פסקי דין על עמוס קריטי | פסקי דין על מחמד אלצאנע

1422/99 א     11/08/2002




א 1422/99 עמוס קריטי נ' מחמד אלצאנע




1
בתי המשפט
תא 001422/99
בית המשפט המחוזי בירושלים
11/08/02

כבוד השופט עזרא קמא
, סגן נשיא
בפני
:
עמוס קריטי

בעניין:
התובע

נ ג ד
1. מחמד אלצאנע

2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
3. אבנ"ר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

הנתבעים
עו"ד משה מימרן

עו"ד רון פסקא

לתובע:
לנתבעים
פסק דין
תביעה לפיצוי התובע על נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 24/11/1997.

תמצית העובדות
1. התובע עמוס קריטי
, יליד 29/8/1975 (להלן - "התובע") נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 24/11/1997, סמוך לשעה 20:40 ברחוב הרצל ברחובות. התובע נפגע כהולך רגל ממכונית שנהג בה נתבע 1.

התובע הועבר באמבולנס לחדר מיון במרכז הרפואי קפלן ברחובות. במהלך אשפוזו בוצעו ניתוחי התחברות של עצם הטיביה ורדוקציה של עצם האולנה בעזרת מכשירי ברזל. התובע הועבר ליחידה לטיפול נמרץ נשימתי עקב חשד להתפתחות של אי-ספיקה נשימתית בשל קונטוזיה של הראות. במשך מספר ימים הונשם והיו לתובע תופעות של נפיחות בדרכי הנשימה וקוצר נשימה. מצבו השתפר בהדרגה, וביום 3/12/1997 החל לנשום בעצמו, והוא הועבר למחלקה האורתופדית. כעבור 11 ימי אשפוז, שוחרר התובע לביתו.

התובע נותח מספר פעמים שבהם קובע השבר באולנה באמצעות פלטה, בוצעו הטריות לפצע הפתוח בשוק השמאלית, הוצאו המסמרים מידו, וגם עבר השתלות-עור. התובע אושפז בבית החולים לתקופה מצטברת של 65 ימים, במהלך תקופה של כעשרים חודש מיום התאונה.

2. בעלי הדין אינם חולקים בשאלת החבות לפיצוי התובע על נזקים שיוכחו, הנובעים מתאונת הדרכים שאירעה כאמור. גם שאלת הנכות הרפואית וימי האשפוז - אינם שנויים במחלוקת.

מינוי מומחים רפואיים ונכויות רפואיות
3. בית-המשפט מינה שני מומחים רפואיים: ד"ר נתן בורנשטיין - בתחום הנוירולוגיה ופרופ' חיים פוגרונד - בתחום האורתופדיה. בית-המשפט נענה לבקשת הנתבעים ומינה את ד"ר יעקב אבני להיות מומחה בתחום הפסיכיאטריה שנתן חוות דעת על מצבו הנפשי של התובע, נוכח עברו ומחלת נפש שממנה סבל, עובר לתאונה.

נכות בתחום הנוירולוגיה
4. ד"ר בורנשטיין מציין בחוות דעתו מיום 26 במרץ 2000, כי הבדיקה הנוירולוגית של התובע "על כל מרכיביה המוטוריים, התחושתיים ומבחני הקואורדינציה היתה תקינה לחלוטין". וכך הוא מסכם את חוות דעתו:

"מדובר בבחור צעיר אשר נפגע בתאונת דרכים כהולך רגל עם פגיעה רב מערכתית נאורולוגית לא נגרם כל חסר וגם הדמיית המוח היתה תקינה. תלונתו היחידה בגין התאונה הינה של כאב ראש אשר לא מפריעה ואינה פוגעת באיכות חייו".

נכות בתחום האורתופדיה
5. פרופ' פוגרונד קבע במסקנות שבחוות דעתו, כי התובע "נפגע בצורה קשה ביותר ברגלו השמאלית, באמה ימנית באגן, בחזה, בצואר ובראש, כהולך רגל". ועוד: אחרי טיפול ממושך בבית החולים קפלן - יצא התובע עם קיבוע של שבר פתוח של הטיביה השמאלית, קיבוע פנימי של האולנה הימנית ושבר בפוביס שמאלי של אצטרולום ומכות יבשות בחזה. כתוצאה מן החבלה הקשה בשוק השמאלית "הוא פיתח אוסטאומיליטיס אשר טופל באשפוז שוב ובסופו של דבר בהוצאת המסמור". התובע נותר עם מצב אוסטאומיליטיס כרונית של טיביה השמאלית "עם חשד לסקווסטרוס", וכי לדברי התובע נוצרות "הפרשות חוזרות". אף קיימת אי יציבות צדדית של הברך בצורה בינונית ונקע של הפרק הטיביו-פיבולארי העליון "שכנראה היה חלק מהחבלה המקורית". השבר באולנה הימנית התרפא היטב ללא הגבלה בתנועות, אך עם הפרעות קלות ביותר בשימוש בגפה זו. השבר באגן התאחה, ללא הגבלה או כל בעיה שהיא.

פרופ' פוגרונד קבע, כי מצבו זה של התובע הוא סופי, ולהערכתו נכותו האורתופדית היא יציבה, כדלקמן:
(א) עבור אוסטראומיליטיס כרונית של הטיביה השמאלית - 20%;
(ב) עבור אי-יציבות צדדית של הברך השמאלית בצורה בינונית - 20%. נכות זו כוללת את הנקע של הפרק הטיביו פיבולארי העליון;
(ג) עבור הצלקת המכוערת הדבוקה, כולל אזורים נוספים - 10%.

המומחה המליץ על מתן תוספת לנכות לפי הוראות תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956) (להלן: "התקנות") מן הטעם כי התובע לא יהיה מסוגל לשוב לעבודה הפיזית (על גגות), שבה עסק לפני התאונה.

6. הנכות הרפואית המשוקללת של התובע בתחום האורתופדיה, שהיא גם הנכות הרפואית המשוקללת הנובעת מן התאונה היא 42.4%.

אקדים ואומר, כי הלכה היא שאין מחילים את תקנה 15 לתקנות על חישובי הנכות הנובעת מתאונת דרכים. בקביעת דרגת הנכות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן "חוק הפיצויים"), אם דרגת הנכות הרפואית ואם בהערכת הנכות התיפקודית של הנפגע אין כל משמעות להטבה הניתנת לנפגע בתאונת עבודה, לפי תקנה 15 האמורה. גם אין שוני אם דרגת הנכות הצריכה לענין הנכות בגין תאונת דרכים - נקבעה על-פי דין, כאשר דרגת הנכות נקבעה על-ידי רופאי המוסד לביטוח לאומי, כגון: לפני פתיחת ההליך המבוסס על חוק הפיצויים, או על-פי מומחים שמינה בית-המשפט. הגדלת דרגת הנכות לפי תקנה 15 האמורה - אינה מתווספת לנכות שקבעו המומחים מטעם בית-המשפט, ואינה מובאת בחישוב דרגת הנכות בגין תאונת הדרכים, אפילו נקבעה לפניכן על-ידי ועדות או רופאים מטעם המוסד לביטוח לאומי. קביעת דרגת הנכות לענין נפגע בתאונת דרכים, המבוססת על חוק הפיצויים ועל התקנות שלפיו, צריכה להיעשות על-פי "מבחנים טהורים" של פגיעה הנובעת מן התאונה, בלא הטבות, תוספות או "ערך מוסף", שנקבעו על-פי המטרות שבחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 והתקנות שלפיו בעניין "קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה". כך מצינו בפסק דינו של השופט דב לוין בע"א 512/86, 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' שי אזולאי ואח', פ"ד מ(4), 690, 707). מאז ואילך אימצו בתי המשפט בקביעת דרגת הנכות הנובעת מתאונת דרכים, בהקשר לתובענה על-פי חוק הפיצויים את כלל "הנכות הטהורה" לצורך חישוב הנכות הרפואית. אין ללמוד מכך כי נסיבות ונימוקים מיוחדים שהיו מנחים את הרופא לקבוע תוספת לפי תקנה 15 האמורה בעניין נכות נפגע בתאונת עבודה, אינם יכולים לסייע לבית-המשפט בקביעת הנכות התיפקודית של נפגע תאונת דרכים, ובשל כך גם הפגיעה התיפקודית והפסד ההשתכרות של הנפגע. אולם, בקביעת הנכות הקלינית אין לכלול תוספות ומענקים כאמור (ראו: א' ריבלין "תאונות הדרכים - סדרי וחישוב הפיצויים", מהדורה שלישית, התש"ס-1999, עמוד 484).

ועוד זאת: הנתבעים משיגים על הדברים שהוסיף פרופ' פוגרונד בחוות דעתו בלא שהתבקש לכך, לפיהם התובע אינו מסוגל לשוב לעבודתו מלפני התאונה, שהיא עבודה פיסית "על גגות", שעשויה להיות זיפות גגות (או נגרות גגות) הכרוכה בעליית מדרגות או סולמות וירידה מהם (תשובות פרופ' פוגרונד לשאלות הבהרה - מכתב מיום 8/9/2000). אכן, וכך ההלכה - קביעת נכות תיפקודית ואי כושר לבצע עבודה זו או אחרת, היא מלאכתו של השופט. אולם, בית-המשפט רשאי גם רשאי, אם רצונו בכך, להיעזר במומחים לדבר. כך, דרך משל, נעזר בית-המשפט במומחים לשיקום כדי לקבל מהם מענה והמלצה למסוגלותו של נפגע לבצע עבודה מסוימת או סוג מסוים של עבודה, או בעניין אפשרות קליטתו בשוק העבודה. בסופו של דיון - בית-המשפט הוא זה שיחליט מה היא הפגיעה בכושר התפקוד של הנפגע ומה הוא שיעור הנכות התפקודית וההשלכות של נכות זו על תפקוד הנפגע, השתכרותו, הצורך בעזרת הזולת, ניידות וכיוצא באלה.

7. הנה כי כן, שיעור הנכות הרפואית המשוקללת הנובעת מן התאונה עומדת על 42.4%.

חוות דעת פסיכיאטרית
8. ד"ר יעקב אבני בדק את התובע, על-פי מינוי של בית-המשפט, ואף עמד לרשותו תיעוד רפואי מקיף. בא-כוח התובע העביר לידי המומחה מסמכים שונים, ובין היתר כתב אישום בעניין עבירות איומים ותקיפה, צו שיפוטי לבדיקת התובע על-ידי הפסיכיאטר המחוזי לצורך קביעת מצבו הנפשי, דו"ח ועדה רפואית לשינוי כושר בריאות צבאי ודו"חות אבחון רפואי. הנתבעים ביקשו לבטל את מינוי המומחה, מחמת "שנחשף" למסמכים האמורים, עוד לפני שבדק את התובע. בהחלטה מיום 6/12/2000, לא ראיתי, מן הנימוקים שפירטתי בהחלטה, לבטל את מינוי המומחה, והתרתי הצגת חלק מן המסמכים למומחה. קבעתי כי לא היה מקום להעביר למומחה את כתב האישום וכל מסמך הנוגע להליך הנוגע לעבירות שבכתב האישום וקבעתי כי לא היה מקום לחשוף את המומחה לחוות דעת פסיכיאטרית שנדרשה לצורך הליך פלילי.

9. ד"ר אבני התרשם בבדיקת התובע מאדם שנראה מתאים לגילו "הופעה חיצונית תקינה. האפקט תקין ללא חרדה וללא דכאון. אין הפרעה בחשיבה, תפיסה, התמצאות וזכירה. האינטלגנציה טובה" (מתוך חוות הדעת ת/1).

מסקנותיו של ד"ר אבני היו אלה:

"הנכות הפסיכיאטרית לפני התאונה היתה 100% בתקופה 28/3/1997 - 1/9/1997. נכות זו ירדה ל- 70% עם שחרורו מן האשפוז ב- 1/9/1997. הנכות פחתה ל- 50% ב- 1/6/1999. לדעתי, זוהי נכותו הנפשית כיום. הנכות קיימת לדעתי בגלל מחלת הנפש הקשה שעבר ולמרות שיקומו בתחומים השונים של החיים. הנכות נובעת גם מן הסכנה שהמחלה הקשה שעבר תחזור. סכנה זו אני מעריך ב-50%".

אדון בהמשך הדברים בחקירתו של המומחה בבית-המשפט.

10. ההשלכות של המצב הנפשי כאמור עמדו במרכז הדיונים בהליך זה ותפסו מקום של כבוד בסיכומיהם של בעלי הדין. בשל כך, נחקר ד"ר אבני ארוכות על חוות דעתו ועל השלכות המצב הנפשי על תפקודו של התובע בעתיד, ובהתאם לכך גם על הפסד ההשתכרות בעתיד, שיש לפצותו בגינו. לפיכך, מן הראוי לייחד דברים, בקצירת האומר, לעברו הרפואי של התובע והשפעתו על פוטנציאל ההשתכרות של התובע.

מצב התובע לפני התאונה ואחריה
11. התובע היה כבן 22 שנה ביום התאונה. לפני כן הוא סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצה"ל, לפי עדותו - לחיל האויר (עמוד 17 לפרוטוקול מיום 25/2/2002). בסיכומי התובע נאמר, כי גויס כלוחם לחטיבת גולני. ואמנם התובע מאשר בעדותו את גיוסו כלוחם בפרופיל צבאי 97, שהופחת לפרופיל 45 בשל "בעיות שמיעה". לדבריו, וכך ממסמכים שהוגשו לבית-המשפט (נ/2), הועבר לאחר כחצי שנת שירות בצבא לתפקיד של טבח. התובע ערק מן הצבא ושוחרר לאחר כעשרים חודש בגיוסו בפרופיל צבאי 21, עקב אי התאמה. אחרי שחרורו עבר לסירוגין בעבודות בנין במשך כשנה, ובתקופה זו אף היה בפיקוח של קצין מבחן. התובע החל להשתמש במריחואנה, אך כנראה גם סמים מסוגים אחרים.

ביום 27/3/1997 הובא על-ידי בני משפחתו לחדר מיין בבית החולים בנס ציונה, שרופאיו המליצו לפני הפסיכיאטר המחוזי שיורה על אשפוזו, וכך אמנם נעשה. במהלך הדיון בהליך פלילי בבית משפט השלום ברחובות (נ/1), הורה בית-המשפט על בדיקת התובע כדי לקבוע אם היה בעת ביצוע העבירות של איומים ותקיפת שוטר - אחראי על מעשיו, ואם הוא מסוגל לעמוד לדין. התובע אושפז במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר יעקב, אך למחרת אשפוזו הביע הסכמתו לאשפוז מרצון. ד"ר אברמוביץ מנהל המחלקה בבית החולים באר יעקב הגיש לבית משפט השלום ברחובות חוות דעת (נ/2) מיום 12/4/1997, לפיה העריך כי התובע נמצא באותה עת במצב פסיכוטי חריף. ההחרפה הקשה במצבו אז היתה, לדעת ד"ר אברמוביץ', בתקופה שקדמה לאשפוז במרץ 1997, וכי הוא זקוק להמשך טיפול פסיכיאטרי. מבדיקות שבוצעו במחלקה הפסיכיאטרית באותה עת, התברר כי התובע המשיך ליטול סמים בעת אשפוזו במחלקה. אשפוזו של התובע במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב נמשך כחמישה חודשים - עד ליום 1/9/1997.

12. התובע אובחן בבית החולים לחולי נפש כמי שסובל מ"סכיזופרניה הבפרנית" (סכיזופרניה לא מאורגנת). אבחנה זו שימשה בסיס לקביעת דרגת נכות על-ידי רופאי המוסד לביטוח לאומי (להלן - "מל"ל") לצורך תשלום קצבת נכות כללית - עד היום. בספטמבר 1997 נקבעה לתובע על-ידי מל"ל, דרגת נכות זמנית של 50%, למפרע מיום 1/1/1997 (ת/11). בספטמבר 1999 נקבעה דרגת נכות תפקודית של 75% מיום 1/9/1999 (ת/6). תביעתו של התובע לקצבת ניידות, נדחתה על-ידי מל"ל, מחמת שהליקוי שהוא סובל ממנו אינו מזכה בקצבת ניידות (ת/5).

13. ד"ר אבני נחקר על חוות דעתו, שבה קבע, כי התובע סבל ועודנו סובל מסכיזופרניה בלתי מאורגנת. בעדותו הוא אמר, כי אבחנת המחלה לא נעשתה על ידו, כי אם בבית החולים לחולי נפש שבו אושפז התובע. וכך מתאר ד"ר אבני את מחלת הנפש הזו:

"סכיזופרניה היא מחלת נפש קשה ביותר, שתוקפת אחוז אחד מהאוכלוסיה. יש סוגים שונים של סכיזופרניה. הצורה הגרועה ביותר היא... הצורה הזאת שנקראת סכיזופרניה הבפרניק. היא מאופינת בחוסר ארגון של החשיבה. הוא מדבר לא לענין. הוא מגיב לא לענין בצורה רגשית, הוא צוחק כשצריך לבכות וההיפך. צחוק אדיוטי וירידה תלולה של מהלך המחלה. האנשים האלה בדרך כלל יורדים עד לדרגה נמוכה ביותר של תפקוד. אינני יכול להישבע היום שהסכיזופרניה ממנה הוא סבל, היא בדיוק זאת. זה מה שאובחן. אין לי הוכחות שזה לא נכון" (עמודים 4-5 לפרוטוקול מיום 12/7/2001).

המומחה הוסיף, כי סכיזורפניה היא מחלה שמתרפאה בכחמישים אחוז מן המקרים, בלא קשר לגיל:

"יש חלק שילך וירד [קרי: שילך ויתדרדר], בערך שליש, למרות כל הטיפולים וכל מה שאנו נעשה. זה לא תלוי ברופא או בתרופות, ויגיעו למצב כרוני... יש חלק מהסכיזופרנים שישתפרו וירדו חליפות במשך השנים. הצורה הזאת הלא מאורגנת, על-פי רוב, הם ילכו וירדו ומאמצינו לטפל בהם לא יעזרו. זאת אחת הסיבות שאינני בטוח שהאבחנה כאן היתה נכונה, במבט לאחור, לפי המהלך" (שם, עמוד 5; ההדגשה אינה במקור).

ד"ר אבני מאשר את ההנחיות לאבחנה פסיכיאטרית שבספרdiagnostic and statistical manual (mental disorders) (להלן - dsm4) ו- icd 10, לפיהם: "אין לקבוע אבחנה של סכיזורפניה בנוכחות מחלה מוחית ברורה או במצב של הרעלת סמים או במצב של גמילה מסמים" (icd 10 שהוא הסיווג של מחלות הנפש רווח באירופה, בעוד שה- dsm הוא הנוהג בארצות הברית). ד"ר אבני אף מוסיף, כי כאשר בדק את התובע "לא היו שום סימנים של מחלת נפש כלשהי, כך שקביעתו הסתמכה בהכרח על מה שקבעו פסיכיאטרים בזמן אשפוזו הממושך" (עמוד 6): "לתובע לא היו שום סימנים, בודאי לא סימנים של סכיזורפניה לא מאורגנת. ציינתי שהוא מתפקד יפה. זה כתוב בחוות דעתי. זה לא טיפוסי לאדם שהאבחנה שלו היא סכיזורפניה הברפניק" (שם, עמוד 6). העובדה שהתובע היה בקשרים עם אשתו, לפני הנישואין, במשך תקופה של כשנתיים וחצי, ואחר כך גם נישואיו עמה "מעלה ספק לגבי הסוג הזה של סכיזורפניה".

ד"ר אבני מביע ספקות גבי האבחנה שנעשתה לתובע בבית החולים הפסיכיאטרי, נוכח המצב המשופר שבו היה נתון בעת הבדיקה והיום, בהנחה שאינו נוטל תרופות לטיפול בסכיזורפניה:
"אם היה חולה באמת בסכיזורפניה פרונואידית [המלווה במחשבות רדיפה ובהזיות], יותר סביר היה שהוא ירגיש היום טוב, כפי שהוא מרגיש... לא סביר שאדם יהיה במצבו אם האבחנה היתה נכונה. יש לי ספקות" (שם, עמוד 7).

אם כך המצב, למה נזקק המומחה להערכה בעניין נכות נפשית, במצבו של התובע דהיום? על כך משיב ד"ר אבני, כי הוא קבע נכות פסיכיאטרית כיום בשל מחלת הנפש הקשה בעבר, בעיקר בשל הסכנה שהמחלה הקשה בעבר תחזור:

"חלק מחולי הסכיזורפניה יש להם גורל שהמחלה תחזור. קיבלתי את האבחנה של סכיזורפניה. לאו דוקא סכיזורפניה לא מאורגנת. אני מאמין, אלא אם תוכיח אחרת, שהאיש סבל מסכיזורפניה כנראה פרנואידית" (שם, עמוד 8).

14. הנה כי כן, מאז אשפוזו של התובע בשנת 1997 בבית החולים הפסיכיאטרי, בדיקתו על-ידי ד"ר אבני ועד היום, חל שיפור משמעותי במצבו הנפשי של התובע. ד"ר אבני, שהוא המומחה שמינה בית-המשפט, אינו מקבל, למעשה, את האבחנה של סכיזורפניה לא מאורגנת ומעלה אפשרות כי התובע, נוכח השיפור המשמעותי שחל בו, ובעיקר לימודיו האקדמיים, נישואיו, והצורה המאורגנת שבה הוא הופיע לפניו ולפי שהוא נוהג היום, כי הוא סבל דווקא מסכיזורפניה פרוניאידית שמסימניה מחשבות רדיפה והזיות. סימן הזיה מסוים אף ניתן למצוא בחוות דעתו של ד"ר אברמוביץ', שבה צוין מפי בני משפחתו של התובע משהובא לאשפוז לבית החולים, כי היו דרישות לכספים כדי "לתרום לבית הכנסת", וסיפר להם כי "אלוקים נתגלה לו".

בין כך ובין כך, לא ניתן להתעלם ממחלת הנפש שהיתה לו שגם אם אין היא תורמת לאותו שיעור נכות שקבע ד"ר אבני, הרי יש לה השפעה מסוימת ותהיה לה השלכה על מהלך חייו. חייו שעלו על דרך של סדר וארגון, סיום לימודיו, נישואיו והולדת בתו, הם סימנים טובים המבשרים על סדר בחייו, העשויים להשפיע על אפשרות כניסתו של התובע למעגל העבודה בעתיד, בשים לב למגבלותיו עקב התאונה, ובשים לב להשלכות מסוימות של הטיפולים הנפשיים ואפשר גם לנכות נפשית מסוימת, הגם שלא כמו שתוארה על-ידי הרופאים הפסיכיאטרים, או על-ידי המומחה מטעם בית-המשפט - על מהלך חייו ועבודתו של התובע. לא ניתן להתעלם משינוי מסוים שחל בעמדתו של ד"ר אבני במהלך עדותו, לפיו הוא עידן את המצב הקשה של נכות הנובעת מסכיזורפניה לא מאורגנת, והעלה אפשרות של שיפור ניכר שחל בתובע אחרי שסבל מסכיזורפניה פרונואידית. מכל מקום, נוכח שינוי זה לא ניתן לקבוע באופן חד וברור, כי לתובע היתה ערב התאונה נכות בשיעור 50% עקב מחלת נפש מסוג סכיזורפניה לא מאורגנת. בין כך ובין כך, אין זה המצב היציב לעתיד, ובכל מקרה לא בשיעור הנכות כאמור.

אינני רואה צורך להתייחס לביקורת שמטיח בא-כוח התובע במומחה, שעדותו, לדבריו, חשפה "חוסר אמינותה ורצינותה של בדיקתו". המומחה שיתף את בית-המשפט ואת הצדדים בהתלבטויותיו, אך ברוב הגינותו אמר דברים לאשורם, וקבע עמדה, אשר למעשה יש בה שינוי לעומת האמור בחוות דעתו. לכך נועדה חקירה נגדית של מומחה על חוות דעתו. אינני רואה כל פגם בחוות הדעת ובבדיקתו של התובע על-ידי המומחה, ואני מקבל את עמדתו וחוות דעתו, כפי שבאו על ביטויים בעדותו בבית-המשפט.

15. ועוד זאת: התובע שלאחר שחרורו מצה"ל בשל אי התאמה, שבאה גם בעקבות עריקות מן הצבא, משפט ומאסר צבאי עקב כך - התדרדר לנטילת סמים ולהתנהגות אלימה ולהסתבכויות שנות, נתקף במחלת נפש, שהביאה לאשפוז ממושך, בחלקו במחלקה סגורה, ולנטילת תרופות לטיפול במחלת הנפש. אחרי כל אלה, עלה התובע על מסלול נורמטיבי, שיקע עצמו בלימודים להשגת תעודה כהנדסאי בנין ב"מכללת נס ציונה". התובע נשא אישה, כאמור, ולפני מספר חודשים נולדה לו בת.

אמת נכון הדבר, שהוא מקיים את משפחתו מקצבת נכות שהוא מקבל ממל"ל, ודווקא בשל נכותו הנפשית, שבגינה הוא תקף את המומחה מטעם בית-המשפט, שקבע אותה. ללמדך, כי לשם קבלת קצבת נכות ממל"ל נכון התובע לאחוז בנכות זו. אולם, לצורך חישוב פוטנציאל ההשתכרות שלו והפסד ההשתכרות בעתיד עקב התאונה, הוא מבקש כי בית-המשפט יתעלם מכולה או מחלקה. התובע טען, כך בסיכומיו (בסעיף 71), כי בקשתו לקיצבה על בסיס נכות נפשית, לא באה אלא כדי לאפשר לו להמשיך את לימודיו. לשון אחרת, כדי "לממן את לימודיו".

בכל מקרה, מקובלות עלי טענות התובע, כי גימלה זו ששילם ועשוי מל"ל להמשיך ולשלם, ממילא אינה נובעת מן התאונה, ואין לנכותה מן הפיצוי שייפסק לתובע בגין התאונה. לכך מסכימים גם הנתבעים.

השתכרות התובע לפני התאונה
16. התובע העיד, כי הוא עבד בעבודות בנין, בעיקר בנגרות גגות, כשנה וחצי עד שנתיים לפני התאונה "עד שהתחיל הבלגן עם באר יעקב" (עמוד 18 לפרוטוקול מיום 25/2/2002).
מהרישומים בקובץ המוסד לביטוח לאומי על "תקופות הביטוח" של התובע בגין עבודתו (ת/10), עולה כי תקופות העבודה (הביטוח) משנת 1993 ועד אפריל 1996, היו אלה:
(א) מינואר 1993 עד ספטמבר 1993 - 6 חודשים באורמת תעשיות בע"מ;
(ב) מאוגוסט 1993 עד פברואר 1995 - 19 חודשי שירות בצבא;
(ג) מיוני 1995 עד דצמבר 1995 - חודשיים (אשר שרעבי - שיפוצים);
(ד) מאוקטובר 1995 עד דצמבר 1995 - שלושה חודשים (שמעון אזולאי - נגרות גגות);
(ה) פברואר 1996 עד אפריל 1996 - שלושה חודשים (בן דוד יוסף יעקב - נגרות גגות);
(ו) מספטמבר 1999 עד נובמבר 2001 - 27 חודשים - נכות כללית.

מכאן, שהתובע היה מבוטח במל"ל באמצעות מעבידיו במקומות עבודה שונים שבהם עבד לפני גיוסו לצה"ל, ואחרי כן במשך 14 חודשים. מתוך תקופה זו עבד אחרי שחרורו המוקדם מצה"ל - ועד התאונה - 8 חודשים בלבד. ואמנם, מתלושי המשכורת שהגיש התובע לבית-המשפט (ת/13), עולה בבירור, כי אמנם עבד התובע במשך שמונה חודשים מיוני 1995 עד אפריל 1996 אצל שלושה מעבידים (אשר שרעבי, שמעון אזולאי ויעקב בן דוד), בעיקר בנגרות גגות. מתלושי המשכורת האמורים, שכרו הגבוה ביותר נטו היה 2000 ₪, נכון לחודשים פברואר-אפריל 1996.

אולם, התובע אמר בעדותו, כי הוא עבד אף יותר מן התקופה האמורה, וגם תלושי המשכורת שקיבל לא שיקפו את השכר האמיתי שקיבל ממעבידיו:

"לא זוכר חודשים. עבדתי עד למקרה של באר יעקב חודש וחצי חודשיים. עבדתי אצל אשר או ישראל עוקשי או שמעון אזולאי וקובי בן דוד. עבדתי בנין אצל אלימלך עמרם... אצל שמעון שנה. לא זוכר ממתי עד מתי... כולם שילמו לי בשחור. חלק הוציאו לי תלושים, חלק לא הוציאו. בבנין כשיש גשם לא עובדים, אין גשם - עובדים" (שם, עמודים 25 ו-26).

אכן, התובע לא הציג כל אישור בגין עבודתו והשתכרותו בתקופות אחרות מאלה שהוא טוען כי עבד בהן, ולא ניתנו לו תלושי משכורת, בלשונו "שילמו לי בשחור", ובכל מקרה שילמו לו יותר משנרשם בתלושי המשכורת שהגיש. התובע גם לא ראה להביא לעדות את מעבידיו כדי לאשר את העסקתו מעבר לתקופות שבגינן הוגשו תלושי משכורת. עדות התובע גם עומדת בסתירה לתקופות הביטוח לפי רישום המוסד לביטוח לאומי והדיווחים למל"ל.

ועוד זאת: כלל נקוט בידי בתי המשפט, מימים ימיה "שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו" (ע"א 548/79 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1), 736, 760). ככל שהראיה משמעותית יותר, כך יסיק בית-המשפט מאי הצגתה של הראיה או מאי הבאתו של עד, מסקנות משמעותיות יותר, אף קיצוניות.

בעניננו, לא היה קל יותר מהוכחת השתכרות בסכום גבוה מזה שהוצג בתלושי המשכורת, בדרך של "הטבות" כאלה או אחרות מפי המעביד עצמו. הימנעות מהעדת המעביד פועלת לרעת התובע.

נכות תפקודית ופגיעה בפוטנציאל ההשתכרות
17. נזכור כי לצורך קביעת הפיצויים בתביעה, כמו תביעת נזקי גוף בתאונת דרכים, אין צורך לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד ההשתכרות ללא צורך בקביעת הנכות התפקודית - אם בידי בית-המשפט נתונים וראיות שיאפשרו את קביעת ההפסד האמור, ללא קביעה מדויקת של הנכות התפקודית, הגם שקביעתה עשויה לשמש כלי עזר לקביעת כושר ההשתכרות. גם הנתון של הנכות הרפואית, שקביעתה חיונית לצורך חישוב פריטי נזק לפי חוק הפיצויים, כגון כאב וסבל, יכול לשמש כלי עזר ראוי לקביעת הפסד ההשתכרות, ואף לקביעת הנכות התפקודית (ראו ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פ"ד נב(3), 792, 800 מול ד').

אחוזי נכות רפואית אינם משקפים בהכרח אובדן מקביל של כושר לבצע עבודה:

"הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו' (ע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד לב(3), 589, וראו ע"א 588/84, 587, 586 גדעון מקלף ואח' נ' שרה זילברברג ואח', פ"ד מג(3), 137).

בעניין גירוגיסיאן הנ"ל קבע כבוד השופט אור כי הנתון של הנכות הרפואית יש לו, בדרך כלל, משקל רב בקביעת הפסד ההשתכרות של הנפגע התובע לפצותו על נזקיו. במקרים שבהם עתידו המקצועי של התובע במצב של נכות אינו ברור, ובהעדר נתונים אחרים העשויים לסייע בקביעת "הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה" - עשויה הנכות הרפואית לשמש גם היא מודד לפגיעה בכושר ההשתכרות. אולם, במקרים כאלה צריך שהנכות הרפואית תשקף נכונה גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. כך, למשל, בפגיעות של יד ורגל בתחום האורתופדי, כאשר הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב הנכות האמורה (שם, עמודים 798 ו-799). אולם, לא תמיד כך הוא המצב, ולעתים הנכות התפקודית המשקפת את ההגבלה בפעולות התובע, אינה זהה לנכות הרפואית, כגון במקרה של צלקות אף נרחבות בגוף.

הנה כי כן, יכול שיהיו מקרים שבהם תהיה הנכות התפקודית והפגיעה בכושר פעולותיו של הנפגע קטנה מן הנכות הרפואית שנקבעה לו, ולעתים היא עשויה להיות גדולה לאין שיעור ביחס לנכות הרפואית. כדי להדגים מקרה כזה, נקח אצבעות ידו של פסנתרן, שהיא כל עולמו התעסוקתי והתרבותי - גם אם ייקבע לגביהן אחוז נכות קטן, הרי הפגיעה התפקודית בו תעלה לאין ערוך על שיעור הפגיעה הקלינית. כך גם במקרה של עובד עבודת כפיים שידו היא ציר עולמו התעסוקתי. הפגיעה בידו היא בשיעור גבוה של נכות תפקודית לעומת הנכות הרפואית.

18. 18. ומן הכלל אל הפרט; הנתבעים סבורים, כי בעניין התובע, לא באו במשפט זה, נתונים שיאפשרו קביעת נכות תיפקודית או הפסד השתכרות. ועוד זאת: במצב שנוצר, שבו התובע עשוי להשתכר בעתיד, לכשייכנס למעגל העבודה אחרי סיום לימודיו וקבלת תעודה ותואר של הנדסאי בנין - יותר משהשתכר ערב התאונה כנגר גגות, מציעים הנתבעים לקבוע פיצוי בסכום גלובלי בגין אובדן השתכרות בעתיד. הם מציעים להעמיד את הפיצוי על 100,000 ₪. עמדת הנתבעים אינה מקובלת עלי.

הנכות הרפואית העיקרית של התובע הנובעת מן התאונה היא, כאמור, כולה בתחום האורתופדיה. נכות זו נקבעה בשל שלושה ליקויים: מתהליך זיהומי כרוני עם הפרשה מוגבלת (20%); אי יציבות צדדית של הברך השמאלית ונקע של הפרק הטיביו פיבולארי העליון (20%); וצלקת מכוערת ודבוק, כולל אזורים נוספים, כעולה גם מן התמונות שהוגשו לבית-המשפט - ת/3 (10%).

אין ספק, קל שבקלים, כי הפגיעה בברך וגם התהליך הזיהומי מהווים מגבלה רצינית הפוגעת בפעולותיו של התובע: צליעה בהליכה, כאבים בברך, הגבלות בירידה ובעליה של מדרגות. מגבלות אלה מצביעות באופן ברור כי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית בשני סעיפים אלה, ושיעור הנכות הזו הוא, למצער, שיעור הפגיעה העתידית בהשתכרותו של התובע. השאלה שנותרה בעניין זה היא האם יש להוסיף לכך גם את הנכות הרפואית שנקבעה בגין הצלקת המכוערת והדבוקה שבברך השמאלית. אינני בור כי יש לזקוף את הנכות הרפואית שנקבעה בגין הצלקת כולה כנכות תפקודית.

בחינת הראיות, לרבות חוות דעת המומחים, מביאה אותי למסקנה כי יש להביא חלק מנכות זו, בחישוב הנכות התפקודית וממילא בפגיעה בכושר ההשתכרות. הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד בתובע תעמוד, אפוא, על 40%.

אינני סבור כי מצבו הנפשי של התובע שאינו נובע מן התאונה יגביל את כושר השתכרותו של התובע באותה מידה שקבע המומחה בתחום הפסיכיאטריה. אם אמנם תחזור המחלה, אף שלא בחריפות שתוארה גבי סכיזורפניה לא מאורגנת, ואולי גבי סכיזורפניה מסוג אחר, כי אז תהיה פגיעה בהשתלבות בשוק העבודה. אולם, פגיעה זו אינה קשורה לתאונה ואין להביאה בחשבון.

בעניין הוספת נכות לפי תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי, פירטתי לעיל, שאין להוסיף לנכות הרפואית או לנכות התיפקודית.

השתכרות התובע בעבר ובעתיד
19. התובע השתכר לפני התאונה במשך מספר חודשים, סכום של 2000 ₪ נטו. לא הוכח, כלל ועיקר, כי שכרו עלה על הסכום האמור. גם לא הוכח כי הוא השתכר באופן תקין ורצוף. לפני התאונה גם לא הראה התובע סיכוי לשיפור תנאי ההשתכרות שלו - אם בשל קשריו עם עולם הסמים ואם בשל מצב נפשי שסבל ממנו והביא בעקבותיו לאשפוזו במשך מספר חודשים. מדובר בהשתכרות בתחילת שנת 1996. לצורך חישוב השכר בעבר, יעמוד הסכום האמור, נכון להיום, על סכום נטו של 2,600 ₪ לחודש.

20. התובע סיים לימודים לתואר הנדסאי. עוד יהא עליו להגיש עבודת פרוייקט ולהשלים בחינה נוספת לצורך קבלת תעודה. אם וכאשר תינתן לו תעודה וישתלב במעגל העבודה כהנדסאי, צפוי התובע להשתכר כיאה להנדסאי בנין. אולם, גבי כל הענינים האלה לא באו ראיות. משום כך, אין לקבל את טענת התובע כי הוא צפוי להשתכר כבר בעתיד הקרוב (לחמש השנים הקרובות) לפחות שיעור השכר הממוצע במשק, ובעתיד הלא רחוק אף כפל השכר הממוצע במשק.

נראה לי נכון וראוי לבסס את הפסד ההשתכרות של התובע בעתיד על 5,000 ₪ נטו לחודש.

הנזקים
21. על בסיס נכות בשיעור 40% יחושבו הפיצויים עבור הנזקים שהתובע טוען להם:

כאב וסבל
22. הפיצוי יתבסס על נכות הרפואית בשיעור 42.4% בתוספת 65 ימי אשפוז ובתוספת רבית מיום התאונה. בעניין זה אין מחלוקת בין בעלי הדין. הסכום שצוין בסיכומי התובע, ישוערך ליום מתן

פסק דין
זה.

הפסד השתכרות
23. מאז התאונה חלפו ארבע שנים ושמונה חודשים. התובע אינו עובד מאז, כאשר חלק מן התקופה הוא עסק בלימודים אינטנסיביים במשך יותר משנתיים - משנת 2000, ועד עצם היום הזה, שבו הוא מכין פרוייקט-גמר לצורך קבלת תעודה. התובע מבקש לפצותו בגין כל התקופה האמורה - עבור כ-55 חודשים. אין יסוד לחישוב זה, שהרי חלק מן התקופה היתה תקופת לימודים, ובחלקה אף היה יכול התובע למצוא עבודה מתאימה לנכויותיו וליכולתו. לפיכך, נחלק תקופה זו של 55 חודשים באופן שלגבי השנה הראשונה מן התאונה, שבה עבר התובע מספר ניתוחים ולא היה מסוגל לעבוד הפסד השתכרות מלא, ולגבי שנתיים נוספות (24 חודש) הפסד השתכרות בשיעור 50%.

לפיכך, הפסד ההשתכרות בעבר, נכון ליום פסק הדין, יהיה כדלקמן:
12 x 2,600 = 31,200 ₪
24 x 0.5 x 2,600 = 31,200 ₪
הסכום הכולל של הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר יהיה 62,400 ₪.

זכויות פנסיוניות
24. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בגין הפסד זכויות פנסיוניות בשיעור 8.25% מן השכר שהוא יפסיד. התובע מעמיד סכום זה על 144,531 ₪. הנתבעים לא התייחסו כלל לדרישה זו. אולם, בהעדר הוכחה בעניין שני נתונים חיוניים - אין לפסוק פיצוי בפריט נזק זה. ראשון - האם התובע עסק כשכיר או עצמאי במקום שבו נהג על-פי דין או על-פי חוזה עבודה להפריש סכומים מן המעביד או גם מן העובד עבור קרן פנסיה, או קופת גמל או על-פי הסדר של פנסיה תקציבית. שנית - האם הוכח סיכוי כי התובע היה זכאי לתשלומי פנסיה עם פרישתו. גם לגבי מי שנפגע עוד לפני שנכנס למעגל העבודה - יש להוכיח את הנתונים האמורים.

בעניננו לא באו כל הוכחות בעניין זה - לא מינה ולא מקצתיה.

פיצוי עבור עזרת הזולת לתובע
25. התובע מבקש לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת שניתנה לו - בעבר ולעתיד בסכומים מכובדים: סכום של כ-50,000 ₪ - לעבר וכ- 140,000 ₪ - לעתיד. סכומים אלה מבוססים על עזרה מסיבית של 3,000 ₪ לחודש בארבעה חודשים שלאחר התאונה, ולעוד 48 חודשים - 6 שעות שבועיים בסכום של 30 ₪ לשעה. לעתיד -מבקש התובע פיצוי על בסיס 3 שעות שבועיות - עד תוחלת חייו של התובע. לעומתו, מציעים הנתבעים לפצות את התובע בסכום כולל של 3,500 ₪ - לעבר ולעתיד.

26. בענינו של התובע לא באה חוות דעת שתקבע את צרכי השיקום של התובע, ובין היתר צרכי סיעוד ועזרת הזולת שהוא זקוק לה. משום כך, הותיר התובע ענין זה לניחוש ולחיזוי של בית המשפט. אם אמנם צרכיו של התובע מחייבים הגשת עזרה וסיעוד על-ידי אחרים - אם בצרכי היומיום ואם למשק ביתו, הרי היה על התובע להוכיח זאת.

מקובל עלי, כי בני משפחתו של התובע סעדו אותו ועזרו לו בימים הקשים של אשפוזיו בבית החולים, ואחר כך, לאחר שובו לביתו. אין ספק, שבחודשים הראשונים היה זקוק לעזרת הזולת בפעולות שונות, ובין היתר לצורך טיפולים רפואיים. אולם, מששב לאיתנו ונכותו היתה ליציבה - לא הוכח, כלל ועיקר, שאין הוא מסוגל לבצע את עבודות היומיום, בעוד הוא פרש מכל עיסוק ומכל עבודה. אחר כך התפנה התובע ללימודים רציניים ושקע רובו ככולו בהם. לא שמענו כי הוא נזקק לעזרת הזולת, לבד ממשפט אחד בעדותו (עמוד 31 לפרוטוקול מיום 25/2/2002):

"ש. אמרת שהיית חולה, אחיך סעד אותך ואמך. האם האמא הפסידה כתוצאה מכך ימי עבודה?
ת. אחי ילד, אמא שלי היתה לידי והפסידה.
ש. האם תוכל להראות לי על ירידה בהכנסתה באותה תקופה, על כך שלא עבדה באותה תקופה?
ת. אין לי כאן".

הנה כי כן, גם אם אניח לטובת התובע כי אמו סעדה אותו בתקופת האשפוז ובתקופה סבירה אחר כך - אין כל ראיה על הפסדים שנגרמו לה.

ביני לביני, נשא התובע אשה והוא מנהל יחד עמה את משק ביתם. אשת התובע עבדה מספר חודשים אחרי נישואיה והיא חדלה מעבוד משנכנסה להריון, ובינתיים ילדה, גם אם הפסקת עבודתה נבעה מפיטוריה. לא שמענו מן התובע על צרכים מיוחדים שאין הוא יכול ליתן לעצמו, אלא על ידי זולתו.

מקובל עלי, כי ההלכה היא שאין צורך בהוכחת כל הוצאה בקבלות ובניהול רישומים בגין עזרת הזולת או הוצאות אחרות. אכן, מקום שנפגע זקוק לעזרת הזולת, לרבות בני משפחתו, וזאת יש להוכיח ועזרה זו ניתנת על-ידי בן משפחה מעבר למקובל בין בני משפחה - זכאי התובע לפיצוי בפריט נזק זה אפילו לא שילם בעד העזרה שניתנה לו על-ידי בן משפחתו. אולם, אפילו היה צריך התובע עזרה כאמור בסמוך לפגיעה, בתקופת האשפוז וסמוך לאחר שחרור התובע מבית החולים - לא הוכח כי הוא נזקק לעזרה אחרי כן.
לפיכך, נראה לי לקבוע פיצוי גלובלי בגין עזרת אחרים בעיקר לתקופה שלאחר הפגיעה בסכום של 10,000 ₪ נכון ליום פסק הדין.

הוצאות נסיעה וניידות
27. בעוד התובע טוען, כי הוא נפגע בניידותו, התקשה ומתקשה בהליכה ובעמידה ונזקק להסעות לכל מקום מחוץ לביתו, טוענים הנתבעים כי לא הוכח כל צורך בנסיבות מוגברות, ולא כל שכן לנסיעותיו המרובות של התובע לצרכי לימודיו. ועוד זאת: אף המוסד לביטוח לאומי לא ראה להכיר בצרכי הניידות של התובע ודחה את תביעתו לגימלת ניידות.

כמחווה של רצון טוב, הציעו הנתבעים פיצוי בסכום כולל של 1,000 ₪ לכיסוי הוצאות הנסיעה "נוכח אשפוזו של התובע".

התובע מבקש לפסוק לו פיצויים עבור הוצאות נסיעה על בסיס נסיעה אחת ליום - הלוך ושוב (במונית) - בסכום של 40 ₪, וזאת למשך 52 חודשים - 41,600 ₪. לעתיד מבקש התובע לפסוק פיצויים בסכום של 642,107 ₪, ועל דרך של ממוצע, ולחלופין, בסכום של 400,000 ₪. זאת על בסיס עלות של רכב אוטומטי בנפח של 1,600 סמ"ק, ולחלופין על בסיס 960 ₪ לחודש, לפי נסיעה אחת במונית ליום - 24 ימים לחודש.

28. לא הוכחו צרכי הנידות של התובע. אמת נכון, שפגיעתו של התובע אינה קלה ואינה דבר של מה בכך. הפגיעה גרמה לצליעה. אולם, פגיעה זו אינה משנה את הרגלי הנסיעה של התובע בעתיד לאחר שהשתקם ונכותו האורתופדית יציבה היום. צרכים חיוניים לנסיעות מוגברות התעוררו בסמוך לשחרורו של התובע מבית החולים לצורך טיפולים רפואיים תכופים שנזקק להם, אך אין הם מגיעים כלל ועיקר, לסכומים המוגזמים שהתובע מבקש לפסוק בראש נזק זה - אם לעבר ואם לעתיד. נראה לי נכון, על דרך אומדנא דדיינא, לקבוע כי פיצוי בגין 30 חודש בעבר על בסיס 400 ₪ לחודש - יהיה פיצוי הולם, דהיינו סכום של 12,000 ₪ נכון ליום פסק הדין. לגבי העתיד, אני פוסק סכום גלובלי של 15,000 ₪, נכון ליום פסק הדין.

הוצאות רפואיות
29. בעוד הנתבעים התייחסו בסיכומיהם לפיצוי בגין "טיפולים ותרופות" לעבר ולעתיד, ואף הציעו סכום של 2,500 ₪, לא מצאנו בסיכומי התובע התייחסות לכך.

מכל מקום, לא הוכח כי התובע זקוק לטיפולים מיוחדים מעבר לטיפולים הכלולים ב"סל הבריאות" לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, כפי שהוא מתעדכן מפעם לפעם. זאת גם ההלכה שנקבעה בע"א 6881/95, 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' דוד ועופרה אלחדד.

אפילו יזדקק התובע לניתוחים בגין ההפרשות שבברך, לא הוכח כי העלות של ניתוחים אלה אינה מכוסה על-ידי קופת חולים או אינם כלולים בסל הבריאות.

לפיכך, דין התביעה בפריט זה - להידחות.

ניכויים
30. אין מחלוקת, כי התובע קיבל תשלומים תכופים, ששוערכו ליום הגשת סיכומי הנתבעים לסכום של 99,573 ₪. סכום זה ישוערך ליום מתן פסק הדין, וינוכה מן הסכומים שנפסקו ב

פסק דין
כפיצוים לזכות התובע.

31. גם אין מחלוקת כי הגימלה שמשולמת לתובע על-ידי המוסד לביטוח לאומי כגימלת נכות כללית, אינה נובעת מן התאונה אלא מנכות נפשית קודמת. מוסכם כי אין לנכות את הגימלה האמורה (בסכום מהוון של 478,761 ₪). אולם, הנתבעים טוענים כי אם תופחת הנכות הכללית של התובע, עדיין יהיה התובע זכאי לטעון לנכות כללית בגין פגיעתו האורתופדית בשיעור 42.4% ולדרוש מן המוסד לביטוח לאומי לשלם לו גימלת נכות בגינה.
מקובלת עלי עמדת התובע, המבוססת על סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] והתנאים שנקבעו בסעיף האמור. הנחה סבירה היא כי התובע שולב במעגל העבודה וישתכר, ומשום כך לא יהיה זכאי לגימלת נכות בגין פגיעתו האורתופדית.

לפיכך, אני קובע כי אין לנכות או להקפיא כל סכום בגין נכות הנובעת מן התאונה.

סיכום
32. הנתבעים ישלמו לתובע פיצויים עבור כאב וסבל, הפסד השתכרות בעבר ולעתיד, פיצוי גלובלי בגין עזרת אחרים, פיצוי עד הוצאות נסיעה וניידות, כמפורט ב

פסק דין
זה. מן הסכום הכולל ינוכה הסכום המשוערך ליום פסק הדין של תשלומים תכופים כמפורט בסעיף "הניכויים" בפסק-דין זה. לסכום הפרש יווספו הפרשי הצמדה וריבת כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

33. על ההפרש שיוותר ישלמו הנתבעים לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתן היום ג' באלול תשס"ב (11 באוגוסט 2002), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים מ

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.

עזרא קמא
, סגן נשיא
הוקלד ע"י: לימור








א בית משפט מחוזי 1422/99 עמוס קריטי נ' מחמד אלצאנע (פורסם ב-ֽ 11/08/2002)