדדים בהחלטתי מיום 3.1.2006. למרות מחיקת העתירה, עמדו העותרים על הוצאותיהם.

2. העותרים טענו כי מאחר והמשיב סרב לבקשתם להאריך את תוקף רשיונות הביקור שבידיהם ומאחר ותוקפם של רשיונות אלו עמד לפוג, לא היתה לפניהם ברירה פרט להגשת העתירה דנן. לטענתם, רק הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד המבוקש מאת המשיב על אף שמדובר במקרה הומניטרי מובהק. העותרים הוסיפו, כי אין ממש בטענת המשיבים לפיה ברור היה שההיתרים הם לשלושה חודשים, שכן על מסמכי הרישיונות שבידי העותרים צוין כי היו תקפים עד לחודש דצמבר 2005, קרי, לחודש ימים בלבד. על המשיבים היה לבחון עניין זה. לאור כל זאת נטען כי על המשיבים לשאת בהוצאות העותרים. בנוסף, עתרו העותרים להחזר של ערבות על סך של 40,000 ₪ שהופקדה במסגרת ההליכים.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, העותרים לא מיצו את ההליכים האפשריים עובר להגשת העתירה, שכן לא פנו אל הגורמים הרלוונטיים במשרדי המשיב 1 על אף המלצת בא-כוח המשיבים, ולא הציגו את כל המסמכים שנדרשו בעניינם. המשיבים טוענים כי לא העתירה דנן היא שהובילה לקבלת הסעד המבוקש, אלא בדיקת המסמכים שהעבירו העותרים למשיבים רק לאחר הגשת העתירה. בדיקה זו העלתה כי רשיונות הביקור היו תקפים עד לחודש פברואר 2006 ולפיכך התייתרה העתירה. המשיבים טוענים כי העותרים היו אמורים לדעת מהו תוקפם האמיתי של הרשיונות שכן התאריך הוטבע על רישיונות הביקור שהונפקו וניתנו להם וכן על דרכוניהם, וככל שהיתה אי הבנה בנדון, על העותרים היה לבדוק אותה לאשורה, ומשלא עשו כן, לא מוצו ההליכים כנדרש.

4. בהודעת העותרים מיום 9.8.2006 מוסרים הם, כי בניגוד לטענות המשיבים, התאריך שהוטבע על רשיונות הביקור שבידיהם ובחותמת ביקורת הגבולות מעיד כי הרשיונות נתנו למשך חודש בלבד, דהיינו הם היו תקפים עד לחודש דצמבר 2005. העותרים טוענים בנוסף כי בקשתם להארכת תוקף רשיונות הביקור הוגשה בהתאם לפרוצדורה הנדרשת, אך סורבה על-ידי המשיב 1.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בכללותו ובשים לב לבג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, כמו גם לעמדת המשיב, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. מן החומר שבתיק, ובפרט לאור התאריכים המוטבעים על רשיונות הביקור עצמם (בשונה מן החותמות), עולה כי אכן סברו העותרים בצדק כי רשיונות הביקור ניתנו להם למשך חודש אחד בלבד. העותרים ניסו להאריך את תוקף רשיונותיהם הן על-ידי פנייה לוועדה והן על-ידי פנייה לבא-כוח המשיבים. בנסיבות העניין, ובפרט נוכח מצבו הרפואי של העותר 1, מצאתי כי נמצא צידוק בהגשת העתירה דנן אשר הובילה לגילוי הטעות הפקידותית שנעשתה במשרדי המשיב 1 וקביעת תוקפם המקורי של רשיונות הביקור שהונפקו לעותרים. לא מצאתי מקום לקבל את טענת המשיבים לפיה לו היו העותרים ממתינים ופונים שוב אל המשיב 1 או בודקים את החותמות בדרכוניהם יתכן והטעות הפקידותית הייתה מתגלה עובר להגשת העתירה וממילא דובר בעתירה מוקדמת. העותר, על-ידי באת-כוחו, פנה לוועדה הפלסטינית ונענה כי משיב 1 מסרב לבקשתם. בתגובת המשיבים לא מצאתי באיזה אופן נדרשו העותרים להגיש את בקשתם למשיב 1 בשונה מהאופן בו הוגשה בקשתם שסורבה, ואילו מסמכים נוספים היה עליהם לצרף כדי שבקשתם תאושר (והשוו להחלטתי בבג"ץ 11250/05). לאור כל זאת, שוכנעתי כי יש בנסיבות העניין מקום לחייב את המשיב בהוצאות העותרים, שכן הגשת העתירה הביאה לקבלת הסעד, שהוא הבהרת תקופת ההיתר. שעה שהיתה אי בהירות סבירה בנדון, אין לקבוע כי לא נתקבל סעד רק בשל העובדה כי נסתבר בדיעבד ולאחר הגשת העתירה, כי ההיתרים תקפים לשלושה חודשים. בירור העניין על-ידי המשיבים במסגרת העתירה הוא שהוביל למסקנה זו, ובמובן זה הגשת העתירה הביאה לקבלת הסעד.

6. אשר לשיעור ההוצאות, הרי שיש לקחת בחשבון את פעולותיהם של המשיבים לשם מתן פתרון לעתירה בלא צורך בקיום דיון. במקביל, העותרים לא פירטו את הוצאותיהם (למעט האגרה). בשקלול כלל הנסיבות ולאחר עיון בעתירה עצמה, יחובו המשיבים בהוצאות האגרה בסך 1,629 ₪ וכן בשכר טרחת עורך-דין של העותרים בסך של 3,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל. אשר לערבות, הרי שנוכח עמדת המשיבים, תוחזר זו לעותרים. יש לצפות כי נוכח חלוף הזמן יעשה החזר זה, בהקדם.

ניתנה היום, כ"ז באלול תשס"ו (20.9.2006).
יגאל מרזל
, שופט
ר ש ם
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05112510_l13.doc טו
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

??

??

??

??

1
3
1









בג"צ בית המשפט העליון 11251/05 מחמד מחמוד עיד בע'דאדי , פאטמה אבו עבדה , תאאיר אבו עבדה , עומר אבו עבדה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 20/09/2006)